.jpg)
.jpg)
אנשים וטבע בסרי לנקה ב':
שמורות טבע ומטעי תה
מאת: פרץ גלעדי
כמויות המשקעים העצומות והטמפרטורות הנוחות, הופכות את הטבע בסרי לנקה לעשיר ומיוחד. הג'ונגלים ומישורי העשב הם בית לחיות בר רבות, עליהן מגינים במאמץ רב. קצת פחות מוגנות הן הנשים, העובדות עבודת פרך במטעי התה.
קוטפת תה אוספת את העלים לתוך שק על גבה, עבודת ידיים קשה (צילום: jennijamphotos)
מפת סרי לנקה והיעדים המוזכרים בכתבה הראשונה בסידרה ובכתבה זו:
חוף נג'ומבו (
חוות שימור צבי הים בחוף קוסגודה (
.jpg)
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים » טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים » טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לרשימת ההצעות »
שמורת יער סינהרג'ה – עצים זקופים כמו פלס
שמורת יער סינהרג'ה ( Sinharaja Forest Reserve ) היא אחת השמורות המרשימות ביותר, בעושר ובמגוון הביולוגי. הנסיעה אליה לא קלה. הדרך עוברת בין טרסות אורז, מטעי תה ומטעי עץ הגאוצוק, ממנו מפיקים את הגומי. למרות שהגענו בסוף העונה היבשה, הגשם לא פסק לרדת במלוא עוזו, אך עם טמפרטורה ממוצעת של 24 מעלות צלזיוס, אפשר היה ללכת חצי ערום עם מטריה.
זוהי שמורה קטנה יחסית, כ- 120 קמ"ר, שריד ליערות הגשם הרבים, שנכרתו לטובת מטעי התה האין סופיים, הפרושים בעיקר באזור זה בדרום סרי לנקה. השמורה היא למעשה יער עד טרופי, שיורדים בו בממוצע כ- 6000 מ"מ גשם בשנה. אין כמעט יום ללא גשם. גובה העצים הממוצע הוא 40 מטר, וחלקם מגיע אף ל- 60 מטר. מתוך 211 מיני העצים, 139 הם אנדמיים. בשמורה ציפורים צבעוניות רבות – 95% מהציפורים האנדמיות באי נמצאות כאן. כך גם כ– 50% מהפרפרים והיונקים. עד לפני 15 שנים היו בשמורה גם פילים, אך הם ניצודו עד לאחרון. רשימת היונקים הגדולים גם היא מרשימה – אייל הסמבור, אייל ברקינג, אייל המוס, חזיר בר, נמר לאופרד, קופי עלים וקופי מקק ועוד ועוד.
יפהפייה מקומית, שמורת סינהרגה (צילום: Michael Edward)
תיירים חייבים בליווי מדריך מקומי. המדריכים הם תושבי 20 הכפרים המקיפים את השמורה ושני כפרים בתוכה. 22 ק"מ של שבילי ההליכה בשמורה, מחולקים לשלוש דרגות קושי. מחיר הכניסה לתושב מקומי הוא אפסי (30 רופי) בעוד שהתייר הזר משלם למעלה מפי 20 (640 רופי).
תוך כדי תנועה בגשם שוטף, שמתי לב שבשמורה אין בכלל רוח. זה מאפשר לעצים לגדול זקופים כמו פלס ולהתחרות ביניהם על האור בגבהים שלא נגמרים. כך בהליכה איטית ורטובה הצלחתי לראות ולו לזמן קצר איילים, ציפורים צבעוניות, נחשים ארסיים, טווסים הדורים מנופחי אגו, חלזונות ענק צמודים לעצים, סחלבים פורחים בסגול מרהיב, והעץ המפורסם בשמורה ( shorea ), המתנשא לגובה 43 מטר.
אי אפשר להתהלך בשמורה מבלי להיתקל ולחוות את העלוקות, המצויות בכמויות אדירות בכל מקום. הן נמצאות על העלים, האדמה, במים, ובעצם בכל מקום. כמובן שהן נצמדות לכל בעל חיים בעל דם חם, דבקות במלאכתן – למצוץ דם, עם היציאה מהשמורה לא היססתי להתפשט ולגרד מעלי עלוקות רבות.
95% מהציפורים האנדמיות באי נמצאות כאן, שמורת סינהרגה (צילום: heckepics)
מישורי הורטון – תצפית לאוקיינוס ההודי
הפארק הלאומי מישורי הורטון ( Horton Plains National Park ), שמורת הטבע המתוירת ביותר בסרי לנקה, נמצאת באזור ההר של סרי לנקה , ממזרח לקולומבו. לא לחינם הוכרז המקום כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו. על פני 31 קמ"ר ישנם שני תאי שטח אקולוגיים:
בגובה עד 1,000 מטר – יערות סוב-טרופיים צפופים.
בגובה מעל 2,000 מטר – יער ענני גשם, עם מישורים פתוחים, מוקפים בהרים מהגבוהים בסרי לנקה.
אוויר חם שעולה מגבהים נמוכים נכנס לעננים, מתקרר ומוריד גשמים רבים, בדרך כלל אחר הצהריים.
השמורה מטופחת להפליא. 50 אלף איש מבקרים בה בשנה והפיקוח קפדני ביותר. כל מטייל שמתחיל את המסלול נבדק ומשאיר במקום כל ניילון ופלסטיק מיותרים. מסלול ההליכה הפופולרי אורכו 8-10 ק"מ, על שבילים טובים. כל מסלול משולט ומוסבר בצורה ברורה ובהירה, בחוש הומור ובציורים משעשעים. שלטי ההסבר והאיסור מופיעים במקומות בולטים, על לוחות בטון, ומלווים בתמונות. האכיפה מתייחסת לניקיון, שתיית אלכוהול, מניעת אש וכמובן כריתת עצים ופגיעה בחיות, והעונשים נעים מקנסות כבדים ועד למאסר של שנה בפועל. המוטו של השמורה הוא, "אל תיקח שום דבר, מלבד תמונות, ואל תשאיר שום דבר, מלבד עקבות רגליים".
שמורת מישורי הורטון, אזור ירוק עד עם גופי מים רבים ושלל חיות בר (צילום: Jiri Hora)
זוהי אחת השמורות הבודדות בהן ניתן לטייל לבד, מזריחה עד שקיעה, ללא כל ליווי. ניתן להלך בשמורה מספר ימים, ללון באתרי קמפינג מסודרים וליהנות מטבע ונופים ללא גבול. בשמורה מספר תצפיות נוף מדהימות, כמו תצפית סוף העולם ( World's end ), ממצוק בגובה 880 מטר מעל התהום. ביום בהיר ניתן לראות ממנה את האוקיינוס ההודי. אל מפלי בייקר המרשימים והשוצפים, יורדים בשביל תלול, עם מדרגות טבעיות, המסתיימות במרפסת תצפית על המפלים.
טווח הטמפרטורה, הנע בין 28 מעלות ביום עד לאפס בלילה, יחד עם הצומח העשיר, הם הסיבה למגוון הגדול של חיות הבר בשמורה. בנוסף ל- 140 מיני צמחים, בשמורה 62 מיני ציפורים אנדמיות, מגוון דגים ומין נחש אחד. בין היונקים הקוף האנדמי Bear monkey , קוף לנגור סגול, חזירי בר, איילי סמברו, נמר לאופרד, לוטרות, סנאים, חתולי בר ועוד. מעל שבילי ההליכה מרחפים, כמו בגן עדן, פרפרים בצבעים ובגדלים שונים.
כתבה על אזור ההר של סרי לנקה
אל מפלי בייקר המרשימים והשוצפים, יורדים בשביל תלול, עם מדרגות המסתיימות במרפסת תצפית על המפלים (צילום: GoodOlga)
5000 מדרגות לזריחה מרהיבה
אחד האתרים בלעדיהם טיול בסרי לנקה לא יהיה שלם, הוא הטרק הקצר והקשה לפסגת אדאמס פיק ( Adam's paek ), ההר דמוי החרוט שבדרום האי. ההליכה מתחילה מהכפר Siyipodoya , ליד העיירה Delhousie . הטיפוס אל ההר, שגובהו 2,243 מטר, מתחיל בגובה 1,100 מטרים. המטרה – להגיע לזריחה, וכדי לעשות זאת הולכים לאורך 5 ק"מ ומטפסים 5,000 מדרגות בטון חצובות על סלע אדיר.
עשרות תיירים מטפסים מדי יום לפסגה, המהווה מוקד עלייה לרגל למקומיים. הבודהיסטים מאמינים שבסמוך לפסגה נמצאת טביעת רגלו של בודהה, בני ההינדו מאמינים שזו טביעת רגלו של שיווה, ואילו המוסלמים והנוצרים סבורים שדווקא רגלו של אדם היא שיצרה את הצורה בסלע. על שמו של האחרון, שהגיע לכאן עם גירושו מגן העדן, קרויה הפסגה.
מדצמבר עד מאי המסלול מואר ודוכני תה ממתינים למטפסים (בשאר חודשי השנה הטיפוס קשה, בשל גשמים עזים, רוחות וערפל). אני הגעתי למקום לפני שהמסלול הואר וטיפסתי כמו כולם עם פנס, בחשכה מוחלטת. הטיפוס לא קל. בכל פעם שניסיתי לנוח מהמאמץ המתיש התחלתי לסבול מהקור. לכן העדפתי להתאמץ יותר ואפילו להזיע, רק לא לסבול מהקור.
הטיפוס לא קל ונמשך 2.5 עד 4 שעות. המדרגות אינן באותו הגובה והרוחב, מה שמקשה מאוד על קצב ההליכה והנשימה. כשמגיעים לפסגה מסדירים את הנשימה, שותים תה במנזר שממוקם בתוך הצוק ומחכים לזריחה. המראה המדהים שנשקף משכיח את המאמץ וההשכמה המוקדמת. צל הצוק הענק, שכמו תלוי באוויר מול ההר, יוצר אווירה נהדרת. מולנו הרים נישאים מציצים מתוך העננים, אגמים גדולים, נהר Maoosa kale , וכפרים פזורים בין שדות אורז ומטעי תה. פנורמה מרהיבה של צבעים, ומעל הכול זריחה איטית ומרהיבה, שמשתווה רק לזריחה בהרי ההימלאיה ובמצדה שלנו. לאחר מתקפת צילומים מכל זווית, כשהשמש עולה, כל המטפסים עוברים לחלק לא פחות קשה – ירידה של 5,000 מדרגות. חוויה לא קלה, אבל שווה כל טיפת זיעה.
פסגת אדמס פיק, תצפית על הזריחה משכיחה את המאמץ הפיזי (צילום: Kanishka Prasanna)
כשמגיעים לפסגה מסדירים את הנשימה, שותים תה במנזר שממוקם בתוך הצוק ומחכים לזריחה (צילום: Andrey Khrobostov)
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לרשימת ההצעות »
תעשייה אדירה על גבן של קוטפות התה
סרי לנקה היא מעצמת תה, המוכר יותר לחובבי המשקה תחת שמה הקודם – ציילון ( Ceylon ). אי אפשר לכתוב עליה מבלי להתייחס למטעי התה, הפרושים על פני אלפי דונמים, בעיקר בגבהים שמעל 1,000 מטר, במישורים ובעיקר על מדרונות וטרסות. כ- 4% משטחה של המדינה מכוסים במטעי תה, רובם מרוכזים באזור ההר שבמרכזה . סרי לנקה היא יצרנית התה הרביעית בעולם.תעשיית התה מספקת כ- 12% מהתוצר הגולמי שלה, ומועסקים בה כמיליון איש, מתוך 20 מיליון תושביה.
גובהו של שיח התה כמטר אחד, והוא בעל בית שורשים גדול יחסית לגודלו. סוגי התה מישתנים בהתאם לתנאי הגובה והקור, ובכל מקרה הם דורשים מים רבים, שיש כאן בשפע. גובהו של השיח נוח לקטיף ידני, ובכל מקרה בגלל השיפועים החדים והטרסות אין אפשרות לעבוד עם כלים מכניים. הכל מבוצע בעבודת יד סיזיפית. שני העלים העליונים בכל ענף, שצבעם ירוק בהיר, נקטפים עם הניצן שבינהם, תהליך שחוזר על עצמו כל שבוע-שבועיים, לאורך כל השנה.
עבודה קשה זו מתבצעת על ידי נשים בלבד. רובן הן צאצאיות הטאמילים, שהובאו לסרי לנקה ממדינת טאמיל נאדו ( Tamil Nadu ), ב דרום הודו , על ידי בעלי המטעים הבריטים, במאות ה-19 וה-20. הן נחשבות למעמד הנחות ביותר בסרי לנקה, גרות עם משפחותיהן בפחונים עלובים, הצמודים למטעים, וכל חייהן נידונות לעבודה יומיומית מפרכת. במשך 8-9 שעות הן קוטפות את עלי התה, ומניחות אותם בתוך שק, הקשור להן מסביב לראש ומונח על הגב. כך הן מתנהלות לאיטן, בחום ולחות בלתי נסבלים, סוחבות על גבן משקלים כבדים. ביד אחת הן אוחזות במקל, כדי לייצב את עצמן ולא ליפול במדרון במהלך הקטיף. כל אשה קוטפת עלים במשקל ממוצע של 18 ק"ג ליום. הן עושות זאת במיומנות ובמהירות מדהימה, יחפות, בשכר עלוב של 800 רופי סרי לנקי ( LKR ), השווים לכ- 6 דולר, ליום עבודה מפרך. את הענפים היבשים של שיחי התה, מעמיסות הקוטפות בחבילות ענק על גבן השחוח, ומובילות לביתן העלוב כחומר בעירה לבישול.
עבודת ידיים סיזיפית, עלי התה העליונים בכל ענף נקטפים כל שבוע-שבועיים (צילום: Asantha Abeysooriya)
שוויון בנטל? לא בסרי לנקה
מטעי התה מטופחים ומתוחזקים למופת. הם מחולקים ומסומנים בשילוט, המציין את שמו של בעל השטח, שיכול להיות אדם פרטי או תאגיד. שקי התה נשקלים ומובלים במשאיות למפעלי התה, בהם מייבשים, ממיינים, אורזים ומשווקים לפחות חמישה סוגי תה לכל העולם. תהליך ייצור התה, מהגעתו למפעל ועד לשיווקו, אורך יום אחד בלבד, בעזרת מכונות ובעיקר בעבודת ידיים. גם במפעלים עובדות בעיקר נשים, המהוות 75-85% מכוח העבודה בענף.
אז היכן הגברים בכל התהליך? הם בעיקר מנהלים, עורכים רשימות כמה קטפה כל פועלת, אחראים למשלוחים ושאר עבודות מנהלה. חלק קטן מהגברים מרססים בעזרת מרסס גב את השיחים בפני מזיקים. על שוויון בנטל וזכויות נשים לא שמעו כאן. לא פשוט לראות ולדעת, שכך הן מתחילות וכך הן יסיימו כנראה את חייהן – בקטיף התה. כל זה לא מפריע להן לחייך ולצחוק אל מול המצלמה, וכנראה גם להיות שמחות, למרות שהן מתפרנסות בקושי וחיות בפשטות ודלות.
קוטפות התה מתפרנסות בקושי וחיות בדלות (צילום: fransoopatrick)
טיול טבע בסרי לנקה
בסדרה בת שתי כתבות, ראינו בעיקר שמורות טבע, ג'ונגלים, יערות גשם, חופים מוזהבים, תצפיות מדהימות, נופים ירוקים משכרים, וחיות בר נדירות, שחלקן ניתן לראות רק כאן. כמעט לא נגעתי בחלקה האחר של סרי לנקה, המצטיינת בתרבות ומקדשים בני אלפי שנים, אתרים היסטוריים ועיר בירה מודרנית (קולומבו). אך בעיקר יש בה בסרי לנקה, אנשים חייכניים, בעלי סבלנות אין קץ ושמחים בחלקם.
מהרו וסעו לסרי לנקה, ליהנות מכל היופי הזה, לפני שגם היא "תתקלקל".
מידע נוסף
כתבות נוספות
יפהפייה מקומית, שמורת סינהרגה (צילום: Michael Edward)
95% מהציפורים האנדמיות באי נמצאות כאן, שמורת סינהרגה (צילום: heckepics)
שמורת מישורי הורטון, אזור ירוק עד עם גופי מים רבים ושלל חיות בר (צילום: Jiri Hora)
אל מפלי בייקר המרשימים והשוצפים, יורדים בשביל תלול, עם מדרגות המסתיימות במרפסת תצפית על המפלים (צילום: GoodOlga)
5000 מדרגות לזריחה מרהיבה
אחד האתרים בלעדיהם טיול בסרי לנקה לא יהיה שלם, הוא הטרק הקצר והקשה לפסגת אדאמס פיק ( Adam's paek ), ההר דמוי החרוט שבדרום האי. ההליכה מתחילה מהכפר Siyipodoya , ליד העיירה Delhousie . הטיפוס אל ההר, שגובהו 2,243 מטר, מתחיל בגובה 1,100 מטרים. המטרה – להגיע לזריחה, וכדי לעשות זאת הולכים לאורך 5 ק"מ ומטפסים 5,000 מדרגות בטון חצובות על סלע אדיר.
עשרות תיירים מטפסים מדי יום לפסגה, המהווה מוקד עלייה לרגל למקומיים. הבודהיסטים מאמינים שבסמוך לפסגה נמצאת טביעת רגלו של בודהה, בני ההינדו מאמינים שזו טביעת רגלו של שיווה, ואילו המוסלמים והנוצרים סבורים שדווקא רגלו של אדם היא שיצרה את הצורה בסלע. על שמו של האחרון, שהגיע לכאן עם גירושו מגן העדן, קרויה הפסגה.
מדצמבר עד מאי המסלול מואר ודוכני תה ממתינים למטפסים (בשאר חודשי השנה הטיפוס קשה, בשל גשמים עזים, רוחות וערפל). אני הגעתי למקום לפני שהמסלול הואר וטיפסתי כמו כולם עם פנס, בחשכה מוחלטת. הטיפוס לא קל. בכל פעם שניסיתי לנוח מהמאמץ המתיש התחלתי לסבול מהקור. לכן העדפתי להתאמץ יותר ואפילו להזיע, רק לא לסבול מהקור.
הטיפוס לא קל ונמשך 2.5 עד 4 שעות. המדרגות אינן באותו הגובה והרוחב, מה שמקשה מאוד על קצב ההליכה והנשימה. כשמגיעים לפסגה מסדירים את הנשימה, שותים תה במנזר שממוקם בתוך הצוק ומחכים לזריחה. המראה המדהים שנשקף משכיח את המאמץ וההשכמה המוקדמת. צל הצוק הענק, שכמו תלוי באוויר מול ההר, יוצר אווירה נהדרת. מולנו הרים נישאים מציצים מתוך העננים, אגמים גדולים, נהר Maoosa kale , וכפרים פזורים בין שדות אורז ומטעי תה. פנורמה מרהיבה של צבעים, ומעל הכול זריחה איטית ומרהיבה, שמשתווה רק לזריחה בהרי ההימלאיה ובמצדה שלנו. לאחר מתקפת צילומים מכל זווית, כשהשמש עולה, כל המטפסים עוברים לחלק לא פחות קשה – ירידה של 5,000 מדרגות. חוויה לא קלה, אבל שווה כל טיפת זיעה.
פסגת אדמס פיק, תצפית על הזריחה משכיחה את המאמץ הפיזי (צילום: Kanishka Prasanna)
כשמגיעים לפסגה מסדירים את הנשימה, שותים תה במנזר שממוקם בתוך הצוק ומחכים לזריחה (צילום: Andrey Khrobostov)
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לרשימת ההצעות »
תעשייה אדירה על גבן של קוטפות התה
סרי לנקה היא מעצמת תה, המוכר יותר לחובבי המשקה תחת שמה הקודם – ציילון ( Ceylon ). אי אפשר לכתוב עליה מבלי להתייחס למטעי התה, הפרושים על פני אלפי דונמים, בעיקר בגבהים שמעל 1,000 מטר, במישורים ובעיקר על מדרונות וטרסות. כ- 4% משטחה של המדינה מכוסים במטעי תה, רובם מרוכזים באזור ההר שבמרכזה . סרי לנקה היא יצרנית התה הרביעית בעולם.תעשיית התה מספקת כ- 12% מהתוצר הגולמי שלה, ומועסקים בה כמיליון איש, מתוך 20 מיליון תושביה.
גובהו של שיח התה כמטר אחד, והוא בעל בית שורשים גדול יחסית לגודלו. סוגי התה מישתנים בהתאם לתנאי הגובה והקור, ובכל מקרה הם דורשים מים רבים, שיש כאן בשפע. גובהו של השיח נוח לקטיף ידני, ובכל מקרה בגלל השיפועים החדים והטרסות אין אפשרות לעבוד עם כלים מכניים. הכל מבוצע בעבודת יד סיזיפית. שני העלים העליונים בכל ענף, שצבעם ירוק בהיר, נקטפים עם הניצן שבינהם, תהליך שחוזר על עצמו כל שבוע-שבועיים, לאורך כל השנה.
עבודה קשה זו מתבצעת על ידי נשים בלבד. רובן הן צאצאיות הטאמילים, שהובאו לסרי לנקה ממדינת טאמיל נאדו ( Tamil Nadu ), ב דרום הודו , על ידי בעלי המטעים הבריטים, במאות ה-19 וה-20. הן נחשבות למעמד הנחות ביותר בסרי לנקה, גרות עם משפחותיהן בפחונים עלובים, הצמודים למטעים, וכל חייהן נידונות לעבודה יומיומית מפרכת. במשך 8-9 שעות הן קוטפות את עלי התה, ומניחות אותם בתוך שק, הקשור להן מסביב לראש ומונח על הגב. כך הן מתנהלות לאיטן, בחום ולחות בלתי נסבלים, סוחבות על גבן משקלים כבדים. ביד אחת הן אוחזות במקל, כדי לייצב את עצמן ולא ליפול במדרון במהלך הקטיף. כל אשה קוטפת עלים במשקל ממוצע של 18 ק"ג ליום. הן עושות זאת במיומנות ובמהירות מדהימה, יחפות, בשכר עלוב של 800 רופי סרי לנקי ( LKR ), השווים לכ- 6 דולר, ליום עבודה מפרך. את הענפים היבשים של שיחי התה, מעמיסות הקוטפות בחבילות ענק על גבן השחוח, ומובילות לביתן העלוב כחומר בעירה לבישול.
עבודת ידיים סיזיפית, עלי התה העליונים בכל ענף נקטפים כל שבוע-שבועיים (צילום: Asantha Abeysooriya)
שוויון בנטל? לא בסרי לנקה
מטעי התה מטופחים ומתוחזקים למופת. הם מחולקים ומסומנים בשילוט, המציין את שמו של בעל השטח, שיכול להיות אדם פרטי או תאגיד. שקי התה נשקלים ומובלים במשאיות למפעלי התה, בהם מייבשים, ממיינים, אורזים ומשווקים לפחות חמישה סוגי תה לכל העולם. תהליך ייצור התה, מהגעתו למפעל ועד לשיווקו, אורך יום אחד בלבד, בעזרת מכונות ובעיקר בעבודת ידיים. גם במפעלים עובדות בעיקר נשים, המהוות 75-85% מכוח העבודה בענף.
אז היכן הגברים בכל התהליך? הם בעיקר מנהלים, עורכים רשימות כמה קטפה כל פועלת, אחראים למשלוחים ושאר עבודות מנהלה. חלק קטן מהגברים מרססים בעזרת מרסס גב את השיחים בפני מזיקים. על שוויון בנטל וזכויות נשים לא שמעו כאן. לא פשוט לראות ולדעת, שכך הן מתחילות וכך הן יסיימו כנראה את חייהן – בקטיף התה. כל זה לא מפריע להן לחייך ולצחוק אל מול המצלמה, וכנראה גם להיות שמחות, למרות שהן מתפרנסות בקושי וחיות בפשטות ודלות.
קוטפות התה מתפרנסות בקושי וחיות בדלות (צילום: fransoopatrick)
טיול טבע בסרי לנקה
בסדרה בת שתי כתבות, ראינו בעיקר שמורות טבע, ג'ונגלים, יערות גשם, חופים מוזהבים, תצפיות מדהימות, נופים ירוקים משכרים, וחיות בר נדירות, שחלקן ניתן לראות רק כאן. כמעט לא נגעתי בחלקה האחר של סרי לנקה, המצטיינת בתרבות ומקדשים בני אלפי שנים, אתרים היסטוריים ועיר בירה מודרנית (קולומבו). אך בעיקר יש בה בסרי לנקה, אנשים חייכניים, בעלי סבלנות אין קץ ושמחים בחלקם.
מהרו וסעו לסרי לנקה, ליהנות מכל היופי הזה, לפני שגם היא "תתקלקל".
מידע נוסף
כתבות נוספות
פסגת אדמס פיק, תצפית על הזריחה משכיחה את המאמץ הפיזי (צילום: Kanishka Prasanna)
כשמגיעים לפסגה מסדירים את הנשימה, שותים תה במנזר שממוקם בתוך הצוק ומחכים לזריחה (צילום: Andrey Khrobostov)
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים » טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים » טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לרשימת ההצעות »עבודת ידיים סיזיפית, עלי התה העליונים בכל ענף נקטפים כל שבוע-שבועיים (צילום: Asantha Abeysooriya)
שוויון בנטל? לא בסרי לנקה
מטעי התה מטופחים ומתוחזקים למופת. הם מחולקים ומסומנים בשילוט, המציין את שמו של בעל השטח, שיכול להיות אדם פרטי או תאגיד. שקי התה נשקלים ומובלים במשאיות למפעלי התה, בהם מייבשים, ממיינים, אורזים ומשווקים לפחות חמישה סוגי תה לכל העולם. תהליך ייצור התה, מהגעתו למפעל ועד לשיווקו, אורך יום אחד בלבד, בעזרת מכונות ובעיקר בעבודת ידיים. גם במפעלים עובדות בעיקר נשים, המהוות 75-85% מכוח העבודה בענף.
אז היכן הגברים בכל התהליך? הם בעיקר מנהלים, עורכים רשימות כמה קטפה כל פועלת, אחראים למשלוחים ושאר עבודות מנהלה. חלק קטן מהגברים מרססים בעזרת מרסס גב את השיחים בפני מזיקים. על שוויון בנטל וזכויות נשים לא שמעו כאן. לא פשוט לראות ולדעת, שכך הן מתחילות וכך הן יסיימו כנראה את חייהן – בקטיף התה. כל זה לא מפריע להן לחייך ולצחוק אל מול המצלמה, וכנראה גם להיות שמחות, למרות שהן מתפרנסות בקושי וחיות בפשטות ודלות.
קוטפות התה מתפרנסות בקושי וחיות בדלות (צילום: fransoopatrick)
טיול טבע בסרי לנקה
בסדרה בת שתי כתבות, ראינו בעיקר שמורות טבע, ג'ונגלים, יערות גשם, חופים מוזהבים, תצפיות מדהימות, נופים ירוקים משכרים, וחיות בר נדירות, שחלקן ניתן לראות רק כאן. כמעט לא נגעתי בחלקה האחר של סרי לנקה, המצטיינת בתרבות ומקדשים בני אלפי שנים, אתרים היסטוריים ועיר בירה מודרנית (קולומבו). אך בעיקר יש בה בסרי לנקה, אנשים חייכניים, בעלי סבלנות אין קץ ושמחים בחלקם.
מהרו וסעו לסרי לנקה, ליהנות מכל היופי הזה, לפני שגם היא "תתקלקל".
מידע נוסף
כתבות נוספות
קוטפות התה מתפרנסות בקושי וחיות בדלות (צילום: fransoopatrick)
מידע נוסף
כתבות נוספות
 |
אודות הכותב
פרץ גלעדי ז"ל, היה פקח רשות הטבע והגנים ומתנדב ביחידת החילוץ ברמת הגולן. הוא עסק רבות באקולוגיה ושימור טבע, ומסעותיו הרבים והמגוונים ברחבי העולם התמקדו בלימוד הטבע ובשימורו.
|
