www.goTravel.co.il
הכתבה מעניינת? שלחו אותה בדואר למי שתרצו

הקש בתיבה את רצף האותיות המופיע למטה:



איי פוקלנד – גן עדן של חיות
מאת: אפרת נקש


כדי לצפות מקרוב בבעלי חיים. נכון, קל יותר להגיע לאיי גלפגוס - הטיסה קצרה יותר ומזג האוויר נוח יותר. אולם כדי להתבונן מקרוב בטבע פראי ובתולי, היכן שלא מגיעים גדודי תיירים, יש להמשיך ולטוס הלאה עד איי פוקלנד. באיי גלפגוס מושבות בעלי החיים מגודרות, וההליכה מותרת בשבילים, בתחומים מסומנים בלבד, בקבוצה, ועם מדריך. בגלפגוס יש יותר סוגי חיות, בהשוואה לפוקלנד, אולם בכמויות קטנות יותר. באיי פוקלנד, בהיותם מתויירים פחות, ניתן ללכת לבד, לאן שרוצים, לשבת בין מושבות של פינגווינים, להתקרב לפילי ים, ולהתבונן מקרוב בחיי העופות. כפי שאנחנו מסתכלים בחיות, כך גם הן בוחנות אותנו ואינן בורחות.


פינגווינים, איי פוקלנד
שלישיית פינגווין מלכותי יורדת לרחוץ במים  (צילום: אפרת נקש)
 

הפלגות גיאוגרפיות




 
הכנות לטיול באיי פוקלנד
התקופה בה ניתן לטייל באיי פוקלנד (Falkland Islands) קצרה במיוחד, ואם רוצים להיות במקומות היפים ביותר, יש צורך להזמין מקומות לינה הרבה זמן מראש. להכנת הטיול שוטטתי באתר האינטרנט של איי פוקלנד ומצאתי את Stanley Services, אשר תופרים מסלולי טיול אישיים. פניתי באימייל ופרטתי את העדפותיי: שהות באיים קטנים ולינה בחוות מבודדות; מסלולי הליכה רגליים ולא נסיעה ברכב שטח או שייט; ביקור במקומות שוקקי חיות ואטרקטיביים לצילום. קיבלתי תשובה חמה ומסבירת פנים מבחורה בשם ג'ני, ותוך מספר חילופי אימיילים סיכמנו את המסלול.ובחרתי בכל חווה בכלכלה מלאה או כלכלה עצמית. החלטתי להתפנק, לפחות בחלק מהזמן, עם מאכלים מקומיים מבוססי בשר כבש.
 
עלויות טיול לאיי פוקלנד: מחיר טיסות הפנים, מעבר בארבעה איים, לינה בחוות משך שבועיים, מהם מחצית הזמן בלבד בכלכלה מלאה, היה 1,090£ (שנת 2004).
פוקלנד נמצאת בחצי הכדור הדרומי. הטמפרטורה בחודש ינואר (שהוא שיא הקיץ) נעה בין 5 ל-16 מעלות צלסיוס. רוב ימי השנה יש גשם ורוחות עזות, ואת רוב הזמן מבלה התייר על חוף הים. לכן כדאי להצטייד במכנסי סקי עם מעט ריפוד, שיגנו מפני נתזי גלי הים ובעת הישיבה על סלעים קרים ורטובים. בקרקע של פוקלנד זורמים מים רבים, ונעלי הליכה מגורטקס מספקות הגנה טובה. לבתים לא נכנסים עם נעלים מכוסים בבוץ, אז צריך גם נעלי בית חמות. בשל היעדר זיהום אוויר הקרינה חזקה במיוחד ולכן כדאי להצטייד בקרם פנים ושפתון עם מקדם הגנה גבוה במיוחד מפני השמש, ועוד קרם פנים עשיר במיוחד להזנה בגלל הקור.
לינה ואירוח באיי פוקלנד - השוואת מחירים והזמנות
כתבה על הפלגה לאיי פוקלנד ואיי ג'ורג'יה הדרומית
 
פינגווינים, האי סונדורס, איי פוקלנד 
מושבת פינגווינים ב"צוואר האי" סונדרס  (צילום: אפרת נקש)
 
 
טיסה מפרכת לאיי פוקלנד
ב-10 בינואר 2004 המראתי מפונטה-ארנס שבדרומה של צ'ילה, אל איי פוקלנד. לפי הסכם עם ארגנטינה, מותר לטיסות של LAN Airlines מפונטה-ארנס אל פוקלנד, לעבור במרחב האווירי של ארגנטינה רק פעם בשבוע. ההסכמה מותנית בכך שפעם בחודש הטיסה נוחתת בשדה תעופה של אושוואיה (Ushuaia) בארץ האש הארגנטינית.
הטיסה שלי הייתה זו שעוצרת באושוואיה. נחיתת הביניים הייתה מפתיעה; מסלול נחיתה קצר גרם להרגשה כאילו אנו נוחתים בהליקופטר, הישר מטה. מכאן חלה התפתחות לא צפויה, בשל הרוח החזקה, מטוס הסילון לא יכול היה להמריא שוב עם כל המשקל, במסלול כה קצר. אחרי שעתיים בתוך המטוס הורידו את כל הנוסעים להמתנה בשדה.
 
בין נוסעי המטוס היו משפחות רבות מפוקלנד, שחזרו מחופשת חג המולד והשנה החדשה. אוכלוסיית תושבי פוקלנד מורכבת מתושבים מקומיים ומבריטים שבאים לתקופה של "שרות לאומי" (בשכר) בפוקלנד, בעיקר אנשי מקצוע כמו צוות בית החולים ומורים. בנוסף, מאז הפלישה של ארגנטינה בשנת 1982, נמצאים באי 1,700 חיילים העוסקים באימונים.
 
אליסון, פול, ותושבי פוקלנד ידידותיים אחרים, הסבירו לי מספר עובדות על היחסים עם ארגנטינה. בפלישה לפוקלנד, נאמר לחיילי ארגנטינה שהם באים לגאול את תושבי פוקלנד, אך הם נדהמו לגלות תושבים בריטיים פטריוטים גאים. פול, ואנשים נוספים עמם שוחחתי, היו בפוקלנד בתקופת הפלישה, וניכר היה שהם עדיין חיים את החוויה הקשה. הם מספרים שהחיילים הארגנטינאים לא היו מנוסים, ולא ידעו לתפעל את הנשק שהיה ברשותם. כשהצעתי לצאת לסייר באושוואיה היפה, הסבירו לי שארגנטינה, הטוענת לריבונות על איי פוקלנד, מחייבת את היוצאים והנכנסים משדה התעופה, להשתמש בשם הספרדי Islas Malvinas. ואת זה יעשו הפוקלנדים "רק על גופתם המתה..." לדברי חבריי למסע, חיים באיי פוקלנד רק שני ארגנטינאים, שנישאו למקומיות לפני הפלישה.
 
תושבי פוקלנד הסבירו לי ששנת הלימודים בפוקלנד, כמו בכל החצי הדרומי של כדור הארץ, מתחילה באמצע ינואר ומסתיימת לפני חג המולד. כך נוצר פער של כמה חודשים עבור תלמידי התיכון מהאיים הממשיכים לקולג' בבריטניה, שבה השנה מתחילה בספטמבר. תושבי פוקלנד סיפרו לי שיש כוונה לשנות את לוח זמני הלימודים בפוקלנד, כך שיתאים לשנת הלימודים בבריטניה (בשנת 2007 כתבה לי אליסון שהשינוי כבר בתוקף). גם עובדה זו מעידה עד כמה חזק הקשר עם בריטניה.
אחרי כמה שעות המתנה בשדה התעופה של אושוואיה הוחלט להעלות למטוס מחצית מהנוסעים, ולהמריא במשקל קל יותר חזרה לפונטה-ארנס. לאחר מכן שב המטוס לאושוואיה להביא את הנוסעים הנותרים. רק אחרי חצות המראנו שוב לפוקלנד.
 
קורמורן, קורמורנים, האי קרקס, איי פוקלנד 
מושבת קורמורן-מלכותי באי קרקס  (צילום: אפרת נקש)
 
 
האי סונדרס - יריקה מגוזל אלבטרוס
האי סונדרס (Saunders Island), שהוא אחד מהאיים הקטנים, נמצא 4.5 ק"מ מהחוף הצפון מערבי של האי המערבי של פוקלנד.
מיד לאחר הגעתנו, הקפיצה אותנו בעלת הבית אל מושבת אלבטרוס שחור-גבה (Black-Browed Albatross) במרומי מצוקי ה- Rookery Mountain. היא הסבירה לנו שבימים אלה כולם עסוקים לכל אורך היום באיסוף עדרי הכבשים וגזיזת הצמר. האיסוף נעשה באמצעות צפירות כלי רכב, אופנועים וסוסים. הצמר של איי פוקלנד משובח, שכן בהעדר זיהום אוויר הוא נקי במיוחד.
"העדר זיהום אוויר" נשמע נפלא, אולם לאוויר הנקי יש גם פן אחר: העדר הזיהום חושף אותנו לקרינה אולטרה-סגולה בעוצמה רבה. יחד עם היובש של הרוחות החזקות והחור באוזון, המתפשט צפונית לאנטארקטיקה, צריבת השמש קשה. כולם כאן, מקומיים ותיירים, אדומים ומתקלפים בצורה מפחידה. מוזר לחשוב על זיהום אוויר כגורם מגן...
 
הגענו למושבת הקינון. בינות שיחי עשב ה-Tussoc בנו האלבטרוסים קינים לתפארת. המראה ציורי: עופות מקננים בין השיחים, על גבי מצוקים, וברקע גלי הים מתנפצים. במרבית הקינים יושב הורה וכונס גוזל תחתיו, כדי להגן עליו מפני הרוח. האלבטרוס מגדל רק גוזל אחד. בחלק מהקינים גוזל בודד, גדול יותר, המצפה לשובם של ההורים. כשניסיתי להתקרב לקן כזה, כיבד אותי הגוזל ביריקה מלווה בקול צורמני.
כתבות נוספות על טיולים בעקבות בעלי חיים
 
אלבטוס שחור גבה, איי פוקלנד 
קינון אלבטרוס שחור-גבה (Black-Browed Albatross)  (צילום: אפרת נקש)
 




 
מעונות היום של הפינגווינים
קצת מעבר למושבת האלבטרוסים, על המצוק, נמצאת מושבת קינון (Rookery) של פינגווין הסלעים (SouthernRockhopper Penguin). המושבה נראית כמו קבוצה משעשעת של אנשים קטנים, המהלכים בשרוואלים. הפינגווינים קיפצו על הסלעים ומטה לים, כדי למלא את קיבתם בחסילוני קריל (Krill), וחזרו מעלה כדי להאכיל את גוזליהם. הגוזלים עטופים פלומה רכה, אותה ישילו בגיל כמה שבועות. יכולתי למצוא אותם רוחצים במקלחת של מפל זרזיפים, ובבריכות שנוצרו ליד הים בשעות השפל.
 
הפינגווינים הללו נוהגים לקנן בחופים סלעיים. הם מטילים שתי ביצים בשנה, ורק חלק מהגוזלים מצליחים לשרוד. להורים קשה להאכיל יותר גוזלים. האויבים של הפינגווינים ביבשה הם חמסנים (Skua) ושחפים, ובים כלב-הים הנמרי (Leopard Seal). הפינגווינים אינם עפים, וכשני שליש מזמנם מבלים בים כדי לאכול. הם אינם נודדים רחוק, ובדרך כלל חוזרים לקנן באותה מושבה.
הימים הראשונים בחיי הגוזל שבקע הם המסוכנים ביותר. הגוזל עומד על רגלי ההורה, וההורה מגן בגופו על הגוזל שלא יתקרר. גוזלים בני כ-16 ימים מתחילים להיות ניידים ומתרכזים בקבוצות, מעין "מעון-יום" (Crèche). תפקידו של "מעון היום" להגן על הגוזלים מפני טורפים, בעוד הוריהם יוצאים לים להביא אוכל. הטורפים אינם תוקפים קבוצה אלא רק גוזלים בודדים. כשהורה מגיע, הוא מותח את גרונו כלפי מעלה וקורא. הגוזל הממושמע יוצא מיד מהקבוצה, ומתחיל לדרוש אוכל במתיחת מקורו ונגיעה בצוואר ההורה.
 
 פינגווין הסלעים, איי פוקלנד
פינגווין הסלעים עם ציצית הראש הצהובה   (צילום: אפרת נקש)
 
 
עסקי האימוץ של הפינגווינים
בשני הימים הבאים טולטלתי בדרך חתחתים לצוואר האי (The Neck), שהוא מיצר יבשה חולי צר, עשיר בעופות ושטוף רוחות חזקות. ב"צוואר" מככבת קבוצת הפינגווין המלכותי (King Penguin). המלכים עומדים זקופים, דוגרים על ביצה גדולה יחידה המונחת להם על הרגלים מתחת לכיס פרווה. ההורים מתחלפים בתפקיד, אך לא יזוזו ממקומם ימים ולילות עד שיגיע ההורה השני להחלפת משמרת. לעומת פינגווין הסלעים, הפינגווין המלכותי מטיל ביצה אחת כל שנה וחצי, וגוזליו מתרכזים ב"מעונות-יום" רק בגיל 35-40 ימים.
 
ליד קבוצת הפינגווין המלכותי, נמצאת מושבה של פינגווין לבן-אוזן (Gentoo Penguin). שמתי לב לאימוץ לא חוקי: הורה פנגווין-מלכותי ולרגליו גוזל לבן-אוזן. פלומת הגוזלים המלכותיים היא חומה, ושל לבן האוזן חומה בגב עם חזה לבן. יומיים ראיתי את ההורה המלכותי מטפל בגוזל, וחשבתי שהעופות פתחו עסקי אימוץ. אולם קבוצה אחרת של תיירים הסבירה לי שהורה לבן האוזן צפה בנעשה, ולאחר מספר ימים סילק את הפינגווין המלכותי והחזיר את הגוזל הביתה. עפ"י הספרות הפינגווינים המלכותיים יאכילו רק לעיתים רחוקות גוזל שאינו שלהם.
 
פינגווין מלכותי, איי פוקלנד
פינגווין מלכותי מטפל בגוזל פינגווין לבן-אוזן  (צילום: אפרת נקש)
 
 
שעות ישבתי ליד מושבה מעורבת של פינגווין הסלעים, אלבטרוס שחור-גבה וקורמורן-מלכותי (King Cormorant). עקבתי אחר דפוסי ההתנהגות של משפחת הקורמורן המלכותי. ברגע שהורה חוזר, ועף ישירות לקן הנכון כמובן, מקבל ההורה שבקן את המגיע בהשקת מקור מצד לצד. הגוזלים מתחילים לדרוש את האוכל, בחוסר סבלנות, ע"י משיכת הצוואר לכוון מקור ההורה. ההורה עסוק בהעלאת המזון מקיבתו, וניתן להבחין בתנועה בגרון. הגוזל מנדנד ודורש, אבל רק כשההורה מוכן הוא מאפשר לגוזל לתחוב את הראש עמוק בגרונו. בשלב מסוים ההורה מתחיל לנער את ראש הגוזל החוצה, למרות שהגוזל מתעקש לעוד. פעולה זו חוזרת מספר פעמים עד שנפסקת ההאכלה.
 
האכלת גוזל קורמורן מלכותי, איי פוקלנד 
האכלת גוזל של קורמורן-מלכותי (King Cormorant)  (צילום: אפרת נקש)
 
 
ב"צוואר האי" נמצאת מכולת מגורים מצוידת היטב. נשמע נפלא להתאכסן בה, שכן לא צריך לעבור שעה של טלטולים הלוך וחזור מהחווה, ניתן להפשיר במהלך היום, ולכן לבלות שעות ארוכות יותר עם החיות. ההזמנות עבורה סגורות הרבה זמן מראש.
באי יש מאורות קינון רבות של פינגווין-מגלני (Magellanic Penguin), לעיתים במרחק של מאות מטרים מהים. הפינגווין המגלני הוא היחיד באיי פוקלנד שמקנן במאורות, כל משפחה בנפרד. הפינגווינים האחרים בונים קיני אבנים על גבי הקרקע במושבת קינון (ולכן היא נקראת באנגלית Rookery).
 
האי קָרָקָס - "אי הציפורים הקטנות"
האי קרקס (Carcass Island) נמצא כ-25 ק"מ מערבית לאי סונדרס. התארחתי ארבעה ימים בצריף הישן והנעים של רוב ואכלתי אוכל משובח שהכינה אדלה. החווה נמצאת בעמק קטן, המוגן מרוח, ולכן טובל בסבך ירוק של עצים ושיחים, מהבודדים בכל רחבי פוקלנד. באזור החווה שבעמק מזג האוויר חמים ונפלא. בימי ביקורי הגיעה הטמפרטורה לעשרים מעלות צלסיוס. המארח שלי, רוב, מכנה את האי "אי הציפורים הקטנות". הן ממלאות אותו, כיוון שאין להן אויבים טבעיים כגון עכברים, חתולים או עכברושים. רוב מגדל כבשים, בקר ומעט ירקות לצריכה עצמית.
באי גרים שלושה אנשים: רוב ושני עובדיו הצ'ילאנים מפונטה-ארנס, אדלה וחואן. אשתו של רוב עובדת בבית החולים בסטנלי, בתו טייסת הליקופטרים ב- Mount Pleasant, ובנו מדריך טיסה בבריטניה.
 
בגלל הרוח החזקה, מזג האוויר מתחלף במהירות. אפשר היה לעקוב אחר התנועה המהירה של העננים. בוקר אחד התעוררתי לשמים בהירים, אחרי שעתיים התקדרו השמים והתכסו כליל בעננים. שלוש שעות לאחר מכן נראתה רצועה כחולה מצפון מערב (כיוון הרוח), שהתקדמה במהירות וניקתה את השמים. בגלל הרוח החזקה, עצים בודדים, המרוחקים מהחווה, צומחים בשיפוע.
 
 האי קרקס, איי פוקלנד
ה"יישוב" באי קרקס  (צילום: אפרת נקש)
 
 
אריות, פילים, דובים ושאר חיות הים הענקיות
החופים משני צידי הפינה הצפון מערבית של האי, מלאים פילי ים (Southern Elephant Seal). אלה הענקים שבפילי הים. אורך הזכרים מגיע ל- 6 מטר ומשקלם לכ-3,600 ק"ג (הנקבות, הן "ננסיות" במשקל ממוצע של 700 ק"ג בלבד).
פילי הים הזכרים קולניים מאד ונשמעים מרחוק, שואגים ונוהמים זה אל זה. בנוסף לכך, הם נופחים, תוקעים גרפסים, והמסוכן מכולם עבורי - מעיפים מוחטה מהאף. אפשר בהחלט להריח אותם לפני שרואים אותם. הפילים שרועים בצפיפות בקבוצות. הפילים הגדולים אינם נבהלים כשמתקרבים אליהם, שכן רק גורי פילים נטרפים לעיתים רחוקות ע"י אריה-ים, לוויתן אורקה (Killer Whale, שהוא למעשה הדולפין הגדול בעולם) וכלב-ים נמרי. כשהתהלכתי קרוב לשיחים שמעתי קולות נהמה. קצת נבהלתי לגלות פתאום פיל-ים ענק בינות השיחים.
 
בעונת הקיץ פילי הים מתקלפים, תוך שהם משילים את השכבה העליונה של עורם יחד עם השיער. השיער החדש הוא בגוון אפור כסוף, אולם מהר מאד הוא משנה את צבעו לחום צהבהב או חום כהה. פילי הים השמנים צמים בתקופת השלת השיער, ולכן שרועים על החוף בבטלה ונמנום ורק לעיתים רחוקות יורדים למים לשחייה. פילי הים הם פוליגאמיים, וחיים בהרמון של זכר ומספר נקבות. נקבה ממליטה גור אחד בשנה. לזכרים חוטם מאורך ואף שמסוגל להתנפח וגדל עם הגיל. גופם גדול פי חמש מהנקבות. התמזל מזלי לראות פיל-ים זכר ענק, בעל חוטם מרשים כשעלה לחוף. בקצה הסנפירים הקדמיים טפרים ארוכים, שיכולים להגיע עד לחמישה סנטימטרים.
 
הרשים אותי בהליכתו הגאה אריה-ים (South American Sea Lion Bull). אי אפשר לטעות בזיהוי שלו. יש לו רעמה של אריה, יושב זקוף כמו אריה, הולך כמו אריה... רק עם סנפירים בקצה גופו.
 
פיל ים, איי פוקלנד 
פיל-ים מפהק  (צילום: אפרת נקש)
 
 
 
סיווג טקסונומי בין חיות הים השונות
סדרת היונקים הטורפים בעלי רגלי סנפיר, קרויים Pinnipeds (לעומת הלווייתנים והדולפינים, למשל, המשתייכים למשפחת ה-Cetaceans, שהם בעלי שיניים או מזיפות (מסננות), נחיר אחד או יותר לנשיפה, וזנב גדול).
הסדרה מתחלקת לשלוש משפחות: סוסי הים (ניבתנים), אוטריים (אריות ודובי-ים) וכלבי הים (בהם גם פיל-הים).
בעוד אריה-הים שייך למשפחת האוטריים, הנקראת Eared Seals, כי יש לו דש עור מעל לאוזן (Ear flaps, לקבוצה זו משתייך גם ה- Fur Seal), הרי שפיל-הים שייך למשפחת כלבי הים הנקראת True Seals או Earless Seals.
ההבדל המשמעותי בין המשפחות (פרט לאוזניהם), הוא שכלבי הים מותאמים יותר לתנועה במים, בעוד שהאוטריים (ובכללם אריה-הים) מותאמים יותר לתנועה יבשתית, ולכן לאריה הים יש סנפירים קדמיים ארוכים יותר. הוא מסוגל לכופף אותם מתחת לגופו ולמשוך את גופו על קרקע וקרח, תוך שהוא מעביר משקל בין הסנפירים הקדמיים והאחוריים. לעומתו פיל-הים זוחל בתנועת סינוס, תוך שהוא מושך את עצמו על היבשה בעזרת סנפיריו הקדמיים.
הבדל מעניין נוסף הוא בטפרים. למשפחת האוטריים (אריה-הים ודוב-הים) טפרים בסנפירים האחוריים שלא כמו למשפחת כלבי-הים (לה שייכים גם פיל-הים), להם טפרים בסנפירים הקדמיים. בעוד הפיל נאלץ להתגרד בשכיבה עם סנפיריו הקדמיים, דוב-הים מתגרד בישיבה תוך הטית הגוף אל הסנפירים האחוריים.
פיל-הים הדרומי מתרבה בחופים חוליים בהם הוא יכול לגרור את עצמו. אריה-הים הדרומי מתרבה בחופי חלוקיים המוגנים יותר.





 
אריה ים, איי פוקלנד 
אריה-ים זכר (South American Sea Lion)  (צילום: אפרת נקש)
 
 
מלחמת הקיום או "הציפורים" של היצ'קוק
בעודי משוטטת להנאתי בגבעות הפסטורליות של האי, חשתי לפתע מכה בראש. בז מסוג Striated Caracara הגיח מאחורי וחטף מראשי את הכובע, כאילו להצדיק את כינויו בפי המקומיים Johnny Rook, שובב, חצוף, הגונב חפצים. אבל זה כלום, לעומת המחזה של הורי קורמורנים מבוהלים, אל מול טורפים מאיימים. התבוננתי במושבת הקורמורן המלכותי, מוקפת בטבעת של עופות טורפים בכוננות. כאשר בז התקרב לקן בו היה הורה עם גוזלים. ההורה ניסה להניס את הטורף בצווחות תוך מתיחת הצוואר לעבר הטורף. באחד הניסיונות איבד ההורה את שווי משקלו ומעד אל מחוץ לקן. כהרף עין חטף הבז את האפרוח, אשר במקרה זה נשמט מידי הטורף, ונס לעבר קן אחר.
באופן עקרוני מקובלת עלי שרשרת המזון, בה האחד אוכל את השני. אך היה לי קשה לחזות בפחד המתמיד של ההורים העדינים, המנסים לגדל גוזלים שבריריים. נזהרתי מאד שלא להתקרב יותר מדי לקינים, כדי שלא לגרום להורים להיבהל ולעוף, תוך נטישת ביצים או גוזלים בקן, הנמצאים באיום מתמיד של המשחרים לטרף.
במקרה מצמרר אחר הצליח בז לחטוף גוזל, ומיד עט עליו חמסן פוקלנד (Falkland Skua), שהוא טורף קצת יותר גדול, וחטף ממנו את הגוזל. אז השתלט על השלל קתרטס תרנגולי (Turkey Vulture), שהוא קונדור הגדול משניהם. מלחמת קיום אכזרית בעולם חסר רחמים. ניסיתי לדחוק את המחשבה איך קיבלו מספר פינגווינים את כתמי הדם בחזה.
 
קורמורן מלכותי, איי פוקלנד 
קורמורן-מלכותי מגן על גוזליו  (צילום: אפרת נקש)
 
 
האי בליקר
האי בליקר (Bleaker Island) נמצא מול חופו הדרומי של האי המזרחי של פוקלנד. הטיסה מהאי קרקס לאי בליקר הייתה רצופת תחנות העלאה והורדת נוסעים כיאה למונית שרות.
האי הארוך והצר משמש בית לפינגווינים, סביבו שוחים אריות ים בניסיון לטרוף את הפינגווינים, ואלפי ציפורים מקננות בו. קו החוף מוקף בשטחים גדולים של עשב, ומפרציו בחלקו המזרחי מצוקיים. בדרך משדה התעופה ראיתי שלוש מושבות של פינגווין לבן-אוזן, ומכל הכיוונים בצבצו מהמאורות פינגווינים-מגלניים.
רון אסף אותי בשדה הנחיתה והביא אותי לקוטג' בו שהיתי בכלכלה עצמית ארבעה ימים. הקוטג' מודרני, ועל השולחן לשמאלי ריצד מסך אלקטרוני שהציג נתוני מזג אוויר: מעונן חלקית, כרבע ירח ימני (בחצי הכדור הדרומי לקראת סוף החודש מואר החלק הימני של הירח), הטמפרטורה בחוץ 15 מעלות, הלחות בחוץ 78% מהירות הרוח 44 קשר, הלחץ הברומטרי... ובשורה התחתונה במסך הופיעה המלצה: "Hold onto your hat". למזלי עד היום לא ירד גשם, ובמרבית הימים זרחה השמש. הצלחתי לשרוד בחוץ ברוח חזקה למספר שעות בלבד.
 
באי מתגוררים זמנית רון ואשתו, כאשר רון אחראי לתחזק את החווה. בעבר גרו באי יותר אנשים. משפחתו של רון היגרה מסקוטלנד במאה התשע עשרה. כשרון ראה אותי מקלידה, הוא שאל אותי אם זהו לפ-טופ, וציין שזה המחשב הנייד הראשון שהוא רואה. הבעלים של האי נמצאים בסטנלי, שם הם מנהלים מלון. הקוטג' בו שהיתי הוא ביתם, והוא מלא בספרות עשירה ואיכותית של ספרי צילום, מספר רב של מגדירי ציפורים, יונקים וצמחים, ספרות יפה, קלטות וידיאו, ולא נפקד חומר אודות ארנסט שקלטון (Ernest Henry Shackleton, חוקר בריטי שהתפרסם בעקבות מסע ההישרדות המדהים שלו באנטארקטיקה). חדר המגורים מוקף חלונות גדולים, ואפשר להשקיף על תנועת העשב ברוח החזקה, תנועת הרוח על המים, ותנועתם המהירה של העננים. לא נראה שהרוח מציקה לשני חמסני-פוקלנד ושני אפרוחיהם שבשדה. ליד הים היה מונח שלד של לווייתן ענק.
בחווה מגדלים כבשים, בקר וירקות אורגאניים. רון לקח אותי לסיור בחצי האי הדרומי, ובדרך פגשנו את פר ההרבעה שיוחלף בקרוב באחר, שכן אחרי ארבע שנים באי, הוא כבר מזווג את בנותיו, דבר שאינו מוצלח גנטית. בשטחים הרחבים של האי, פר הרבעה מתאים יותר מהפריה מלאכותית.
 
במקום בו האי קרוב מאד לאי המזרחי הגדול, תלויה כננת חלודה. רון הסביר לי שלפני עידן המטוסים הקלים והטלפון, היו שטים בסירה לאי המזרחי כדי לאסוף את הדואר. הפלישה של ארגנטינה במלחמת פוקלנד, הקפיצה את אמצעי התקשורת באיי פוקלנד, כולל שידורי חדשות שהיו עד אז פעם בשבוע.
 
טיסה לאיי פוקלנד 
במטוס האיילנדר האדום - מונית המאסף בין האיים  (צילום: אפרת נקש)
 
 
בדרום האי מקננים יסעורי ענק (Southern Giant Petrel), ובדרך ראינו בז Crested Caracara שעף מהקן.
סביב שתי מושבות של קורמורן-מלכותי הסמוכות לחווה, עמדו בכוננות חמסנים. כל מטר עמד חמסן, ביוצרם טבעת תקיפה. מדי פעם המריא חמסן לכוון אחד הקינים, תוך שהוא נסוג מזעקות הקורמורנים. אם מגיח חמסן לטריטוריית תקיפה של חמסן אחר, הוא מגורש באלימות.
כשהתקרבתי לאחת המושבות של פנגווין לבן-אוזן, תקף אותי חמסן-פוקלנד. עוד צעד, ושוב צלל אלי החמסן. הבנתי שיש לו כנראה אפרוח במקום, אז התרחקתי, חיפשתי, וראיתי אפרוח במרחק כעשרה מטרים ממני. עשרה מטרים! אבל ליתר בטחון שמרתי מרחק. רון סיפר לי על פגיעות של אנשים מתקיפה של חמסן, עד כדי קירקוף, כאשר טופריהם מסתבכים בשיער הראש, והחלטתי להיזהר.
 
באי משטחים של עשב ירקרק טרי. אלה מציינים את המקום הקודם של מושבת פנגווין לבן-אוזן. הם אוהבים לקנן על משטחים עשביים, וכשנגמר העשב הם נודדים לשטח אחר. עשב ירקרק טרי צומח באדמה המדושנת מהפרשותיהם.
חוף הים החולי במפרץ החול (Sandy Bay) היה שליו, ועמדו בו כעשרה פינגווינים מלכותיים מזדמנים, שכנראה עצרו לחנית ביניים. בנוסף ירדו לרחצה בחוף פינגווינים מגלנים ולבני אוזן.
ליד המצוקים של Long Gulch, מקננת מושבת פינגווין הסלעים. בשני ערוצים קופצים הפינגווינים לרחצה בים וחזרה. במצוקים עצמם מקנן קורמורן הסלעים (Rock Cormorant).
 
 
אי אריות-הים - חקר תוכן קיבת הפינגווין
עשר דקות טיסה ו-22 ק"מ דרומית לאי בליקר, נמצא אי אריות הים (Sea Lion Island) הקטן, המבודד, והומה חיות הבר. רוחב האי קילומטר וחצי, הוא שטוח, חופיו סלעיים ואין בו נמל.
האי עשיר בעופות המקננים בו: יסעור-ענק (Southern Giant Petrel), חמסן-פוקלנד, בזים מסוג Crested ו- Striated, וגם קתרטס תרנגולי.
בשל תנאי מזג האוויר הקשים, מלחמת הקיום באי מעוררת בעופות תוקפנות, בהגנה על האפרוח הבודד שיש לרובם בעונה זו של הקיץ. מכל הכוונים צללו עלי הורים מאיימים, כי בכל מקום ישנו אפרוח שכבר גדל קצת ומסתובב לו באי. עופות הטרף צוללים אלי מכל עבר בטפרים זקורים, כשלנגד עיני התיאורים ששמעתי וקראתי על קריעת בשר מטרף וקירקוף אנשים. אני מתכסה זעה ומזגזגת באי מצד לצד. קבוצה קטנה של שחפיות (South American Terns) החלה צוללת מעל ראשי כבר ממרחקים, כדי להרחיק אותי מהלהקה הגדולה שעמדה על החוף. פעם ראשונה שאני פוחדת מציפורים.
 
באי בריכות מים רבות, צבע מימיהן כחול עמוק, ומסביבן מדשאות ירוקות. במדשאות ובמים שטים להם אווזים וברווזים מסוגים שונים והמון ציפורי שיר, שכן גם באי זה אין אויבים טבעיים כגון חתולים, עכברים ועכברושים.
בנוסף מקננים באי שלושת סוגי הפינגווינים השכיחים: מגלן, סלעים ולבן-אוזן. הפינגווינים חיים בהרמוניה עם הקורמורנים המלכותיים. שלושה חוקרים עסקו בספירת פינגווינים, ואח"כ רוקנו את קיבתו של פינגווין שאך חזר מהים, כדי לעמוד על איכותו. ריחמתי על הפינגווינים, ששרדו את הים הסוער ונאבקו להביא אוכל לגוזליהם, כדי להישדד על מזבח המחקר
 
 אריה ים, איי פוקלנד
נקבת אריה-ים  (צילום: אפרת נקש)
 
 
קיבוץ ושמו סטנלי
לפני שובי לעולם חזרתי לסטנלי, והחלטתי לקפוץ לבקר את אליסון ופול, אותם פגשתי בטיסה מפונטה-ארנס לפוקלנד. אין בעיה למצוא מישהו ב"קיבוץ" סטנלי. ידעתי שלאליסון שתי חנויות מזכרות לתיירים. ניגשתי לאחת מהחנויות, כולם ידעו מי אני - האישה מישראל שהגיעה עם אליסון בטיסה המטורטרת. תוך דקות איתרו אותה והיא באה לקחת אותי לביתם.
 
אחרי שתית תה בביתה החמים, לקחה אותי אליסון לבקר את אביה, שגר בסמוך, בבית עץ מדהים ביופיו מבחוץ ומבפנים. גם אביה ידע מי אני. בשיחתנו הוא ציין שהוא שונא ישראלים. בעת שרותו בצבא הבריטי בשנת 1941, הוא הוצב במצרים ובא לבקר את אחיו שהוצב בנצרת. במהלך הביקור, הצבא הבריטי הסתיר אותו ואת אחיו בחיפה, כדי להגן עליהם מפגיעה אפשרית של הישראלים. יציאתו למצרים חזרה מהחופשה הייתה מבצע מסובך. ניסיתי להסביר לו שהתנהגות זו נבעה מהעובדה שהממשל הבריטי לא אפשר לאוניות המעפילים להגיע לארץ, מעפילים שסבלו בתלאות השואה וניסו לברוח ממנה. אביה של אליסון טען שזו הייתה עלייה לא חוקית ולכן אסור היה לאפשר אותה. כנראה שהמלכוד ברור לו, והוא היה מאד לבבי כלפי.





אפרת נקש אודות הכותבת
אפרת נקש, מטיילת במקומות מרתקים ברחבי העולם, לומדת על תרבויות שונות ואורחות חיים, חוזרת עם סיפורים על חוויות שהלהיבו אותי, וצילומים נוגעים ללב. מאז 1990 הצילום מהווה מרכיב משמעותי בחיי. בנוסף אני מאמנת אישית ועסקית, וגם עובדת בתחום היי-טק". לאתר של אפרת נקש

לקריאת כתבות נוספות של אפרת








מספר צפיות: 20282
3344