.jpg)
שודדי הים הקריביים
מאת: ד"ר גלעד (גילי) חסקין
במהלך המאות 17-18 פעלו באזור הים הקריבי שודדי ים שנודעו באכזריותם הרבה, שנבעה לעיתים מהצורך לפרוק עול ומרצון לנקום בחברה, כמו גם מרדיפת בצע שאינה יודעת שובע. הפיראטים שדדו אלפי ספינות, פשטו על עשרות ערים וקיפחו חיי רבבות .
הקרב האחרון של שודד הים המפורסם אדוארד "שחור הזקן" טיץ' (ציור: Jean Leon Gerome Ferris)
הפיראטים והקנאה בספרדים
בתקופה זו, שלטה ספרד באזור הקריבי . חלקים נרחבים מצפון אמריקה ודרומה היו שייכים גם הם לספרד, ושליטה זו הקנתה לה עושר אדיר בזהב, כסף וסחורות אחרות, שנשדדו ברובן מהאינדיאנים המקומיים. הספרדים לא מצאו לנכון להתחלק עם שאר ערי אירופה בעושר שהפיקו מן העולם החדש. הם גילו קנאות לקולוניות שלהם, ואסרו על המתיישבים לסחור עם ספינות הצרפתים, האנגלים ושאר סוחרים פרטיים. מכיוון שכך, פנו אלה לפיראטיות.
תחילת השוד הימי בקריביים
המשלוח הראשון של אוצרות העולם החדש יצא בשנת 1521 ממקסיקו לספרד, לאחר שהרנן קורטז כבש בעזרת מאות בודדות של אנשים את האימפריה האצטקית, הרס את הבירה טנוצ'טיטלן, הרג כמאה אלף אינדיאנים, ולבסוף העמיס מספר אוניות במטילי זהב וכסף, טונות של פנינים, אזמרגדים, אבני ירקן, ושלושה יגוארים חיים, ושלח אותן עמוסות לספרד, להפגין את העושר הגדול שהשיג. אלא שכבר המטען הראשון נתקל בשייטת של שודדי ים צרפתים ליד האיים האָזוריים , ושתי אוניות נתפסו, ודווקא הצרפתים טעמו ראשונים את עושרו של העולם החדש.
הספרדים התמרמרו על השוד הגדול ודרשו להחזיר את השלל, אלא שהצרפתים סירבו. שוד ים היה עיסוק מקובל בימים ההם, באישור ממשלות ובעידודן, ובוודאי בין מדינות שהיו במצב מלחמה אלו עם אלו. "אני רוצה לראות את הפסקה בצוואתו של אדם, שמוציאה אותי מחלוקת הרכוש בעולם", טען המלך הצרפתי. הוא התייחס למעשהו של האפיפיור ממוצא ספרדי, שחילק את העולם החדש בין הספרדים והפורטוגזים . ה ספרדים השיבו מלחמה ותקפו התיישבות של צרפתים בחופי פלורידה.
אוצרות העולם החדש הלכו והצטברו. פרנסיצקו פיזארו כבש את אימפריית האינקה בפרו. מכרות כסף וזהב במקסיקו הפיקו זרם מתמיד של עושר. הספרדים התעניינו בעיקר במקסיקו ופרו, והזניח ו את האיים הקריביים להם הם קראו איסלס אינוטילס, כלומר, "האיים הבלתי שימושיים".
.jpg)
הפלגות לאנטארקטיקה לחצו לקבלת כל האפשרויות »
הפלגות לארצות הקוטב הצפוני לחצו לקבלת כל האפשרויות »
טיול עצמאי לדרום אמריקה לחצו לרשימת היעדים »
אירופים אחרים מגיעים
המסע מאמריקה לספרד ארך בין שישה לשמונה שבועות, ועצירה באיים הקריביים הייתה הכרחית לשם התארגנות, הצטיידות, ו/או אחסון סחורות בערי אוצר עד להמשך שינוען. ביבשה, שחררו אנשי השיירות בקר וצאן, על מנת להקל את המשך מסעם, ואלו שגשגו והתרבו באיים. עד מהרה הפכו האיים למוקד משיכה להרפתקנים קשוחים מאנגליה, צרפת והולנד, חלקם משולי החברה, ובהם גם אסירים לשעבר. אלו התרכזו בעיקר באי היספניולה, עליו שוכנות כיום הרפובליקה הדומיניקנית והאיטי. עיסוקם העיקרי היה חיתוך הבשר, ביתורו לרצועות, וייבושו בטכניקה אינדיאנית. את הרצועות המעושנות מכרו לשיירות המצטיידות לקראת מסען, לכן זכו לשם בוקאנירים [1] , כלומר מייבשי בשר (מילה זו משמשת היום בשפות אירופאיות אחדות כשמם של שודדי ים). הם התקבלו יפה על ידי הילידים, שהעדיפו את קשרי המסחר איתם, על פני השעבוד וההתיישבות של הספרדים.
הספרדים, שהוטרדו מריבוי האנגלים והצרפתים בשטחי שליטתם, החלו לחסל את הבקר והצאן, אך באופן פרדוקסלי, יצרו בכך בעיית תעסוקה לבוקאנירים, אשר נדחקו כתוצאה מכך לעיסוק בשוד ולעיתים, השתלטו על ספינות ושדדו את תכולתן.
בשנת 1536 התערערו היחסים בין צרפת וספרד, ספינות פרטיות של שודדי ים צרפתים החלו לתקוף ולשדוד ביתר שאת את ספינות המסחר הספרדיות, והחלה מלחמה בין הארצות. הספרדים נאלצו לעבור להפלגה בשיירות מוגנות באוניות מלחמה. האוניות נאספו בהוואנה (קובה) או בסנטו דומינגו, הועמסו בסחורה ויצאו בשיירות מוגנות לספרד. האוניות יצאו מנמל קאדיס בספרד עמוסות במשי ויין מאנדלוסיה, חרבות מטולדו למתיישבים בעולם החדש, ושבו עמוסות בכסף, זהב, פנינים ואבנים טובות מפרו, צ'ילה ומקסיקו, וכן בסוכר, קקאו, טבק ועורות מהאיים הקריביים. השיירות היו מוגנות, אך יישובי העולם החדש לאורך חופי הים הקריבי, וספינות ששטו בים הקריבי, היו חשופות לשודדי הים.
בשנת 1537 תקפו שודדי הים הצרפתים את הונדורס ותפסו בנמליה תשע ספינות מלאות באוצרות. ב- 1542 תקפו הצרפתים את סן ז'רמן באי פוארטו ריקו, את האי מרגריטה מול חופי ונצואלה , את היישוב סנטה מריה, ואת קרטחנה בקולומביה. בכל המקומות שדדו הצרפתים סחורות בעלות ערך, וסחורות חיוניות כמו נשק ותחמושת, מזון ויין, ושרפו את ההתיישבות אחריהם. בשנת 1561 תקפו שודדי ים צרפתים לראשונה את ערי המתיישבים הספרדים בחופי הונדורס, פוארטו קאבייו וטרוחיליו.
__________
[1] בוקאנירים (מצרפתית: בוקאן = גריל; מייבשי בשר). אוכלוסייה של גברים, פושעים שנזנחו על איים, עבדים בורחים, שעסקו בציד חיות משק שהתרבו בחיק הטבע, וייבשו את בשרן, והחליפו את הבשר באלכוהול וכלי נשק. עסקו בשוד ים, בעיקר בתקופת הגשמים. בלילות היו ספינות עוברות בזרמים בין היספניולה וקובה לעבר האוקיינוס, מלאות בסחורות וזהב, ואז תקפו הבוקאנירים. מאוחר יותר הם פעלו מתוך ספינות, והאי טורטוגה היה המרכז שלהם.
הבוקאנירים חיו בחבורות קטנות, בזוגות של גברים, שמרו על חיי שיתוף, וגנבים נענשו בחומרה בעונשים כגון כריתת אפים ואוזניים. הם חילקו ביניהם את השלל והיה גם פיצוי לנפגעים: איבוד יד ימין – 600 מטבעות זהב או 6 עבדים.
איבוד יד שמאל – 500 מטבעות זהב או 5 עבדים.
רגל ימין – כמו יד שמאל. רגל שמאל – 100 מטבעות פחות ועבד אחד פחות.
עבור עין או אצבע – 100 מטבעות זהב או עבד אחד.
גם האנגלים מצטרפים לחגיגה
גם האנגלים לטשו עיניהם אל אוצרות העולם החדש ובמהירה פנו לפיראטיות. בשנת 1497 הפליג ג'ון קאבוט מחופי אנגליה אל מיין בצפון אמריקה. אולם בכל הצפון לא נתגלו באותה עת אוצרות עושר. שודדי ים בריטים החלו לפעול כסינדיקטים, בעידוד הממשלה הבריטית שזכתה לקבל את חלקה. אפילו נישואי המלכה מארי טודור למלך פיליפ הספרדי ב- 1554, לא עמעמו את הילת שודדי הים.
פיראטיות לא הייתה רק עסק טוב ואפילו חוקי, אלא אף פטריוטי, שהרי זו מצווה פרוטסטנטית לחמוס את מטעני הקתולים. כוחם של הצרפתים הלך וירד וכוחם של האנגלים עלה.
בשנת 1572 יצאה משלחת של אוניות בריטיות בראשות הקפטן פרנסיס דרייק, עם מכתב מאת המלכה, המאפשר לו לפעול בטריטוריות ספרדיות. הוא בחר להתמקם במפרץ סן בלאס, דרום פנמה של ימינו, והמתין להגעתה של שיירת פרדות שחצתה את המצר היבשתי הצר של פנמה. אנשיו נכנסו עמוק ליבשת וצפו לראשונה על האוקיינוס השקט. הם נעזרו בשבטי האינדיאנים המקומיים, ובעבדים בורחים, חצי מהם מתו מקדחת צהובה בג'ונגלים, אך לבסוף הם נתקלו בשיירת פרדות עמוסה בכסף וזהב. פרנסיס דרייק חזר לאנגליה עשיר ומפורסם. במסעו השני הוא עבר במצרי מגלן לצידה השני של אמריקה שדד שם אוניות, חצה את האוקיינוס לחופי אסיה, ושנתיים לאחר שיצא לדרך הקיף את חופי אפריקה וחזר לאנגליה. הוא חזר עמוס בזהב ותבלינים, ואף קיבל את תואר האבירות מאת המלכה. המלכה נתנה בכך גושפנקא למעשי פיראטיות, וחיזקה את ידיהם של אנגלים רבים שיצאו למסעות שוד באיים הקריביים.
בני אצולה הצטרפו להרפתקאות הפיראטיות, סר וולטר ראיילי, הדוכסים של קמברלנד ושל אסקס , ויש גם שמכרו את נחלותיהם והמרו על כל כספם במטרה להתעשר בקלות. האנגלים נהנו מהאפשרות להטריד את הספרדים מבלי להיחשב אחראים. עם הזמן, החלו גם הם להתעניין באזור הקריבי, ובשנת 1654 נערך צי גדול של 18 ספינות קרב, 20 אוניות תובלה ו-3,000 חיילים בנמל פורטסמות' לקראת יציאה להתקפה על האי היספניולה. בין היוצאים לקרב היה הנרי מורגן , לימים אחד מגדולי שודדי הים, שזכה לכינוי "חרבה של אנגליה". מורגן היה מקורב מאוד לחצר המלוכה ואחיין של הגנרל תומאס מורגן והאדמירל המלכותי אדוארד מורגן .
הכוח הגיע לקריביים, אך בשל סערה נאלץ לנחות בסנטו דומינגו, 40 קילומטר מהיספניולה, שם נחשף והוכה על ידי הספרדים שציפו לבואו. אנשי הכוח לא רצו לחזור בבושת פנים לאנגליה, ועל כן כבשו את ג'מייקה, חסרת הערך עבור הספרדים.
דיוקנו של הנרי מורגן, "חרבה של אנגליה"
הנרי מורגן והשוד המאורגן
בירת ג'מייקה, פורט רויאל , הפכה למרכז "הספנים הפרטיים" (כינוי שנוצר כדי לתת לגיטימציה לשודדי הים). בשנת 1662 קיבל הנרי מורגן פיקוד על אונייתו, וכן רישיון מאת מושל ג'מייקה מודיפורד , לתקוף אוניות ספרדיות, כולל אזרחיות, בתוקף מצב המלחמה בין המדינות. עד מהרה נפרץ לחלוטין הפיקוח על השודדים דבר שהוביל לתקיפת גם אוניות צרפתיות והולנדיות. בינואר 1668 מינה מודיפורד את מורגן לאדמירל שודדי הים, מפקדו של כוח בן 15 ספינות ו-500 איש. ההשתתפות בכל פשיטה הייתה התנדבותית, ומשתתפיה חלקו באוצרות. מורגן החליט לתקוף את פורטו בלו, עיר האוצר השלישית בגודלה בקריביים. העיר הייתה מבוצרת מאוד ונחשבה לבלתי ניתנת לכיבוש. אנשיו הגיעו מהיבשה לאחר צעדה בת שלושה ימים, שחטו את מגיני העיר המופתעים וכבשו את שלושת מבצריה בזה אחר זה. כתמורה לאי-שריפת העיר קיבלו 100,000 פיסות כסף.
ב- 1670 תקף צי שודדים של 36 אוניות ו- 2,000 אנשי צוות את העיר פנמה, השנייה בגודלה בקריביים. גם זאת לאחר צעדה רגלית של תשעה ימים. מרבית אוצר העיר סולק מבעוד מועד על ידי המגינים הספרדים על האוניה גליאון לה סנטיסמה טרנידד. ב- 1672 זומן הנרי מורגן אל המלך, שמאס במעשי השודדים הברבריים, שהמיטו קלון על אנגליה. בשיחתם, שכנע מורגן את המלך בחשיבות פעולותיו לאנגליה. הוא זכה לתואר אבירות, ונתמנה לסגן מושל ג'מאייקה. מורגן מת ב-1688 בגיל 53.
בשבעה בספטמבר 1701 פרצה מלחמת המלכה אן בין צרפת וספרד מזה, לאנגליה והולנד מזה. בעקבות מלחמה קשה זו, נחתם ב-11 באפריל 1713 הסכם אוטרכט, במסגרתו הותר לכל מדינה לסחור בקריביים. הספנות פרחה, והפיראטיות נאסרה והוקעה. יחד עם זאת איבדו 40,000 חיילים, בהם גם ספנים פרטיים, את תעסוקתם ומשכורתם. רבים מהם התיישבו בג'מייקה והפכו במהרה לפיראטים.
ב-24 ביולי 1715 יצא צי של 11 ספינות אוצר ספרדיות, מהוואנה שבקובה לעבר ספרד, ונקלע לסערה. הצי התרסק על חופי פלורידה ואוצרו שקע בחלקו בים וחלקו על החוף. הספרדים הצליחו לאסוף ולשלות את מרבית האוצר, וחלקו אוחסן בבקתה על החוף ונשמר בידי 60 חיילים. השמועה הגיעה לפורט רויאל, וכוח של 300 שודדי ים בראשות הנרי ג'נינגס פשט על החוף, הניס את השומרים וזכה בשלל עצום.
כששבו לג'מייקה נאסרה עליהם הכניסה, על אף שניסו לשחד את המושל כבעבר. לפיכך הפליגו וקבעו את מושבם באיים ניו פרובידנס ונסאו מקבוצת איי הבהאמה. אלו הפכו למושבות פיראטים, שחיו חיי תענוגות ועושר. מושבות הפירטים משכו אליהן מתיישבים חדשים, ביניהם גם שודד הים הנודע שחור הזקן.
הפלגות לאנטארקטיקה לחצו לקבלת כל האפשרויות »
הפלגות לארצות הקוטב הצפוני לחצו לקבלת כל האפשרויות »
טיול עצמאי לדרום אמריקה לחצו לרשימת היעדים »
שודדות ים
אן בוני הייתה בת עשירים, בתו של בעל מטעים מצ'ארלסטאון, דרום קרולינה. אישה נשואה שחיפשה הרפתקאות ומצאה אותן בניו פרובידנס, מושבת השודדים. בשנת 1718 הגיעה לשם והכירה את השודד הידוע ג'ון רקהאם, שנודע בכינוי ג'ון "הבד" רקהאם, על שום בגדיו הצבעוניים והמבריקים וגנדרנותו הרבה. היא התאהבה בו. מושל ג'מייקה הבריטי איים לעצור אותה ולהלקותה אם לא תחזור לבעלה, וכדי להימנע מכך הצטרפה לרקהאם כשודדת ים.
ב- 1719 פשטו רקהאם ובוני על ספינה הולנדית, אנשיה נכנעו, וכנהוג, הוצע להם להצטרף לצוות אוניית השודדים. בין היתר הצטרף לצוות מרק ריד, שהצטיין כלוחם נועז וימאי מעולה. עד מהרה נרקמו יחסי קרבה בינו לבין אן בוני, מה שעורר את חמתו של ג'ון רקהאם. בעימות שפרץ ביניהם התגלתה אמת מדהימה: מרק ריד הוא בעצם אישה, מרי ריד! מאז ילדותה הייתה לבושה כבן, שירתה על ספינות מלחים כנער שרת, ומאוחר יותר כמלח. בתקופה זו למדו מעצמות הים להילחם ביעילות בשודדים, ומדי שנה נתלו בין 200 ל-300 שודדים.
ב-22 באוקטובר 1722 עגנה ספינת הנשים של אן בוני ומרי ריד בנמל דריי הרבור בג'מייקה. הגברים השתכרו לחלוטין ורק הנשים נשארו פיכחות. ספינת שיטור בריטית בפיקוד קפטן ברנט גילתה אותם, ומשסירבו להיכנע, ירתה עליהם ופגעה במוט המפרש המרכזי. צוות השודדים של הספינה המושבתת נעצר והובא למשפט בספאניש טאון, ג'מייקה. הגברים נידונו לתלייה, אך הנשים טענו שהן בהיריון ואין להעניש את עובריהן. הטענה התקבלה והן הועברו לתא כלא עד שילדו. מרי ריד מתה בשעת הלידה, בעוד אן בוני נעלמה לחלוטין מהרישומים, ואינה מופיעה עוד בשום מסמך רשמי. מעריכים כי אביה העשיר ובעל ההשפעה חילץ אותה ודאג למחוק את עברה המפוקפק.
שודדות הים אן בוני ומרי ריד
סוף עידן שודדי הקריביים
במאה ה-17, עם שחרור הולנד מעול הספרדים, הם פנו לסחר האוקייני, והצטרפו אל חגיגת הפיראטים. 1624 תקיפת יוקטן המקסיקנית. ב- 1628 , 31 ספינות ואלף חיילים, 2,300 מלחים, ו- 679 תותחים, תקפו שיירת אוצרות ספרדית ליד נמל מטאנזאס בקובה, ו- 1,000 עגלות שוורים עברו ברחובות אמסטרדם במצעד ראווה.
במקביל לאן בוני פעל בקריביים שודד הים ברתולומיאו רוברטס, הוא בארט השחור, מגדולי שודדי הים בקריביים, ששדד בימי חייו כ- 400 ספינות. רוברטס נהרג מפגיעת פגז ב- 1722. מותו סימל את תחילת סוף עידן שודדי הים, עת החל מצוד אחריהם על ידי ציי צרפת, אנגליה, ספרד והולנד. מעצמות הים למדו להילחם ביעילות בשודדים, והכחידו אותם. מדי שנה הובאו לדין ונתלו מאות שודדי ים, עד שתוך כמה עשרות שנים נעלמה התופעה כליל.
שניים משודדי הים הידועים ביותר לשמצה: ברתולומיאו "בארט השחור" רוברטס (מימין) ואדוארד "שחור הזקן" טיץ'
מי הם הפיראטים?
ניתן לסווג את הפיראטים באותה תקופה לשתי קבוצות:
א. פיראטים "אמיתיים" – פיראטים שאינם בעלי רשיון לביצוע גנבותיהם ולא חיו תחת חוק.
ב.פריבטיר ( Privateer ) – פיראטים בעלי רישיונות מבתי המלוכה (בדרך כלל בית המלכות הבריטי) לתקיפת ספינות אויב בלבד. הם אחזו בידיהם מסמך בשם " Letter of Marque " שהיה רשיון מרשות השלטון לתקיפת ספינות אויב בלבד. פיראטים אלו החלו להופיע מהמאה ה-16 ועד המאה ה-18.
פריבטיר היה כינוייה של אונייה חמושה, בבעלות ובפיקוד פרטיים, שפעלה בזמן מלחמה נגד הספנות המסחרית של האויב. פריבטירים היו קיימים כבר בימי הביניים, אך עיקר פעולתם במאות 16-18. בעלי האונייה קיבלו משליט המדינה כתב הרשאה, המתיר להם לתפוס אוניות סוחר של האויב ולמכור אותן או את מטענן על פי חוקי השלל הימי (prize) . בכתב ההרשאה נקבע גם כיצד יחולק השלל. בדרך כלל החלוקה הייתה 10% למלך ו-90% לפריבטיר. בתחילה נקראה אונייה מעין זו בלשון הדיבור "אוניית מלחמה פרטית". הפריבטיריות לא נחשבה לשוד ימי, אך נאסרה בהסכמה בינלאומית ב-1856 .
בפועל, שני סוגי שודדי הים ביצעו פשעים באזורים בהם לא היה להם אישור סמכותי. אולם, שודדי הים בעלי רישיון נחשבו לאנשים "טובים", בעלי מטרה ונרדפו פחות על ידי הממשל. כך למשל, פרנסיס דרייק (1542-1596) פעל תחת חסות המלכה אליזבת' הראשונה נגד ספינות ספרדיות ועל כך זכה בתואר אבירות. פיראטים מפורסמים נוספים הם אדוארד "שחור הזקן" טיץ', שנהרג בקרב עם אוניית כתר בריטית ב-1718 וקפטן ויליאם קיד, שנשכר בידי וויליאם השלישי כדי לתפוס פיראטים, אך הפך בעצמו לפיראט. ישנם הטוענים עד היום שזוהי עלילה בלבד, טענה שהשמיע קיד עצמו בעת הוצאתו להורג בתלייה.
לחיות כפיראט
הפירטים היו שודדים, שחיו על ספינה אחת, בה יש קפטן המפקד על הספינה. הקפטן נבחר והוחלף על פי הצבעה דמוקרטית בספינה. לרוב, הקפטן היה דמות מעוררת פחד והערצה בקרב אנשיו, והם האמינו כי יוביל אותם לטוב ולעושר. רוב הפיראטים היו עניים ורובם מתו בגיל צעיר.
הפלגות לאנטארקטיקה לחצו לקבלת כל האפשרויות » הפלגות לארצות הקוטב הצפוני לחצו לקבלת כל האפשרויות » טיול עצמאי לדרום אמריקה לחצו לרשימת היעדים »
אירופים אחרים מגיעים
המסע מאמריקה לספרד ארך בין שישה לשמונה שבועות, ועצירה באיים הקריביים הייתה הכרחית לשם התארגנות, הצטיידות, ו/או אחסון סחורות בערי אוצר עד להמשך שינוען. ביבשה, שחררו אנשי השיירות בקר וצאן, על מנת להקל את המשך מסעם, ואלו שגשגו והתרבו באיים. עד מהרה הפכו האיים למוקד משיכה להרפתקנים קשוחים מאנגליה, צרפת והולנד, חלקם משולי החברה, ובהם גם אסירים לשעבר. אלו התרכזו בעיקר באי היספניולה, עליו שוכנות כיום הרפובליקה הדומיניקנית והאיטי. עיסוקם העיקרי היה חיתוך הבשר, ביתורו לרצועות, וייבושו בטכניקה אינדיאנית. את הרצועות המעושנות מכרו לשיירות המצטיידות לקראת מסען, לכן זכו לשם בוקאנירים [1] , כלומר מייבשי בשר (מילה זו משמשת היום בשפות אירופאיות אחדות כשמם של שודדי ים). הם התקבלו יפה על ידי הילידים, שהעדיפו את קשרי המסחר איתם, על פני השעבוד וההתיישבות של הספרדים.
הספרדים, שהוטרדו מריבוי האנגלים והצרפתים בשטחי שליטתם, החלו לחסל את הבקר והצאן, אך באופן פרדוקסלי, יצרו בכך בעיית תעסוקה לבוקאנירים, אשר נדחקו כתוצאה מכך לעיסוק בשוד ולעיתים, השתלטו על ספינות ושדדו את תכולתן.
בשנת 1536 התערערו היחסים בין צרפת וספרד, ספינות פרטיות של שודדי ים צרפתים החלו לתקוף ולשדוד ביתר שאת את ספינות המסחר הספרדיות, והחלה מלחמה בין הארצות. הספרדים נאלצו לעבור להפלגה בשיירות מוגנות באוניות מלחמה. האוניות נאספו בהוואנה (קובה) או בסנטו דומינגו, הועמסו בסחורה ויצאו בשיירות מוגנות לספרד. האוניות יצאו מנמל קאדיס בספרד עמוסות במשי ויין מאנדלוסיה, חרבות מטולדו למתיישבים בעולם החדש, ושבו עמוסות בכסף, זהב, פנינים ואבנים טובות מפרו, צ'ילה ומקסיקו, וכן בסוכר, קקאו, טבק ועורות מהאיים הקריביים. השיירות היו מוגנות, אך יישובי העולם החדש לאורך חופי הים הקריבי, וספינות ששטו בים הקריבי, היו חשופות לשודדי הים.
בשנת 1537 תקפו שודדי הים הצרפתים את הונדורס ותפסו בנמליה תשע ספינות מלאות באוצרות. ב- 1542 תקפו הצרפתים את סן ז'רמן באי פוארטו ריקו, את האי מרגריטה מול חופי ונצואלה , את היישוב סנטה מריה, ואת קרטחנה בקולומביה. בכל המקומות שדדו הצרפתים סחורות בעלות ערך, וסחורות חיוניות כמו נשק ותחמושת, מזון ויין, ושרפו את ההתיישבות אחריהם. בשנת 1561 תקפו שודדי ים צרפתים לראשונה את ערי המתיישבים הספרדים בחופי הונדורס, פוארטו קאבייו וטרוחיליו.
__________
[1] בוקאנירים (מצרפתית: בוקאן = גריל; מייבשי בשר). אוכלוסייה של גברים, פושעים שנזנחו על איים, עבדים בורחים, שעסקו בציד חיות משק שהתרבו בחיק הטבע, וייבשו את בשרן, והחליפו את הבשר באלכוהול וכלי נשק. עסקו בשוד ים, בעיקר בתקופת הגשמים. בלילות היו ספינות עוברות בזרמים בין היספניולה וקובה לעבר האוקיינוס, מלאות בסחורות וזהב, ואז תקפו הבוקאנירים. מאוחר יותר הם פעלו מתוך ספינות, והאי טורטוגה היה המרכז שלהם.
הבוקאנירים חיו בחבורות קטנות, בזוגות של גברים, שמרו על חיי שיתוף, וגנבים נענשו בחומרה בעונשים כגון כריתת אפים ואוזניים. הם חילקו ביניהם את השלל והיה גם פיצוי לנפגעים: איבוד יד ימין – 600 מטבעות זהב או 6 עבדים.
איבוד יד שמאל – 500 מטבעות זהב או 5 עבדים.
רגל ימין – כמו יד שמאל. רגל שמאל – 100 מטבעות פחות ועבד אחד פחות.
עבור עין או אצבע – 100 מטבעות זהב או עבד אחד.
גם האנגלים מצטרפים לחגיגה
גם האנגלים לטשו עיניהם אל אוצרות העולם החדש ובמהירה פנו לפיראטיות. בשנת 1497 הפליג ג'ון קאבוט מחופי אנגליה אל מיין בצפון אמריקה. אולם בכל הצפון לא נתגלו באותה עת אוצרות עושר. שודדי ים בריטים החלו לפעול כסינדיקטים, בעידוד הממשלה הבריטית שזכתה לקבל את חלקה. אפילו נישואי המלכה מארי טודור למלך פיליפ הספרדי ב- 1554, לא עמעמו את הילת שודדי הים.
פיראטיות לא הייתה רק עסק טוב ואפילו חוקי, אלא אף פטריוטי, שהרי זו מצווה פרוטסטנטית לחמוס את מטעני הקתולים. כוחם של הצרפתים הלך וירד וכוחם של האנגלים עלה.
בשנת 1572 יצאה משלחת של אוניות בריטיות בראשות הקפטן פרנסיס דרייק, עם מכתב מאת המלכה, המאפשר לו לפעול בטריטוריות ספרדיות. הוא בחר להתמקם במפרץ סן בלאס, דרום פנמה של ימינו, והמתין להגעתה של שיירת פרדות שחצתה את המצר היבשתי הצר של פנמה. אנשיו נכנסו עמוק ליבשת וצפו לראשונה על האוקיינוס השקט. הם נעזרו בשבטי האינדיאנים המקומיים, ובעבדים בורחים, חצי מהם מתו מקדחת צהובה בג'ונגלים, אך לבסוף הם נתקלו בשיירת פרדות עמוסה בכסף וזהב. פרנסיס דרייק חזר לאנגליה עשיר ומפורסם. במסעו השני הוא עבר במצרי מגלן לצידה השני של אמריקה שדד שם אוניות, חצה את האוקיינוס לחופי אסיה, ושנתיים לאחר שיצא לדרך הקיף את חופי אפריקה וחזר לאנגליה. הוא חזר עמוס בזהב ותבלינים, ואף קיבל את תואר האבירות מאת המלכה. המלכה נתנה בכך גושפנקא למעשי פיראטיות, וחיזקה את ידיהם של אנגלים רבים שיצאו למסעות שוד באיים הקריביים.
בני אצולה הצטרפו להרפתקאות הפיראטיות, סר וולטר ראיילי, הדוכסים של קמברלנד ושל אסקס , ויש גם שמכרו את נחלותיהם והמרו על כל כספם במטרה להתעשר בקלות. האנגלים נהנו מהאפשרות להטריד את הספרדים מבלי להיחשב אחראים. עם הזמן, החלו גם הם להתעניין באזור הקריבי, ובשנת 1654 נערך צי גדול של 18 ספינות קרב, 20 אוניות תובלה ו-3,000 חיילים בנמל פורטסמות' לקראת יציאה להתקפה על האי היספניולה. בין היוצאים לקרב היה הנרי מורגן , לימים אחד מגדולי שודדי הים, שזכה לכינוי "חרבה של אנגליה". מורגן היה מקורב מאוד לחצר המלוכה ואחיין של הגנרל תומאס מורגן והאדמירל המלכותי אדוארד מורגן .
הכוח הגיע לקריביים, אך בשל סערה נאלץ לנחות בסנטו דומינגו, 40 קילומטר מהיספניולה, שם נחשף והוכה על ידי הספרדים שציפו לבואו. אנשי הכוח לא רצו לחזור בבושת פנים לאנגליה, ועל כן כבשו את ג'מייקה, חסרת הערך עבור הספרדים.
דיוקנו של הנרי מורגן, "חרבה של אנגליה"
הנרי מורגן והשוד המאורגן
בירת ג'מייקה, פורט רויאל , הפכה למרכז "הספנים הפרטיים" (כינוי שנוצר כדי לתת לגיטימציה לשודדי הים). בשנת 1662 קיבל הנרי מורגן פיקוד על אונייתו, וכן רישיון מאת מושל ג'מייקה מודיפורד , לתקוף אוניות ספרדיות, כולל אזרחיות, בתוקף מצב המלחמה בין המדינות. עד מהרה נפרץ לחלוטין הפיקוח על השודדים דבר שהוביל לתקיפת גם אוניות צרפתיות והולנדיות. בינואר 1668 מינה מודיפורד את מורגן לאדמירל שודדי הים, מפקדו של כוח בן 15 ספינות ו-500 איש. ההשתתפות בכל פשיטה הייתה התנדבותית, ומשתתפיה חלקו באוצרות. מורגן החליט לתקוף את פורטו בלו, עיר האוצר השלישית בגודלה בקריביים. העיר הייתה מבוצרת מאוד ונחשבה לבלתי ניתנת לכיבוש. אנשיו הגיעו מהיבשה לאחר צעדה בת שלושה ימים, שחטו את מגיני העיר המופתעים וכבשו את שלושת מבצריה בזה אחר זה. כתמורה לאי-שריפת העיר קיבלו 100,000 פיסות כסף.
ב- 1670 תקף צי שודדים של 36 אוניות ו- 2,000 אנשי צוות את העיר פנמה, השנייה בגודלה בקריביים. גם זאת לאחר צעדה רגלית של תשעה ימים. מרבית אוצר העיר סולק מבעוד מועד על ידי המגינים הספרדים על האוניה גליאון לה סנטיסמה טרנידד. ב- 1672 זומן הנרי מורגן אל המלך, שמאס במעשי השודדים הברבריים, שהמיטו קלון על אנגליה. בשיחתם, שכנע מורגן את המלך בחשיבות פעולותיו לאנגליה. הוא זכה לתואר אבירות, ונתמנה לסגן מושל ג'מאייקה. מורגן מת ב-1688 בגיל 53.
בשבעה בספטמבר 1701 פרצה מלחמת המלכה אן בין צרפת וספרד מזה, לאנגליה והולנד מזה. בעקבות מלחמה קשה זו, נחתם ב-11 באפריל 1713 הסכם אוטרכט, במסגרתו הותר לכל מדינה לסחור בקריביים. הספנות פרחה, והפיראטיות נאסרה והוקעה. יחד עם זאת איבדו 40,000 חיילים, בהם גם ספנים פרטיים, את תעסוקתם ומשכורתם. רבים מהם התיישבו בג'מייקה והפכו במהרה לפיראטים.
ב-24 ביולי 1715 יצא צי של 11 ספינות אוצר ספרדיות, מהוואנה שבקובה לעבר ספרד, ונקלע לסערה. הצי התרסק על חופי פלורידה ואוצרו שקע בחלקו בים וחלקו על החוף. הספרדים הצליחו לאסוף ולשלות את מרבית האוצר, וחלקו אוחסן בבקתה על החוף ונשמר בידי 60 חיילים. השמועה הגיעה לפורט רויאל, וכוח של 300 שודדי ים בראשות הנרי ג'נינגס פשט על החוף, הניס את השומרים וזכה בשלל עצום.
כששבו לג'מייקה נאסרה עליהם הכניסה, על אף שניסו לשחד את המושל כבעבר. לפיכך הפליגו וקבעו את מושבם באיים ניו פרובידנס ונסאו מקבוצת איי הבהאמה. אלו הפכו למושבות פיראטים, שחיו חיי תענוגות ועושר. מושבות הפירטים משכו אליהן מתיישבים חדשים, ביניהם גם שודד הים הנודע שחור הזקן.
הפלגות לאנטארקטיקה לחצו לקבלת כל האפשרויות »
הפלגות לארצות הקוטב הצפוני לחצו לקבלת כל האפשרויות »
טיול עצמאי לדרום אמריקה לחצו לרשימת היעדים »
שודדות ים
אן בוני הייתה בת עשירים, בתו של בעל מטעים מצ'ארלסטאון, דרום קרולינה. אישה נשואה שחיפשה הרפתקאות ומצאה אותן בניו פרובידנס, מושבת השודדים. בשנת 1718 הגיעה לשם והכירה את השודד הידוע ג'ון רקהאם, שנודע בכינוי ג'ון "הבד" רקהאם, על שום בגדיו הצבעוניים והמבריקים וגנדרנותו הרבה. היא התאהבה בו. מושל ג'מייקה הבריטי איים לעצור אותה ולהלקותה אם לא תחזור לבעלה, וכדי להימנע מכך הצטרפה לרקהאם כשודדת ים.
ב- 1719 פשטו רקהאם ובוני על ספינה הולנדית, אנשיה נכנעו, וכנהוג, הוצע להם להצטרף לצוות אוניית השודדים. בין היתר הצטרף לצוות מרק ריד, שהצטיין כלוחם נועז וימאי מעולה. עד מהרה נרקמו יחסי קרבה בינו לבין אן בוני, מה שעורר את חמתו של ג'ון רקהאם. בעימות שפרץ ביניהם התגלתה אמת מדהימה: מרק ריד הוא בעצם אישה, מרי ריד! מאז ילדותה הייתה לבושה כבן, שירתה על ספינות מלחים כנער שרת, ומאוחר יותר כמלח. בתקופה זו למדו מעצמות הים להילחם ביעילות בשודדים, ומדי שנה נתלו בין 200 ל-300 שודדים.
ב-22 באוקטובר 1722 עגנה ספינת הנשים של אן בוני ומרי ריד בנמל דריי הרבור בג'מייקה. הגברים השתכרו לחלוטין ורק הנשים נשארו פיכחות. ספינת שיטור בריטית בפיקוד קפטן ברנט גילתה אותם, ומשסירבו להיכנע, ירתה עליהם ופגעה במוט המפרש המרכזי. צוות השודדים של הספינה המושבתת נעצר והובא למשפט בספאניש טאון, ג'מייקה. הגברים נידונו לתלייה, אך הנשים טענו שהן בהיריון ואין להעניש את עובריהן. הטענה התקבלה והן הועברו לתא כלא עד שילדו. מרי ריד מתה בשעת הלידה, בעוד אן בוני נעלמה לחלוטין מהרישומים, ואינה מופיעה עוד בשום מסמך רשמי. מעריכים כי אביה העשיר ובעל ההשפעה חילץ אותה ודאג למחוק את עברה המפוקפק.
שודדות הים אן בוני ומרי ריד
סוף עידן שודדי הקריביים
במאה ה-17, עם שחרור הולנד מעול הספרדים, הם פנו לסחר האוקייני, והצטרפו אל חגיגת הפיראטים. 1624 תקיפת יוקטן המקסיקנית. ב- 1628 , 31 ספינות ואלף חיילים, 2,300 מלחים, ו- 679 תותחים, תקפו שיירת אוצרות ספרדית ליד נמל מטאנזאס בקובה, ו- 1,000 עגלות שוורים עברו ברחובות אמסטרדם במצעד ראווה.
במקביל לאן בוני פעל בקריביים שודד הים ברתולומיאו רוברטס, הוא בארט השחור, מגדולי שודדי הים בקריביים, ששדד בימי חייו כ- 400 ספינות. רוברטס נהרג מפגיעת פגז ב- 1722. מותו סימל את תחילת סוף עידן שודדי הים, עת החל מצוד אחריהם על ידי ציי צרפת, אנגליה, ספרד והולנד. מעצמות הים למדו להילחם ביעילות בשודדים, והכחידו אותם. מדי שנה הובאו לדין ונתלו מאות שודדי ים, עד שתוך כמה עשרות שנים נעלמה התופעה כליל.
שניים משודדי הים הידועים ביותר לשמצה: ברתולומיאו "בארט השחור" רוברטס (מימין) ואדוארד "שחור הזקן" טיץ'
מי הם הפיראטים?
ניתן לסווג את הפיראטים באותה תקופה לשתי קבוצות:
א. פיראטים "אמיתיים" – פיראטים שאינם בעלי רשיון לביצוע גנבותיהם ולא חיו תחת חוק.
ב.פריבטיר ( Privateer ) – פיראטים בעלי רישיונות מבתי המלוכה (בדרך כלל בית המלכות הבריטי) לתקיפת ספינות אויב בלבד. הם אחזו בידיהם מסמך בשם " Letter of Marque " שהיה רשיון מרשות השלטון לתקיפת ספינות אויב בלבד. פיראטים אלו החלו להופיע מהמאה ה-16 ועד המאה ה-18.
פריבטיר היה כינוייה של אונייה חמושה, בבעלות ובפיקוד פרטיים, שפעלה בזמן מלחמה נגד הספנות המסחרית של האויב. פריבטירים היו קיימים כבר בימי הביניים, אך עיקר פעולתם במאות 16-18. בעלי האונייה קיבלו משליט המדינה כתב הרשאה, המתיר להם לתפוס אוניות סוחר של האויב ולמכור אותן או את מטענן על פי חוקי השלל הימי (prize) . בכתב ההרשאה נקבע גם כיצד יחולק השלל. בדרך כלל החלוקה הייתה 10% למלך ו-90% לפריבטיר. בתחילה נקראה אונייה מעין זו בלשון הדיבור "אוניית מלחמה פרטית". הפריבטיריות לא נחשבה לשוד ימי, אך נאסרה בהסכמה בינלאומית ב-1856 .
בפועל, שני סוגי שודדי הים ביצעו פשעים באזורים בהם לא היה להם אישור סמכותי. אולם, שודדי הים בעלי רישיון נחשבו לאנשים "טובים", בעלי מטרה ונרדפו פחות על ידי הממשל. כך למשל, פרנסיס דרייק (1542-1596) פעל תחת חסות המלכה אליזבת' הראשונה נגד ספינות ספרדיות ועל כך זכה בתואר אבירות. פיראטים מפורסמים נוספים הם אדוארד "שחור הזקן" טיץ', שנהרג בקרב עם אוניית כתר בריטית ב-1718 וקפטן ויליאם קיד, שנשכר בידי וויליאם השלישי כדי לתפוס פיראטים, אך הפך בעצמו לפיראט. ישנם הטוענים עד היום שזוהי עלילה בלבד, טענה שהשמיע קיד עצמו בעת הוצאתו להורג בתלייה.
לחיות כפיראט
הפירטים היו שודדים, שחיו על ספינה אחת, בה יש קפטן המפקד על הספינה. הקפטן נבחר והוחלף על פי הצבעה דמוקרטית בספינה. לרוב, הקפטן היה דמות מעוררת פחד והערצה בקרב אנשיו, והם האמינו כי יוביל אותם לטוב ולעושר. רוב הפיראטים היו עניים ורובם מתו בגיל צעיר.
__________
דיוקנו של הנרי מורגן,
הנרי מורגן והשוד המאורגן
בירת ג'מייקה, פורט רויאל , הפכה למרכז "הספנים הפרטיים" (כינוי שנוצר כדי לתת לגיטימציה לשודדי הים). בשנת 1662 קיבל הנרי מורגן פיקוד על אונייתו, וכן רישיון מאת מושל ג'מייקה מודיפורד , לתקוף אוניות ספרדיות, כולל אזרחיות, בתוקף מצב המלחמה בין המדינות. עד מהרה נפרץ לחלוטין הפיקוח על השודדים דבר שהוביל לתקיפת גם אוניות צרפתיות והולנדיות. בינואר 1668 מינה מודיפורד את מורגן לאדמירל שודדי הים, מפקדו של כוח בן 15 ספינות ו-500 איש. ההשתתפות בכל פשיטה הייתה התנדבותית, ומשתתפיה חלקו באוצרות. מורגן החליט לתקוף את פורטו בלו, עיר האוצר השלישית בגודלה בקריביים. העיר הייתה מבוצרת מאוד ונחשבה לבלתי ניתנת לכיבוש. אנשיו הגיעו מהיבשה לאחר צעדה בת שלושה ימים, שחטו את מגיני העיר המופתעים וכבשו את שלושת מבצריה בזה אחר זה. כתמורה לאי-שריפת העיר קיבלו 100,000 פיסות כסף.
ב- 1670 תקף צי שודדים של 36 אוניות ו- 2,000 אנשי צוות את העיר פנמה, השנייה בגודלה בקריביים. גם זאת לאחר צעדה רגלית של תשעה ימים. מרבית אוצר העיר סולק מבעוד מועד על ידי המגינים הספרדים על האוניה גליאון לה סנטיסמה טרנידד. ב- 1672 זומן הנרי מורגן אל המלך, שמאס במעשי השודדים הברבריים, שהמיטו קלון על אנגליה. בשיחתם, שכנע מורגן את המלך בחשיבות פעולותיו לאנגליה. הוא זכה לתואר אבירות, ונתמנה לסגן מושל ג'מאייקה. מורגן מת ב-1688 בגיל 53.
בשבעה בספטמבר 1701 פרצה מלחמת המלכה אן בין צרפת וספרד מזה, לאנגליה והולנד מזה. בעקבות מלחמה קשה זו, נחתם ב-11 באפריל 1713 הסכם אוטרכט, במסגרתו הותר לכל מדינה לסחור בקריביים. הספנות פרחה, והפיראטיות נאסרה והוקעה. יחד עם זאת איבדו 40,000 חיילים, בהם גם ספנים פרטיים, את תעסוקתם ומשכורתם. רבים מהם התיישבו בג'מייקה והפכו במהרה לפיראטים.
ב-24 ביולי 1715 יצא צי של 11 ספינות אוצר ספרדיות, מהוואנה שבקובה לעבר ספרד, ונקלע לסערה. הצי התרסק על חופי פלורידה ואוצרו שקע בחלקו בים וחלקו על החוף. הספרדים הצליחו לאסוף ולשלות את מרבית האוצר, וחלקו אוחסן בבקתה על החוף ונשמר בידי 60 חיילים. השמועה הגיעה לפורט רויאל, וכוח של 300 שודדי ים בראשות הנרי ג'נינגס פשט על החוף, הניס את השומרים וזכה בשלל עצום.
כששבו לג'מייקה נאסרה עליהם הכניסה, על אף שניסו לשחד את המושל כבעבר. לפיכך הפליגו וקבעו את מושבם באיים ניו פרובידנס ונסאו מקבוצת איי הבהאמה. אלו הפכו למושבות פיראטים, שחיו חיי תענוגות ועושר. מושבות הפירטים משכו אליהן מתיישבים חדשים, ביניהם גם שודד הים הנודע שחור הזקן.
הפלגות לאנטארקטיקה לחצו לקבלת כל האפשרויות »
הפלגות לארצות הקוטב הצפוני לחצו לקבלת כל האפשרויות »
טיול עצמאי לדרום אמריקה לחצו לרשימת היעדים »
שודדות ים
אן בוני הייתה בת עשירים, בתו של בעל מטעים מצ'ארלסטאון, דרום קרולינה. אישה נשואה שחיפשה הרפתקאות ומצאה אותן בניו פרובידנס, מושבת השודדים. בשנת 1718 הגיעה לשם והכירה את השודד הידוע ג'ון רקהאם, שנודע בכינוי ג'ון "הבד" רקהאם, על שום בגדיו הצבעוניים והמבריקים וגנדרנותו הרבה. היא התאהבה בו. מושל ג'מייקה הבריטי איים לעצור אותה ולהלקותה אם לא תחזור לבעלה, וכדי להימנע מכך הצטרפה לרקהאם כשודדת ים.
ב- 1719 פשטו רקהאם ובוני על ספינה הולנדית, אנשיה נכנעו, וכנהוג, הוצע להם להצטרף לצוות אוניית השודדים. בין היתר הצטרף לצוות מרק ריד, שהצטיין כלוחם נועז וימאי מעולה. עד מהרה נרקמו יחסי קרבה בינו לבין אן בוני, מה שעורר את חמתו של ג'ון רקהאם. בעימות שפרץ ביניהם התגלתה אמת מדהימה: מרק ריד הוא בעצם אישה, מרי ריד! מאז ילדותה הייתה לבושה כבן, שירתה על ספינות מלחים כנער שרת, ומאוחר יותר כמלח. בתקופה זו למדו מעצמות הים להילחם ביעילות בשודדים, ומדי שנה נתלו בין 200 ל-300 שודדים.
ב-22 באוקטובר 1722 עגנה ספינת הנשים של אן בוני ומרי ריד בנמל דריי הרבור בג'מייקה. הגברים השתכרו לחלוטין ורק הנשים נשארו פיכחות. ספינת שיטור בריטית בפיקוד קפטן ברנט גילתה אותם, ומשסירבו להיכנע, ירתה עליהם ופגעה במוט המפרש המרכזי. צוות השודדים של הספינה המושבתת נעצר והובא למשפט בספאניש טאון, ג'מייקה. הגברים נידונו לתלייה, אך הנשים טענו שהן בהיריון ואין להעניש את עובריהן. הטענה התקבלה והן הועברו לתא כלא עד שילדו. מרי ריד מתה בשעת הלידה, בעוד אן בוני נעלמה לחלוטין מהרישומים, ואינה מופיעה עוד בשום מסמך רשמי. מעריכים כי אביה העשיר ובעל ההשפעה חילץ אותה ודאג למחוק את עברה המפוקפק.
שודדות הים אן בוני ומרי ריד
סוף עידן שודדי הקריביים
במאה ה-17, עם שחרור הולנד מעול הספרדים, הם פנו לסחר האוקייני, והצטרפו אל חגיגת הפיראטים. 1624 תקיפת יוקטן המקסיקנית. ב- 1628 , 31 ספינות ואלף חיילים, 2,300 מלחים, ו- 679 תותחים, תקפו שיירת אוצרות ספרדית ליד נמל מטאנזאס בקובה, ו- 1,000 עגלות שוורים עברו ברחובות אמסטרדם במצעד ראווה.
במקביל לאן בוני פעל בקריביים שודד הים ברתולומיאו רוברטס, הוא בארט השחור, מגדולי שודדי הים בקריביים, ששדד בימי חייו כ- 400 ספינות. רוברטס נהרג מפגיעת פגז ב- 1722. מותו סימל את תחילת סוף עידן שודדי הים, עת החל מצוד אחריהם על ידי ציי צרפת, אנגליה, ספרד והולנד. מעצמות הים למדו להילחם ביעילות בשודדים, והכחידו אותם. מדי שנה הובאו לדין ונתלו מאות שודדי ים, עד שתוך כמה עשרות שנים נעלמה התופעה כליל.
שניים משודדי הים הידועים ביותר לשמצה: ברתולומיאו "בארט השחור" רוברטס (מימין) ואדוארד "שחור הזקן" טיץ'
מי הם הפיראטים?
ניתן לסווג את הפיראטים באותה תקופה לשתי קבוצות:
א. פיראטים "אמיתיים" – פיראטים שאינם בעלי רשיון לביצוע גנבותיהם ולא חיו תחת חוק.
ב.פריבטיר ( Privateer ) – פיראטים בעלי רישיונות מבתי המלוכה (בדרך כלל בית המלכות הבריטי) לתקיפת ספינות אויב בלבד. הם אחזו בידיהם מסמך בשם " Letter of Marque " שהיה רשיון מרשות השלטון לתקיפת ספינות אויב בלבד. פיראטים אלו החלו להופיע מהמאה ה-16 ועד המאה ה-18.
פריבטיר היה כינוייה של אונייה חמושה, בבעלות ובפיקוד פרטיים, שפעלה בזמן מלחמה נגד הספנות המסחרית של האויב. פריבטירים היו קיימים כבר בימי הביניים, אך עיקר פעולתם במאות 16-18. בעלי האונייה קיבלו משליט המדינה כתב הרשאה, המתיר להם לתפוס אוניות סוחר של האויב ולמכור אותן או את מטענן על פי חוקי השלל הימי (prize) . בכתב ההרשאה נקבע גם כיצד יחולק השלל. בדרך כלל החלוקה הייתה 10% למלך ו-90% לפריבטיר. בתחילה נקראה אונייה מעין זו בלשון הדיבור "אוניית מלחמה פרטית". הפריבטיריות לא נחשבה לשוד ימי, אך נאסרה בהסכמה בינלאומית ב-1856 .
בפועל, שני סוגי שודדי הים ביצעו פשעים באזורים בהם לא היה להם אישור סמכותי. אולם, שודדי הים בעלי רישיון נחשבו לאנשים "טובים", בעלי מטרה ונרדפו פחות על ידי הממשל. כך למשל, פרנסיס דרייק (1542-1596) פעל תחת חסות המלכה אליזבת' הראשונה נגד ספינות ספרדיות ועל כך זכה בתואר אבירות. פיראטים מפורסמים נוספים הם אדוארד "שחור הזקן" טיץ', שנהרג בקרב עם אוניית כתר בריטית ב-1718 וקפטן ויליאם קיד, שנשכר בידי וויליאם השלישי כדי לתפוס פיראטים, אך הפך בעצמו לפיראט. ישנם הטוענים עד היום שזוהי עלילה בלבד, טענה שהשמיע קיד עצמו בעת הוצאתו להורג בתלייה.
לחיות כפיראט
הפירטים היו שודדים, שחיו על ספינה אחת, בה יש קפטן המפקד על הספינה. הקפטן נבחר והוחלף על פי הצבעה דמוקרטית בספינה. לרוב, הקפטן היה דמות מעוררת פחד והערצה בקרב אנשיו, והם האמינו כי יוביל אותם לטוב ולעושר. רוב הפיראטים היו עניים ורובם מתו בגיל צעיר.
הפלגות לאנטארקטיקה לחצו לקבלת כל האפשרויות » הפלגות לארצות הקוטב הצפוני לחצו לקבלת כל האפשרויות » טיול עצמאי לדרום אמריקה לחצו לרשימת היעדים »
סוף עידן שודדי הקריביים
במאה ה-17, עם שחרור הולנד מעול הספרדים, הם פנו לסחר האוקייני, והצטרפו אל חגיגת הפיראטים. 1624 תקיפת יוקטן המקסיקנית. ב- 1628 , 31 ספינות ואלף חיילים, 2,300 מלחים, ו- 679 תותחים, תקפו שיירת אוצרות ספרדית ליד נמל מטאנזאס בקובה, ו- 1,000 עגלות שוורים עברו ברחובות אמסטרדם במצעד ראווה.
במקביל לאן בוני פעל בקריביים שודד הים ברתולומיאו רוברטס, הוא בארט השחור, מגדולי שודדי הים בקריביים, ששדד בימי חייו כ- 400 ספינות. רוברטס נהרג מפגיעת פגז ב- 1722. מותו סימל את תחילת סוף עידן שודדי הים, עת החל מצוד אחריהם על ידי ציי צרפת, אנגליה, ספרד והולנד. מעצמות הים למדו להילחם ביעילות בשודדים, והכחידו אותם. מדי שנה הובאו לדין ונתלו מאות שודדי ים, עד שתוך כמה עשרות שנים נעלמה התופעה כליל.
שניים משודדי הים הידועים ביותר לשמצה: ברתולומיאו "בארט השחור" רוברטס (מימין) ואדוארד "שחור הזקן" טיץ'
מי הם הפיראטים?
ניתן לסווג את הפיראטים באותה תקופה לשתי קבוצות:
א. פיראטים "אמיתיים" – פיראטים שאינם בעלי רשיון לביצוע גנבותיהם ולא חיו תחת חוק.
ב.פריבטיר ( Privateer ) – פיראטים בעלי רישיונות מבתי המלוכה (בדרך כלל בית המלכות הבריטי) לתקיפת ספינות אויב בלבד. הם אחזו בידיהם מסמך בשם " Letter of Marque " שהיה רשיון מרשות השלטון לתקיפת ספינות אויב בלבד. פיראטים אלו החלו להופיע מהמאה ה-16 ועד המאה ה-18.
פריבטיר היה כינוייה של אונייה חמושה, בבעלות ובפיקוד פרטיים, שפעלה בזמן מלחמה נגד הספנות המסחרית של האויב. פריבטירים היו קיימים כבר בימי הביניים, אך עיקר פעולתם במאות 16-18. בעלי האונייה קיבלו משליט המדינה כתב הרשאה, המתיר להם לתפוס אוניות סוחר של האויב ולמכור אותן או את מטענן על פי חוקי השלל הימי (prize) . בכתב ההרשאה נקבע גם כיצד יחולק השלל. בדרך כלל החלוקה הייתה 10% למלך ו-90% לפריבטיר. בתחילה נקראה אונייה מעין זו בלשון הדיבור "אוניית מלחמה פרטית". הפריבטיריות לא נחשבה לשוד ימי, אך נאסרה בהסכמה בינלאומית ב-1856 .
בפועל, שני סוגי שודדי הים ביצעו פשעים באזורים בהם לא היה להם אישור סמכותי. אולם, שודדי הים בעלי רישיון נחשבו לאנשים "טובים", בעלי מטרה ונרדפו פחות על ידי הממשל. כך למשל, פרנסיס דרייק (1542-1596) פעל תחת חסות המלכה אליזבת' הראשונה נגד ספינות ספרדיות ועל כך זכה בתואר אבירות. פיראטים מפורסמים נוספים הם אדוארד "שחור הזקן" טיץ', שנהרג בקרב עם אוניית כתר בריטית ב-1718 וקפטן ויליאם קיד, שנשכר בידי וויליאם השלישי כדי לתפוס פיראטים, אך הפך בעצמו לפיראט. ישנם הטוענים עד היום שזוהי עלילה בלבד, טענה שהשמיע קיד עצמו בעת הוצאתו להורג בתלייה.
לחיות כפיראט
הפירטים היו שודדים, שחיו על ספינה אחת, בה יש קפטן המפקד על הספינה. הקפטן נבחר והוחלף על פי הצבעה דמוקרטית בספינה. לרוב, הקפטן היה דמות מעוררת פחד והערצה בקרב אנשיו, והם האמינו כי יוביל אותם לטוב ולעושר. רוב הפיראטים היו עניים ורובם מתו בגיל צעיר.
|
|
 |
אודות הכותב
ד"ר גלעד (גילי) חסקין, PhD מהחוג ללימודי ארץ-ישראל באוניברסיטת חיפה ומורה דרך מוסמך. מדריך טיולים בחו"ל, בעיקר בארצות אקזוטיות, שימש מספר שנים כמנהל מחלקת ההדרכה בחברה הגיאוגרפית, ובעל ניסיון רב בהרצאות במכללות, במכונים פרטיים ובקורסים למלווי קבוצות
|
.jpg)
.JPG)
הפלגות מודרכות בעברית
