.jpg)
טרק גילספי פאס
באי הדרומי של ניו זילנד
מאת: מנחם בר
ניו זילנד – ארץ הענן הלבן, כפי שהיא מכונה על ידי המאורים, שיישבו את ניו זילנד טרם הגעתו של האדם הלבן, היא אחת הארצות היותר ירוקות בעולם. ירוקות – הן מבחינת הטבע והנופים, והן מבחינת המודעות לסביבה וההקפדה על שמירת הטבע.
ניו זילנד משתרעת על פני שלושה איים מרכזיים. האי הצפוני, הוא המאוכלס יותר מבין השלושה, ובו נמצאת וולינגטון (Wellington), הבירה המנהלית של ניו זילנד, ואוקלנד (Auckland), הבירה הפיננסית שלה. האי הקטן סטיוארט (Stewart) – הוא הדרומי ביותר, אך הוא כמעט ואינו מיושב. מסיבה זו זכה האי המרכזי בתואר "האי הדרומי". באי הדרומי נבקר בכתבה זו, ונצא לאחד הטרקים הפחות מוכרים –
גילפסי פאס, מעבר הרים בשיאו של טרק בן שלושה ימים (צילום: חנוך בן דב)
האי הדרומי והעיירה מקרורה
שטחו של האי הדרומי של נו 151,215 קמ"ר, וצורת הנוף השולטת בו היא רכס הרי האלפים הדרומיים ( Southern Alps ). פסגותיו של הרכס מתנשאות אל-על, ושיאן הוא בפסגת הר קוק ( Mount Cook ), המתנשא לגובה 3,754 מטר. הרכס, שכיוונו הוא דרום–צפון, מפריד ב West Coast ) לחוף המזרחי, ומרבית הטרקים באי נערכים בשטחו.
העיירה מקרורה ( Makarora ), הנמצאת על כביש מספר 6, צפונית לאגם וואנקה ( Wanaka ), היא עיירה קטנה המונה כ-40 תושבים בלבד. היא שוכנת בין העיירה וואנקה למעבר ההרים האסט ( Haast Pass ). במקרורה שוכנים משרדי ה DOC שבהם יש להירשם לפני היציאה לטרקים באזור, וממנה נצא לטרק שלנו בכתבה זו.
DOC = Department of Conservation
הרשות לשמירת הטבע בניו זילנד. המשרד הממשלתי האחראי על כל שמורות הטבע ומסלולי הטרקים בניו זילנד ודרכו מזמינים מקומות לינה ואת מסלולי ההליכה בטרקים המבוקשים. לפני כל יציאה לטרק יש להשאיר במשרדי ה- DOC את פרטי המשתתפים,ועם סיומו לדווח על היציאה מהמסלול.
כתבה על החוף המערבי של האי הדרומי | על האי סטיוארט בכתבה על שמירת טבע בניו זילנד
.jpg)
טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לפרטים »
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת היעדים »
הפלגות לאנטארקטיקה לחצו לקבלת כל האפשרויות »
טרק גילספי פאס
האזור בו מתבצע טרק גילספי פאס ( Gillespie Pass ) הוא חלק של שמורת הרי אספירינג ( Aspiring ). אורך הטרק 58 קילומטרים והוא נמשך בין 3 ל-4 ימי הליכה, בנוף אלפיני מגוון ועוצר נשימה. זהו טרק מעגלי, המיועד למיטיבי לכת בעלי כושר גופני גבוה.
על מנת להגיע לתחילתו של המסלול יש לחצות את נהר מקרורה, הנשפך אל אגם וואנקה ( Wanaka ). הנהר עלול להיות גבוה וחצייה רגלית שלו הינה מסוכנת (בעבר היו מקרים שמטיילים נסחפו עם ציודם), ולכן מומלץ, בתיאום עם DOC מקרורה, לקחת סירה ( Jet Boat ), ל"הקפצה" לנקודה ממנה מתחילים ללכת.
טיפים לטרק גילספי פאס
1. כדאי לתאם מראש Jet Boat להגעה לנקודת ההתחלה והאיסוף מבקתת Kerin Forks.
2. ניתן לשלם ולהזמין מקום בבקתות גם במשרדי DOC שב- Haast וב- Wanaka.
3. מקלות הליכה מסייעים מאוד בעליות ובירידות ומומלץ להצטייד בהם.
4. יש להצטייד מראש במזון לפני ההגעה למקרורה.
5. בבקתות לאורך המסלול אין גז. יש להצטייד בגזיות מראש.
עמק סיבריה והשלט המורה לעבר מעבר גילספי (צילום: חנוך בן דב)
יום ראשון לטרק – עלייה בלתי נגמרת
יצאנו לטרק גילספי פאס בקבוצה קטנה, שכללה שתי נשים ואותי, שלושתנו בשנות הארבעים לחיינו, כשעל גבנו תרמילים עם ציוד, שקי שינה ומזון. יחד איתנו, היו על הסירה שחצתה את הנהר, עוד כעשרה ניו-זילנדים, שניצלו את חופשת ה- Labor Day כדי לעשות את המסלול. תחילתו של המסלול בהליכה בדרך מישורית, פחות או יותר, לאורך ערוץ נהר יאנג ( Young River ) . מזג האוויר היה נפלא וההליכה התנהלה בקצב סביר, כאשר כל העת חולפים על פנינו המטיילים הניו זילנדים במהירות ונעלמים מעינינו.
לקראת שעות הצהריים הגענו לגשר התלוי מעל נהר יאנג. כוונתנו היתה לערוך שם את הפסקת הצהריים, אולם זבובי החול הטורדניים, שעטו עלינו מכל עבר, גרמו לנו לשנות את דעתנו ולאכול את ארוחת הצהריים תוך כדי הליכה. לאחר חציית הגשר, הדרך מתחילה לטפס אל עבר בקתת יאנג ( Young Hut ). האופוריה של תחילת ההליכה במישור, מתחלפת במהרה בהליכה מאומצת בעלייה בלתי נגמרת, בשביל תלול ומתפתל בין שורשי העצים. השביל ממשיך לעלות והתרמיל כבר מכביד על הכתפיים, אבל סוף הדרך לא נראה לעין.
בקתת יאנג והצוות שלנו (צילום: חנוך בן דב)
בניו זילנד יש אמרה נפוצה, לפיה "בכל יום יש את כל עונות השנה", ואכן מזג האוויר השתנה וגשם שוטף החל לרדת. אין מקום כדי להסתתר בו, ואין בררה אלא להמשיך לטפס וללכת הלאה. רק לאחר רדת החשיכה ובגשם שלא מפסיק לרגע, הגענו לבסוף אל הבקתה, רק כדי לגלות שכל דרגשי השינה נתפסו כבר על ידי הניו זילנדים שהקדימו אותנו וכבר התארגנו לשינה.
פשטנו את המעילים והבגדים הרטובים והתחממנו מול האח הבוערת. אחרי ארוחת ערב, שכללה פסטה ושימורי טונה, התארגנו לשינה. כל העת מלווים אותנו רעש הגשם המתדפק על קירות הבקתה ויללות הרוח המנשבת בעוצמה. לא היה לנו ברור איך נוכל להמשיך בבוקר שלמחרת את המסלול במזג אוויר שכזה. העייפות הכריעה אותנו עד מהרה וכל אחד נרדם על מזרון בפינה אחרת של הבקתה.
כתבה על שמירת טבע בניו זילנד
גשר תלוי, סיום האאופוריה ותחילת הטיפוס המפרך (צילום: חנוך בן דב)
יום שני לטרק – על גג העולם
למחרת בבוקר הגשם אומנם פסק, אך הרוח המשיכה לנשב בחוזקה. לאחר ארוחת הבוקר עזבנו את הבקתה החמימה לטובת הרוח הקרה שנשבה בחוץ והתחלנו ללכת. עד מהרה הגוף מתחיל להתחמם ושכבות הבגדים מתקלפות בהדרגה. לאחר הליכה של כשעה וחצי, אנו מגיעים למרגלות המצוק שעליו צריך לטפס, על מנת להגיע לגילספי פאס. הדרך למעלה תלולה ומתפתלת. הרוח החזקה מאיימת להעיף אותנו מהשביל, ומאלצת אותנו להיאחז בחוזקה בצמחיה שמסביב, בזמן שאנחנו ממשיכים להתקדם בעלייה.
הנוף מסביבנו מדהים – מפלי המים, שנוצרו כתוצאה מהגשם החזק, יורדים כמו חוטי כסף לאורך המצוקים שמסביב. הרוח הנושבת בחוזקה, מעיפה את המים חזרה כלפי מעלה ולא מאפשרת להם להגיע לעמק שמתחת. בהדרגה נחלשת הרוח, ולפתע מרימים את העיניים מהשביל ומגלים שהעלייה נגמרה ואנחנו על גג העולם! הטיפוס למעבר ההרים (פאס), בגובה 1,600 מטר, ומזג האוויר הסוער, היו שווים את הנוף המדהים של פסגות ההרים והעמקים, שנפרשו אל מל עינינו.
לאחר הליכה קצרה בין השלוגיות – הפסקת קפה. הגזיה נשלפת ועד מהרה אנחנו נהנים מהנוף המרהיב, עם כוס קפה חם ביד אחת, וחטיף אנרגיה בשנייה. הבשורות הטובות הן שמכאן ועד לבקתה הבאה – בקתת סיביריה ( Sibiria Hut ), הדרך היא בירידה בלבד. מסתבר שהשמחה הייתה מוקדמת. הדרך התגלתה כירידה תלולה של 1,200 מטר גובה, עם הרבה קפיצות ובולדרים. דרך מפותלת ותלולה שפשוט סירבה להיגמר.
הברכיים כואבות ואצבעות הרגליים נמעכות מול קצות הנעליים. בעוד אנו יורדים ונאנקים מכאב, מופיע מולנו גבר ניו-זילנדי, לבוש מכנסיים קצרות וגופיה, מקפץ על הסלעים כמו עז הרים. הוא מספר לנו שהוא "קופץ" לפסגה כדי לאכול שם את ארוחת הצהריים... לקראת סוף הירידה אותו בחור השיג אותנו שוב, ורק מאוחר יותר התברר לנו שהוא האחראי על הבקתה מטעם DOC . כששאלנו אותו אם הבקתה קרובה, הוא השיב בטון מעודד כי אנחנו כבר כמעט שם ותכף מגיעים. ה"תכף" הזה לקח לנו שעתיים...
לבקתה הגענו מפורקים ומותשים, אבל קבלת הפנים החמה, המקלחת והאפשרות לחלוץ סוף כל סוף את הנעליים, השכיחו מאיתנו עד מהרה את הקשיים שחווינו והשאירה אותנו עם זיכרון הנופים המדהימים. למי שאינו ממהר, ויש לו את האפשרות להישאר יום נוסף, מומלץ לעשות למחרת בבוקר מסלול צדדי, היוצא מהבקתה ומוביל ל- Crucible Lake , אגם הנמצא במעלה עמק סיביריה. המסלול נמשך מספר שעות ובסיומו שבים ללילה נוסף בבקתה.
Sibiria Experience - המתקשים ללכת, יכולים לבחור בפעילות המשלבת טיסה במטוס קל, הליכה קצרה בעמק סיביריה וחזרה ב Jet Boat. חוויה נופית מרהיבה בעלות של כמה מאות דולרים.
כתבה על טרק טונגרירו קרוסינג
טיפוס על השלוגיות למעבר גילספי (צילום: חנוך בן דב)
טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לפרטים »
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת היעדים »
הפלגות לאנטארקטיקה לחצו לקבלת כל האפשרויות »
יום שלישי לטרק – סירת ג'ט לקינוח
מאחר שאנחנו מהמתפנקים (והמפורקים), החלטנו לוותר על ההליכה הנוספת ולמחרת היום יצאנו מהבקתה לחלקו האחרון של המסלול. הדרך יורדת בפיתולים מתונים וארוכים, עד שהיא מגיעה אל נהר ווילקין ( Wilkin River ) ובקתת קרין פורקס ( Kerin Forks Hut ) שעל גדותיו.
מנקודה זו ישנן שתי אפשרויות: הראשונה היא להמשיך ברגל עד הכפר מקרורה, כולל חציית נהר מקרורה. השנייה, הדורשת תיאום מראש בתחילת המסלול, היא להזמין סירה שתגיע לאסוף אתכם מהבקתה שעל גדת הנהר. אנחנו בחרנו באופציה השנייה, ובשעה 11:00 בבוקר הגיעה ה- Jet Boat לאסוף אותנו ומספר מטיילים נוספים. עד מהרה מצאנו את עצמנו שטים במהירות מטורפת בנהר, לכיוון מקרורה. מדובר בשייט כיפי וחווייתי והוא מומלץ בחום.
סירת ג'ט מחכה לנו בסיומו של הטרק (צילום: חנוך בן דב)
התנהגות בטרקים
1. לאורך המסלולים אין פחי אשפה. קחו אתכם את כל הפסולת מחוץ למסלול. אל תשאירו אחריכם נייר טואלט, גפרורים, בדלי סיגריות וכד'. אין דבר כזה "פסולת אורגנית" שאפשר להשאיר בשטח.
2. התרחקו כ-100 מטר ממקורות מים, חפרו בור וקברו בו את הצואה.
3. אסור לכרות עצים. מדורות יש להדליק רק במקומות המורשים לכך. בכל הבקתות יש עצים להסקה.
4. אין לסטות מהשבילים המסומנים.
האם העליות, הירידות והכאבים היו שווים את זה?
בהחלט!
לדעתי, טרק גילספי פאס משתווה בנופיו לטרק מילפורד, אך קשה ממנו בהרבה.
למי שיודע מה צפוי לו ומוכן להתמודד עם הקושי – מדובר בטרק שבהחלט שווה את המאמץ.
מפת הטרק (לחצו על המפה להגדלה)
מידע נוסף
כתבות נוספות על טרקים וטיפוס הרים
כתבות נוספות על ניו זילנד
מפרץ קאיקורה - טבע במרחק נגיעה
החוף המערבי של האי הדרומי
טיול משפחתי עם ילדים לניו זילנד
הרשות לשמירת הטבע בניו זילנד. המשרד הממשלתי האחראי על כל שמורות הטבע ומסלולי הטרקים בניו זילנד ודרכו מזמינים מקומות לינה ואת מסלולי ההליכה בטרקים המבוקשים. לפני כל יציאה לטרק יש להשאיר במשרדי ה- DOC את פרטי המשתתפים,ועם סיומו לדווח על היציאה מהמסלול.
כתבה על החוף המערבי של האי הדרומי | על האי סטיוארט בכתבה על שמירת טבע בניו זילנד
טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לפרטים » טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת היעדים » הפלגות לאנטארקטיקה לחצו לקבלת כל האפשרויות »
טרק גילספי פאס
האזור בו מתבצע טרק גילספי פאס ( Gillespie Pass ) הוא חלק של שמורת הרי אספירינג ( Aspiring ). אורך הטרק 58 קילומטרים והוא נמשך בין 3 ל-4 ימי הליכה, בנוף אלפיני מגוון ועוצר נשימה. זהו טרק מעגלי, המיועד למיטיבי לכת בעלי כושר גופני גבוה.
על מנת להגיע לתחילתו של המסלול יש לחצות את נהר מקרורה, הנשפך אל אגם וואנקה ( Wanaka ). הנהר עלול להיות גבוה וחצייה רגלית שלו הינה מסוכנת (בעבר היו מקרים שמטיילים נסחפו עם ציודם), ולכן מומלץ, בתיאום עם DOC מקרורה, לקחת סירה ( Jet Boat ), ל"הקפצה" לנקודה ממנה מתחילים ללכת.
טיפים לטרק גילספי פאס
1. כדאי לתאם מראש Jet Boat להגעה לנקודת ההתחלה והאיסוף מבקתת Kerin Forks.
2. ניתן לשלם ולהזמין מקום בבקתות גם במשרדי DOC שב- Haast וב- Wanaka.
3. מקלות הליכה מסייעים מאוד בעליות ובירידות ומומלץ להצטייד בהם.
4. יש להצטייד מראש במזון לפני ההגעה למקרורה.
5. בבקתות לאורך המסלול אין גז. יש להצטייד בגזיות מראש.
עמק סיבריה והשלט המורה לעבר מעבר גילספי (צילום: חנוך בן דב)
יום ראשון לטרק – עלייה בלתי נגמרת
יצאנו לטרק גילספי פאס בקבוצה קטנה, שכללה שתי נשים ואותי, שלושתנו בשנות הארבעים לחיינו, כשעל גבנו תרמילים עם ציוד, שקי שינה ומזון. יחד איתנו, היו על הסירה שחצתה את הנהר, עוד כעשרה ניו-זילנדים, שניצלו את חופשת ה- Labor Day כדי לעשות את המסלול. תחילתו של המסלול בהליכה בדרך מישורית, פחות או יותר, לאורך ערוץ נהר יאנג ( Young River ) . מזג האוויר היה נפלא וההליכה התנהלה בקצב סביר, כאשר כל העת חולפים על פנינו המטיילים הניו זילנדים במהירות ונעלמים מעינינו.
לקראת שעות הצהריים הגענו לגשר התלוי מעל נהר יאנג. כוונתנו היתה לערוך שם את הפסקת הצהריים, אולם זבובי החול הטורדניים, שעטו עלינו מכל עבר, גרמו לנו לשנות את דעתנו ולאכול את ארוחת הצהריים תוך כדי הליכה. לאחר חציית הגשר, הדרך מתחילה לטפס אל עבר בקתת יאנג ( Young Hut ). האופוריה של תחילת ההליכה במישור, מתחלפת במהרה בהליכה מאומצת בעלייה בלתי נגמרת, בשביל תלול ומתפתל בין שורשי העצים. השביל ממשיך לעלות והתרמיל כבר מכביד על הכתפיים, אבל סוף הדרך לא נראה לעין.
בקתת יאנג והצוות שלנו (צילום: חנוך בן דב)
בניו זילנד יש אמרה נפוצה, לפיה "בכל יום יש את כל עונות השנה", ואכן מזג האוויר השתנה וגשם שוטף החל לרדת. אין מקום כדי להסתתר בו, ואין בררה אלא להמשיך לטפס וללכת הלאה. רק לאחר רדת החשיכה ובגשם שלא מפסיק לרגע, הגענו לבסוף אל הבקתה, רק כדי לגלות שכל דרגשי השינה נתפסו כבר על ידי הניו זילנדים שהקדימו אותנו וכבר התארגנו לשינה.
פשטנו את המעילים והבגדים הרטובים והתחממנו מול האח הבוערת. אחרי ארוחת ערב, שכללה פסטה ושימורי טונה, התארגנו לשינה. כל העת מלווים אותנו רעש הגשם המתדפק על קירות הבקתה ויללות הרוח המנשבת בעוצמה. לא היה לנו ברור איך נוכל להמשיך בבוקר שלמחרת את המסלול במזג אוויר שכזה. העייפות הכריעה אותנו עד מהרה וכל אחד נרדם על מזרון בפינה אחרת של הבקתה.
כתבה על שמירת טבע בניו זילנד
גשר תלוי, סיום האאופוריה ותחילת הטיפוס המפרך (צילום: חנוך בן דב)
יום שני לטרק – על גג העולם
למחרת בבוקר הגשם אומנם פסק, אך הרוח המשיכה לנשב בחוזקה. לאחר ארוחת הבוקר עזבנו את הבקתה החמימה לטובת הרוח הקרה שנשבה בחוץ והתחלנו ללכת. עד מהרה הגוף מתחיל להתחמם ושכבות הבגדים מתקלפות בהדרגה. לאחר הליכה של כשעה וחצי, אנו מגיעים למרגלות המצוק שעליו צריך לטפס, על מנת להגיע לגילספי פאס. הדרך למעלה תלולה ומתפתלת. הרוח החזקה מאיימת להעיף אותנו מהשביל, ומאלצת אותנו להיאחז בחוזקה בצמחיה שמסביב, בזמן שאנחנו ממשיכים להתקדם בעלייה.
הנוף מסביבנו מדהים – מפלי המים, שנוצרו כתוצאה מהגשם החזק, יורדים כמו חוטי כסף לאורך המצוקים שמסביב. הרוח הנושבת בחוזקה, מעיפה את המים חזרה כלפי מעלה ולא מאפשרת להם להגיע לעמק שמתחת. בהדרגה נחלשת הרוח, ולפתע מרימים את העיניים מהשביל ומגלים שהעלייה נגמרה ואנחנו על גג העולם! הטיפוס למעבר ההרים (פאס), בגובה 1,600 מטר, ומזג האוויר הסוער, היו שווים את הנוף המדהים של פסגות ההרים והעמקים, שנפרשו אל מל עינינו.
לאחר הליכה קצרה בין השלוגיות – הפסקת קפה. הגזיה נשלפת ועד מהרה אנחנו נהנים מהנוף המרהיב, עם כוס קפה חם ביד אחת, וחטיף אנרגיה בשנייה. הבשורות הטובות הן שמכאן ועד לבקתה הבאה – בקתת סיביריה ( Sibiria Hut ), הדרך היא בירידה בלבד. מסתבר שהשמחה הייתה מוקדמת. הדרך התגלתה כירידה תלולה של 1,200 מטר גובה, עם הרבה קפיצות ובולדרים. דרך מפותלת ותלולה שפשוט סירבה להיגמר.
הברכיים כואבות ואצבעות הרגליים נמעכות מול קצות הנעליים. בעוד אנו יורדים ונאנקים מכאב, מופיע מולנו גבר ניו-זילנדי, לבוש מכנסיים קצרות וגופיה, מקפץ על הסלעים כמו עז הרים. הוא מספר לנו שהוא "קופץ" לפסגה כדי לאכול שם את ארוחת הצהריים... לקראת סוף הירידה אותו בחור השיג אותנו שוב, ורק מאוחר יותר התברר לנו שהוא האחראי על הבקתה מטעם DOC . כששאלנו אותו אם הבקתה קרובה, הוא השיב בטון מעודד כי אנחנו כבר כמעט שם ותכף מגיעים. ה"תכף" הזה לקח לנו שעתיים...
לבקתה הגענו מפורקים ומותשים, אבל קבלת הפנים החמה, המקלחת והאפשרות לחלוץ סוף כל סוף את הנעליים, השכיחו מאיתנו עד מהרה את הקשיים שחווינו והשאירה אותנו עם זיכרון הנופים המדהימים. למי שאינו ממהר, ויש לו את האפשרות להישאר יום נוסף, מומלץ לעשות למחרת בבוקר מסלול צדדי, היוצא מהבקתה ומוביל ל- Crucible Lake , אגם הנמצא במעלה עמק סיביריה. המסלול נמשך מספר שעות ובסיומו שבים ללילה נוסף בבקתה.
Sibiria Experience - המתקשים ללכת, יכולים לבחור בפעילות המשלבת טיסה במטוס קל, הליכה קצרה בעמק סיביריה וחזרה ב Jet Boat. חוויה נופית מרהיבה בעלות של כמה מאות דולרים.
כתבה על טרק טונגרירו קרוסינג
טיפוס על השלוגיות למעבר גילספי (צילום: חנוך בן דב)
טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לפרטים »
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת היעדים »
הפלגות לאנטארקטיקה לחצו לקבלת כל האפשרויות »
יום שלישי לטרק – סירת ג'ט לקינוח
מאחר שאנחנו מהמתפנקים (והמפורקים), החלטנו לוותר על ההליכה הנוספת ולמחרת היום יצאנו מהבקתה לחלקו האחרון של המסלול. הדרך יורדת בפיתולים מתונים וארוכים, עד שהיא מגיעה אל נהר ווילקין ( Wilkin River ) ובקתת קרין פורקס ( Kerin Forks Hut ) שעל גדותיו.
מנקודה זו ישנן שתי אפשרויות: הראשונה היא להמשיך ברגל עד הכפר מקרורה, כולל חציית נהר מקרורה. השנייה, הדורשת תיאום מראש בתחילת המסלול, היא להזמין סירה שתגיע לאסוף אתכם מהבקתה שעל גדת הנהר. אנחנו בחרנו באופציה השנייה, ובשעה 11:00 בבוקר הגיעה ה- Jet Boat לאסוף אותנו ומספר מטיילים נוספים. עד מהרה מצאנו את עצמנו שטים במהירות מטורפת בנהר, לכיוון מקרורה. מדובר בשייט כיפי וחווייתי והוא מומלץ בחום.
סירת ג'ט מחכה לנו בסיומו של הטרק (צילום: חנוך בן דב)
התנהגות בטרקים
1. לאורך המסלולים אין פחי אשפה. קחו אתכם את כל הפסולת מחוץ למסלול. אל תשאירו אחריכם נייר טואלט, גפרורים, בדלי סיגריות וכד'. אין דבר כזה "פסולת אורגנית" שאפשר להשאיר בשטח.
2. התרחקו כ-100 מטר ממקורות מים, חפרו בור וקברו בו את הצואה.
3. אסור לכרות עצים. מדורות יש להדליק רק במקומות המורשים לכך. בכל הבקתות יש עצים להסקה.
4. אין לסטות מהשבילים המסומנים.
האם העליות, הירידות והכאבים היו שווים את זה?
בהחלט!
לדעתי, טרק גילספי פאס משתווה בנופיו לטרק מילפורד, אך קשה ממנו בהרבה.
למי שיודע מה צפוי לו ומוכן להתמודד עם הקושי – מדובר בטרק שבהחלט שווה את המאמץ.
2. ניתן לשלם ולהזמין מקום בבקתות גם במשרדי DOC שב- Haast וב- Wanaka.
3. מקלות הליכה מסייעים מאוד בעליות ובירידות ומומלץ להצטייד בהם.
4. יש להצטייד מראש במזון לפני ההגעה למקרורה.
5. בבקתות לאורך המסלול אין גז. יש להצטייד בגזיות מראש.
עמק סיבריה והשלט המורה לעבר מעבר גילספי (צילום: חנוך בן דב)
יום ראשון לטרק – עלייה בלתי נגמרת
יצאנו לטרק גילספי פאס בקבוצה קטנה, שכללה שתי נשים ואותי, שלושתנו בשנות הארבעים לחיינו, כשעל גבנו תרמילים עם ציוד, שקי שינה ומזון. יחד איתנו, היו על הסירה שחצתה את הנהר, עוד כעשרה ניו-זילנדים, שניצלו את חופשת ה- Labor Day כדי לעשות את המסלול. תחילתו של המסלול בהליכה בדרך מישורית, פחות או יותר, לאורך ערוץ נהר יאנג ( Young River ) . מזג האוויר היה נפלא וההליכה התנהלה בקצב סביר, כאשר כל העת חולפים על פנינו המטיילים הניו זילנדים במהירות ונעלמים מעינינו.
לקראת שעות הצהריים הגענו לגשר התלוי מעל נהר יאנג. כוונתנו היתה לערוך שם את הפסקת הצהריים, אולם זבובי החול הטורדניים, שעטו עלינו מכל עבר, גרמו לנו לשנות את דעתנו ולאכול את ארוחת הצהריים תוך כדי הליכה. לאחר חציית הגשר, הדרך מתחילה לטפס אל עבר בקתת יאנג ( Young Hut ). האופוריה של תחילת ההליכה במישור, מתחלפת במהרה בהליכה מאומצת בעלייה בלתי נגמרת, בשביל תלול ומתפתל בין שורשי העצים. השביל ממשיך לעלות והתרמיל כבר מכביד על הכתפיים, אבל סוף הדרך לא נראה לעין.
בקתת יאנג והצוות שלנו (צילום: חנוך בן דב)
בניו זילנד יש אמרה נפוצה, לפיה "בכל יום יש את כל עונות השנה", ואכן מזג האוויר השתנה וגשם שוטף החל לרדת. אין מקום כדי להסתתר בו, ואין בררה אלא להמשיך לטפס וללכת הלאה. רק לאחר רדת החשיכה ובגשם שלא מפסיק לרגע, הגענו לבסוף אל הבקתה, רק כדי לגלות שכל דרגשי השינה נתפסו כבר על ידי הניו זילנדים שהקדימו אותנו וכבר התארגנו לשינה.
פשטנו את המעילים והבגדים הרטובים והתחממנו מול האח הבוערת. אחרי ארוחת ערב, שכללה פסטה ושימורי טונה, התארגנו לשינה. כל העת מלווים אותנו רעש הגשם המתדפק על קירות הבקתה ויללות הרוח המנשבת בעוצמה. לא היה לנו ברור איך נוכל להמשיך בבוקר שלמחרת את המסלול במזג אוויר שכזה. העייפות הכריעה אותנו עד מהרה וכל אחד נרדם על מזרון בפינה אחרת של הבקתה.
כתבה על שמירת טבע בניו זילנד
גשר תלוי, סיום האאופוריה ותחילת הטיפוס המפרך (צילום: חנוך בן דב)
יום שני לטרק – על גג העולם
למחרת בבוקר הגשם אומנם פסק, אך הרוח המשיכה לנשב בחוזקה. לאחר ארוחת הבוקר עזבנו את הבקתה החמימה לטובת הרוח הקרה שנשבה בחוץ והתחלנו ללכת. עד מהרה הגוף מתחיל להתחמם ושכבות הבגדים מתקלפות בהדרגה. לאחר הליכה של כשעה וחצי, אנו מגיעים למרגלות המצוק שעליו צריך לטפס, על מנת להגיע לגילספי פאס. הדרך למעלה תלולה ומתפתלת. הרוח החזקה מאיימת להעיף אותנו מהשביל, ומאלצת אותנו להיאחז בחוזקה בצמחיה שמסביב, בזמן שאנחנו ממשיכים להתקדם בעלייה.
הנוף מסביבנו מדהים – מפלי המים, שנוצרו כתוצאה מהגשם החזק, יורדים כמו חוטי כסף לאורך המצוקים שמסביב. הרוח הנושבת בחוזקה, מעיפה את המים חזרה כלפי מעלה ולא מאפשרת להם להגיע לעמק שמתחת. בהדרגה נחלשת הרוח, ולפתע מרימים את העיניים מהשביל ומגלים שהעלייה נגמרה ואנחנו על גג העולם! הטיפוס למעבר ההרים (פאס), בגובה 1,600 מטר, ומזג האוויר הסוער, היו שווים את הנוף המדהים של פסגות ההרים והעמקים, שנפרשו אל מל עינינו.
לאחר הליכה קצרה בין השלוגיות – הפסקת קפה. הגזיה נשלפת ועד מהרה אנחנו נהנים מהנוף המרהיב, עם כוס קפה חם ביד אחת, וחטיף אנרגיה בשנייה. הבשורות הטובות הן שמכאן ועד לבקתה הבאה – בקתת סיביריה ( Sibiria Hut ), הדרך היא בירידה בלבד. מסתבר שהשמחה הייתה מוקדמת. הדרך התגלתה כירידה תלולה של 1,200 מטר גובה, עם הרבה קפיצות ובולדרים. דרך מפותלת ותלולה שפשוט סירבה להיגמר.
הברכיים כואבות ואצבעות הרגליים נמעכות מול קצות הנעליים. בעוד אנו יורדים ונאנקים מכאב, מופיע מולנו גבר ניו-זילנדי, לבוש מכנסיים קצרות וגופיה, מקפץ על הסלעים כמו עז הרים. הוא מספר לנו שהוא "קופץ" לפסגה כדי לאכול שם את ארוחת הצהריים... לקראת סוף הירידה אותו בחור השיג אותנו שוב, ורק מאוחר יותר התברר לנו שהוא האחראי על הבקתה מטעם DOC . כששאלנו אותו אם הבקתה קרובה, הוא השיב בטון מעודד כי אנחנו כבר כמעט שם ותכף מגיעים. ה"תכף" הזה לקח לנו שעתיים...
לבקתה הגענו מפורקים ומותשים, אבל קבלת הפנים החמה, המקלחת והאפשרות לחלוץ סוף כל סוף את הנעליים, השכיחו מאיתנו עד מהרה את הקשיים שחווינו והשאירה אותנו עם זיכרון הנופים המדהימים. למי שאינו ממהר, ויש לו את האפשרות להישאר יום נוסף, מומלץ לעשות למחרת בבוקר מסלול צדדי, היוצא מהבקתה ומוביל ל- Crucible Lake , אגם הנמצא במעלה עמק סיביריה. המסלול נמשך מספר שעות ובסיומו שבים ללילה נוסף בבקתה.
Sibiria Experience - המתקשים ללכת, יכולים לבחור בפעילות המשלבת טיסה במטוס קל, הליכה קצרה בעמק סיביריה וחזרה ב Jet Boat. חוויה נופית מרהיבה בעלות של כמה מאות דולרים.
כתבה על טרק טונגרירו קרוסינג
טיפוס על השלוגיות למעבר גילספי (צילום: חנוך בן דב)
טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לפרטים »
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת היעדים »
הפלגות לאנטארקטיקה לחצו לקבלת כל האפשרויות »
יום שלישי לטרק – סירת ג'ט לקינוח
מאחר שאנחנו מהמתפנקים (והמפורקים), החלטנו לוותר על ההליכה הנוספת ולמחרת היום יצאנו מהבקתה לחלקו האחרון של המסלול. הדרך יורדת בפיתולים מתונים וארוכים, עד שהיא מגיעה אל נהר ווילקין ( Wilkin River ) ובקתת קרין פורקס ( Kerin Forks Hut ) שעל גדותיו.
מנקודה זו ישנן שתי אפשרויות: הראשונה היא להמשיך ברגל עד הכפר מקרורה, כולל חציית נהר מקרורה. השנייה, הדורשת תיאום מראש בתחילת המסלול, היא להזמין סירה שתגיע לאסוף אתכם מהבקתה שעל גדת הנהר. אנחנו בחרנו באופציה השנייה, ובשעה 11:00 בבוקר הגיעה ה- Jet Boat לאסוף אותנו ומספר מטיילים נוספים. עד מהרה מצאנו את עצמנו שטים במהירות מטורפת בנהר, לכיוון מקרורה. מדובר בשייט כיפי וחווייתי והוא מומלץ בחום.
סירת ג'ט מחכה לנו בסיומו של הטרק (צילום: חנוך בן דב)
התנהגות בטרקים
1. לאורך המסלולים אין פחי אשפה. קחו אתכם את כל הפסולת מחוץ למסלול. אל תשאירו אחריכם נייר טואלט, גפרורים, בדלי סיגריות וכד'. אין דבר כזה "פסולת אורגנית" שאפשר להשאיר בשטח.
2. התרחקו כ-100 מטר ממקורות מים, חפרו בור וקברו בו את הצואה.
3. אסור לכרות עצים. מדורות יש להדליק רק במקומות המורשים לכך. בכל הבקתות יש עצים להסקה.
4. אין לסטות מהשבילים המסומנים.
האם העליות, הירידות והכאבים היו שווים את זה?
בהחלט!
לדעתי, טרק גילספי פאס משתווה בנופיו לטרק מילפורד, אך קשה ממנו בהרבה.
למי שיודע מה צפוי לו ומוכן להתמודד עם הקושי – מדובר בטרק שבהחלט שווה את המאמץ.
בקתת יאנג והצוות שלנו (צילום: חנוך בן דב)
כתבה על שמירת טבע בניו זילנד
גשר תלוי, סיום האאופוריה ותחילת הטיפוס המפרך (צילום: חנוך בן דב)
כתבה על טרק טונגרירו קרוסינג
טיפוס על השלוגיות למעבר גילספי (צילום: חנוך בן דב)
טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לפרטים » טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת היעדים » הפלגות לאנטארקטיקה לחצו לקבלת כל האפשרויות »
יום שלישי לטרק – סירת ג'ט לקינוח
מאחר שאנחנו מהמתפנקים (והמפורקים), החלטנו לוותר על ההליכה הנוספת ולמחרת היום יצאנו מהבקתה לחלקו האחרון של המסלול. הדרך יורדת בפיתולים מתונים וארוכים, עד שהיא מגיעה אל נהר ווילקין ( Wilkin River ) ובקתת קרין פורקס ( Kerin Forks Hut ) שעל גדותיו.
מנקודה זו ישנן שתי אפשרויות: הראשונה היא להמשיך ברגל עד הכפר מקרורה, כולל חציית נהר מקרורה. השנייה, הדורשת תיאום מראש בתחילת המסלול, היא להזמין סירה שתגיע לאסוף אתכם מהבקתה שעל גדת הנהר. אנחנו בחרנו באופציה השנייה, ובשעה 11:00 בבוקר הגיעה ה- Jet Boat לאסוף אותנו ומספר מטיילים נוספים. עד מהרה מצאנו את עצמנו שטים במהירות מטורפת בנהר, לכיוון מקרורה. מדובר בשייט כיפי וחווייתי והוא מומלץ בחום.
סירת ג'ט מחכה לנו בסיומו של הטרק (צילום: חנוך בן דב)
התנהגות בטרקים
1. לאורך המסלולים אין פחי אשפה. קחו אתכם את כל הפסולת מחוץ למסלול. אל תשאירו אחריכם נייר טואלט, גפרורים, בדלי סיגריות וכד'. אין דבר כזה "פסולת אורגנית" שאפשר להשאיר בשטח.
2. התרחקו כ-100 מטר ממקורות מים, חפרו בור וקברו בו את הצואה.
3. אסור לכרות עצים. מדורות יש להדליק רק במקומות המורשים לכך. בכל הבקתות יש עצים להסקה.
4. אין לסטות מהשבילים המסומנים.
האם העליות, הירידות והכאבים היו שווים את זה?
בהחלט!
לדעתי, טרק גילספי פאס משתווה בנופיו לטרק מילפורד, אך קשה ממנו בהרבה.
למי שיודע מה צפוי לו ומוכן להתמודד עם הקושי – מדובר בטרק שבהחלט שווה את המאמץ.
סירת ג'ט מחכה לנו בסיומו של הטרק (צילום: חנוך בן דב)
1. לאורך המסלולים אין פחי אשפה. קחו אתכם את כל הפסולת מחוץ למסלול. אל תשאירו אחריכם נייר טואלט, גפרורים, בדלי סיגריות וכד'. אין דבר כזה "פסולת אורגנית" שאפשר להשאיר בשטח.
2. התרחקו כ-100 מטר ממקורות מים, חפרו בור וקברו בו את הצואה.
3. אסור לכרות עצים. מדורות יש להדליק רק במקומות המורשים לכך. בכל הבקתות יש עצים להסקה.
4. אין לסטות מהשבילים המסומנים.
2. התרחקו כ-100 מטר ממקורות מים, חפרו בור וקברו בו את הצואה.
3. אסור לכרות עצים. מדורות יש להדליק רק במקומות המורשים לכך. בכל הבקתות יש עצים להסקה.
4. אין לסטות מהשבילים המסומנים.
האם העליות, הירידות והכאבים היו שווים את זה?
בהחלט!
לדעתי, טרק גילספי פאס משתווה בנופיו לטרק מילפורד, אך קשה ממנו בהרבה.
למי שיודע מה צפוי לו ומוכן להתמודד עם הקושי – מדובר בטרק שבהחלט שווה את המאמץ.
מפת הטרק (לחצו על המפה להגדלה)
כתבות נוספות על טרקים וטיפוס הרים
כתבות נוספות על ניו זילנד
מפרץ קאיקורה - טבע במרחק נגיעה
החוף המערבי של האי הדרומי
טיול משפחתי עם ילדים לניו זילנד
החוף המערבי של האי הדרומי
טיול משפחתי עם ילדים לניו זילנד
 |
אודות הכותב
מנחם בר, מדריך טיולים בחברת דרכים, בדגש על טיולים גיאוגרפים ברחבי העולם. מארגן ומוציא טיולי טרקים לניו זילנד.
ליצירת קשר עם מנחם: Menahem.bar@gmail.com
|
