לצאת מקנצ'נבורי – תאילנד שמאחורי החיוך הגדול והאנגלית העילגת
מאת: ניסים טורקיה

היה זה על הכביש הראשי, כביש מס' 323 החוצה את קנצ'נבורי (Kanchanaburi), דקות ספורות לאחר שהוואן, שיצא ממוקדם הבוקר מהקוואסן, בנגקוק, הוריד אותי בעיר. נכנסתי למסעדה הראשונה שראיתי כדי להתחמק מהחום הכבד והמעייף בחוץ. מאוורר ישן הסתובב באיטיות מרגיזה, ברקע ניגן בוב מרלי בקול עמום מקלטת ישנה, ואני המתנתי בסבלנות לכריך טונה. נכנסתי לכאן כדי להתחמק מהחום אך בעיקר כי לא היה לי מושג לאן אני ממשיך מכאן.

טיול נפלא באיזור לא מוכר, נוף נפלא ואותנטי, היכרות מרגשת עם תאילנד שמאחורי החיוך הגדול והאנגלית העילגת.

בית עץ על כלונסאות, החיים במחוזות הכפריים של תאילנד (צילום: ניסים טורקיה)

  טיולי אקטיב - אופניים והליכה לחצו לרשימת יעדים »
  טיול עצמאי-מאורגן באפריקה לחצו לרשימת ההצעות »
  טיולי טריפולוג'י – ג'יפים, טרקים ומשפחות לחצו לרשימת ההצעות »

מפגש גורלי בזכות סנדוויץ'

"לאן אתה ממשיך מכאן"? הגיע הכריך, עם חיוך גדול ואנגלית עילגת.

כשהבנתי שנשאלתי לא מתוך ניסיון לפתוח שיחת נימוסין, אלא מתוך רצון כן להתחבר ולסייע, פתחתי את ליבי במחשבות שהובילו אותי לכאן. הייתי בסוף המסע בתאילנד, ימים ספורים לפני הטיסה חזרה לארץ. בנגקוק העמוסה הציפה אותי בתיירותיות המוגזמת שלה, ורציתי לסיים את הטיול במרחבי הטבע התאילנדי.

מון, בעל המסעדה הצעיר, עם החיוך הגדול והאנגלית העילגת אומר שנפלתי לו משמיים. כבר שבועיים שלא נכנסה נפש חיה למסעדה, והוא מציע ללוות אותי בטיול למחוזות לא מוכרים. אני נזכר שברחתי מבנגקוק בדיוק בשביל הרפתקאות שכאלה, ונענה ברצון. לאחר כחצי שעה היינו מוכנים, לאחר שכירת אופנועים, קניות בסופר ותדרוך קצר על המפות.

"לאן נוסעים?" אני שואל את מון. והוא עונה בחיוך "בעקרון, הכיוון הוא לצאת מקנצ'נבורי".

אופנוע, תיק קטן ויוצאים לדרך (צילום: ניסים טורקיה)

מפת יעדי הטיול: קנצ'נבורי (A), סאי יוק (B), נאם טוק (C), הפארק הלאומי סאי יוק (D),
סנגקלבורי (E), מעבר שלוש הפגודות (F), פארק הלאומי ארוואן (G)

לילה על נהר קוואי

אנחנו עולים על כביש 323 לכיוון צפון מערב. הכביש מצוין ותוך כשעתיים של נסיעה בנוף מדהים מגיעים לעיירה סאי יוק (Sai Yok), השוכנת על נהר מה נם קוואה נוי (Mae Nam Khwae Noi), כ-50 ק"מ מקנצ'נבורי. מחליטים לעצור כאן ללינה, בחדרים הצפים על הנהר (Raft Houses).

בערב אנחנו יושבים על המרפסת ומקשיבים לדממת הנהר. רק צירצור הצרצרים וזימזום היתושים נשמע, ואני חושב על כך שרק הבוקר הייתי בבנגקוק הרועשת ומלאת הפיתויים.

לינה בעיירה סאי יוק
כתבה על טיול דרומה מקאצ'נאבורי אל הגשר על נהר קוואי

חדרים צפים על נהר קוואי (צילום: ניסים טורקיה)

בקצה מסילת המוות

למחרת מתחיל טיולנו בעיירה נאם טוק (Nam Tok), הנמצאת בקצה הקטע הפעיל של מסילת הרכבת, שנבנתה על ידי שבויי בנות הברית במלחמת העולם השנייה והובילה למיאנמר (בורמה). גם בימים אלה אפשר לנסוע ברכבת המוות (Death Railway), היוצאת שלוש פעמים ביום מ"הגשר על נהר קוואי" ליד קנצ'נבורי, ולנסוע שעה וחצי בנסיעה איטית על גבי המסילה המתפתלת לאורך הנהר ובנוף הרים עוצר נשימה.

מסילת הרכבת לאורך נהר קוואי (צילום: ניסים טורקיה)

תחנה לזכר השבויים שנהרגו בבניית המסילה

תחנה לזכר שבויי המלחמה שנהרגו בבניית המסילה (צילום: ניסים טורקיה)

במרחק כשני קילומטר מהעיירה, אנו עוצרים להתרעננות במפלי סאי יוק נוי (Sai-Yok-Noi, נקראים גם Khao-Phang). המפלים היורדים על אבן הגיר ושפע צמחיה מסביב יוצרים מראה נהדר. ניתן לערוך מסלול טיול רגלי ביער העוטף את המפלים, כשמסביב שפע פרפרים וציפורים.

מפלי סאי יוק נוי, עצירה להתרעננות ומנוחה במים קרירים (צילום: ניסים טורקיה)

מפלים ומערות בפארק הלאומי סאי יוק

אנחנו ממשיכים בנסיעה צפונה על כביש 323. כ-40 ק"מ צפון-מערבית מנאם-טוק נמצאת הכניסה לפארק הלאומי סאי יוק (Sai Yok National Park). הפארק משתרע על פני כ- 500 קמ"ר של יער טרופי ירוק עד. משני צדי הנהר מצוקי אבן גיר נישאים לגובה רב, טובלים בעצים נשירים. השמורה שומרת על אקלים נוח, בזכות האזור ההררי וכמות משקעים שנתית ממוצעת של כ 1,150 מ"מ.

בשמורה מסלולי טיולי רגליים, מפלים ומערות נטיפים קארסטיות. בשמורה כ- 140 מיני ציפורים, עשרות מיני עטלפים, כולל העטלף הקטן בעולם, קופי מקוק ארוכי זנב, איילים, צבאים, חזירי בר, פילים אסיאתיים ועוד. בחברת כל אלה נבלה בשמורה את הלילה הקרוב.

הבוקר זימן לנו מראה נהדר של נהר מה נם קוואה נוי, החוצה את השמורה. אנו לוקחים טיול ברפסודה הנגררת באמצעות סירה על הנהר, במטרה לצפות על מפלי סאי יוק יאי (Sai Yok Yai), הנופלים מגובה 8 מטר אל הנהר. כשמתקרבים אפשר לקפוץ למי הנהר ולשחות לעבר המפלים הקרירים. הטיול כולל ארוחת צהריים על הנהר וביקור במערת הנטיפים Lawa Cave.

את אחר הצהריים אנו מקדישים לאחת המערות היפות בתאילנד. הטיול למערת Daowadueng מצריך הליכה רגלית בתוך היער. המערה, שהתגלתה בשנת 1972 בתחומי השמורה, חודרת לעומק של כ- 100 מטר לתוך אבן הגיר ומתוחמת בשמונה חדרים גדולים. מומלץ לקחת סיור מודרך המעשיר את חוויה הצפייה בצורות השונות שנוצרו מהנטיפים והזקיפים.

הדרך צפונה לסנגקלבורי

בבוקר המחרת אנו נפרדים בצער מהשמורה וממשיכים צפונה לעבר סנגקלבורי (Sangkhlaburi). בדרכנו אנו יורדים מדי פעם מהכביש הראשי, חוצים את הנהר ועוברים בכפרים קטנים, המתנהלים בשלווה מנותקת מהאתרים המתוירים. כשהזמן אינו פקטור בטיול, אנו יכולים להרשות לעצמנו לעצור לטבילה בנהר, לבקר בכפרים האותנטיים ולאכול בשווקים הארעיים לצד הדרך.

סנגקלבורי ממוקמת כ- 230 ק"מ צפונית-מערבית לקנצ'נבורי, כ- 25 ק"מ מגבול תאילנד עם מיאנמר. העיר נבנתה על מפגש של שלושה נתיבי מים: Songkalia, Bikli ו- Runtee והיום נמצאת על גדות הקצה הצפוני של אגם קאו לאם (Khao Laem), הנקרא גם Vajiralongkorn ע"ש יורש העצר התאילנדי. האגם נוצר כתוצאה מהצפת העמק בסיום בנייתו של סכר Vajiralongkorn האוצר את מי נהר קוואי ומשמש לייצור חשמל, החל משנת 1984. בעיר, שניתן גם להגיע אליה בתחבורה ציבורית מקנצ'נבורי, מספר מלונות וגאסטהאוסים, היושבים על הנהר ומשמשים בעיקר תיירות מקומית.

שוק מקומי בשולי הדרך לסנגקלבורי (צילום: ניסים טורקיה)

סנגקלבורי – קצה העולם שמאלה

אני במצב רוח מרומם. אני מרגיש שהגענו ל"קצה העולם שמאלה" של תאילנד. הגבעות המוריקות סביב, העוצמה השקטה של האגם, השוק הקטן במרכז, המציע עירוב אתני מעניין של תאילנדים, בורמזים, הודים ובני השבטים מון וקארן – הכל מרגיש לי כאילו הגעתי למחוז חפצי.

אך, אני מבחין בשינוי במצב הרוח אצל השותף החייכן והנינוח שלי. לאחר לחץ פיזי מתון, מון מספר לי שהוא בן המקום והוא בדרך לביקור משפחתי. אנחנו ניגשים לגשר העץ הארוך ביותר בתאילנד – גשר מון (Mon Bridge) הבנוי על כלונסאות במבוק. הגשר, כ-850 מטר אורכו, מגשר בין תרבויות ומעברו השני כפר בורמזי אותנטי. ביתו של מון הוא בית עץ קטן. בחדר אחד מוגבה על כלונסאות עץ גרים שמונה נפשות. משפחה דלת אמצעים העוסקת במסחר מקומי זעיר, אך אנחנו מתקבלים באירוח לבבי, שפע מזון מקומי אותנטי והתרגשות רבה.

שמונה נפשות בבית עץ קטן, בית משפחתו של מון (צילום: ניסים טורקיה)

לאחר הביקור המשפחתי אנחנו יוצאים לבקר במקדש הבודהיסטי Wang Wiwekaram, עם הפגודה המוזהבת בגובה 59 מטר ופסל בודהה עשוי משיש. אני צופה על המשפחה העוסקת בטקס הדתי, התפילה והגשת המנחה וחושב על הפער הגדול שנחשף במקום הזה ביני לבין חברי החדש.

קאנצ'נאבורי, תפילת הנזירים במקדש הבודהיסטי

תפילת הנזירים במקדש הבודהיסטי (צילום: ניסים טורקיה)

שלוש הפגודות בין תאילנד למיאנמר

למחרת אנחנו נפרדים מהמשפחה כמכרים ותיקים שזה אך ישובו במהרה. אנו רוכבים צפונה, 22 ק"מ לעבר מעבר שלוש הפגודות (Dan Chedi Sam Ong). במקום שלוש פגודות קטנות, באתר שאינו מרשים במיוחד, אלא בהקשרו ההיסטורי, כמקום המנציח את נתיב הסחר ההיסטורי בין סיאם (תאילנד) ובורמה, בתקופת ממלכת איותאיה. אפשר לעבור לשוק הבורמזי, ללא צורך בויזה, לאחר תשלום סכום סמלי במעבר הגבול.

מכאן פנינו חזרה לכביש 323, דרומה חזרה לכיוון קנצ'נבורי, אך לא לפני שנבקר במפלי מים צוננים Kreng Kravia ו- Dai Chong Thon.

מפלי מים צוננים בדרך חזרה לקנצ'נבורי (צילום: ניסים טורקיה)

הפארק הלאומי ארוואן

אנחנו בדרכנו לפארק הלאומי ארוואן (Erawan National Park). השמורה, המשתרעת על פני שטח של כ- 550 קמ"ר, הוקמה ב 1975 ונמצאת כ- 70 ק"מ צפון-מערבית לקנצ'נבורי. הנוף, האופייני לאזור, כבר מוכר – יער ירוק עד, מוקף בהרי גיר גבוהים. שפע פרפרים מלווים אותנו לאורך הטיול בפארק.

טיולים מאורגנים רבים, חד יומיים או בני יומיים יוצאים מבנקוק ומקנצ'נבורי לבקר באטרקציה המרכזית של הפארק – מפלי ארוואן (Erawan). לאורך שני קילומטר נופלים המים בשבעה מפלים, שונים בגודלם ובצורתם, בחלקם הם יוצרים בריכות כצבע האיזמרגד, צלולות ומזמינות. המפלים נקראים כך, משום שמראה המפל האחרון מזכיר את הפיל ארוואן בעל שלושת הראשים, מסיפורי המיתולוגיה ההינדית. לאור הסבריו המפורטים של מון והשתדלותו הראויה לציון, אני מנסה ללא הצלחה לזהות את צורתו של ארוואן. אולי צריך גם אמונה לשם כך.

כל מפל יפה מקודמו ובכל מפל אני רוצים לטעום כדי להנציח את יופיו. השמורה היא הדובדבן בקצפת של טיולנו וסיום נפלא של המסע לפני שנחזור לקנצ'נבורי – מון למסעדה המשוועת לתיירים שלו ואני בדרכי לבן גוריון.

מפלי ארוואן, גן עדן קטן (צילום: ניסים טורקיה)

זה הדדי, אני חושב לעצמי. גם מון נפל לי משמיים. לא רק שזכיתי לטיול נפלא באזור שלא הכרתי, בנוף נפלא ואותנטי, אלא גם זכיתי בהיכרות מרגשת עם תאילנד האמיתית, זו שמאחורי החיוך הגדול והאנגלית העילגת.