www.goTravel.co.il
הכתבה מעניינת? שלחו אותה בדואר למי שתרצו

הקש בתיבה את רצף האותיות המופיע למטה:



שיט משפחתי באיי הבתולה הבריטיים
כתב וצילם: סטיב אלן


משפחת אלן שוב יוצאת לדרכים והפעם אל איי הבתולה הבריטיים. מסע שיט בעצלתיים בים כחול-טורקיז מול חופים לבנים עם כוס פינה-קולדה ביד, וחיפוש אחר האוצר האבוד ב"אי המטמון".


 


אמריקה הלטינית




 
ההחלטה
לפני כל טיול משפחתי לחו"ל תמיד יש אצלנו במשפחה ויכוח. שלי, הבת הקטנה, תמיד רוצה לנסוע למקום שיש בו הרבה לונה-פארקים (פלורידה); מור הבן הגדול מחפש ים, שמש, בטן-גב והרפתקאות (האיים הקאריביים); אשתי לילה מעדיפה אומנות ושופינג (איטליה), ואני רוצה לשמור על יחסים טובים עם מנהל הבנק (קפריסין). בדרך כלל מגיעים לפשרה ונוסעים ללונדון. הפעם החלטנו לתת לגורל להחליט. כל אחד רשם פתק עם היעד המועדף עליו, מרחנו את הפתקים במעט רוטב צלי, וקראנו לכלבתנו מיקה. בדהירה מתלהבת טיפוסית מיקה קפצה על אחד הפתקים הריחניים. לאחר מרדף קצר בין הכיסאות והשולחן, הצלחנו להוציא את הפתק המיוחס מפיה. רצה הגורל והפתק של מור זכה. מייד התחברתי לאינטרנט בתקווה למצוא שהאיים הקאריביים נמחקו מהעולם. כאשר ראיתי שצונאמי לא פגע בהם, רצתי למנהל הבנק כדי למשכן את הבית.
 

 
האיים שהולכים עם (ונגד) הרוח
מבחינה גיאוגרפית, איי הבתולה הבריטיים (Virgin Islands), הם חלק מהאנטילים הקטנים (Antilles Lesser), קבוצת איים השוכנת דרומית לפוארטו-ריקו, משתרעת לאורך 1,000 ק"מ עד לוונצואלה וכוללת את איי הבתולה, ברבדוס, אנטיגואה, דומיניקה ועוד.
את האנטילים הקטנים מחלקים לשניים: איי ליוורד (Leeward Islands) בצפון, איי הבתולה הבריטים עד דומיניקה, ואיי וינדוורד Windward Islands)) בדרום, ממרטיניק עד גרנדה.
 
איי ליווארד ("עם הרוח") נקראים על שם היותם בנתיב רוחות הסחר (Trade-Winds, הרוחות הקבועות המנשבות בקאריבים מכיוון צפון מזרח לדרום מערב).
האיים המצויים בכיוון הנגדי, איי וינדוורד, נמצאים "נגד הרוח" - בכיוון ההפוך ממנו מגיעות רוחות הסחר.
כדי להקל על הבלבול ועל שיעורי גיאוגרפיה, משתנה החלוקה בין איי וינדוורד ואיי ליוורד ממדינה למדינה, וזאת מאחר שחלוקת האיים הייתה תלויה בכיוון הגעת הספינות, ובשל העובדה שמעצמות שונות החזיקו באיים שונים בים הקאריבי.
 

איי הבתולה (להגדלה)
 
בדרך לאי המטמון
מור לא סתם רשם את האיים הקאריבים. לפני כמה שנים היינו בטיול משפחתי באזור, ועבורו היה זה הטיול המוצלח ביותר. גם הפעם החלטתי על שיט, אולם לאיים אחרים. לקחתי לידי את מפת האזור של הקאריבים והתבוננתי בנקודות הקטנות שמילאו את הים. כילד הספר שתמיד נמצא תחת מיטתי היה אי-המטמון, ספרו של רוברט לואי סטיבנסון. בלי להגזים קראתי אותו לפחות 200 פעם. בכל פעם מחדש ריתק אותי לא הגיבור הנפלא ג'ק הוקינס, לא הרשע לונג ג'ון סילבר וגם לא האוצר העשיר. מה שהקסים אותי היה המקום עצמו.
אי שם מעבר לים יש אי בודד, שהאוצר הגדול ביותר שהוא הציע למבקריו לא היה זהב, אלא הוא עצמו. כבר כילד ידעתי שלמרות שהמקום הספציפי של אי השלד לא מוזכר בספרו של סטיבנסון, והוא כנראה פרי דמיונו של הסופר, יש גם עדויות שדודו של סטיבנסון, שהיה מלח בצי המלכותי, תיאר לאחיינו אי בשם האי נורמן (Norman Island), השייך לקבוצת איי הבתולה הבריטיים ( British Virgin Islands) שבאיים הקאריבים.
 
האיים הקאריבים הוא שמה של קבוצת מדינות ואיים הנמצאים בים הקאריבי או גובלים בו. האיים והמדינות של הקאריבים ממוקמים דרומית ומזרחית למקסיקו וצפונית-מערבית לוונצואלה. ישנם לפחות 7,000 איים, שוניות ושרטונים באזור, המקובצים ב-25 שטחים, הכוללים מדינות ריבוניות, מחוזות מרוחקים של מדינות זרות, ואיים נתמכים.
הקאריבים ידועים גם בשם איי הודו המערבית (las Indias Occidentales)  שמקורו בטעות של כריסטופר קולומבוס, שחשב שנחת באיי הודו (באותם ימים הכינוי לכל דרום אסיה ומזרחה), כאשר למעשה הגיע לאיי אמריקה.
כמו בכל האיים הקאריבים, גם באיי הבתולה הבריטיים, האקלים הוא טרופי. אין כמעט שינוי בטמפרטורה בכל ימות השנה, והיא נעה בין 32-27 מעלות צלסיוס. החודשים הגשומים הם יולי ואוגוסט וזוהי גם עונת ההוריקנים.
 
 
מולדת הקניבלים ושחור-הזקן
למרות שהם נחשבים למקשה אחת, ישנם הבדלים עצומים בין האיים הקאריבים. הפרט היחיד שאולי מאחד אותם הוא שאוכלוסייתם מורכבת מצאצאי עבדים (80 אחוז מתושבי איי הבתולה הבריטיים הם ממוצא אפריקני טהור), שהובאו על ידי המדינות הקולוניאליות במאה ה-18, כדי לעבוד במטעי הסוכר. כיום נותרו בכל האזור רק כ-3,000 ילידים, רובם באי דומיניקה.
המתיישבים הראשונים הגיעו לאזור בשנת 4,000 לפני הספירה. מעט מאוד שרידים נותרו מאותם שבטים, שככל הנראה הגיעו מאמריקה הדרומית. אחריהם הגיע תורו של הארוואק לפני 2,000 שנה, קבוצת שבטים בעלת שפה משותפת ותרבויות דומות. הארוואק היו שוחרי שלום שעבדו את האדמה וגידלו טבק, כותנה, תירס, בטטות ואננס. הקאריבס, שבטי האינדיאנים הקאריבים, הגיעו לאזור מאמריקה הדרומית במאה ה-13 והשמידו את שבטי הארוואק. לפי המסורת הם גם אכלו את אויביהם ויש הגורסים כי המילה "קניבל" היא שיבוש של המילה "קאריבל" או "קאריבס" (קניבל בקאריבית משמעו "אדם"). האינדיאנים הקאריבים לא עבדו בחקלאות אך היו ציידים מצוינים, ובזכות אכזריותם ואומץ ליבם, הצליחו להדוף את הלבנים האירופיים עד המאה ה-18.
 
איי הבתולה הבריטיים היא קבוצה של כ-50 איים שרק 16 מהם מיושבים. שטחם הכולל הוא כ-153 קמ"ר ואוכלוסייתם מונה כ-22 אלף תושבים. האי הגדול ביותר הוא טורטולה (Tortolla), ואחריו אנגאדה (Anegada) ווירג'ין גורדה (Virgin Gorda). האיים אינם נקראים על שם מריה הקדושה (מה שאולי היה קורה אילו השתייכו לספרד) אלא על שמה של אורסולה הקדושה, שהיא גם הפטרונית שלהם. הדגל המקומי מציג את אורסולה כאשר סביבה 11 מנורות המסמלות 11 אלף בתולות. המיתולוגיה מספרת שאורסולה הקריבה את עצמה יחד עם עוד 11 אלף בתולות, בניסיון לעצור את ההונים הפולשים (אותו שבט נוודים ממרכז אסיה אשר פלש במהלך המאה הרביעית והחמישית לאירופה). הניסיון נכשל, אך אורסולה הפכה לקדושה.
 
קולומבוס גילה את איי הבתולה הבריטיים במסעו השני לאזור בשנת 1493. האיים יושבו לראשונה על ידי ההולנדים בשנת 1648, ובשנת 1672 הפכו למושבה בריטית ולשטח חסות בריטי.
הספר "אי המטמון" הינו אומנם סיפור בדוי, אבל פיראטים רבים התיישבו, השתכרו, ושדדו באיי הבתולה הבריטיים. המפורסם ביותר היה שחור-הזקן, שהגיע לאזור ככל הנראה בשנת 1715.
 





 
קפטן ג'ק מפליג למרחק
מכיוון ששדה התעופה המקומי באי ביף (Terrance B. Lettsome Airport, BeefIsland), אינו בנוי לנחיתות ולהמראות של מטוסים גדולים, הדרך היחידה לנחות באיי הבתולה הבריטיים הינה במטוס קל מהאיים הסמוכים כגון פורטו ריקו או אנטיגואה.
 
למרות שאני נוסע זמן רב, תמיד מפתיע אותי מחדש לגלות שאפשר לעלות על מטוס ותוך זמן קצר כל כך להיות באקלים אחר, באווירה אחרת, ממש בעולם אחר. הדרך הנוחה להגיע מהארץ לאיים  הקאריבים עוברת בלונדון, ותאמינו לי, אין שינוי גדול יותר מאשר לעלות על טיסה בלונדון האפורה והגשומה ולנחות בקאריבים. אולי כאשר יהיו טיסות סדירות לירח, יהיה אפשרי מעבר דומה לזה...
 
כמות כזו של איים, צוקים, ריפים וגבעות חול, בשטח כל כך קטן, מושכת שייטים שאוהבים לדלג בין מכשולים. הם מגיעים בעיקר מארצות הברית בחודשי החורף, כאשר אמריקנים רבים בורחים מהקור ומטירוף הקניות לחג המולד. שיא העונה באזור, הוא מאמצע נובמבר עד אמצע פברואר, ובעונה זו המחירים בבתי המלון מתייקרים עד 35 אחוז. בחלק מהמסעדות אפילו ראינו שני מחירים, אחד לעונת השיא ואחד לעונה השפל.
 
איי הבתולה הבריטיים מוכרים בין השייטים כאחד האזורים המשובחים ביותר לשיט, ובכל שנה בחודש אפריל נערך כאן אחד הפסטיבלים הגדולים ביותר בעולם לשיט.
רוב האנשים ששוכרים יאכטות באיי הבתולה הבריטיים יודעים היטב כיצד להשיט אותן, והם שטים להם בשמחה במרחבים הכחולים, עם ערימות של מפות ואספקה של רום ופינה-קולדה לשבוע. אלה שאינם יודעים להבדיל בין חרטום הספינה לבין הירכתיים (כמוני), נעזרים באנשים כגון ג'ק (לא ג'ק ספארו מ"שודדי הקאריבים" אלא ג'ק דמפסי, ספן מיומן ועתיר ניסיון בצי הסוחר). ג'ק עובד כסקיפר עצמאי בחברת להשכרת יאכטות, ומדריך את הלקוחות במרחבי הים הקאריבי. לטירונים בתחום הספנות זוהי הדרך הקלה והנוחה ליהנות מהחוויות המרתקות של שיט מפרשיות ללא סכנת טביעה. ג'ק פגש אותנו בשדה התעופה באי ביף (Beef Island), ולאחר לחיצות ידיים חמות יצאנו בג'יפ שלו למרינה הקטנה. כך הרמנו עוגן ויצאנו לשוט ביאכטה נוחה אך פשוטה באורך 15 מטרים לשבוע של הרפתקאות.
 
 
חול לבן וים כחול
להפלגה לא היה יעד מוגדר ומטרתה הייתה ליהנות מעצם השיט. בים אין תמרורים, אין עבודות לתיקון כבישים ואתם יכולים לשוט כיד הדמיון הטובה עליכם. המסלול הקל ביותר הוא לשוט עם הרוח, והרוח נשאה אותנו קודם אל האי וירג'ין גורדה. זהו האי השלישי בגודלו מבין איי הבתולה הבריטיים. בתולה ספציפית זו - "השמנה" (גורדה בספרדית), לפי מגלי ארצות ספרדים, עם בטן של גבעות מיוערות (המוגנות כפארק לאומי) בצפון ומישורים בדרום. משתרעת על פני 20 קילומטרים רבועים בלבד. רוב המבקרים מגיעים לאי בספינות כדי ליהנות ממרחבי המים הצלולים בגווני הטורקיז בנורת' סאונד (North Sound), "המצר הצפוני", המצוי כחמישה קילומטרים מעבר לחוף ומוקף בשוניות אלמוגים ואיים זעירים. האי וירג'ין גורדה מציע חופי נפלאים של חול לבן ונקי, שחלקם אינם נופלים מחופי האיים הקאריבים האחרים, כגון ליטל סיקס ביי Little Six Bay)) ,  חוף שאורכו כ-800 מטרים, שנחשב לטוב ביותר. אך סימן ההיכר המפורסם ביותר של האי הוא המרחצאות (The Baths), מקום בו חלקות חול, מקיפות סלעי שחם, המבצבצים בצבעי ורוד-אפרפר, רכים כציור של דאלי וגדולים כעננים. כדי לחקור אותם עליכם לצאת למסע רגלי מאומץ בסגנון אינדיאנה ג'ונס בדרך חתחתים, דרך מערות, מנהרות ומרחצאות חמים של מי ים, לפני שתגיעו לחוף הרך של מפרץ השטן (Devils bay)    הנושק לים הצלול כמנטה.
 
מווירג'ין גורדה עקפנו את האי טורטולה אל ג'וסט ואן דייק (Jost Van Dyke), אי אלמוגים עם חופים לבנים בתוליים כה ריקים מאדם, עד שלא ראינו עקבות רגליים אחרות על החול במשך יום שלם. לאחר שנת לילה ערבה כשהגלים מנענעים בעדינות את הספינה המשכנו לאי נורמן, האי שטוען לכתר "אי המטמון". האגדה ממלאת תפקיד חשוב בהיסטוריה של האי נורמן עם סיפורי שודדי ים ומערות עם אוצרות. מור ושלי הלכו לחפש אחר אוצרות, בעוד אנו הזמנו פעמיים פינה-קולדה וצפינו בגלים מתנפצים ברכות על החוף. באווירה שלווה ורגועה כזו אפילו האוברדראפט המעיק נראה חסר כל חשיבות.
 
 
איים זעירים ואיים פרטיים
התחלנו להבין כי "הנס הכחול" של הים הקאריבי עדיין חי וקיים. כל ההבטחות בקטלוגים הנוצצים של סוכני הנסיעות התגלו כאמת לאמיתה: מי טורקיז, חופים עם חול לבן כשלג, אנשים לבביים, מבנים בסגנון קולוניאלי בצבעי פסטל רכים, פרחים שניחוחם נישא למרחוק ומפרצונים רומנטיים. קחו לדוגמה את סנדי ספיט (Sandy Spit), אי זעיר ובלתי מיושב שעם שלושת עצי הדקל המרשרשים שלו, נראה כגלויה שהפכה למציאות. דגים מעופפים עורכים תחרות קפיצה סמוך לחופיו החוליים, בעוד ציפורי פריגטה מקיפות את השמיים הכחולים מעל וקומץ של ספינות שכורות שעוגנות במקום, מתנדנדות אנה ואנה ברוח הקלילה. סנדי ספיט הוא אתר פיקניק פופולארי בנתיב האיים.

אנו שטים בבריזה הנעימה וחולפים על פני האי נאקר (Necker Island), שבני תמותה רגילים יכולים רק להתפעל ממנו מרחוק. האי הוא רכושו הפרטי של ריצ'רד ברנסון, בעליה של חברת התעופה וירג'ין אטלנטיק. נוסעים בעלי אמצעים יכולים לבלות כאן את החופשה האולטימטיבית באי פרטי.

תמורת סכום צנוע של 22 -36 אלף דולר לילה, תוכלו לקבל אי שלם, עם בית בסגנון באלי, פרי דמיונו של היזם ושתי בקתות, מתקני ספורט מים, סירות, מסעדה, חופים, בריכות שחייה וכמובן צוות של 31 איש, שיעמדו לשירותכם יום ולילה.
 

 
פגישה אישית עם ברקודה
ביום השיט האחרון, ירדנו לסירות הגומי עם סנפירים ושנורקלים. הריף מתחתינו שינה את צבע המים, מטורקיז צלול, לכחול עמוק. עומק קרקעית הים הוא שישה מטרים לפחות ועדיין אפשר לראות אותה בבהירות. מדהים. לאחר כחצי שעת צלילה כולם החליטו לעלות חזרה ליאכטה ואני החלטתי להישאר במים עוד קצת. לפתע הבחנתי מולי בברקודה ענקית. בקושי הצלחתי לנשום וברכיי רעדו בעת שטיפסתי בסולם מהים אל הסיפון הראשי של הסירה. "לא תאמינו מה ראיתי!" אמרתי, בעודי מנסה לנשום לאחר מסע צלילה מרתק. "מייד לאחר שקפצתי לתוך המים היא הייתה שם, ברקודה ענקית, אורבת בצל הסירה במרחק נגיעה ממש. ואני נשבע - היא חייכה אליי!". אבל אחרי כל ההרפתקאות והצלילות שלנו בשבוע החולף נראה כי אף אחד לא ממש מתרשם, וכולם חזרו באדישות ל"עמדות הסתלבט" שלהם על הסיפון. אחרי הכל, זה היה בדיוק מה שהעלונים ממשרד התיירות של איי הבתולה הבריטיים הבטיחו: "באיי הבתולה הבריטיים  גם הדגים שמחים לפגוש אתכם".






סטיב אלן
 
אודות הכותב
סטיב אלן, צלם ועיתונאי.
את תמונותיו תוכלו לראות באתר www.stevephotography.com

לקריאת כתבות נוספות של סטיב








מספר צפיות: 12829
1908