חצי האי קאיקורה:
כלבי ים, פינגווינים ולווייתנים
מאת: יפה כפיר

את קאיקורה אהבתי ממבט ראשון. קל להתאהב באזור היפהפה הזה – מפרצים קסומים כמו בסרטים, טבע מכל עבר, הרים, שלעיתים הם מושלגים אחרי סופה בקיץ, ובעלי חיים לרוב.

קאיקורה (Kaikoura) היא עיירה קטנה, בת כ-2,000 תושבים, השוכנת על חצי-אי באותו שם, לחוף האוקיינוס האטלנטי. היא ממוקמת בחצי הדרך בין העיר קרייסטצ'רץ' (Christchurch) לעיירה פיקטון (Picton), בצפון-מזרח האי הדרומי של ניו זילנד.

1 / 9

2 / 9

3 / 9

4 / 9

5 / 9

6 / 9

7 / 9

8 / 9

9 / 9

❯ ❮

העיירה קאיקורה (A), יעדים נוספים המוזכרים בכתבה, לפי סדר הופעתם,
ומלון מומלץ: מלון קאקאטו ריטריט

מפגש ראשון עם כלבי הים של ניו זילנד

נסעתי לאיטי על חוף הים. חלקים מכביש מס' 1, העובר דרך קאיקורה, ממש נוגעים במים. האוקיינוס השקט גדול, שטוח, והמים חלקים וכחולים. בקצה העין צדתי אותו במבטי – כלב ים גדול, לוטש אליי עיניים, על אם הדרך הראשית, בה עוברות מכוניות רבות, שרוע על החוף, מטרים בודדים מן הכביש.

ככה זה בניו זילנד: על אם הדרך, לא בתוך שמורה, ללא פקחים ששומרים עליו ובלי כרטיסים ודמי כניסה. כלב הים הגדול הניע את זנבו. עצרתי מייד בצד הדרך. לשמחתי גיליתי כלבי ים גדולים, שרועים בשמש לצד הכביש. אחד מהם, זה שבו הבחנתי, סקר אותי במבט גלוי ועוין, ממדרגת הבטון הקרובה אל האספלט, מרחק נגיעה. האחרים שחו במים ורבצו על הסלעים. הרגשתי שאת המילה "לרבוץ" המציאו בשבילם, בשביל כלבי הים בשמש – שמנים, ללא תנועה, גדולים, כבדים מאוד.

אני צופה בהם מלמעלה, מקרוב. הם חמודים מאוד, שמנים רכים, עגולים ושעירים – פרווה קצרה מאוד וזיפנית, זוג אוזניים קטנטנות בולטות מראשם. לפתע הם מהדסים על "רגליהם" ומשנים תנוחה, מתנהלים אל תוך המים, או פורצים בתגרה עם חבריהם לעדר. הם לא כבדי תנועה, הם רק נראים כאלה. בקלילות מפתיעה הם מניעים את גופם הענק על הגפיים הקצרים, המוזרים, וכמו כדורי שומן גדולים הם עוברים, משנים מקום ותנוחה. עיניהם צופות אליי, תמיד.

כלבי ים על חוף הים, במרחק כמה מטרים מהכביש (צילום: יפה כפיר)

  טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לפרטים »
  טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
  הפלגות לאנטארקטיקה לחצו לקבלת כל האפשרויות »

כלב ים תמים או מסוכן?

למרות שכלב הים נראה מסורבל על הסלעים – אסור להתקרב! מסוכן להיות בינו לבין המים, ואסור לחסום בפניו את דרך הבריחה אל הים. למדתי מניסיונם של אחרים: לעולם, לעולם אין לעמוד בין כלב הים לבין המים. הוא עלול להיבהל, והוא נושך, בשיניים חזקות, חדות, פוצעות את השרירים, שוברות עצמות. כלבי הים הם בעלי חיים לא מבויתים, חיות פרא, היישר מתוך הטבע. הם לא מאולפים ולא מורגלים בבני אדם. זה מסוכן מאוד, כי יש להם חזות תמימה כל כך, עגלגלה, רכה, גלי שומן רכים ועור עדין, שעיר קצת, פרוותי, והבעה כזו של חן.

כלבי הים הם טורפים ימיים (שם מדעי Pinnipedia), הנקראים גם סנפירגליים. הם שייכים לקבוצת בעלי החיים המפותחים, יונקים נושמי אוויר, אשר חיו בעבר ביבשה וחזרו במהלך האבולוציה אל המים, מקור החיים לפני היציאה ליבשה. הם מצוידים בפטנט מיוחד, צורה להסתגלות של יונקים לחיים במים: בין עצמות אצבעות הגפיים התפתח עור, דומה לקרומי השחייה של הברווזים. כך הפכו הגפיים של כלבי הים לסנפירים. כלבי הים נעים במים בקלילות, אך גם ביבשה הם זריזים למדי ועשויים להפתיע בתקיפה פתאומית.

כלב הים הוא אומנם יונק אך באותו זמן הוא חי כמו דג. כלבי הים נושמים בעזרת הריאות, אך גפיהם דמויי סנפיר. מכיוון שבמים קל לאבד את חום הגוף, גופם עטוף שכבת שומן עבה מאוד, מעוצב כמו צוללת עגולה ומחודדת בקצוות, צוללת שחותכת את המים. רואים אותם מתחממים על הסלעים במקומות רבים. גם במגרש החניה שבקאיקורה פגשתי אחדים. עמדתי שם, בשולי הדרך, מעל מדרגת הבטון, בשולי המפרץ. צילמתי וחשבתי: איך בניו זילנד קל כל כך להיות צלם טבע – וכמה הטבע נגיש ולא פגוע.

עוד על כלבי הים של קאיקורה בכתבה על שמירת הטבע בניו זילנד

כלב ים – חזות תמימה, עגלגלה, גלי שומן רכים ועור עדין (צילום: יפה כפיר)

מפגש עם קורמורן ואשתו

מפגש מעניין אחר בחוף קאיקורה היה לי עם קורמורן ואשתו. אני רציתי לצלם, הקורמורן, או שמא הייתה זו אשתו הקורמורנית, לטש אליי מבט צידי, זועם.

קורמורנים שכיחים בניו זילנד באתרים רבים, וקל לראות אותם. הם צוללים עמוק אל תוך המים כדי להשיג את מזונם – דגים וסרטנים. בשונה מעופות מים אחרים, נוצותיהם של הקורמורנים סופגות מים ונרטבות. לכן, לעיתים קרובות, אפשר לפגוש אותם פורשים כנפיים יפהפיות כדי לייבש אותן בשמש.

כך עמדו שניהם על הסלעים שעל החוף, פרושי כנפיים. ידעתי: אני אורחת, והשתדלתי לא להפריע, רק עמדתי, בשקט רב, צופה בדומיה. למרות זאת, הקורמורנים לא רצו בחברתי, כל כך קרוב, ועל כן המפגש היה קצר מאוד. שניהם פרשו כנף ורצו אל המים. שחו להם הרחק ממני.

קורמורנים פורשים כנפיים כדי להתייבש (צילום: יפה כפיר)

מפגש עם פינגווין לא תיירותי

מפגש אחר, צנוע וקצר, היה לי עם פינגווין. ביקור קודם בעיר אואמרו (Oamaru), גם היא על החוף המזרחי, ב"מושבה תיירותית" של פינגווינים, הניב רק אכזבה. שילמתי, ישבתי עם קהל הצופים, והפינגווינים לא באו. חיכינו, וחיכינו עוד, ובסופו של דבר היה מצעד קטנטן של העופות הנחמדים האלה.

למחרת, במגרש החניה, בקצה מפרץ קאיקורה, פגשתי פינגווין שנראה לי כמו תינוק קטן – עד שלמדתי שזהו הגודל הסופי שלו. היה זה פינגווין זוטר, המכונה פינגווין כחול (Blue Penguin). הוא נראה אבוד מעט, שוטט לבד בין המכוניות. ואני, שלא ראיתי עד אז פינגווין ממרחק קצר כל כך, נאבקתי בידי שנשלחה ללטף אותו, וברצון לקחת אותו, להחזיר אותו לים.

פינגווין כחול בוגר, נראה כמו תינוק (צילום: יפה כפיר)

פינגווין צהוב-עין בבית החולים לפינגווינים

פינגווינים צהובי-עין (Yellow Eyed Penguin), מין נוסף של פינגווין, פגשתי מקרוב מאוד, במפגש בלתי מתוכנן. זה היה מפתיע ומרגש מאוד, וקרה בחופים המזרחיים של האי הדרומי. גם כאן, נזהרתי מלהתקרב יותר מדי, אבל השטח הפתוח ועדשת המצלמה אפשרו לי מגע קרוב ומרגש.

הפינגוין צהוב העין נמצא בסכנה – Diphtheritic Stomatitis היא מחלה הפוגעת בפרטים החיים בטבע. מקורה כפי הנראה בקרבת האדם. הסימנים דומים לאלה של מחלת הדיפטריה התוקפת בני אדם, בעיקר נגעים באזור השפתיים ובית הבליעה, קשיי בליעה וקשיי נשימה.

באחד מביקוריי בתקופת הסתיו, הפינגוינים החליפו את נוצותיהם – והמראה היה מרגש, מה גם שיכולתי להתקרב, ולתעד את התהליך ממרחק קטן. הנשירה הטיפוסית לפינגווינים מתרחשת פעם בשנה, כשלושה שבועות לאחר שהאפרוח הצעיר עוטה נוצות. הפינגווין משיר את כל נוצותיו, ועד צמיחת החדשות אינו מסוגל לשחות במים הקרים. בעת הזו הוא מפסיד כ-2-3 ק"ג ממשקלו.

מפגש נוסף מפתיע ומשמח עם פינגווינים צהובי עין היה בבית חולים לפינגווינים. כן, ממש כך, בית חולים בלתי צפוי במרחבים ליד Katiki Point, מעט דרומה מכאן, ליד העיירה דנידין (Dunedin). בית החולים לפנגווינים הוא מקום נוגע ללב, המאפשר לפינגווינים חולים להחלים בלי להיפגע מהאויבים הטבעיים שלהם. מעבר לגדר עמדו המטופלים והשירו את נוצותיהם, בתוך כלובי הרשת. מבחוץ – עמדו המבקרים.
עוד על אואמרו והפינגווינים בכתבה על שמירת הטבע בניו זילנד

פינגווין צהוב עין, נמצא בסכנת הכחדה (צילום: יפה כפיר)

מפגשים על הים – אלבטרוסים, דולפינים ולווייתנים

פעמים אחדות זכיתי לשוט בניו זילנד לתצפיות על בעלי חיים. השייט שלי לצפייה בלווייתנים היה ביום אפור וקר. הים היה גבוה וגלי, וזנב הלווייתן שהתגלה מתוך המים השחורים... נו, טוב. הייתה זו אכזבה. מסוג האכזבות שבפניהן מזהירים מראש. וגם – הייתה זו חוויה קפואה מאוד, ובעיקר מהפכת מעיים.

שייט אחר, אל עופות הים, היה מסעיר ומרגש. נתחי בשר שהושלכו מן הספינה משכו אותם בהמוניהם: שחפים ושחפיות בכל גודל, ואלבטרוסים, אמיתיים, כאלה שראיתי רק על דפי האנציקלופדיה בילדותי. האלבטרוסים, עופות מים מדהימים, הידועים במוטת הכנפיים הענקית שלהם, המגיעה עד 3.5 מטר, נפוצים בעיקר באוקיינוס הדרומי ובצפון האוקיינוס השקט. כאן, ראיתי אותם מקרוב מאוד, מלווים בקריאות שמחה נרגשות והתלהבות גדולה מאוד שלנו, התיירים.
עוד על מושבת קינון האלבטרוס בכתבה על שמירת הטבע בניו זילנד

אלבטרוסים שטים לצד הספינה, מוטת כנפיים ענקית (צילום: יפה כפיר)

את השייט בקאיקורה מבצעת חברה מקומית בשם Encounter Kaikoura, המציעה גם שחייה עם דולפינים, ורצוי להזמין מקום מראש. בשייט זה פגשנו גם בדולפין דאסקי (Dusky Dolphin), שאחדים מהם "טסו" מתחת לסירה, לפני החרטום, במהירות מסחררת. חותכים את המים ונעלמים, ושוב חוזרים, משתעשעים, מראה מרהיב ומשמח את הלב.

דולפינים מלווים את הספינה והם תמיד מראה משובב עין ולב (צילום: Colin Haycock)

מפגש עם אישה עצובה

בדרכי מקאיקורה להמשך הטיול אל הצפון, היה לי עוד מפגש אחד, מחוץ לעיר. מפגש מסוג אחר – עם אישה. בעצם לא ממש נפגשנו. על אם הדרך בין קאיקורה לפיקטון (Picton) ראיתי קרון קטן, כחול לבן – המקום של Nins Bin. בפנים – אישה אחת מוכרת סרטנים. ויש גם שלט שמנציח את בעלה, האיש הקים את הדוכן, תפעל אותו הרבה שנים ומת. היא לא נוטה לשוחח. היא לא מחייכת כדרך הניו זילנדים. היא עצובה. היא לא מסבירה פנים. היא מעשנת לעצמה ובוהה בחלון. בלי האיש שלה, שמת. נשאר רק המגף שלו תלוי, הפוך. שותקת, מעשנת, מסלקת טרדניות כמוני מעל פניה.

מפגש מסוג אחר – דוכן דרכים לחוף הים, אישה עצובה ומגף של בעלה המת (צילום: יפה כפיר)

להתאהב בקאיקורה

אפשר גם לטייל ברגל על חוף קאיקורה, במסלול קצר, ברור מאוד, שאי אפשר לטעות בו וקל מאוד למצוא אותו, מצד אל צד של חצי האי. נוסעים בכביש עד קצה חצי האי, חוצים את הלשון היבשתית, ואת המכונית פוגשים בצד השני – או חוזרים ברגל. זהו מסלול יפהפה ולא קשה בכלל, עולה בתוך שטחי המרעה, משקיף אל החוף ואל האוקיינוס, ומזמן נופים פתוחים ומרהיבים של המפרץ, של הים וההרים.

פשוט אהבתי את קאיקורה – עיירת חמד מתוקה, עם כל מה שהמטייל שואף אליו – מקום לישון, שפע מסעדות מכל סוג, חנויות לשוטט ביניהן. בעיקר אהבתי את המראות המתחלפים של הים הסוער, השקט המקיף את המקום מכל כיוון, הכחול והשחור והירוק, עטור תלתלי גלים או רוגע וחלק כמראה. לילה אחד היה ליל סערה, ולמחרת קמתי אל מראה מפתיע ומרהיב – שלג במרומים, על פסגות ההרים מעל המפרץ, בשיא הקיץ הניו זילנדי (פברואר). שלג צח ויום חמים ושמש ומפרץ כחול. מה עוד צריך?

מפרץ קאיקורה, עיירת חמד במפרץ כחול (צילום: georgeclerk)

קאיקורה – מה, איך ומתי

♦ העונה הטובה לטיולים בניו זילנד היא הקיץ הניו-זילנדי – בוחדשים אוקטובר עד מאי.
♦ שייט לתצפית בדולפינים ובעופות ים בקאיקורה, וכן צלילה עם דולפינים, מתבצע על ידי חברת Encounter Kaikoura.
♦ שייט בסירות גדולות, מונחה על ידי מסוקים, לתצפית בלווייתנים מתבצע, על ידי חברת Whale Watch Kaikura.
♦ בית החולים לפינגווינים (Penguin Place) נמצא דרומה לאתר הסלעים העגולים Moeraki, בין אואמרו (Oamaru) לדנידין (Dunedin).

מלון מומלץ באזור קאיקורה

מלון קאקאטו ריטריט (Kakatu Retreat) מציע מגוון חדרים נוחים ומאובזרים, עם נוף מרהיב לעבר המפרץ וההרים שמסביב. המלון נמצא במרחק 5 דקות הליכה מהחוף ו-5 דקות נסיעה ממרכז העיירה קאיקורה, שם תמצאו מגוון ברים ומסעדות. המלון זוכה לציונים גבוהים על ידי המבקרים בו, בעיקר על טיב השירות של המארחים.