האי סנט לוסיה באיים הקריביים - מבוא למטייל
מאת: סיגלית בר

סנט לוסיה הוא אי טרופי ירוק ופראי, הנחשב לאחד האיים הציוריים ביותר באיים הקריביים. סנט לוסיה מזכיר ביופיו הטבעי את האיים הקסומים בדרום האוקיאנוס השקט, יותר מאשר את האיים הקריביים הסמוכים לו. האי הוא גן עדן לחובבי הטבע והוא מציע שפע אפשרויות טיולים רגליים, בכל דרגות הקושי. גם חובבי הצלילה והשניקרול, ימצאו באי ריפים ושוניות אלמוגים שופעי דגים ססגוניים.

גולשים באי סנט לוסיה (© St. Lucia Tourist Board)

הפלגות לאנטארקטיקה לחצו לקבלת כל האפשרויות »
הפלגות לארצות הקוטב הצפוני לחצו לקבלת כל האפשרויות »
טיולי טריפולוג'י – ג'יפים, טרקים ומשפחות לחצו לרשימת ההצעות »

סנט לוסיה (Saint Lucia, מבוטא: לו-שה) הוא אי קטן יחסית - בשטח 616 קמ"ר, 43 ק"מ אורכו ו- 22 ק"מ רוחבו (בנקודה הרחבה ביותר), המזכיר בצורתו אבוקדו או מנגו (תלוי בטעמו האישי של המתבונן...). אורכו הכולל של קו החוף הוא: 158 ק"מ. סרטים רבים צולמו בסנט לוסיה הירוקה והציורית, בין המפורסמים שבהם: ד"ר דוליטל וסופרמן.
כתבות על האיים הקריביים

האי סנט לוסיה
הנופים באי משתנים דרמטית, מחופים חוליים לבנים, ועד ליערות גשם סבוכים. מהרים נישאים, והר געש רדום, עד למטעים, חוות וכפרי דייגים קטנטנים.

כל חלקו הפנימי של האי הוא הרים וולקניים גבוהים, עתירי צמחייה. אחד מהנופים הבולטים באי למרחוק, הנחשב גם לסמלו של האי, הוא צמד הגבעות הירוקות, היורדות בתלילות אל הים, הנקראות פיתונס (Pitons),אשר מתנשאות לגובה של כמעט 800 מטרים מעל פני הים. גבעות אלו מכוסות בשפע צמחייה טרופית עשירה, הכוללת סחלבי פרא, שרכים אדירי מימדים וציפורי גן עדן. זהו גם ביתם של ציפורים טרופיות נדירות, כולל זנים בסכנת הכחדה. הנקודה הגבוהה ביותר באי היא הר ג'ימי (Mount Gimie),שגובהו 950 מטרים.

באי ישנם מטעים רבים של בננות, עצי קוקוס, מנגו, פפאיה וקנה סוכר. הקרקע, העשירה במינרלים והפורייה, הפכה את האי לאחד היצואנים המובילים בקאריבים של בננות משישה זנים שונים!
כתבה על מסלולי קרוז לקאריביים

סנט לוסיה - מיקום ואקלים

האי ממוקם באנטילים הקטנים, בשרשרת איי ווינדווארד (Windward Islands) בין מרטיניק וסנט וינסנט (St. Vincent),במרחק של 38 ק"מ בלבד צפונית לאחרון ובמרחק של 160 ק"מ צפונית מערבית לברבדוס.

האי נמצא במרחק של 2,080 ק"מ דרומית מזרחית לפלורידה, בקו רוחב בין13º ל- 14º צפון. מצידו המזרחי נמצא האוקיאנוס האטלנטי ומצידו המערבי הים הקאריבי.

האקלים הוא סובטרופי, אך לרוחות הסחר הצפון- מזרחיות, השפעה ממתנת על מזג האוויר. הטמפרטורות נוחות כל השנה, 26-32 מעלות צלזיוס, עם שינויים קלים בלבד בין הקיץ לחורף. בחודשים החמים ביותר, יוני עד אוגוסט, עשויה הטמפרטורה לעלות עד 35 מעלות צלזיוס בצהרי היום. ניתן להבחין בשתי עונות עיקריות: העונה היבשה בחודשים נובמבר עד אפריל והעונה הרטובה ממאי עד אוקטובר. ממוצע הגשמים השנתי הוא כ- 1,500 מילימטר באזור החוף וכ- 4,000 מילימטר באזור ההרים.

מפת סנט לוסיה והאנטילים הקטנים

היסטוריה של סנט לוסיה

התושבים הראשונים של סנט לוסיה היו הארוואקס (Arawaks) , אשר הגיעו לאי מדרום אמריקה, מעט לפני שנת 200 לספירה. אחריהם הגיעו אל האי בני השבטים הקריביים, בסביבות שנת 800 לספירה, וחיסלו את קודמיהם. הקריביים כינו את האי הוואנורה (Hewanorra) שם שפירושו: "האדמה בה חיות האיגואנות".

ההיסטוריונים חלוקים ביניהם בשאלה האם קולומבוס גילה את האי ב- 13 בדצמבר 1502 במהלך מסעותיו, או שאולי לא הגיע אליו מעולם. בכל מקרה תושבי סנט לוסיה מציינים את ה- 13 בדצמבר כ"יום התגלית" (Discovery day) .

האירופאי הראשון שהתיישב באי, בסוף המאה ה- 16, היה הצרפתי פרנקויז לה קלרק (Francois le Clarc) שכינויו היה: "רגל מעץ". הוא התיישב באי היונה (Pigeon Island) , בנקודה הצפונית ביותר באי ותקף אוניות חולפות.

בשנת 1605 הגיעו המתיישבים הבריטים הראשונים, 67 במספר, לקצהו הדרומי של האי, בקרבת העיר מצודת וויוש(Vieux Fort) . תוך שבועות ספורים, הרגו הקריביים המקומיים את כולם, מלבד 19 איש, שנמלטו מהאי בסירות קאנו. מתיישבים בריטים נוספים הגיעו לאי שלושים שנה מאוחר יותר וזכו לגורל מר דומה.

הצרפתים הגיעו לסנט לוסיה בשנת 1660 ולאחר שחתמו על הסכם רכישה עם הקריביים, הם התיישבו באי והחלו להשתלט עליו בהדרגה, דבר שכמובן לא מצא חן בעיני הבריטים. החל מתקופה זו נלחמו ביניהם הצרפתים והבריטים על השליטה באי במשך כמאה וחמישים שנה. במהלך תקופה זו האי החליף ידיים 14 פעמים.

העיר הראשונה שנבנתה באי ע"י הצרפתים הייתה Soufriere בשנת 1746. לאחר קרבות רבים, עבר האי באופן סופי לשלטון בריטי בשנת 1814.

במהלך השנים הללו, האירופאים שהתיישבו באי החלו בגידול קנה-סוכר בקרקע הפורייה של האי. לצורך העבודה הפיזית הקשה, הם ייבאו ממערב אפריקה עבדים רבים. תקופת העבדות הייתה קצרה, והסתיימה בשנת 1838, אז כבר היוותה האוכלוסייה ממוצא אפריקאי כ- 90% אחוזים מהתושבים באי.

בשנת 1967 קיבל האי שלטון עצמי בחסות הבריטים ובשנת 1979 הוא זכה לעצמאות מלאה.

סנט לוסיה כיום

באי מתגוררים כ- 160,000 אלף תושבים, מרביתם ממוצא אפריקאי, צאצאיהם של דור העבדים, שהובאו על ידי האירופאים לעבוד בחקלאות. מרבית האוכלוסייה מתגוררת בחלקו הצפון מערבי של האי, שם גם ממוקמים מרבית בתי המלון, הרזורטים המפוארים ושירותי התיירות. האי ידוע במתקני הנופש והספורט הרבים שהוא מציע למבקריו, החל ממגרשי גולף וטניס ועד לספורט ימי מכל הסוגים. בשנים האחרונות הפך ענף התיירות למקור ההכנסה מספר אחד באי וניצח את ענף ייצוא הבננות המשגשג אף הוא.
בתי מלון באי סנט לוסיה (סנט לושה)

תושבי סנט לוסיה

תושבי האי ידועים במזגם הטוב, חמימותם והכנסת האורחים שלהם. למרות שמרביתם מגדירים עצמם קתולים, מאמינים רבים מצאצאי האפריקאים באי בשדים ורוחות. הם מאמינים שרוחות רעות בורחות מפני תיפוף בתופים ושביתם מוגן מפני השדים, כשהם תולים צמחים שונים בפתח הבית. סביב אמונות אלה התפתחה תרבות פולקלור עשירה.

השפה הרשמית של האי היא אנגלית, אך השפה המדוברת בקרב מרבית המקומיים היא פאטויס (Patois) , סוג של קריאולית- צרפתית, תזכורת לתקופות השליטה הצרפתית באי.

התרבות של סנט לוסיה עשירה ומגוונת ומושפעת הן ממוצאם של התושבים והן מהלאומים השונים ששלטו במקום. האנגלים והצרפתים השפיעו במידה דומה על אופיו של האי, למרות שהצרפתים אבדו את שלטונם באופן סופי כבר בשנת 1814. האנגלים תרמו את השפה (הרשמית), את הנהיגה בצד שמאל, את מבנה מערכת החינוך והחוק ואת המבנה השלטוני. ההשפעה הצרפתית ניכרת בעיקר בשפה המדוברת (קריאולית- צרפתית), בשמות היישובים, (בעיקר בחלקו הדרומי של האי), במוסיקה ובאומנות. המסורת והמנהגים האפריקאים שרדו, למרות שנים רבות של עבדות, והיום לתרבות האפריקנית חלק דומיננטי בתרבות של סנט לוסיה.

המאכל הלאומי של תושבי סנט לוסיה, הנפוץ בכל הקריביים ובמיוחד בטרינידד, הוא מרק קאיאלו (Callaloo) . הוא עשוי מבשר סרטן, במיה, פלפלים ירוקים, חלב קוקוס, בצלים ועשבי תיבול, ובמיוחד מעלים ירוקים המזכירים תרד.

מידע שימושי למטייל בסנט לוסיה

המטבע הנהוג באי הוא הדולר המזרח קאריבי Esstern Caribbean dollar (EC), אך הדולר האמריקאי נפוץ אף הוא, כמו גם השימוש בכרטיסי אשראי. דולר אמריקאי אחד שווה 2.6-2.7 דולר מזרח קאריבי.

אזור הזמן בסנט לוסיה הוא האטלנטי הסטנדרטי (Atlantic Standard Tine Zone), המקדים בשעה את שעון החוף המזרחי של ארה"ב, כלומר, מפגר אחרי שעון ישראל ב- 6 שעות.

בניגוד לארה"ב, החשמל הזורם בחוטים הוא 220 וולט (כמו בארץ).

המים בברזים בסנט לוסיה מגיעים ממעיינות טבעיים והם נקיים וראויים לשתייה.

החגים והאירועים העיקריים באי, בנוסף לחגים הקתוליים הנחגגים בכל העולם הם:

יום העצמאות, החל ב- 22 בפברואר.

פסטיבל הג'ז של סנט לוסיה, שנחגג באי היונה בתחילת חודש מאי .

הקרנבל שנחגג במהלך חודש יולי .

הסניף המרכזי של משרד התיירות של סנט לוסיה נמצא בנמל של קאסטריס הבירה (Castries Harbour),בבניין Sureline Building , טלפון: 758-452-4094.

תחבורה בסנט לוסיה

מרבית אוניות הנוסעים, מגיעות לרציף החדיש Point Seraphine,הנמצא במרחק הליכה ממרכז קאסטריס (Castries) . ברציף נמצא מרכז מבקרים קטן, דוכן להחלפת כספים, טלפונים וחנויות רבות. ברציף זה מקום לשש אוניות קרוזים ענקיות.

במקרים הנדירים בהם הרציף עמוס מדי, עוגנות אוניות הנוסעים ברציף Port Castries,הממוקם מצדו השני של הנמל הססגוני. ברציף זה מרכז קניות קטן הנקרא La Place Careenage.

בין שני הרציפים אפשר ללכת ברגל או לנסוע באחת ממוניות-המים (בעלות של דולר לכיוון), הנוסעות במשך כל היום בין שני הרציפים.

בסנט לוסיה כביש טבעתי ראשי, המקיף את האי כולו. לאורך מרבית הדרך, הכביש הוא צר, באזורים רבים מפותל ביותר ולעיתים משובש, ולכן כדאי לשקול היטב לפני שמחליטים לשכור רכב. חשוב לזכור, שהנהיגה היא מצד שמאל של הכביש (בניגוד לארץ!). מי שבכל זאת מחליט לשכור רכב נדרש לרכוש רישיון נהיגה מקומי, אותו מוציאים בכל הסוכנויות להשכרת רכב, על סמך רישיון הנהיגה הבינלאומי.

מכיוון שגם התחבורה הציבורית באי לוקה בחסר, הדרך הנוחה והפופולארית ביותר לנוע באי, היא במוניות. הנהגים בדרך כלל ידידותיים ומשמשים גם על תקן של מדריכי תיירים במהלך הנסיעה, תוך כדי שהם מצביעים על אתרים בעלי עניין לאורך הדרך. אין במוניות מונה, אך מרבית הנהגים שייכים לאותו ארגון והתעריפים הם קבועים וסטנדרטיים לכל יעד. בכל זאת מומלץ לסכם מראש על המחיר לפני שמתחילים בנסיעה. יש לשים לב האם הנהג נוקב במחיר בדולרים אמריקאים או מזרח קאריבים. מחיר מונית לארבעה אנשים לסיור בן 3-4 שעות, הכולל עצירות בחוף הים, בנקודות תצפית ואתרי תיירות נוספים, הוא כ- 120 דולר.

ניתן לשכור גם מוניות ימיות או סירות, להפלגה עצמאית. מגוון רחב מאד של כלי שייט, מכל הסוגים והגדלים, עומד לרשות התיירים באי. שתי המרינות הפופולאריות ביותר באי הן: מפרץ מאריגוט (Marigot bay) ומפרץ רודני (Rodney bay). בין סנט לוסיה לאיים הסמוכים: מרטיניק, גוואדלופ (Guadaloupe) ודומיניקה יש שירות קטמרנים מהירים של חברת Caribbean Express .

שדות תעופה בסנט לוסיה

באי ישנם שני שדות תעופה:

שדה התעופה הבינלאומי Hewanorra International Airport ממוקם בדרום האי בעיר Vieux Fort.

השדה השני, Vigie Airport נמצא סמוך לבירה Castries

תעריף מונית בין שני שדות התעופה הוא: כ- 50 דולר. משך הנסיעה: כשעה.

ניתן לעבור בין שדות התעופה או בין יעדי תיירות בעיר ע"י שירות סדיר של הליקופטרים. שתי החברות המרכזיות באי הן:

St. Lucia Helicopters ltd , טלפון: 758-453-6950

Eastern Caribbean Helicopters , טלפון: 758-453-6952

משך הטיסה ממיאמי לסנט לוסיה כשלוש שעות ומחצה.

מידע נוסף

בתי מלון באי סנט לוסיה (סנט לושה)

כתבות נוספות

האטרקציות המרכזיות בסנט לוסיה
בילוי בסנט לוסיה - חופים, ספורט וקניות
כתבות על האיים הקריביים

אודות הכותבת

סיגלית בר, יועצת טיולים ומתכננת מסלולים. מומחית בטיולי משפחות. מחברת מדריכי התיירות: בלגיה- טיולי כוכב למשפחות, אוסטריה - טיולי כוכב למשפחות, ארה"ב למשפחות ואיי הוואי האקזוטיים.

לקריאת כתבות נוספות של סיגלית