איי פוקלנד – גן עדן של חיות
מאת: אפרת נקש


עבור אוהבי בעלי חיים וטבע, גולת הכותרת בכל טיול היא המפגש האינטימי עם בעל החיים בסביבתו הטבעית. איי פוקלנד מספקים מבחינה זו את התנאים המיטביים: ניתן להסתובב בהם באופן עצמאי ולפגוש במושבות של פינגווינים, פילי ים שחוצים את הדרך, אריות ודובי ים שמטפלים בצאצאיהם המתוקים, וערב רב של עופות ימיים - צבעוניים, עוצמתיים ורועשים. החיות בפוקלנד, שטרם התרגלו לנוכחות התיירים, אינן חומקות, אלא מיישירות מבט ובוחנות אותנו בסקרנות.


בכתבה אעשה סדר וסקירת בעלי החיים האופייניים לאיי פוקלנד, והיכן בדיוק אפשר לפגוש בהם באופן בלתי מתווך, בגן העדן הפרטי שלהם.
1 / 6
2 / 6
3 / 6
4 / 6
5 / 6
6 / 6

עופות ימיים ב"אי האריה" (צילום: אפרת נקש)
כשממש משעמם כבר.... (צילום: אמיר גור)
פינגווינים עושים דרכם בחזרה לציויליזציה (צילום: אמיר גור)
צדפים יפים המשמשים למלאכת יד (צילום: אפרת נקש)
רגע רומנטי במיוחד! (צילום: אמיר גור)
תצפית על מרחבי האי (צילום: אמיר גור)

הכנות לטיול באיי פוקלנד

ארכיפלג איי פוקלנד (Falkland Islands), המונה כ- 776 איים ואיונים, נמצא בים ארגנטינה שבחצי הכדור הדרומי. משמעות הדבר היא שה"קיץ" בפוקלנד מתרחש בזמן שאצלנו החורף בשיאו. אך גם אז, אין לטעות ולחשוב שמדובר בקיץ חמים ונעים. לצורך המחשה: הטמפרטורה בחודש ינואר (שיא הקיץ באיים) נעה בין 5 ל- 16 מעלות צלסיוס. קריר! ביתר ימות השנה שורר באיים חורף של ממש - גשם ורוחות עזות. המטיילים שמגיעים לכאן מוצאים את עצמם מבלים את רוב זמנם על חוף הים, שכן שם נמצא כל ה"אקשן". מסיבה זו חובה להצטייד במכנסיים שיוכלו להגן על הבגדים מפני נתזי גלי הים ושיתאימו לישיבה על סלעים קרים ורטובים, כמו מכנסי סקי מרופדות. מומלץ שגם הנעליים יהיו אטומות למים (לדוגמה - נעלי הליכה מגורטקס) שכן הקרקע מחורצת וזורמים על פניה מים רבים. שימו לב שיש להצטייד בזוג נעליים נוסף, שכן לבתים עצמם לא נהוג להיכנס עם נעליים מכוסות בבוץ. אחרון חביב - בשל היעדר זיהום אוויר הקרינה באיים חזקה במיוחד ולכן כדאי להצטייד בקרם פנים ושפתון עם מקדם הגנה גבוה מפני השמש, ובנוסף - קרם פנים עשיר ומזין, בגלל הקור שגורם ליובש בעור.

שחף אדום מקור, איי פוקלנד
מושבת שחפים ב"צוואר האי" סונדרס (צילום: אפרת נקש)
התקופה בה ניתן לטייל באיי פוקלנד קצרה במיוחד, בין נובמבר למרץ - ליתר דיוק, ואם רוצים להיות במקומות היפים ביותר, יש צורך להזמין מקומות לינה הרבה זמן מראש. רצוי לכוון את השהות לאיים הקטנים (המלצות לאיים ספיציפיים - בהמשך הכתבה) וללינה בחוות מבודדות. בכל חווה ניתן לבחור בין כלכלה מלאה או כלכלה עצמית. אני באופן אישי אוהבת לשלב, ומאפשרת לעצמי להתפנק מדי פעם עם מאכלים מקומיים מבוססי בשר כבש בבישול מסורתי ארוך.

בעת הכנת המסלול, מומלץ לבחור במסלולי הליכה רגליים (בשילוב גיחה או שתיים על סירה קטנה) שמגיעים למושבות בעלי חיים שוקקות ואטרקטיביות (חגיגה אמיתית לצלמים שבינינו!).

חמישה מאיי פוקלנד המוזכרים בכתבה ושתי הערים בארגנטינה וצ'ילה, מהן ניתן להגיע אליהם בטיסה או הפלגה


נשארים בארץ




המסע לאיי פוקלנד

בשל מיקומו של הארכיפלג ומיעוט התושבים והתיירים שפוקדים אותו, ההגעה אליו מוגבלת, ואף מעט מאתגרת. למי שלא מתכוון להגיע לכאן במסגרת הפלגה לאנטארקטיקה, שבמסלולה הארוך עוצרת לסיור באי המרכזי, ישנה טיסה (של חברת LATAM) היוצאת מפונטה-ארנס (Punta Arenas) שבדרומה של צ'ילה. מידי פעם טיסה זו מבצעת "עצירת ביניים" קצרה בשדה התעופה שבעיר אושוואיה (Ushuaia), בארץ האש הארגנטינאית. הסיבה ההיסטורית ל"תחנה" בדרך היא הסכם שאפשר לטיסות לפוקלנד לחלוף מעל מרחבה האווירי של ארגנטינה, בתמורה לאיסוף תיירים ומבקרים מאושוואיה לאיים. עבור מי שאינם מורגלים בטיסות בסגנון שכזה, נחיתת הביניים עלולה להיות מפתיעה ואפילו מעט מפחידה... מדובר במסלול קצר ולכן הנחיתה בו מהירה ואנכית יותר מהרגיל (יש שמרגישים כאילו הם נוחתים עם מסוק ולא עם מטוס).
ומיהם אותם אנשים שעושים את המאמץ ומגיעים לאיי פוקלנד? בנוסף למטיילים הרפתקנים מרחבי תבל, כשבוחנים את השכנים לטיסה מגלים תושבים רבים, שחלקם חזרו מחופשות ואחרים הגיעו לכאן לתקופה של "שרות לאומי" (בשכר) - בהם אנשי מקצוע, צוותי בית החולים ומורים. בנוסף, מאז פלישתה של ארגנטינה, בשנת 1982, מוצבים באיים 1,700 חיילים בריטיים. אחד מפריטי הטריוויה המעניינים בהקשר לסיפור הפלישה הוא שהחיילים הארגנטינאים שהגיעו "לגאול" את תושבי פוקלנד משליטת הכתר הבריטי, הופתעו לגלות כאן תושבים בריטיים פטריוטים גאים. עד היום ארגנטינה, הטוענת לריבונות על איי פוקלנד, מחייבת את היוצאים והנכנסים משדה התעופה להשתמש בשם הספרדי לאיים: "איסלס מלבינס" (Islas Malvinas).
כתבה על הפלגה לאיי פוקלנד ואיי ג'ורג'יה הדרומית
קורמוקנים, איי פוקלנד
מושבת קורמורן-מלכותי באי קרקס שב"איסלס מלבינס" (צילום: אפרת נקש)

האי סונדרס - ואלס עם גוזלי אלבטרוס

כארבעה וחצי קילומטרים מהחוף הצפון-מערבי של אי פוקלנד המערבי (West Falkland) נמצא האי הקטן סונדרס (Saunders Island). כאן, ברום מצוקי הר הרוקרי (Rookery Mountain) משגשגת מושבת אלבטרוס שחור-גבה (Black-Browed Albatross). בינות לעשב הגבוה בנו האלבטרוסים קינים לתפארת. המראה ציורי: עופות מקננים בין השיחים, על גבי מצוקים, וברקע גלי הים מתנפצים. במרבית הקינים יושב הורה וכונס גוזל תחתיו, כדי להגן עליו מפני הרוח. האלבטרוס מגדל רק גוזל אחד. בחלק מהקינים גוזל בודד, גדול יותר, המצפה לשובם של ההורים. כשניסיתי להתקרב לקן כזה, כיבד אותי הגוזל ביריקה מלווה בקול צורמני.

אי זה ידוע גם בצמר המשובח והנקי שמפיקים בו מעדרי הכבשים. יש אומרים שהסיבה לכך שהוא נקי כל כך, היא בשל היעדר זיהום אוויר. על פניו - זיהום אוויר נשמע לאוזן המערבית כדבר שלילי, אך באיים להיעדר הזיהום יש השלכה בלתי צפויה: חשיפה מוגברת לקרינה אולטרה-סגולה בעוצמה רבה. יחד עם היובש של הרוחות החזקות והחור באוזון, המתפשט, צריבת השמש קשה. כולם כאן, מקומיים ותיירים, אדומים ומתקלפים בצורה מפחידה. מוזר לחשוב על זיהום אוויר כגורם מגן...
אלבטרוס שחור-גבה, איי פוקלנד
קינון אלבטרוס שחור-גבה וגוזלו היחיד (צילום: אפרת נקש)

מעונות היום של הפינגווינים

קצת מעבר למושבת האלבטרוסים, על המצוק, נמצאת מושבת קינון של פינגווין דלגן הסלעים (Rockhopper Penguin). המושבה נראית כמו קבוצה משעשעת של אנשים קטנים, המהלכים בשרוואלים. הפינגווינים מקפצים על הסלעים וגולשים מטה אל הים, כדי למלא את קיבתם בחסילוני קריל (Krill), ולאחר מכן חוזרים מעלה למושבה כדי להאכיל את גוזליהם. הגוזלים עטופים פלומה רכה, אותה ישילו בגיל כמה שבועות. מרתק למצוא אותם רוחצים במקלחת של מפל זרזיפים, ובבריכות שנוצרות ליד הים בשעות השפל.
הפינגווינים הללו נוהגים לקנן בחופים סלעיים. הם מטילים שתי ביצים בשנה, ורק חלק מהגוזלים מצליחים לשרוד. להורים קשה להאכיל יותר משני גוזלים. אויביהם של הפינגווינים ביבשה הם חמסנים (Skua) ושחפים, ובים - כלב-הים הנמרי (Leopard Seal). הפינגווינים אינם עפים, וכשני שליש מזמנם מבלים בים כדי לאכול. הם אינם נודדים רחוק, ובדרך כלל חוזרים לקנן באותה מושבה.
הימים הראשונים בחיי הגוזל שבקע הם המסוכנים ביותר. הגוזל עומד על רגלי ההורה, וההורה מגן בגופו על הגוזל שלא יתקרר. גוזלים בני כ- 16 ימים מתחילים להיות ניידים ומתרכזים בקבוצות, מעין "מעון-יום" (Crèche). תפקידו של "מעון היום" להגן על הגוזלים מפני טורפים (שאינם תוקפים קבוצה אלא רק גוזלים בודדים), בעוד הוריהם יוצאים לים להביא אוכל. כשההורה מגיע, הוא מותח את גרונו כלפי מעלה וקורא בקול. הגוזל הממושמע יוצא מיד מהקבוצה, ומתחיל לדרוש אוכל במתיחת מקורו ונגיעה בצוואר ההורה.
כתבה על הפלגה לאנטרקטיקה המשלבת ביקור באיי פוקלנד
פינגווין הסלעים, איי פוקלנד
פינגווין הסלעים עם ציצית הראש הצהובה (צילום: אפרת נקש)

מעשה באימוץ לא חוקי

אחד האתרים הנפלאים לתצפית פינגווינים מהמין הפינגווין המלכותי (King Penguin) נמצאת בצוואר האי (The Neck) - מיצר יבשה חולי צר, עשיר בעופות ושטוף רוחות חזקות. ב"צוואר" המלכים עומדים זקופים, דוגרים על ביצה גדולה יחידה המונחת לרגליהם, מתחת לכיס פרווה. ההורים מתחלפים בתפקיד, אך לא יזוזו ממקומם ימים ולילות עד שיגיע ההורה השני להחלפת משמרת. לעומת פינגווין הסלעים, הפינגווין המלכותי מטיל ביצה אחת כל שנה וחצי, וגוזליו מתרכזים ב"מעונות-יום" רק בגיל 35-40 ימים.
ליד קבוצת הפינגווין המלכותי, נמצאת מושבה של פינגווין לבן-אוזן (Gentoo Penguin). באחד מביקורי הבחנתי בהתנהגות חחריגה ביותר (לשמחתי תיעדתי אותה ברגע האמת): מעשה באימוץ לא חוקי... הורה פנגווין-מלכותי מטפח ודואג לגוזל לבן-אוזן. פלומת הגוזלים המלכותיים היא חומה, ושל לבן האוזן חומה בגב עם חזה לבן. כשתהיתי אם העופות פתחו עסקי אימוץ, הסביר לי המדריך המקומי שכנראה מדובר בפינגווין ש"התבלבל". ביום למחרת, כך דיווחו לי, אחד מבוגרי הפינגווינים לבני האוזן העמיד את הפינגווין המלכותי על טעותו, והשיב את הגוזל המרוצה בחזרה למושבה הנכונה. אירוע כזה הוא נדיר, אך מתצפית ב"צוואר" יוצאים כמעט כל המטיילים עם תצפית נדירה באמתחתם.

ב"צוואר האי" נמצאת מכולת מגורים מצוידת היטב. נפלא לעגון בה, שכן לא צריך לעבור שעה של טלטולים הלוך וחזור מהחווה. כמו כן זה מאפשר "להפשיר" במהלך היום, ולכן לבלות שעות ארוכות יותר עם החיות. ההזמנות עבורה סגורות הרבה זמן מראש. באי יש מאורות קינון רבות של פינגווין מגלני (Magellanic Penguin), לעיתים במרחק של מאות מטרים מהים. הפינגווין המגלני הוא היחיד באיי פוקלנד שמקנן במאורות, כל משפחה בנפרד. הפינגווינים האחרים בונים קיני אבנים על גבי הקרקע במושבת קינון (ולכן היא נקראת באנגלית Rookery).
פינגווין מלכותי, איי פוקלנד
פינגווין מלכותי מטפל בגוזל פינגווין לבן-אוזן - נדיר ומוזר (צילום: אפרת נקש)

זמן לארוחת צהריים


במשך שעות ישבתי ליד מושבה מעורבת של פינגווין הסלעים, אלבטרוס שחור-גבה וקורמורן מלכותי (King Cormorant), ואין כאן רגע דל. עקבתי אחר דפוסי ההתנהגות של משפחת הקורמורן המלכותי. ברגע שהורה חוזר, ועף ישירות לקן הנכון כמובן, מקבל ההורה שבקן את המגיע בהשקת מקור מצד לצד. הגוזלים מתחילים לדרוש את האוכל, בחוסר סבלנות, ע"י משיכת הצוואר לכוון מקור ההורה. ההורה עסוק בהעלאת המזון מקיבתו, וניתן להבחין בתנועה בגרון. הגוזל מנדנד ודורש, אבל רק כשההורה מוכן הוא מאפשר לגוזל לתחוב את הראש עמוק בגרונו. בשלב מסוים ההורה מתחיל לנער את ראש הגוזל החוצה, למרות שהגוזל מתעקש לעוד. פעולה זו חוזרת מספר פעמים עד שנפסקת ההאכלה.
האכלת גוזל של קורמורן-מלכותי, איי פוקלנד
האכלת גוזל של קורמורן-מלכותי, התוחב ראשו למקור ההורה (צילום: אפרת נקש)

האי קָרָקָס - "אי הציפורים הקטנות"

כ-25 ק"מ מערבית לאי סונדרס נמצא האי קרקס (Carcass Island). כאן מומלץ ללון בחווה של רוב, ששותפתו אדלה מכינה אוכל משובח וטעים. באי כולו גרים שלושה אנשים: רוב, אדלה ועובד צ'יליאני בשם חואן. החווה נמצאת בעמק קטן המוגן מפני הרוח, ולכן טובל בסבך ירוק של עצים ושיחים, מהבודדים בכל רחבי פוקלנד. באזור החווה שבעמק, מזג האוויר חמים ונפלא. באופן אישי הזדמן לי לבקר באי ב"שיא החום" - 20 מעלות צלזיוס. רוב, הבעלים של החווה, מכנה את המקום - "אי הציפורים הקטנות". ואכן, בהיעדר אוייבים טבעיים, הציפורים ממלאות אותו. רוב מגדל כבשים, בקר ומעט ירקות לצריכה עצמית.
בגלל הרוח החזקה, מזג האוויר מתחלף במהירות. אפשר לעקוב אחר התנועה המהירה של העננים. זכור לי היטב כיצד בוקר אחד התעוררתי לשמיים בהירים, אך לאחר שעתיים התקדרו השמיים והתכסו כליל בעננים. שלוש שעות לאחר מכן נראתה רצועה כחולה מצפון מערב (כיוון הרוח), שהתקדמה במהירות וניקתה את השמיים. בגלל הרוח החזקה, עצים בודדים, המרוחקים מהחווה, צומחים בשיפוע.
אי קרקס, איי פוקלנד
האי קרקס - פטריות מפלצתיות בגודל כדורי ביסבול (צילום: אפרת נקש)

אריות, פילים ושאר חיות הים הענקיות

החופים לשני צדי הפינה הצפון מערבית של האי, מלאים פילי ים (Southern Elephant Seal) - אלה הענקים שבפילי הים. אורך הזכרים מגיע לכששה מטרים ומשקלם לכ- 3,600 ק"ג (הנקבות, הן "ננסיות" במשקל ממוצע של 700 ק"ג בלבד).
פילי הים הזכרים קולניים מאד ונשמעים מרחוק, שואגים ונוהמים זה על זה. בנוסף לכך מדובר בבעל חיים עם נימוסים לקויים ביותר: הם נופחים, תוקעים גרפסים ומעת לעת פולטים נזלת שעפה למרחק, מאפם הגדול. הפילים שרועים בצפיפות בקבוצות ואפשר בהחלט להריח אותם לפני שרואים אותם. הפילים הגדולים אינם נבהלים כשמתקרבים אליהם, שכן רק גורי פילים נטרפים לעיתים רחוקות על ידי אריה-ים, לוויתן אורקה (Killer Whale - שהוא למעשה הדולפין הגדול בעולם) וכלב-ים נמרי. בביקורי באי שוטטתי סמוך לצמחייה גבוהה, כשלפתע שמעתי קול נהמה מאיים ממש מתחתיי... קצת נבהלתי לגלות פתאום פיל-ים ענק בינות לשיחים.
בעונת הקיץ פילי הים מתקלפים, תוך שהם משילים את השכבה העליונה של עורם יחד עם השיער. השיער החדש הוא בגוון אפור כסוף, אולם מהר מאד הוא משנה את צבעו לחום צהבהב או חום כהה. פילי הים השמנים צמים בתקופת השלת השיער, ולכן שרועים על החוף בבטלה ונמנום ורק לעיתים רחוקות יורדים למים לשחייה. פילי הים הם פוליגאמיים, וחיים בהרמון בו זכר אחד ומספר נקבות, שכל אחת מהן יכולה להמליט גור אחד בלבד בשנה. לזכרים חוטם מוארך ואף שמסוגל להתנפח וגדל עם הגיל. גופם גדול פי חמש מהנקבות. התמזל מזלי לראות פיל-ים זכר ענק, בעל חוטם מרשים כשעלה לחוף. בקצה הסנפירים הקדמיים טפרים ארוכים, שיכולים להגיע עד לחמישה סנטימטרים.
עוד הרשים אותי במיוחד, בהליכתו הגאה, אריה הים (South American Sea Lion Bull). אי אפשר לטעות בזיהוי שלו: יש לו רעמה של אריה, יושב זקוף כמו אריה, הולך כמו אריה... רק עם סנפירים בקצה גופו.
פיל ים, איי פוקלנד
פיל-ים מפהק (צילום: אפרת נקש)

סיווג טקסונומי בין חיות הים השונות

תת-סדרת הטורפים הימיים (Pinnipeds) נחלקת לשלוש משפחות: ניבתנים(בעבר "סוסי הים"), אוטריים (אריות ודובי ים) וכלבי הים (בהם גם פיל הים ומינים נוספים).
בעוד אריה-הים ודוב הים משתייכים למשפחת האוטריים, הנקראת Eared Seals, כי יש להם אפרכסת, פיל הים שייך למשפחת כלבי הים הנקראת True Seals - חסרי האפרכסת.
ההבדל המשמעותי בין המשפחות (פרט לאוזניהם), הוא שכלבי הים מותאמים יותר לתנועה במים, בעוד שהאוטריים (ובכללם אריה הים) מותאמים יותר לתנועה יבשתית מאשר כלבי הים, ולכן לאריה הים יש סנפירים קדמיים ארוכים יותר. הוא מסוגל לכופף אותם מתחת לגופו ולמשוך את גופו על קרקע וקרח, תוך שהוא מעביר משקל בין הסנפירים הקדמיים והאחוריים. לעומתו פיל הים זוחל בתנועת סינוס, תוך שהוא מושך את עצמו על היבשה בעזרת סנפיריו הקדמיים.
הבדל מעניין נוסף הוא בטפרים. למשפחת האוטריים (אריה הים ודוב הים) טפרים בסנפירים האחוריים שלא כמו למשפחת כלבי-הים (לה שייכים גם פיל הים), להם טפרים בסנפירים הקדמיים. בעוד הפיל נאלץ להתגרד בשכיבה עם סנפיריו הקדמיים, דוב הים מתגרד בישיבה תוך הטית הגוף אל הסנפירים האחוריים.
פיל הים הדרומי מתרבה בחופים חוליים בהם הוא יכול לגרור את עצמו. אריה הים הדרומי מתרבה בחופי חלוקיים מוגנים יותר.





גור אריות ים, איי פוקלנד
גור אריות ים מציץ על המטיילים בינות לשיחים (צילום: אפרת נקש)

מלחמת הקיום, או "הציפורים" של היצ'קוק

פעם אחת, בעודי משוטטת להנאתי בגבעות הפסטורליות של האי, חשתי לפתע מכה בראש. בז מהמין קרקרה מפוספסת (Striated Caracara) הגיח מאחורי וחטף מראשי את הכובע, כאילו להצדיק את כינויו בפי המקומיים Johnny Rook - שובב, חצוף, הגונב חפצים. אבל זה עוד כלום לעומת המחזה של הורי קורמורנים מבוהלים, אל מול טורפים מאיימים. התבוננתי במושבת הקורמורן המלכותי, מוקפת בטבעת של עופות טורפים בכוננות. בז התקרב לקן בו היה הורה עם גוזלים וההורה ניסה להניס את הטורף בצווחות תוך מתיחת הצוואר לעבר הטורף. באחד הניסיונות איבד ההורה את שווי משקלו ומעד אל מחוץ לקן. כהרף עין חטף הבז את האפרוח, אשר במקרה זה נשמט מידי הטורף, ונס לעבר קן אחר. ממש חוויית נשיונל ג'יאוגרפיק.
באופן עקרוני מקובלת עלי שרשרת המזון, בה האחד אוכל את השני. אך היה לי קשה לחזות בפחד המתמיד של ההורים העדינים, המנסים לגדל גוזלים שבריריים. נזהרתי מאד שלא להתקרב יותר מדי לקינים, כדי שלא לגרום להורים להיבהל ולעוף, תוך נטישת ביצים או גוזלים בקן, הנמצאים באיום מתמיד של המשחרים לטרף.
במקרה מצמרר אחר הצליח בז לחטוף גוזל, ומיד עט עליו חמסן פוקלנד (Falkland Skua), שהוא טורף קצת יותר גדול, וחטף ממנו את הגוזל. אז השתלט על השלל קתרטס תרנגולי (Turkey Vulture), שהוא קונדור הגדול משניהם. מלחמת קיום אכזרית בעולם חסר רחמים. ניסיתי לדחוק את המחשבה איך קיבלו מספר פינגווינים את כתמי הדם בחזה.
נשר, איי פוקלנד
בז מתכנן את הארוחה הבאה, ואני במתח... (צילום: אפרת נקש)

האי בליקר - חגיגה של טבע ללא גבולות

מול חופו הדרומי של אי פוקלנד המזרחי (East Falkland) נמצא האי בליקר (Bleaker Island), הארוך והצר. הטיסה מהאי קרקס לאי בליקר רצופת תחנות העלאה והורדת נוסעים - כיאה למונית שרות.
סביב האי, המשמש בית לפינגווינים, שוחים אריות-ים, המנסים לטרוף את הפינגווינים, ואלפי ציפורים מקננות בו. קו החוף מוקף במרחבי עשב רחבי ידיים, ומפרציו בחלקו המזרחי דרמטיים ומעוטרים במצוקים. בדרך משדה התעופה ראיתי שלוש מושבות של פינגווין לבן-אוזן, ומכל הכיוונים בצבצו מהמאורות פינגווינים-מגלניים.
באי מתגוררים זמנית רון ואשתו, כאשר רון אחראי לתחזק את החווה המארחת, ולדאוג למבקרים. משפחתו של רון היגרה לכאן מסקוטלנד במאה התשע עשרה. הקוטג' בו שהיתי הוא ביתם, והוא מלא בספרות עשירה ואיכותית של ספרי צילום, מספר רב של מגדירי ציפורים, יונקים וצמחים, ספרות יפה, סרטי DVD, ולא נפקד חומר אודות ארנסט שקלטון (Ernest Henry Shackleton) - חוקר בריטי שהתפרסם בעקבות מסע ההישרדות המדהים שלו באנטארקטיקה. חדר המגורים מוקף חלונות גדולים, ואפשר להשקיף על תנועת העשב ברוח החזקה, תנועת הרוח על המים, ותנועתם המהירה של העננים. לא נראה שהרוח מציקה לשני חמסני-פוקלנד ושני אפרוחיהם שבשדה. ליד הים מונח שלד של לווייתן ענק.
בחווה מגדלים כבשים, בקר וירקות אורגניים. רון לקח אותי לסיור בחצי האי הדרומי, ובדרך פגשנו את פר ההרבעה של האי. הפר יוחלף בקרוב באחר, שכן אחרי ארבע שנים באי, הוא כבר מזווג את בנותיו, דבר שאינו מוצלח גנטית.
כתבות על אנטארקטיקה
פינגווינים, איי פוקלנד
שלישיית פינגווין מלכותי יורדת לרחוץ במים (צילום: אפרת נקש)
בדרום האי מקננים יסעורי ענק (Southern Giant Petrel), ובדרך ניתן לצפות בבזים דואים. סביב שתי מושבות של קורמורן-מלכותי הסמוכות לחווה, עמדו בכוננות חמסנים. כל מטר עמד חמסן, ביוצרם טבעת תקיפה. מדי פעם המריא חמסן לכוון אחד הקינים, תוך שהוא נסוג מזעקות הקורמורנים. אם מגיח חמסן לטריטוריית תקיפה של חמסן אחר, הוא מגורש באלימות.
כשהתקרבתי לאחת המושבות של פנגווין לבן-אוזן, תקף אותי חמסן צעיר. עוד צעד, ושוב צלל אלי החמסן. הבנתי שיש לו כנראה אפרוח במקום, אז התרחקתי, חיפשתי, וראיתי אפרוח במרחק של כעשרה מטרים ממני. 10 מטרים! אבל ליתר בטחון שמרתי מרחק. רון סיפר לי על אנשים שנפגעו מתקיפת חמסן, עד כדי קירקוף, כאשר טופריהם מסתבכים בשיער הראש, לכן מומלץ להיזהר ולהישמר.
באי משטחים של עשב ירקרק טרי. אלה מציינים את המקום הקודם של מושבת פנגווין לבן-אוזן. הם אוהבים לקנן על משטחים עשביים, וכשנגמר העשב הם נודדים לשטח אחר. עשב ירקרק טרי צומח באדמה המדושנת מהפרשותיהם.
חוף הים החולי במפרץ החול (Sandy Bay) היה שלו, ועמדו בו כעשרה פינגווינים מלכותיים מזדמנים, שכנראה עצרו לחניית ביניים. בנוסף ירדו לרחצה בחוף פינגווינים מגלנים ולבני אוזן. ליד המצוקים מקננת מושבת פינגווין דלגן הסלעים. בשני ערוצים קופצים הפינגווינים לרחצה בים וחזרה. במצוקים עצמם מקנן קורמורן הסלעים (Rock Cormorant).
פיל ים, איי פוקלנד
להסתכל לפיל הים בלבן של העין. או באדום... (צילום: אמיר גור)

אי אריות הים - חקר תוכן קיבת הפינגווין

עשר דקות טיסה וכ- 22 ק"מ דרומית לאי בליקר, נמצא אי אריות הים (Sea Lion Island) הקטן, המבודד, וההומה חיות הבר. רוחב האי קילומטר וחצי, הוא שטוח, חופיו סלעיים ואין בו נמל. האי עשיר בעופות המקננים בו: יסעור-ענק (Southern Giant Petrel), חמסן-פוקלנד, בזים מסוג Crested ו- Striated, וגם קתרטס תרנגולי.
בשל תנאי מזג האוויר הקשים, מלחמת הקיום באי מעוררת בעופות תוקפנות, בהגנה על האפרוח הבודד שיש לרובם בעונה זו של הקיץ. העופות אינם חוששים "לצלול" על בני אדם שמתקרבים אל היקר להם מכל, אם הם מרגישים מאויימים. קבוצה קטנה של שחפיות (South American Terns) החלה צוללת מעל ראשי כבר ממרחקים, כדי להרחיק אותי מהלהקה הגדולה שעמדה על החוף.
באי בריכות מים רבות, צבע מימיהן כחול עמוק, וסביבן מדשאות ירוקות. במדשאות ובמים שטים להם אווזים וברווזים מסוגים שונים והמון ציפורי שיר, שכן גם באי זה אין אויבים טבעיים כגון חתולים, עכברים ועכברושים. בנוסף מקננים באי שלושת סוגי הפינגווינים השכיחים: מגלן, סלעים ולבן-אוזן. הפינגווינים חיים בהרמוניה עם הקורמורנים המלכותיים. שלושה חוקרים עסקו בספירת פינגווינים, ואחר כך רוקנו את קיבתו של פינגווין שאך חזר מהים, כדי לעמוד על איכותו. ריחמתי על הפינגווינים, ששרדו את הים הסוער ונאבקו להביא אוכל לגוזליהם, רק כדי להישדד על מזבח המחקר.
אריה ים, איי פוקלנד
נקבת אריה-ים בתנוחה מהרהרת... (צילום: אפרת נקש)


מידע נוסף

כתבות נוספות


אפרת נקש אודות הכותבת
אפרת נקש, מטיילת במקומות מרתקים ברחבי העולם, לומדת על תרבויות שונות ואורחות חיים, חוזרת עם סיפורים על חוויות שהלהיבו אותי, וצילומים נוגעים ללב. מאז 1990 הצילום מהווה מרכיב משמעותי בחיי. בנוסף אני מאמנת אישית ועסקית, וגם עובדת בתחום היי-טק". לאתר של אפרת נקש







מספר צפיות: 22856
5709



0
מגזינים שנשלחו

0
שאלות ותשובות

0
כותבים באתר

0
כתבות באתר