www.goTravel.co.il
הכתבה מעניינת? שלחו אותה בדואר למי שתרצו

הקש בתיבה את רצף האותיות המופיע למטה:

אמנות טרסות האורז באי לוזון


אמנות טרסות האורז של הקורדילרה הפיליפינית
בצפון האי לוזון
מאת: רונן רז


מחקר היסטורי מעלה השערה מעניינת, לפיה מוצא שבטי ההרים ומקור הידע של בניית טרסות האורז, הוא מקבוצה אתנית מדרום סין, בשם מיאו, שמרדה בקיסר הסיני יו לפני כארבעת אלפים שנה, והוא יצא במסע חורמה להשמידם. פליטי החרב נמלטו, חצו את ים סין הדרומי והתיישבו בחבל ההררי של צפון הפיליפינים, שם התערבבו עם בני המקום. שבט מיאו חי בסין באזורים הרריים וגידל שם אורז בטרסות חקלאיות, וכך הועתק הידע שלהם לבניית טרסות האורז אל הרי הפיליפינים. חוקרים מוצאים קשר של תווי פנים ומנהגים בין שבט המיאו הסיני לבין קבוצת האיגורוט שצמחה בהרי הצפון.


בכתבה זאת נלמד על השבטים, שבעשר אצבעות ידי תושביהם, כרו בהר טרסות אורז והפכו מדרונות לשדות הראויים לעיבוד חקלאי.
 

אצטדיון הטרסות סביב הכפר בטאד שבצפון האי לוזון  (צילום: יובל נעמן)


מיקומן של טרסות האורז בצפון האי לוזון המוזכרות בכתבה
 

המזרח הרחוק




 

טרסות האורז של צפון האי לוזון

קבוצת שבטי האיגורוט (Igorot) חיים באזור ההררי המרהיב בצפון האי לוזון, הגדול והעיקרי באיי הפיליפינים.
הקורדיירה סנטרל, הרכס המרכזי, הוא האזור ההררי הנרחב והגבוה ביותר בפיליפינים. האיגורוט הם ילידי ההרים וחיים באזור מזה אלפי שנים. הם כוללים שבעה שבטים בעלי שפה ותרבות השונים אלו מאלו. המשותף לכולם הוא הקשר העמוק והחזק לאדמתם, ונכונותם לשפוך את דמם, כנגד כל סיכוי, בהגנה על אדמתם מפני פולשים זרים, ובהם הספרדים, האמריקאים, היפנים ותושבי המישורים הפיליפינים. זהו אזור חקלאי פורה, הכולל בעיקר שדות אורז נרחבים ובהם טרסות אורז, שנבנו במשך אלפי שנים על פני מדרונות ההרים התלולים בעמל כפיהם של בני השבטים השונים. באזור מגדלים שפע של ירקות, שנתנו את הכינוי "קערת הסלט של הפיליפינים" לשדות החקלאיים סביב העיר באגיו (
BAGUIO), וכן נפוצות בו חוות לגידול חזירים.
 
שבטי קלינגה, בונטוק ואיפוגאו (Kalinga, Bontoc, Ifugao) התמחו בבניית טרסות האורז במדרונות ההרים, אותן הם בונים, מכשירים ומתחזקים במשך אלפיים שנה. הטרסות נבנו בעבודת יד פשוטה וטכנולוגיה מורכבת, המצריכה ידע וניסיון בבניית מדרגות עפר ואבן, ושימוש בטכנולוגיות של השקיה ממי הפלגים ביערות הגשם, ודרך כל הטרסות החקלאיות.
בני שבט האיפוגאו בנו אלפי קילומטרים של טרסות אורז במהלך השנים. יש האומרים שאורכם הכולל הוא כחצי היקף העולם. באזור בנאווה (banawe), המכונה לעיתים גם באנווי, הטרסות בנויות מעפר מהודק היטב בלבד, והן עולות על פני מדרון הר, מגדת הנחל הזורם בתחתית המדרון ועד לפסגתו. ליד כפרי האיפוגאו בגנה-אן (Bangaan) ובטאד (Batad), תמכו האיכרים את הטרסות הגבוהות בקירות אבן גבוהים.
 
חשוב להעביר מערכת השקיה בין הטרסות, איתה אפשר להטות את הפלג הזורם כדי להציף את חלקות האורז. החלקות מוקפות בחומות עפר נמוכות, העוצרות את זרימת המים ומציפות את החלקה. הטכנולוגיה והידע בבניית הטרסות, עובר מאות בשנים בין אנשי השבט, ולא בכדי הוכר שטח טרסות האורז של האיפוגאו כנכס שימור עולמי בחסות אונסק"ו.
כתבה על טיול יום ממנילה
 

נימוקי אונסק"ו

על פי אונסק"ו חמישה אזורי טרסות אורז של בני האיפוגאו (Battad, Bangaan, Mayoyao, Kiangan, Hungduan) נכללים בנכסי מורשת עולמית לשימור (1995) ונכסים עולמיים בסיכון (2001). ואלו הם נימוקי אונסק"ו:
  • התחזוקה של טרסות אורז משקפת בעיקרה גישה שיתופית של הקהילה כולה, המבוססת על ידע מפורט, על המגוון העשיר של המשאבים הביולוגיים הקיימים. זו חקלאות אקולוגית: מערכת שנתית מכוונת היטב על פי מחזורי הירח. התכנון, הבנייה, שימור הקרקע, השליטה במשטר המורכב מאוד של הדברת מזיקים, המבוססת על שילוב של מגוון רחב של עשבי תיבול בליווי טקסים דתיים.
  • טרסות האורז הן עדות דרמטית למערכת קהילתית בת-קיימא, של קהילת ייצור האורז, המבוססת על איסוף מים משיאי ההרים וניתובם לטרסות אבן ובריכות, מערכת ששרדה במשך אלפיים שנה.
  • טרסות האורז הן זיכרון להיסטוריה ועבודה של יותר מאלף דורות של חקלאים בקנה מידה קטן, אשר פעלו יחד כקהילה, ויצרו נוף מבוסס על שימוש עדין ובר-קיימא של משאבי הטבע.
  • טרסות האורז הן דוגמה מצוינת לשימוש בקרקע, המביאה לידי ביטוי אינטראקציה הרמונית בין אנשים לסביבתם, אשר יצרו נוף טרסות תלול בעל יופי אסתטי רב, והם פגיעים כעת לשינויים חברתיים וכלכליים.
  • טרסות האורז הן הצורה היחידה של בנייה באבן מהתקופה הטרום קולוניאלית בפיליפינים. הידע ושיטות העבודה, נתמכו על ידי טקסים, בשמירה על הטרסות. ידע ומסורת אלה הועברו בעל-פה מדור לדור, ללא תיעוד בכתב.
 
טרסות האורז של בני האיפואגו בצפון האי לוזון  (צילום: יובל נעמן)
 




 

תהליך גידול האורז בטרסות

האיכרים מתחילים את עיבוד החלקות בחריש עם מחרשת עץ רתומה לתאו מים. בחלקות קטנות הופכים בני השבט את האדמה עם מעדר. במהלך החריש גם מדשנים את השדה בזבל בהמות וסיד, שורפים את שאריות האורז מהקציר האחרון ומחדירים את האפר לקרקע. לפני שמציפים את השדה מכינים מנבטה, בה זורעים את האורז, וכשהשתילים מגיעים לגובה 12 סנטימטר לערך, מוציאים אותם קבוצות קבוצות ושותלים אותם ידנית בחלקות המוכנות, שהוצפו בשלב זה.
 
שיבולי האורז פורחות לאחר כחודשיים. עשרות הפרחים שעל כל שיבולת נפתחים בהדרגה לאורך כשבוע, ופורחים בין עשר דקות לשעתיים. אחרי ההפריה מתחיל להיווצר גרגר האורז. בשלב הזה הוא נקרא "אורז חלב". לאחר מכן מתחילה ההתקשות. קציר האורז מתחיל לפני שהגרגרים מתקשים לחלוטין. לאחר שקוצרים את השיבולים מייבשים את הגרגרים.
 
בטרסות של בנאווה מנביטים ושותלים את האורז במהלך חודש פברואר. הקציר מתבצע בחודשי יוני - יולי. לא רחוק משם, בכפר בטאד, מגדלים הכפריים אורז פעמיים בשנה, בשני מחזורים. אנשי שבט האיפוגאו מגדלים צדפות בשדות האורז המוצפים, משתמשים בגיר הקונכיות כמרכיב בתערובת אגוז האראקה עם עלי הבאטל האהובה עליהם, ומשתמשים בבשר הצדפות למאכל.
כתבה על מסלול הטיול הקלאסי בפיליפינים
 

חריש הטרסות במחרשת עץ עם תאו-מים  (צילום: יובל נעמן)
 

אורז ואמונות עממיות

בבתיהם של בני שבט האיפוגאו נמצא בולול (Bulol), פסלו של אל האורז השחור. בבתים של אזור בנאווה האל עומד על רגליו, בכפר קיאנגן זוהי דמות היושבת על הארץ וידיה משוכלות על ברכיה. בדרך כלל הפסלים נמצאים בזוגות, מגולפים מעץ נארה, ואמורים להשפיע עושר, אושר ובריאות על בני הבית. האניטו, רוחות האבות, נמצאות אף הן בגוף האל. הכנת הפסל כרוכה בטקסים רבים, מבחירת העץ ועד להצבתו בבית המאמין. במהלך ההכנה נמשח הפסל בדם חזירים, מחברים לו מיתוס, ונהוג להציע לו בכל עת מנחות של יין, עוגות אורז וקופסאות פולחן.
 
בתי הכפר נבנים בקצות הטרסות החקלאיות, והם מונים 15-40 בתים. הבתים נבנים מעץ על גבי כלונסאות גבוהות, ובבסיסן טבעת המונעת מחולדות לטפס אל הבתים בהם מאחסנים הכפריים אורז ומזון יבש אחר. גג של קש צפוף ועבה, מכסה על בית העץ הקטן ומגיע עד לשוליו, כך שבמבט כללי רחוק נראה כפר איפוגאו כבקתות קש על כלונסאות. ליד דלת הכניסה, אליה מטפסים בסולם הנמשך פנימה, תולים בני האיפוגאו גולגולות של חיות בר שצדו, וגם של תאו מים, כחלק מאמונותיהם. מן הסתם, עד לפני כמאה שנים עוד התנוססו שם בגאווה גולגולות האויבים שצד בעל הבית.
 
 
כתבות נוספות על שבטים וטרסות אורז באתר זה





רונן רז, אקו טיולי שטח אודות הכותב
רונן רז, אגרונום במקצועו וטייל בנשמתו, נדד וחי במשך שבע שנים ברחבי אסיה, אפריקה, ואמריקה. גידל תנינים בוונצואלה, ונאבק למען הפילים בקניה. בונה מסלולים ומדריך במהלך 41 השנים האחרונות. ממייסדי טיולי השטח בארץ ומנהל את חברת אקו - טיולי שטח

לקריאת כתבות נוספות של רונן








מספר צפיות: 8235
1489