.jpg)
גרנדה – אי התבלינים הקריבי
מאת: סטיב אלן
מבקרים רבים החוזרים לאיים הקריביים מדי שנה, רואים את האי גרנדה כתמצית האי הקריבי הקלאסי. שטח הררי פורה עוצר נשימה, מוקף בחופים לבנים בראשיתיים, יער גשם עשיר משובץ במפלים מגוונים רבים, אתרי צלילה מצוינים, ים תכלת שקוף ועיר נמל ציורית.
.jpg)
הפלגות לאנטארקטיקה לחצו לקבלת כל האפשרויות » הפלגות לארצות הקוטב הצפוני לחצו לקבלת כל האפשרויות » טיול עצמאי לדרום אמריקה לחצו לרשימת היעדים »
מבנה המדינה והאיים
גרנדה, השוכנת בדרום האיים הקריביים – כ-150 ק"מ צפונית-מזרחית מ וונצואלה, היא חלק מקבוצת איי וינדוורד (Windward) באנטילים הקטנים ( Lesser Antilles) . מדינת גרנדה, בה מתגוררים כ-120,000 תושבים, מורכבת מהאיים גרנדה (Grenada) , קריאקו (Carriacou), פטיט מרטיניק (Petit Martinique) , ועוד כמה איים קטנים ולא מיושבים. גרנדה הוא האי הגדול ביותר – שטחו 440 קמ"ר, אורכו 34 ק"מ ורוחבו 18 ק"מ. האי גרנדה הוא פסגה וולקנית, וההר הגבוה ביותר בו הוא הר געש לא פעיל בשם סנט קתרין (St. Catherine) , המתנשא לגובה 840 מטר.
מפת מדינת גרנדה ומיקומה בדרום האיים הקריביים
מפת האי גרנדה עם היעדים המוזכרים בכתבה ומלון מומלץ בקרבת מפרץ גרנד אנס – וילה קאיה
לקנות אי תמורת גרזנים, חרוזים וברנדי
בעת מסעו השלישי בשנת 1498, היה כריסטפר קולומבוס האירופאי הראשון שנחת באי גרנדה. אולם קולומבוס לא התיישב באי, וקולוניאליסטים רבים אחרים פסחו עליו במשך מאה שנה. האירופאים הראשונים שניסו ליישב את גרנדה, היו כ-200 אנגלים שהגיעו לאי ב-1609 כדי להקים אחוזת מטעי טבק. הם החזיקו מעמד פחות משנה, רובם נפלו קורבן לשבט הקריבי המקומי והיישוב ננטש. ב-1650, חברת ספנות צרפתית רכשה את האי גרנדה משבט הקריבי תמורת כמה גרזנים, שתי שקיות חרוזי זכוכית, ושני בקבוקי ברנדי. הם העבירו לכאן מאתיים מתיישבים צרפתים מהאי הסמוך מרטיניק ( Martinique ) , יחד עם מבצר שהוכן מראש, והקימו באי תחנת מסחר.
גם לגרנדה יש את ה"מצדה" שלה. שנה לאחר שהמתיישבים הצרפתיים היגרו לאי, הגיע כוח צרפתי צבאי כדי להיפטר מהתושבים הקריבים לצמיתות. החיילים הצרפתים אספו את אחרוני השבט לקצה הצפוני של האי; והמקומיים, כולל נשים וילדים, ברחו לצוק גבוה מעל פני הים. המקומיים העדיפו לקפוץ מהצוק למותם, בהתאבדות קולקטיבית, מאשר להיות שבויים בידי הצרפתים. במשך המאה ה-18 השליטה בגרנדה התנדנדה בין צרפת ל בריטניה, עד שב-1783 היא עברה סופית לשליטה בריטית. גרנדה קיבלה עצמאות מלאה ב-1974.
האוויר של גרנדה נוטף ריחות של פירות טרופיים ושפע של תבלינים, מה שזיכה אותה בכינוי אותו היא נושאת בגאווה: "אי התבלינים". התבלין המזוהה ביותר עם גרנדה – אשר נחשב לסמל לאומי שלה ומופיע גם על דגלה – הוא אגוז המוסקט. במאה ה-20 נחשבה גרנדה ליצרנית הגדולה ביותר של האגוז, אחרי אינדונזיה. למרבה הצער, סופות הוריקן הרסניות באמצע שנות ה-2000 פגעו באופן אנוש בגידולים, והתעשייה מתאוששת מאז בהדרגה. לצד אגוז המוסקט, התבלינים העיקריים המיוצרים באי כוללים קינמון, ציפורן, ג'ינג'ר, קקאו, וניל ועוד.
יותר תיירים מתבלינים
למרות שהתיירות היא מקור ההכנסה העיקרי, אפילו לפני ייצוא התבלינים, ענף התיירות פחות מפותח מאשר באיים קריביים אחרים. את בית המלון בו לנו בימים הראשונים הזמנו דרך האינטרנט. בית מלון של שישה קוטג'ים עם בריכה, וחוף פרטי. למרות שראינו תמונות באתר של המלון – ואף הזמנו את החדר הספציפי – היינו ממש בהלם ברגע שפתחנו את החלון והנוף המרהיב התגלה לעינינו. החדר היה מורכב משלושה חדרים, מרפסת ארוכה ומטבחון. לפי החוק בגרנדה אסור לבנות בניין גבוה יותר מעץ דקל הקוקוס, לפיכך, חלק גדול מבתי המלון בגרנדה הם קוטג'ים או מלונות דירות, דבר שמתאים במיוחד למשפחות עם ילדים.
המלון שוכן בחוף המזרחי של האי, בצד האטלנטי. ישנו הבדל עצום בין האוקיינוס האטלנטי במזרח והים הקריבי במערב. האטלנטי סוער יותר, החופים פראיים, וישנה בריזה מתמדת שמקלה על הלחות הגבוהה. במערב, הים הקריבי רגוע ושקוף והחופים נקיים מסודרים, כמעט סטריליים. בצד המערבי נמצא מפרץ גרנד אנס (Grand Anse), עם רצועת חוף המשתרעת לאורך ארבעה קילומטרים ונחשבת בעיני רבים לחוף המסודר היפה ביותר בקריבים!
מפרץ גרנד אנס בדרום-מערב גרנדה (צילום: Orietta Gaspari)
מלון מומלץ בגרנדה
וילה קאיה ( Villa Kaya ) הוא מלון בוטיק הממוקם במפרץ Morne Rouge השקט שבדרום-מערב האי, במרחק קצר ממפרץ Grand Anse המפורסם וכרבע שעה נסיעה משדה התעופה. במלון וילות וסוויטות מרווחות בעיצוב מודרני עם נוף לים, ובחלקן גם מרפסת או פטיו. המלון מציע גם בריכת אינפיניטי הצופה לים, דק עץ הבנוי מעל המים, גנים מטופחים ובופה ארוחת בוקר עשיר.
וילה קאיה, מלון בוטיק בקרבת מפרץ גרנד אנס
מיזוג של תושבים ומאכלים
כל אזור הקריבים, כולל גרנדה, מאוכלס כיום על ידי צאצאי האפריקאים שהגיעו לאזור במאה הקודמת כעבדים של האירופאים. כמעט ולא ניתן למצוא תושבים מקוריים. חלקם התבוללו עם האפריקאים, אחרים הושמדו במלחמות השונות שהתנהלו באיים על ידי האירופאים. חלק גדול מהאירופיים הוקסמו מהשלווה והנופים של הקאריבים ולעולם לא חזרו למולדתם. מאז תחילת המאה ישנו גם זרם סדיר של אסייתים. מיזוג התרבויות יוצר מגוון עשיר של השפעות.
אין מרכיב הבולט יותר למיזוג מוצא התושבים, מאשר האוכל. האוכל הקאריבי מציע מגוון עשיר של מאכלים מאזורים שונים של העולם. פיוז'ן אותנטי. שילוב בין צרפת, ספרד, אפריקה והודו. הכול מעורבב עם תוצרת מקומית טרייה, מאכלי ים, פרות אקזוטיים – בעיקר קוקוס, אננס ופלאטנו (סוג של בננה) – וכמובן המון תבלינים.
לכבות את הרום
הרום בגרנדה שולט חזק בתפריט, גם כמשקה בקוקטיילים וגם בבישול. החלטנו לנסוע לאחד המפעלים המייצרים את המשקה החריף. בכניסה למפעל עברנו על פני שדות קנה הסוכר מהם מייצרים את הרום. המפעל עצמו נבנה במאה ה-18 ועדיין מייצר באותה שיטה, עם אותן מכונות. המסחטה, שפועלת ללא הפסק, נבנתה ב-1785 והיא העתיקה ביותר בכל האיים הקריביים.
לאחר סיור של כחצי שעה, הזמינו אותנו ללגום מהרום הטרי לפני שהוא נכנס לבקבוקים. העובדת שהדריכה אותנו, החזיקה ביד אחת את הרום וביד השנייה מים. המשקה השקוף של הרום נגע בשפתיי, עצמתי את עיניי ולגמתי לגימה של שתי טיפות. מייד הרגשתי שהפה והגרון עולים באש. העובדת המנוסה הבחינה במצוקתי פתחה לי את הפה ושפכה פנימה את המים. אין לי ספק שאילו מישהו היה מדליק גפרור בצד השני של החדר הייתי עולה בלהבות.
ביקור במזקקת רום בגרנדה (צילום: CC Tony Hisgett)
הפלגות לאנטארקטיקה לחצו לקבלת כל האפשרויות »
הפלגות לארצות הקוטב הצפוני לחצו לקבלת כל האפשרויות »
טיול עצמאי לדרום אמריקה לחצו לרשימת היעדים »
עיר הבירה סנט ג'ורג'ס
ההיסטוריה של עיר הבירה סנט ג'ורג'ס (St. George's) חושפת את השורשים הצרפתיים והבריטיים של האי. זוהי אחת הערים המקסימות באיים הקאריבים. היא פרוסה על גבעות, המקיפות שני מפרצים טבעיים בדרום-מערב האי: הלגונה הדרומית, שנקראת גם פורט לואיס (Port Louis) או בפשטות הלגונה ( The Lagoon), והקרנג' ( The Carenage) – הלב ההיסטורי והתיירותי של העיר. הנמלים הומים באוניות, יאכטות ו סירות דיג, הקרנג' מציע טיילת ציורית נעימה, בתים מהמאה ה-18 בצבעי פסטל עם גגות רעפים אדומים פרוסים לאורכן ו לרוחבן של הגבעות, ועל פסגותיהן ניתן לראות מבצרים וכנסיות.
המבצרים מזכירים את הקרבות בין הקולוניות על השליטה באי. מבצר פורט ג'ורג' (Fort George) שניצב בכניסה לנמל העיר נבנה במקור על ידי הצרפתים בתחילת המאה ה-18, ואילו מבצר פורט פרדריק (Fort Frederick) שמשקיף על העיר ממעלה הגבעה הושלם על ידי הבריטים ב-1791, זמן קצר לאחר שהשתלטו על האי.
מעגן היאכטות בלגונה של סנט ג'ורג'ס (צילום: Orietta Gaspari)
פורט ג'ורג' גם מגלה לנו את ההיסטוריה הלא כל כך רחוקה של תחילת שנות ה-80 של המאה העשרים. בשנת 1979 הוביל מנהיג השמאל בגרנדה, מוריס בישופ (Maurice Bishop) , קומץ מורדים להפיכה לא אלימה שמטרתה להפיל את שלטונו המושחת של מנהיג מפלגת העבודה המאוחדת אריק גיירי (Eric Gairy) . במשך ארבע השנים הבאות, שלט בישופ באי בעזרתו של השלטון הקומוניסטי בקובה.
ב-1983 היה ניסיון הפיכה נוסף, הפעם של הצבא נגד בישופ, והאחרון נכלא יחד עם קומץ מתומכיו בפורט ג'ורג'. 30,000 תושבים צעדו לכיוון המבצר כדי למחות נגד מעצרו של בישופ. החיילים במבצר פתחו באש ו-40 מפגינים נהרגו. בישופ שוחרר על ידי ההמון לחופשי, אבל בנסיבות לא מובנות, הלך למבצר ג'ורג' שם נתפס באותו היום. הוא ושבעה מתומכיו הוצאו להורג בחצר המרכזית של המבצר. עד היום הקיר ועמוד הכדורסל בחצר, מחוררים מפגיעות הכדורים.
במהומה ואי הוודאות שנוצרה, שכנע הממשל האמריקאי כמה מדינות באיים הקריביים לתמוך בפלישה אמריקאית לאי. באוקטובר 1983 הורה הנשיא רייגן לכוחות אמריקאים לפלוש לגרנדה. ביחד עם כוח סמלי מכמה מדינות שכנות, השתלטו האמריקאים על האי תוך כמה שעות. בפעולה נהרגו 70 קובנים, 42 אמריקאים, ו-170 גרנדים, 18 מהם נהרגו כאשר הכוחות האמריקאים הפגיזו בטעות את בית החולים לחולי נפש. רוב הצבא האמריקאי עזב את האי באותה שנה וב-1985, אחרי בחירות דמוקרטיות, חזרו אחרוני החיילים האמריקאים לביתם. כיום הממשלה בגרנדה היא דמוקרטית לחלוטין.
ממבצר פורט ג'ורג' נשקף נוף יפה של העיר (צילום: Orietta Gaspari)
יער גשם – והרבה ממנו
הפארק הלאומי גרנד אטנג (Grand Étang National Park) נמצא במרכזו של האי גרנדה. במוקד הפארק – במכתש וולקני בגובה 530 מטר מעל פני הים, נמצא האגם שהעניק לפארק את שמו , ובסמוך אליו שוכן הר קווה קווה (Mount Qua Qua) המתנשא לגובה 730 מטר. הפארק כולו מכוסה יער גשם בו יורדים יותר מ-4,000 מ"מ גשם מדי שנה, וג'ונגל פראי עשיר בצמחיה, פרחים טרופיים נדירים, ומגוון בעלי חיים.
בדרך לפארק אנחנו עולים בצורה תלולה עמוק לתוך ההרים הגבוהים, המכוסים באופן קבוע בעננים סמיכים. הלחות והאקלים הטרופיים מכים בנו במלוא העוצמה. מדי פעם אנחנו עוברים על פני כפרים קטנים או בתים בודדים, הממוקמים בסבך של צמחייה ועצים. כמעט כל הבתים הם צריפי עץ, שנראים כאילו בכל רגע הם עומדים ליפול. כאן מרגישים את השמש, אך לעולם לא רואים אותה. אין מפלט מענני הגשם.
(צילום: CC David Kirsch)
מפלי שבע האחיות
יער הגשם בפסגות הגבוהות של האי מעניק לגרנדה לא מעט מפלים. אחד הטיולים המרתקים ביותר ביער הגשם הוא מסלול מפלי שבע האחיות (Seven Sisters Falls). הטיול עובר ליד שבעה מפלים קטנים עד שמגיעים למפל כפול בסופו. ההליכה ביער הגשם היא קשה במיוחד. הבוץ הנצחי ממלא את הנעלים במשקל עודף, בכל רגע יש פתאום מבול של גשם עבה וחזק למשך כמה דקות, והכול בחום של 25 מעלות. במיוחד קשה ההליכה כאשר מדובר בירידה. החלקנו כמה וכמה פעמים, עד שגם הגוף התמלא בבוץ. לאחר כשעה הגענו למפל הכפול. קפצנו למים הקפואים, להתרענן ולנקות את הבוץ.
מפלי שבע האחיות, מהמסלולים היפים ביער הגשם (צילום: Flavio Vallenari)
קריקט עם הבן של המלכה, או בלעדיו
בדרך חזרה עצרנו באחוזת דוגלדסטון (Dougaldston Estate), אחד היצרנים הגדולים בגרנדה לייצור תבלינים. האחוזה היא עוד תזכורת לקולוניאליזם בגרנדה. כמו במפעל הרום, גם המפעל הזה נבנה במאה ה-18. ריחות התבלינים כה חריפים עד שהם עולים לנו לראש. אחד העובדים ניגש אלינו ולוקח אותנו לסיור. הוא עובד במקום מאז 1938 וכיום הוא בן 76. התבלינים מיובשים בשמש על מגשים ענקיים, המונחים על גבי מסילות. בכל פעם שיורד גשם, וזה קורה לעתים קרובות, העובדים דוחפים את המגשים על המסילות אל מתחת לצריפים .
הוא מסביר לנו שכמעט כל העובדים גרים בבתים של האחוזה, בין שדות קנה הסוכר. הוא היחיד שנשאר ממשפחתו באחוזה, הנכדים שלו וגם הנינים, היגרו לאנגליה. אני מסתכל על ידיו המקומטות, מוכתמות בצבעי התבלינים. אני שואל אותו אם הוא היה רוצה לבקר באנגליה. הוא מחייך חיוך מאוזן לאוזן, החושף את מעט השיניים הצהובות שנשארו בפיו, ואומר במבטאו הכבד: "לאנגליה אני אסע רק אם המלכה תזמין אותי לתה, והבן שלה ישחק איתי קריקט..."
משחק הקריקט, הכה בריטי, הוא כמו דת בכל אזור הקריבים. ניתן לראות ילדים בכל החופים, ובכל מקום אפשרי אחר, משחקים עם מחבט מאולתר, עשוי גזע עץ וכדורים. אם אין כדורים אז אבנים. הקבוצה המשותפת של האיים הקאריבים נקראת "מערב הודו" (Las Indias Occidentales) , על פי השם שניתן לאזור בימי כריסטפר קולומבוס .
אחת ממטרות מסעו של כריסטפר קולומבוס, הייתה למצוא דרכי מסחר להודו. כאשר הגיע לאיים הקאריבים, הוא חשב שהוא הגיע להודו ולכן קרא למקומיים "אינדיאנים" (על שם "אינדיה", הודו באנגלית), ועד היום האזור של הקאריבים נקרא "מערב הודו". הקבוצה של מערב הודו בקריקט, היא כמו ברזיל בכדורגל. מערב הודו, עד לתקופה אחרונה בה חלה התדרדרות מסוימת במשחקיה, הייתה מנצחת בכל המפעלים הבינלאומיים. את האנגליים הם היו מנצחים בקלות, ממש השפלה. זו אולי הנקמה המתוקה ביותר של המקומיים לקולוניאליזם של הבריטים – לנצח אותם במשחקם.
_________
[הערת עורך: בשנת 2020 נהרסה אחוזת דוגלדסטון באופן משמעותי כתוצאה משריפה. חלופה מומלצת היא אחוזת בלמונט – Belmont Estate]
לחיות בגן עדן
גרנדה שופעת מפרצונים קטנים, וסירות מפרש רבות מוצאות בהם מחסה. המים רגועים ושקטים, מרוחקים מנפש חיה. מצפון-מערב לאי אפשר למצוא כמה איים לא מאוכלסים, או כמעט לא מאוכלסים. אחד מהם הוא אי פרטי באורך ארבעה קילומטרים. בין הדקלים והצמחייה הירוקה הבחנו בבית בודד. כיום האי שווה עשרות מיליוני דולרים. אך בשנות ה-50 ואפילו ה-60, אפשר היה לקנות אי שכזה בכמה מאות אלפי דולרים. חבל שאבי לא התפתה לרעיון...
באחד הברים, בין הדקלים על החוף, פגשנו את מייקל, אנגלי שהיגר לגרנדה לפני עשרים שנה. הוא לא מוכן לעזוב את האי אפילו לחופשה קצרה. אני שואל אותו אם הוא יכול לסכם את גרנדה במשפט אחד. "אי קטן עם לב רחב", הווא עונה מייד. השעה היא שעת בין-ערביים, והמפרץ הקטן נשטף בצבעי אדום וכתום. אני יושב על החול הלבן והרך, לוקח לגימה מהפינה-קולדה הקרה וחושב לעצמי: אולי גם לי עדיף לבלות את שארית חיי בגן העדן הזה?
גן עדן שקשה לעזוב... חוף גרנד אנס (צילום: Hugh Whyte)
מפת האי גרנדה עם היעדים המוזכרים בכתבה ומלון מומלץ בקרבת מפרץ גרנד אנס – וילה קאיה
יותר תיירים מתבלינים
למרות שהתיירות היא מקור ההכנסה העיקרי, אפילו לפני ייצוא התבלינים, ענף התיירות פחות מפותח מאשר באיים קריביים אחרים. את בית המלון בו לנו בימים הראשונים הזמנו דרך האינטרנט. בית מלון של שישה קוטג'ים עם בריכה, וחוף פרטי. למרות שראינו תמונות באתר של המלון – ואף הזמנו את החדר הספציפי – היינו ממש בהלם ברגע שפתחנו את החלון והנוף המרהיב התגלה לעינינו. החדר היה מורכב משלושה חדרים, מרפסת ארוכה ומטבחון. לפי החוק בגרנדה אסור לבנות בניין גבוה יותר מעץ דקל הקוקוס, לפיכך, חלק גדול מבתי המלון בגרנדה הם קוטג'ים או מלונות דירות, דבר שמתאים במיוחד למשפחות עם ילדים.
המלון שוכן בחוף המזרחי של האי, בצד האטלנטי. ישנו הבדל עצום בין האוקיינוס האטלנטי במזרח והים הקריבי במערב. האטלנטי סוער יותר, החופים פראיים, וישנה בריזה מתמדת שמקלה על הלחות הגבוהה. במערב, הים הקריבי רגוע ושקוף והחופים נקיים מסודרים, כמעט סטריליים. בצד המערבי נמצא מפרץ גרנד אנס (Grand Anse), עם רצועת חוף המשתרעת לאורך ארבעה קילומטרים ונחשבת בעיני רבים לחוף המסודר היפה ביותר בקריבים!
מפרץ גרנד אנס בדרום-מערב גרנדה (צילום: Orietta Gaspari)
מלון מומלץ בגרנדה
וילה קאיה ( Villa Kaya ) הוא מלון בוטיק הממוקם במפרץ Morne Rouge השקט שבדרום-מערב האי, במרחק קצר ממפרץ Grand Anse המפורסם וכרבע שעה נסיעה משדה התעופה. במלון וילות וסוויטות מרווחות בעיצוב מודרני עם נוף לים, ובחלקן גם מרפסת או פטיו. המלון מציע גם בריכת אינפיניטי הצופה לים, דק עץ הבנוי מעל המים, גנים מטופחים ובופה ארוחת בוקר עשיר.
וילה קאיה, מלון בוטיק בקרבת מפרץ גרנד אנס
מיזוג של תושבים ומאכלים
כל אזור הקריבים, כולל גרנדה, מאוכלס כיום על ידי צאצאי האפריקאים שהגיעו לאזור במאה הקודמת כעבדים של האירופאים. כמעט ולא ניתן למצוא תושבים מקוריים. חלקם התבוללו עם האפריקאים, אחרים הושמדו במלחמות השונות שהתנהלו באיים על ידי האירופאים. חלק גדול מהאירופיים הוקסמו מהשלווה והנופים של הקאריבים ולעולם לא חזרו למולדתם. מאז תחילת המאה ישנו גם זרם סדיר של אסייתים. מיזוג התרבויות יוצר מגוון עשיר של השפעות.
אין מרכיב הבולט יותר למיזוג מוצא התושבים, מאשר האוכל. האוכל הקאריבי מציע מגוון עשיר של מאכלים מאזורים שונים של העולם. פיוז'ן אותנטי. שילוב בין צרפת, ספרד, אפריקה והודו. הכול מעורבב עם תוצרת מקומית טרייה, מאכלי ים, פרות אקזוטיים – בעיקר קוקוס, אננס ופלאטנו (סוג של בננה) – וכמובן המון תבלינים.
לכבות את הרום
הרום בגרנדה שולט חזק בתפריט, גם כמשקה בקוקטיילים וגם בבישול. החלטנו לנסוע לאחד המפעלים המייצרים את המשקה החריף. בכניסה למפעל עברנו על פני שדות קנה הסוכר מהם מייצרים את הרום. המפעל עצמו נבנה במאה ה-18 ועדיין מייצר באותה שיטה, עם אותן מכונות. המסחטה, שפועלת ללא הפסק, נבנתה ב-1785 והיא העתיקה ביותר בכל האיים הקריביים.
לאחר סיור של כחצי שעה, הזמינו אותנו ללגום מהרום הטרי לפני שהוא נכנס לבקבוקים. העובדת שהדריכה אותנו, החזיקה ביד אחת את הרום וביד השנייה מים. המשקה השקוף של הרום נגע בשפתיי, עצמתי את עיניי ולגמתי לגימה של שתי טיפות. מייד הרגשתי שהפה והגרון עולים באש. העובדת המנוסה הבחינה במצוקתי פתחה לי את הפה ושפכה פנימה את המים. אין לי ספק שאילו מישהו היה מדליק גפרור בצד השני של החדר הייתי עולה בלהבות.
ביקור במזקקת רום בגרנדה (צילום: CC Tony Hisgett)
הפלגות לאנטארקטיקה לחצו לקבלת כל האפשרויות »
הפלגות לארצות הקוטב הצפוני לחצו לקבלת כל האפשרויות »
טיול עצמאי לדרום אמריקה לחצו לרשימת היעדים »
עיר הבירה סנט ג'ורג'ס
ההיסטוריה של עיר הבירה סנט ג'ורג'ס (St. George's) חושפת את השורשים הצרפתיים והבריטיים של האי. זוהי אחת הערים המקסימות באיים הקאריבים. היא פרוסה על גבעות, המקיפות שני מפרצים טבעיים בדרום-מערב האי: הלגונה הדרומית, שנקראת גם פורט לואיס (Port Louis) או בפשטות הלגונה ( The Lagoon), והקרנג' ( The Carenage) – הלב ההיסטורי והתיירותי של העיר. הנמלים הומים באוניות, יאכטות ו סירות דיג, הקרנג' מציע טיילת ציורית נעימה, בתים מהמאה ה-18 בצבעי פסטל עם גגות רעפים אדומים פרוסים לאורכן ו לרוחבן של הגבעות, ועל פסגותיהן ניתן לראות מבצרים וכנסיות.
המבצרים מזכירים את הקרבות בין הקולוניות על השליטה באי. מבצר פורט ג'ורג' (Fort George) שניצב בכניסה לנמל העיר נבנה במקור על ידי הצרפתים בתחילת המאה ה-18, ואילו מבצר פורט פרדריק (Fort Frederick) שמשקיף על העיר ממעלה הגבעה הושלם על ידי הבריטים ב-1791, זמן קצר לאחר שהשתלטו על האי.
מעגן היאכטות בלגונה של סנט ג'ורג'ס (צילום: Orietta Gaspari)
פורט ג'ורג' גם מגלה לנו את ההיסטוריה הלא כל כך רחוקה של תחילת שנות ה-80 של המאה העשרים. בשנת 1979 הוביל מנהיג השמאל בגרנדה, מוריס בישופ (Maurice Bishop) , קומץ מורדים להפיכה לא אלימה שמטרתה להפיל את שלטונו המושחת של מנהיג מפלגת העבודה המאוחדת אריק גיירי (Eric Gairy) . במשך ארבע השנים הבאות, שלט בישופ באי בעזרתו של השלטון הקומוניסטי בקובה.
ב-1983 היה ניסיון הפיכה נוסף, הפעם של הצבא נגד בישופ, והאחרון נכלא יחד עם קומץ מתומכיו בפורט ג'ורג'. 30,000 תושבים צעדו לכיוון המבצר כדי למחות נגד מעצרו של בישופ. החיילים במבצר פתחו באש ו-40 מפגינים נהרגו. בישופ שוחרר על ידי ההמון לחופשי, אבל בנסיבות לא מובנות, הלך למבצר ג'ורג' שם נתפס באותו היום. הוא ושבעה מתומכיו הוצאו להורג בחצר המרכזית של המבצר. עד היום הקיר ועמוד הכדורסל בחצר, מחוררים מפגיעות הכדורים.
במהומה ואי הוודאות שנוצרה, שכנע הממשל האמריקאי כמה מדינות באיים הקריביים לתמוך בפלישה אמריקאית לאי. באוקטובר 1983 הורה הנשיא רייגן לכוחות אמריקאים לפלוש לגרנדה. ביחד עם כוח סמלי מכמה מדינות שכנות, השתלטו האמריקאים על האי תוך כמה שעות. בפעולה נהרגו 70 קובנים, 42 אמריקאים, ו-170 גרנדים, 18 מהם נהרגו כאשר הכוחות האמריקאים הפגיזו בטעות את בית החולים לחולי נפש. רוב הצבא האמריקאי עזב את האי באותה שנה וב-1985, אחרי בחירות דמוקרטיות, חזרו אחרוני החיילים האמריקאים לביתם. כיום הממשלה בגרנדה היא דמוקרטית לחלוטין.
ממבצר פורט ג'ורג' נשקף נוף יפה של העיר (צילום: Orietta Gaspari)
יער גשם – והרבה ממנו
הפארק הלאומי גרנד אטנג (Grand Étang National Park) נמצא במרכזו של האי גרנדה. במוקד הפארק – במכתש וולקני בגובה 530 מטר מעל פני הים, נמצא האגם שהעניק לפארק את שמו , ובסמוך אליו שוכן הר קווה קווה (Mount Qua Qua) המתנשא לגובה 730 מטר. הפארק כולו מכוסה יער גשם בו יורדים יותר מ-4,000 מ"מ גשם מדי שנה, וג'ונגל פראי עשיר בצמחיה, פרחים טרופיים נדירים, ומגוון בעלי חיים.
בדרך לפארק אנחנו עולים בצורה תלולה עמוק לתוך ההרים הגבוהים, המכוסים באופן קבוע בעננים סמיכים. הלחות והאקלים הטרופיים מכים בנו במלוא העוצמה. מדי פעם אנחנו עוברים על פני כפרים קטנים או בתים בודדים, הממוקמים בסבך של צמחייה ועצים. כמעט כל הבתים הם צריפי עץ, שנראים כאילו בכל רגע הם עומדים ליפול. כאן מרגישים את השמש, אך לעולם לא רואים אותה. אין מפלט מענני הגשם.
(צילום: CC David Kirsch)
מפלי שבע האחיות
יער הגשם בפסגות הגבוהות של האי מעניק לגרנדה לא מעט מפלים. אחד הטיולים המרתקים ביותר ביער הגשם הוא מסלול מפלי שבע האחיות (Seven Sisters Falls). הטיול עובר ליד שבעה מפלים קטנים עד שמגיעים למפל כפול בסופו. ההליכה ביער הגשם היא קשה במיוחד. הבוץ הנצחי ממלא את הנעלים במשקל עודף, בכל רגע יש פתאום מבול של גשם עבה וחזק למשך כמה דקות, והכול בחום של 25 מעלות. במיוחד קשה ההליכה כאשר מדובר בירידה. החלקנו כמה וכמה פעמים, עד שגם הגוף התמלא בבוץ. לאחר כשעה הגענו למפל הכפול. קפצנו למים הקפואים, להתרענן ולנקות את הבוץ.
מפלי שבע האחיות, מהמסלולים היפים ביער הגשם (צילום: Flavio Vallenari)
קריקט עם הבן של המלכה, או בלעדיו
בדרך חזרה עצרנו באחוזת דוגלדסטון (Dougaldston Estate), אחד היצרנים הגדולים בגרנדה לייצור תבלינים. האחוזה היא עוד תזכורת לקולוניאליזם בגרנדה. כמו במפעל הרום, גם המפעל הזה נבנה במאה ה-18. ריחות התבלינים כה חריפים עד שהם עולים לנו לראש. אחד העובדים ניגש אלינו ולוקח אותנו לסיור. הוא עובד במקום מאז 1938 וכיום הוא בן 76. התבלינים מיובשים בשמש על מגשים ענקיים, המונחים על גבי מסילות. בכל פעם שיורד גשם, וזה קורה לעתים קרובות, העובדים דוחפים את המגשים על המסילות אל מתחת לצריפים .
הוא מסביר לנו שכמעט כל העובדים גרים בבתים של האחוזה, בין שדות קנה הסוכר. הוא היחיד שנשאר ממשפחתו באחוזה, הנכדים שלו וגם הנינים, היגרו לאנגליה. אני מסתכל על ידיו המקומטות, מוכתמות בצבעי התבלינים. אני שואל אותו אם הוא היה רוצה לבקר באנגליה. הוא מחייך חיוך מאוזן לאוזן, החושף את מעט השיניים הצהובות שנשארו בפיו, ואומר במבטאו הכבד: "לאנגליה אני אסע רק אם המלכה תזמין אותי לתה, והבן שלה ישחק איתי קריקט..."
משחק הקריקט, הכה בריטי, הוא כמו דת בכל אזור הקריבים. ניתן לראות ילדים בכל החופים, ובכל מקום אפשרי אחר, משחקים עם מחבט מאולתר, עשוי גזע עץ וכדורים. אם אין כדורים אז אבנים. הקבוצה המשותפת של האיים הקאריבים נקראת "מערב הודו" (Las Indias Occidentales) , על פי השם שניתן לאזור בימי כריסטפר קולומבוס .
אחת ממטרות מסעו של כריסטפר קולומבוס, הייתה למצוא דרכי מסחר להודו. כאשר הגיע לאיים הקאריבים, הוא חשב שהוא הגיע להודו ולכן קרא למקומיים "אינדיאנים" (על שם "אינדיה", הודו באנגלית), ועד היום האזור של הקאריבים נקרא "מערב הודו". הקבוצה של מערב הודו בקריקט, היא כמו ברזיל בכדורגל. מערב הודו, עד לתקופה אחרונה בה חלה התדרדרות מסוימת במשחקיה, הייתה מנצחת בכל המפעלים הבינלאומיים. את האנגליים הם היו מנצחים בקלות, ממש השפלה. זו אולי הנקמה המתוקה ביותר של המקומיים לקולוניאליזם של הבריטים – לנצח אותם במשחקם.
_________
[הערת עורך: בשנת 2020 נהרסה אחוזת דוגלדסטון באופן משמעותי כתוצאה משריפה. חלופה מומלצת היא אחוזת בלמונט – Belmont Estate]
לחיות בגן עדן
גרנדה שופעת מפרצונים קטנים, וסירות מפרש רבות מוצאות בהם מחסה. המים רגועים ושקטים, מרוחקים מנפש חיה. מצפון-מערב לאי אפשר למצוא כמה איים לא מאוכלסים, או כמעט לא מאוכלסים. אחד מהם הוא אי פרטי באורך ארבעה קילומטרים. בין הדקלים והצמחייה הירוקה הבחנו בבית בודד. כיום האי שווה עשרות מיליוני דולרים. אך בשנות ה-50 ואפילו ה-60, אפשר היה לקנות אי שכזה בכמה מאות אלפי דולרים. חבל שאבי לא התפתה לרעיון...
באחד הברים, בין הדקלים על החוף, פגשנו את מייקל, אנגלי שהיגר לגרנדה לפני עשרים שנה. הוא לא מוכן לעזוב את האי אפילו לחופשה קצרה. אני שואל אותו אם הוא יכול לסכם את גרנדה במשפט אחד. "אי קטן עם לב רחב", הווא עונה מייד. השעה היא שעת בין-ערביים, והמפרץ הקטן נשטף בצבעי אדום וכתום. אני יושב על החול הלבן והרך, לוקח לגימה מהפינה-קולדה הקרה וחושב לעצמי: אולי גם לי עדיף לבלות את שארית חיי בגן העדן הזה?
גן עדן שקשה לעזוב... חוף גרנד אנס (צילום: Hugh Whyte)
מלון מומלץ בגרנדה
וילה קאיה ( Villa Kaya ) הוא מלון בוטיק הממוקם במפרץ Morne Rouge השקט שבדרום-מערב האי, במרחק קצר ממפרץ Grand Anse המפורסם וכרבע שעה נסיעה משדה התעופה. במלון וילות וסוויטות מרווחות בעיצוב מודרני עם נוף לים, ובחלקן גם מרפסת או פטיו. המלון מציע גם בריכת אינפיניטי הצופה לים, דק עץ הבנוי מעל המים, גנים מטופחים ובופה ארוחת בוקר עשיר.
וילה קאיה, מלון בוטיק בקרבת מפרץ גרנד אנס
לכבות את הרום
הרום בגרנדה שולט חזק בתפריט, גם כמשקה בקוקטיילים וגם בבישול. החלטנו לנסוע לאחד המפעלים המייצרים את המשקה החריף. בכניסה למפעל עברנו על פני שדות קנה הסוכר מהם מייצרים את הרום. המפעל עצמו נבנה במאה ה-18 ועדיין מייצר באותה שיטה, עם אותן מכונות. המסחטה, שפועלת ללא הפסק, נבנתה ב-1785 והיא העתיקה ביותר בכל האיים הקריביים.
לאחר סיור של כחצי שעה, הזמינו אותנו ללגום מהרום הטרי לפני שהוא נכנס לבקבוקים. העובדת שהדריכה אותנו, החזיקה ביד אחת את הרום וביד השנייה מים. המשקה השקוף של הרום נגע בשפתיי, עצמתי את עיניי ולגמתי לגימה של שתי טיפות. מייד הרגשתי שהפה והגרון עולים באש. העובדת המנוסה הבחינה במצוקתי פתחה לי את הפה ושפכה פנימה את המים. אין לי ספק שאילו מישהו היה מדליק גפרור בצד השני של החדר הייתי עולה בלהבות.
ביקור במזקקת רום בגרנדה (צילום: CC Tony Hisgett)
הפלגות לאנטארקטיקה לחצו לקבלת כל האפשרויות »
הפלגות לארצות הקוטב הצפוני לחצו לקבלת כל האפשרויות »
טיול עצמאי לדרום אמריקה לחצו לרשימת היעדים »
עיר הבירה סנט ג'ורג'ס
ההיסטוריה של עיר הבירה סנט ג'ורג'ס (St. George's) חושפת את השורשים הצרפתיים והבריטיים של האי. זוהי אחת הערים המקסימות באיים הקאריבים. היא פרוסה על גבעות, המקיפות שני מפרצים טבעיים בדרום-מערב האי: הלגונה הדרומית, שנקראת גם פורט לואיס (Port Louis) או בפשטות הלגונה ( The Lagoon), והקרנג' ( The Carenage) – הלב ההיסטורי והתיירותי של העיר. הנמלים הומים באוניות, יאכטות ו סירות דיג, הקרנג' מציע טיילת ציורית נעימה, בתים מהמאה ה-18 בצבעי פסטל עם גגות רעפים אדומים פרוסים לאורכן ו לרוחבן של הגבעות, ועל פסגותיהן ניתן לראות מבצרים וכנסיות.
המבצרים מזכירים את הקרבות בין הקולוניות על השליטה באי. מבצר פורט ג'ורג' (Fort George) שניצב בכניסה לנמל העיר נבנה במקור על ידי הצרפתים בתחילת המאה ה-18, ואילו מבצר פורט פרדריק (Fort Frederick) שמשקיף על העיר ממעלה הגבעה הושלם על ידי הבריטים ב-1791, זמן קצר לאחר שהשתלטו על האי.
מעגן היאכטות בלגונה של סנט ג'ורג'ס (צילום: Orietta Gaspari)
פורט ג'ורג' גם מגלה לנו את ההיסטוריה הלא כל כך רחוקה של תחילת שנות ה-80 של המאה העשרים. בשנת 1979 הוביל מנהיג השמאל בגרנדה, מוריס בישופ (Maurice Bishop) , קומץ מורדים להפיכה לא אלימה שמטרתה להפיל את שלטונו המושחת של מנהיג מפלגת העבודה המאוחדת אריק גיירי (Eric Gairy) . במשך ארבע השנים הבאות, שלט בישופ באי בעזרתו של השלטון הקומוניסטי בקובה.
ב-1983 היה ניסיון הפיכה נוסף, הפעם של הצבא נגד בישופ, והאחרון נכלא יחד עם קומץ מתומכיו בפורט ג'ורג'. 30,000 תושבים צעדו לכיוון המבצר כדי למחות נגד מעצרו של בישופ. החיילים במבצר פתחו באש ו-40 מפגינים נהרגו. בישופ שוחרר על ידי ההמון לחופשי, אבל בנסיבות לא מובנות, הלך למבצר ג'ורג' שם נתפס באותו היום. הוא ושבעה מתומכיו הוצאו להורג בחצר המרכזית של המבצר. עד היום הקיר ועמוד הכדורסל בחצר, מחוררים מפגיעות הכדורים.
במהומה ואי הוודאות שנוצרה, שכנע הממשל האמריקאי כמה מדינות באיים הקריביים לתמוך בפלישה אמריקאית לאי. באוקטובר 1983 הורה הנשיא רייגן לכוחות אמריקאים לפלוש לגרנדה. ביחד עם כוח סמלי מכמה מדינות שכנות, השתלטו האמריקאים על האי תוך כמה שעות. בפעולה נהרגו 70 קובנים, 42 אמריקאים, ו-170 גרנדים, 18 מהם נהרגו כאשר הכוחות האמריקאים הפגיזו בטעות את בית החולים לחולי נפש. רוב הצבא האמריקאי עזב את האי באותה שנה וב-1985, אחרי בחירות דמוקרטיות, חזרו אחרוני החיילים האמריקאים לביתם. כיום הממשלה בגרנדה היא דמוקרטית לחלוטין.
ממבצר פורט ג'ורג' נשקף נוף יפה של העיר (צילום: Orietta Gaspari)
יער גשם – והרבה ממנו
הפארק הלאומי גרנד אטנג (Grand Étang National Park) נמצא במרכזו של האי גרנדה. במוקד הפארק – במכתש וולקני בגובה 530 מטר מעל פני הים, נמצא האגם שהעניק לפארק את שמו , ובסמוך אליו שוכן הר קווה קווה (Mount Qua Qua) המתנשא לגובה 730 מטר. הפארק כולו מכוסה יער גשם בו יורדים יותר מ-4,000 מ"מ גשם מדי שנה, וג'ונגל פראי עשיר בצמחיה, פרחים טרופיים נדירים, ומגוון בעלי חיים.
בדרך לפארק אנחנו עולים בצורה תלולה עמוק לתוך ההרים הגבוהים, המכוסים באופן קבוע בעננים סמיכים. הלחות והאקלים הטרופיים מכים בנו במלוא העוצמה. מדי פעם אנחנו עוברים על פני כפרים קטנים או בתים בודדים, הממוקמים בסבך של צמחייה ועצים. כמעט כל הבתים הם צריפי עץ, שנראים כאילו בכל רגע הם עומדים ליפול. כאן מרגישים את השמש, אך לעולם לא רואים אותה. אין מפלט מענני הגשם.
(צילום: CC David Kirsch)
מפלי שבע האחיות
יער הגשם בפסגות הגבוהות של האי מעניק לגרנדה לא מעט מפלים. אחד הטיולים המרתקים ביותר ביער הגשם הוא מסלול מפלי שבע האחיות (Seven Sisters Falls). הטיול עובר ליד שבעה מפלים קטנים עד שמגיעים למפל כפול בסופו. ההליכה ביער הגשם היא קשה במיוחד. הבוץ הנצחי ממלא את הנעלים במשקל עודף, בכל רגע יש פתאום מבול של גשם עבה וחזק למשך כמה דקות, והכול בחום של 25 מעלות. במיוחד קשה ההליכה כאשר מדובר בירידה. החלקנו כמה וכמה פעמים, עד שגם הגוף התמלא בבוץ. לאחר כשעה הגענו למפל הכפול. קפצנו למים הקפואים, להתרענן ולנקות את הבוץ.
מפלי שבע האחיות, מהמסלולים היפים ביער הגשם (צילום: Flavio Vallenari)
קריקט עם הבן של המלכה, או בלעדיו
בדרך חזרה עצרנו באחוזת דוגלדסטון (Dougaldston Estate), אחד היצרנים הגדולים בגרנדה לייצור תבלינים. האחוזה היא עוד תזכורת לקולוניאליזם בגרנדה. כמו במפעל הרום, גם המפעל הזה נבנה במאה ה-18. ריחות התבלינים כה חריפים עד שהם עולים לנו לראש. אחד העובדים ניגש אלינו ולוקח אותנו לסיור. הוא עובד במקום מאז 1938 וכיום הוא בן 76. התבלינים מיובשים בשמש על מגשים ענקיים, המונחים על גבי מסילות. בכל פעם שיורד גשם, וזה קורה לעתים קרובות, העובדים דוחפים את המגשים על המסילות אל מתחת לצריפים .
הוא מסביר לנו שכמעט כל העובדים גרים בבתים של האחוזה, בין שדות קנה הסוכר. הוא היחיד שנשאר ממשפחתו באחוזה, הנכדים שלו וגם הנינים, היגרו לאנגליה. אני מסתכל על ידיו המקומטות, מוכתמות בצבעי התבלינים. אני שואל אותו אם הוא היה רוצה לבקר באנגליה. הוא מחייך חיוך מאוזן לאוזן, החושף את מעט השיניים הצהובות שנשארו בפיו, ואומר במבטאו הכבד: "לאנגליה אני אסע רק אם המלכה תזמין אותי לתה, והבן שלה ישחק איתי קריקט..."
משחק הקריקט, הכה בריטי, הוא כמו דת בכל אזור הקריבים. ניתן לראות ילדים בכל החופים, ובכל מקום אפשרי אחר, משחקים עם מחבט מאולתר, עשוי גזע עץ וכדורים. אם אין כדורים אז אבנים. הקבוצה המשותפת של האיים הקאריבים נקראת "מערב הודו" (Las Indias Occidentales) , על פי השם שניתן לאזור בימי כריסטפר קולומבוס .
אחת ממטרות מסעו של כריסטפר קולומבוס, הייתה למצוא דרכי מסחר להודו. כאשר הגיע לאיים הקאריבים, הוא חשב שהוא הגיע להודו ולכן קרא למקומיים "אינדיאנים" (על שם "אינדיה", הודו באנגלית), ועד היום האזור של הקאריבים נקרא "מערב הודו". הקבוצה של מערב הודו בקריקט, היא כמו ברזיל בכדורגל. מערב הודו, עד לתקופה אחרונה בה חלה התדרדרות מסוימת במשחקיה, הייתה מנצחת בכל המפעלים הבינלאומיים. את האנגליים הם היו מנצחים בקלות, ממש השפלה. זו אולי הנקמה המתוקה ביותר של המקומיים לקולוניאליזם של הבריטים – לנצח אותם במשחקם.
_________
[הערת עורך: בשנת 2020 נהרסה אחוזת דוגלדסטון באופן משמעותי כתוצאה משריפה. חלופה מומלצת היא אחוזת בלמונט – Belmont Estate]
לחיות בגן עדן
גרנדה שופעת מפרצונים קטנים, וסירות מפרש רבות מוצאות בהם מחסה. המים רגועים ושקטים, מרוחקים מנפש חיה. מצפון-מערב לאי אפשר למצוא כמה איים לא מאוכלסים, או כמעט לא מאוכלסים. אחד מהם הוא אי פרטי באורך ארבעה קילומטרים. בין הדקלים והצמחייה הירוקה הבחנו בבית בודד. כיום האי שווה עשרות מיליוני דולרים. אך בשנות ה-50 ואפילו ה-60, אפשר היה לקנות אי שכזה בכמה מאות אלפי דולרים. חבל שאבי לא התפתה לרעיון...
באחד הברים, בין הדקלים על החוף, פגשנו את מייקל, אנגלי שהיגר לגרנדה לפני עשרים שנה. הוא לא מוכן לעזוב את האי אפילו לחופשה קצרה. אני שואל אותו אם הוא יכול לסכם את גרנדה במשפט אחד. "אי קטן עם לב רחב", הווא עונה מייד. השעה היא שעת בין-ערביים, והמפרץ הקטן נשטף בצבעי אדום וכתום. אני יושב על החול הלבן והרך, לוקח לגימה מהפינה-קולדה הקרה וחושב לעצמי: אולי גם לי עדיף לבלות את שארית חיי בגן העדן הזה?
גן עדן שקשה לעזוב... חוף גרנד אנס (צילום: Hugh Whyte)
הפלגות לאנטארקטיקה לחצו לקבלת כל האפשרויות » הפלגות לארצות הקוטב הצפוני לחצו לקבלת כל האפשרויות » טיול עצמאי לדרום אמריקה לחצו לרשימת היעדים »
יער גשם – והרבה ממנו
הפארק הלאומי גרנד אטנג (Grand Étang National Park) נמצא במרכזו של האי גרנדה. במוקד הפארק – במכתש וולקני בגובה 530 מטר מעל פני הים, נמצא האגם שהעניק לפארק את שמו , ובסמוך אליו שוכן הר קווה קווה (Mount Qua Qua) המתנשא לגובה 730 מטר. הפארק כולו מכוסה יער גשם בו יורדים יותר מ-4,000 מ"מ גשם מדי שנה, וג'ונגל פראי עשיר בצמחיה, פרחים טרופיים נדירים, ומגוון בעלי חיים.
בדרך לפארק אנחנו עולים בצורה תלולה עמוק לתוך ההרים הגבוהים, המכוסים באופן קבוע בעננים סמיכים. הלחות והאקלים הטרופיים מכים בנו במלוא העוצמה. מדי פעם אנחנו עוברים על פני כפרים קטנים או בתים בודדים, הממוקמים בסבך של צמחייה ועצים. כמעט כל הבתים הם צריפי עץ, שנראים כאילו בכל רגע הם עומדים ליפול. כאן מרגישים את השמש, אך לעולם לא רואים אותה. אין מפלט מענני הגשם.
(צילום: CC David Kirsch)
מפלי שבע האחיות
יער הגשם בפסגות הגבוהות של האי מעניק לגרנדה לא מעט מפלים. אחד הטיולים המרתקים ביותר ביער הגשם הוא מסלול מפלי שבע האחיות (Seven Sisters Falls). הטיול עובר ליד שבעה מפלים קטנים עד שמגיעים למפל כפול בסופו. ההליכה ביער הגשם היא קשה במיוחד. הבוץ הנצחי ממלא את הנעלים במשקל עודף, בכל רגע יש פתאום מבול של גשם עבה וחזק למשך כמה דקות, והכול בחום של 25 מעלות. במיוחד קשה ההליכה כאשר מדובר בירידה. החלקנו כמה וכמה פעמים, עד שגם הגוף התמלא בבוץ. לאחר כשעה הגענו למפל הכפול. קפצנו למים הקפואים, להתרענן ולנקות את הבוץ.
מפלי שבע האחיות, מהמסלולים היפים ביער הגשם (צילום: Flavio Vallenari)
קריקט עם הבן של המלכה, או בלעדיו
בדרך חזרה עצרנו באחוזת דוגלדסטון (Dougaldston Estate), אחד היצרנים הגדולים בגרנדה לייצור תבלינים. האחוזה היא עוד תזכורת לקולוניאליזם בגרנדה. כמו במפעל הרום, גם המפעל הזה נבנה במאה ה-18. ריחות התבלינים כה חריפים עד שהם עולים לנו לראש. אחד העובדים ניגש אלינו ולוקח אותנו לסיור. הוא עובד במקום מאז 1938 וכיום הוא בן 76. התבלינים מיובשים בשמש על מגשים ענקיים, המונחים על גבי מסילות. בכל פעם שיורד גשם, וזה קורה לעתים קרובות, העובדים דוחפים את המגשים על המסילות אל מתחת לצריפים .
הוא מסביר לנו שכמעט כל העובדים גרים בבתים של האחוזה, בין שדות קנה הסוכר. הוא היחיד שנשאר ממשפחתו באחוזה, הנכדים שלו וגם הנינים, היגרו לאנגליה. אני מסתכל על ידיו המקומטות, מוכתמות בצבעי התבלינים. אני שואל אותו אם הוא היה רוצה לבקר באנגליה. הוא מחייך חיוך מאוזן לאוזן, החושף את מעט השיניים הצהובות שנשארו בפיו, ואומר במבטאו הכבד: "לאנגליה אני אסע רק אם המלכה תזמין אותי לתה, והבן שלה ישחק איתי קריקט..."
משחק הקריקט, הכה בריטי, הוא כמו דת בכל אזור הקריבים. ניתן לראות ילדים בכל החופים, ובכל מקום אפשרי אחר, משחקים עם מחבט מאולתר, עשוי גזע עץ וכדורים. אם אין כדורים אז אבנים. הקבוצה המשותפת של האיים הקאריבים נקראת "מערב הודו" (Las Indias Occidentales) , על פי השם שניתן לאזור בימי כריסטפר קולומבוס .
אחת ממטרות מסעו של כריסטפר קולומבוס, הייתה למצוא דרכי מסחר להודו. כאשר הגיע לאיים הקאריבים, הוא חשב שהוא הגיע להודו ולכן קרא למקומיים "אינדיאנים" (על שם "אינדיה", הודו באנגלית), ועד היום האזור של הקאריבים נקרא "מערב הודו". הקבוצה של מערב הודו בקריקט, היא כמו ברזיל בכדורגל. מערב הודו, עד לתקופה אחרונה בה חלה התדרדרות מסוימת במשחקיה, הייתה מנצחת בכל המפעלים הבינלאומיים. את האנגליים הם היו מנצחים בקלות, ממש השפלה. זו אולי הנקמה המתוקה ביותר של המקומיים לקולוניאליזם של הבריטים – לנצח אותם במשחקם.
_________
[הערת עורך: בשנת 2020 נהרסה אחוזת דוגלדסטון באופן משמעותי כתוצאה משריפה. חלופה מומלצת היא אחוזת בלמונט – Belmont Estate]
לחיות בגן עדן
גרנדה שופעת מפרצונים קטנים, וסירות מפרש רבות מוצאות בהם מחסה. המים רגועים ושקטים, מרוחקים מנפש חיה. מצפון-מערב לאי אפשר למצוא כמה איים לא מאוכלסים, או כמעט לא מאוכלסים. אחד מהם הוא אי פרטי באורך ארבעה קילומטרים. בין הדקלים והצמחייה הירוקה הבחנו בבית בודד. כיום האי שווה עשרות מיליוני דולרים. אך בשנות ה-50 ואפילו ה-60, אפשר היה לקנות אי שכזה בכמה מאות אלפי דולרים. חבל שאבי לא התפתה לרעיון...
באחד הברים, בין הדקלים על החוף, פגשנו את מייקל, אנגלי שהיגר לגרנדה לפני עשרים שנה. הוא לא מוכן לעזוב את האי אפילו לחופשה קצרה. אני שואל אותו אם הוא יכול לסכם את גרנדה במשפט אחד. "אי קטן עם לב רחב", הווא עונה מייד. השעה היא שעת בין-ערביים, והמפרץ הקטן נשטף בצבעי אדום וכתום. אני יושב על החול הלבן והרך, לוקח לגימה מהפינה-קולדה הקרה וחושב לעצמי: אולי גם לי עדיף לבלות את שארית חיי בגן העדן הזה?
גן עדן שקשה לעזוב... חוף גרנד אנס (צילום: Hugh Whyte)
הפארק הלאומי גרנד אטנג מכוסה יעד גשם ועשיר בבעלי חיים (צילום: CC David Kirsch)
קריקט עם הבן של המלכה, או בלעדיו
בדרך חזרה עצרנו באחוזת דוגלדסטון (Dougaldston Estate), אחד היצרנים הגדולים בגרנדה לייצור תבלינים. האחוזה היא עוד תזכורת לקולוניאליזם בגרנדה. כמו במפעל הרום, גם המפעל הזה נבנה במאה ה-18. ריחות התבלינים כה חריפים עד שהם עולים לנו לראש. אחד העובדים ניגש אלינו ולוקח אותנו לסיור. הוא עובד במקום מאז 1938 וכיום הוא בן 76. התבלינים מיובשים בשמש על מגשים ענקיים, המונחים על גבי מסילות. בכל פעם שיורד גשם, וזה קורה לעתים קרובות, העובדים דוחפים את המגשים על המסילות אל מתחת לצריפים .
הוא מסביר לנו שכמעט כל העובדים גרים בבתים של האחוזה, בין שדות קנה הסוכר. הוא היחיד שנשאר ממשפחתו באחוזה, הנכדים שלו וגם הנינים, היגרו לאנגליה. אני מסתכל על ידיו המקומטות, מוכתמות בצבעי התבלינים. אני שואל אותו אם הוא היה רוצה לבקר באנגליה. הוא מחייך חיוך מאוזן לאוזן, החושף את מעט השיניים הצהובות שנשארו בפיו, ואומר במבטאו הכבד: "לאנגליה אני אסע רק אם המלכה תזמין אותי לתה, והבן שלה ישחק איתי קריקט..."
משחק הקריקט, הכה בריטי, הוא כמו דת בכל אזור הקריבים. ניתן לראות ילדים בכל החופים, ובכל מקום אפשרי אחר, משחקים עם מחבט מאולתר, עשוי גזע עץ וכדורים. אם אין כדורים אז אבנים. הקבוצה המשותפת של האיים הקאריבים נקראת "מערב הודו" (Las Indias Occidentales) , על פי השם שניתן לאזור בימי כריסטפר קולומבוס .
אחת ממטרות מסעו של כריסטפר קולומבוס, הייתה למצוא דרכי מסחר להודו. כאשר הגיע לאיים הקאריבים, הוא חשב שהוא הגיע להודו ולכן קרא למקומיים "אינדיאנים" (על שם "אינדיה", הודו באנגלית), ועד היום האזור של הקאריבים נקרא "מערב הודו". הקבוצה של מערב הודו בקריקט, היא כמו ברזיל בכדורגל. מערב הודו, עד לתקופה אחרונה בה חלה התדרדרות מסוימת במשחקיה, הייתה מנצחת בכל המפעלים הבינלאומיים. את האנגליים הם היו מנצחים בקלות, ממש השפלה. זו אולי הנקמה המתוקה ביותר של המקומיים לקולוניאליזם של הבריטים – לנצח אותם במשחקם.
_________
[הערת עורך: בשנת 2020 נהרסה אחוזת דוגלדסטון באופן משמעותי כתוצאה משריפה. חלופה מומלצת היא אחוזת בלמונט – Belmont Estate]
לחיות בגן עדן
גרנדה שופעת מפרצונים קטנים, וסירות מפרש רבות מוצאות בהם מחסה. המים רגועים ושקטים, מרוחקים מנפש חיה. מצפון-מערב לאי אפשר למצוא כמה איים לא מאוכלסים, או כמעט לא מאוכלסים. אחד מהם הוא אי פרטי באורך ארבעה קילומטרים. בין הדקלים והצמחייה הירוקה הבחנו בבית בודד. כיום האי שווה עשרות מיליוני דולרים. אך בשנות ה-50 ואפילו ה-60, אפשר היה לקנות אי שכזה בכמה מאות אלפי דולרים. חבל שאבי לא התפתה לרעיון...
באחד הברים, בין הדקלים על החוף, פגשנו את מייקל, אנגלי שהיגר לגרנדה לפני עשרים שנה. הוא לא מוכן לעזוב את האי אפילו לחופשה קצרה. אני שואל אותו אם הוא יכול לסכם את גרנדה במשפט אחד. "אי קטן עם לב רחב", הווא עונה מייד. השעה היא שעת בין-ערביים, והמפרץ הקטן נשטף בצבעי אדום וכתום. אני יושב על החול הלבן והרך, לוקח לגימה מהפינה-קולדה הקרה וחושב לעצמי: אולי גם לי עדיף לבלות את שארית חיי בגן העדן הזה?
גן עדן שקשה לעזוב... חוף גרנד אנס (צילום: Hugh Whyte)
_________
[הערת עורך: בשנת 2020 נהרסה
מידע נוסף
כתבות נוספות
 |
אודות הכותב סטיב אלן, צלם ועיתונאי.
את תמונותיו תוכלו לראות באתר www.stevephotography.com
|
.jpg)
.JPG)
הפלגות מודרכות בעברית
