טיול בנמיביה – חלק ב':
יעדים מרכזיים בדרום נמיביה
מאת: ד"ר רמי דברת

כך התחיל המסע שלנו במרחבים העצומים של דרום נמיביה – סיור רגלי במדבר קלהארי לצד בני הסאן, אחת האוכלוסיות העתיקות באפריקה, אשר משמרות עד היום את המסורות ומיומנויות ההישרדות של תרבות הציידים-לקטים.
לכתבה הראשונה בסדרה על נמיביה: חלק א' – ערים מרכזיות ומידע כללי

מפת דרום נמיביה עם יעדי הטיול המוזכרים בכתבה וארבעה מקומות לינה מומלצים:
בקרבת מריינטאל ומדבר קלהארי – לודג' באגאטל קלהארי  |  בעיר לודריץ – מלון לודריץ נסט
בססריאם סמוך לדיונות של סוסוסווליי – סוסוסווליי לודג' ודזרט קוויבר קמפ 

---

---

מדבר קלהארי הוא המדבר השני בגודלו ביבשת אפריקה (אחרי הסהרה), ושטחו העצום – כמעט מיליון קמ"ר – נחלק בין נמיביה, דרום אפריקה ובוטסואנה. בחלקים מסוימים שלו יורדים אמנם עד 100 מ"מ גשם בשנה, אך במרבית האזורים המים אינם נקווים עקב החלחול המהיר באדמה החולית. באופן מפתיע, המדבר הצחיח משמש מקום מחיה לבעלי חיים רבים.

במהלך הנסיעות והסיורים ראינו קבוצות רבות של סוריקטות, לצד מגוון גדול של מעלי גירה. המרשים מכולם, בעיניי, היה הראם (Oryx) בעל הקרניים הארוכות והישרות. גם מקומם של היונקים הגדולים יותר לא נפקד: צפינו ממושכות בשני זכרי ג'ירפה שהיו עסוקים בקרב טקסי תוך חבטות וכריכת צוואריהם הארוכים זה בזה, בזמן שג'ירפה נקבה צפתה בעניין בתוצאות העימות.

אם המזל מאיר פנים, אפשר להבחין כאן גם בטורפים כמו צ'יטות או אריות קלהארי (הנודעים ברעמתם הכהה, ונדיר מאוד לראותם בטבע). הקרבה לטבע הורגשה היטב גם בלודג' שבו שהינו, כאשר אנטילופות שוטטו בחופשיות בין המבנים ואף הציצו מעבר לכתפינו בעודנו לוגמים משקה להנאתנו בלובי. לודג' באגאטל קלהארי (Bagatelle Kalahari Game Ranch) בו לנו, שוכן כ-45 ק"מ מהעיירה המנומנמת מריינטאל (Mariental), וממנו יצאנו אל הסיור במדבר ואל המפגש עם בני הסאן.
אפשרויות לינה נוספות באזור מריינטאל

לודג' באגאטל קלהארי, חוויית אירוח מדברית מפנקת (צילום: Bagatelle Kalahari Game Ranch)
 

בני הסאן (San) הם קבוצה של עמים ילידיים בדרומה של אפריקה, המהווים על פי ההערכות כאחוז אחד או שניים מאוכלוסיית נמיביה. הם משתייכים למספר קבוצות אתניות הידועות יחד בשם קויסאן (Khoisan), המאופיינות ב"שפת קליקים" – עיצורים ייחודיים המופקים באמצעות הלשון, השיניים והשפתיים. בני הסאן מזוהים עם מסורת עתיקה של ציד ולקט, ובעבר היו נודדים בין אזורי מחיה בהתאם למקורות המזון והמים. כיום, רבים מהם חיים ביישובי קבע ומשלבים אורח חיים מודרני לצד שימור המסורות העתיקות. חלקכם ודאי יכירו אותם בשם בושמנים (Bushmen) – כינוי שנתפס היום כמיושן ולעיתים גם כבעל קונוטציות קולוניאליות.

במהלך הסיור למדנו כי הם חיים בקבוצות קטנות של מספר עשרות אנשים. הבקתות שלהם פשוטות מאוד ומהירות להקמה. רכושם בסיסי ומועט, ולכן אין בחברתם מושגים של עשירים ועניים. עקב המחסור התמידי במים, הם פיתחו שיטה מיוחדת לאחסון נוזלים בבטן האדמה, המסייעת להם בעת יציאה לשטח הרחק ממחנה הקבע. המים מאוחסנים בתוך ביצי יען שתוכנן רוקן (לצורכי מאכל) דרך חור קטן בקליפה. לאחר מילוי המים, החור נסתם בעשב ובשעווה, ובעת הצורך השתייה מתבצעת באמצעות קש טבעי המוחדר פנימה.

בני השבט הציגו בפנינו מלכודות ומתקני ציד מפתיעים בתחכומם. בעבר הם צדו בעיקר באמצעות קשתות וחיצים, כאשר עבודת הצוות המשובחת שלהם אפשרה להם להכניע גם חיות גדולות. אך הציד מספק רק כ-20% מתפריטם, ועיקר תזונתם מבוסס על לקט של צמחים, פקעות ושורשים. אנשים רבים בקהילה מכירים מאות מיני צמחים שונים, שרבים מהם משמשים למאכל, לרפואה מסורתית ולשימושים יומיומיים. אחד ה"מדריכים" שלנו בסיור קטף עלה משיח מקומי ובאמצעות פנטומימה המחיש לנו כיצד הוא משמש להקלה על בעיות עיכול.

את הסיור חתמנו בהצצה לטקס שבטי: לאחר ציד מוצלח שכולם נהנים מפירותיו, נהוג לערוך סביב המדורה ריקודים ממושכים. בעת הדגמת הריקוד, המתבצע במעגל סביב האש, צפינו בהם רוקדים עם נשקם בידם ומחרוזות רועשות מקיפות את קרסוליהם ומייצרות מקצב מהפנט.

בני הסאן במדבר קלהארי בנמיביה (צילום: Bagatelle Kalahari Game Ranch)
 

נסיעה של כ-4 שעות מערבה מאזור מדבר קלהארי תביא אתכם לפתחו של המדבר השני של נמיביה, שהעניק למדינה את שמה. מדבר נמיב (Namib Desert), הנמתח לאורך רצועת החוף כולה, הוא אחד המדבריות העתיקים בעולם. שוכנים בו שניים מאתרי הטבע המרהיבים בנמיביה (ויש האומרים ביבשת אפריקה כולה): הדיונות של סוסוסווליי (Sossusvlei) ודדווליי (Deadvlei) – עמק העצים המתים.

שער הכניסה המרכזי לאזור זה של המדבר הוא היישוב הקטן ססריאם (Sesriem), בו תמצאו כמה לודג'ים ואתרי קמפינג מפוארים (Glamping) המציעים בקתות ואוהלים מודרניים עם מיטות נוחות, מקלחת, חימום ומיזוג אוויר. קחו בחשבון שההיצע המצומצם והביקוש הגבוה מקפיצים את המחיר, ומומלץ מאוד להזמין מקום זמן רב מראש. ססריאם הוא גם המקום בו תרכשו את היתרי הכניסה לפארק.

טיפ: רכשו את אישורי הכניסה בעת הגעתכם לססריאם ליום המחרת. כך תוכלו לצאת לדרך עם עלות השחר ולהימנע כמה שניתן מהעומס בשער הכניסה ומעומס החום ככל שהשעות נוקפות.
מי שמעדיף סיורים מאורגנים – ימצא אותם כאן
 

דיונות סוסוסווליי האדומות, מאתרי הטבע המרהיבים בנמיביה (צילום: Tiago Fernandez)


ראמים בדיונות סוסוסווליי (צילום: CC Constantin Conquet)

כביש סלול באורך כ-60 ק"מ מוביל מססריאם לעבר הדיונות של סוסוסווליי, השייכות לים החול של נמיב (Namib Sand Sea) – אזור שהוכר על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית. במשך מיליוני שנים עיצבו הרוחות את נופי האזור ויצרו דיונות חול עצומות, הגבוהות שבהן מתנשאות ליותר מ-300 מ'. למעשה, מדובר באזור עם ריכוז הדיונות הגבוהות הגדול בעולם. צבעי הדיונות הם אדום-כתום עזים, הבולטים במיוחד במופעי השקיעה והזריחה.

סטיות קצרות מהכביש יקרבו אתכם אל כמה מהדיונות, עליהן תוכלו לטפס וכן לצלם אותן מקרוב. הדיונה המפורסמת ביותר נקראת דיונה 45 והיא נמנית בין אתרי הטבע המצולמים ביותר במדינה כולה. (טיפ: אם אתם מתכננים לבלות בדיונות רק בחצי הראשון של היום – אל תחכו לדרך חזור כדי לעצור לצלם, נצלו את תאורת הזריחה לקבלת התמונות היפות ביותר.)

בסופו של הכביש הסלול תגיעו למגרש חניה רחב ידיים, בו תשאירו את הרכב ותמשיכו בהסעות ייעודיות ברכבי שטח גדולים המותאמים לנסיעה בחול, והעלייה עליהם היא על בסיס מקום פנוי. נסיעה קצרה (כ-4 ק"מ) תביא אתכם לנקודת ההתחלה של המסלול הרגלי.

הערה: אם אתם משכירים רכב 4x4 תוכלו לנסוע איתו במקטע החולי, אך נדרשת מיומנות גבוהה של נהיגת שטח והורדה של לחץ האוויר בצמיגים. מומלץ להשתמש בשירותי ההסעות ולא לנסות את מזלכם ולהסתכן בהיתקעות בחול.
 

טיפוס על דיונה 45, המפורסמת ביותר בסוסוסווליי (צילום: CC Titom54)

טיפסתי על אחת מהדיונות הנמוכות יחסית שנקרו בדרכי בהמשך המסלול. הטיפוס לראש הדיונה תלול ומפרך, והרגליים מתקשות שלא לשקוע בחול הרך, שמוצא את דרכו לכל כיס וקפל בבגדים. לאחר שהעפלתי לפסגה מלא סיפוק נוכחתי לדעת כי הפסגה אינה נקודתית אלא ארוכה, ומשתרעת לאורך כמאתיים מטרים. עת התהלכתי על המסלול הצר בראש הדיונה, צפיתי בנופי הדיונות המתפתלות סביב ובמטיילים הרבים שנותרו במישור, שנראו מרחוק כנמלים זעירות.

הדיונה עליה טיפסתי היא חלק מטבעת של דיונות (שהמפורסמת מביניהן נקראת Big Daddy Dune), המקיפה את מישור החרסית הלבן המכונה דדווליי (Deadvlei) – "העמק המת" או "עמק המוות". במרכז העמק נמצאים עצי שיטה יבשים בני כאלף שנים. בעבר זרמו בעמק מי נהר עונתיים אשר אפשרו לעצים לשגשג, אך כאשר השתנו תנאי השטח נחסם נתיב המים על ידי תנועת הדיונות והעצים מתו בהדרגה. למרות זאת הם לא נרקבו, משום שהאקלים היבש שימר אותם לאורך השנים.

תנים סובבו בין התיירים הרבים באזור כמספקים תפאורה נוספת לתמונה. מדי פעם נראו ממרחק בעלי חיים גדולים יותר, כמו יענים וראמים. השילוב בין הקרקע הלבנה, גזעי העצים הכהים, הדיונות האדומות והשמיים הכחולים יוצרים נוף בלתי מציאותי המבליט את עוצמותיו ויופיו של המדבר.

טיפוס על הדיונות של סוסוסווליי, משימה מאתגרת אך מתגמלת (צילום: CC ER Bauer)


העצים המתים בדדווליי, "עמק המוות" בין הדיונות (צילום: jbdodane)

סוסוסווליי לודג' (Sossusvlei Lodge) – אחד ממקומות הלינה הפופולריים ביותר באזור, הממוקם בצמוד לשער הכניסה הראשי של הפארק הלאומי. הלודג' מציע בקתות מרווחות וממוזגות, בריכה, בר, מסעדה טובה ומרפסת אוכל רחבת ידיים הצופה אל בור מים שבו מבקרים בעלי חיים.

דזרט קוויבר קמפ (Desert Quiver Camp) – ממוקם כ-5 ק"מ משער הפארק, ומשלב בין נוחות של לודג' לבין אווירת קמפינג מדברי. במקום 24 בקתות הפזורות בקשת רחבה על פני המישור המדברי, כל אחת עם מטבחון מאובזר, מרפסת הצופה אל הנוף ופינת ברביקיו פרטית. מי שמעדיף לא לבשל בעצמו יכול להצטרף לארוחות בלודג' השכן (בתשלום).
אפשרויות לינה נוספות באזור ססריאם

מקומות לינה מומלצים בקרבת שער הכניסה לדיונות של סוסוסווליי: סוסוסווליי לודג' (למעלה)  |  דזרט קוויבר קמפ

בתום נסיעה ארוכה של כ-5 שעות מססריאם הגענו ליישוב קטן וצחיח בשם אוז (Aus), אשר הוקם כמחנה שבויים במלחמת העולם הראשונה. מאוז המשכנו מערבה על כביש B4 למשך כ-20 דקות, וסטייה קצרה ממנו הביאה אותנו אל פלטפורמת תצפית מוצלת הממוקמת באמצע המדבר. שם הם נגלו בפנינו. עשרות סוסי פרא יפהפיים רועים בשלווה, כשראמים סובבים ביניהם.

מישורי גארוב (Garub Plains), השייכים למדבר נמיב, הם ממלכתם של סוסי הפרא המפורסמים באפריקה. אלו הם סוסי מדבר נמיב (Namib Desert Horses), המכונים גם "סוסי המדבר של גארוב" או "סוסי הפרא של אוז". מקורם של הסוסים נתון בוויכוח, והסברה הרווחת היא שמדובר בצאצאים של סוסים ששוחררו או ברחו לפני יותר ממאה שנה מבעליהם – כוחות פרשים במלחה"ע הראשונה. היה מפתיע לראות כיצד סוסים אלה מצליחים לחיות בתנאי המדבר הקשים ולהיראות כה מרהיבים בהופעתם.

במרחק כמה עשרות מטרים מעמדת התצפית נמצא בור מים מעשה ידי אדם (Garub Waterhole), שחיוני עבור הישרדותם במדבר הצחיח, במיוחד במהלך העונה היבשה (מאי-ספטמבר). בהיותם סוסי פרא המשוטטים על פני שטח של 350 קמ"ר, אין ודאות שתזכו לראות אותם – אך בעונה היבשה הסיכויים לכך גבוהים מאוד. השעות שבהן הם פוקדים את בור המים בדרך כלל הן בין 11:00 בבוקר ל- 16:00 אחר הצהריים.

הערה: אוכלוסיית הסוסים חוותה בשנים האחרונות ירידה משמעותית עקב בצורות וטריפה. ארגוני שימור מקומיים פועלים באינטנסיביות על מנת להגן על הסוסים שנותרו (בדגש על הסייחים), ולא מן הנמנע שתראו פקחים משגיחים עליהם מקרוב.

סוסי הפרא של מדבר נמיב, במישורי גארוב סמוך ליישוב אוז (צילום: CC David Stanley, Patrick Rasenberg)
 

---

---

הגענו אליה אחר הצהריים, לאחר נסיעה מייגעת של מאות קילומטרים בכביש חד גוני החוצה נוף שטוח, יבש וסחוף רוחות. היא הופיעה בפתאומיות, כמקבץ בתים הנמצאים לחופו של ים. שמה המוזר נקרא על שם גרמני שהתיישב באזור בסוף המאה ה-19 והפך את המקום לגרעין קולוניאלי משמעותי להתפתחות נמיביה כמושבה גרמנית. לכך סייע רבות הנמל שהוקם במקום ופעיל עד לימינו.

העבר נוכח בעיר לודריץ (Lüderitz) באופן בולט – בתי מידות המזכירים את המולדת האירופאית, בתי עץ ואבן, צבועים בצבעים בהירים. במהלך סיור באחד מהבתים המרשימים הללו, בית גורקה (Goerke House), ראינו את הפאר הבלתי נתפס בו חיו המתיישבים הגרמנים בראשית המאה ה-20; חיי נוחות שקשה לדמיינם במקום כזה. בבית, בו התגוררה משפחתו של יזם ואיש עסקים גרמני, פזורות עתיקות רבות ובולט בו פסיפס זכוכית צבעוני, הניצב מעל גרם מדרגות ומתאר להקת ציפורי פלמינגו על החוף.

מבנים קולוניאליים בולטים נוספים כוללים בין היתר את תחנת הרכבת (Lüderitz Train Station), בית הרטמן (Haus Hartmann) ובית וורמאן (Woermannhaus), ושורת הבתים המשוחזרים והצבעוניים המכונה The Painted Ladies of Lüderitz. לא הרחק מהם נמצאת כנסיית הסלע המפורסמת (Felsenkirche) המשקיפה על קו החוף. נדמה כי ההווה אפור הרבה יותר מהעבר "הזוהר": חיים יומיומיים, עיר נמל המקיימת את עצמה, ומסעדות דגים ופירות ים טריים בהם נודעת העיר.

המלצה לחובבי בעלי חיים: הצטרפו לאחד הסיורים היוצאים מלודריץ עם סירות קטמרן לאי הליפקס (Halifax), שם שוכנת מושבת הפינגווינים האפריקאים הגדולה בנמיביה.

אדריכלות קולוניאלית בעיר הנמל הדרומית לודריץ (צילום: CC Stuart Orford, Christian Edelmann, evenfh)

מלון לודריץ נסט (Lüderitz Nest Hotel) – הגדול והמוכר ביותר בעיר, בנוי ממש על קו המים, וכל 70 חדריו משקיפים לאוקיינוס. למלון חוף פרטי ומזח קטן, סאונה ובריכה מחוממת, מסעדה המתמחה בפירות ים מקומיים ובר בקומה העליונה, שמרפסתו צופה על המפרץ.
אפשרויות לינה נוספות בעיר לודריץ

מלון לודריץ נסט בנוי על קו המים וחדריו משקיפים לאוקיינוס

כ-10 ק"מ מזרחה מלודריץ, על כביש B4, נמצאת העיירה הנטושה קולמנסקופ (Kolmanskop). הדרך קצרה, אך המעבר חד. הצמחייה לצידי הדרך נעלמת כמעט כליל והחול הופך בהדרגה למראה הדומיננטי. העיירה הוקמה בראשית המאה ה-20, עם גילוי כמויות משמעותיות של יהלומים באזור, והתפתחה במקביל להתפתחות הטכנולוגית של אמצעי הכרייה באזור. בכרייה עצמה הועסקו מקומיים ואילו הגרמנים שימשו בתפקידי ניהול ובתפקידים בכירים אחרים. רבים מהם הגיעו לקצה נידח זה של אפריקה עם משפחותיהם.

תוך שנים ספורות נבנתה עיירה מתוכננת היטב, הכוללת בתי מגורים גדולים ומהודרים, בית חולים, בית ספר, חנויות, מסעדה ואף אולם נשפים ואולם באולינג. חשמל סופק באמצעות גנרטור גדול שהוקם בעיירה, ונסללה מסילת רכבת שחיברה בין קולמנסקופ ללודריץ. החל משנות ה-30 ועד שנות ה-50 של המאה שעברה העיירה ננטשה בהדרגה, לאחר שמוקדי כריית היהלומים עברו דרומה.

מרבית המבנים נותרו שלמים, כך שניתן לשוטט ביניהם ולהיכנס אליהם. המראה השולט הוא חול אשר חדר לכל מקום. חלונות שבורים, דלתות שנעקרו, טפטים צבעוניים מתקלפים, ארונות קיר, שלדי מיטות וחפצים שנותרו מאחור. פה ושם מבצבצות מהחול אמבטיות אשר ראו זמנים טובים יותר. המראה סוריאליסטי – אין סימני אלימות או חורבן פתאומי, העיירה פשוט נזנחה והתירה למדבר לכבוש אותה.

שימו לב: האתר פתוח למבקרים מדי יום מבוקר עד צהריים (בדרך כלל בין 8:00 ל-13:00), והכניסה כרוכה ברכישת כרטיס בקופות שבמקום. ניתן להצטרף גם לסיורים מודרכים בתשלום נוסף. חובבי צילום המעוניינים לבקר בעת הזריחה או השקיעה, נדרשים לרכוש אישור מיוחד מראש (Day Pass, או Photographers' Permit) המאפשר שהייה באתר מעבר לשעות הפעילות הרגילות (לרוב מ- 6:00 עד 19:00).

המדבר כבש את עיירת הכורים הנטושה קולמנסקופ
(צילום: CC Matthew and Heather, James Kerwin Photographic)
 

קניון נהר פיש (Fish River Canyon) נחשב לאחד מפלאי הטבע הדרמטיים ביותר באפריקה. זהו הקניון הגדול ביותר ביבשת (והשני בגודלו בעולם אחרי הגרנד קניון בארה"ב), והוא משתרע לאורך של כ-160 ק"מ, מגיע לרוחב של עד 27 ק"מ וצונח לעומק של כ-550 מטרים. הוא מתפתל בקצה הדרומי של נמיביה, עד לגבול הטבעי עם דרום אפריקה – במקום בו נהר פיש מתחבר לנהר אורנג'.

הזמן המומלץ ביותר לביקור הוא בשעות הזריחה או השקיעה, אז משחקי האור והצל מדגישים את עומקו של הקניון. לקראת ערב, כאשר השמש מתחילה לרדת, השכבות הגיאולוגיות והסלעים החשופים משנים את צבעם בהדרגה לגוונים עזים של כתום, אדום וסגול. הנוף שומם ופראי, ובעונה היבשה פיתולי הנהר שבתחתית הקניון נראים כמו שרשרת של בריכות מבודדות.

נקודת התצפית המרכזית (Fish River Canyon Viewpoint‏) נמצאת על שפת הגדה המזרחית של הקניון, באחד האזורים המרשימים ביותר שלו. תצפית זו מרוחקת כ-5 שעות נסיעה מלודריץ, וכשעתיים וחצי מקיטמנסהופ (Keetmanshoop) – העיר הגדולה בדרום נמיביה. התצפית נגישה בקלות לכל סוגי הרכבים בכביש עפר משולט, וממנה תוכלו להמשיך לנקודות תצפית נוספות, שמצריכות קצת הליכה: Sunset viewpoint ו- Hiker's Viewpoint.

תצפית Hiker's Viewpoint היא גם נקודת ההתחלה של אחד השבילים המפורסמים והתובעניים ביותר באפריקה (Fish River Canyon Hiking Trail) – מסלול בן 85 ק"מ, הדורש כחמישה ימי הליכה בתוך הקניון. הטרק פתוח רק בחודשי החורף הקרירים (מאי עד ספטמבר), ומחייב אישור רפואי בתוקף והזמנת מקומות מראש חודשים רבים לפני היציאה.

תצפית על קניון נהר פיש, הגדול ביותר באפריקה (צילום: CC Judith)
 

סרטון קצר עם הנופים המרהיבים של קניון נהר פיש, שני בגודלו רק לגרנד קניון באריזונה
 

מטיילים ישראלים רבים מופתעים לגלות על המפה שמות מוכרים כמו Rehoboth, Berseba ו- Rosh Pinah. נוכחותם של שמות אלה בלב המדינה האפריקאית אינה מקרית. במהלך המאה ה-19 פעלו באזור מיסיונרים אירופאים, בעיקר גרמנים, שהקימו תחנות מיסיון ויישובים חדשים והעניקו להם שמות מקראיים, בהתאם למסורת שהייתה נפוצה באזורים רבים בעולם.

כך למשל, רהובות (Rehoboth) נקראה על שם "רחובות" מספר בראשית, וברסבה (Berseba) קיבלה את שמה בהשראת באר שבע המקראית. שמות תנ"כיים נוספים פזורים ברחבי נמיביה ומעידים על ההשפעה הרבה שהייתה למיסיונרים הנוצרים על המדינה. לחלק מיישובים אלה תפקיד חשוב בהיסטוריה של נמיביה. כך ראיתי בגיבאון (Gibeon, "גבעון") המרוחקת קברים של חיילים גרמניים שנהרגו בקרבות עם האנגלים במהלך מלחמת העולם הראשונה.

לעיירה ראש פינה סיפור שונה. היא הוקמה בשנות ה-60 בעקבות גילוי מרבצי אבץ ועופרת בדרום המדינה. השם הוענק לה על ידי הגיאולוג היהודי הדרום אפריקאי מוזס כהן, ככל הנראה בהשראת הפסוק מתהילים "אבן מאסו הבונים הייתה לראש פינה" או היישוב ראש פינה בגליל, ויש הרואים בכך ביטוי לזיקתו הציונית.
 

ברוכים הבאים לראש פינה, נמיביה (צילום: CC Hp.Baumeler)
 

 

בכתבה הבאה והאחרונה בסדרה נסקור את יעדי הטיול הבולטים בצפון נמיביה.

השכרת רכב בנמיביה
לינה בעיר לודריץ
לינה באזור ססריאם

יעדי טיול במרכז נמיביה
יעדי טיול בצפון נמיביה