www.goTravel.co.il
הכתבה מעניינת? שלחו אותה בדואר למי שתרצו

הקש בתיבה את רצף האותיות המופיע למטה:

מגיני הדוד של ליטא     


בעקבות מגיני הדוד של ליטא
מאת: דניאל גורביץ 


שמו של 'הגאון מווילנה', כבר מזמן הפך לביטוי, והשיר 'פונאר' מושמע כמעט בכל טקס לזכר הנספים בשואה. אך מעטים מקשרים אותם עם המדינה הנחבאת לחופי הים הבלטי – ליטא, בה התקיים אחד הריכוזים הגדולים של יהודים במזרח אירופה. 


­ בית הקברות היהודי בעיירה יורבורג, מתוחזק בהתנדבות על ידי תושבת מקומית לא יהודייה
בית הקברות היהודי בעיירה יורבורג, מתוחזק בהתנדבות על ידי תושבת מקומית לא יהודייה (צילום: Jewishgen)
 
הפעם נצא למסע בעקבות סמלי המגן דוד, המאפיינים אתרים יהודיים רבים בליטא. נבקר בערים גדולות כמו וילנה וקובנה, בגיא ההריגה פונאר, בישיבת פוניבז' (המקורית, לא זו שבבני-ברק...) ובאחת מהעיירות היהודיות לשעבר – שטעטלעך, הפזורות בשטחה של ליטא. 
 
חמשת האתרים על מפת סיורנו: וילנה (A), פונאר (B), קובנה (C), יורבורג (D), פוניבז' (E)
 

שייט נהרות




 
ירושלים ד'ליטא
בליטא, השוכנת בצפון-מזרח אירופה, לחופי הים הבלטי, חיים כיום כ- 4,500 יהודים. לפני פחות ממאה שנה, ערב מלחמת העולם השנייה, חיו במדינה כרבע מיליון יהודים, כולל 20 אלף פליטים יהודים שברחו מפולין.
 
בליטא נולד וחי הגאון מווילנה, שבתקופתו הפכה וילנה למרכז רוחני ליהדות אירופה כולה, וזכתה לכינוי "ירושלים ד'ליטא". ליטא העניקה לעולם את רשת בתי הספר תרבות [1], את הישיבות הליטאיות, מכון ייִוואָ [2], עשרות משוררים, סופרים, רופאים, מלומדים וגם... פוליטיקאים יהודים.
 
היטיב לבטא זאת יורם טהר-לב, במקאמה האליטא.
היום, במדינתנו המטורפת, המחליפה כל שנה אליטה באליטה
לך תסביר לאזרח הפשוט מה פירושה של יהדות ליטא.
אותה יהדות משובחת, שהיתה באמת האליטה של האליטה
האוטוריטה של האוטוריטה
היהדות שהציתה והרטיטה
שבשום דבר חומרי אותה לא קנית -
לא בווילה ולא בסוויטה
לא בלוליטה ולא באפרודיטה
אלא במילה אחת קטנה: והגית!
יהדות מעולה שמאז ועד עתה כמותה לא ראית,
יהדות השכל, יהדות ליטא.
 
 [1] רשת תרבות - רשת בתי ספר עבריים-ציוניים, שפעלה בארצות מזרח אירופה בין שתי מלחמות העולם.
[2] מכון ייִוואָ (YIVO) משמש מקור לאורתוגרפיה, למילונאות ולתקינות בשפת היידיש.
 
הגאון מווילנה בית ישיבת פוניבז'
הגאון מווילנה (ציור), בית ישיבת פוניבז' (צילום: דניאל גורביץ)
 
השטעטלעך של ליטא
במאה ה-11היתה ליטא נסיכות פגאנית מוקפת שכנים נוצרים. במאה ה-13 נעשה הניסיון הראשון לנצר את ליטא, ללא הצלחה. עוד כמאה וארבעים שנים נשארו הליטאים עובדי האלילים האחרונים באירופה. בסוף המאה ה-14הפכה ליטא לנוצרית. באותה תקופה לערך מופיעים בנסיכות הגדולה של ליטא היהודים הראשונים, המגיעים מגרמניה. כמו במקומות אחרים, יהודים עסקו במסחר ומלאכות שונות. היחסים עם האוכלוסייה המקומית היו טובים למדי, ומאוחר יותר עוד השתפרו הודות לסובלנות של מלכי פולין ונסיכי ליטא.
 
היהודים תפסו מקום נכבד במסחר בערים הגדולות, דבר שעורר מורת רוח בקרב הסוחרים המקומיים. כתוצאה מכך, במאות ה-16-17 הם מגורשים לפריפריה ומתגוררים גם בעיירות (שטעטלעך) המרוחקות ביותר. מצבם הכלכלי והחברתי מתחיל להתדרדר. ב- 1795 הופכת ליטא חלק מרוסיה הצארית, ומתחילה התדרדרות הדרגתית במצב היהודים, ובהמשך גם פרעות.
 
באותה תקופה הופכת וילנה (Vilnius), בירת ליטא, למרכז הרוחני היהודי של אירופה. בתקופת חייו של הגאון מווילנה, זכתה העיר בתואר הכבוד ירושלים ד'ליטא. יהודי וילנה זכו לאוטונומיה וסובלנות מצד השלטון, אך המאה ה-19 הביאה רדיפות וצרות רבות וכן ניסיונות להמיר יהודים לנצרות.
כתבה על הקסם של וילנה
 
בית הכנסת בעיירה יורבורג בתחילת המאה העשרים 
בית הכנסת בעיירה יורבורג בתחילת המאה העשרים (צילום: Balys Buracas, Jewishgen)
 
יהודי ליטא במאה העשרים והעשרים ואחת
סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 מביאות עמן פרעות וגזרות קשות על היהודים. כתוצאה מכך מתחילה הגירה של יהודים למדינות המערב ולארץ ישראל (עלייה ראשונה). 2.7 מיליון יהודים (מתוך 5 מיליון) עוזבים את תחום המושב [3], תוך 30 שנה – מרצח הצאר אלכסנדר השני ועד מלחמת העולם הראשונה.
 
במלחמת העולם הראשונה היה מצבם של יהודי ליטא קשה. חלק ניכר הוגלו לעומק רוסיה, בחשד לשיתוף פעולה עם הגרמנים. אלה שנותרו בליטא נפלו לידי הכובשים הגרמנים ונלקחו לעבודות כפייה ופרך. מספר יהודי ליטא ירד ב- 30-40 אחוז במהלך שנות המלחמה.
 
בתקופת ליטא העצמאית (1918 - 1939) נהנו היהודים מחוק האוטונומיה התרבותית. נציגים יהודיים שימשו בממשל, ברשויות המקומיות ואף בפרלמנט הליטאי – הסיים (Seimas). השפעתם הכלכלית היתה חשובה, והבנק היהודי התחרה בהצלחה מול הבנק הליטאי. אך הצלחות אלה ואחרות עוררו קינאה ושנאה כלפי היהודים.
 
בשנות השלושים קיבלה האנטישמיות בליטא תאוצה, עם עלייתו של אדולף היטלר לשלטון בגרמניה. חברותם של יהודים במפלגה הקומוניסטית ובמעשייה הנוראים כלפי הליטאים, השניאה אותם על העם. עם הכיבוש הגרמני של ליטא במלחמת העולם השנייה (1941), החלה השמדת יהודים בצורה מהירה ומזעזעת. הנאצים זכו לשיתוף פעולה יעיל וזריז מידי רוצחים מקומיים. את הגהנום שרדו בקושי חמישה אחוז מ- 230 אלף יהודי ליטא. 95% (!) מהם מצאו את מותם בשואה, אחוז מהגבוהים בין מדינות אירופה כולן.
 
עם תום המלחמה התאוששה הקהילה היהודית, אך רבים עזבו מיד כשהתיר להם השלטון הקומוניסטי. מאידך, לא מעט מיהודי ברית המועצות בחרו את ליטא כמקום מגוריהם. בשיא התקופה הסובייטית חיו בליטא כ- 20 אלף יהודים, ומספרם ירד ל- 5,000 בשנות התשעים, כתוצאה מהעלייה הגדולה לאחר התפרקות ברית המועצות. כיום מתגוררים בליטא כ- 4,500 יהודים, שהולכים ברחובותיה בראש מורם. קיימת אנטישמיות, אבל עובדה זו לא מפריעה ליחסים תקינים עם שלטונות. הקהילה היהודית בליטא היא קהילה מודרנית ופעילה, המנסה לבנות עתיד לחבריה, עם חינוך יהודי, בית כנסת פעיל, חיי תרבות, אומנות ועוד.
 
[3] תחום המושב - השטח בו הורשו להתגורר יהודי האימפריה הרוסית, בשנים 1791–1917. כיום בתחומי אוקראינה, בלארוס, ליטא, לטביה ופולין.
 
גיא ההריגה פונאר, בפרבר של וילנה בירת ליטא
בור שריפת הגופות בגיא ההריגה פונאר, בפרבר של וילנה בירת ליטא (צילום: כרמית וייס)
 




 
מגן דוד ראשון – לזכר הגאון מווילנה
מגן הדוד הראשון, במסענו בין מגיני הדוד של ליטא, נמצא על לוח לזכרו של הרב אליהו בן שלמה זלמן קרמר, הידוע בכינוי הגאון מווילנה. הוא היה תלמיד חכם ופוסק נודע, שחי במאה ה-18 ושמו הלך לפניו בכל העולם היהודי.
לוח הזיכרון נמצא על בניין בווילנה, שבקירותיו אולי נגע הגאון עצמו. הבית שכן ברחוב היהודים (Zydu gatve), במרכז וילנה, ממש ליד השולהויף - חצר בית הכנסת הגדול, בה היו כעשרים בתי מדרש שנהרסו בזמן המלחמה.
 
לוח לזכרו של הגאון מוילנה על בית ברחוב היהודים  הגאון מווילנה, פסל בווילנה
לוח לזכרו של הגאון מוילנה על בית ברחוב היהודים ולידו פסלו של הגאון (צילום: דניאל גורביץ, כרמית וייס)

 
 
מגן דוד שני – הבתים הזולים בפונאר
בפרבר פונאר (Paneriai), אחד מפרבריה של וילנה, נרצחו ביריות ונקברו בבורות ענק 100 אלף איש, מתוכם 70 אלף יהודים.
בפרבר אחר של וילנה, בדרך לפונאר, הוקם ב- 1941 מחנה עבודה. על אנדרטת זיכרון במקום בו נרצחו היהודים שהיו במחנה העבודה מתנוסס מגן הדוד השני.
 
שני הבניינים ששימשו את מחנה העבודה, נבנו בתרומתו של הפילנתרופ היהודי ברון הירש, בסוף המאה ה- 19. הם נועדו למשפחות יהודים שנותרו חסרות גג, לאחר השיטפון הגדול בווילנה. בבתים אלה התגוררו עניי וילנה היהודים. לכל משפחה היה רק חדר אחד, הצפיפות הייתה נוראה ותנאיי המחייה היו קשים, אבל זה היה טוב יותר מלחיות ברחוב.
 
"הבתים הזולים" ואנדרטת הזיכרון לנרצחים במחנה העבודה  (צילום: דניאל גורביץ)
 
בזמן המלחמה גירשו הגרמנים את תושבי "הבתים הזולים" (כך קראו להם) לגטאות, וחלק גדול מהם נרצחו בפונאר. בבתים אלה ארגנו הגרמנים בית חרושת לתיקון מכוניות של הצבא. המחנה היה קיים עד לשחרור וילנה מהכובשים הנאצים. בשבוע האחרון לפני השחרור עוד הוציאו הגרמנים את אסירי המחנה לפונאר ו-400 האחרונים נורו בקבר אחים.
עוד על פונאר בכתבה טיולי יום באזור וילנה
 
שקט, שקט, בני נחרישה!
כאן צומחים קברים,
השונאים אותם נטעו
פה מעברים.
 
אל פונאר דרכים יובילו,
דרך אין לחזור,
לבלי שוב הלך לו אבא
ועמו האור.
 
 השיר פונאר, נכתב על ידי המשורר שמריהו קצ'רגינסקי ותורגם לעברית בידי אברהם שלונסקי
 
מגן דוד שלישי – בית הכנסת הגדול של קובנה
במרחק שעה נסיעה מערבה מוילנה נמצאת קובנה (Kaunas), העיר השניה בגודלה בליטא. גם כאן ישנה כיום קהילה יהודית ואחד ממרכזיה הוא בית הכנסת הגדול אוהל יעקב. על חזית בית הכנסת, שנבנה במרכז העיר בשנת תרל"א (1871), ניתן להבחין במגן דוד.
 
מגן דוד על חזית בית הכנסת הגדול של קובנה (צילום: דניאל גורביץ)
 
בית הכנסת הגדול הוא היחיד הפעיל כיום בקובנה. זהו בית כנסת מסוג "כאר שול", שפירושו "בית הכנסת של המקהלה", שכלל מקהלה בהשראת בתי הכנסת הרפורמיים. בזמן המלחמה שימש הבניין כמחסן לרהיטים שנשדדו מבתי היהודיים. בעת נסיגת הצבא הגרמני, השומר הגרמני השקדן נעל את בית הכנסת והשאיר את המפתח תחת אבן בכניסה לבית הכנסת. היהודים שחזרו לקובנה אחרי השחרור, מצאו את המפתח וחזרו להתפלל בבית הכנסת.
 
בית הכנסת של קובנה היה פעיל במשך כל התקופה הסובייטית וממשיך לפעול גם כיום (כל יום). עצוב לראות את מניין הגברים הבאים לתפילה כל יום, אבל בשבתות ובחגים חוזר המקום להיות שמח ורועש.
כתבה על קובנה - בירת תרבות ליטאית
 
מגן דוד על גג בית הכנסת הגדול של קובנה
בית הכנסת הגדול של קובנה, מניין גברים מגיעים כל יום לתפילה (צילום: דניאל גורביץ)
 
מגן דוד רביעי – קברה של שרה פיינברג
הרבה עיירות יהודיות – שטעטלעך, פזורות בשטחה של ליטא. בכולן כבר לא חיים יהודים, והמבקר בהן יתקשה למצוא עקבות לחיים היהודיים העשירים שהתקיימו בהן. אבל תושבים מקומיים יוכלו להפנות אותו לבית הקברות היהודי, למבנה בו שכן בית הכנסת או הישיבה, ואולי אפילו לבתים בהם חיו פעם משפחות יהודיות.
מגן הדוד הבא נמצא על המצבה של שרה פיינברג בת יעקב אשר, שנפטרה בשנת תרפ"א (1921) וקבורה בבית העלמין היהודי בעיירה הקטנה יורבורג (Jurbarkas), כשעה וחצי מערבה מקובנה, על גדות נהר נימאן (Nemunas).
 
מגן דוד על קברה של שרה פיינברג בבית הקברות של יורבורג
מגן דוד על קברה של שרה פיינברג בבית הקברות של יורבורג (צילום: דניאל גורביץ)
 
ריטה ואיווה (Rita Vaiva), צעירה מקומית לא יהודיה, ניקתה וצבעה את המצבה. היא טוענת שבית הקברות היהודי ההרוס והנשדד, אפילו שאינו בשימוש כבר 70 שנה, הוא בושה למדינה שלה (ליטא). היא אינה מבינה את הכתובת בעברית, אבל היא רואה לעצמה חובה לטפל בכמה עשרות המצבות שנשארו בבית הקברות היהודי.
לאחרונה נבנתה גדר חדשה, ניקו את השטח, ופתחו אתר אינטרנט עם השמות ומפת בית קברות. הפרויקט בוצע על ידי סטודנטים מארצות הברית יחד עם תלמדי בית הספר המקומי.
 
 ריטה צובעת את האותיות על מצבה בבית הקברות היהודי בעיירה יורבורג   ריטה צובעת את האותיות על מצבה בבית הקברות היהודי בעיירה יורבורג
ריטה צובעת את האותיות על מצבה בבית הקברות היהודי בעיירה יורבורג (צילום: Jewishgen)
 
מגן דוד חמישי – ישיבת פוניבז'
נהר נימאן ממשיך וזורם מערבה, עד שהוא נשפך לים הבלטי, באזור המציע אתרי נופש וטבע נפלאים. בדרכנו חזרה אל וילנה נעבור דרך מספר ישיבות מפורסמות.
מגן הדוד האחרון נמצא על לוח זיכרון על קיר ישיבת פוניבז' (Panevezys). הישיבה הוקמה בסוף מאה ה- 19 והייתה ישיבה קטנה, עד לבואו של הרב שלמה יוסף כהנמן, שהפך אותה לישיבה הגדולה והחשובה ביותר בין הישיבות הליטאיות. הרב כהנמן גייס כספים מכל העולם ובנה בניין, בו היו לא רק אולמות לימוד ותפילה, אלה גם חדרי שינה וחדר אוכל לבחורי הישיבה. כך משכה הישיבה גם את הנוער מהסביבה ומארצות אחרות.
 
ערב מלחמת העולם השנייה למדו במקום כ- 300 בחורי ישיבה. בשנת 1940 עלה הרב כהנמן ארצה והקים בבני ברק את ישיבת פוניבז' החדשה, שהיא היום אחת הישיבות הליטאיות הגדולות בעולם.
 
מגן דוד על קיר בית ישיבת פוניבז'
מגן דוד על קיר בית ישיבת פוניבז' (צילום: דניאל גורביץ)
10 סיבות לבקר בליטא
עיירת הנופש פלאנגה
הקסם של וילנה
קובנה בירת תרבות ליטאית
טיולי יום באזור וילנה
טיולי יום מהעיר קובנה
עיירת הנופש והספא דרוסקינינקאי
העיירה אניקשאי - שלווה ופינוקי ספא
ליטא עם ילדים - טיול בטבע
מידע וטיפים למטייל בליטא
טיול בליטא: עיר הבירה וילנה





דניאל גורביץ, ליטא
 
אודות הכותב
דניאל גורביץ', יליד ליטא, חי מספר שנים בישראל. מדריך מורשה במדינות הבלטיות (ליטא, לטביה ואסטוניה), פולין ובלרוס, דובר עברית, אנגלית, רוסית וליטאית. דניאל ואביו יוליק מנהלים את חברת התיירות ירוליטא, המתמחה בתיירות יהודית למזרח אירופה. http://www.jerulita.lt/

לקריאת כתבות נוספות של דניאל








מספר צפיות: 11223
3127