.jpg)
איי לופוטן הקסומים:
חלק א' – היכרות ראשונה
מאת: ד"ר גלעד (גילי) חסקין
כשמהרהרים באיים שלווים ויפהפיים, מקום רחוק ומנותק, בו אפשר לטייל, להתפעם ולשכוח מכל מה שלא רוצים לזכור, המחשבות נודדות בדרך כלל הרחק אל אייו הנידחים של כדור הארץ, באוקיינוס ההודי או באוקיינוס השקט. מתברר כי גם באירופה, הקרובה אלינו כל כך, נמצאים מקומות עלומים נפלאים, שמבחינת ייחודם אינם נופלים, ובמקרים רבים אפילו עולים, על אלו האקזוטיים, הרחוקים.
יעדים באיי לופוטן המוזכרים בכתבה זו: הכפר
.jpg)
טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
איי לופוטן איפה זה בכלל? איי לופוטן (Lofoten ) הם שרשרת של איים קטנים בצפון-מערב נורווגיה. האיים, הרריים ומיוערים, משתרעים לאורך 150 ק"מ, מכיוון צפון-מזרח לדרום-מערב, ומופרדים מהיבשת על-ידי פיורד ווסטפיורד (Vestfjord ), שכשמו כן הוא, רחב ידיים (80 ק"מ). בין איי לופוטן לאיי ווסטרולן (Vestralen ) שמצפון להם, מפריד מיצר הארפטסונד, שרוחבו 1-3 ק"מ. מיצר זה ידוע לשמצה משום סערות החורף המתחוללות בו ועם זאת מהווה מוקד משיכה למבקרים בשל מפרציו היפים. בלופוטן ארבעה איים מרכזיים: Austvagoy , Vestvagoy , Moskenesoy ו- Flakstadoy . הארבעה, יחד עם שבעה איים בגודל בינוני, הסמוכים אליהם, נראים מרחוק כגוש אחד גדול. האיים העיקריים, מוקפים במאות איונים סביב סביב וכאמור, הם מחורצים מאוד, בדומה לחוף הנורווגי, על ידי פיורדים ומפרצים. שטחם הכולל של האיים הוא 1,214 קמ"ר ומספר תושביהם הוא 25,000. רובם ככולם חיים ביישובים קטנים שמספר תושביהם אינו עולה על כמה מאות.
איך מגיעים לאיי לופוטן
אפשר להפליג בספינות הדואר, שכיום משמשות תיירים ועושות דרכן לאורך חופי נורווגיה, או לטוס מאוסלו אל שדה התעופה לקנס (Leknes Airport), המשרת את איי לופוטן. ברכב הנסיעה מאוסלו אורכת מעל 20 שעות (נטו!) ומברגן מעל 25 שעות (נטו!).
בתי מלון ליד שדה התעופה לקנס
כתבה על הפלגה לאורך חופי נורווגיה בספינת דואר
לופוטן איים מיושבים ואיים שוממים (צילום: )
איך לא קופאים באיי לופוטן הגורם הדומיננטי, הקובע את האקלים הוא זרם הגולף, המחמם את חופיה המערביים של נורווגיה (כמו של בריטניה). מי הים, למעט בכמה פיורדים קטנים, אינם קופאים כאן לעולם ושומרים על אקלים ממוזג. כך קורה שבאזור צפוני כל כך, סביב קוו רוחב °68, מצפון לחוג הארקטי, התושבים מוציאים את עדריהם למרעה, אפילו בחורף. במקומות רבים, מתרוממת מעל למים חומת סלע בצורה, המכונה "חומת לופוטן", המתנשאת לגובה אנכי של 1000 מ' מעל פני המים. הקרחונים שגלשו כאן מספר פעמים בעידן הגיאולוגי האחרון, החליקו את הצוקים והעניקו להם מראה חלק ומשוייף להפליא.
ההרים נראים פראיים עוד יותר מהאלפים, עם פסגות מחודדות ומושלגות ועמקי קרחונים רבים, שקורעים בחומת ההרים, פתחים ומעברים רבים שצדודית הרוחב שלהם היא כשל האות האנגלית U . מכל עבר, לעתים בגובה רב, נראים מפלי מים, הזורמים בשצף קצף, נופלים ברעש רב ומפזרים ענני רסס לכל עבר. במקום בו גלש הקרחון עד לים, חדרו בעקבותיו המים, בלשון ים כחולה, צרה ומפותלת. המילה הנורווגית "פיורד", שהוראתה "מפרץ", יוחדה בעולם כולו, רק למפרץ הנוצר מגלישת קרחון אל הים. בנורווגיה, הפיורדים רבים לאין ספור. הם יוצרים קוו חוף ארוך מאוד 20,000 ק"מ של חופים מזוגזגים, כחולים וקרים. בדרום הם חודרים בינות ליערות עד, המהווים את התגשמות חלומה של הקרן הקיימת; בצפון הרחוק, הם חודרים בינות להרים קרחים, ואילו כאן, בלופוטן, בין צוקים המוריקים מעשב, וכתמי יער קטנים. בפתח הפיורד, מנוצל העמק הרחב לחקלאות, בעוד שבין הבולדרים שבשוליו, ממוקמים בדרך כלל הכפרים. החקלאות מצטמצמת לפיכך לשטחים קטנים בעמקים, בהם מגדלים שיבולת שועל, מספוא ותפוחי אדמה. 
(צילום: Alex Conu-Visitnorway.com)
להוציא לחם מהים הנוף היפהפה הזה, הוא גם טבע קשה מאין כמוהו. הים מכאן וההרים מכאן ועמקים קטנים, שדומה וצרים מלהכיל גם את האוכלוסייה הדלילה המתגוררת סביב הגדולים שבמפרצים. במקומות רבים הקרקע חמוצה וטובענית, והתושבים עובדים קשה כדי להוציא את לחמם מן הארץ, או ליתר דיוק, מן הים. קיימים אמנם שדות מעובדים, ובשדותיו של כל כפר כמעט, נראים עדרי כבשים רועים באחו. בשנים האחרונות התפתח גידול חורפנים (מינקים). למרות הזרמים הסוחפניים המסוכנים, שהידוע בהם הוא זרם המאלסטרום, האוכלוסייה מתפרנסת בעיקר ממספנות, דייג ומעיבוד הדגה. הכפרים הינם אטרקציה לא פחותה מההרים סביבם. אלו פניני ארכיטקטורה של בתי עץ צבעוניים, הבנויים סביב ובתוך לשונות ים, החבויים בין צוקים קרחים ושולחים אצבעות עץ אל תוך המים. דוגמא נפלאה לעם החי בנופיו. בכל כפר כמעט, נראים מתקני ענק בנויי עץ, להמלחת דגים, ובכפרים הגדולים קיימים מפעלים להקפאת דגים ולשימורם, לייצור שמן דגים וקמח דגים. מכאן יצאו ועדיין יוצאים דייגים, לציד לווייתנים בים הצפוני, צייד שהיה בעבר עניין מסוכן וכיום הוא מנוגד לחוק הבינלאומי, אך התועלת הכלכלית מאפילה על שיקולים רבים.
בתי מלון באיי לופוטן
(צילום: Frithjof Fure- Visitnorway.com)
טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
טבע נורדי וסבלנות נורדית בחורף, הים כאן גועש והחוף מקבל רוחות, הנחשבות לחזקות באירופה. בקיץ, מרובים ימי השמש, והיופי הטבעי הופך את המקום לאחד ממוקדי המשיכה העיקריים של התיירות הנורווגית. באים לכאן מטיילים רבים כדי לפסוע בשבילים, להעפיל להרים, לגלוש במצנחי רחיפה או לשבת, לצייר ולחלום. חובבי הטבע שבהם יוצאים כשהם מצוידים בלבוש חם, נעליים נוחות ובתקווה להרבה מזל, הרחק אל שמורות הטבע אשר בהרים, לצפות בארנבות שלג, שועלי שלג, מכרסמים שונים, אווזי אחו, ברבורים לסוגיהם ועוד. הרוצה לראות אותם חייב להצטייד גם בסבלנות נורדית – יכולת לשבת לחופו של אגם, שצבעו כחול וקר, כעיני השודדים שבסרטים, ולהמתין בשקט. כל היתר, יסתפקו במראה המרנין של עופות הים.
עד לפני כמה עשרות שנים התקיים באיים מצוד רחב ידיים אחרי עופות דורסים. עיטים ועיטמים נורו בהמוניהם וכנפיהם היו נמכרות לסוחרי נוצות, כהכנסה נוספת. מאז, עבר למעלה מיובל של שמירת טבע. האיים, לפחות שטחי היבשה שלהם, הם מקום מוגן לבעלי חיים, למעט עונות מסוימות בהן ניתן, צמוד למגבלות נוקשות, לצוד מספר בעלי חיים, כגון ברווזים ואיילים. מאכל מקומי נודע הוא ה- Finnbiff , בשר אייל אפוי, המוגש עם רוטב אוכמניות.
סביבת האיים עשירה בשני מיני דגים: הרינג (Herring ) ובקאלה (Cod ). המליחים נאכלים בצורות מגוונות בבוקר ובערב, בעיקר בפרוסות כבושות, ואילו הקוד, הנקרא כאן "טורסק", מבושל בצורה מיוחדת: מניחים פרוסות דג במים רותחים, מכבים את האש ומניחים לו לשרות במים 12 דקות. מאכלים טיפוסיים נוספים הם כבד קוד, הנאכל כשהוא נא, סנפירי סוס-ים ואומצות מבשר כלבי ים. גם גסטרונומיה, היא עניין של גיאוגרפיה... 
מרחצאות חמים כמיטב המסורת הנורדית (צילום: Thomas Rasmus Skaug - Visitnorway.com)
לופוטן הרחק מעבר לערפילי הצפון במשך אלפי שנים, היה המקום הקסום הזה חבוי הרחק מעבר לערפילי הצפון. השפעה אירופאית כמעט ולא חדרה לכאן, למעט הכפר אונסטד (Unstad ), בו עגנה לפני שנים רבות אנייה גרמנית, ונוסעיה תכננו מחדש את הכפר ובנו אותו במתכונת צפון גרמנית: לא בקתות לאורך החוף, אלא קובץ של בתים, בלב מישור מעובד. התחבורה בין היישובים, מתנהלת בעיקר באמצעות סירות. במקרים מסוימים מדובר במעבורות המפליגות במועדים קבועים ובמקרים רבים יש להמתין בשלווה כדרך הנורווגים: לשבת על הרציף מכורבלים במעיל, להתבונן בשמים המאפירים ובשחפים הנאבקים על שאריות דגים המושלכות למים, למצוץ קוביית סוכר אגב לגימת קפה מר ללא חלב, לחוש את הרוח הצפונית הקרירה, ולחלום. 
התחברוה מתנהלת בעיקר באמצעות סירות, מעבורות וספינות (צילום: CH - Visitnorway.com)
הים מעניק ולוקח חיים יותר מכול, אני אוהב להתבונן בפניהם צרובות הקור והמלח של הקשישים, ובכפות ידיהן המיובלות של נשים מבוגרות ורחבות גרם, המגלגלות במיומנות מפתיעה חביות כבדות ומלאות במליחים. קווי האופי הבסיסיים של תושבי הצפון לא השתנו במשך הדורות. הם נותרו חייכנים, נוחים להושיט עזרה לזולת, רגועים וכמעט תמיד סבלניים. אנשים אלו, החיים בפינה מרוחקת של אירופה, התרגלו במרוצת השנים, כי כל דבר לוקח זמן.
במאה ה- 18, כשאוניית הדואר היתה יוצאת מאוסלו, נקפו שלושה חודשים, עד שהגיעה לבודו, על חוף היבשה שממול. לפעמים לא הגיעה כלל. לפחות ארבע אוניות דואר, צללו לתהומות מימיו הסוערים של מיצר ווסטפיורד. עובדת החיים הבסיסית כאן היא כי הים מעניק חיים, אך גם לוקח. בזיכרונו של כל כפר מכפרי האיים, שמורים הימים השחורים בהם הים תבע את קורבנותיו. מדי שנה, ב- 25 בינואר, המכונה "ה- 25 הגדול", מתקיים בכפר וארוי (Væroy ) יום זיכרון מסורתי ל- 38 דייגים, שצללו לתהומות בסערה אחת, בחורף 1823.
כתבה על הפלגה באניית הדואר של נורווגיה
עד כמה שניתן (ואולי אסור) לעשות הכללות, תושבי לופוטן, כמו רבים מתושביה של נורווגיה, מרבים לשתות לשוכרה. בלעדי הבירה והוודקה הם אנשים מסוגרים וקשוחים, אולי משום שתנאי הטבע, האקלים ולילות החורף הארוכים עיצבו כך את אופיים. אך ברובם הם אנשים טובים, נחמדים ובעיקר הגונים. מפליא לגלות עד כמה רבים אינם דוברי אנגלית ושמחים להצהיר שהם דוברי נורווגית בלבד.
הזקנים שבהם, גדלו בנורווגיה של פעם. נורווגיה לפני גילוי נפט בים הצפוני, נחשבה לארץ ענייה ופרימיטיבית במושגים סקנדינבים. אלו עדיין מקנאים בשכניהם השבדים על עושרם, ובלבם שומרים להם טינה בשל הנייטרליות המפוקפקת שלהם בימי מלחמת העולם השניה. לא צריך להתאמץ כדי להוציא מהם דברי קלס בגנות השבדים ואפילו פרץ קללות של ממש, היוצאות ממעיין של שנאה, השמור בדרך כלל לגרמנים. מאז ימי ההפצצות עבר כבר למעלה מיובל, אך הזיכרון הנורדי ידוע כארוך.
איי לופוטן, כמו מרבית סקנדינביה, הם אומנם מקום לצעירים, אך תושביהם מזקינים והולכים. תוחלת החיים הולכת וגדלה, ומאז ראשית שנות השבעים, הריבוי הטבעי כאן הוא שלילי. מרבית המשפחות מסתפקות בילד אחד בלבד, דבר בעייתי במיוחד במדינת רווחה כמו נורווגיה. יותר ויותר אנשים מקבלים קצבת זקנה ופחות ופחות אנשים יכולים לשלם מס, דבר היוצר עומס כלכלי גדל והולך על הממשלה. 
הים תובע גם קורבנות, היו זהירים (צילום: Thomas Rasmus Skaug - Visitnorway.com)
פסטיבל הדייג של לופוטן מקור העושר העיקרי של האיים הוא זרם מים, המגיע מים ברנץ בחודשים ינואר-מרץ ומביא עמו אל ווסטפיורד, עשרות אלפי דגי קוד (בקלה), דג גדול למדי (אורכו 50-100 ס"מ). בהגיעם לבגרות מינית, בגיל שבעה עד עשרה חודשים, הם נודדים לכאן מהצפון הרחוק ובעקבותיהם מגיעים דייגים רבים, מרחבי נורווגיה כולה, היוצאים ללכדם בדוגיות קטנות בגודל של קליפת אגוז, כמו גם בספינות מודרניות המצוידות במכשירי ראדאר וסונאר ויוצרים כאן פסטיבל דייג של ממש.
בעבר הלא רחוק, נטלו חלק באירוע השנתי, כשלושים אלף דייגים, בלמעלה מששת אלפים סירות. החל משנות הארבעים של המאה העשרים, ירד המספר לאלפיים דייגים בערך והאירוע העונתי נמשך, עם שכלול שיטות הדייג. חשוב לציין, כי לאורך כל השנה, ניתן לדוג את דג הקוד, אמנם בכמויות קטנות יחסית, גם בשיטות חובבניות. גם טיולים בהרים מלווים בדרך כלל בדייג, בדרך כלל דגי סלמון או טרוט (שמך). מסורת הדייג העתיקה הניבה את אחת התופעות המרנינות ביותר והיא ה רורבואר ( Rorbuer ) – בקתות העץ האדמדמות ומזופתות הגג הזעירות, הפזורות סביב הכפרים, בנויות על גבי כלונסאות עץ, בקו המים ממש. המלך אויסטיין ( Oystein ) הורה לתושבי המקום, בראשית המאה ה- 12 להכין מגורים עבור הדייגים הרבים המגיעים לאזור בעונת הדיג, כדי שלא ייאלצו להעביר את הלילה הקר בסירותיהם הקטנות והפתוחות. בקתות אלו, שבעבר היו מאוכלסות בצפיפות על ידי אותם דייגים מזדמנים, מושכרות כיום לתיירים.
בקתות העץ האדמדמות בנויות על גבי כלונסאות עץ (צילום: Thomas Rasmus Skaug - Visitnorway.com)
צאצאיהם של הויקינגים בחיי הלופוטנים, לפיכך, דומיננטיים ארבעה זרמים: זרם הגולף, המפשיר את האוויר ומאפשר חיים בקו רוחב כל כך צפוני, "זרם הדגים" הבאים מים ברנץ, "זרם הדייגים" המגיעים לכאן מרחבי נורווגיה, ו"זרם הסחורה" המעובדת, היוצאת מכאן בצורת דגים מיובשים, לרחבי אירופה ובעיקר לאיים הבריטים. חלק מהזרם הזה, בצורת ראשי דגים מיובשים, מגיע עד למערב אפריקה, שם מכינים מהם מרק מזין וזול. המים החמימים יחסית, עושר הדגה והמפרצים השקטים משכו לכאן מתיישבים בתקופות קדומות. הממצאים הארכיאולוגיים מעידים כי איי לופוטן היו מיושבים כבר לפני 4,000 שנה ויותר.
בנורווגית של פעם מפרץ נקרא "ויק". אולי זה המקור לשם "ויקינג". מכאן וממקומות קסומים אחרים במערב נורווגיה, יצאו אבות אבותיו של עם שוחר שלום זה, למסעות התיישבות ומסחר, שבמספר רב של מקרים לוו במלחמות והפילו חיתתם על אירופה. מסעות המאופיינים על יזמות אישית ותנאים שבטיים מקומיים ולא בארגון מרכזי, שדחף מלמעלה להתפשטות טריטוריאלית.
מכל מקום, אין בהתנהגותם השלווה של יושבי המפרצים הללו, כדי ללמד על אופיים המיליטנטי של אבותיהם, שיצאו מכאן בסירות משוטים קטנות לכבוש ארצות לא נודעות. עבורם התקופה הזו איננה מושא לגעגועים, אך שמות כמו אריק האדום ובנו לייף, מגלי איסלנד, גרינלנד וניו-פאונלנד , הינם עדיין מודל להערצה, גם אם לא לחיקוי.
מוזיאון הוויקינגים באיי לופוטן (צילום: CH - Visitnorway.com)
מידע נוסף
אפשר להפליג בספינות הדואר, שכיום משמשות תיירים ועושות דרכן לאורך חופי נורווגיה, או לטוס מאוסלו אל שדה התעופה לקנס (Leknes Airport), המשרת את איי לופוטן. ברכב הנסיעה מאוסלו אורכת מעל 20 שעות (נטו!) ומברגן מעל 25 שעות (נטו!).
בתי מלון ליד שדה התעופה לקנס
כתבה על הפלגה לאורך חופי נורווגיה בספינת דואר
בתי מלון ליד שדה התעופה לקנס
כתבה על הפלגה לאורך חופי נורווגיה בספינת דואר
איך לא קופאים באיי לופוטן הגורם הדומיננטי, הקובע את האקלים הוא זרם הגולף, המחמם את חופיה המערביים של נורווגיה (כמו של בריטניה). מי הים, למעט בכמה פיורדים קטנים, אינם קופאים כאן לעולם ושומרים על אקלים ממוזג. כך קורה שבאזור צפוני כל כך, סביב קוו רוחב °68, מצפון לחוג הארקטי, התושבים מוציאים את עדריהם למרעה, אפילו בחורף. במקומות רבים, מתרוממת מעל למים חומת סלע בצורה, המכונה "חומת לופוטן", המתנשאת לגובה אנכי של 1000 מ' מעל פני המים. הקרחונים שגלשו כאן מספר פעמים בעידן הגיאולוגי האחרון, החליקו את הצוקים והעניקו להם מראה חלק ומשוייף להפליא.
ההרים נראים פראיים עוד יותר מהאלפים, עם פסגות מחודדות ומושלגות ועמקי קרחונים רבים, שקורעים בחומת ההרים, פתחים ומעברים רבים שצדודית הרוחב שלהם היא כשל האות האנגלית U . מכל עבר, לעתים בגובה רב, נראים מפלי מים, הזורמים בשצף קצף, נופלים ברעש רב ומפזרים ענני רסס לכל עבר. במקום בו גלש הקרחון עד לים, חדרו בעקבותיו המים, בלשון ים כחולה, צרה ומפותלת. המילה הנורווגית "פיורד", שהוראתה "מפרץ", יוחדה בעולם כולו, רק למפרץ הנוצר מגלישת קרחון אל הים. בנורווגיה, הפיורדים רבים לאין ספור. הם יוצרים קוו חוף ארוך מאוד 20,000 ק"מ של חופים מזוגזגים, כחולים וקרים. בדרום הם חודרים בינות ליערות עד, המהווים את התגשמות חלומה של הקרן הקיימת; בצפון הרחוק, הם חודרים בינות להרים קרחים, ואילו כאן, בלופוטן, בין צוקים המוריקים מעשב, וכתמי יער קטנים. בפתח הפיורד, מנוצל העמק הרחב לחקלאות, בעוד שבין הבולדרים שבשוליו, ממוקמים בדרך כלל הכפרים. החקלאות מצטמצמת לפיכך לשטחים קטנים בעמקים, בהם מגדלים שיבולת שועל, מספוא ותפוחי אדמה. (צילום: Alex Conu-Visitnorway.com)
להוציא לחם מהים הנוף היפהפה הזה, הוא גם טבע קשה מאין כמוהו. הים מכאן וההרים מכאן ועמקים קטנים, שדומה וצרים מלהכיל גם את האוכלוסייה הדלילה המתגוררת סביב הגדולים שבמפרצים. במקומות רבים הקרקע חמוצה וטובענית, והתושבים עובדים קשה כדי להוציא את לחמם מן הארץ, או ליתר דיוק, מן הים. קיימים אמנם שדות מעובדים, ובשדותיו של כל כפר כמעט, נראים עדרי כבשים רועים באחו. בשנים האחרונות התפתח גידול חורפנים (מינקים). למרות הזרמים הסוחפניים המסוכנים, שהידוע בהם הוא זרם המאלסטרום, האוכלוסייה מתפרנסת בעיקר ממספנות, דייג ומעיבוד הדגה. הכפרים הינם אטרקציה לא פחותה מההרים סביבם. אלו פניני ארכיטקטורה של בתי עץ צבעוניים, הבנויים סביב ובתוך לשונות ים, החבויים בין צוקים קרחים ושולחים אצבעות עץ אל תוך המים. דוגמא נפלאה לעם החי בנופיו. בכל כפר כמעט, נראים מתקני ענק בנויי עץ, להמלחת דגים, ובכפרים הגדולים קיימים מפעלים להקפאת דגים ולשימורם, לייצור שמן דגים וקמח דגים. מכאן יצאו ועדיין יוצאים דייגים, לציד לווייתנים בים הצפוני, צייד שהיה בעבר עניין מסוכן וכיום הוא מנוגד לחוק הבינלאומי, אך התועלת הכלכלית מאפילה על שיקולים רבים.
בתי מלון באיי לופוטן
(צילום: Frithjof Fure- Visitnorway.com)
טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
טבע נורדי וסבלנות נורדית בחורף, הים כאן גועש והחוף מקבל רוחות, הנחשבות לחזקות באירופה. בקיץ, מרובים ימי השמש, והיופי הטבעי הופך את המקום לאחד ממוקדי המשיכה העיקריים של התיירות הנורווגית. באים לכאן מטיילים רבים כדי לפסוע בשבילים, להעפיל להרים, לגלוש במצנחי רחיפה או לשבת, לצייר ולחלום. חובבי הטבע שבהם יוצאים כשהם מצוידים בלבוש חם, נעליים נוחות ובתקווה להרבה מזל, הרחק אל שמורות הטבע אשר בהרים, לצפות בארנבות שלג, שועלי שלג, מכרסמים שונים, אווזי אחו, ברבורים לסוגיהם ועוד. הרוצה לראות אותם חייב להצטייד גם בסבלנות נורדית – יכולת לשבת לחופו של אגם, שצבעו כחול וקר, כעיני השודדים שבסרטים, ולהמתין בשקט. כל היתר, יסתפקו במראה המרנין של עופות הים.
עד לפני כמה עשרות שנים התקיים באיים מצוד רחב ידיים אחרי עופות דורסים. עיטים ועיטמים נורו בהמוניהם וכנפיהם היו נמכרות לסוחרי נוצות, כהכנסה נוספת. מאז, עבר למעלה מיובל של שמירת טבע. האיים, לפחות שטחי היבשה שלהם, הם מקום מוגן לבעלי חיים, למעט עונות מסוימות בהן ניתן, צמוד למגבלות נוקשות, לצוד מספר בעלי חיים, כגון ברווזים ואיילים. מאכל מקומי נודע הוא ה- Finnbiff , בשר אייל אפוי, המוגש עם רוטב אוכמניות.
סביבת האיים עשירה בשני מיני דגים: הרינג (Herring ) ובקאלה (Cod ). המליחים נאכלים בצורות מגוונות בבוקר ובערב, בעיקר בפרוסות כבושות, ואילו הקוד, הנקרא כאן "טורסק", מבושל בצורה מיוחדת: מניחים פרוסות דג במים רותחים, מכבים את האש ומניחים לו לשרות במים 12 דקות. מאכלים טיפוסיים נוספים הם כבד קוד, הנאכל כשהוא נא, סנפירי סוס-ים ואומצות מבשר כלבי ים. גם גסטרונומיה, היא עניין של גיאוגרפיה... מרחצאות חמים כמיטב המסורת הנורדית (צילום: Thomas Rasmus Skaug - Visitnorway.com)
לופוטן הרחק מעבר לערפילי הצפון במשך אלפי שנים, היה המקום הקסום הזה חבוי הרחק מעבר לערפילי הצפון. השפעה אירופאית כמעט ולא חדרה לכאן, למעט הכפר אונסטד (Unstad ), בו עגנה לפני שנים רבות אנייה גרמנית, ונוסעיה תכננו מחדש את הכפר ובנו אותו במתכונת צפון גרמנית: לא בקתות לאורך החוף, אלא קובץ של בתים, בלב מישור מעובד. התחבורה בין היישובים, מתנהלת בעיקר באמצעות סירות. במקרים מסוימים מדובר במעבורות המפליגות במועדים קבועים ובמקרים רבים יש להמתין בשלווה כדרך הנורווגים: לשבת על הרציף מכורבלים במעיל, להתבונן בשמים המאפירים ובשחפים הנאבקים על שאריות דגים המושלכות למים, למצוץ קוביית סוכר אגב לגימת קפה מר ללא חלב, לחוש את הרוח הצפונית הקרירה, ולחלום. התחברוה מתנהלת בעיקר באמצעות סירות, מעבורות וספינות (צילום: CH - Visitnorway.com)
הים מעניק ולוקח חיים יותר מכול, אני אוהב להתבונן בפניהם צרובות הקור והמלח של הקשישים, ובכפות ידיהן המיובלות של נשים מבוגרות ורחבות גרם, המגלגלות במיומנות מפתיעה חביות כבדות ומלאות במליחים. קווי האופי הבסיסיים של תושבי הצפון לא השתנו במשך הדורות. הם נותרו חייכנים, נוחים להושיט עזרה לזולת, רגועים וכמעט תמיד סבלניים. אנשים אלו, החיים בפינה מרוחקת של אירופה, התרגלו במרוצת השנים, כי כל דבר לוקח זמן.
במאה ה- 18, כשאוניית הדואר היתה יוצאת מאוסלו, נקפו שלושה חודשים, עד שהגיעה לבודו, על חוף היבשה שממול. לפעמים לא הגיעה כלל. לפחות ארבע אוניות דואר, צללו לתהומות מימיו הסוערים של מיצר ווסטפיורד. עובדת החיים הבסיסית כאן היא כי הים מעניק חיים, אך גם לוקח. בזיכרונו של כל כפר מכפרי האיים, שמורים הימים השחורים בהם הים תבע את קורבנותיו. מדי שנה, ב- 25 בינואר, המכונה "ה- 25 הגדול", מתקיים בכפר וארוי (Væroy ) יום זיכרון מסורתי ל- 38 דייגים, שצללו לתהומות בסערה אחת, בחורף 1823.
כתבה על הפלגה באניית הדואר של נורווגיה
עד כמה שניתן (ואולי אסור) לעשות הכללות, תושבי לופוטן, כמו רבים מתושביה של נורווגיה, מרבים לשתות לשוכרה. בלעדי הבירה והוודקה הם אנשים מסוגרים וקשוחים, אולי משום שתנאי הטבע, האקלים ולילות החורף הארוכים עיצבו כך את אופיים. אך ברובם הם אנשים טובים, נחמדים ובעיקר הגונים. מפליא לגלות עד כמה רבים אינם דוברי אנגלית ושמחים להצהיר שהם דוברי נורווגית בלבד.
הזקנים שבהם, גדלו בנורווגיה של פעם. נורווגיה לפני גילוי נפט בים הצפוני, נחשבה לארץ ענייה ופרימיטיבית במושגים סקנדינבים. אלו עדיין מקנאים בשכניהם השבדים על עושרם, ובלבם שומרים להם טינה בשל הנייטרליות המפוקפקת שלהם בימי מלחמת העולם השניה. לא צריך להתאמץ כדי להוציא מהם דברי קלס בגנות השבדים ואפילו פרץ קללות של ממש, היוצאות ממעיין של שנאה, השמור בדרך כלל לגרמנים. מאז ימי ההפצצות עבר כבר למעלה מיובל, אך הזיכרון הנורדי ידוע כארוך.
איי לופוטן, כמו מרבית סקנדינביה, הם אומנם מקום לצעירים, אך תושביהם מזקינים והולכים. תוחלת החיים הולכת וגדלה, ומאז ראשית שנות השבעים, הריבוי הטבעי כאן הוא שלילי. מרבית המשפחות מסתפקות בילד אחד בלבד, דבר בעייתי במיוחד במדינת רווחה כמו נורווגיה. יותר ויותר אנשים מקבלים קצבת זקנה ופחות ופחות אנשים יכולים לשלם מס, דבר היוצר עומס כלכלי גדל והולך על הממשלה. הים תובע גם קורבנות, היו זהירים (צילום: Thomas Rasmus Skaug - Visitnorway.com)
פסטיבל הדייג של לופוטן מקור העושר העיקרי של האיים הוא זרם מים, המגיע מים ברנץ בחודשים ינואר-מרץ ומביא עמו אל ווסטפיורד, עשרות אלפי דגי קוד (בקלה), דג גדול למדי (אורכו 50-100 ס"מ). בהגיעם לבגרות מינית, בגיל שבעה עד עשרה חודשים, הם נודדים לכאן מהצפון הרחוק ובעקבותיהם מגיעים דייגים רבים, מרחבי נורווגיה כולה, היוצאים ללכדם בדוגיות קטנות בגודל של קליפת אגוז, כמו גם בספינות מודרניות המצוידות במכשירי ראדאר וסונאר ויוצרים כאן פסטיבל דייג של ממש.
בעבר הלא רחוק, נטלו חלק באירוע השנתי, כשלושים אלף דייגים, בלמעלה מששת אלפים סירות. החל משנות הארבעים של המאה העשרים, ירד המספר לאלפיים דייגים בערך והאירוע העונתי נמשך, עם שכלול שיטות הדייג. חשוב לציין, כי לאורך כל השנה, ניתן לדוג את דג הקוד, אמנם בכמויות קטנות יחסית, גם בשיטות חובבניות. גם טיולים בהרים מלווים בדרך כלל בדייג, בדרך כלל דגי סלמון או טרוט (שמך). מסורת הדייג העתיקה הניבה את אחת התופעות המרנינות ביותר והיא ה רורבואר ( Rorbuer ) – בקתות העץ האדמדמות ומזופתות הגג הזעירות, הפזורות סביב הכפרים, בנויות על גבי כלונסאות עץ, בקו המים ממש. המלך אויסטיין ( Oystein ) הורה לתושבי המקום, בראשית המאה ה- 12 להכין מגורים עבור הדייגים הרבים המגיעים לאזור בעונת הדיג, כדי שלא ייאלצו להעביר את הלילה הקר בסירותיהם הקטנות והפתוחות. בקתות אלו, שבעבר היו מאוכלסות בצפיפות על ידי אותם דייגים מזדמנים, מושכרות כיום לתיירים.
(צילום: Thomas Rasmus Skaug - Visitnorway.com)
צאצאיהם של הויקינגים בחיי הלופוטנים, לפיכך, דומיננטיים ארבעה זרמים: זרם הגולף, המפשיר את האוויר ומאפשר חיים בקו רוחב כל כך צפוני, "זרם הדגים" הבאים מים ברנץ, "זרם הדייגים" המגיעים לכאן מרחבי נורווגיה, ו"זרם הסחורה" המעובדת, היוצאת מכאן בצורת דגים מיובשים, לרחבי אירופה ובעיקר לאיים הבריטים. חלק מהזרם הזה, בצורת ראשי דגים מיובשים, מגיע עד למערב אפריקה, שם מכינים מהם מרק מזין וזול. המים החמימים יחסית, עושר הדגה והמפרצים השקטים משכו לכאן מתיישבים בתקופות קדומות. הממצאים הארכיאולוגיים מעידים כי איי לופוטן היו מיושבים כבר לפני 4,000 שנה ויותר.
בנורווגית של פעם מפרץ נקרא "ויק". אולי זה המקור לשם "ויקינג". מכאן וממקומות קסומים אחרים במערב נורווגיה, יצאו אבות אבותיו של עם שוחר שלום זה, למסעות התיישבות ומסחר, שבמספר רב של מקרים לוו במלחמות והפילו חיתתם על אירופה. מסעות המאופיינים על יזמות אישית ותנאים שבטיים מקומיים ולא בארגון מרכזי, שדחף מלמעלה להתפשטות טריטוריאלית.
מכל מקום, אין בהתנהגותם השלווה של יושבי המפרצים הללו, כדי ללמד על אופיים המיליטנטי של אבותיהם, שיצאו מכאן בסירות משוטים קטנות לכבוש ארצות לא נודעות. עבורם התקופה הזו איננה מושא לגעגועים, אך שמות כמו אריק האדום ובנו לייף, מגלי איסלנד, גרינלנד וניו-פאונלנד , הינם עדיין מודל להערצה, גם אם לא לחיקוי.
מוזיאון הוויקינגים באיי לופוטן (צילום: CH - Visitnorway.com)
מידע נוסף
למעט בכמה פיורדים קטנים, מי הים אינם קופאים ושומרים על אקלים ממוזג (צילום: Alex Conu-Visitnorway.com)
בתי מלון באיי לופוטן
האוכלוסייה מתפרנסת בעיקר מדיג ומעיבוד הדגה (צילום: Frithjof Fure- Visitnorway.com)
טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
טבע נורדי וסבלנות נורדית בחורף, הים כאן גועש והחוף מקבל רוחות, הנחשבות לחזקות באירופה. בקיץ, מרובים ימי השמש, והיופי הטבעי הופך את המקום לאחד ממוקדי המשיכה העיקריים של התיירות הנורווגית. באים לכאן מטיילים רבים כדי לפסוע בשבילים, להעפיל להרים, לגלוש במצנחי רחיפה או לשבת, לצייר ולחלום. חובבי הטבע שבהם יוצאים כשהם מצוידים בלבוש חם, נעליים נוחות ובתקווה להרבה מזל, הרחק אל שמורות הטבע אשר בהרים, לצפות בארנבות שלג, שועלי שלג, מכרסמים שונים, אווזי אחו, ברבורים לסוגיהם ועוד. הרוצה לראות אותם חייב להצטייד גם בסבלנות נורדית – יכולת לשבת לחופו של אגם, שצבעו כחול וקר, כעיני השודדים שבסרטים, ולהמתין בשקט. כל היתר, יסתפקו במראה המרנין של עופות הים.
עד לפני כמה עשרות שנים התקיים באיים מצוד רחב ידיים אחרי עופות דורסים. עיטים ועיטמים נורו בהמוניהם וכנפיהם היו נמכרות לסוחרי נוצות, כהכנסה נוספת. מאז, עבר למעלה מיובל של שמירת טבע. האיים, לפחות שטחי היבשה שלהם, הם מקום מוגן לבעלי חיים, למעט עונות מסוימות בהן ניתן, צמוד למגבלות נוקשות, לצוד מספר בעלי חיים, כגון ברווזים ואיילים. מאכל מקומי נודע הוא ה- Finnbiff , בשר אייל אפוי, המוגש עם רוטב אוכמניות.
סביבת האיים עשירה בשני מיני דגים: הרינג (Herring ) ובקאלה (Cod ). המליחים נאכלים בצורות מגוונות בבוקר ובערב, בעיקר בפרוסות כבושות, ואילו הקוד, הנקרא כאן "טורסק", מבושל בצורה מיוחדת: מניחים פרוסות דג במים רותחים, מכבים את האש ומניחים לו לשרות במים 12 דקות. מאכלים טיפוסיים נוספים הם כבד קוד, הנאכל כשהוא נא, סנפירי סוס-ים ואומצות מבשר כלבי ים. גם גסטרונומיה, היא עניין של גיאוגרפיה... מרחצאות חמים כמיטב המסורת הנורדית (צילום: Thomas Rasmus Skaug - Visitnorway.com)
לופוטן הרחק מעבר לערפילי הצפון במשך אלפי שנים, היה המקום הקסום הזה חבוי הרחק מעבר לערפילי הצפון. השפעה אירופאית כמעט ולא חדרה לכאן, למעט הכפר אונסטד (Unstad ), בו עגנה לפני שנים רבות אנייה גרמנית, ונוסעיה תכננו מחדש את הכפר ובנו אותו במתכונת צפון גרמנית: לא בקתות לאורך החוף, אלא קובץ של בתים, בלב מישור מעובד. התחבורה בין היישובים, מתנהלת בעיקר באמצעות סירות. במקרים מסוימים מדובר במעבורות המפליגות במועדים קבועים ובמקרים רבים יש להמתין בשלווה כדרך הנורווגים: לשבת על הרציף מכורבלים במעיל, להתבונן בשמים המאפירים ובשחפים הנאבקים על שאריות דגים המושלכות למים, למצוץ קוביית סוכר אגב לגימת קפה מר ללא חלב, לחוש את הרוח הצפונית הקרירה, ולחלום. התחברוה מתנהלת בעיקר באמצעות סירות, מעבורות וספינות (צילום: CH - Visitnorway.com)
הים מעניק ולוקח חיים יותר מכול, אני אוהב להתבונן בפניהם צרובות הקור והמלח של הקשישים, ובכפות ידיהן המיובלות של נשים מבוגרות ורחבות גרם, המגלגלות במיומנות מפתיעה חביות כבדות ומלאות במליחים. קווי האופי הבסיסיים של תושבי הצפון לא השתנו במשך הדורות. הם נותרו חייכנים, נוחים להושיט עזרה לזולת, רגועים וכמעט תמיד סבלניים. אנשים אלו, החיים בפינה מרוחקת של אירופה, התרגלו במרוצת השנים, כי כל דבר לוקח זמן.
במאה ה- 18, כשאוניית הדואר היתה יוצאת מאוסלו, נקפו שלושה חודשים, עד שהגיעה לבודו, על חוף היבשה שממול. לפעמים לא הגיעה כלל. לפחות ארבע אוניות דואר, צללו לתהומות מימיו הסוערים של מיצר ווסטפיורד. עובדת החיים הבסיסית כאן היא כי הים מעניק חיים, אך גם לוקח. בזיכרונו של כל כפר מכפרי האיים, שמורים הימים השחורים בהם הים תבע את קורבנותיו. מדי שנה, ב- 25 בינואר, המכונה "ה- 25 הגדול", מתקיים בכפר וארוי (Væroy ) יום זיכרון מסורתי ל- 38 דייגים, שצללו לתהומות בסערה אחת, בחורף 1823.
כתבה על הפלגה באניית הדואר של נורווגיה
עד כמה שניתן (ואולי אסור) לעשות הכללות, תושבי לופוטן, כמו רבים מתושביה של נורווגיה, מרבים לשתות לשוכרה. בלעדי הבירה והוודקה הם אנשים מסוגרים וקשוחים, אולי משום שתנאי הטבע, האקלים ולילות החורף הארוכים עיצבו כך את אופיים. אך ברובם הם אנשים טובים, נחמדים ובעיקר הגונים. מפליא לגלות עד כמה רבים אינם דוברי אנגלית ושמחים להצהיר שהם דוברי נורווגית בלבד.
הזקנים שבהם, גדלו בנורווגיה של פעם. נורווגיה לפני גילוי נפט בים הצפוני, נחשבה לארץ ענייה ופרימיטיבית במושגים סקנדינבים. אלו עדיין מקנאים בשכניהם השבדים על עושרם, ובלבם שומרים להם טינה בשל הנייטרליות המפוקפקת שלהם בימי מלחמת העולם השניה. לא צריך להתאמץ כדי להוציא מהם דברי קלס בגנות השבדים ואפילו פרץ קללות של ממש, היוצאות ממעיין של שנאה, השמור בדרך כלל לגרמנים. מאז ימי ההפצצות עבר כבר למעלה מיובל, אך הזיכרון הנורדי ידוע כארוך.
איי לופוטן, כמו מרבית סקנדינביה, הם אומנם מקום לצעירים, אך תושביהם מזקינים והולכים. תוחלת החיים הולכת וגדלה, ומאז ראשית שנות השבעים, הריבוי הטבעי כאן הוא שלילי. מרבית המשפחות מסתפקות בילד אחד בלבד, דבר בעייתי במיוחד במדינת רווחה כמו נורווגיה. יותר ויותר אנשים מקבלים קצבת זקנה ופחות ופחות אנשים יכולים לשלם מס, דבר היוצר עומס כלכלי גדל והולך על הממשלה. הים תובע גם קורבנות, היו זהירים (צילום: Thomas Rasmus Skaug - Visitnorway.com)
פסטיבל הדייג של לופוטן מקור העושר העיקרי של האיים הוא זרם מים, המגיע מים ברנץ בחודשים ינואר-מרץ ומביא עמו אל ווסטפיורד, עשרות אלפי דגי קוד (בקלה), דג גדול למדי (אורכו 50-100 ס"מ). בהגיעם לבגרות מינית, בגיל שבעה עד עשרה חודשים, הם נודדים לכאן מהצפון הרחוק ובעקבותיהם מגיעים דייגים רבים, מרחבי נורווגיה כולה, היוצאים ללכדם בדוגיות קטנות בגודל של קליפת אגוז, כמו גם בספינות מודרניות המצוידות במכשירי ראדאר וסונאר ויוצרים כאן פסטיבל דייג של ממש.
בעבר הלא רחוק, נטלו חלק באירוע השנתי, כשלושים אלף דייגים, בלמעלה מששת אלפים סירות. החל משנות הארבעים של המאה העשרים, ירד המספר לאלפיים דייגים בערך והאירוע העונתי נמשך, עם שכלול שיטות הדייג. חשוב לציין, כי לאורך כל השנה, ניתן לדוג את דג הקוד, אמנם בכמויות קטנות יחסית, גם בשיטות חובבניות. גם טיולים בהרים מלווים בדרך כלל בדייג, בדרך כלל דגי סלמון או טרוט (שמך). מסורת הדייג העתיקה הניבה את אחת התופעות המרנינות ביותר והיא ה רורבואר ( Rorbuer ) – בקתות העץ האדמדמות ומזופתות הגג הזעירות, הפזורות סביב הכפרים, בנויות על גבי כלונסאות עץ, בקו המים ממש. המלך אויסטיין ( Oystein ) הורה לתושבי המקום, בראשית המאה ה- 12 להכין מגורים עבור הדייגים הרבים המגיעים לאזור בעונת הדיג, כדי שלא ייאלצו להעביר את הלילה הקר בסירותיהם הקטנות והפתוחות. בקתות אלו, שבעבר היו מאוכלסות בצפיפות על ידי אותם דייגים מזדמנים, מושכרות כיום לתיירים.
(צילום: Thomas Rasmus Skaug - Visitnorway.com)
צאצאיהם של הויקינגים בחיי הלופוטנים, לפיכך, דומיננטיים ארבעה זרמים: זרם הגולף, המפשיר את האוויר ומאפשר חיים בקו רוחב כל כך צפוני, "זרם הדגים" הבאים מים ברנץ, "זרם הדייגים" המגיעים לכאן מרחבי נורווגיה, ו"זרם הסחורה" המעובדת, היוצאת מכאן בצורת דגים מיובשים, לרחבי אירופה ובעיקר לאיים הבריטים. חלק מהזרם הזה, בצורת ראשי דגים מיובשים, מגיע עד למערב אפריקה, שם מכינים מהם מרק מזין וזול. המים החמימים יחסית, עושר הדגה והמפרצים השקטים משכו לכאן מתיישבים בתקופות קדומות. הממצאים הארכיאולוגיים מעידים כי איי לופוטן היו מיושבים כבר לפני 4,000 שנה ויותר.
בנורווגית של פעם מפרץ נקרא "ויק". אולי זה המקור לשם "ויקינג". מכאן וממקומות קסומים אחרים במערב נורווגיה, יצאו אבות אבותיו של עם שוחר שלום זה, למסעות התיישבות ומסחר, שבמספר רב של מקרים לוו במלחמות והפילו חיתתם על אירופה. מסעות המאופיינים על יזמות אישית ותנאים שבטיים מקומיים ולא בארגון מרכזי, שדחף מלמעלה להתפשטות טריטוריאלית.
מכל מקום, אין בהתנהגותם השלווה של יושבי המפרצים הללו, כדי ללמד על אופיים המיליטנטי של אבותיהם, שיצאו מכאן בסירות משוטים קטנות לכבוש ארצות לא נודעות. עבורם התקופה הזו איננה מושא לגעגועים, אך שמות כמו אריק האדום ובנו לייף, מגלי איסלנד, גרינלנד וניו-פאונלנד , הינם עדיין מודל להערצה, גם אם לא לחיקוי.
מוזיאון הוויקינגים באיי לופוטן (צילום: CH - Visitnorway.com)
מידע נוסף
הים מעניק ולוקח חיים יותר מכול, אני אוהב להתבונן בפניהם צרובות הקור והמלח של הקשישים, ובכפות ידיהן המיובלות של נשים מבוגרות ורחבות גרם, המגלגלות במיומנות מפתיעה חביות כבדות ומלאות במליחים. קווי האופי הבסיסיים של תושבי הצפון לא השתנו במשך הדורות. הם נותרו חייכנים, נוחים להושיט עזרה לזולת, רגועים וכמעט תמיד סבלניים. אנשים אלו, החיים בפינה מרוחקת של אירופה, התרגלו במרוצת השנים, כי כל דבר לוקח זמן.
במאה ה- 18, כשאוניית הדואר היתה יוצאת מאוסלו, נקפו שלושה חודשים, עד שהגיעה לבודו, על חוף היבשה שממול. לפעמים לא הגיעה כלל. לפחות ארבע אוניות דואר, צללו לתהומות מימיו הסוערים של מיצר ווסטפיורד. עובדת החיים הבסיסית כאן היא כי הים מעניק חיים, אך גם לוקח. בזיכרונו של כל כפר מכפרי האיים, שמורים הימים השחורים בהם הים תבע את קורבנותיו. מדי שנה, ב- 25 בינואר, המכונה "ה- 25 הגדול", מתקיים בכפר וארוי (Væroy ) יום זיכרון מסורתי ל- 38 דייגים, שצללו לתהומות בסערה אחת, בחורף 1823.
כתבה על הפלגה באניית הדואר של נורווגיה
עד כמה שניתן (ואולי אסור) לעשות הכללות, תושבי לופוטן, כמו רבים מתושביה של נורווגיה, מרבים לשתות לשוכרה. בלעדי הבירה והוודקה הם אנשים מסוגרים וקשוחים, אולי משום שתנאי הטבע, האקלים ולילות החורף הארוכים עיצבו כך את אופיים. אך ברובם הם אנשים טובים, נחמדים ובעיקר הגונים. מפליא לגלות עד כמה רבים אינם דוברי אנגלית ושמחים להצהיר שהם דוברי נורווגית בלבד.
הזקנים שבהם, גדלו בנורווגיה של פעם. נורווגיה לפני גילוי נפט בים הצפוני, נחשבה לארץ ענייה ופרימיטיבית במושגים סקנדינבים. אלו עדיין מקנאים בשכניהם השבדים על עושרם, ובלבם שומרים להם טינה בשל הנייטרליות המפוקפקת שלהם בימי מלחמת העולם השניה. לא צריך להתאמץ כדי להוציא מהם דברי קלס בגנות השבדים ואפילו פרץ קללות של ממש, היוצאות ממעיין של שנאה, השמור בדרך כלל לגרמנים. מאז ימי ההפצצות עבר כבר למעלה מיובל, אך הזיכרון הנורדי ידוע כארוך.
איי לופוטן, כמו מרבית סקנדינביה, הם אומנם מקום לצעירים, אך תושביהם מזקינים והולכים. תוחלת החיים הולכת וגדלה, ומאז ראשית שנות השבעים, הריבוי הטבעי כאן הוא שלילי. מרבית המשפחות מסתפקות בילד אחד בלבד, דבר בעייתי במיוחד במדינת רווחה כמו נורווגיה. יותר ויותר אנשים מקבלים קצבת זקנה ופחות ופחות אנשים יכולים לשלם מס, דבר היוצר עומס כלכלי גדל והולך על הממשלה. הים תובע גם קורבנות, היו זהירים (צילום: Thomas Rasmus Skaug - Visitnorway.com)
פסטיבל הדייג של לופוטן מקור העושר העיקרי של האיים הוא זרם מים, המגיע מים ברנץ בחודשים ינואר-מרץ ומביא עמו אל ווסטפיורד, עשרות אלפי דגי קוד (בקלה), דג גדול למדי (אורכו 50-100 ס"מ). בהגיעם לבגרות מינית, בגיל שבעה עד עשרה חודשים, הם נודדים לכאן מהצפון הרחוק ובעקבותיהם מגיעים דייגים רבים, מרחבי נורווגיה כולה, היוצאים ללכדם בדוגיות קטנות בגודל של קליפת אגוז, כמו גם בספינות מודרניות המצוידות במכשירי ראדאר וסונאר ויוצרים כאן פסטיבל דייג של ממש.
בעבר הלא רחוק, נטלו חלק באירוע השנתי, כשלושים אלף דייגים, בלמעלה מששת אלפים סירות. החל משנות הארבעים של המאה העשרים, ירד המספר לאלפיים דייגים בערך והאירוע העונתי נמשך, עם שכלול שיטות הדייג. חשוב לציין, כי לאורך כל השנה, ניתן לדוג את דג הקוד, אמנם בכמויות קטנות יחסית, גם בשיטות חובבניות. גם טיולים בהרים מלווים בדרך כלל בדייג, בדרך כלל דגי סלמון או טרוט (שמך). מסורת הדייג העתיקה הניבה את אחת התופעות המרנינות ביותר והיא ה רורבואר ( Rorbuer ) – בקתות העץ האדמדמות ומזופתות הגג הזעירות, הפזורות סביב הכפרים, בנויות על גבי כלונסאות עץ, בקו המים ממש. המלך אויסטיין ( Oystein ) הורה לתושבי המקום, בראשית המאה ה- 12 להכין מגורים עבור הדייגים הרבים המגיעים לאזור בעונת הדיג, כדי שלא ייאלצו להעביר את הלילה הקר בסירותיהם הקטנות והפתוחות. בקתות אלו, שבעבר היו מאוכלסות בצפיפות על ידי אותם דייגים מזדמנים, מושכרות כיום לתיירים.
(צילום: Thomas Rasmus Skaug - Visitnorway.com)
צאצאיהם של הויקינגים בחיי הלופוטנים, לפיכך, דומיננטיים ארבעה זרמים: זרם הגולף, המפשיר את האוויר ומאפשר חיים בקו רוחב כל כך צפוני, "זרם הדגים" הבאים מים ברנץ, "זרם הדייגים" המגיעים לכאן מרחבי נורווגיה, ו"זרם הסחורה" המעובדת, היוצאת מכאן בצורת דגים מיובשים, לרחבי אירופה ובעיקר לאיים הבריטים. חלק מהזרם הזה, בצורת ראשי דגים מיובשים, מגיע עד למערב אפריקה, שם מכינים מהם מרק מזין וזול. המים החמימים יחסית, עושר הדגה והמפרצים השקטים משכו לכאן מתיישבים בתקופות קדומות. הממצאים הארכיאולוגיים מעידים כי איי לופוטן היו מיושבים כבר לפני 4,000 שנה ויותר.
בנורווגית של פעם מפרץ נקרא "ויק". אולי זה המקור לשם "ויקינג". מכאן וממקומות קסומים אחרים במערב נורווגיה, יצאו אבות אבותיו של עם שוחר שלום זה, למסעות התיישבות ומסחר, שבמספר רב של מקרים לוו במלחמות והפילו חיתתם על אירופה. מסעות המאופיינים על יזמות אישית ותנאים שבטיים מקומיים ולא בארגון מרכזי, שדחף מלמעלה להתפשטות טריטוריאלית.
מכל מקום, אין בהתנהגותם השלווה של יושבי המפרצים הללו, כדי ללמד על אופיים המיליטנטי של אבותיהם, שיצאו מכאן בסירות משוטים קטנות לכבוש ארצות לא נודעות. עבורם התקופה הזו איננה מושא לגעגועים, אך שמות כמו אריק האדום ובנו לייף, מגלי איסלנד, גרינלנד וניו-פאונלנד , הינם עדיין מודל להערצה, גם אם לא לחיקוי.
מוזיאון הוויקינגים באיי לופוטן (צילום: CH - Visitnorway.com)
מידע נוסף
כתבה על הפלגה באניית הדואר של נורווגיה
בקתות העץ האדמדמות בנויות על גבי כלונסאות עץ (צילום: Thomas Rasmus Skaug - Visitnorway.com)
צאצאיהם של הויקינגים בחיי הלופוטנים, לפיכך, דומיננטיים ארבעה זרמים: זרם הגולף, המפשיר את האוויר ומאפשר חיים בקו רוחב כל כך צפוני, "זרם הדגים" הבאים מים ברנץ, "זרם הדייגים" המגיעים לכאן מרחבי נורווגיה, ו"זרם הסחורה" המעובדת, היוצאת מכאן בצורת דגים מיובשים, לרחבי אירופה ובעיקר לאיים הבריטים. חלק מהזרם הזה, בצורת ראשי דגים מיובשים, מגיע עד למערב אפריקה, שם מכינים מהם מרק מזין וזול. המים החמימים יחסית, עושר הדגה והמפרצים השקטים משכו לכאן מתיישבים בתקופות קדומות. הממצאים הארכיאולוגיים מעידים כי איי לופוטן היו מיושבים כבר לפני 4,000 שנה ויותר.
בנורווגית של פעם מפרץ נקרא "ויק". אולי זה המקור לשם "ויקינג". מכאן וממקומות קסומים אחרים במערב נורווגיה, יצאו אבות אבותיו של עם שוחר שלום זה, למסעות התיישבות ומסחר, שבמספר רב של מקרים לוו במלחמות והפילו חיתתם על אירופה. מסעות המאופיינים על יזמות אישית ותנאים שבטיים מקומיים ולא בארגון מרכזי, שדחף מלמעלה להתפשטות טריטוריאלית.
מכל מקום, אין בהתנהגותם השלווה של יושבי המפרצים הללו, כדי ללמד על אופיים המיליטנטי של אבותיהם, שיצאו מכאן בסירות משוטים קטנות לכבוש ארצות לא נודעות. עבורם התקופה הזו איננה מושא לגעגועים, אך שמות כמו אריק האדום ובנו לייף, מגלי איסלנד, גרינלנד וניו-פאונלנד , הינם עדיין מודל להערצה, גם אם לא לחיקוי.
מוזיאון הוויקינגים באיי לופוטן (צילום: CH - Visitnorway.com)
מידע נוסף
מוזיאון הוויקינגים באיי לופוטן (צילום: CH - Visitnorway.com)
 |
אודות הכותב
ד"ר גלעד (גילי) חסקין, PhD מהחוג ללימודי ארץ-ישראל באוניברסיטת חיפה ומורה דרך מוסמך. מדריך טיולים בחו"ל, בעיקר בארצות אקזוטיות, שימש מספר שנים כמנהל מחלקת ההדרכה בחברה הגיאוגרפית, ובעל ניסיון רב בהרצאות במכללות, במכונים פרטיים ובקורסים למלווי קבוצות
|
.jpg)
