תחנות בהיסטוריה של בולגריה ויהודי בולגריה
מאת: כרמית וייס
עקבות ההיסטוריה המרתקת של בולגריה פזורים בכל אתרי התיירות שלה, וכל המטייל בה אינו יכול להתעלם מהם. אם נכיר את מהלך ההיסטוריה בחבל ארץ זה של הבלקן, ניטיב להבין את סגנונות הבנייה, את האנדרטאות הרבות, המנזרים והכנסיות, ערבובי האוכלוסייה והשילוב בין מזרח למערב.
בולגריה בעת העתיקה
חפירות שנערכו במערות על רכס הרי הבלקן שבבולגריה, גילו עדויות להתיישבות באזור זה כבר בתקופת מתקופת האבן הקדומה (Palaeolithic ). במערות באזורים אחרים בבולגריה, דוגמת מערת יאגודינה (Yagodina ) בהרי רודופי , נמצאו עדויות מתקופת האבן המאוחרת (Neolithic ). מאוחר יותר, בתקופת הברונזה הגיעו לאזור, בו שוכנת כיום בולגריה, שבטים תרקים, שהתיישבו משני צידי נהר הדנובה (רומניה ובולגריה של ימנו). גם יוונים הגיעו באותה תקופה לאזור, התיישבו לחופי הים השחור ובנו ערי נמל, בהן העיר ורנה, עיר הנופש הפופולרית.
במאה השניה לפנה"ס נכבש חצי האי הבלקני כולו על ידי האימפריה הרומית, אשר חילקה את האזור בו שוכנת כיום בולגריה לשני חלקים: תרקיה (Thrace ) בדרום (חלק מבולגריה, טורקיה ויון של ימינו) ו- Moesia בצפון (חלק מבולגריה וסרביה של ימינו).
הבלקן בשנים 1000-188 לפנה"ס (מקור: Plovdivguide )
האימפריה הבולגרית הראשונה והשניה
במאה ה- 6 הגיעו לאזור בני העמים הסלבים ולאחר מכן, במאה ה- 7 הגיעו הבולגרים, שיסדו את האימפריה הבולגרית הראשונה, שבירתה היתה וליקו טרנובו (Veliko Tărnovo ). הבולגרים נטמעו בעמים הסלביים, תוך שהם מאמצים את שפתם ותרבותם. מאוחר יותר הם הרחיבו את גבולות הממלכה לכיוון סרביה והים האדריאטי.
בתחילת המאה ה- 11 עברה הממלכה לשלטון ביזנטי. לאחר המרד בביזנטים הוקמה הממלכה הבולגרית השניה (1185-1396), שהרחיבה את גבולותיה לעבר מקדוניה ואלבניה.
השלטון העות'מני
לקראת סוף המאה ה- 14 פלשו לאזור העות'מנים, ששלטו בו קרוב ל- 500 שנה. השלטון העות'מני לא כפה על הבולגרים את האיסלם ואיפשר להם לשמור על תרבותם במידה רבה.
בתחילת המאה ה- 19 החלה בבולגריה התעוררות לאומית והתארגנות מחתרתית כנגד השלטון העות'מני. ההתקוממות הראשונה כנגד העות'מנים, באפריל 1876, בעיר קופריבשטיצה (Koprivshtitsa ), דוכאה באכזריות על ידי הטורקים. 15 אלף בולגרים נהרגו בהתקוממות זו, בעיר פלובדיב הסמוכה ובכפרים סביבה.
בעקבות כשלון ההתקוממות בעות'מנים, נחלצה רוסיה לעזרתה של בולגריה, ואילצה את הטורקים לסגת מכשישים אחוזים מהשטחים שכבשה בבלקן ולהשיבם לבולגריה. רוסיה איבדה בקרבות עם הטורקים 20 אלף חיילים, אולם מכאן ואילך נקשרה אליה בולגריה בקשר הדוק.
בשנת 1878 זכתה בולגריה בעצמאותה. גבולותיה הוכרזו בין נהר הדנובה לרכס סטארה פלאנינה (רכס הבלקן), והעיר וליקו טרנובו הוכרזה כעיר הבירה. כעבור שנה אחת, בשנת 1879, חוקקה חוקת בולגריה ובעקבותיה עברה הבירה לסופיה .
כתבה על ביקור בסופיה
מלחמת הבלקן הראשונה
תבוסת העות'מאנים במלחמת איטליה-טורקיה (1911), והתחושה שזאת העת בה ניתן לכבוש טריטוריות עות'מאניות, הובילו כמה מארצות חבל הבלקן ליצירת הליגה הבלקנית, בה שימשה בולגריה ציר מרכזי.
מלחמת הבלקן הראשונה החלה כאשר מונטנגרו הכריזה מלחמה נגד האימפריה העות'מאנית. כמה ימים מאוחר יותר שלחו גם שאר בנות הברית אולטימטום לאימפריה העות'מאנית והכריזו עליה מלחמה. במהלך המלחמה הצליחה הליגה הבלקנית לכבוש שטחים נרחבים בחלק האירופי של האימפריה העות'מאנית. שטחים אלו נלקחו מהאימפריה בהסכם לונדון (1913) שסיים את המלחמה. אולם בנות הברית של הבלקן לא הצליחו להגיע להסכמה לגבי חלוקת הטריטוריות שנכבשו מידי האימפריה העות'מאנית, ועל רקע זה פרצה במהרה מלחמת הבלקן השנייה.
אנדרטה להנצחת ההתקוממות נגד השלטון העות'מני, מעבר שיפקה (צילום: כרמית וייס)
מלחמת הבלקן השנייה
לאחר כישלון חלוקת השטחים שנכבשו בין חברות הליגה הבלקנית, פרצה מלחמה בין בולגריה ובין יתר חברותיה בליגה. למלחמה נגד בולגריה הצטרפה גם רומניה. בסיום המלחמה, בהסכם בוקרשט, נמחקו כל הישגיה של בולגריה מהמלחמה הקודמת, פרט לרצועה לחוף הים האגאי שנשארה בידיה. חלק מאזור דוברוג'ה, אשר לחופי הים השחור, עבר משליטת בולגריה לרומניה. יוון קיבלה את השטחים של אזור סלוניקי וסרביה את מקדוניה. כתוצאה משינוים אלו הפכה סרביה למעצמה האזורית בבלקן.
כתבה על בוקרשט
הבלקן בשנים 1000-1
מלחמת הבלקן הראשונה
תבוסת העות'מאנים במלחמת איטליה-טורקיה (1911), והתחושה שזאת העת בה ניתן לכבוש טריטוריות עות'מאניות, הובילו כמה מארצות חבל הבלקן ליצירת הליגה הבלקנית, בה שימשה בולגריה ציר מרכזי.
מלחמת הבלקן הראשונה החלה כאשר מונטנגרו הכריזה מלחמה נגד האימפריה העות'מאנית. כמה ימים מאוחר יותר שלחו גם שאר בנות הברית אולטימטום לאימפריה העות'מאנית והכריזו עליה מלחמה. במהלך המלחמה הצליחה הליגה הבלקנית לכבוש שטחים נרחבים בחלק האירופי של האימפריה העות'מאנית. שטחים אלו נלקחו מהאימפריה בהסכם לונדון (1913) שסיים את המלחמה. אולם בנות הברית של הבלקן לא הצליחו להגיע להסכמה לגבי חלוקת הטריטוריות שנכבשו מידי האימפריה העות'מאנית, ועל רקע זה פרצה במהרה מלחמת הבלקן השנייה.
אנדרטה להנצחת ההתקוממות נגד השלטון העות'מני, מעבר שיפקה (צילום: כרמית וייס)
מלחמת הבלקן השנייה
לאחר כישלון חלוקת השטחים שנכבשו בין חברות הליגה הבלקנית, פרצה מלחמה בין בולגריה ובין יתר חברותיה בליגה. למלחמה נגד בולגריה הצטרפה גם רומניה. בסיום המלחמה, בהסכם בוקרשט, נמחקו כל הישגיה של בולגריה מהמלחמה הקודמת, פרט לרצועה לחוף הים האגאי שנשארה בידיה. חלק מאזור דוברוג'ה, אשר לחופי הים השחור, עבר משליטת בולגריה לרומניה. יוון קיבלה את השטחים של אזור סלוניקי וסרביה את מקדוניה. כתוצאה משינוים אלו הפכה סרביה למעצמה האזורית בבלקן.
כתבה על בוקרשט
מלחמת הבלקן הראשונה החלה כאשר מונטנגרו הכריזה מלחמה נגד האימפריה העות'מאנית. כמה ימים מאוחר יותר שלחו גם שאר בנות הברית אולטימטום לאימפריה העות'מאנית והכריזו עליה מלחמה. במהלך המלחמה הצליחה הליגה הבלקנית לכבוש שטחים נרחבים בחלק האירופי של האימפריה העות'מאנית. שטחים אלו נלקחו מהאימפריה בהסכם לונדון (1913) שסיים את המלחמה. אולם בנות הברית של הבלקן לא הצליחו להגיע להסכמה לגבי חלוקת הטריטוריות שנכבשו מידי האימפריה העות'מאנית, ועל רקע זה פרצה במהרה מלחמת הבלקן השנייה.
כתבה על בוקרשט
הבלקן במלחמת העולם הראשונה
באוקטובר 1915 נכנסה בולגריה למערכה לצד מעצמות המרכז, בתקווה לרווחים טריטוריאליים. סרביה המותקפת מכל עבריה נכבשה, אך הצבא הסרבי נסוג בצורה מסודרת והתארגן באזור מקדוניה שבצפון-מזרח יוון. באזור מקדוניה התבסס קו חזית בין הצבא הסרבי, כוחות המשלוח של מדינות ההסכמה ומתנדבים יוונים, לבין הצבא הבולגרי וכוחות סיוע גרמנים ואוסטרו-הונגרים. חזית זו, המכונה גם חזית סלוניקי, הייתה סטטית לאורך רוב המלחמה, עם הישגים מוגבלים למדינות ההסכמה.
יחד עם הצבא היווני ותגבורות נוספות, התארגנו מדינות ההסכמה ב-1918 למערכה התקפית בחזית המקדונית, שהביאה לשחרור סרביה ולכניעת הבולגרים בספטמבר 1918.
מלחמת העולם השנייה
עוד מראשית שנות השלושים של המאה ה- 20 התקרבה בולגריה לגרמניה הנאצית, וצמחו בה אירגונים פשיסטים ואנטישמיים.
במהלך מלחמת העולם השנייה תמכה בולגריה במדינות הציר (גרמניה, איטליה ויפן), בהנהגתה של גרמניה הנאצית, אך לא לחמה לצידן באופן פעיל. התמיכה נבעה מתוך רצונה של בולגריה להחזיר לעצמה את השטחים שנלקחו ממנה בעקבות מלחמת הבלקן השניה ומלחמת העולם הראשונה: מקדוניה, תרקיה והחלק שהועבר לרומניה.
אולם בולגריה הצליחה להתחמק מהפצרותיה של גרמניה להשתתף באופן ישיר במלחמה עצמה. אף חייל בולגרי לא נטל חלק פעיל במלחמה. אחרי נפילת המשטר הפשיסטי, ב- 9/9/1944, הצטרפה בולגריה למלחמה נגד גרמניה לצדה של ברית המועצות.
יהודי בולגריה בשואה
בספטמבר 1939, נערך בבולגריה ליל הבדולח הבולגרי, במהלכו נופצו חלונות הראווה בחנויות היהודים של סופיה. בהוראת ממשלת בולגריה החל גירושם של יהודים חסרי נתינות בולגרית או בעלי נתינות זרה.
בשנת 1940 חוקק "החוק להגנת האומה", שהטיל מגבלות קשות על היהודים. בעקבות החוק, בשנת 1941, הונהגו צווים אשר הגבילו את חופש הפעולה של היהודים, פגעו ברכושם וביכולתם להתפרנס. משפחות שלמות הועברו מסופיה הבירה אל ערי וכפרי השדה של בולגריה. גברים יהודים רבים נשלחו למחנות עבודה בתנאים קשים ביותר. הקהילה היהודית החזקה, שהיתה משולבת כחלק בלתי נפרד מהחברה הבולגרית, הצליחה לגייס מתנגדים רבים לגזרות שהוטלו עליה, אולם אלו לא הצליחו לבטל את רוע הגזירות.
בשנת 1942 החלו פקידי גרמניה הנאצית, בשיתוף פעולה של שר הפנים הבולגרי, פטר גברובסקי, ותומכים נוספים בחוגי השלטון, בההכנות למשלוח יהודי בולגריה למחנות ההשמדה. אולם מלך בולגריה, בוריס השלישי, וראש ממשלתו, בוגדן פילוב, התחמקו מבקשות גרמניה הנאצית, בתירוץ שהיהודים דרושים להם ככוח עבודה. מהלך זה נעשה מתוך חשש שדעת הקהל הבולגרית, שחלקים נרחבים ממנה התנגדו לגזירות שהוטלו על היהודים, לא תסבול את גירוש התושבים היהודים.
בשנת 1943 נכנעו מתנגדי הגירוש ללחצי גרמניה הנאצית. תוכניות מפורטות לגירוש 20,000 יהודים, הוכנו על ידי פקידי המימשל הבולגרי, בראשותו של שר הפנים פטר גברובסקי. המגורשים היו אמורים להיות תושבי תרקיה ומקדוניה, שסופחו במהלך המלחמה לבולגריה. אולם אותם פקידים הכניסו בחשאי לרשימות המגורשים גם 8,000 יהודים מ"בולגריה הישנה". התוכניות נשמרו בסוד גם מבכירים בשלטון הבולגרי, אולם לקראת ביצוען הן דלפו ועוררו התנגדות עזה בקרב חלקים נרחבים בעם הבולגרי. גם הכנסיה של בולגריה, בראשותם של המטרופוליטן סטפן מסופיה והמטרופוליטן קיריל מפלובדיב, הביעה התנגדות נחרצת לגירוש היהודים.
משלחת של נכבדים בולגרים (לא יהודים) הגיעה לסופיה מהעיירה קיוסטנדיל, ממש בבוקרו של יום הגירוש (9/3/1943). ביחד עם בכירי הקהילה היהודית בסופיה, הצליחה המשלחת לגייס לצידה את סגן יושב ראש הפרלמנט, דימיטרי פשב, שפעל בנחרצות לביטול הגזירה. רק בצהרי אותו יום נתן המלך בוריס הוראה מיידית לבטל את הגירוש. היהודים, שחלקם כבר הוצאו מבתיהם והובאו לנקודות ריכוז, חזרו הביתה, ואילו רכבות המסע, שכבר המתינו בתחנות, יצאו ריקות.
בכך היתה בולגריה למדינה היחידה שהצליחה למנוע את שליחתם של אזרחיה היהודים להשמדה בתקופת השואה.
גורלם של יהודי תרקיה ומקדוניה לא שפר עליהם. הם לא זכו להגנה מהעם הבולגרי, ועשו דרכם אל מחנות ההשמדה. רק מעטים מהם נותרו בחיים. גם יהודי בולגריה ששהו באותה עת במדינות אירופה הכבושות, לא זכו להגנה ונשלחו למחנות ההשמדה.
כתבה על הצלת יהודי בולגריה בשואה
בולגריה לאחר מלחמת העולם השניה
באוגוסט 1944, עם התקדמות הצבא האדום לעבר בולגריה, הכריזה בולגריה על נייטרליות ופירקה את הכוחות הגרמנים שבתחומה מנשקם. לאחר כניסת הצבא הרוסי לבולגריה נלחמו הבולגרים לצידו עד לתום המלחמה.
בשנת 1946 הפכה בולגריה לרפובליקה. זמן קצר לאחר מכן השתלטה המפלגה הקומוניסטית על בולגריה, בסיועה של ברית המועצות. עד לנפילת מסך הברזל בשנת 1989 היתה בולגריה שייכת לגוש הקומוניסטי.
מאז עשתה בולגריה בהדרגה תפנית לעבר המערב, אם כי מבחינה כלכלית עדיין לא נסגרו הפערים.
לקריאה נוספת
מידע נוסף
כתבות נוספות
יעדי טיול מרכזיים בבולגריה
פסטיבל המסיכות קוקרי
כתבות על יעדי טיול בבולגריה
יחד עם הצבא היווני ותגבורות נוספות, התארגנו מדינות ההסכמה ב-1918 למערכה התקפית בחזית המקדונית, שהביאה לשחרור סרביה ולכניעת הבולגרים בספטמבר 1918.
אולם בולגריה הצליחה להתחמק מהפצרותיה של גרמניה להשתתף באופן ישיר במלחמה עצמה. אף חייל בולגרי לא נטל חלק פעיל במלחמה. אחרי נפילת המשטר הפשיסטי, ב- 9/9/1944, הצטרפה בולגריה למלחמה נגד גרמניה לצדה של ברית המועצות.
יהודי בולגריה בשואה
בספטמבר 1939, נערך בבולגריה ליל הבדולח הבולגרי, במהלכו נופצו חלונות הראווה בחנויות היהודים של סופיה. בהוראת ממשלת בולגריה החל גירושם של יהודים חסרי נתינות בולגרית או בעלי נתינות זרה.
בשנת 1940 חוקק "החוק להגנת האומה", שהטיל מגבלות קשות על היהודים. בעקבות החוק, בשנת 1941, הונהגו צווים אשר הגבילו את חופש הפעולה של היהודים, פגעו ברכושם וביכולתם להתפרנס. משפחות שלמות הועברו מסופיה הבירה אל ערי וכפרי השדה של בולגריה. גברים יהודים רבים נשלחו למחנות עבודה בתנאים קשים ביותר. הקהילה היהודית החזקה, שהיתה משולבת כחלק בלתי נפרד מהחברה הבולגרית, הצליחה לגייס מתנגדים רבים לגזרות שהוטלו עליה, אולם אלו לא הצליחו לבטל את רוע הגזירות.
בשנת 1942 החלו פקידי גרמניה הנאצית, בשיתוף פעולה של שר הפנים הבולגרי, פטר גברובסקי, ותומכים נוספים בחוגי השלטון, בההכנות למשלוח יהודי בולגריה למחנות ההשמדה. אולם מלך בולגריה, בוריס השלישי, וראש ממשלתו, בוגדן פילוב, התחמקו מבקשות גרמניה הנאצית, בתירוץ שהיהודים דרושים להם ככוח עבודה. מהלך זה נעשה מתוך חשש שדעת הקהל הבולגרית, שחלקים נרחבים ממנה התנגדו לגזירות שהוטלו על היהודים, לא תסבול את גירוש התושבים היהודים.
בשנת 1943 נכנעו מתנגדי הגירוש ללחצי גרמניה הנאצית. תוכניות מפורטות לגירוש 20,000 יהודים, הוכנו על ידי פקידי המימשל הבולגרי, בראשותו של שר הפנים פטר גברובסקי. המגורשים היו אמורים להיות תושבי תרקיה ומקדוניה, שסופחו במהלך המלחמה לבולגריה. אולם אותם פקידים הכניסו בחשאי לרשימות המגורשים גם 8,000 יהודים מ"בולגריה הישנה". התוכניות נשמרו בסוד גם מבכירים בשלטון הבולגרי, אולם לקראת ביצוען הן דלפו ועוררו התנגדות עזה בקרב חלקים נרחבים בעם הבולגרי. גם הכנסיה של בולגריה, בראשותם של המטרופוליטן סטפן מסופיה והמטרופוליטן קיריל מפלובדיב, הביעה התנגדות נחרצת לגירוש היהודים.
משלחת של נכבדים בולגרים (לא יהודים) הגיעה לסופיה מהעיירה קיוסטנדיל, ממש בבוקרו של יום הגירוש (9/3/1943). ביחד עם בכירי הקהילה היהודית בסופיה, הצליחה המשלחת לגייס לצידה את סגן יושב ראש הפרלמנט, דימיטרי פשב, שפעל בנחרצות לביטול הגזירה. רק בצהרי אותו יום נתן המלך בוריס הוראה מיידית לבטל את הגירוש. היהודים, שחלקם כבר הוצאו מבתיהם והובאו לנקודות ריכוז, חזרו הביתה, ואילו רכבות המסע, שכבר המתינו בתחנות, יצאו ריקות.
בכך היתה בולגריה למדינה היחידה שהצליחה למנוע את שליחתם של אזרחיה היהודים להשמדה בתקופת השואה.
גורלם של יהודי תרקיה ומקדוניה לא שפר עליהם. הם לא זכו להגנה מהעם הבולגרי, ועשו דרכם אל מחנות ההשמדה. רק מעטים מהם נותרו בחיים. גם יהודי בולגריה ששהו באותה עת במדינות אירופה הכבושות, לא זכו להגנה ונשלחו למחנות ההשמדה.
כתבה על הצלת יהודי בולגריה בשואה
בולגריה לאחר מלחמת העולם השניה
באוגוסט 1944, עם התקדמות הצבא האדום לעבר בולגריה, הכריזה בולגריה על נייטרליות ופירקה את הכוחות הגרמנים שבתחומה מנשקם. לאחר כניסת הצבא הרוסי לבולגריה נלחמו הבולגרים לצידו עד לתום המלחמה.
בשנת 1946 הפכה בולגריה לרפובליקה. זמן קצר לאחר מכן השתלטה המפלגה הקומוניסטית על בולגריה, בסיועה של ברית המועצות. עד לנפילת מסך הברזל בשנת 1989 היתה בולגריה שייכת לגוש הקומוניסטי.
מאז עשתה בולגריה בהדרגה תפנית לעבר המערב, אם כי מבחינה כלכלית עדיין לא נסגרו הפערים.
לקריאה נוספת
מידע נוסף
כתבות נוספות
יעדי טיול מרכזיים בבולגריה
פסטיבל המסיכות קוקרי
כתבות על יעדי טיול בבולגריה
כתבה על הצלת יהודי בולגריה בשואה
בשנת 1946 הפכה בולגריה לרפובליקה. זמן קצר לאחר מכן השתלטה המפלגה הקומוניסטית על בולגריה, בסיועה של ברית המועצות. עד לנפילת מסך הברזל בשנת 1989 היתה בולגריה שייכת לגוש הקומוניסטי.
מאז עשתה בולגריה בהדרגה תפנית לעבר המערב, אם כי מבחינה כלכלית עדיין לא נסגרו הפערים.