www.goTravel.co.il
הכתבה מעניינת? שלחו אותה בדואר למי שתרצו

הקש בתיבה את רצף האותיות המופיע למטה:



חיים ואמונה במשולש התרבות
טיול לסרי לנקה – חלק ב'

מאת: אתי ישיב 


ארמונות פאר של שליטי העבר, אל מול בקתות בוץ עלובות בהן חיים כיום. שמחת חיים ליד באר המים ומנהגי אבלות מפתיעים. סרי לנקה היא מארג תרבות ואמונה מרתק, אותו ניתן לראות באתרים ההיסטוריים, כמו גם בחיי היום יום של התושבים.


כתבה שנייה בסדרה בת ארבע כתבות, בהן מובאים רשמים מעשרה ימי טיול בסרי לנקה. הפעם נתמקד בערים העתיקות של צפון-מרכז האי, ובחיי היום יום הרוחשים בינהן.
כתבה ראשונה: היפהפיות מארמון סיגירייה

סרי לנקה, מקדשי המערות דמבולה
אחדים ממאות פסלי בודהה, מקדשי המערות בדמבולה  (צילום: אוריאל ישיב)
 
תמצית ההיסטוריה של סרי לנקה
רוב האתרים ההיסטוריים של סרי לנקה מרוכזים בצפון מרכז האי, בשטח דמוי משולש, התחום בין הערים העתיקות אנורדפורה (Anurdhapura), סיגירייה (Sigiriya), פולונרווה (Polonnaruwa) וקאנדי (Kandy).
כתבה על סיגירייה
כתבה על קאנדי

 
ההיסטוריה של סרי לנקה היא סיפור של מלכים וממלכות, רצופה מאבקים בין ממלכות קטנות. הסיפור תועד על ידי נזירים בודהיסטים, שהתחילו במלאכה במאה ה-5 לספירה, ויצרו את "הכרוניקה הגדולה"- מהוואמסה (Mahavamsa). תחילתה במאה ה-6 לפני הספירה והיא מגיעה עד המאה ה-4 לספירה. המהוואמסה נחרטה על דפי "אולה", שעובדו מעלי דקל קוקוס והשתמרו מאות שנים. היא ביססה את הזכות ההיסטורית על סרי לנקה, לקבוצה האתנית הגדולה במדינה – סינהלים, שהגיעו לאי מצפון הודו בשנת 500 לפנה"ס.
 

אנורדפורה (A), סיגירייה (B), פולונרווה (C), דמבולה  (D), מקדש נלנדה (E), מטאלה (F), קאנדי (G)


המזרח הרחוק





העיר העתיקה של פולונרווה
60 קילומטר ושעתיים וחצי של זחילה בכבישים, מפרידים בין סיגירייה וההיסטוריה המלודרמטית שלה, והעיר פולונרווה. הבירה השנייה של סרי לנקה, בת אלף השנים, היא עיר מתוכננת, עם ארמונות, מקדשים, מנזרים, מבני ציבור, גנים, בריכות ואגמי השקיה.
 
עזבנו את המכונית הממוזגת, לטובת חום כבד ולחות נוראית, ועמדנו נדהמים לפני שרידי ארמון אדמדם, בעל קירות עבים שנותרו משבע קומותיו. הארמון נבנה על ידי המלך פאראקראמאבאהו (Parakramabahu). את ביתן הישיבות של המלך מקשטת שורת פילים, כל אחד בתנוחה שונה, ושני אריות מפוארים שומרים על שורות עמודים שנשאו את הגג. זהו רק המתחם הראשון בשטח הכה גדול של העיר העתיקה.

סרי לנקה, פולונרווה
ארמון המלך בפולונרווה, שורת פילים ושני אריות  (צילום: אוריאל ישיב)
 
עברנו ממתחם אחד לשני במכונית המאובקת (אפשר גם לשכור אופניים). כמו בסרט עברו לפנינו מקדשים ופסלים בודהיסטים, פגודות ומקדש קטן, כליל השלמות, היחיד בשטח שאפילו גגו נשאר שלם. יערות עמודי אבן, שתמכו בגגות שמזמן אינם. מקדש הינדי, אמבטיה המעוצבת בדמות פרח לוטוס, אוניברסיטה מהמאה ה- 12. ספר-אבן קולוסאלי באורך תשעה מטר, שנגרר לכאן ע"י פילים ממרחק של 100 ק"מ, מפאר את מעשי המלך ניסאנקה מאלה. ולבסוף אחד האתרים המרשימים ביותר בסרי לנקה - גאל ויהרה (Gal Vihare), קבוצה של שלוש דמויות בודהה ענקיות חצובות בסלע אחד.
 
את הסיור בפולונרווה מומלץ להתחיל במוזיאון הארכיאולוגי המצוין, שבו ממצאים מהשטח, הסברים וגם מודלים של המבנים החשובים ביותר. דמי הכניסה אל העיר העתיקה ואל המוזיאון הם שוב 20$ לתייר. תושבי סרי לנקה משלמים רופיות אחדות. ולא, זה לא מעצבן. הארץ כל כך ענייה שממש מרגישים רצון לתת.
 
סרי לנקה, פסל בודהה השוכב, גאל ויהרה
שניים מתוך שלושה פסלי בודהה חצובים בסלע, גאל ויהרה  (צילום: אוריאל ישיב)

פילים בחצר הבית
60 הקילומטרים חזרה לכפר הנופש הנפלא בו התאכסנו ליד סיגירייה (Sigiriya Village), ארכו שעתיים וחצי והיו מרתקים. חלפנו על פני דוכני מכירה של ירקות, פירות, תירסים רותחים בסירים גדולים, בדים צבעוניים, כלי חרס, עצים מרהיבים וכפרים קטנים, שאינם מחוברים לחשמל ואין בהם מים זורמים בבתים. במספר חצרות ולצד הכביש, בארות מים שמשפחות שלמות מתרחצות בהן בלי בושה, גברים ונשים (בבגדים כמובן, רק הילדים ערומים).
 
נכנסנו אל אחת מבקתות הבוץ. בעלת הבית, ששתי בנותיה רחצו באותה שעה ליד באר המרוחקת כמאה מטר, קיבלה אותנו בלי מבוכה, בהדרת כבוד ובברכת AYUBOWAN המסורתית (ברוכים הבאים), וערכה לנו סיור בחדרים הקטנים. הריהוט עשוי גזרי עץ מחוברים יחד, אבל על קיר הבוץ תלויה מערכת השעות של בית הספר, ובמגהץ פחמים היא מגהצת את מדי בית הספר הלבנים של ארבעת ילדיה, היוצאים כל בוקר מצוחצחים וזוהרים כאילו יצאו מארמון. הבעל, פועל פשוט, משתכר ביום טוב 300 -400 רופיות, שהן 2-3 דולר, ומזה חיות שש הנפשות. בחצרם אוהבים פילי הג'ונגל הסמוך לעבור בערבים, כשהם גורמים נזקים לעצי הפרי שהאישה מגדלת. בני המשפחה מנסים להבריח את הפילים עם זיקוקים. לפעמים זה מצליח, אבל כשמגיע פיל אחד בודד, הוא מרגיש לכוד ומסוגל להשתולל ולהפוך את הבקתה על פיה. עדיפה משפחת פילים שלמה,  אז מרגישים הפילים מוגנים...

סרי לנקה, רחצה ליד הבאר
רחצה ליד הבאר, גם כשגרים בבקתת בוץ הילדים כאילו יצאו מארמון  (צילום: אוריאל ישיב)
 
פסלי בודהה במקדש המערות
מאות מדרגות מוליכות מהכביש אל מקדש הסלע הנמצא 150 מטר מעליו, בעיר דמבולה (Dambulla), 16 ק"מ מערבית לסיגירייה. המקדש משמש אתר צליינות בודהיסטי מהחשובים בסרי לנקה. בצד המדרגות יושבים רוכלים המוכרים פירות מנגו קלופים, מאכלים מקומיים, אגוזים, גלויות, חולצות טי וקצת "ענטיקות" חדשות וישנות. הנוף מלמעלה מקסים ובכיוון צפון מזרח יכולנו לזהות את סלע האריה מסיגירייה. ליוו אותנו בדרך המוני קופים תובעניים, שאינם מתביישים לחטוף ממתקים גם מילדים.
 
מקדש המערות דמבולה (Dambulla CaveTemple) כולל חמש מערות ובהן ציורי קיר, מאות פסלי בודהה, פסלי אלילים הינדים וגם כמה מלכים מקומיים. הציורים והפסלים נוצרו החל מהמאה הראשונה לספירה, כאשר כל תקופה מוסיפה לקיים ומותירה גם משהו מהתקופות הקדומות יותר. כל קיר ותקרה מכוסים ציורים ססגוניים, כולם של דמויות דתיות, המצוירות בהתאם לפני הסלע המחוספסים, וכך הם נראים כאילו היו שטיחים תלויים. בתוך המערות מותר לצלם הכל, פרט לבני אדם, המגיעים לכאן למטרת פולחן.

סרי לנקה, מקדשי המערות בדמבולה
מאמינים נוהרים למקדשי המערות בדמבולה  (צילום: אוריאל ישיב)
 
הנפטר מקבל אורחים
כמה פרות עברו בכביש. בסרי לנקה הפרות אינן קדושות כמו בהודו, ובכל זאת מתייחסים אליהן בכבוד. הנהג-מדריך שלנו, שאינו אוכל בשר בקר, חיכה בסבלנות עד שהפרות חצו את הכביש בלי לזרז אותן עם צפירות.
 
פה ושם תלויות לצדי הכבישים שרשראות נייר לבנות, המציינות את הדרך לביתו של אדם שהלך לעולמו. עצרנו לרגע ליד אחד הבתים האבלים, ומיד הזמינו אותנו הנאספים, במאור פנים, להצטרף אליהם. על הגדר התנוססו בדים לבנים עם כיתובים שחורים, שהם מודעות אבל ותנחומים, ממש כמו אלו המתפרסמות אצלנו בעיתונים. הנפטר היה כנראה אדם רב מעללים, שכן היו שם הרבה מודעות.
 
קצת נבוכים לחצנו את ידי האלמנה, אישה מרשימה לבושה סארי לבן, שיחד עם בנות המשפחה קיבלה את הבאים בכניסה לבית. בטרם הוספנו מילה, היפנו אותנו ילדיה הבוגרים אל חדר נוסף, בו פגשנו במנוח עצמו, שוכב על מיטת אפריון גבוהה, מרופדת שמיכות וכרי משי לבנים. גם הוא לבוש לבן מכף רגל ועד לכפפות שעל שתי ידיו. בן 79 במותו והוא יכול להיות מרוצה מחייו – ביתו נאה, מרוהט בהידור שקט, אשה יפה, ילדים, נכדים.
 
בעוד יומיים הוא יובל לשריפה, ובינתיים נאספו כאן בני המשפחה המורחבת, שכנים, ידידים – גברים לחוד ונשים לחוד.,והם מבלים את זמנם בסוכת אבלים בחצר, אוכלים ממטעמי המטבח המאולתר שמאחורי הבית, שותים תה משובח, מעשנים סיגריות , לועסים אגוזי ביטל , משוחחים, משחקים בקלפים ו-Karam , משחק מקובל בימי אבל (מעין ביליארד שולחן קטן, כשבמקום כדורים מעיפים לחורים דיסקיות בעזרת האגודל והאצבע). ימי האבל הללו, כמו גם חגיגות נישואין, הם מעמסה כספית לא קטנה למשפחות, ורבות נאלצות ללוות כספים בבנק כדי לעמוד בכל דרישות הטקס.
 
סרי לנקה, מנהגי אבלות
מודעות אבל ליד ביתו של הנפטר  (צילום: אוריאל ישיב)






עץ ג'ק פרוט וקוקוס - ואתה מסודר
בדרכנו אל העיר קאנדי (Kandy), אני לא מפסיקה להתפעל מהצמחייה. בולטים לעין עצי מארה (Mara), בעלי גזע עצום מימדים ועלווה סבוכה. הפתעה – העץ הגדול הזה, הנראה כה כבד ומגושם, דומה בעצם לעצי בלזה והוא קל כמותם.
 
לאורך הכביש צומחים עצי ג'ק פרוט (Jackfruit) גבוהים, ירוקי עד, פירותיהם הגדולים תלויים קרוב לגזע. משקלו של פרי כזה יכול להגיע ל- 30 ק"ג. אם אינו הגדול בפירות העולם, הריהו בוודאי אחד הגדולים. בהבשילו, נודף הפרי ריח משונה כשל בצל רקוב, אבל בתוכו מסתתר מעדן בטעם בננה וריחו כשל בננה ואננס גם יחד. הפרי מכיל הרבה גרעינים גדולים, שבסרי לנקה קולים כמו ערמונים. אין פלא שיש באי פתגם האומר: "מי שיש לו בחצרו דקל קוקוס אחד וג'ק פרוט אחד, מסודר לכל החיים".   
 
את שימושי פרי הקוקוס הדגימו לנו אם ובנה, המתפרנסים מייצור חבלים מסיבי הקוקוס. יש שני סוגי פרי – צהוב וירוק. ה"חלב" נמצא בקוקוס הצהוב ואילו ה"בשר" – בירוק. כאן התחילה האישה לגרד פירורים מהבשר, נתנה לנו לטעום שמן, דבש, חומץ ועראק, כולם מיוצרים ממנו, הדגימה ייצור חבלים ושימושים נוספים, כמו מילוי למזרונים, מרבדים לכניסה, מברשות, מטאטאים, כיסוי לגגות מכפות דקלים, קורות לגג, עלי למכתש ו... מי יכול לזכור מה עוד. הנקודה הייתה ברורה - מי שיש לו בחצרו עץ קוקוס אחד – מסודר...
 
סרי לנקה, ג'ק פרוט סרי לנקה, טווית חבלים מקוקוס
פרי עץ הג'ק פרוט, טווית חבלים מפרי הקוקוס  (צילום: אוריאל ישיב)

העץ של בודהה במקדש נלנדה
עשרים ק"מ מהעיר דמבולה פנינו מזרחה ובמרחק קילומטר אחד מהכביש הגענו אל מקדש נלנדה (Nalanda). הוא נבנה במאה ה-8, בן כלאיים קטן ומוזר של סגנונות הארכיטקטורה הבודהיסטית וההינדית גם יחד. בקירותיו החיצוניים יש כמה חיטובי אבן ארוטיים, דוגמית זעירה של מקדשי קאג'וראהו המפורסמים בהודו. אבל תשכחו מזה. האטרקציה של המקום אחרת לגמרי.
 
חצר המקדשון הקטן מוקפת חומה, שלמרגלותיה אגם מקסים. בפינת החצר עומד עץ בודהה (Bodhi Tree), סוג של פיקוס, שתחת אבי אבותיו הקדומים ישב בודהה כשזכה להארה. העץ, בן מי יודע כמה שנים, מקושט בסרטים צבעוניים ובדגלונים. איזה שקט מופלא שורר כאן. מקום אמיתי לשקוע בתוך עצמכם. ואם לא עשיתם אף פעם בחיים מדיטציה, כאן תעשו אותה, או איך שלא תקראו למה שיקרה לכם.
 
סרי לנקה, פולונרווה
אחת הפגודות היפות בפולונרווה  (צילום: אוריאל ישיב)

תבלינים במתנה מסרי לנקה
הפסקה נוספת לפני העיר קאנדי מזומנת לנו בגן התבלינים Ranweli, ליד העיירה מטאלה (Matale), השוכנת בעמק פורה של שדות אורז ירוקים, מטעי אגוזים וכרמי גפנים. שעה ארוכה הסתובבנו בגן המופלא, וראינו את כל התבלינים שנמצאים בצנצנות קטנות אצלי במטבח, בצורתם הטבעית.
 
מה לא היה שם – וניל מטפס, שורשי טרמריק צהובים נגד בקטריות, ג'ינג'ר המפיג כאבי בטן, אשכולות אדומים של פלפל מטפס, אגוז מוסקט שבשרו לבן וקליפתו אדומה, קפה, קקאו, עלי קארי, למון גראס, כמון, ציפורן שטיפה ממנה מספיקה לסיר מלא ואילו השמן שלה מצויין נגד כאבי שיניים, אלוורה, אננס המלא ויטמינים B ו- C, וגם קינמון המופק מענפי העץ. בחנות הנמצאת בחזית הגן אפשר לרכוש מכל הטוב הזה. צלוחיות תבלינים הן אחת המתנות השימושיות ביותר שאפשר להביא מסרי לנקה.
אתר האינטרנט של גן התבלינים Ranweli







 
אודות הכותבים
אתי ואוריאל ישיב, עוסקים שנים רבות בתיירות. ב- 1989 ייסדו את העיתון המקצועי לענף הנסיעות והתיירות "חדשות תיירות". ב- 1992 הקימו את מגזין התיירות "רואים עולם" שהוקדש כולו לכתבות תיירות וכיסה יעדים מקוטב לקוטב. גם היום מרבים לנסוע בעולם. כתבותיהם מתפרסמות בכתבי עת שונים ובאתר האינטרנט tnet.org.il

לקריאת כתבות נוספות של אתי ואוריאל








מספר צפיות: 4883
1812