פורטוגל קצת אחרת:
טיול ג'יפים בטעם מקומי
מאת: צחי גלובין

פורטוגל היא אחד מיעדי התיירות החמים, ולאחר שביקרתי בה אני בהחלט מבין מדוע. שלא כמרבית המטיילים, בחרתי להתרחק מהאתרים הומי התיירים ולצאת אל דרכי השטח הפחות מוכרות, והבחירה הטבעית – טיול ג'יפים.

במשך 10 ימים ביקרנו בכמה מנקודות העניין המרכזיות של פורטוגל, שהן ללא ספק מרשימות, אבל בעיקר התחברנו אל הנופים, האנשים והטעמים של השטח.

1 / 8

2 / 8

3 / 8

4 / 8

5 / 8

6 / 8

7 / 8

8 / 8

❯ ❮

יעדים מרכזיים במסלול טיול ג'יפים בפורטוגל, מפורטו לליסבון, ומקומות לינה מומלצים:
מלון סאו בנטו דא פורטה אברטה | מלון סאו בנטו דא פורטה אברטה קינטה דה פשקה |
מלון קאזאס דו קורו | פוסאדה קונוונטו דה בלמונטה | פוסאדה דה סרה דה אשטרלה | מלון פיודאו אינאטל

   טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים »
  טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
  טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »

הטעמים של פורטוגל

בפורטוגל טעמתי את היין הטעים ביותר שטעמתי מעודי – עדין, מתקתק, כזה שאינו משאיר טעם לוואי אלא משאיר בפה טעם של עוד... ועוד... ועוד... יין פורט, שעל מקורותיו והסיבות לטעמיו הנפלאים אספר בהמשך, הוא יין הדגל של פורטוגל. אך באזורים אחרים מייצרים יינות שאינם נופלים ממנו באיכותם, כך שיין הוא מוטיב מרכזי בטיול בפורטוגל.

בטיול בפורטוגל טעמנו גם מהאוכל המקומי, פעם אחת אפילו בבישול כפרי אצל משפחה מקומית. בהזדמנויות רבות פשוט הוצאנו את המנגל מהג'יפ, והתענגנו על הבשר המשובח, בתיבול נופים משכרים. לא רק מיין השתכרנו בפורטוגל...

טעימות יין פורט - היין הטעים ביותר שטעמתי מעודי (צילום: כרמית וייס)

כפרי הצפחה ומפעל הקרח של בית המלוכה

סטיה קלה מזרחה מקו החוף של פורטוגל, לאורכו מרוכזות הערים הגדולות (וגם רוב התיירים...), מקפיצה אותנו באחת לארץ אחרת. בכל אחד משני הכפרים הזעירים והמקסימים - אייגרה וֶיַה (Aigra Velha) ואייגרה נובה (Aigra Nova) – "אייגרה הישנה" ו- "אייגרה החדשה", בתים הבנויים אבן צפחה. דומה שאיש כבר לא מתגורר בבתים הציוריים הללו, אבל מבט נוסף מגלה גינות ירק קטנות וגם כמה זקנים המעבדים אותן, כמו נותרו כאן מהמאות הקודמות. שני הכפרים הם חלק מרשת של 27 כפרי הצפחה של פורטוגל, המרוכזים על רכס סרה דה לוזה (Serra da Lousã), עליו אנו נמצאים כעת, ושכנו ממזרח - רכס אסור (Serra do Açor).

הג'יפים מטפסים אל נקודת התצפית הגבוהה ביותר באזור, רק 1,205 מ', אבל ביום בהיר ניתן לראות מכאן אפילו את האוקיינוס. בראש ההר קפלה קטנה בשם סנט אנטוני של השלג (St. Anthony of Snow). סנט אנטוני הוא הקדוש המקומי, אבל מדוע "של השלג"? בורות עמוקים, שאת פשרם איש אינו מצליח לנחש, מוסיפים לחידה. אלכסנדרה, המדריכה המקומית, פותרת את החידה – מסתבר שזהו מפעל הקרח של בית המלוכה. אל הבורות היו דוחסים את השלג, שיורד כאן פעמיים-שלוש בשנה, שומרים כמו במקרר ומספקים לארמון בימי הקיץ החמים.
כתבה על כפרי הצפחה של פורטוגל

בתים הבנויים מאבן צפחה בכפרים על רכס סרה דה לוזה (צילום: Rui Silva)

הפארק הלאומי פנדה ג'רש

לאחר סיור קצר בעיר העתיקה של פורטו (Porto), דרכי השטח קוראות לנו, ואנו יוצאים צפונה לעבר הפארק הלאומי פנדה ג'רש (Parque Nacional da Peneda-Gerês). דרכים רומיות עתיקות מאפשרות לנו להביא לידי ביטוי את יכולות הג'יפים. המראות סביב הם מהיפים שיש לפורטוגל להציע – יערות, אגמים, מפלים ונחלים כל כך צלולים, שפשוט חייבים לטבול בהם. בלב השמורה נמצא יער אלברגריה (Albergaria), יער אלונים וערמונים, היחיד שנשמר מהיערות שכיסו את פורטוגל לפני אלפי שנים.

השמורה ירוקה מאד, ובינות לירוק מסתתרים הרבה נחלים, אגמים קטנים, בריכות מים צלולים וגם לא מעט מפלים. מסלול הליכה קצר מביא אותנו אל מפל אראדו (Cascata do Arado), הנופל בסדרה של מדרגות לבריכות צלולות להפליא.
לינה בעיר פורטו

סרט מקסים ממראות שמורת פנדה ג'רש

מלון מומלץ בקרבת שמורת פנדה ג'רש

מלון סאו בנטו דא פורטה אברטה (Hotel S. Bento Da Porta Aberta) ממוקם בקרבת קמפו ג'רש, הכניסה הראשית לשמורה, ומדורג ברמת 4 כוכבים. החדרים, הסוויטות והיחידות המשפחתיות, כולם מרווחים, ממוזגים ולרובם יש מרפסת הצופה לעבר הנוף. במלון גם מסעדה, המגישה אוכל מקומי מצוין, במחיר סביר, בר, מרכז ספא וחנייה. צוות המלון שירותי ונכון לסייע בכל שאלה ובקשה.

מלון סאו בנטו דא פורטה אברטה - במיקום מצוין לביקור בשמורת ג'רש ומתאים גם למשפחות

הטרסות של עמק דורו

כבישים צרים, המתפתלים בין כפרים, שדות וכרמים, מובילים לעמק נהר דורו (Douro). בדרך עוצרים לאתנחתא רטובה במפל פישגאש דו ארמלו (Fisgas do Ermelo), הנופל בסדרת מפלים מגובה 200 מטר. בריכה קטנה למרגלותיו היא הזדמנות לכל האמיצים לקפוץ למים הקרים.

נהר דורו, שמגיע לכאן מספרד השכנה, מתפתל בעמק ולאורכו שורה של סכרים וגשרים. שורות שורות של כרמים מכסות את הגבעות משני צדי העמק, במלאכת מחשבת של טרסות אבן צפחה. בקיץ הן נצבעות בצבע ירוק עז, בסתיו משתנה צבען לגווני אדום עזים, ובחורף הן מתכסות בשכבה לבנה של שלג. בכל עונה המראה פשוט עוצר נשימה, ואין זה פלא שארגון אונסק"ו הכריז על העמק כאתר מורשת עולמית. אינספור מסלולי הליכה יש בין הכרמים, ואנו צועדים באחד מהם.

הטרסות באזור העיירה פיניאו (Pinhão) נחשבות ליפות ביותר. אנחנו מגיעים אליה בשייט מהעיירה רגואה (Regua), ובמשך שעתיים לא שבעים מהיופי. את הדרך חזרה אל הג'יפים אנחנו עושים ברכבת, המתפתלת לצדי הנהר. כמונו, גם את היין שמיוצר כאן, פעם העבירו בספינות למחסנים בפורטו, וכיום ברכבות.
כתבה על עמק נהר דורו | לינה בעמק נהר דורו

הטרסות של עמק דורו מעל העיירה פיניאו
כך זה נראה מהחדר של מלון דה וינטג' האוז דורו - מלון חמישה כוכבים מרהיב ביופיו
(צילום: The Vintage House - Douro)

היינות של עמק דורו

אי אפשר לטייל בעמק דורו, מבלי לבקר באחד הייקבים בהם מיצרים את היין המפורסם – יין פורט, המופק רק מענבי העמק הזה. בייקב של אחוזת קינטה דה פשקה (Quinta da Pacheca) עדיין דורכים את הענבים ברגליים ומאחסנים אותם בחביות עץ ענקיות.

אחרי הסבר מלומד על התהליך שעוברים הענבים, אני מבין את פשר אהבתי הגדולה ליין הפורט – האלכוהול שמוסיפים לו יוצר מתיקות רבה יותר וגם שמחה גדולה יותר... היתה זו מלחמת הירושה הספרדית במאה ה- 18, שעצרה את יצוא היין מצרפת לאנגליה, והסוחרים האנגלים, שנאלצו לייבא יין מפורטוגל הרחוקה, נהגו להוסיף לו אלכוהול, כדי שיעמוד בתלאות הדרך.
אחרי ביקור שכזה, אך טבעי שנשארים ללון באחד מבתי האחוזה, שהפך למלון בוטיק מקסים. מי יכול לנהוג אחרי כל הטעימות...

הכרמים של אחוזת קינטה דה פשקה, שהאדימו עם בוא הסתיו (צילום: כרמית וייס)

המלון הנפלא של ייקב פאשקה - מלון בוטיק מפנק ו- 200 דונם של יופי מסחרר (צילום: כרמית וייס)

פרה-היסטוריה בעמק דורו והיסטוריה של יהודי פורטוגל

תצפית סנט ברברה (St. Bárbara) מאפשרת עוד מבט על עמק דורו, בחלקו המזרחי, בסמוך לגבול עם ספרד. מלבד טרסות הכרמים, אותן ניתן לראות גם כאן, באביב מתכסים המדרונות בפריחה מרהיבה של מטעי שקדים. לא הרחק מכאן נמצא האתר הארכיאולוגי של עמק קואה (Parque Arqueológico do Vale do Côa), שנתגלה רק בסוף שנות השמונים של המאה הקודמת. ציורי סלע מרשימים נחשפו בזמן ההכנות לבניית סכר גדול, באזור בו נשפך נהר קואה אל נהר דורו. בניית הסכר בוטלה, לאחר שהבינו שמצאו כאן את המוזיאון הפתוח הגדול בעולם לתקופת האבן הקדומה. לאורך 15 ק"מ פזורים מספר אתרים עם ציורי סלע של בעלי חיים ובני אנוש, שנחרטו באבן לפני למעלה מ- 20 אלף שנה.

עוזבים את עמק נהר דורו ועושים קפיצה בזמן, אל הכפר מריאלבה (Marialva), הבנוי בראש גבעה נישאה שהריסות מבצר בראשה. מבצרים רבים כמותו פזורים בפורטוגל, והם נועדו להגנה על דרכי הסחר. רוב בתי הכפר נראים נטושים, אך נעים להסתובב בין בתי האבן ולפגוש בקשישים הבודדים שעדיין מתגוררים בהם.
* על מלון מקסים בכפר מריאלבה - מלון קאזאס דו קורו - בכתבה על בתי מלון מיוחדים בפורטוגל

בתיו הישנים של הכפר מריאלבה, מבט מחלון החדר במלון קאזאס דו קורו (צילום: כרמית וייס)

את היום ההיסטורי הזה אנחנו מסיימים במקום המזוהה ביותר עם ההיסטוריה של יהודי פורטוגל. קהילה גדולה של אנוסים המשיכה לשמור בסתר, במשך מאות בשנים, על מנהגי אבותיהם בעיירה בלמונטה (Belmonte), וכיום שוכן כאן המוזיאון היהודי, עם מוצגים מרגשים מחייהם של אותם אנוסים.
לינה בעיירה בלמונטה

המוזיאון היהודי בבלמונטה, מוצגים מרגשים מחייהם של האנוסים בפורטוגל (צילום: כרמית וייס)

מלון פוסאדה קונוונטו דה בלמונטה - מלון בוטיק, במבנה ששימש בעבר מנזר ושופץ בטוב טעם
(צילום: Pousada Convento De Belmonte)

ההרים של שמורת סרה דה אשטרלה

מבלמונטה קצרה הדרך אל שמורת סרה דה אשטרלה (Serra da Estrela), רכס ההרים הגבוה ביותר של פורטוגל.
את הלילה אנו עושים במלון פוסאדה דה סרה דה אשטרלה (Pousada da Serra da Estrela), ארמון היסטורי משופץ, עם גנים רחבי ידיים, בריכה חיצונית ומקורה, מרכז בריאות וספא, חדרים גדולים וסוויטות מפנקות, היכולות להתאים גם למשפחות.

את יום המחרת אנו פותחים בנסיעה בעמק זזרה (Zêzere) - עמק קרחוני בעל תצורת U מושלמת, שנראה כמו הגיע לכאן היישר משוויץ. נהר זזרה זורם בלב העמק, שאורכו 12 ק"מ, והוא מסתיים בעיירה מנטייגאש (Manteigas). סטייה אל דרך עפר מוליכה אל מפל פוסו דו אינפרנו (Poço do Inferno) - "הבאר של הגהינום", כינוי שניתן לו מאחר והוא מסתתר בנקיק סלע צר ופורץ ברעש גדול ומפחיד.
כתבה על ההרים וכפרי האנוסים

פוסאדה דה סרה דה אשטרלה - מלון מיוחד בארמון היסטורי משופץ

דרכי העפר של רכס סרה דה אשטרלה

דרכי עפר רבות חוצות את השמורה, מאחר שהפורטוגלים הם חובבי ג'יפים. אחת מהן מביאה אותנו לפינה נסתרת וקסומה בשם קובאו דה פונטה (Covão da Ponte), אתר קמפינג ומקום מושלם להדליק את המנגל לארוחת צהריים. מרבד עלי השלכת, הנחל הזורם לו בנחת וההרים סביב, הופכים גם את הארוחה הפשוטה ביותר לחגיגה.

המשכה של הדרך, בקצה הצפוני של השמורה, מזמנת לנו עצירה בשני כפרים היסטוריים, שנבנו סביב מבצרים, המעידים על דרך חשובה שעברה כאן. בתי הכפר ליניארז דה ביירה (Linhares da Beira) והכפר פולגוזיניו (Folgosinho) בנויים אבן גרניט מקומית, ומעל כל אחד מהם מתנשא על משטח הסלע החשוף מבצר גדול. למרגלותינו ממערב נשקף העמק, שבמרכזו זורם נהר מונדגו (Rio Mondego), הנהר הארוך ביותר הזורם אך ורק בפורטוגל. הנהר שימש דרך מסחר חשובה מההרים לאוקיינוס ובחזרה, שכל מי שכבש את פורטוגל ביקש לשלוט בה.

הנקודה הגבוהה ביותר על רכס סרה דה אשטרלה, ובפורטוגל כולה - נקראת טורה (Torre), שפירושו "מגדל". ואכן מגדל בגובה 7 מ' נבנה על הפסגה, במטרה להשלים את הגובה של 1,993 מ' למספר עגול... נוף של 360 מעלות נפרש לרגלינו. סלעי בזלת שחורים ענקיים, המאפיינים את הרכס, יוצרים נוף ייחודי, שאגמים קטנים מנקדים אותו בכחול.

סלעי בזלת ענקיים מאפיינים את רכס סרה דה אשטרלה ויוצרים נוף ייחודי (צילום: צחי גלובין)

ארוחה מקומית בכפרי הצפחה

בדרכי שטח אנחנו מגיעים מהרכס הגבוה של סרה דה אשטלה, אל הרכס שלמרגלותיו - רכס אסור (Serra do Açor). הגבעות המתגלגלות של הרכס מכוסות טרסות ומנוקדות בכפרי צפחה קטנים. הגדול והפופולרי שבהם הוא כפר הצפחה פיודאו (Piodão), שגם אנו לא מפספסים ביקור בו. הליכה על השבילים מרוצפי האבן, בינות לבתי האבן הציוריים, כמו לוקחת אותנו כמה מאות שנים לאחור.
על גבעה הצופה אל הכפר, מלון פיודאו אינאטל (Hotel Piódão Inatel) גם הוא בנוי אבן, עם חדרים ממוזגים ובריכה פנימית וחיצונית.

מלון פיודאו אינאטל - מלון 4 כוכבים עם נוף מדהים ולא יקר

לארוחת הצהריים אנו מתארחים בבית משפחה מקומית באחד הכפרים. המרק שמוגש לנו נקרא "מרק הרים", ובו התבשלו יחדיו נקניקים, תפוחי אדמה וירקות, למעדן מחמם ומשביע. היום אין דיאטה...

כפר הצפחה פיודאו, כמו לחזור כמה מאות שנים לאחור (צילום: כרמית וייס)

על גג העולם

נסיעה בדרכי השטח שעל קו הרכס, מזמנת עצירה בנקודת התצפית קולקוריניו (Colcurinho) ומראות כמו היינו על גג העולם. אני פורש מהקבוצה, מבקש לספוג את המראות ללב ולריאות. יכולתי לעמוד כך לנצח, אבל מפל פרגה דה פנה (Fraga da Pena), שמימיו צונחים מגובה 20 מ' אל בריכה צלולה, מזמין אותי לטבילה קרירה.

על הרכס פזורות טורבינות חשמל, המעידות על הרוחות העזות הנושבות כאן. בהמשך אנו פוגשים גם תחנות רוח עתיקות יותר, המרוכזות כולן מעל הכפר גביניוש (Gavinhos). מתוך 14 תחנות הרוח בנויות האבן, שכולן זכו לשיפוץ, רק אחת עדיין פעילה וניתן לראות כיצד טוחנים בה חיטה, שיפון ותירס.

מפל פרגה דה פנה ובריכה שמזמינה לטבול במימיה (צילום: Bruno Monteiro)

חוויות מקומיות

אין טיול בלי ראפטינג, והפעם אלו הם קיאקים על נהר מונדגו (Rio Mondego), שייט רגוע לאורך 12 ק"מ. מעלינו מרחפות כל העת ציפורי טרף, שחדי העין מזהים בהן עיטים ובזים וגם חסידות. שוב נפתח המנגל על שפת הנהר, ושוב התפאורה היא חלק בלתי נפרד מהאוכל.

קייקים על נהר מונדגו (צילום: צחי גלובין)

בערב, לאחר שיטוט בעיר העתיקה של קויימברה (Coimbra), מזומנת לנו עוד חוויה מקומית, בדמות מופע מוסיקת פאדו. הזמרים, המלווים בגיטרות וכיום גם בכלי נגינה נוספים, שרים שירי עצב וגעגוע, אותם שרו הנשים לבעליהן הספנים, שהפכו את פורטוגל לאימפריה. הלהקות כאן בקויימברה, כך מספרים לנו, הרבה פחות ממוסחרות מאלו בהן ניתן לצפות בבירה ליסבון (Lisbon).

לפני הטיסה הביתה אנחנו לא מוותרים על סיור בליסבון, שהיא עיר מקסימה, אבל עבורי דווקא האזורים הכפריים וההרריים של פורטוגל, הם אלו שהשאירו טעם של עוד.