www.goTravel.co.il
הכתבה מעניינת? שלחו אותה בדואר למי שתרצו

הקש בתיבה את רצף האותיות המופיע למטה:

טורקיה: פני הארץ ותושביה


טורקיה: פני הארץ ותושביה
מאת: ד"ר יהודה דגן


שטחה של טורקיה כ- 780,000 קמ"ר, מתוכם כ- 25.000 קמ"ר ביבשת אירופה (3.2%), וכ- 755.000 קמ"ר ביבשת אסיה (96.8%). אוכלוסייתה 71,892,000 נפש (נתוני ה- CIA לשנת 2008). עיר הבירה היא אנקרה (כ- 3.4 מליון נפש), הערים הגדולות הן: איסטנבול (כ- 12 מליון נפש), איזמיר (כ- 3.7 מליון נפש) ואדנה (2.5 מליון נפש).
בטורקיה מחצבים רבים: פחם, כרום, נחושת, ברזל, אזבסט, אבץ ועופרת.
בשנים האחרונות החלו לפתח שדות נפט וגז שנמצאו ליד בטמאן (בקרבת דיירבקיר) ולמרגלות הרי הטאורוס ליד אדיאמן.
 
סימפוניה של צבעים, טורקיה
סימפוניה של צבעים   (צילום: תומר וייס)

מרכז אסיה




 
טורקיה המודרנית משתרעת על שטחו של חצי אי שנקרא כבר בתקופות הקדומות אסיה הקטנה. שרשרת תהליכים גיאולוגיים (סידוק, קימוט, הרמה והתפרצויות געשיות), שאירעו בתקופות קדומות, יצרו מבנה גיאוגרפי שניתן לזהות בו 6 אזוריים עיקריים:
 
1. שרשרת הרי הפונטוס בצפון
נוצרו על-ידי התקמטות קרום כדור הארץ, התקמטות חיצונית. רכס זה מתחיל בקרבת איסטנבול ושם גובהו 600-400 מ'. במזרח מתנשאות פסגותיו לגובה מעל 4,000 מ'. שרשרת הרים זו משתרעת במקביל לחופי הים השחור. אורכם כ- 1,100 ק"מ, ורוחבם הממוצע 150-100 ק"מ. רצועת החוף למרגלות ההרים צרה ורוחבה לעיתים 1,000-500 מ'. מעטים המעברים הנוחים החוצים את רכס ההרים. מעברים אלו מנצלים את תוואי הנחלים הגדולים, שפורצים את רכסי ההרים ונשפכים לים השחור (הנהר האדום "קזיל-אירמק", הנהר הירוק "ישיל-אירמק" ונהר הסקרייה). נתונים אלה גרמו לכך שהרי הפונטוס שימשו כחיץ בין חופי הים השחור לפנים רמת אנטוליה. הכבישים המודרניים כיום מנצלים את אותם מעברים בודדים שקיימים. אחד המאפיינים של רכס הרי הפונטוס, הוא קיומם של אגנים פנימיים, בהם יש אדמה פורייה ומקורות מים שזורמים כל השנה. באגנים אלו התרכזה מאז ומתמיד האוכלוסייה, תוך ניצול המשאבים החקלאיים.
 
2. רמת אנטוליה
במרכזה של טורקיה, נמצאת הרמה האנטולית הכוללת כרבע משטח טורקיה, תחומה מכל צדדיה על-ידי רכסי הרים החובקים אותה ויוצרים אזור בעל מאפיינים מיוחדים. רובה של הרמה בנויה מאבני גיר, וגובהה הממוצע 900-700 מ' מעל פני הים. בנוף הרמה בולטים רכסי גבעות נמוכות ופסגות הרי געש כבויים, אלה מחלקים את הרמה לכמה אגנים פנימיים, שבהם מצויה אדמה פורייה. החלק הדרומי-מזרחי של רמת אנטוליה נמוך משאר אזוריה, ובה מצויות ימות מלוחות ומליחות, כדוגמאת ימת טוז-גולו (Tuz Gölü); שהיא שריד של ימה נרחבת יותר. השטח הרמתי העיקרי של יחידת נוף זו מצוי סביב אנקרה, ובין קוניה וקפדוקיה. דרומה לאגן ימת טוז-גולו, משתרע רכס שמתרומם כ- 300 מ' מעל שטח הרמה, רכס זה מסתיים ברכס הגעשי חסאן-דאג' (3,325 מ'). החלקים הצפוניים של רמת אנטוליה מנוקזים על ידי גדול הנהרות בטורקיה, הקזיל-אירמק. החלק המערבי של הרמה האנטולית, מנוקז על-ידי נהר הסקרייה ויובליו. במזרח הרמה, מעל לעיר קיסרי, מתרומם הר הארצ'יאס (Erciyas) לגובה 3,915 מ'. הר זה היינו הר געש כבוי. שפכי הלבה והטוף שפרצו מלועו בעבר, יצרו שטחי קרקע פוריים. פעולות ארוזיה שנוצרו עקב שבירה וקימוט, יצרו תצורות נוף מיוחדות, בקרבת היישובים: נפשהייר, אירגיפ, נג'דה ועוד. נטיית השכבות הגעשיות - לבה וחפף (טוף) - צפונה לעבר נהר הקזיל-אירמק, יצרו נוף יחודי של עמודי קונוס בצורות שונות. שכבת הלבה הקשה העליונה ושפוע השכבות (4 מעלות), תורמות לעיצוב צורות נוף מדהימות שמיחדות חבל ארץ זה. הריחוק ממקומות הומים משכו בתקופות הקדומות אוכלוסייה מתבודדת, שחצבה מקומות מגורים בעמודים שנוצרו במהלך השנים. מצב זה נמשך עד הדורות האחרונים. 
 
עמודי קונוס בקפדוקיה, טורקיה
עמודי קונוס בקפדוקיה   (באדיבות משרד התיירות הטורקי)
 
3. רכס הרי הטאורוס
בדרום המדינה נמשכת לאורך כ: 1,500 ק"מ שרשרת הרי הטאורוס. בשונה מהרי הפונטוס, הרים אלו בנויים מכמה רכסים מקבילים, אשר סוגרים על רמת אנטוליה מצד דרום. רכס זה מקביל לחוף הים התיכן, ורוחבו 150 ק"מ. הרי הטאורוס בנויים מסלעי גיר, ויש בהם תופעות קרסטיות מרובות. בין הרכסים מצויות בקעות פוריות ואגנים סגורים, שבמרכזם מצויים אגמים שניקוזם קרסטי. הרי הטאורוס מגיעים לעיתים עד חופי הים התיכון, ורק בשנות ה- 70 נסלל כביש לאורך הים התיכון. באזור העיר אנטליה נוצרה שפלה רחבה, ושם ההרים רחוקים 30-25 ק"מ מחוף הים. שפלה נוספת נוצרה סביב העיר אדנה (זו נוצרה מהרבדת אדמת סחף של נהרות הסיהן והג'יהן). מעטים המעברים הטבעיים החוצים את רכס הטאורוס, המפורסם שבהם, עולה מאזור קיליקיה: "המעברים הקילקיים". נראה שרכס זה שימש חיץ בפני המתיישבים הקדומים שחיו ברמה האנטולית.
 
4. מזרח טורקיה (הרי ארמניה-כורדיסטאן)
אזור זה מורכב ממספר יחידות גיאוגרפיות משניות שעיקרן הרריות. באזור זה ניתן לראות הרי געש כבויים (הר נמרוד דאג' המזרחי) והרים שמורכבים מסלעים קדומים.   גובהם של רכסי ההרים, מעל 4,000 מ' ושיאם בהר האררט - "אגרי-דאג" (Aĝri Daĝ) המתנשא לגובה 5,166 מ'. כיסוי הלבה הצעירה מכסה שטחים נרחבים כפי שניתן לראות בכביש ואן-קרס. בין הרכסים נוצרו בקעות פוריות בגובה 2,000-1,500 מ'. בקרבת הגבול עם אירן מצויה ימת ואן, שהיא ימה ללא ניקוז וחסרת מוצא. ימה זו נוצרה כתוצאה משפכי לבה שזרמו מהר נמרוד-דאג', בחוסמם את ניקוזו של שטח רחב ידיים. מרבית השטח הדרום-מערבי, מנוקז על-ידי נהרות הפרת והחידקל (טגריס) ויובליהם, הזורמים לים הפרסי. החלק המזרחי של חבל ארץ זה מתנקז לנהר הארס הנשפך לים הכספי. חבל ארץ זה מיושב בדלילות, ולאחרונה גובשה תוכנית לאגירת מים ופיתוח חקלאי של שטחי הבזלת שמכסות את הרמות הגבוהות.
 
 פסגתו המושלגת של הר אררט, טורקיה
פסגתו המושלגת של הר אררט   (באדיבות משרד התיירות הטורקי)
 
5. האזור האגאי - במערב
חבל ארץ זה משתרע מחוף הים התיכון עד 15-80 ק"מ לתוך היבשת (מזרחה). רכסי ההרים משתפלים מערבה, לעיתים ממש עד קו החוף. בין רכסי ההרים זורמים נחלים גדולים, המנקזים שטח נרחב, שתחילתו בקצה המערבי של הרמת האנטולית. החשובים בנהרות הם: גדיז, מנדרס הגדול ומנדרס הקטן. משני צידי הנהרות נוצרו עמקים פוריים מאדמה אלובילית. לאורך הנחלים עלו דרכי המסחר העיקריות למרכז אנטוליה. חבל ארץ זה היה ועודנו המיושב ביותר בכל טורקיה, החל ממחצית האלף הראשון לפנה"ס. לאורך החוף מצויים נמלים טבעיים, ושם נוסדו ערי הנמל הקדומות (איזמיר, אפסוס, פטיה). מאיי הים האגאי שייכים שני איים בלבד לטורקיה: אי אימרוז ואי בוזג'אה.
 
6. תרקיה - טורקיה האירופאית
חבל ארץ זה שייך כולו לאירופה, רובו שטוח ומועטים בו הגבעות או ההרים. רובו של השטח משמש לחקלאות בעל. דרך חבל ארץ זה, עברו משחר ההיסטוריה העמים שחדרו למזרח דרך אסיה הקטנה.
 
חלוקה גיאוגרפית נוספת של טורקיה נעשית על-פי המאפיינים התרבותיים של אזוריה השונים של טורקיה כמו:
1. חבל מרמרה (שכולל את הרצועה היבשתית סביב ים מרמרה (ים השיש), אזור איסטנבול, איזמיט, בורסה וצ'נקלה.
2. חבל חופי הים השחור והרי הפונטוס.
3. החבל האגאי.
4. מרכז הרמה האנטולית.
5. חבל הים התיכון, הכולל את המורדות הדרומיים של הרי הטאורוס, חבל קיליקיה ואזור העמוק.
6. חבל ההרים הגבוהים של מזרח טורקיה.
7. החבל של דרום-מזרח טורקיה, הכולל את אזור דיירבקיר-חרן, שהוא למעשה החלק הצפוני-מערבי של מישורי מסופוטמיה.    
 
לטורקיה קו חוף באורך כ- 7,200 ק"מ, לאורכו מצויים מעגנים טבעיים רבים. לאורך החוף האגאי הוקמו ערים רבות שהתבססו על מעגנים אלו. לאורך החוף הדרומי מצויים מעגנים טבעיים שסביבם התפתחו ערים גדולות. הנמלים הגדולים מצויים באיסטנבול, איזמיר, אדנה, מרסין, ואיסכנדרון.
 




 
האקלים בטורקיה
עקב המבנה הגיאוגרפי-טופוגרפי המורכב של טורקיה, קיימים הבדלים קיצוניים במשטר האקלים בין אזוריה השונים. בחבל האגאי שורר אקלים ים-תיכוני, בהרי הפונטוס שורר אקלים ממוזג וגשום במשך כל השנה, ובמשך החורף חשופים ההרים לחזית קרה הבאה מצפון. ברמת אנטוליה קיימים הבדלים ניכרים במשטר הטמפרטורה והמשקעים, ההרים הסוגרים על הרמה מכל עבריה מונעים חדירת גשמים (ממוצע שנתי 600-400 מ"מ). באזור המזרחי של טורקיה שורר אקלים הררי-יבשתי. הקיץ נעים וממוזג ואילו בחורף קר מאוד ומרובים ימי השלג. באזור ימת ואן והעיר הקרי יורדים כ- 1,500 מ"מ בשנה.
 
הרי הקצקר, טורקיה
הרי הקצקר, מעטה לבן גם בסוף הקיץ   (צילום: תומר וייס)
  
אוכלוסיית טורקיה
כ- 99.8% מאוכלוסיית טורקיה היינה מוסלמית, 80% טורקים והשאר מיעוטים, כמעט כולם כורדים. בצפון מזרח מצויים הלאזיים, שמוצאם מהרי הקווקז, צ'רקסים, וגרוזינים. בחבל חטאי (אזור אנטקיה) מרוכזים ערבים-סורים, ובעיר איסטנבול וסביבה מצויים כמה עשרות אלפי יוונים. יהודים נמצאים כיום בעיקר באיסטנבול וסביבותיה. קהילת איזמיר (סמירנה) עלתה ברובה לארץ ישראל וכך גם רוב הקהילות שהיו באורפה, ארזרום, בורסה ואדירנה.
בטורקיה קיימת בעיה של הגדרת המיעוטים. במדינה עם אוכלוסיה גדולה יחסית (כ-70 מיליון בני אדם), שמרביתה טורקים (89%-92%), מצויות קהילות מיעוטים אתניים, הכוללות: כורדים, ערבים, אלבנים, ארמנים, יוונים, גרוזינים ואחרים. המילה "מיעוט" ממשיכה להוות סוגיה בעייתית בפני עצמה, מאחר והמדינה הטורקית מכירה בקהילות המוזכרות ב"אמנת לוזאן" (בעיקר יוונים אורתודוקסים, ארמנים וקהילות יהודיות) כמיעוטים, ועם זאת המיעוטים המדוברים אינם בעלי זכויות מיוחדות, מאחר והמערכת מושטת על עיוורון לגזע ועל שוויון בין כולם. גופים בינלאומיים מעריכים כי הכורדים הם המיעוט הגדול במדינה, כ- 20%, אולם הנתון הזה נתון לויכוח. יש לציין כי מספר מיעוטים ניסו להשיג זכויות יתר בין אם דרך הטרור (כמו ארגון ה PKK) או דרך אמצעים פוליטיים.
 
עקב המחסור בידיים עובדות באירופה, בשנות ה- 60 ובשנות ה- 80 של המאה הקודמת, הרבה טורקים היגרו למערב גרמניה, הולנד, צרפת ומערב אירופה. לאחרונה היגרו רבים לרוסיה ולמדינות שכנות נוספות. הדבר יצר אוכלוסיה טורקית גדולה בגולה ובחלק מהמדינות אף השיגו קבוצות מיעוט טורקיות השפעה מזערית על דפוסי ההצבעה, דבר שחייב את השלטון להתייחס אליהם כמיעוטים משפיעים ולהתייחס לדרישות הקהילות ההולכות וגדלות שלהם.
 
מבחינה דתית, רוב האוכלוסייה בטורקיה הוא מוסלמי, כאשר רובם משתייכים לזרם הסוני, ו- 15% עד 20% משתייכים לזרם העלווי של האסלאם. קיימים מיעוטים זעירים של נוצרים (קאתולים ופרוטסטנטים) ויהודים. בניגוד לאומות אסלאמיות גדולות אחרות, בטורקיה קיימת מסורת ארוכה של הפרדת הדת מהמדינה והחוקה הטורקית מכירה בחופש הדת של אזרחיה.
 
 
 
הענף הכלכלי החשוב ביותר בטורקיה היינו החקלאות, כשליש מתושבי טורקיה עוסקים בגידולים שונים, שמספקים את התצרוכת המקומית. לאחרונה החלה טורקיה לייצא מספר מוצרים חקלאיים. החיטה הינה הגידול העיקרי של החקלאות הטורקית, בעיקר מגדלים אותה ברמה האנטולית. בשטחים אלו מגדלים גם שעורה. מבין גידולי השלחין, תופסת הכותנה מקום מרכזי, בעיקר בשפלת אנטליה, אדנה, ולאורך עמקי הנהרות שנשפכים מערבה (הגדיז' והמנדרס). לאורך חופי הים השחור מגדלים תה, טבק ואורז.
 
רקדניות בלבוש טורקי מסורתי
רקדניות בלבוש מסורתי   (באדיבות משרד התיירות הטורקי)
 
מחצבים בטורקיה
טורקיה עשירה במחצבים רבים. מתוך כ- 20 סוגים שונים של מחצבים מנוצלים כמחצית. מרבית המחצבים מצויים באזורים ההרריים. במזרח טורקיה כורים נחושת, כרום, ברזל, גופרית, אבץ ועופרת. בהרי הטאורוס כורים ברזל וכרום. בהרי הפונטוס כורים נחושת, אסבסט, כרום ופחם. סמוך לחופי הים השחור, בקרבת העיירה זונגלודק, יש מרבצי פחם גדולים, אשר משמשים כחומר הסקה למפעלי המתכת שסביב איסטנבול. ברכס הר אולה-דאג' (ליד בורסה) כורים פחם חום ואבץ.
בטורקיה הוקמו בשנים האחרונות מפעלים פטרו-כימיים ומפעלי דשנים, שהגדול שבהם נבנה ליד קוטהיה (במערב המדינה). מפעלים פטרו-כימיים נוספים הוקמו בקרבת הערים סמסון, מרסין ואיסכנדרון. בטורקיה קיימים כ- 30 מפעלים להרכבת מכוניות. ב- 25 שנים האחרונות הוקמו ברחבי טורקיה מפעלים מודרניים ליצור נייר, מכשירי חשמל, מוצרי טכסטיל ועור.
 
נתונים כלכליים (מעודכנים לשנת 2007):
תוצר מקומי גולמי: 667 מיליארד דולר (של ארה"ב).
תמ"ג לנפש: 9,400 דולר (של ארה"ב).
צמיחה שנתית: 5.1% , אינפלציה שנתית: 8.5%.
ענפי תעשייה עיקריים: טקסטיל, עיבוד מזון, תיירות, כלי רכב, כרייה, עץ, נפט ועיבוד ברזל.
שותפויות מסחריות עיקריות: גרמניה, ארצות הברית, איטליה, ישראל, בריטניה, צרפת ורוסיה.






יהודה דגן
 
אודות הכותב
ד"ר יהודה דגן, ארכיאולוג, מדריך טיולים במדינות באגן הים התיכון: מרוקו, ספרד, פורטוגל, צרפת, איטליה, קורסיקה, סרדיניה, יוון, כרתים ואיי הים התיכון, וכן באתיופיה, גאורגיה, ארמניה ואוזבקיסטן. חוקר את התרבויות שחיו בצלו של הר האררט ואת שפלת יהודה, עליה כתב מספר ספרים ומאמרים.

לקריאת כתבות נוספות של יהודה.








מספר צפיות: 19360
1380