טרק גילספי פאס
באי הדרומי של ניו זילנד
מאת: מנחם בר
ניו זילנד – ארץ הענן הלבן, כפי שהיא מכונה על ידי המאורים שיישבו את מדינת האיים טרם הגעתו של האדם הלבן – היא אחת הארצות הירוקות ביותר בעולם. ירוקות – הן מבחינת הטבע והנופים, והן מבחינת המודעות לסביבה וההקפדה על שמירת הטבע.
ניו זילנד משתרעת על פני שלושה איים מרכזיים. האי הצפוני, הוא המאוכלס יותר מבין השלושה, ובו נמצאת וולינגטון (Wellington), הבירה המנהלית של ניו זילנד, ואוקלנד (Auckland), הבירה הפיננסית שלה. האי הקטן סטיוארט (Stewart) – הוא הדרומי ביותר, אך הוא כמעט ואינו מיושב. מסיבה זו זכה האי המרכזי בתואר "האי הדרומי". באי הדרומי נבקר בכתבה זו, ונצא לאחד הטרקים הפחות מוכרים – טרק גילספי פאס.
כתבה על החוף המערבי של האי הדרומי | על האי סטיוארט בכתבה על שמירת טבע בניו זילנד
כתבה על החוף המערבי של האי הדרומי | על האי סטיוארט בכתבה על שמירת טבע בניו זילנד

גילספי פאס, מעבר הרים בשיאו של טרק בן שלושה ימים (צילום: חנוך בן דב)
האי הדרומי והעיירה מקרורה
שטחו של האי הדרומי של ניו זילנד הוא 151,215 קמ"ר, וצורת הנוף השולטת בו היא רכס הרי האלפים הדרומיים ( Southern Alps ). פסגותיו של הרכס מתנשאות אל-על, ושיאן הוא בפסגת הר קוק ( Mount Cook ), המתנשא לגובה 3,754 מטר. הרכס, שכיוונו הוא דרום–צפון, מפריד ב ין החוף המערבי (West Coast ) לחוף המזרחי, ומרבית הטרקים באי נערכים בשטחו.
העיירה מקרורה ( Makarora ), הנמצאת על כביש מספר 6, צפונית לאגם וואנקה ( Wanaka ), היא עיירה קטנה המונה כ-40 תושבים בלבד. היא שוכנת בין העיירה וואנקה למעבר ההרים האסט ( Haast Pass ). במקרורה שוכנים משרדי ה - DOC שבהם יש להירשם לפני היציאה לטרקים באזור, וממנה נצא לטרק שלנו בכתבה זו.
DOC = Department of Conservation
הרשות לשמירת הטבע בניו זילנד. המשרד הממשלתי האחראי על כל שמורות הטבע ומסלולי הטרקים בניו זילנד ודרכו מזמינים מקומות לינה ואת מסלולי ההליכה בטרקים המבוקשים. לפני כל יציאה לטרק יש להשאיר במשרדי ה- DOC את פרטי המשתתפים, ועם סיומו לדווח על היציאה מהמסלול.
טרק גילספי פאס
האזור בו מתבצע הטרק – מעבר ההרים גילספי (Gillespie Pass) – הוא חלק מהפארק הלאומי הר אספירינג (Mount Aspiring National Park). אורכו של הטרק 58 קילומטרים והוא נמשך בין 3 ל-4 ימי הליכה, בנוף אלפיני מגוון ועוצר נשימה. זהו טרק מעגלי, המיועד למיטיבי לכת בעלי כושר גופני גבוה.
על מנת להגיע לתחילתו של המסלול יש לחצות את נהר מקרורה, הנשפך אל אגם וואנקה . הנהר עלול להיות גבוה וחצייה רגלית שלו הינה מסוכנת (בעבר היו מקרים שמטיילים נסחפו עם ציודם), ולכן מומלץ, בתיאום עם DOC מקרורה, לקחת סירה ( Jet Boat ), ל"הקפצה" לנקודה ממנה מתחילים ללכת.
טיפים לטרק גילספי פאס
1. כדאי לתאם מראש Jet Boat להגעה לנקודת ההתחלה ולאיסוף מבקתת Kerin Forks (פירוט בהמשך הכתבה).
2. ניתן לשלם ולהזמין מקום בבקתות גם במשרדי DOC שב- Haast וב- Wanaka.
3. מקלות הליכה מסייעים מאוד בעליות ובירידות ומומלץ להצטייד בהם.
4. יש להצטייד מראש במזון לפני ההגעה למקרורה.
5. בבקתות לאורך המסלול אין גז. יש להצטייד בגזיות מראש.

הטרק למעבר גילספי (צילום: חנוך בן דב)
יום ראשון לטרק – עלייה בלתי נגמרת
יצאנו ל טרק גילספי פאס (Gillespie Pass Circuit) בקבוצה קטנה, שכללה שתי נשים ואותי, שלושתנו בשנות הארבעים לחיינו, כשעל גבנו תרמילים עם ציוד, שקי שינה ומזון. יחד איתנו, היו על הסירה שחצתה את הנהר עוד כעשרה ניו-זילנדים, שניצלו את חופשת ה- Labor Day כדי לעשות את המסלול. תחילתו של המסלול בהליכה בדרך מישורית, פחות או יותר, לאורך ערוץ נהר יאנג ( Young River ). מזג האוויר היה נפלא וההליכה התנהלה בקצב סביר, כאשר כל העת חולפים על פנינו המטיילים הניו זילנדים במהירות ונעלמים מעינינו.
לקראת שעות הצהריים הגענו לגשר התלוי מעל נהר יאנג. כוונתנו הייתה לערוך שם את הפסקת הצהריים, אולם זבובי החול הטורדניים, שעטו עלינו מכל עבר, גרמו לנו לשנות את דעתנו ולאכול את ארוחת הצהריים תוך כדי הליכה. לאחר חציית הגשר, הדרך מתחילה לטפס אל עבר בקתת יאנג ( Young Hut ). האופוריה של תחילת ההליכה במישור, מתחלפת במהרה בהליכה מאומצת בעלייה בלתי נגמרת, בשביל תלול ומתפתל בין שורשי העצים. השביל ממשיך לעלות והתרמיל כבר מכביד על הכתפיים, כשסוף הדרך לא נראה לעין.

גשר תלוי, סיום האופוריה ותחילת הטיפוס המפרך (צילום: חנוך בן דב)
בניו זילנד יש אמרה נפוצה, לפיה "בכל יום יש את כל עונות השנה", ואכן מזג האוויר השתנה וגשם שוטף החל לרדת. אין מקום כדי להסתתר בו, ואין בררה אלא להמשיך לטפס וללכת הלאה. רק לאחר רדת החשיכה ובגשם שלא מפסיק לרגע, הגענו לבסוף אל הבקתה, רק כדי לגלות שכל דרגשי השינה נתפסו כבר על ידי הניו זילנדים שהקדימו אותנו וכבר התארגנו לשינה.
פשטנו את המעילים והבגדים הרטובים והתחממנו מול האח הבוערת. אחרי ארוחת ערב, שכללה פסטה ושימורי טונה, התארגנו לשינה. כל העת מלווים אותנו רעש הגשם המתדפק על קירות הבקתה ויללות הרוח המנשבת בעוצמה. לא היה לנו ברור איך נוכל להמשיך בבוקר שלמחרת את המסלול במזג אוויר שכזה. העייפות הכריעה אותנו עד מהרה וכל אחד נרדם על מזרן בפינה אחרת של הבקתה.

בקתת יאנג והצוות שלנו (צילום: חנוך בן דב)
יום שני לטרק – על גג העולם
למחרת בבוקר הגשם אומנם פסק, אך הרוח המשיכה לנשב בחוזקה. לאחר ארוחת הבוקר עזבנו את הבקתה החמימה לטובת הרוח הקרה שנשבה בחוץ והתחלנו ללכת. עד מהרה הגוף מתחיל להתחמם ושכבות הבגדים מתקלפות בהדרגה. לאחר הליכה של כשעה וחצי, אנו מגיעים למרגלות המצוק שעליו צריך לטפס, על מנת להגיע לגילספי פאס. הדרך למעלה תלולה ומתפתלת. הרוח החזקה מאיימת להעיף אותנו מהשביל, ומאלצת אותנו להיאחז בחוזקה בצמחיה שמסביב, בזמן שאנחנו ממשיכים להתקדם בעלייה.
הנוף מסביבנו מדהים – מפלי המים, שנוצרו כתוצאה מהגשם החזק, יורדים כמו חוטי כסף לאורך המצוקים שמסביב. הרוח הנושבת בחוזקה, מעיפה את המים חזרה כלפי מעלה ולא מאפשרת להם להגיע לעמק שמתחת. בהדרגה נחלשת הרוח, ולפתע מרימים את העיניים מהשביל ומגלים שהעלייה נגמרה ואנחנו על גג העולם! הטיפוס למעבר ההרים (פאס), בגובה 1,600 מטר, ומזג האוויר הסוער, היו שווים את הנוף המדהים של פסגות ההרים והעמקים, שנפרשו אל מל עינינו.
לאחר הליכה קצרה בין השלוגיות – הפסקת קפה. הגזייה נשלפת ועד מהרה אנחנו נהנים מהנוף המרהיב, עם כוס קפה חם ביד אחת, וחטיף אנרגיה בשנייה. הבשורות הטובות הן שמכאן ועד לבקתה הבאה – בקתת סיביריה ( Siberia Hut ), הדרך היא בירידה בלבד. מסתבר שהשמחה הייתה מוקדמת. הדרך התגלתה כירידה תלולה של 1,200 מטר גובה, עם הרבה קפיצות ובולדרים. דרך מפותלת ותלולה שפשוט סירבה להיגמר.
הברכיים כואבות ואצבעות הרגליים נמעכות מול קצות הנעליים. בעוד אנו יורדים ונאנקים מכאב, מופיע מולנו גבר ניו-זילנדי, לבוש מכנסיים קצרות וגופיה, מקפץ על הסלעים כמו עז הרים. הוא מספר לנו שהוא "קופץ" לפסגה כדי לאכול שם את ארוחת הצהריים... לקראת סוף הירידה אותו בחור השיג אותנו שוב, ורק מאוחר יותר התברר לנו שהוא האחראי על הבקתה מטעם DOC . כששאלנו אותו אם הבקתה קרובה, הוא השיב בטון מעודד כי אנחנו כבר כמעט שם ותכף מגיעים. ה"תכף" הזה לקח לנו שעתיים...
לבקתה הגענו מפורקים ומותשים, אבל קבלת הפנים החמה, המקלחת והאפשרות לחלוץ סוף כל סוף את הנעליים, השכיחו מאיתנו עד מהרה את הקשיים שחווינו והשאירה אותנו עם זיכרון הנופים המדהימים.

טיפוס על השלוגיות אל מעבר גילספי (צילום: חנוך בן דב)
יום שלישי לטרק – ירידה מתונה וסירת ג'ט לקינוח
למי שאינו ממהר, ויש לו את האפשרות להישאר יום נוסף, מומלץ לצאת למסלול צדדי, היוצא מבקתת סיביריה ומוביל ל- Crucible Lake , אגם הנמצא במעלה עמק סיביריה. המסלול נמשך מספר שעות ובסיומו שבים ללילה נוסף בבקתה. מאחר שאנחנו מהמתפנקים (והמפורקים), החלטנו לוותר על ההליכה הנוספת ובבוקר היום השלישי יצאנו לחלקו האחרון של המסלול. הדרך יורדת בפיתולים מתונים וארוכים, עד שהיא מגיעה אל נהר ווילקין ( Wilkin River ) ובקתת קרין פורקס ( Kerin Forks Hut ) שעל גדותיו.
מנקודה זו ישנן שתי אפשרויות: הראשונה היא להמשיך ברגל עד הכפר מקרורה, כולל חציית נהר מקרורה. השנייה, הדורשת תיאום מראש בתחילת המסלול, היא להזמין סירה שתגיע לאסוף אתכם מהבקתה שעל גדת הנהר. אנחנו בחרנו באופציה השנייה, ובשעה 11:00 בבוקר הגיעה ה- Jet Boat לאסוף אותנו ומספר מטיילים נוספים. עד מהרה מצאנו את עצמנו שטים במהירות מטורפת בנהר, לכיוון מקרורה. מדובר בשייט כיפי וחווייתי והוא מומלץ בחום.
מי שמעוניין לחוות את עמק סיביריה מבלי ללכת את טרק גילספי פאס יכול לצאת להרפתקה עם Siberia Experience – המשלבת טיסה במטוס קל, הליכה קצרה בעמק סיביריה וחזרה ב Jet Boat. חוויה נופית מרהיבה בעלות של כמה מאות דולרים.
סירת ג'ט מחכה לנו בסיומו של הטרק (צילום: חנוך בן דב)
התנהגות בטרקים
1. לאורך המסלולים אין פחי אשפה, לכן קחו איתכם את כל הפסולת. אל תשאירו אחריכם נייר טואלט, גפרורים, בדלי סיגריות וכד'. אין דבר כזה "פסולת אורגנית" שאפשר להשאיר בשטח.
2. במקרים של שירותים בטבע – התרחקו כ-100 מטר ממקורות מים, חפרו בור וקברו בו את הצואה.
3. מדורות יש להדליק רק במקומות המורשים לכך, ואסור לכרות עצים. בכל הבקתות יש עצים להסקה.
4. אין לסטות מהשבילים המסומנים.
כתבה על שמירת טבע בניו זילנד
אז האם העליות, הירידות והכאבים היו שווים את זה? בהחלט! לדעתי, טרק גילספי פאס משתווה בנופיו ל טרק מילפורד, אך קשה ממנו בהרבה. למי שיודע מה צפוי לו ומוכן להתמודד עם הקושי – מדובר בטרק שבהחלט שווה את המאמץ.
מלון מומלץ באגם וונאקה – שעה נסיעה ממקרורה
מלון הדירות מרינה טראס ( Marina Terrace Apartments ) שוכן על שפת אגם וואנקה ומציע דירות אלגנטיות עם 1-3 חדרי שינה, מטבח מאובזר, סלון מרווח ומרפסת עם נוף לאגם ולהרים המקיפים אותו. בשטח המלון בריכה מקורה מחוממת, חדר כושר וחניה בחינם, ובסביבתו תמצאו מבחר מסעדות ובתי קפה.
מלון הדירות מרינה טראס על שפת אגם וואנקה, למי שרוצה להתפנק לפני או אחרי הטרק
מידע נוסף
כתבות נוספות על טרקים וטיפוס הרים
כתבות נוספות על ניו זילנד
מפרץ קאיקורה - טבע במרחק נגיעה
החוף המערבי של האי הדרומי
טיול משפחתי עם ילדים לניו זילנד
הרשות לשמירת הטבע בניו זילנד. המשרד הממשלתי האחראי על כל שמורות הטבע ומסלולי הטרקים בניו זילנד ודרכו מזמינים מקומות לינה ואת מסלולי ההליכה בטרקים המבוקשים. לפני כל יציאה לטרק יש להשאיר במשרדי ה- DOC את פרטי המשתתפים, ועם סיומו לדווח על היציאה מהמסלול.
טרק גילספי פאס
האזור בו מתבצע הטרק – מעבר ההרים גילספי (Gillespie Pass) – הוא חלק מהפארק הלאומי הר אספירינג (Mount Aspiring National Park). אורכו של הטרק 58 קילומטרים והוא נמשך בין 3 ל-4 ימי הליכה, בנוף אלפיני מגוון ועוצר נשימה. זהו טרק מעגלי, המיועד למיטיבי לכת בעלי כושר גופני גבוה.
על מנת להגיע לתחילתו של המסלול יש לחצות את נהר מקרורה, הנשפך אל אגם וואנקה . הנהר עלול להיות גבוה וחצייה רגלית שלו הינה מסוכנת (בעבר היו מקרים שמטיילים נסחפו עם ציודם), ולכן מומלץ, בתיאום עם DOC מקרורה, לקחת סירה ( Jet Boat ), ל"הקפצה" לנקודה ממנה מתחילים ללכת.
טיפים לטרק גילספי פאס
1. כדאי לתאם מראש Jet Boat להגעה לנקודת ההתחלה ולאיסוף מבקתת Kerin Forks (פירוט בהמשך הכתבה).
2. ניתן לשלם ולהזמין מקום בבקתות גם במשרדי DOC שב- Haast וב- Wanaka.
3. מקלות הליכה מסייעים מאוד בעליות ובירידות ומומלץ להצטייד בהם.
4. יש להצטייד מראש במזון לפני ההגעה למקרורה.
5. בבקתות לאורך המסלול אין גז. יש להצטייד בגזיות מראש.

הטרק למעבר גילספי (צילום: חנוך בן דב)
יום ראשון לטרק – עלייה בלתי נגמרת
יצאנו ל טרק גילספי פאס (Gillespie Pass Circuit) בקבוצה קטנה, שכללה שתי נשים ואותי, שלושתנו בשנות הארבעים לחיינו, כשעל גבנו תרמילים עם ציוד, שקי שינה ומזון. יחד איתנו, היו על הסירה שחצתה את הנהר עוד כעשרה ניו-זילנדים, שניצלו את חופשת ה- Labor Day כדי לעשות את המסלול. תחילתו של המסלול בהליכה בדרך מישורית, פחות או יותר, לאורך ערוץ נהר יאנג ( Young River ). מזג האוויר היה נפלא וההליכה התנהלה בקצב סביר, כאשר כל העת חולפים על פנינו המטיילים הניו זילנדים במהירות ונעלמים מעינינו.
לקראת שעות הצהריים הגענו לגשר התלוי מעל נהר יאנג. כוונתנו הייתה לערוך שם את הפסקת הצהריים, אולם זבובי החול הטורדניים, שעטו עלינו מכל עבר, גרמו לנו לשנות את דעתנו ולאכול את ארוחת הצהריים תוך כדי הליכה. לאחר חציית הגשר, הדרך מתחילה לטפס אל עבר בקתת יאנג ( Young Hut ). האופוריה של תחילת ההליכה במישור, מתחלפת במהרה בהליכה מאומצת בעלייה בלתי נגמרת, בשביל תלול ומתפתל בין שורשי העצים. השביל ממשיך לעלות והתרמיל כבר מכביד על הכתפיים, כשסוף הדרך לא נראה לעין.

גשר תלוי, סיום האופוריה ותחילת הטיפוס המפרך (צילום: חנוך בן דב)
בניו זילנד יש אמרה נפוצה, לפיה "בכל יום יש את כל עונות השנה", ואכן מזג האוויר השתנה וגשם שוטף החל לרדת. אין מקום כדי להסתתר בו, ואין בררה אלא להמשיך לטפס וללכת הלאה. רק לאחר רדת החשיכה ובגשם שלא מפסיק לרגע, הגענו לבסוף אל הבקתה, רק כדי לגלות שכל דרגשי השינה נתפסו כבר על ידי הניו זילנדים שהקדימו אותנו וכבר התארגנו לשינה.
פשטנו את המעילים והבגדים הרטובים והתחממנו מול האח הבוערת. אחרי ארוחת ערב, שכללה פסטה ושימורי טונה, התארגנו לשינה. כל העת מלווים אותנו רעש הגשם המתדפק על קירות הבקתה ויללות הרוח המנשבת בעוצמה. לא היה לנו ברור איך נוכל להמשיך בבוקר שלמחרת את המסלול במזג אוויר שכזה. העייפות הכריעה אותנו עד מהרה וכל אחד נרדם על מזרן בפינה אחרת של הבקתה.

בקתת יאנג והצוות שלנו (צילום: חנוך בן דב)
יום שני לטרק – על גג העולם
למחרת בבוקר הגשם אומנם פסק, אך הרוח המשיכה לנשב בחוזקה. לאחר ארוחת הבוקר עזבנו את הבקתה החמימה לטובת הרוח הקרה שנשבה בחוץ והתחלנו ללכת. עד מהרה הגוף מתחיל להתחמם ושכבות הבגדים מתקלפות בהדרגה. לאחר הליכה של כשעה וחצי, אנו מגיעים למרגלות המצוק שעליו צריך לטפס, על מנת להגיע לגילספי פאס. הדרך למעלה תלולה ומתפתלת. הרוח החזקה מאיימת להעיף אותנו מהשביל, ומאלצת אותנו להיאחז בחוזקה בצמחיה שמסביב, בזמן שאנחנו ממשיכים להתקדם בעלייה.
הנוף מסביבנו מדהים – מפלי המים, שנוצרו כתוצאה מהגשם החזק, יורדים כמו חוטי כסף לאורך המצוקים שמסביב. הרוח הנושבת בחוזקה, מעיפה את המים חזרה כלפי מעלה ולא מאפשרת להם להגיע לעמק שמתחת. בהדרגה נחלשת הרוח, ולפתע מרימים את העיניים מהשביל ומגלים שהעלייה נגמרה ואנחנו על גג העולם! הטיפוס למעבר ההרים (פאס), בגובה 1,600 מטר, ומזג האוויר הסוער, היו שווים את הנוף המדהים של פסגות ההרים והעמקים, שנפרשו אל מל עינינו.
לאחר הליכה קצרה בין השלוגיות – הפסקת קפה. הגזייה נשלפת ועד מהרה אנחנו נהנים מהנוף המרהיב, עם כוס קפה חם ביד אחת, וחטיף אנרגיה בשנייה. הבשורות הטובות הן שמכאן ועד לבקתה הבאה – בקתת סיביריה ( Siberia Hut ), הדרך היא בירידה בלבד. מסתבר שהשמחה הייתה מוקדמת. הדרך התגלתה כירידה תלולה של 1,200 מטר גובה, עם הרבה קפיצות ובולדרים. דרך מפותלת ותלולה שפשוט סירבה להיגמר.
הברכיים כואבות ואצבעות הרגליים נמעכות מול קצות הנעליים. בעוד אנו יורדים ונאנקים מכאב, מופיע מולנו גבר ניו-זילנדי, לבוש מכנסיים קצרות וגופיה, מקפץ על הסלעים כמו עז הרים. הוא מספר לנו שהוא "קופץ" לפסגה כדי לאכול שם את ארוחת הצהריים... לקראת סוף הירידה אותו בחור השיג אותנו שוב, ורק מאוחר יותר התברר לנו שהוא האחראי על הבקתה מטעם DOC . כששאלנו אותו אם הבקתה קרובה, הוא השיב בטון מעודד כי אנחנו כבר כמעט שם ותכף מגיעים. ה"תכף" הזה לקח לנו שעתיים...
לבקתה הגענו מפורקים ומותשים, אבל קבלת הפנים החמה, המקלחת והאפשרות לחלוץ סוף כל סוף את הנעליים, השכיחו מאיתנו עד מהרה את הקשיים שחווינו והשאירה אותנו עם זיכרון הנופים המדהימים.

טיפוס על השלוגיות אל מעבר גילספי (צילום: חנוך בן דב)
יום שלישי לטרק – ירידה מתונה וסירת ג'ט לקינוח
למי שאינו ממהר, ויש לו את האפשרות להישאר יום נוסף, מומלץ לצאת למסלול צדדי, היוצא מבקתת סיביריה ומוביל ל- Crucible Lake , אגם הנמצא במעלה עמק סיביריה. המסלול נמשך מספר שעות ובסיומו שבים ללילה נוסף בבקתה. מאחר שאנחנו מהמתפנקים (והמפורקים), החלטנו לוותר על ההליכה הנוספת ובבוקר היום השלישי יצאנו לחלקו האחרון של המסלול. הדרך יורדת בפיתולים מתונים וארוכים, עד שהיא מגיעה אל נהר ווילקין ( Wilkin River ) ובקתת קרין פורקס ( Kerin Forks Hut ) שעל גדותיו.
מנקודה זו ישנן שתי אפשרויות: הראשונה היא להמשיך ברגל עד הכפר מקרורה, כולל חציית נהר מקרורה. השנייה, הדורשת תיאום מראש בתחילת המסלול, היא להזמין סירה שתגיע לאסוף אתכם מהבקתה שעל גדת הנהר. אנחנו בחרנו באופציה השנייה, ובשעה 11:00 בבוקר הגיעה ה- Jet Boat לאסוף אותנו ומספר מטיילים נוספים. עד מהרה מצאנו את עצמנו שטים במהירות מטורפת בנהר, לכיוון מקרורה. מדובר בשייט כיפי וחווייתי והוא מומלץ בחום.
מי שמעוניין לחוות את עמק סיביריה מבלי ללכת את טרק גילספי פאס יכול לצאת להרפתקה עם Siberia Experience – המשלבת טיסה במטוס קל, הליכה קצרה בעמק סיביריה וחזרה ב Jet Boat. חוויה נופית מרהיבה בעלות של כמה מאות דולרים.
סירת ג'ט מחכה לנו בסיומו של הטרק (צילום: חנוך בן דב)
התנהגות בטרקים
1. לאורך המסלולים אין פחי אשפה, לכן קחו איתכם את כל הפסולת. אל תשאירו אחריכם נייר טואלט, גפרורים, בדלי סיגריות וכד'. אין דבר כזה "פסולת אורגנית" שאפשר להשאיר בשטח.
2. במקרים של שירותים בטבע – התרחקו כ-100 מטר ממקורות מים, חפרו בור וקברו בו את הצואה.
3. מדורות יש להדליק רק במקומות המורשים לכך, ואסור לכרות עצים. בכל הבקתות יש עצים להסקה.
4. אין לסטות מהשבילים המסומנים.
כתבה על שמירת טבע בניו זילנד
אז האם העליות, הירידות והכאבים היו שווים את זה? בהחלט! לדעתי, טרק גילספי פאס משתווה בנופיו ל טרק מילפורד, אך קשה ממנו בהרבה. למי שיודע מה צפוי לו ומוכן להתמודד עם הקושי – מדובר בטרק שבהחלט שווה את המאמץ.
מלון מומלץ באגם וונאקה – שעה נסיעה ממקרורה
מלון הדירות מרינה טראס ( Marina Terrace Apartments ) שוכן על שפת אגם וואנקה ומציע דירות אלגנטיות עם 1-3 חדרי שינה, מטבח מאובזר, סלון מרווח ומרפסת עם נוף לאגם ולהרים המקיפים אותו. בשטח המלון בריכה מקורה מחוממת, חדר כושר וחניה בחינם, ובסביבתו תמצאו מבחר מסעדות ובתי קפה.
מלון הדירות מרינה טראס על שפת אגם וואנקה, למי שרוצה להתפנק לפני או אחרי הטרק
מידע נוסף
2. ניתן לשלם ולהזמין מקום בבקתות גם במשרדי DOC שב- Haast וב- Wanaka.
3. מקלות הליכה מסייעים מאוד בעליות ובירידות ומומלץ להצטייד בהם.
4. יש להצטייד מראש במזון לפני ההגעה למקרורה.
5. בבקתות לאורך המסלול אין גז. יש להצטייד בגזיות מראש.

הטרק למעבר גילספי (צילום: חנוך בן דב)
יום ראשון לטרק – עלייה בלתי נגמרת
יצאנו ל טרק גילספי פאס (Gillespie Pass Circuit) בקבוצה קטנה, שכללה שתי נשים ואותי, שלושתנו בשנות הארבעים לחיינו, כשעל גבנו תרמילים עם ציוד, שקי שינה ומזון. יחד איתנו, היו על הסירה שחצתה את הנהר עוד כעשרה ניו-זילנדים, שניצלו את חופשת ה- Labor Day כדי לעשות את המסלול. תחילתו של המסלול בהליכה בדרך מישורית, פחות או יותר, לאורך ערוץ נהר יאנג ( Young River ). מזג האוויר היה נפלא וההליכה התנהלה בקצב סביר, כאשר כל העת חולפים על פנינו המטיילים הניו זילנדים במהירות ונעלמים מעינינו.
לקראת שעות הצהריים הגענו לגשר התלוי מעל נהר יאנג. כוונתנו הייתה לערוך שם את הפסקת הצהריים, אולם זבובי החול הטורדניים, שעטו עלינו מכל עבר, גרמו לנו לשנות את דעתנו ולאכול את ארוחת הצהריים תוך כדי הליכה. לאחר חציית הגשר, הדרך מתחילה לטפס אל עבר בקתת יאנג ( Young Hut ). האופוריה של תחילת ההליכה במישור, מתחלפת במהרה בהליכה מאומצת בעלייה בלתי נגמרת, בשביל תלול ומתפתל בין שורשי העצים. השביל ממשיך לעלות והתרמיל כבר מכביד על הכתפיים, כשסוף הדרך לא נראה לעין.

גשר תלוי, סיום האופוריה ותחילת הטיפוס המפרך (צילום: חנוך בן דב)
בניו זילנד יש אמרה נפוצה, לפיה "בכל יום יש את כל עונות השנה", ואכן מזג האוויר השתנה וגשם שוטף החל לרדת. אין מקום כדי להסתתר בו, ואין בררה אלא להמשיך לטפס וללכת הלאה. רק לאחר רדת החשיכה ובגשם שלא מפסיק לרגע, הגענו לבסוף אל הבקתה, רק כדי לגלות שכל דרגשי השינה נתפסו כבר על ידי הניו זילנדים שהקדימו אותנו וכבר התארגנו לשינה.
פשטנו את המעילים והבגדים הרטובים והתחממנו מול האח הבוערת. אחרי ארוחת ערב, שכללה פסטה ושימורי טונה, התארגנו לשינה. כל העת מלווים אותנו רעש הגשם המתדפק על קירות הבקתה ויללות הרוח המנשבת בעוצמה. לא היה לנו ברור איך נוכל להמשיך בבוקר שלמחרת את המסלול במזג אוויר שכזה. העייפות הכריעה אותנו עד מהרה וכל אחד נרדם על מזרן בפינה אחרת של הבקתה.

בקתת יאנג והצוות שלנו (צילום: חנוך בן דב)
יום שני לטרק – על גג העולם
למחרת בבוקר הגשם אומנם פסק, אך הרוח המשיכה לנשב בחוזקה. לאחר ארוחת הבוקר עזבנו את הבקתה החמימה לטובת הרוח הקרה שנשבה בחוץ והתחלנו ללכת. עד מהרה הגוף מתחיל להתחמם ושכבות הבגדים מתקלפות בהדרגה. לאחר הליכה של כשעה וחצי, אנו מגיעים למרגלות המצוק שעליו צריך לטפס, על מנת להגיע לגילספי פאס. הדרך למעלה תלולה ומתפתלת. הרוח החזקה מאיימת להעיף אותנו מהשביל, ומאלצת אותנו להיאחז בחוזקה בצמחיה שמסביב, בזמן שאנחנו ממשיכים להתקדם בעלייה.
הנוף מסביבנו מדהים – מפלי המים, שנוצרו כתוצאה מהגשם החזק, יורדים כמו חוטי כסף לאורך המצוקים שמסביב. הרוח הנושבת בחוזקה, מעיפה את המים חזרה כלפי מעלה ולא מאפשרת להם להגיע לעמק שמתחת. בהדרגה נחלשת הרוח, ולפתע מרימים את העיניים מהשביל ומגלים שהעלייה נגמרה ואנחנו על גג העולם! הטיפוס למעבר ההרים (פאס), בגובה 1,600 מטר, ומזג האוויר הסוער, היו שווים את הנוף המדהים של פסגות ההרים והעמקים, שנפרשו אל מל עינינו.
לאחר הליכה קצרה בין השלוגיות – הפסקת קפה. הגזייה נשלפת ועד מהרה אנחנו נהנים מהנוף המרהיב, עם כוס קפה חם ביד אחת, וחטיף אנרגיה בשנייה. הבשורות הטובות הן שמכאן ועד לבקתה הבאה – בקתת סיביריה ( Siberia Hut ), הדרך היא בירידה בלבד. מסתבר שהשמחה הייתה מוקדמת. הדרך התגלתה כירידה תלולה של 1,200 מטר גובה, עם הרבה קפיצות ובולדרים. דרך מפותלת ותלולה שפשוט סירבה להיגמר.
הברכיים כואבות ואצבעות הרגליים נמעכות מול קצות הנעליים. בעוד אנו יורדים ונאנקים מכאב, מופיע מולנו גבר ניו-זילנדי, לבוש מכנסיים קצרות וגופיה, מקפץ על הסלעים כמו עז הרים. הוא מספר לנו שהוא "קופץ" לפסגה כדי לאכול שם את ארוחת הצהריים... לקראת סוף הירידה אותו בחור השיג אותנו שוב, ורק מאוחר יותר התברר לנו שהוא האחראי על הבקתה מטעם DOC . כששאלנו אותו אם הבקתה קרובה, הוא השיב בטון מעודד כי אנחנו כבר כמעט שם ותכף מגיעים. ה"תכף" הזה לקח לנו שעתיים...
לבקתה הגענו מפורקים ומותשים, אבל קבלת הפנים החמה, המקלחת והאפשרות לחלוץ סוף כל סוף את הנעליים, השכיחו מאיתנו עד מהרה את הקשיים שחווינו והשאירה אותנו עם זיכרון הנופים המדהימים.

טיפוס על השלוגיות אל מעבר גילספי (צילום: חנוך בן דב)
יום שלישי לטרק – ירידה מתונה וסירת ג'ט לקינוח
למי שאינו ממהר, ויש לו את האפשרות להישאר יום נוסף, מומלץ לצאת למסלול צדדי, היוצא מבקתת סיביריה ומוביל ל- Crucible Lake , אגם הנמצא במעלה עמק סיביריה. המסלול נמשך מספר שעות ובסיומו שבים ללילה נוסף בבקתה. מאחר שאנחנו מהמתפנקים (והמפורקים), החלטנו לוותר על ההליכה הנוספת ובבוקר היום השלישי יצאנו לחלקו האחרון של המסלול. הדרך יורדת בפיתולים מתונים וארוכים, עד שהיא מגיעה אל נהר ווילקין ( Wilkin River ) ובקתת קרין פורקס ( Kerin Forks Hut ) שעל גדותיו.
מנקודה זו ישנן שתי אפשרויות: הראשונה היא להמשיך ברגל עד הכפר מקרורה, כולל חציית נהר מקרורה. השנייה, הדורשת תיאום מראש בתחילת המסלול, היא להזמין סירה שתגיע לאסוף אתכם מהבקתה שעל גדת הנהר. אנחנו בחרנו באופציה השנייה, ובשעה 11:00 בבוקר הגיעה ה- Jet Boat לאסוף אותנו ומספר מטיילים נוספים. עד מהרה מצאנו את עצמנו שטים במהירות מטורפת בנהר, לכיוון מקרורה. מדובר בשייט כיפי וחווייתי והוא מומלץ בחום.
מי שמעוניין לחוות את עמק סיביריה מבלי ללכת את טרק גילספי פאס יכול לצאת להרפתקה עם Siberia Experience – המשלבת טיסה במטוס קל, הליכה קצרה בעמק סיביריה וחזרה ב Jet Boat. חוויה נופית מרהיבה בעלות של כמה מאות דולרים.
סירת ג'ט מחכה לנו בסיומו של הטרק (צילום: חנוך בן דב)
התנהגות בטרקים
1. לאורך המסלולים אין פחי אשפה, לכן קחו איתכם את כל הפסולת. אל תשאירו אחריכם נייר טואלט, גפרורים, בדלי סיגריות וכד'. אין דבר כזה "פסולת אורגנית" שאפשר להשאיר בשטח.
2. במקרים של שירותים בטבע – התרחקו כ-100 מטר ממקורות מים, חפרו בור וקברו בו את הצואה.
3. מדורות יש להדליק רק במקומות המורשים לכך, ואסור לכרות עצים. בכל הבקתות יש עצים להסקה.
4. אין לסטות מהשבילים המסומנים.
כתבה על שמירת טבע בניו זילנד
אז האם העליות, הירידות והכאבים היו שווים את זה? בהחלט! לדעתי, טרק גילספי פאס משתווה בנופיו ל טרק מילפורד, אך קשה ממנו בהרבה. למי שיודע מה צפוי לו ומוכן להתמודד עם הקושי – מדובר בטרק שבהחלט שווה את המאמץ.
מלון מומלץ באגם וונאקה – שעה נסיעה ממקרורה
מלון הדירות מרינה טראס ( Marina Terrace Apartments ) שוכן על שפת אגם וואנקה ומציע דירות אלגנטיות עם 1-3 חדרי שינה, מטבח מאובזר, סלון מרווח ומרפסת עם נוף לאגם ולהרים המקיפים אותו. בשטח המלון בריכה מקורה מחוממת, חדר כושר וחניה בחינם, ובסביבתו תמצאו מבחר מסעדות ובתי קפה.
מלון הדירות מרינה טראס על שפת אגם וואנקה, למי שרוצה להתפנק לפני או אחרי הטרק
מידע נוסף

גשר תלוי, סיום האופוריה ותחילת הטיפוס המפרך (צילום: חנוך בן דב)

בקתת יאנג והצוות שלנו (צילום: חנוך בן דב)

טיפוס על השלוגיות אל מעבר גילספי (צילום: חנוך בן דב)
יום שלישי לטרק – ירידה מתונה וסירת ג'ט לקינוח
למי שאינו ממהר, ויש לו את האפשרות להישאר יום נוסף, מומלץ לצאת למסלול צדדי, היוצא מבקתת סיביריה ומוביל ל- Crucible Lake , אגם הנמצא במעלה עמק סיביריה. המסלול נמשך מספר שעות ובסיומו שבים ללילה נוסף בבקתה. מאחר שאנחנו מהמתפנקים (והמפורקים), החלטנו לוותר על ההליכה הנוספת ובבוקר היום השלישי יצאנו לחלקו האחרון של המסלול. הדרך יורדת בפיתולים מתונים וארוכים, עד שהיא מגיעה אל נהר ווילקין ( Wilkin River ) ובקתת קרין פורקס ( Kerin Forks Hut ) שעל גדותיו.
מנקודה זו ישנן שתי אפשרויות: הראשונה היא להמשיך ברגל עד הכפר מקרורה, כולל חציית נהר מקרורה. השנייה, הדורשת תיאום מראש בתחילת המסלול, היא להזמין סירה שתגיע לאסוף אתכם מהבקתה שעל גדת הנהר. אנחנו בחרנו באופציה השנייה, ובשעה 11:00 בבוקר הגיעה ה- Jet Boat לאסוף אותנו ומספר מטיילים נוספים. עד מהרה מצאנו את עצמנו שטים במהירות מטורפת בנהר, לכיוון מקרורה. מדובר בשייט כיפי וחווייתי והוא מומלץ בחום.
מי שמעוניין לחוות את עמק סיביריה מבלי ללכת את טרק גילספי פאס יכול לצאת להרפתקה עם Siberia Experience – המשלבת טיסה במטוס קל, הליכה קצרה בעמק סיביריה וחזרה ב Jet Boat. חוויה נופית מרהיבה בעלות של כמה מאות דולרים.
סירת ג'ט מחכה לנו בסיומו של הטרק (צילום: חנוך בן דב)
התנהגות בטרקים
1. לאורך המסלולים אין פחי אשפה, לכן קחו איתכם את כל הפסולת. אל תשאירו אחריכם נייר טואלט, גפרורים, בדלי סיגריות וכד'. אין דבר כזה "פסולת אורגנית" שאפשר להשאיר בשטח.
2. במקרים של שירותים בטבע – התרחקו כ-100 מטר ממקורות מים, חפרו בור וקברו בו את הצואה.
3. מדורות יש להדליק רק במקומות המורשים לכך, ואסור לכרות עצים. בכל הבקתות יש עצים להסקה.
4. אין לסטות מהשבילים המסומנים.
כתבה על שמירת טבע בניו זילנד
אז האם העליות, הירידות והכאבים היו שווים את זה? בהחלט! לדעתי, טרק גילספי פאס משתווה בנופיו ל טרק מילפורד, אך קשה ממנו בהרבה. למי שיודע מה צפוי לו ומוכן להתמודד עם הקושי – מדובר בטרק שבהחלט שווה את המאמץ.
מלון מומלץ באגם וונאקה – שעה נסיעה ממקרורה
מלון הדירות מרינה טראס ( Marina Terrace Apartments ) שוכן על שפת אגם וואנקה ומציע דירות אלגנטיות עם 1-3 חדרי שינה, מטבח מאובזר, סלון מרווח ומרפסת עם נוף לאגם ולהרים המקיפים אותו. בשטח המלון בריכה מקורה מחוממת, חדר כושר וחניה בחינם, ובסביבתו תמצאו מבחר מסעדות ובתי קפה.
מלון הדירות מרינה טראס על שפת אגם וואנקה, למי שרוצה להתפנק לפני או אחרי הטרק
מידע נוסף
מי שמעוניין לחוות את עמק סיביריה מבלי ללכת את טרק גילספי פאס יכול לצאת להרפתקה עם Siberia Experience –

1. לאורך המסלולים אין פחי אשפה, לכן קחו איתכם את כל הפסולת. אל תשאירו אחריכם נייר טואלט, גפרורים, בדלי סיגריות וכד'. אין דבר כזה "פסולת אורגנית" שאפשר להשאיר בשטח.
2. במקרים של שירותים בטבע– התרחקו כ-100 מטר ממקורות מים, חפרו בור וקברו בו את הצואה.
2. במקרים של שירותים בטבע
3. מדורות יש להדליק רק במקומות המורשים לכך, ואסור לכרות עצים. בכל הבקתות יש עצים להסקה.
4. אין לסטות מהשבילים המסומנים.
כתבה על שמירת טבע בניו זילנד
כתבה על שמירת טבע בניו זילנד
אז האם העליות, הירידות והכאבים היו שווים את זה? בהחלט! לדעתי, טרק גילספי פאס משתווה בנופיו ל טרק מילפורד, אך קשה ממנו בהרבה. למי שיודע מה צפוי לו ומוכן להתמודד עם הקושי – מדובר בטרק שבהחלט שווה את המאמץ.