.jpg)
.jpg)
גרנדה - אי התבלינים הקריבי
כתב וצילם: סטיב אלן
מבקרים מנוסים רבים החוזרים לאיים הקאריבים מדי שנה, רואים את האי גרנדה כתמצית האי הקאריבי הקלאסי. שטח הררי פורה עוצר נשימה, מוקף בחופים לבנים בראשיתיים, יער גשם עשיר משובץ במפלים מגוונים רבים, אתרי צלילה מצוינים, ים תכלת שקוף ועיר נמל ציורית.
.jpg)
הפלגות לאנטארקטיקה לחצו לקבלת כל האפשרויות » הפלגות לארצות הקוטב הצפוני לחצו לקבלת כל האפשרויות » טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לרשימת ההצעות »
מבנה המדינה והאיים
מדינת גרנדה מורכבת משלושה איים: גרנדה (Grenada) , קאריקו Carriacou) , ופטיט מרטיניק (Petit Martinique) . בנוסף ישנם עוד כמה איים קטנים לא מיושבים.
גרנדה הוא האי הגדול ביותר, שטחו 440 קמ"ר אורכו 34 ק"מ ורוחבו 18 ק"מ. הוא ממוקם בחלק הדרומי של איי הקאריבים כ-150 ק"מ צפונית מזרחית מוונצואלה.
האי הוא פסגה וולקנית וההר הגבוה ביותר באי, הוא הר געש לא פעיל בשם הר סנט קתרין (St.Catherine) , המתנשא לגובה 840 מטר.
מפת האי גרנדה ואיי האנטילים הקטנים
לקנות אי תמורת גרזנים, חרוזים וברנדי
בעת מסעו השלישי ב-1498, היה כריסטפר קולומבוס האירופאי הראשון שנחת באי גרנדה. אולם קולומבוס לא התיישב באי וקולוניאליסטים רבים אחרים, פסחו עליו במשך מאה שנה. האירופאים הראשונים שניסו ליישב את גרנדה, היו 208 אנגליים שהגיעו לאי ב-1609 כדי להקים אחוזת מטעי טבק. הם החזיקו מעמד פחות משנה, רובם נפלו קורבן לשבט הקאריבי המקומי והיישוב ננטש. ב-1650, חברת ספנות צרפתית רכשה את האי גרנדה משבט הקאריבי תמורת כמה גרזנים, שתי שקיות חרוזי זכוכית, ושני בקבוקי ברנדי. הם העבירו לאי 200 מתיישבים צרפתיים ממרטניק הסמוכה, כולל מבצר שהוכן מראש, והקימו באי תחנת מסחר.
גם לגרנדה יש את ה"מצדה" שלה. שנה לאחר שהמתיישבים הצרפתיים היגרו לאי, הגיע כוח צרפתי צבאי כדי להיפטר מהתושבים הקאריבים לצמיתות. החיילים הצרפתיים אספו את אחרוני השבט לקצה הצפוני של האי. המקומיים, כולל נשים וילדים, ברחו לצוק גבוה מעל פני הים. המקומיים העדיפו לקפוץ מהצוק למותם, בהתאבדות קולקטיבית, מאשר להיות שבויים בידי הצרפתיים.
במשך המאה ה-18 השליטה בגרנדה התנדנדה בין צרפת לבריטניה, עד שב-1783 היא עברה סופית לשליטה בריטית. גרנדה קבלה עצמאות מלאה ב-1974.
האוויר של גרנדה נוטף ריחות של פירות טרופיים ותבלינים. היא היצרנית הגדולה ביותר של תבלינים בחצי המערבי של כדור הארץ- הישג מכובד למדינה בעלת 110,000 תושבים- ונושאת את הכינוי "אי התבלינים" בגאווה. התבלין הנפוץ ביותר הוא האגוז מוסקט. אחרי אינדונזיה היא יצרנית האגוז מוסקט הגדולה ביותר בעולם (20% מהתצרוכת העולמית). יותר מעשרה אחוזים מהאוכלוסייה מועסקים בגידול של התבלין. אגוז המוסקט הוא גם הסמל הלאומי של המדינה ומופיע על דגלה. גרנדה היא גם יצרנית 20% מצריכת הקינמון בעולם! בגרנדה מגדלים גם כמויות גדולות של תבלינים נוספים ובכללם וניל, ציפורן וזנגביל.
יותר תיירים מתבלינים
למרות שהתיירות היא מקור ההכנסה העיקרי, אפילו לפני יצוא התבלינים, ענף התיירות אינו מפותח כמו באיים אחרים של הקאריבים. את בית המלון בו לנו בימים הראשונים הזמנו דרך האינטרנט. בית מלון של שישה קוטג'ים עם בריכה, וחוף פרטי. למרות שראינו תמונות באתר של המלון - ואף הזמנו את החדר הספציפי- היינו ממש בהלם ברגע שפתחנו את החלון והנוף המרהיב התגלה לעינינו. החדר היה מורכב משלושה חדרים, מרפסת ארוכה ומטבחון. לפי החוק בגרנדה אסור לבנות בניין גבוה יותר מעץ דקל הקוקוס, לפיכך, חלק גדול מבתי המלון בגרנדה הם קוטג'ים או מלונות דירות, דבר שמתאים במיוחד למשפחות עם ילדים.
המלון שוכן בחוף המזרחי של האי, על הים האטלנטי. ישנו הבדל עצום בין הים האטלנטי במזרח והים הקאריבי במערב. האטלנטי סוער יותר, החופים פראיים, וישנה בריזה מתמדת שמקלה על הלחות הגבוהה. בים הקאריבי שבמערב, הים רגוע ושקוף והחופים נקיים מסודרים, כמעט סטריליים. במערב נמצא החוף המפורסם מפרץ גרנד אנס (Grand Anse bay) . זוהי רצועת חוף המשתרעת לאורך מפרץ הנמשך 4 ק"מ. הוא נחשב לחוף המסודר היפה ביותר בקאריבים!
לינה באי גרנאדה
מוכרים חלב קוקוס בשוק של העיר סנט ג'ורג'
מיזוג של תושבים ומאכלים
כל אזור הקאריבים, כולל גרנדה, מאוכלס כיום על ידי צאצאי האפריקאים שהגיעו לאזור במאה הקודמת כעבדים של האירופאים. כמעט ולא ניתן למצוא תושבים מקוריים. חלקם התבוללו עם האפריקאים, אחרים הושמדו במלחמות השונות שהתנהלו באיים על ידי האירופאים. חלק גדול מהאירופיים הוקסמו מהשלווה והנופים של הקאריבים ולעולם לא חזרו למולדתם. מאז תחילת המאה ישנו גם זרם סדיר של אסייתים. מיזוג התרבויות יוצר מגוון עשיר של השפעות.
אין מרכיב הבולט יותר למיזוג מוצא התושבים, מאשר האוכל. האוכל הקאריבי מציע מגוון עשיר של מאכלים מאזורים שונים של העולם. פיוז'ן אוטנטי. שילוב בין צרפת, ספרד, אפריקה, והודו. כמובן הכל מעורבב עם תוצרת מקומית טרייה, מאכלי ים, פרות אקזוטיים, בעיקר קוקוס, אננס, פלאטנו (סוג של בננה), וכמובן המון תבלינים.
לכבות את הרום
הרום בגרנדה שולט חזק בתפריט, גם כמשקה בקוקטילים וגם בבישול. החלטנו לנסוע לאחד המפעלים המייצרים את המשקה החריף. בכניסה למפעל עברנו על פני שדות קנה-הסוכר מהם מייצרים את הרום. המפעל עצמו נבנה במאה ה-18 ועדיין מייצר באותה שיטה, עם אותן מכונות. המסחטה, שפועלת ללא הפסק, נבנתה ב-1785 והיא העתיקה ביותר בכל האיים הקאריבים.
לאחר סיור של כחצי שעה, הזמינו אותנו ללגום מהרום הטרי לפני שהוא נכנס לבקבוקים. העובדת שהדריכה אותנו, החזיקה ביד אחת את הרום וביד השנייה מים. המשקה השקוף של הרום נגע בשפתיי, עצמתי את עייני ולגמתי לגימה של שתי טיפות. מיד הרגשתי שהפה והגרון עולים באש. העובדת המנוסה הבחינה במצוקתי פתחה לי את הפה ושפכה פנימה את המים. אין לי ספק שאילו מישהו היה מדליק גפרור בצד השני של החדר הייתי עולה בלהבות.
עובדות בשדות קני סוכר בגרנדה
הפלגות לאנטארקטיקה לחצו לקבלת כל האפשרויות »
הפלגות לארצות הקוטב הצפוני לחצו לקבלת כל האפשרויות »
טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לרשימת ההצעות »
סנט ג'ורג'
ההיסטוריה של עיר הבירה סנט ג'ורג' (St. George’s) חושפת את השורשים הצרפתים והבריטים של האי. זוהי אחת הערים המקסימות באיים הקאריבים. היא פרוסה על גבעות, המקיפות שני מפרצים טבעיים בדרום מערב האי. קרנג' הוא המפרץ הגדול יותר, מרכזו הומה באוניות מסע ודייג בכל הגדלים. בתים מהמאה ה-18, צבועים בצבעי פסטל עם גגות רעפים אדומים, פרוסים לרוחבן ולאורכן של הגבעות. על הרכסים של הגבעות ניתן לראות מבצרים וכנסיות.
המבצרים מזכירים את הקרבות בין הקולניות שהתנהלו על השליטה באי. מבצר פורט ג'ורג' נבנה במקור על ידי הצרפתיים בתחילת המאה ה-18 ואילו מבצר פורט פרדריק הושלם על ידי הבריטים ב-1791, זמן קצר לאחר שהשתלטו על האי. פורט ג'ורג' גם מגלה לנו את ההיסטוריה הלא כל כך רחוקה של תחילת שנות השמונים של המאה העשרים.
העיר סנט ג'ורגב-1979 הוביל מנהיג השמאל בגרנדה, מוריס בישופ (Maurice Bishop) , קומץ מורדים להפיכה לא אלימה להפיל את שלטונו המושחת של מנהיג מפלגת העבודה המאוחדת אריק גיירטי (Eric Gairy) . במשך ארבע השנים הבאות, שלט בישופ באי בעזרתו של השלטון הקומוניסטי בקובה.
ב-1983 היה ניסיון הפיכה נוסף, הפעם של הצבא נגד בישופ. בישופ וקומץ מתומכיו נכלאו בפורט ג'ורג'. 30,000 תושבים צעדו לכיוון המבצר כדי למחות נגד מעצרו של בישופ. החיילים במבצר פתחו באש וארבעים מפגינים נהרגו. בישופ שוחרר על ידי ההמון לחופשי, אבל בנסיבות לא מובנות, הלך למבצר רופרט שם נתפס באותו היום. הוא ושבעה מתומכיו הוצאו להורג בחצר המרכזית של מבצר ג'ורג. עד היום הקיר ועמוד הכדורסל בחצר, מחוררים מפגיעות הכדורים.
במהומה ואי הוודאות שנוצרה, שכנע הממשל האמריקאי כמה מדינות באיים הקאריבים לתמוך בפלישה אמריקאית לאי. באוקטובר 1983 הנשיא רייגן הורה לכוחות אמריקאים לפלוש לגרנדה. ביחד עם כוח סמלי מכמה מדינות שכנות, השתלטו האמריקאים על האי תוך כמה שעות. בפעולה נהרגו 70 קובנים, 42 אמריקאים, ו-170 גרנדים, 18 מהם נהרגו כאשר הכוחות האמריקאים הפגיזו בטעות את בית החולים לחולי נפש. רוב הצבא האמריקאי עזב את האי באותה שנה וב-1985, אחרי בחירות דמוקרטיות, חזרו אחרוני החיילים האמריקאים הביתה. כיום הממשלה בגרנדה היא דמוקרטית לחלוטין.
המראה הפנורמי ממבצר פורט ג'ורג' על העיר, מרשים במיוחד. ראיתי כמה אוניות נוסעים עוגנות במפרץ. ידעתי שמחר כבר לא אראה אותן. מתוך 400,000 התיירים המבקרים בגרנדה מדי שנה, 285,000 מהם מגיעים באוניות נוסעים ונשארים באי פחות משמונה שעות. אילו הייתי תושב גרנדה הייתי ממש נעלב.
העיר סנט ג'ורג'
יער גשם והרבה גשם
הפארק הלאומי גרנד אטינג (Grand Etang N.P.) נמצא במרכזו של גרנדה. במוקד הפארק נמצא אגם במכתש וולקני,530 מטר מעל פני הים. ליד האגם שוכן ההר קיו קיו המתנשא לגובה 730 מטר. הפארק כולו מכוסה יער גשם בו יורדים יותר מ-4,000 מילימטר גשם מדי שנה, וג'ונגל פראי עשיר בצמחיה, פרחים טרופיים נדירים, ובעלי חיים כולל קופים.
בדרך לפארק אנחנו עולים בצורה תלולה עמוק לתוך ההרים הגבוהים. כאן האזור מכוסה באופן קבוע בעננים סמיכים. הלחות והאקלים הטרופים מכים בנו במלוא העוצמה. מדי פעם אנחנו עוברים על פני כפרים קטנים או בתים בודדים, הממוקמים בסבך של צמחייה ועצים. כמעט כל הבתים הם צריפי עץ, שנראים כאילו בכל רגע הם עומדים ליפול. כאן מרגישים את השמש, אך לעולם לא רואים אותה. אין מפלט מענני הגשם.
הפארק הלאומי גרנד אטינג ומקומי מנעים את האווירה
מפלי שבע האחיות
יער הגשם בפסגות הגבוהות של האי מעניק לגרנדה לא מעט מפלים. אחד הטיולים המרתקים ביותר ביער הגשם הוא מסלול מפלי שבע האחיות. הטיול עובר ליד שבעה מפלים קטנים עד שמגיעים למפל כפול בסופו. ההליכה ביער הגשם היא קשה במיוחד. הבוץ הנצחי ממלא את הנעלים במשקל עודף, בכל רגע יש פתאום מבול של גשם עבה וחזק למשך כמה דקות, והכול בחום של 25 מעלות צלסיוס. במיוחד קשה ההליכה כאשר מדובר בירידה. החלקנו כמה וכמה פעמים, עד שגם הגוף התמלא בבוץ. לאחר כשעה הגענו למפל הכפול. קפצנו למים הקפואים, להתרענן ולנקות את הבוץ.
מבט מהאי קריאקו על האי פטיט מרטיניק
קריקט עם הבן של המלכה, או בלעדיו
בדרך חזרה עצרנו באחוזת דויגלדסטון. אחד היצרנים הגדולים בגרנדה לייצור תבלינים. האחוזה היא עוד תזכורת לקולוניאליזם בגרנדה. כמו במפעל הרום, גם המפעל הזה נבנה במאה ה-18. ריחות התבלינים כה חריפים עד שהם עולים לנו לראש. אחד העובדים ניגש אלינו ולוקח אותנו לסיור. הוא עובד במקום מאז 1938 וכיום הוא בן 76. התבלינים מיובשים בשמש על מגשים ענקיים, המונחים על גבי מסילות. בכל פעם שיורד גשם, וזה קורה לעתים קרובות, העובדים דוחפים את המגשים על המסילות אל מתחת לצריפים .
הוא מסביר לנו שכמעט כל העובדים גרים בבתים של האחוזה, בין שדות קנה-הסוכר. הוא היחיד שנשאר ממשפחתו באחוזה, הנכדים שלו וגם הנינים, היגרו לאנגליה. אני מסתכל על ידיו המקומטות, מוכתמות בצבעי התבלינים. אני שואל אותו אם הוא היה רוצה לבקר באנגליה. הוא מחייך חיוך מאוזן לאוזן, החושף את מעט השיניים הצהובות שנשארו בפיו, ואומר במבטאו הכבד: "לאנגליה אני נוסע רק אם המלכה מזמינה אותי לתה, והבן שלה ישחק איתי קריקט..."
משחק הקריקט, הכה בריטי, הוא כמו דת בכל אזור הקאריבים. ניתן לראות ילדים בכל החופים, ובכל מקום אפשרי אחר, משחקים עם מחבט מאולתר, עשוי גזע עץ וכדורים. אם אין כדורים אז אבנים. הקבוצה המשותפת של האיים הקאריבים נקראת "מערב הודו" (Las Indias Occidentales) , על פי השם שניתן לאזור בימי כריסטפר קולומבוס .
אחת ממטרות מסעו של כריסטפר קולומבוס, היתה למצוא דרכי מסחר להודו. כאשר הגיע לאיים הקאריבים, הוא חשב שהוא הגיע להודו ולכן קרא למקומיים "אינדיאנים" (על שם "אינדיה", הודו באנגלית), ועד היום האזור של הקאריבים נקרא "מערב הודו". הקבוצה של מערב הודו בקריקט, היא כמו ברזיל בכדורגל. מערב הודו, עד לתקופה אחרונה בה חלה התדרדרות מסוימת במשחקיה, הייתה מנצחת בכל המפעלים הבינלאומיים. את האנגליים הם היו מנצחים בקלות, ממש השפלה. זו אולי הנקמה המתוקה ביותר של המקומיים לקולוניאליזם של הבריטים - לנצח אותם במשחקם.
האי גרנדה
לחיות בגן עדן
גרנדה שופעת מפרצונים קטנים. סירות מפרש רבות, מוצאות בהם מכסה. המים רגועים ושקטים, מרוחקים מנפש חיה. מצפון מערב לאי אפשר למצוא כמה איים לא מאוכלסים, או כמעט לא מאוכלסים. אחד האיים, הוא אי פרטי באורך ארבעה קילומטרים. בין הדקלים והצמחייה הירוקה הבחנו בבית בודד. כיום האי שווה עשרות מיליוני דולרים. אך בשנות החמישים ואפילו השישים, אי כזה אפשר היה לקנות בכמה מאות אלפי דולרים. חבל שאבי לא התפתה לרעיון...
באחד הבארים, בין הדקלים על החוף פגשנו את מייקל, אנגלי שהיגר לגרנדה לפני עשרים שנה. הוא לא מוכן לעזוב את האי אפילו לחופשה קצרה. אני שואל אותו אם הוא יכול לסכם את גרנדה במשפט אחד. מיד הוא עונה לי: "אי קטן עם לב רחב". השעה היא שעת בין-ערביים, והמפרץ הקטן נשטף בצבעי אדום וכתום. אני יושב על החול הלבן והרך, לוקח לגימה מהפינה-קולדה הקרה וחושב לעצמי. אולי גם לי עדיף לבלות את שארית חיי בגן העדן הזה?
יותר תיירים מתבלינים
למרות שהתיירות היא מקור ההכנסה העיקרי, אפילו לפני יצוא התבלינים, ענף התיירות אינו מפותח כמו באיים אחרים של הקאריבים. את בית המלון בו לנו בימים הראשונים הזמנו דרך האינטרנט. בית מלון של שישה קוטג'ים עם בריכה, וחוף פרטי. למרות שראינו תמונות באתר של המלון - ואף הזמנו את החדר הספציפי- היינו ממש בהלם ברגע שפתחנו את החלון והנוף המרהיב התגלה לעינינו. החדר היה מורכב משלושה חדרים, מרפסת ארוכה ומטבחון. לפי החוק בגרנדה אסור לבנות בניין גבוה יותר מעץ דקל הקוקוס, לפיכך, חלק גדול מבתי המלון בגרנדה הם קוטג'ים או מלונות דירות, דבר שמתאים במיוחד למשפחות עם ילדים.
המלון שוכן בחוף המזרחי של האי, על הים האטלנטי. ישנו הבדל עצום בין הים האטלנטי במזרח והים הקאריבי במערב. האטלנטי סוער יותר, החופים פראיים, וישנה בריזה מתמדת שמקלה על הלחות הגבוהה. בים הקאריבי שבמערב, הים רגוע ושקוף והחופים נקיים מסודרים, כמעט סטריליים. במערב נמצא החוף המפורסם מפרץ גרנד אנס (Grand Anse bay) . זוהי רצועת חוף המשתרעת לאורך מפרץ הנמשך 4 ק"מ. הוא נחשב לחוף המסודר היפה ביותר בקאריבים!
לינה באי גרנאדה
מוכרים חלב קוקוס בשוק של העיר סנט ג'ורג'
מיזוג של תושבים ומאכלים
כל אזור הקאריבים, כולל גרנדה, מאוכלס כיום על ידי צאצאי האפריקאים שהגיעו לאזור במאה הקודמת כעבדים של האירופאים. כמעט ולא ניתן למצוא תושבים מקוריים. חלקם התבוללו עם האפריקאים, אחרים הושמדו במלחמות השונות שהתנהלו באיים על ידי האירופאים. חלק גדול מהאירופיים הוקסמו מהשלווה והנופים של הקאריבים ולעולם לא חזרו למולדתם. מאז תחילת המאה ישנו גם זרם סדיר של אסייתים. מיזוג התרבויות יוצר מגוון עשיר של השפעות.
אין מרכיב הבולט יותר למיזוג מוצא התושבים, מאשר האוכל. האוכל הקאריבי מציע מגוון עשיר של מאכלים מאזורים שונים של העולם. פיוז'ן אוטנטי. שילוב בין צרפת, ספרד, אפריקה, והודו. כמובן הכל מעורבב עם תוצרת מקומית טרייה, מאכלי ים, פרות אקזוטיים, בעיקר קוקוס, אננס, פלאטנו (סוג של בננה), וכמובן המון תבלינים.
לכבות את הרום
הרום בגרנדה שולט חזק בתפריט, גם כמשקה בקוקטילים וגם בבישול. החלטנו לנסוע לאחד המפעלים המייצרים את המשקה החריף. בכניסה למפעל עברנו על פני שדות קנה-הסוכר מהם מייצרים את הרום. המפעל עצמו נבנה במאה ה-18 ועדיין מייצר באותה שיטה, עם אותן מכונות. המסחטה, שפועלת ללא הפסק, נבנתה ב-1785 והיא העתיקה ביותר בכל האיים הקאריבים.
לאחר סיור של כחצי שעה, הזמינו אותנו ללגום מהרום הטרי לפני שהוא נכנס לבקבוקים. העובדת שהדריכה אותנו, החזיקה ביד אחת את הרום וביד השנייה מים. המשקה השקוף של הרום נגע בשפתיי, עצמתי את עייני ולגמתי לגימה של שתי טיפות. מיד הרגשתי שהפה והגרון עולים באש. העובדת המנוסה הבחינה במצוקתי פתחה לי את הפה ושפכה פנימה את המים. אין לי ספק שאילו מישהו היה מדליק גפרור בצד השני של החדר הייתי עולה בלהבות.
עובדות בשדות קני סוכר בגרנדה
הפלגות לאנטארקטיקה לחצו לקבלת כל האפשרויות »
הפלגות לארצות הקוטב הצפוני לחצו לקבלת כל האפשרויות »
טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לרשימת ההצעות »
סנט ג'ורג'
ההיסטוריה של עיר הבירה סנט ג'ורג' (St. George’s) חושפת את השורשים הצרפתים והבריטים של האי. זוהי אחת הערים המקסימות באיים הקאריבים. היא פרוסה על גבעות, המקיפות שני מפרצים טבעיים בדרום מערב האי. קרנג' הוא המפרץ הגדול יותר, מרכזו הומה באוניות מסע ודייג בכל הגדלים. בתים מהמאה ה-18, צבועים בצבעי פסטל עם גגות רעפים אדומים, פרוסים לרוחבן ולאורכן של הגבעות. על הרכסים של הגבעות ניתן לראות מבצרים וכנסיות.
המבצרים מזכירים את הקרבות בין הקולניות שהתנהלו על השליטה באי. מבצר פורט ג'ורג' נבנה במקור על ידי הצרפתיים בתחילת המאה ה-18 ואילו מבצר פורט פרדריק הושלם על ידי הבריטים ב-1791, זמן קצר לאחר שהשתלטו על האי. פורט ג'ורג' גם מגלה לנו את ההיסטוריה הלא כל כך רחוקה של תחילת שנות השמונים של המאה העשרים.
העיר סנט ג'ורגב-1979 הוביל מנהיג השמאל בגרנדה, מוריס בישופ (Maurice Bishop) , קומץ מורדים להפיכה לא אלימה להפיל את שלטונו המושחת של מנהיג מפלגת העבודה המאוחדת אריק גיירטי (Eric Gairy) . במשך ארבע השנים הבאות, שלט בישופ באי בעזרתו של השלטון הקומוניסטי בקובה.
ב-1983 היה ניסיון הפיכה נוסף, הפעם של הצבא נגד בישופ. בישופ וקומץ מתומכיו נכלאו בפורט ג'ורג'. 30,000 תושבים צעדו לכיוון המבצר כדי למחות נגד מעצרו של בישופ. החיילים במבצר פתחו באש וארבעים מפגינים נהרגו. בישופ שוחרר על ידי ההמון לחופשי, אבל בנסיבות לא מובנות, הלך למבצר רופרט שם נתפס באותו היום. הוא ושבעה מתומכיו הוצאו להורג בחצר המרכזית של מבצר ג'ורג. עד היום הקיר ועמוד הכדורסל בחצר, מחוררים מפגיעות הכדורים.
במהומה ואי הוודאות שנוצרה, שכנע הממשל האמריקאי כמה מדינות באיים הקאריבים לתמוך בפלישה אמריקאית לאי. באוקטובר 1983 הנשיא רייגן הורה לכוחות אמריקאים לפלוש לגרנדה. ביחד עם כוח סמלי מכמה מדינות שכנות, השתלטו האמריקאים על האי תוך כמה שעות. בפעולה נהרגו 70 קובנים, 42 אמריקאים, ו-170 גרנדים, 18 מהם נהרגו כאשר הכוחות האמריקאים הפגיזו בטעות את בית החולים לחולי נפש. רוב הצבא האמריקאי עזב את האי באותה שנה וב-1985, אחרי בחירות דמוקרטיות, חזרו אחרוני החיילים האמריקאים הביתה. כיום הממשלה בגרנדה היא דמוקרטית לחלוטין.
המראה הפנורמי ממבצר פורט ג'ורג' על העיר, מרשים במיוחד. ראיתי כמה אוניות נוסעים עוגנות במפרץ. ידעתי שמחר כבר לא אראה אותן. מתוך 400,000 התיירים המבקרים בגרנדה מדי שנה, 285,000 מהם מגיעים באוניות נוסעים ונשארים באי פחות משמונה שעות. אילו הייתי תושב גרנדה הייתי ממש נעלב.
העיר סנט ג'ורג'
יער גשם והרבה גשם
הפארק הלאומי גרנד אטינג (Grand Etang N.P.) נמצא במרכזו של גרנדה. במוקד הפארק נמצא אגם במכתש וולקני,530 מטר מעל פני הים. ליד האגם שוכן ההר קיו קיו המתנשא לגובה 730 מטר. הפארק כולו מכוסה יער גשם בו יורדים יותר מ-4,000 מילימטר גשם מדי שנה, וג'ונגל פראי עשיר בצמחיה, פרחים טרופיים נדירים, ובעלי חיים כולל קופים.
בדרך לפארק אנחנו עולים בצורה תלולה עמוק לתוך ההרים הגבוהים. כאן האזור מכוסה באופן קבוע בעננים סמיכים. הלחות והאקלים הטרופים מכים בנו במלוא העוצמה. מדי פעם אנחנו עוברים על פני כפרים קטנים או בתים בודדים, הממוקמים בסבך של צמחייה ועצים. כמעט כל הבתים הם צריפי עץ, שנראים כאילו בכל רגע הם עומדים ליפול. כאן מרגישים את השמש, אך לעולם לא רואים אותה. אין מפלט מענני הגשם.
הפארק הלאומי גרנד אטינג ומקומי מנעים את האווירה
מפלי שבע האחיות
יער הגשם בפסגות הגבוהות של האי מעניק לגרנדה לא מעט מפלים. אחד הטיולים המרתקים ביותר ביער הגשם הוא מסלול מפלי שבע האחיות. הטיול עובר ליד שבעה מפלים קטנים עד שמגיעים למפל כפול בסופו. ההליכה ביער הגשם היא קשה במיוחד. הבוץ הנצחי ממלא את הנעלים במשקל עודף, בכל רגע יש פתאום מבול של גשם עבה וחזק למשך כמה דקות, והכול בחום של 25 מעלות צלסיוס. במיוחד קשה ההליכה כאשר מדובר בירידה. החלקנו כמה וכמה פעמים, עד שגם הגוף התמלא בבוץ. לאחר כשעה הגענו למפל הכפול. קפצנו למים הקפואים, להתרענן ולנקות את הבוץ.
מבט מהאי קריאקו על האי פטיט מרטיניק
קריקט עם הבן של המלכה, או בלעדיו
בדרך חזרה עצרנו באחוזת דויגלדסטון. אחד היצרנים הגדולים בגרנדה לייצור תבלינים. האחוזה היא עוד תזכורת לקולוניאליזם בגרנדה. כמו במפעל הרום, גם המפעל הזה נבנה במאה ה-18. ריחות התבלינים כה חריפים עד שהם עולים לנו לראש. אחד העובדים ניגש אלינו ולוקח אותנו לסיור. הוא עובד במקום מאז 1938 וכיום הוא בן 76. התבלינים מיובשים בשמש על מגשים ענקיים, המונחים על גבי מסילות. בכל פעם שיורד גשם, וזה קורה לעתים קרובות, העובדים דוחפים את המגשים על המסילות אל מתחת לצריפים .
הוא מסביר לנו שכמעט כל העובדים גרים בבתים של האחוזה, בין שדות קנה-הסוכר. הוא היחיד שנשאר ממשפחתו באחוזה, הנכדים שלו וגם הנינים, היגרו לאנגליה. אני מסתכל על ידיו המקומטות, מוכתמות בצבעי התבלינים. אני שואל אותו אם הוא היה רוצה לבקר באנגליה. הוא מחייך חיוך מאוזן לאוזן, החושף את מעט השיניים הצהובות שנשארו בפיו, ואומר במבטאו הכבד: "לאנגליה אני נוסע רק אם המלכה מזמינה אותי לתה, והבן שלה ישחק איתי קריקט..."
משחק הקריקט, הכה בריטי, הוא כמו דת בכל אזור הקאריבים. ניתן לראות ילדים בכל החופים, ובכל מקום אפשרי אחר, משחקים עם מחבט מאולתר, עשוי גזע עץ וכדורים. אם אין כדורים אז אבנים. הקבוצה המשותפת של האיים הקאריבים נקראת "מערב הודו" (Las Indias Occidentales) , על פי השם שניתן לאזור בימי כריסטפר קולומבוס .
אחת ממטרות מסעו של כריסטפר קולומבוס, היתה למצוא דרכי מסחר להודו. כאשר הגיע לאיים הקאריבים, הוא חשב שהוא הגיע להודו ולכן קרא למקומיים "אינדיאנים" (על שם "אינדיה", הודו באנגלית), ועד היום האזור של הקאריבים נקרא "מערב הודו". הקבוצה של מערב הודו בקריקט, היא כמו ברזיל בכדורגל. מערב הודו, עד לתקופה אחרונה בה חלה התדרדרות מסוימת במשחקיה, הייתה מנצחת בכל המפעלים הבינלאומיים. את האנגליים הם היו מנצחים בקלות, ממש השפלה. זו אולי הנקמה המתוקה ביותר של המקומיים לקולוניאליזם של הבריטים - לנצח אותם במשחקם.
האי גרנדה
לחיות בגן עדן
גרנדה שופעת מפרצונים קטנים. סירות מפרש רבות, מוצאות בהם מכסה. המים רגועים ושקטים, מרוחקים מנפש חיה. מצפון מערב לאי אפשר למצוא כמה איים לא מאוכלסים, או כמעט לא מאוכלסים. אחד האיים, הוא אי פרטי באורך ארבעה קילומטרים. בין הדקלים והצמחייה הירוקה הבחנו בבית בודד. כיום האי שווה עשרות מיליוני דולרים. אך בשנות החמישים ואפילו השישים, אי כזה אפשר היה לקנות בכמה מאות אלפי דולרים. חבל שאבי לא התפתה לרעיון...
באחד הבארים, בין הדקלים על החוף פגשנו את מייקל, אנגלי שהיגר לגרנדה לפני עשרים שנה. הוא לא מוכן לעזוב את האי אפילו לחופשה קצרה. אני שואל אותו אם הוא יכול לסכם את גרנדה במשפט אחד. מיד הוא עונה לי: "אי קטן עם לב רחב". השעה היא שעת בין-ערביים, והמפרץ הקטן נשטף בצבעי אדום וכתום. אני יושב על החול הלבן והרך, לוקח לגימה מהפינה-קולדה הקרה וחושב לעצמי. אולי גם לי עדיף לבלות את שארית חיי בגן העדן הזה?
לינה באי גרנאדה
מוכרים חלב קוקוס בשוק של העיר סנט ג'ורג'
לכבות את הרום
הרום בגרנדה שולט חזק בתפריט, גם כמשקה בקוקטילים וגם בבישול. החלטנו לנסוע לאחד המפעלים המייצרים את המשקה החריף. בכניסה למפעל עברנו על פני שדות קנה-הסוכר מהם מייצרים את הרום. המפעל עצמו נבנה במאה ה-18 ועדיין מייצר באותה שיטה, עם אותן מכונות. המסחטה, שפועלת ללא הפסק, נבנתה ב-1785 והיא העתיקה ביותר בכל האיים הקאריבים.
לאחר סיור של כחצי שעה, הזמינו אותנו ללגום מהרום הטרי לפני שהוא נכנס לבקבוקים. העובדת שהדריכה אותנו, החזיקה ביד אחת את הרום וביד השנייה מים. המשקה השקוף של הרום נגע בשפתיי, עצמתי את עייני ולגמתי לגימה של שתי טיפות. מיד הרגשתי שהפה והגרון עולים באש. העובדת המנוסה הבחינה במצוקתי פתחה לי את הפה ושפכה פנימה את המים. אין לי ספק שאילו מישהו היה מדליק גפרור בצד השני של החדר הייתי עולה בלהבות.
עובדות בשדות קני סוכר בגרנדה
הפלגות לאנטארקטיקה לחצו לקבלת כל האפשרויות »
הפלגות לארצות הקוטב הצפוני לחצו לקבלת כל האפשרויות »
טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לרשימת ההצעות »
סנט ג'ורג'
ההיסטוריה של עיר הבירה סנט ג'ורג' (St. George’s) חושפת את השורשים הצרפתים והבריטים של האי. זוהי אחת הערים המקסימות באיים הקאריבים. היא פרוסה על גבעות, המקיפות שני מפרצים טבעיים בדרום מערב האי. קרנג' הוא המפרץ הגדול יותר, מרכזו הומה באוניות מסע ודייג בכל הגדלים. בתים מהמאה ה-18, צבועים בצבעי פסטל עם גגות רעפים אדומים, פרוסים לרוחבן ולאורכן של הגבעות. על הרכסים של הגבעות ניתן לראות מבצרים וכנסיות.
המבצרים מזכירים את הקרבות בין הקולניות שהתנהלו על השליטה באי. מבצר פורט ג'ורג' נבנה במקור על ידי הצרפתיים בתחילת המאה ה-18 ואילו מבצר פורט פרדריק הושלם על ידי הבריטים ב-1791, זמן קצר לאחר שהשתלטו על האי. פורט ג'ורג' גם מגלה לנו את ההיסטוריה הלא כל כך רחוקה של תחילת שנות השמונים של המאה העשרים.
העיר סנט ג'ורגב-1979 הוביל מנהיג השמאל בגרנדה, מוריס בישופ (Maurice Bishop) , קומץ מורדים להפיכה לא אלימה להפיל את שלטונו המושחת של מנהיג מפלגת העבודה המאוחדת אריק גיירטי (Eric Gairy) . במשך ארבע השנים הבאות, שלט בישופ באי בעזרתו של השלטון הקומוניסטי בקובה.
ב-1983 היה ניסיון הפיכה נוסף, הפעם של הצבא נגד בישופ. בישופ וקומץ מתומכיו נכלאו בפורט ג'ורג'. 30,000 תושבים צעדו לכיוון המבצר כדי למחות נגד מעצרו של בישופ. החיילים במבצר פתחו באש וארבעים מפגינים נהרגו. בישופ שוחרר על ידי ההמון לחופשי, אבל בנסיבות לא מובנות, הלך למבצר רופרט שם נתפס באותו היום. הוא ושבעה מתומכיו הוצאו להורג בחצר המרכזית של מבצר ג'ורג. עד היום הקיר ועמוד הכדורסל בחצר, מחוררים מפגיעות הכדורים.
במהומה ואי הוודאות שנוצרה, שכנע הממשל האמריקאי כמה מדינות באיים הקאריבים לתמוך בפלישה אמריקאית לאי. באוקטובר 1983 הנשיא רייגן הורה לכוחות אמריקאים לפלוש לגרנדה. ביחד עם כוח סמלי מכמה מדינות שכנות, השתלטו האמריקאים על האי תוך כמה שעות. בפעולה נהרגו 70 קובנים, 42 אמריקאים, ו-170 גרנדים, 18 מהם נהרגו כאשר הכוחות האמריקאים הפגיזו בטעות את בית החולים לחולי נפש. רוב הצבא האמריקאי עזב את האי באותה שנה וב-1985, אחרי בחירות דמוקרטיות, חזרו אחרוני החיילים האמריקאים הביתה. כיום הממשלה בגרנדה היא דמוקרטית לחלוטין.
המראה הפנורמי ממבצר פורט ג'ורג' על העיר, מרשים במיוחד. ראיתי כמה אוניות נוסעים עוגנות במפרץ. ידעתי שמחר כבר לא אראה אותן. מתוך 400,000 התיירים המבקרים בגרנדה מדי שנה, 285,000 מהם מגיעים באוניות נוסעים ונשארים באי פחות משמונה שעות. אילו הייתי תושב גרנדה הייתי ממש נעלב.
העיר סנט ג'ורג'
יער גשם והרבה גשם
הפארק הלאומי גרנד אטינג (Grand Etang N.P.) נמצא במרכזו של גרנדה. במוקד הפארק נמצא אגם במכתש וולקני,530 מטר מעל פני הים. ליד האגם שוכן ההר קיו קיו המתנשא לגובה 730 מטר. הפארק כולו מכוסה יער גשם בו יורדים יותר מ-4,000 מילימטר גשם מדי שנה, וג'ונגל פראי עשיר בצמחיה, פרחים טרופיים נדירים, ובעלי חיים כולל קופים.
בדרך לפארק אנחנו עולים בצורה תלולה עמוק לתוך ההרים הגבוהים. כאן האזור מכוסה באופן קבוע בעננים סמיכים. הלחות והאקלים הטרופים מכים בנו במלוא העוצמה. מדי פעם אנחנו עוברים על פני כפרים קטנים או בתים בודדים, הממוקמים בסבך של צמחייה ועצים. כמעט כל הבתים הם צריפי עץ, שנראים כאילו בכל רגע הם עומדים ליפול. כאן מרגישים את השמש, אך לעולם לא רואים אותה. אין מפלט מענני הגשם.
הפארק הלאומי גרנד אטינג ומקומי מנעים את האווירה
מפלי שבע האחיות
יער הגשם בפסגות הגבוהות של האי מעניק לגרנדה לא מעט מפלים. אחד הטיולים המרתקים ביותר ביער הגשם הוא מסלול מפלי שבע האחיות. הטיול עובר ליד שבעה מפלים קטנים עד שמגיעים למפל כפול בסופו. ההליכה ביער הגשם היא קשה במיוחד. הבוץ הנצחי ממלא את הנעלים במשקל עודף, בכל רגע יש פתאום מבול של גשם עבה וחזק למשך כמה דקות, והכול בחום של 25 מעלות צלסיוס. במיוחד קשה ההליכה כאשר מדובר בירידה. החלקנו כמה וכמה פעמים, עד שגם הגוף התמלא בבוץ. לאחר כשעה הגענו למפל הכפול. קפצנו למים הקפואים, להתרענן ולנקות את הבוץ.
מבט מהאי קריאקו על האי פטיט מרטיניק
קריקט עם הבן של המלכה, או בלעדיו
בדרך חזרה עצרנו באחוזת דויגלדסטון. אחד היצרנים הגדולים בגרנדה לייצור תבלינים. האחוזה היא עוד תזכורת לקולוניאליזם בגרנדה. כמו במפעל הרום, גם המפעל הזה נבנה במאה ה-18. ריחות התבלינים כה חריפים עד שהם עולים לנו לראש. אחד העובדים ניגש אלינו ולוקח אותנו לסיור. הוא עובד במקום מאז 1938 וכיום הוא בן 76. התבלינים מיובשים בשמש על מגשים ענקיים, המונחים על גבי מסילות. בכל פעם שיורד גשם, וזה קורה לעתים קרובות, העובדים דוחפים את המגשים על המסילות אל מתחת לצריפים .
הוא מסביר לנו שכמעט כל העובדים גרים בבתים של האחוזה, בין שדות קנה-הסוכר. הוא היחיד שנשאר ממשפחתו באחוזה, הנכדים שלו וגם הנינים, היגרו לאנגליה. אני מסתכל על ידיו המקומטות, מוכתמות בצבעי התבלינים. אני שואל אותו אם הוא היה רוצה לבקר באנגליה. הוא מחייך חיוך מאוזן לאוזן, החושף את מעט השיניים הצהובות שנשארו בפיו, ואומר במבטאו הכבד: "לאנגליה אני נוסע רק אם המלכה מזמינה אותי לתה, והבן שלה ישחק איתי קריקט..."
משחק הקריקט, הכה בריטי, הוא כמו דת בכל אזור הקאריבים. ניתן לראות ילדים בכל החופים, ובכל מקום אפשרי אחר, משחקים עם מחבט מאולתר, עשוי גזע עץ וכדורים. אם אין כדורים אז אבנים. הקבוצה המשותפת של האיים הקאריבים נקראת "מערב הודו" (Las Indias Occidentales) , על פי השם שניתן לאזור בימי כריסטפר קולומבוס .
אחת ממטרות מסעו של כריסטפר קולומבוס, היתה למצוא דרכי מסחר להודו. כאשר הגיע לאיים הקאריבים, הוא חשב שהוא הגיע להודו ולכן קרא למקומיים "אינדיאנים" (על שם "אינדיה", הודו באנגלית), ועד היום האזור של הקאריבים נקרא "מערב הודו". הקבוצה של מערב הודו בקריקט, היא כמו ברזיל בכדורגל. מערב הודו, עד לתקופה אחרונה בה חלה התדרדרות מסוימת במשחקיה, הייתה מנצחת בכל המפעלים הבינלאומיים. את האנגליים הם היו מנצחים בקלות, ממש השפלה. זו אולי הנקמה המתוקה ביותר של המקומיים לקולוניאליזם של הבריטים - לנצח אותם במשחקם.
האי גרנדה
לחיות בגן עדן
גרנדה שופעת מפרצונים קטנים. סירות מפרש רבות, מוצאות בהם מכסה. המים רגועים ושקטים, מרוחקים מנפש חיה. מצפון מערב לאי אפשר למצוא כמה איים לא מאוכלסים, או כמעט לא מאוכלסים. אחד האיים, הוא אי פרטי באורך ארבעה קילומטרים. בין הדקלים והצמחייה הירוקה הבחנו בבית בודד. כיום האי שווה עשרות מיליוני דולרים. אך בשנות החמישים ואפילו השישים, אי כזה אפשר היה לקנות בכמה מאות אלפי דולרים. חבל שאבי לא התפתה לרעיון...
באחד הבארים, בין הדקלים על החוף פגשנו את מייקל, אנגלי שהיגר לגרנדה לפני עשרים שנה. הוא לא מוכן לעזוב את האי אפילו לחופשה קצרה. אני שואל אותו אם הוא יכול לסכם את גרנדה במשפט אחד. מיד הוא עונה לי: "אי קטן עם לב רחב". השעה היא שעת בין-ערביים, והמפרץ הקטן נשטף בצבעי אדום וכתום. אני יושב על החול הלבן והרך, לוקח לגימה מהפינה-קולדה הקרה וחושב לעצמי. אולי גם לי עדיף לבלות את שארית חיי בגן העדן הזה?
עובדות בשדות קני סוכר בגרנדה
הפלגות לאנטארקטיקה לחצו לקבלת כל האפשרויות » הפלגות לארצות הקוטב הצפוני לחצו לקבלת כל האפשרויות » טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לרשימת ההצעות »העיר סנט ג'ורג
העיר סנט ג'ורג'
יער גשם והרבה גשם
הפארק הלאומי גרנד אטינג (Grand Etang N.P.) נמצא במרכזו של גרנדה. במוקד הפארק נמצא אגם במכתש וולקני,530 מטר מעל פני הים. ליד האגם שוכן ההר קיו קיו המתנשא לגובה 730 מטר. הפארק כולו מכוסה יער גשם בו יורדים יותר מ-4,000 מילימטר גשם מדי שנה, וג'ונגל פראי עשיר בצמחיה, פרחים טרופיים נדירים, ובעלי חיים כולל קופים.
בדרך לפארק אנחנו עולים בצורה תלולה עמוק לתוך ההרים הגבוהים. כאן האזור מכוסה באופן קבוע בעננים סמיכים. הלחות והאקלים הטרופים מכים בנו במלוא העוצמה. מדי פעם אנחנו עוברים על פני כפרים קטנים או בתים בודדים, הממוקמים בסבך של צמחייה ועצים. כמעט כל הבתים הם צריפי עץ, שנראים כאילו בכל רגע הם עומדים ליפול. כאן מרגישים את השמש, אך לעולם לא רואים אותה. אין מפלט מענני הגשם.
הפארק הלאומי גרנד אטינג ומקומי מנעים את האווירה
מפלי שבע האחיות
יער הגשם בפסגות הגבוהות של האי מעניק לגרנדה לא מעט מפלים. אחד הטיולים המרתקים ביותר ביער הגשם הוא מסלול מפלי שבע האחיות. הטיול עובר ליד שבעה מפלים קטנים עד שמגיעים למפל כפול בסופו. ההליכה ביער הגשם היא קשה במיוחד. הבוץ הנצחי ממלא את הנעלים במשקל עודף, בכל רגע יש פתאום מבול של גשם עבה וחזק למשך כמה דקות, והכול בחום של 25 מעלות צלסיוס. במיוחד קשה ההליכה כאשר מדובר בירידה. החלקנו כמה וכמה פעמים, עד שגם הגוף התמלא בבוץ. לאחר כשעה הגענו למפל הכפול. קפצנו למים הקפואים, להתרענן ולנקות את הבוץ.
מבט מהאי קריאקו על האי פטיט מרטיניק
קריקט עם הבן של המלכה, או בלעדיו
בדרך חזרה עצרנו באחוזת דויגלדסטון. אחד היצרנים הגדולים בגרנדה לייצור תבלינים. האחוזה היא עוד תזכורת לקולוניאליזם בגרנדה. כמו במפעל הרום, גם המפעל הזה נבנה במאה ה-18. ריחות התבלינים כה חריפים עד שהם עולים לנו לראש. אחד העובדים ניגש אלינו ולוקח אותנו לסיור. הוא עובד במקום מאז 1938 וכיום הוא בן 76. התבלינים מיובשים בשמש על מגשים ענקיים, המונחים על גבי מסילות. בכל פעם שיורד גשם, וזה קורה לעתים קרובות, העובדים דוחפים את המגשים על המסילות אל מתחת לצריפים .
הוא מסביר לנו שכמעט כל העובדים גרים בבתים של האחוזה, בין שדות קנה-הסוכר. הוא היחיד שנשאר ממשפחתו באחוזה, הנכדים שלו וגם הנינים, היגרו לאנגליה. אני מסתכל על ידיו המקומטות, מוכתמות בצבעי התבלינים. אני שואל אותו אם הוא היה רוצה לבקר באנגליה. הוא מחייך חיוך מאוזן לאוזן, החושף את מעט השיניים הצהובות שנשארו בפיו, ואומר במבטאו הכבד: "לאנגליה אני נוסע רק אם המלכה מזמינה אותי לתה, והבן שלה ישחק איתי קריקט..."
משחק הקריקט, הכה בריטי, הוא כמו דת בכל אזור הקאריבים. ניתן לראות ילדים בכל החופים, ובכל מקום אפשרי אחר, משחקים עם מחבט מאולתר, עשוי גזע עץ וכדורים. אם אין כדורים אז אבנים. הקבוצה המשותפת של האיים הקאריבים נקראת "מערב הודו" (Las Indias Occidentales) , על פי השם שניתן לאזור בימי כריסטפר קולומבוס .
אחת ממטרות מסעו של כריסטפר קולומבוס, היתה למצוא דרכי מסחר להודו. כאשר הגיע לאיים הקאריבים, הוא חשב שהוא הגיע להודו ולכן קרא למקומיים "אינדיאנים" (על שם "אינדיה", הודו באנגלית), ועד היום האזור של הקאריבים נקרא "מערב הודו". הקבוצה של מערב הודו בקריקט, היא כמו ברזיל בכדורגל. מערב הודו, עד לתקופה אחרונה בה חלה התדרדרות מסוימת במשחקיה, הייתה מנצחת בכל המפעלים הבינלאומיים. את האנגליים הם היו מנצחים בקלות, ממש השפלה. זו אולי הנקמה המתוקה ביותר של המקומיים לקולוניאליזם של הבריטים - לנצח אותם במשחקם.
האי גרנדה
לחיות בגן עדן
גרנדה שופעת מפרצונים קטנים. סירות מפרש רבות, מוצאות בהם מכסה. המים רגועים ושקטים, מרוחקים מנפש חיה. מצפון מערב לאי אפשר למצוא כמה איים לא מאוכלסים, או כמעט לא מאוכלסים. אחד האיים, הוא אי פרטי באורך ארבעה קילומטרים. בין הדקלים והצמחייה הירוקה הבחנו בבית בודד. כיום האי שווה עשרות מיליוני דולרים. אך בשנות החמישים ואפילו השישים, אי כזה אפשר היה לקנות בכמה מאות אלפי דולרים. חבל שאבי לא התפתה לרעיון...
באחד הבארים, בין הדקלים על החוף פגשנו את מייקל, אנגלי שהיגר לגרנדה לפני עשרים שנה. הוא לא מוכן לעזוב את האי אפילו לחופשה קצרה. אני שואל אותו אם הוא יכול לסכם את גרנדה במשפט אחד. מיד הוא עונה לי: "אי קטן עם לב רחב". השעה היא שעת בין-ערביים, והמפרץ הקטן נשטף בצבעי אדום וכתום. אני יושב על החול הלבן והרך, לוקח לגימה מהפינה-קולדה הקרה וחושב לעצמי. אולי גם לי עדיף לבלות את שארית חיי בגן העדן הזה?
הפארק הלאומי גרנד אטינג ומקומי מנעים את האווירה
מבט מהאי קריאקו על האי פטיט מרטיניק
קריקט עם הבן של המלכה, או בלעדיו
בדרך חזרה עצרנו באחוזת דויגלדסטון. אחד היצרנים הגדולים בגרנדה לייצור תבלינים. האחוזה היא עוד תזכורת לקולוניאליזם בגרנדה. כמו במפעל הרום, גם המפעל הזה נבנה במאה ה-18. ריחות התבלינים כה חריפים עד שהם עולים לנו לראש. אחד העובדים ניגש אלינו ולוקח אותנו לסיור. הוא עובד במקום מאז 1938 וכיום הוא בן 76. התבלינים מיובשים בשמש על מגשים ענקיים, המונחים על גבי מסילות. בכל פעם שיורד גשם, וזה קורה לעתים קרובות, העובדים דוחפים את המגשים על המסילות אל מתחת לצריפים .
הוא מסביר לנו שכמעט כל העובדים גרים בבתים של האחוזה, בין שדות קנה-הסוכר. הוא היחיד שנשאר ממשפחתו באחוזה, הנכדים שלו וגם הנינים, היגרו לאנגליה. אני מסתכל על ידיו המקומטות, מוכתמות בצבעי התבלינים. אני שואל אותו אם הוא היה רוצה לבקר באנגליה. הוא מחייך חיוך מאוזן לאוזן, החושף את מעט השיניים הצהובות שנשארו בפיו, ואומר במבטאו הכבד: "לאנגליה אני נוסע רק אם המלכה מזמינה אותי לתה, והבן שלה ישחק איתי קריקט..."
משחק הקריקט, הכה בריטי, הוא כמו דת בכל אזור הקאריבים. ניתן לראות ילדים בכל החופים, ובכל מקום אפשרי אחר, משחקים עם מחבט מאולתר, עשוי גזע עץ וכדורים. אם אין כדורים אז אבנים. הקבוצה המשותפת של האיים הקאריבים נקראת "מערב הודו" (Las Indias Occidentales) , על פי השם שניתן לאזור בימי כריסטפר קולומבוס .
אחת ממטרות מסעו של כריסטפר קולומבוס, היתה למצוא דרכי מסחר להודו. כאשר הגיע לאיים הקאריבים, הוא חשב שהוא הגיע להודו ולכן קרא למקומיים "אינדיאנים" (על שם "אינדיה", הודו באנגלית), ועד היום האזור של הקאריבים נקרא "מערב הודו". הקבוצה של מערב הודו בקריקט, היא כמו ברזיל בכדורגל. מערב הודו, עד לתקופה אחרונה בה חלה התדרדרות מסוימת במשחקיה, הייתה מנצחת בכל המפעלים הבינלאומיים. את האנגליים הם היו מנצחים בקלות, ממש השפלה. זו אולי הנקמה המתוקה ביותר של המקומיים לקולוניאליזם של הבריטים - לנצח אותם במשחקם.
האי גרנדה
לחיות בגן עדן
גרנדה שופעת מפרצונים קטנים. סירות מפרש רבות, מוצאות בהם מכסה. המים רגועים ושקטים, מרוחקים מנפש חיה. מצפון מערב לאי אפשר למצוא כמה איים לא מאוכלסים, או כמעט לא מאוכלסים. אחד האיים, הוא אי פרטי באורך ארבעה קילומטרים. בין הדקלים והצמחייה הירוקה הבחנו בבית בודד. כיום האי שווה עשרות מיליוני דולרים. אך בשנות החמישים ואפילו השישים, אי כזה אפשר היה לקנות בכמה מאות אלפי דולרים. חבל שאבי לא התפתה לרעיון...
באחד הבארים, בין הדקלים על החוף פגשנו את מייקל, אנגלי שהיגר לגרנדה לפני עשרים שנה. הוא לא מוכן לעזוב את האי אפילו לחופשה קצרה. אני שואל אותו אם הוא יכול לסכם את גרנדה במשפט אחד. מיד הוא עונה לי: "אי קטן עם לב רחב". השעה היא שעת בין-ערביים, והמפרץ הקטן נשטף בצבעי אדום וכתום. אני יושב על החול הלבן והרך, לוקח לגימה מהפינה-קולדה הקרה וחושב לעצמי. אולי גם לי עדיף לבלות את שארית חיי בגן העדן הזה?
האי גרנדה
.jpg)
.JPG)
