הפנינים של אראגון:
עשרה יישובים מקסימים בצפון ספרד
מאת: ירדן גור

צפון חבל אראגון הוא אזור יפהפה ומפתיע שגורם לכל מי שמגיע אליו לפעור את פיו, לפקוח את עיניו ולהתענג על המראות, על האוויר הצלול והיין. בין ההרים, שנמתחים במקביל לרכס הפירנאים, נחבאים כפרים רבים, בני מאות שנים, בהם המסורות העתיקות עדיין חיות ונושמות, ומרעיפות מקסמן על המטיילים שמבקרים בהן.

עשרת העיירות והכפרים המתוארים בכתבה הם פנינים אמיתיות – מקומות ששווה להכניס למסלול בחבל אראגון (Aragon), להגיע ולבלות בהם לפחות לילה אחד.

1 / 10

2 / 10

3 / 10

4 / 10

5 / 10

6 / 10

7 / 10

8 / 10

9 / 10

10 / 10

❯ ❮

מפת חבל אראגון ונקודות העניין המתוארות בכתבה, מקומות לינה מומלצים:
סנטה מריה דה אלקזאר בעיירה אלקזאר (A) | מלון דוס ריוס בעיירה איינסה (D), מלון הדירות אל ריקון ליד איינסה
(להגדלה לחצו על הפינה העליונה)

  טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים »
  טיול עצמאי למדינות אירופה לחצו לרשימת היעדים »
  טיולים לאמריקה הצפונית לחצו לרשימת היעדים »

אלקזאר – הטירה שבקצה ההר

"תעצרי בצד!" צעקתי בהתרגשות לשותפתי למסע. עיניי נפערו אל מול טירה עתיקה שנראתה כאילו הושתלה כאן, באמצע הטבע המשוגע שסביב, ממש במקרה. רק כשלושים שניות לאחר שהמשכנו לנסוע, הבנתי שלמעשה הגענו ליעד – העיירה הקסומה אלקזאר (Alquézar).

העיירה שוכנת ברכס סיירה דה גוארה (Sierra de Guara), במחוז סומונטנו (Somontano) שבפרובינציית הואסקה (Huesca). המדרכות העתיקות והסמטאות שבנויות בתלילות רבה – מאמצות את תוואי השטח שהכתיב ההר, מספרות על ההיסטוריה שהעיירה ספגה משך אלף השנים האחרונות.

קשה להתנגד לדחף לטפס אל הטירה ולשוטט ברובע העתיק ש"צמח" סביבה. בדרך עוצרים לתצפית מרהיבה על העמק. שואפים את האוויר הצלול, כשאת שמי התכלת חותכים מדי פעם עופות דורסים, המקננים דרך קבע במצוקים הסמוכים. לאחר ששבעים מהשיטוט, אפשר לרדת בחזרה ולצאת למסלול קצר המגיע אל הנהר – "חוף הים" של המקומיים – לטבילה מרעננת.

מעבר לנוף המטמטם שנשקף לכיוון עמק נהר ורו (Rio Vero), אפשר לצאת מכאן לכמה מסלולים ופעילויות מגוונות, שמתאימות לכל הגילאים. ההרים הגירניים בקניון ורו הסמוך, בהם פעורות כ- 60 מערות, מהווים אטרקציית טבע ופרה-היסטוריה. מסלול מעגלי יוצא מאלקזאר, דרך צמחייה ים-תיכונית עבותה, אל מערת צ'ימיאצ'ס (Chimiachas), בה ציורי קיר בני כ- 5,000-8,000 שנה.

בנוסף, אלקזאר היא בסיס מצוין ליציאה לאטרקציות אקשן בטבע, כמו טיפוס הרים, מסלולי אופניים, טרקים, סנפלינג, חתירה ו"גלישה" במפלים, וכן לביקור בערים ובעיירות הסמוכות.

מומלץ להשתכן בבית המלון המקסים סנטה מריה דה אלקזאר (Santa Maria de Alquezar) שכל כולו מסוגנן ונוסטלגי. בחדר האוכל, המשולב עם סלון ביתי, מגישים ארוחת בוקר מפנקת וארוחות נוספות לפי בקשה. רוב החדרים פונים לנוף מהפנט, מהחלון הענק, שעושה חשק להשכים קום עם אור ראשון ולהביט בפלא מתעורר. האווירה הנעימה והחיוך של צוות המקום, מוסיפים נופך נוסף לחוויית הביקור.
בתי מלון נוספים בעיירה אלקזאר

המלצה: הזמינו מראש רפטינג רגוע או סוער - הרפטינג על נהר gállego מתחיל 40 דקות לעיר הואסקה (Huesca) והוא יכול להתאים גם למשפחות עם ילדים. תקבלו את כל הציוד הדרוש והסעה לנקודת ההתחלה והסיום. שימו לב לנקודת המפגש המדויקת ולתנאי הביטול.

סנטה מריה דה אלקזאר – בית המלון המקסים והנוסטלגי בעיירה אלקזאר
(צילום: Santa Maria de Alquezar)

הטירה של אלקזאר ובתי העיר המאורגנים למרגלותיה בצורה של חצי סהר (צילום: ירדן גור)

ברבסטרו – העיר הגדולה

רק כחצי שעה נסיעה דרומה מאלקזאר והתפאורה משתנה באופן דרמטי. בנקודת הצטלבות הנהרות ורו (Vero) וסינקה (Cinca), יושבת העיר הגדולה ביותר במחוז סומונטנו, בה חיים כ- 85% מתושבי האזור – ברבסטרו (Barbastro) שמה. בשל מיקומה האסטרטגי, כצומת המחבר בין מרכז הפירינאים ליתר חלקי המדינה, היא תמיד היתה מרכז מסחרי ועסקי. גם כיום בתי עסק רבים פזורים ברחובותיה המקסימים.

את הטיול בעיר מומלץ להתחיל בבית החולים הישן (San Julian & Santa Lucia hospital) – שם נמצא מרכז המידע למטיילים באזור, ואולי חשוב ממנו – מוזיאון היין, שפותח צוהר (ואת התיאבון) ליינות המשובחים המיוצרים בדרך היין של סומונטנו.

בשיטוט בעיר כדאי להגיע לקתדרלה המרשימה (Catedral de Santa María de la Asunción), שנבנתה במאה ה- 16. היא יפה ומוארת מבפנים ומתהדרת ביצירותיו של הארכיטקט והפסל הספרדי דמיאה פורמנט (Damià Forment). בית האחים ארגנסולה (Palace of the Argensola brothers) – משוררים ושוחרי אמנות, שחלק מאוספיהם הפרטיים מוצג כאן, הוא תחנה מעניינת נוספת בעיר.
בתי מלון בעיר ברבסטרו

הקתדרלה בעיירה ברבסטרו, יפה ומוארת (צילום: Tuscasasrurales)

איינסה – עתיקה ומתוקה

חבוקה בין נהרות ארה (Ara) וסינקה, שוכנת עיירה קסומה, בעלת הילה היסטורית, המהווה נקודת עצירה מצוינת עבור מי שמעוניינים להמשיך צפונה אלפארק הלאומי הפארק הלאומי אורדסה ומונטה פרדידו (Ordesa and Monte Perdido National Park), וכן עבור חובבי ארכיאולוגיה, היסטוריה וגיאולוגיה.

העיירה איינסה חבוקה בין שני נהרות, תצפית ממרפסת מלון דוס ריוס,
שפירושו "שני הנהרות",והוא אכן שוכן ממש ליד נקודת החיבור של שני הנהרות
(צילום: Hotel y Aparthotel Dos Rios)

סיפורה המרתק של העיר איינסה (Aínsa) מדלג בין תקופת הכיבוש המורי לתקופת הרקונקיסטה, שהאירוע המכונן בה היה הופעתו של צלב זוהר בתוך עץ גדול – דבר שהעניק לנוצרים את הכח לכבוש את המקום מידי הערבים. את הפלא הפירוטכני והקרב שארע מיד אחריו, משחזרים התושבים עד היום, בביאנלה (פסטיבל שמתרחש פעם בשנתיים), בסוף אוגוסט. פסטיבל נוסף נערך כאן בסוף חודש מאי, המשמר מסורת של משיטי רפסודות על נהר סינקה (Nabatas), שהיו סוחרים בעצים עם הערים שבמורד הנהר. במסגרת הפסטיבל נערכים משטי רפסודות בין הערים לספוניה (Laspuña) ואיינסה.

גם אם מגיעים בחודשי השנה האחרים, הביקור בעיר העתיקה – אתר לשימור מורשת עולמית של אונסק"ו – מרשים ומעניין. הכניסה אל העיר, דרך החומות הענקיות, שולחת אותנו הרחק אל המאה ה- 12, אל כנסיית סנטה מריה המתנשאת בקצה הכיכר הגדולה, אל בתים צפופים וסמטאות אפופות קסם, אל בתי עסק, מסעדות וחנויות קטנות שנחבאות מתחת לקשתות.

קשה להאמין, אבל "רק" לפני כ- 50 מיליון שנה, האזור כולו היה שקוע מתחת לים גדול. מזל שכל מחוז סוברבה (Sobarbe) עשיר בעדויות: צבעם של ההרים, שנבע מהרכב המינרלים באותו ים קדמון, ומאובני יצורים ימיים – שנמצאו אפילו בפסגתו של ההר הכי גבוה. מסיבה זו, המחוז הוכרז גם כפארק גיאולוגי לשימור על ידי אונסק"ו.
כתבה על הפארק הלאומי אורדסה | לינה בעיירה איינסה

הסמטאות המסתוריות, החנויות הנחבאות תחת קשתות הכיכר הגדולה. זוהי איינסה העתיקה והנפלאה
(צילום: Marisa Arregui)

העיירה איינזה, חבל אראגון, צפון ספרד

בתי איינסה העתיקה למרגלות הרי הפירנאים והפארק הלאומי אורדסה (צילום: Roger De Marfà)

מלון דירות משגע ליד איינסה

אם אתם משפחה או שומרי כשרות או סתם זוג שרוצה להתפנק באווירה רומנטית, אני רוצה להמליץ בחום על מלון הדירות אל ריקון (Apartamentos El Rincón de Usana), הממוקם ליד איינסה, על גדות נהר אוסאנה (Usana). פשוט קשה להגזים ביופיו של המקום זה, הן מבחוץ (בית אבן משגע) והן מבפנים (עיצוב ספון עץ בצבעים רכים), אז אתן לתמונות לדבר. מינימום השהות כאן הוא שני לילות, אבל מובטח לכם שגם בסיומם פשוט לא תרצו לעזוב את פיסת גן העדן הזו (ויש כאן המון מה לעשות).

מלון דירות ליד איינסה, לינה ליד שמורת אורדסה

מלון הדירות אל ריקון - פיסת גן עדן ליד העיירה איינסה ושמורת אורדסה

העיירה טייה – מכשפות העמק

ימין ושמאל רק סמטאות ובתים עתיקים. "היכן התושבים??", שאלתי מודאגת את המדריך המקומי, "חלקם מגיע בסופי שבוע, אחרים עברו לגור בערים, רובם מתים כבר", ענה לי. סיפורה של העיירה טייה (Tella) הוא סיפורן של עיירות וכפרים רבים בהרים. האוכלוסייה התבגרה (זה קורה עם השנים...), הצעירים שחיפשו השכלה גבוהה ומקומות עבודה, מרכז שוקק ומודרני, נהרו לערים הגדולות, תוך שהם מותירים אחריהם בתים ריקים והורים מזדקנים. "לפני 50 שנה חיו כאן 150 איש", סיפרה לי התושבת היחידה שמצאתי משוטטת ברחוב, "היום אנחנו 9 – ורובנו נשים". חשבתי לעצמי, שאולי כמבקרים, אנחנו צריכים להודות על כך, שכן עיירות כאלה קופאות על שמריהן, מציגות את החיים כפי שהתקיימו כאן מאז ומעולם, בלתי ממוסחרות ובעלות הילה של תמימות.

לכאן, לעיירה טייה, סיבות נוספות להגיע, מלבד אווירת ימי הביניים השורה בסמטאות. לעיירה זו, כך מאמינים, מגיעות מכשפות אמיתיות, לכן בתים רבים מגנים על עצמם במגוון אמצעים – אבנים מעוטרות, צלבים חרוטים על רצפות והמרתיע מכל – ראש אבן שהוצב לפתחה של הארובה. מוזיאון מכשפות קטן מספר את סיפורן (בספרדית כמובן...) של מכשפות טייה והאזור לדורותיהן.

יצורים נוספים חיו ביערות שסביב, בהם דוב המערות, ששרידיו מלפני 250,000 שנה מוצגים במערת נטיפים שבעמק. מסלול מעניין נוסף שיוצא מהעיירה הוא מסלול שלושת ה"ארמיטות" – כנסיות קטנות ומבודדות בטבע (Ruta de las ermitas).
לינה בעיירה טייה

העיירה טייה הולכת והופכת לעיירת רפאים, וזהו סוד הקסם שלה (צילום: itakefoto4u)

מונסון – טמפלרים ומלכים

דגלנים הציפו את הרחובות, כל תושבי אראגון יצאו עם פרחים וממתקים, לבושים בבגדי החג שלהם, קוראים בהתרגשות אל עבר השיירה המלכותית... המאורע הבלתי נשכח: המלך חיימה הראשון (Jaime I de Aragón), שזה עתה הושב למולדתו - לאחר שנפל בשבי והוא בן 6 בלבד, והגיע להתחנך על ברכיי האבירים הטמפלרים ולהתגורר בטירת מונסון (Castillo de Monzón). ההתרגשות והגאווה עלתה על גדותיה ובסוף השבוע הסמוך ליום זה, ה- 24 לחודש מאי, נערך מאז ובכל שנה פסטיבל משוגע, בו לוקחים חלק כל אנשי העיר וסביבתה. תחפושות ותהלוכות, אבירים מטיילים, מאכלי רחוב ושחזור האירוע.

הטירה עצמה, מתנשאת מעל העיר ומרשימה בגודלה, היא מוקד עלייה לרגל עבור מטיילים המגיעים לאזור. הטיפוס אליה קצר אך תלול ובדרך עוברים שלושה שערים – כך שוכני הטירה הבטיחו את ביטחונם. בנוסף למבנים המעניינים שנותרו במצב טוב, המרפסת מספקת תצפית מרהיבה על העיר ועל סביבתה. בשנת 1309 נפטר האביר הטמפלרי האחרון שחי כאן, אך עד היום ישנם דיווחים שונים (רובם של ילדים, אבל לא רק...) על רוחו - שמסתובבת בטירה ומקבלת את פני האורחים.

ברובע העתיק שבמרכז מונסון נמצא מבנה מרשים נוסף – קתדרלת סנטה מריה, שהוקמה לפני כ- 1000 שנה על חורבות מסגד. לא רק יופייה מצדיק את הביקור בה אלא גם חשיבותה ההיסטורית. ממש כאן, נפגשו במשך מאות שנים (עד המאה ה- 15 למעשה), כל אצילי ומלכי ספרד. כאן חוקקו חוקים, ונלקחו החלטות לגביי כיבושים והסכמים שהשפיעו על חייהם של כל תושבי הממלכה.
בתי מלון בעיר מונסון | כתבה על אוכל מקומי ומסעדות באזור

הקתדרלה (למעלה מימין) והנופים הנשקפים מחצר הטירה (משמאל ולמטה) (צילומים: חופית גולדברגר)

פונס – כשהאציל יוצא לחופש

אם אי פעם תהיתם, לאן נוסעים מלכים ובני אצולה כדי לנפוש, העיירה המקסימה פונס (Fonz) היא בדיוק המקום. שמנה וסולתה של החברה הספרדית בנו כאן את בתי הקיץ שלהם, ארמונות צנועים, שמבחוץ בכלל אפשר לטעות בהם ולחשוב שמדובר בווילות רגילות... מומלץ לבקר בארמון הפתוח של הברון ואל דה אוליבו (Val de olivo), ששמו מעיד על עושר עצי הזית שמאפיין את האזור. מבחוץ אולי תחושו מרומים ("היי, איפה הארמון שהבטיחו לנו??"), אך עם הכניסה בדלת הראשית חוזרים 400 שנה אחורה בזמן, ומקבלים טעימה מעניינת ומקסימה של סגנון החיים האצילי.

בשעת אחר הצהריים אפשר לקחת את הפיקניק העירוני שלכם לנקודת תצפית מרהיבה, שנמצאת כשני ק"מ מהעיירה. המסלול (מי ברכב ומי ברגל) עובר דרך מטעי הזיתים ומטפס למנזר סאן חוזה (Ermita de San José). המבנה עצמו סתמי, אך הנוף הנשקף מכאן, על רכס סיירה דה גוארה בצפון ועל פונס בדרום, יגרום לכם להאריך את הארוחה עד כמה שניתן...
כתבה על טיול בעיר הבירה של חבל אראגון - סרגוסה

העיירה המקסימה פונס כפי שניצפית מהמנזר (צילום: ירד גור)

רודה דה איזבנה – כפר קטן, קתדרלה גדולה

כשמטפסים במעלה השביל למרכז העיירה הקטנטונת רודה (Roda de Isábena) לפתע נגלית, מעבר לשער העתיק, הקתדרלה הגדולה והמרשימה, שהעיירה בנויה סביבה (Cathedral of Saint Vincent).

בעבר היא תפקדה כבירת מחוז ריבגורסה (Ribagorza). עובדה זו, בשילוב מיקומה האסטרטגי, השולט על הכניסה אל עמק איזבנה (Isàvena), זיכו אותה בקתדרלה המפוארת.

המקום כל כך קטן שניתן "לכסות" אותו בשעתיים-שלוש של שיטוט עצל, אך קשה להיפרד ממנו מהר כל כך, מפני שכל פינה טומנת בחובה סיפור ותמונת נוף מרהיבה, הרחובות אפופי קסם, הבתים והחצרות יפהפיים.

מסעדה שנבנתה בספריית הקתדרלה לשעבר, מגישה אוכל מקומי מגוון וטעים. על הקיר עוד אפשר לראות ציורים דתיים, ששרדו אירוע שריפה טראומטי, בחצר – קשתות מקסימות, דורשות צילום.
בנוסף למסעדה, ישנו בר קטן סמוך לקתדרלה, חנות מזכרות ומוזיאון שמראה כיצד חיו כאן בעבר.

למעלה: הנוף הנשקף מהמרפסת. למטה מימין: ציור קיר דתי ששרד אירוע שריפה טראומטי
בספריית הקתדרלה (שהוסבה כיום למסעדה מצוינת) (צילומים: ירדן גור)

רודיאר – השער לפארק השעשועים של הטבע

"זוהי העיירה האחרונה בדרך", אומר לנו מדריך הטיפוס שליווה אותנו ליום שכולו אטרקציות בטבע. "עיירה – סוף הדרך!", אני אומרת בקריצה ומיד נגררת להסבר מייגע על הסלנג בשפה העברית ותרגומו לספרדית... ובאמת - במקרה מדובר באחת העיירות המקסימות והכיפיות ביותר באזור – מתאימה לביטוי.

מוקפת במצוקי קניון מסקון (Mascún canyon), העיירה רודיאר (Rodellar) מבצבצת על רקע סלעי, מנוקד בצמחייה ירוקה ועצי אלון. בתיה בנויים בסגנון מסורתי ומשתלבים עם הטבע הסובב. ביקור בעיירה עצמה הוא נחמד ונעים, אך האטרקציה המרכזית כאן היא התחמשות בפיקניק קומפקטי ויציאה לפעילויות הרבות שההרים מספקים.

עיקר העניין – טיפוס הרים, בכל הרמות, לכל הגילאים, אזורים שלמים לאימון טכני וצוקים למטפסים "רציניים", שנוהרים לכאן מכל רחבי אירופה. גם חסרי הניסיון שבינינו (אני, למשל) יכולים להתנסות בטיפוס על קירות ורטיקאליים, ב"ויה פרטה" – דרך שנכבשה בינות להרים, על ידי "סולמות" ששלבי הברזל שלהם נקבעו בסלע. את הדרך למטה אפשר לעשות בסנפלינג ובהליכה רטובה המשלבת גלישה במפלים שבנהר.
כתבה על אטרקציות בעמק מסקון ובמחוז הואסקה

צועדים אל עמק ההרפתקאות. משמאל – הבתים האחרונים של העיירה רודיאר (צילום: ירדן גור)

בנאברה – ימי הביניים העליזים

נכון, בזמן אמת לא היתה זו תקופה קלה לאף אחד, אך אי אפשר להכחיש את המשיכה שלנו, בני העידן המודרני, אל כל דבר שמזכיר לנו את ימי הביניים. בעיקר אנחנו אוהבים: טירות, סמטאות, ארמונות וכיכרות מתקופה זו, וכמה שיותר.

בעיירה הגותית בנאברה (Benabarre) אפשר למצוא שפע של מבנים בסגנון ימי הביניים, השוכנים במבוך הרחובות שלמרגלות הטירה המרשימה.

לא ניתן להיכנס לטירה עצמה, אך שווה לתצפת על האזור מהחצר הגדולה, שמהווה גם מקום טוב למנוחה ולהשתרעות ברוח הנעימה, במיוחד בימי הקיץ החמים. הדבר המרשים ביותר במבנה הטירה הוא קירותיה החיצוניים, החומה המגינה והכנסייה הגותית שמגדלה מיתמר מעלה.
לינה בעיירה בנאברה

נעים לבלות את שעת אחר הצהריים בחצר הגדולה של הטירה המקומית (צילום: ירדן גור)

הדרכים היפות של אראגון

לסיום כתבה עמוסה בעיירות ובכפרים, חלקם נידחים ומרוחקים, מתאים לומר מילה על הדרכים המחברות ביניהם. הנסיעה עצמה בין כפר לכפר, עמוסה במראות וחוויות שמהווים חלק בלתי נפרד מהטיול. הכבישים, מתפתלים בין ההרים, חוצים עמקים, חולפים על פני אגמים, לאורך נהרות. פה טירה עתיקה שאת שמה לעולם לא נדע, מתנשאת לפסגתו של הר, שם גשר אבן המחבר בין שני עולמות – זה שלנו והעולם הישן.

הנסיעה מברצלונה צפונה, לחבל הואסקה שבאראגון אורכת כשעתיים וחצי, במהלכן הנוף משתנה, תוואי השטח הופך הררי והאופק מתמלא בעצים ובסלעים. בהמשך הטיול, המרחקים בין כפר לכפר הם קצרים יותר, אך באופן טבעי – מורידים הילוך. הנסיעה הופכת רגועה ואיטית וכדאי לקחת בחשבון לפחות 4-5 עצירות לתצפית בכל נסיעה ממקום למקום, במיוחד אם אתם אוהבים את המצלמה שלכם ונהנים לצלם נופים מטריפים.

אחד היתרונות של היותו חבל ארץ בתולי ובלתי מתוייר הוא – שאין הרבה לחץ על הכבישים, אין פקקים ולפעמים חולפות דקות ארוכות עד שפוגשים ברכב נוסף. הרווח כולו שלנו.