הרי פירין ורודופי – חוויות על אופניים
מאת: שלומי שלום
משהתקבלה ההחלטה שנוסעים השנה לטיול, נשאלה השאלה – לאן? מדינות רבות עלו על הפרק – כל אחת ונופיה, כל אחת עם יופיה המיוחד וההיסטוריה שלה. בחירה לא קלה. החלטנו להיעזר בחבר טלפוני. לא חבר רגיל, אחד שמטייל הרבה (בגלגול קודם כנראה היה קולומבוס). "בולגריה!", הוא המליץ בחום, "בולגריה היא עולם אחר ומיוחד, עולם שעוד מעט יעלם ויתמזג עם המערב".
יעדים במסלול טיול האופניים בבולגריה:
נמל התעופה של סופיה (A), העיירה בנסקו (B),מלון קמפינסקי גראנד ארנה ,
העיירה גוצה דלצ'ב (C), הכפר קובצ'ביצה (D)
נמל התעופה של סופיה (A), העיירה בנסקו (B),
העיירה גוצה דלצ'ב (C), הכפר קובצ'ביצה (D)
שותפיי (המשוגעים) לטיול
בשדה התעופה פגשתי את ה"משוגעים לדבר", שותפיי לטיול. ממבט ראשון הם נורמטיביים לחלוטין, אפילו עובדים כמהנדסים, רופאים או אדריכלים. אך למרות עיסוקיהם המהוגנים וגילם הלא כל כך צעיר, הם מאוהבים באופניים שלהם - קונים ומחליפים כל מה שניתן: קסדה, חולצה, שעון-דופק, משקפיים. מתלהבים כילדים מעליות וירידות, וככל שירכבו יותר – הרי זה משובח.
משהתכנסנו כולם, הבידוק הביטחוני והמזוודות מאחורינו, זה הזמן עבורי, מוביל הקבוצה, לספר בקצרה על התוכנית:
ארץ בראשית היא בולגריה, הגדולה במדינות הבלקן. ארץ שהזמן עצר בה מלכת. בולגריה גדולה בשטחה פי 5 מישראל, לטייל לכל אורכה ורוחבה בלתי אפשרי. בחרתי להתחיל את הרומן שלנו עם בולגריה ברכס הרי רודופי וחלק מהרי פירין, שניהם בדרום-מערב בולגריה. אזור קסום ובתולי, במיוחד למעיזים להיכנס לעומק היערות, להגיע אל אגמים צלולים, שכף-רגל אדם בקושי דרכה בם.
אנו, רוכבי האופניים, המטיילים בקצב איטי יחסית, נהנה מכל עצירה וביקור ומכל קילומטר שנעבור. נרכב דרך יערות וכפרים ציוריים, לרגלי רכסים גבוהים, נגלה אגמים נסתרים במרומי ההרים, שגם רכבי שטח מתקשים להגיע אליהם. נטעם, ולו על קצה המזלג, ממטעמי המטבח הבולגרי. נכיר חברה אותנטית ומסורתית המסבירה פניה לאורחים. כל זה לצד מסלולים אתגריים ופעילויות ספורטיביות מגוונות.
בית אבן, עץ ובוץ - עולם הולך ונעלם בבולגריה (צילום: שלומי שלום)
ישן אל מול חדש בעיירה בנסקו
בשעת ערב נחתנו בשדה התעופה שבפאתי סופיה . ניקו, הנהג שלנו לימים הקרובים, הוא בולגרי טיפוסי: דובר בולגרית בלבד, ממעט באכילה, מרבה לעשן ותמיד מחייך.
יצאנו עם המיניבוס והנגררת עמוסת האופניים, 140 קילומטר דרומה עד לעיירה בנסקו (Bansko ׂ), השוכנת על מורדות הרי פירין. שעתיים של נסיעה לילית בכבישים חשוכים, בין הרים גבוהים, שפסגותיהם נושקות לשמיים המוארים מהלבנה והכוכבים. האורות הבוקעים מחלונות הבתים הפזורים למרגלות ההרים, היו העדות היחידה לחיים באזור.
כתבה על העיירה בנסקו והרי פירין
עיירה מיוחדת היא בנסקו - כמעט עיר. שילוב של מערביות-מודרנית עם אותנטיות. בתי מלון יפים ומכובדים לצד פנסיונים אותנטיים ומסעדות עם אוכל מקומי משובח. חנויות תיירים רבות לאורך הרחובות הראשיים, לצד רחובות צרים וסמטאות מרוצפות אבן. בתי אבן מקומית, מעוטרים בציורי קיר מסורתיים, גגות רעפים עם ארובות קמינים, שאינם מפסיקים לעשן (בקיץ הקמין משמש כתנור לבישול איטי ולעישון בשר).
עיירה ציורית שבמרוצת השנים האחרונות, עם הגידול במספר התיירים, נבנו בה בתי מלון חדישים ורחובות המגורים הפכו במהירות לצירי תנועה ומסחר ראשיים, עם חנויות יוקרתיות המציגות למבקרים את מיטב האופנה וההנעלה, ציוד סקי וספורט, מזכרות וכל מה שחפץ בו התייר. עם זאת הצליחו המקומיים לשמור על האיזון ולא להרוס את המורשת והיופי המיוחד של המקום.
הרי פירין, נופים אלפיניים ועשרות אגמים קטנים (צילום: אביב וייס)
לישון בבית בן 200 שנה
בבנסקו מספר רב של בתי מלון. הגדולים והמודרניים שבהם ממוקמים בסמוך לרכבל המוביל לאתר הסקי. הפנסיונים ובתי המלון המקומיים האותנטיים, נמצאים בתחומי העיירה ההיסטורית, בסמוך ומסביב לכנסיית Sveta Troitsa (השילוש הקדוש), שנבנתה בשנת 1835.
לבנסקו הגענו בשעת לילה מאוחרת ולכן החלטנו לא להתחיל במלאכת הרכבת האופניים, היות ולא נעים להרעיש למקומיים המשכימים קום לעבודת השדה. למחרת, עוד לפני ארוחת הבוקר, ניצלנו כולנו את הזמן לפתוח קרטונים, להרכיב ולכוון את האופניים ליום הרכיבה הראשון.
מלון מומלץ ומפנק בעיירה בנסקו
מלון קמפינסקי גראנד ארנה ( Kempinski Hotel Grand Arena ) ממוקם במרחק 2 דקות הליכה מתחנת הגונדולה לאתר הסקי של בנסקו. זהו מלון 5 כוכבים חדיש ומפואר, המציע חדרים גדולים וסוויטות מרווחות, שלכולם מרפסת (מומלץ עם נוף להרים, גם שקט יותר), שתי בריכות (פנימית וחיצונית), מרכז ספא גדול, שתי מסעדות וסושי בר (בקיץ ניתן לסעוד על הטרסה בנוף מרהיב). ילדים מתקבלים במלון בברכה, וניתן להוסיף עבורם עריסה או מיטה, ויש גם ביליארד ומועדון לילדים. היחס והשירות ללא דופי, והתמורה הולמת את המחיר (הלא זול).
אווירה אירופאית - לא לרוכבים בלבד
לפני כל יציאה אני מקפיד על תדרוך יומי. רענון כללי בטיחות, תיאור מסלול הרכיבה ומספר מילים על המקום, ההיסטוריה, האנשים והמנהגים. חשוב לציין - המסלול של היום יכול להתאים ולעניין לא רק רוכבי אופניים, כי אם גם מטילים ברכב וברגל.
סוף סוף אנו על האופניים, יוצאים מבנסקו בכביש מספר 19 דרומה. מלווה אותנו, פעם מימין ופעם משמאל, נה ר מסטה (Mesta )* רחב הידיים, השוצף בזרימה חזקה של הפשרת השלגים על פסגות הרי פירין שממערב לנו.
* בחלק מהמפות נקרא הנהר Mecma .
לכל אורכה טובלת הדרך ביערות מקסימים, המצלים על הכביש. הרי רודופי ממזרח והרי פירין ממערב, משרים אווירה אירופאית קלאסית. פה ושם ניתן לראות את שאריות שלג החורף שטרם נמס על המדרונות המוצלים.

גגות העיירה גוצה דלצ'ב והשלג שטרם נמס על פסגות הרי פירין (צילום: CC Donald Judge)
העיירה גוצה דלצ'ב – תחנה בדרך
לאחר רכיבה של 52 ק"מ בכביש הראשי (מספר 19), שלאורכו פזורים כפרים אותנטיים קטנים רבים, הגענו לעיירה גוצה דלצ'ב (Gotse Delchev ). העיירה שוכנת על המורדות המזרחיים של הרי פירין, בגובה 508 מטר. 22 אלף תושבים מתגוררים בעיירה, המהווה את המרכז המוניציפלי לכפרי האזור. מעניין לציין שעד עלייתם ארצה התגוררו בעיירה לא מעט יהודים, ובמשך שנים רבות היתה זו אחת הקהילות הגדולות בבולגריה.
רוב בתי העיירה הם בתים פרטיים, עם חצרות ומחסני תבן. יש גם שכונות חדשות יותר עם בנייני קומות מהתקופה הקומוניסטית. ברחוב הראשי, המהווה את מרכז העיירה, פזורות חנויות משני הצדדים. עיירה פשוטה, שהיא רק תחנת עצירה בדרך ליעד הבא.
קובצ'ביצה – כפר אותנטי ויוקרתי
שוב עולים על האופניים, הפעם פנינו מזרחה (כבישים 197 ו- 1905) לכפר הקטן והציורי קובצ'ביצה (Kovachevitsa )*. הנמצא על שיפוליהם המערביים של הרי רודופי (Rodopi ).
* נכתב גם Kovachevitza
קובצ'ביצה הוא אחד הכפרים העתיקים שנשתמרו בבולגריה והוא הוכרז כאתר שימור לאומי. רבים מהבתים הקיימים בו כיום נבנו החל מהקמתו במאה ה-17. במהלך השנים ננטשו רוב הבתים בכפר, וללא יד מטפלת ותחזוקה שוטפת, החלו מתמוטטים וקורסים זה אחר זה. הצוענים הגרים לא רחוק פשטו ובזזו מכל הבא ליד, במיוחד את אבני הצפחה, אבן מקומית הנחצבת בהרים סביב, ששימשו כרעפים לגגות. דבר זה גרם לבתים להיות חשופים לגשמים ולשלגים, אשר האיצו את הבלאי, ועל כן ההרס רב. בשנים האחרונות, עם עליית ערך הנדל"ן בבולגריה, גילו את יופיו של הכפר האותנטי אנשי בוהמה בולגרים (שחקנים, סופרים, מוסיקאים) ורכשו נכסים רבים בכפר.

בתי אבן בקובצ'ביצה, חלקם השתמרו מהמאה ה-17 (צילום: שלומי שלום)
שיפוץ הבתים נעשה בטוב טעם ובהשקעה רבה. הסמטאות שוחזרו והן מרוצפות אבנים גדולות, רובן צרות ואינן מאפשרות נסיעה ברכב. השילוב של הטבע הפראי וההרים ברקע, לצד בנייה מסורתית המשלבת בתי אבן ומרפסות עץ, הוסיפו לאווירה המיוחדת בכפר והמקום הפך יוקרתי ומיוחד. כיום קשה מאד לרכוש נכסים בכפר ומעט הבתים המוצעים למכירה - מחירם גבוה מאד.
בכפר תמצאו שתי מסעדות המציעות אוכל צמחוני טעים במיוחד, וכן חנות כלי קרמיקה, גבינות ודבש מקומי מסוגים שונים (דבש פרחים, דבש קוצים, דבש כהה, דבש בהיר ועוד).
מסעדת Kapsazov Houses מציעה אוכל בולגרי אותנטי וגם מספר חדרים ללינת לילה. (טלפון 48969676)

בתי קובצ'ביצה על שיפולי הרי רודופי, בנייה מסורתית בלב הנוף הירוק (צילום: שלומי שלום)
עולמם הקשה של הצוענים בבולגריה
כדי להימנע מהפתעות לא רצויות, הזכרתי לחבריי הרוכבים שבמהלך הטיפוס לעיירה נעבור בכפר של צוענים. לרוב כפרי הצוענים בבולגריה אין שם והם בנויים ללא תכנון וללא תשתיות בסיסיות (חשמל, מים וביוב). ביקשתי לרכב כקבוצה ולא להתפזר. סיפורים רבים שמענו על הצוענים, ועם יד על הלב ומבלי לפגוע – יושר זאת לא התכונה החזקה אצלם. לטובת הפרנסה – אפשר לעשות כמעט הכל...
דווקא התמזל מזלנו והכרנו כמה צוענים חביבים, אולי בזכות גילם המבוגר, וכך הזדמן לנו ללמוד מקרוב, ממקור ראשון, על עולמם המיוחד והקשה של הצוענים וגם להודות על מה שיש לנו. ילדי הצוענים אינם לומדים בבתי-ספר ומגיל צעיר נשלחים לעזור בפרנסת המשפחה. עיקר עבודתם בחקלאות, בתעשייה וגם במלאכה הלא כל כך מכובדת שהזכרתי מקודם...
הצוענים בולטים מאד ובנקל ניתן לזהותם. צבע עורם הכהה ולבושם המוזנח, מהווים סימן היכר בולט, וגם אם הם מדברים את שפת המקום, יש להם דיאלקט מיוחד. קל לזהותם לפי אורח חייהם ומנהגיהם המאד מוחצנים. בבולגריה גם משפחות צוענים עשירות מאד, אך מספרן מועט. בשל עזיבת רבים מדור הצעירים את בולגריה, לטובת חיים טובים ונוחים יותר באירופה, קנדה וארה"ב, אחוז הצוענים מכלל האוכלוסייה נמצא בעליה מתמדת. נושא זה מדיר שינה מתושבי בולגריה, אשר צופים בעיות חברתיות וכלכליות קשות.

קל לזהות את הצוענים לפי הלבוש המוזנח (צילום: שלומי שלום)
גם למטיילים על יותר משני גלגלים
בסיומו של יום הטיול הראשון, אחרי רכיבה מעל 110 קילומטרים, חזרנו לפנסיון דדו פנה בבנסקו, עייפים ומאד מרוצים. לספר הזיכרונות האישי של כל אחד ואחד מאתנו התווספו עוד מספר דפים של חוויה מיוחדת. לראות עולם על אופניים – שילוב מיוחד של ביקור באתרים תיירותיים מעניינים והכרת תרבות אותנטית קסומה, לצד אווירה ספורטיבית ואתגר אישי וחברתי כאחד.

טיול בנופי בולגריה הירוקים, מתאים לא רק לרוכבים (צילום: שלומי שלום)
טיול כזה ללא ספק יעניין גם את המטיילים על יותר משני גלגלים!
מידע נוסף
כתבות נוספות על בולגריה
כתבות נוספות על טיולי אופניים
בולגריה על שני גלגלים
רכיבת אופניים לאורך הדנובה
מונטנגרו באופניים

בית אבן, עץ ובוץ - עולם הולך ונעלם בבולגריה (צילום: שלומי שלום)
כתבה על העיירה בנסקו והרי פירין
הרי פירין, נופים אלפיניים ועשרות אגמים קטנים (צילום: אביב וייס)
לישון בבית בן 200 שנה
בבנסקו מספר רב של בתי מלון. הגדולים והמודרניים שבהם ממוקמים בסמוך לרכבל המוביל לאתר הסקי. הפנסיונים ובתי המלון המקומיים האותנטיים, נמצאים בתחומי העיירה ההיסטורית, בסמוך ומסביב לכנסיית Sveta Troitsa (השילוש הקדוש), שנבנתה בשנת 1835.
לבנסקו הגענו בשעת לילה מאוחרת ולכן החלטנו לא להתחיל במלאכת הרכבת האופניים, היות ולא נעים להרעיש למקומיים המשכימים קום לעבודת השדה. למחרת, עוד לפני ארוחת הבוקר, ניצלנו כולנו את הזמן לפתוח קרטונים, להרכיב ולכוון את האופניים ליום הרכיבה הראשון.
מלון מומלץ ומפנק בעיירה בנסקו
מלון קמפינסקי גראנד ארנה ( Kempinski Hotel Grand Arena ) ממוקם במרחק 2 דקות הליכה מתחנת הגונדולה לאתר הסקי של בנסקו. זהו מלון 5 כוכבים חדיש ומפואר, המציע חדרים גדולים וסוויטות מרווחות, שלכולם מרפסת (מומלץ עם נוף להרים, גם שקט יותר), שתי בריכות (פנימית וחיצונית), מרכז ספא גדול, שתי מסעדות וסושי בר (בקיץ ניתן לסעוד על הטרסה בנוף מרהיב). ילדים מתקבלים במלון בברכה, וניתן להוסיף עבורם עריסה או מיטה, ויש גם ביליארד ומועדון לילדים. היחס והשירות ללא דופי, והתמורה הולמת את המחיר (הלא זול).
אווירה אירופאית - לא לרוכבים בלבד
לפני כל יציאה אני מקפיד על תדרוך יומי. רענון כללי בטיחות, תיאור מסלול הרכיבה ומספר מילים על המקום, ההיסטוריה, האנשים והמנהגים. חשוב לציין - המסלול של היום יכול להתאים ולעניין לא רק רוכבי אופניים, כי אם גם מטילים ברכב וברגל.
סוף סוף אנו על האופניים, יוצאים מבנסקו בכביש מספר 19 דרומה. מלווה אותנו, פעם מימין ופעם משמאל, נה ר מסטה (Mesta )* רחב הידיים, השוצף בזרימה חזקה של הפשרת השלגים על פסגות הרי פירין שממערב לנו.
* בחלק מהמפות נקרא הנהר Mecma .
לכל אורכה טובלת הדרך ביערות מקסימים, המצלים על הכביש. הרי רודופי ממזרח והרי פירין ממערב, משרים אווירה אירופאית קלאסית. פה ושם ניתן לראות את שאריות שלג החורף שטרם נמס על המדרונות המוצלים.

גגות העיירה גוצה דלצ'ב והשלג שטרם נמס על פסגות הרי פירין (צילום: CC Donald Judge)
העיירה גוצה דלצ'ב – תחנה בדרך
לאחר רכיבה של 52 ק"מ בכביש הראשי (מספר 19), שלאורכו פזורים כפרים אותנטיים קטנים רבים, הגענו לעיירה גוצה דלצ'ב (Gotse Delchev ). העיירה שוכנת על המורדות המזרחיים של הרי פירין, בגובה 508 מטר. 22 אלף תושבים מתגוררים בעיירה, המהווה את המרכז המוניציפלי לכפרי האזור. מעניין לציין שעד עלייתם ארצה התגוררו בעיירה לא מעט יהודים, ובמשך שנים רבות היתה זו אחת הקהילות הגדולות בבולגריה.
רוב בתי העיירה הם בתים פרטיים, עם חצרות ומחסני תבן. יש גם שכונות חדשות יותר עם בנייני קומות מהתקופה הקומוניסטית. ברחוב הראשי, המהווה את מרכז העיירה, פזורות חנויות משני הצדדים. עיירה פשוטה, שהיא רק תחנת עצירה בדרך ליעד הבא.
קובצ'ביצה – כפר אותנטי ויוקרתי
שוב עולים על האופניים, הפעם פנינו מזרחה (כבישים 197 ו- 1905) לכפר הקטן והציורי קובצ'ביצה (Kovachevitsa )*. הנמצא על שיפוליהם המערביים של הרי רודופי (Rodopi ).
* נכתב גם Kovachevitza
קובצ'ביצה הוא אחד הכפרים העתיקים שנשתמרו בבולגריה והוא הוכרז כאתר שימור לאומי. רבים מהבתים הקיימים בו כיום נבנו החל מהקמתו במאה ה-17. במהלך השנים ננטשו רוב הבתים בכפר, וללא יד מטפלת ותחזוקה שוטפת, החלו מתמוטטים וקורסים זה אחר זה. הצוענים הגרים לא רחוק פשטו ובזזו מכל הבא ליד, במיוחד את אבני הצפחה, אבן מקומית הנחצבת בהרים סביב, ששימשו כרעפים לגגות. דבר זה גרם לבתים להיות חשופים לגשמים ולשלגים, אשר האיצו את הבלאי, ועל כן ההרס רב. בשנים האחרונות, עם עליית ערך הנדל"ן בבולגריה, גילו את יופיו של הכפר האותנטי אנשי בוהמה בולגרים (שחקנים, סופרים, מוסיקאים) ורכשו נכסים רבים בכפר.

בתי אבן בקובצ'ביצה, חלקם השתמרו מהמאה ה-17 (צילום: שלומי שלום)
שיפוץ הבתים נעשה בטוב טעם ובהשקעה רבה. הסמטאות שוחזרו והן מרוצפות אבנים גדולות, רובן צרות ואינן מאפשרות נסיעה ברכב. השילוב של הטבע הפראי וההרים ברקע, לצד בנייה מסורתית המשלבת בתי אבן ומרפסות עץ, הוסיפו לאווירה המיוחדת בכפר והמקום הפך יוקרתי ומיוחד. כיום קשה מאד לרכוש נכסים בכפר ומעט הבתים המוצעים למכירה - מחירם גבוה מאד.
בכפר תמצאו שתי מסעדות המציעות אוכל צמחוני טעים במיוחד, וכן חנות כלי קרמיקה, גבינות ודבש מקומי מסוגים שונים (דבש פרחים, דבש קוצים, דבש כהה, דבש בהיר ועוד).
מסעדת Kapsazov Houses מציעה אוכל בולגרי אותנטי וגם מספר חדרים ללינת לילה. (טלפון 48969676)

בתי קובצ'ביצה על שיפולי הרי רודופי, בנייה מסורתית בלב הנוף הירוק (צילום: שלומי שלום)
עולמם הקשה של הצוענים בבולגריה
כדי להימנע מהפתעות לא רצויות, הזכרתי לחבריי הרוכבים שבמהלך הטיפוס לעיירה נעבור בכפר של צוענים. לרוב כפרי הצוענים בבולגריה אין שם והם בנויים ללא תכנון וללא תשתיות בסיסיות (חשמל, מים וביוב). ביקשתי לרכב כקבוצה ולא להתפזר. סיפורים רבים שמענו על הצוענים, ועם יד על הלב ומבלי לפגוע – יושר זאת לא התכונה החזקה אצלם. לטובת הפרנסה – אפשר לעשות כמעט הכל...
דווקא התמזל מזלנו והכרנו כמה צוענים חביבים, אולי בזכות גילם המבוגר, וכך הזדמן לנו ללמוד מקרוב, ממקור ראשון, על עולמם המיוחד והקשה של הצוענים וגם להודות על מה שיש לנו. ילדי הצוענים אינם לומדים בבתי-ספר ומגיל צעיר נשלחים לעזור בפרנסת המשפחה. עיקר עבודתם בחקלאות, בתעשייה וגם במלאכה הלא כל כך מכובדת שהזכרתי מקודם...
הצוענים בולטים מאד ובנקל ניתן לזהותם. צבע עורם הכהה ולבושם המוזנח, מהווים סימן היכר בולט, וגם אם הם מדברים את שפת המקום, יש להם דיאלקט מיוחד. קל לזהותם לפי אורח חייהם ומנהגיהם המאד מוחצנים. בבולגריה גם משפחות צוענים עשירות מאד, אך מספרן מועט. בשל עזיבת רבים מדור הצעירים את בולגריה, לטובת חיים טובים ונוחים יותר באירופה, קנדה וארה"ב, אחוז הצוענים מכלל האוכלוסייה נמצא בעליה מתמדת. נושא זה מדיר שינה מתושבי בולגריה, אשר צופים בעיות חברתיות וכלכליות קשות.

קל לזהות את הצוענים לפי הלבוש המוזנח (צילום: שלומי שלום)
גם למטיילים על יותר משני גלגלים
בסיומו של יום הטיול הראשון, אחרי רכיבה מעל 110 קילומטרים, חזרנו לפנסיון דדו פנה בבנסקו, עייפים ומאד מרוצים. לספר הזיכרונות האישי של כל אחד ואחד מאתנו התווספו עוד מספר דפים של חוויה מיוחדת. לראות עולם על אופניים – שילוב מיוחד של ביקור באתרים תיירותיים מעניינים והכרת תרבות אותנטית קסומה, לצד אווירה ספורטיבית ואתגר אישי וחברתי כאחד.

טיול בנופי בולגריה הירוקים, מתאים לא רק לרוכבים (צילום: שלומי שלום)
טיול כזה ללא ספק יעניין גם את המטיילים על יותר משני גלגלים!
מידע נוסף
כתבות נוספות על בולגריה
כתבות נוספות על טיולי אופניים
בולגריה על שני גלגלים
רכיבת אופניים לאורך הדנובה
מונטנגרו באופניים
מלון מומלץ ומפנק בעיירה בנסקו
מלון קמפינסקי גראנד ארנה ( Kempinski Hotel Grand Arena ) ממוקם במרחק 2 דקות הליכה מתחנת הגונדולה לאתר הסקי של בנסקו. זהו מלון 5 כוכבים חדיש ומפואר, המציע חדרים גדולים וסוויטות מרווחות, שלכולם מרפסת (מומלץ עם נוף להרים, גם שקט יותר), שתי בריכות (פנימית וחיצונית), מרכז ספא גדול, שתי מסעדות וסושי בר (בקיץ ניתן לסעוד על הטרסה בנוף מרהיב). ילדים מתקבלים במלון בברכה, וניתן להוסיף עבורם עריסה או מיטה, ויש גם ביליארד ומועדון לילדים. היחס והשירות ללא דופי, והתמורה הולמת את המחיר (הלא זול).

גגות העיירה גוצה דלצ'ב והשלג שטרם נמס על פסגות הרי פירין (צילום: CC Donald Judge)
העיירה גוצה דלצ'ב – תחנה בדרך
לאחר רכיבה של 52 ק"מ בכביש הראשי (מספר 19), שלאורכו פזורים כפרים אותנטיים קטנים רבים, הגענו לעיירה גוצה דלצ'ב (Gotse Delchev ). העיירה שוכנת על המורדות המזרחיים של הרי פירין, בגובה 508 מטר. 22 אלף תושבים מתגוררים בעיירה, המהווה את המרכז המוניציפלי לכפרי האזור. מעניין לציין שעד עלייתם ארצה התגוררו בעיירה לא מעט יהודים, ובמשך שנים רבות היתה זו אחת הקהילות הגדולות בבולגריה.
רוב בתי העיירה הם בתים פרטיים, עם חצרות ומחסני תבן. יש גם שכונות חדשות יותר עם בנייני קומות מהתקופה הקומוניסטית. ברחוב הראשי, המהווה את מרכז העיירה, פזורות חנויות משני הצדדים. עיירה פשוטה, שהיא רק תחנת עצירה בדרך ליעד הבא.
קובצ'ביצה – כפר אותנטי ויוקרתי
שוב עולים על האופניים, הפעם פנינו מזרחה (כבישים 197 ו- 1905) לכפר הקטן והציורי קובצ'ביצה (Kovachevitsa )*. הנמצא על שיפוליהם המערביים של הרי רודופי (Rodopi ).
* נכתב גם Kovachevitza
קובצ'ביצה הוא אחד הכפרים העתיקים שנשתמרו בבולגריה והוא הוכרז כאתר שימור לאומי. רבים מהבתים הקיימים בו כיום נבנו החל מהקמתו במאה ה-17. במהלך השנים ננטשו רוב הבתים בכפר, וללא יד מטפלת ותחזוקה שוטפת, החלו מתמוטטים וקורסים זה אחר זה. הצוענים הגרים לא רחוק פשטו ובזזו מכל הבא ליד, במיוחד את אבני הצפחה, אבן מקומית הנחצבת בהרים סביב, ששימשו כרעפים לגגות. דבר זה גרם לבתים להיות חשופים לגשמים ולשלגים, אשר האיצו את הבלאי, ועל כן ההרס רב. בשנים האחרונות, עם עליית ערך הנדל"ן בבולגריה, גילו את יופיו של הכפר האותנטי אנשי בוהמה בולגרים (שחקנים, סופרים, מוסיקאים) ורכשו נכסים רבים בכפר.

בתי אבן בקובצ'ביצה, חלקם השתמרו מהמאה ה-17 (צילום: שלומי שלום)
שיפוץ הבתים נעשה בטוב טעם ובהשקעה רבה. הסמטאות שוחזרו והן מרוצפות אבנים גדולות, רובן צרות ואינן מאפשרות נסיעה ברכב. השילוב של הטבע הפראי וההרים ברקע, לצד בנייה מסורתית המשלבת בתי אבן ומרפסות עץ, הוסיפו לאווירה המיוחדת בכפר והמקום הפך יוקרתי ומיוחד. כיום קשה מאד לרכוש נכסים בכפר ומעט הבתים המוצעים למכירה - מחירם גבוה מאד.
בכפר תמצאו שתי מסעדות המציעות אוכל צמחוני טעים במיוחד, וכן חנות כלי קרמיקה, גבינות ודבש מקומי מסוגים שונים (דבש פרחים, דבש קוצים, דבש כהה, דבש בהיר ועוד).
מסעדת Kapsazov Houses מציעה אוכל בולגרי אותנטי וגם מספר חדרים ללינת לילה. (טלפון 48969676)

בתי קובצ'ביצה על שיפולי הרי רודופי, בנייה מסורתית בלב הנוף הירוק (צילום: שלומי שלום)
עולמם הקשה של הצוענים בבולגריה
כדי להימנע מהפתעות לא רצויות, הזכרתי לחבריי הרוכבים שבמהלך הטיפוס לעיירה נעבור בכפר של צוענים. לרוב כפרי הצוענים בבולגריה אין שם והם בנויים ללא תכנון וללא תשתיות בסיסיות (חשמל, מים וביוב). ביקשתי לרכב כקבוצה ולא להתפזר. סיפורים רבים שמענו על הצוענים, ועם יד על הלב ומבלי לפגוע – יושר זאת לא התכונה החזקה אצלם. לטובת הפרנסה – אפשר לעשות כמעט הכל...
דווקא התמזל מזלנו והכרנו כמה צוענים חביבים, אולי בזכות גילם המבוגר, וכך הזדמן לנו ללמוד מקרוב, ממקור ראשון, על עולמם המיוחד והקשה של הצוענים וגם להודות על מה שיש לנו. ילדי הצוענים אינם לומדים בבתי-ספר ומגיל צעיר נשלחים לעזור בפרנסת המשפחה. עיקר עבודתם בחקלאות, בתעשייה וגם במלאכה הלא כל כך מכובדת שהזכרתי מקודם...
הצוענים בולטים מאד ובנקל ניתן לזהותם. צבע עורם הכהה ולבושם המוזנח, מהווים סימן היכר בולט, וגם אם הם מדברים את שפת המקום, יש להם דיאלקט מיוחד. קל לזהותם לפי אורח חייהם ומנהגיהם המאד מוחצנים. בבולגריה גם משפחות צוענים עשירות מאד, אך מספרן מועט. בשל עזיבת רבים מדור הצעירים את בולגריה, לטובת חיים טובים ונוחים יותר באירופה, קנדה וארה"ב, אחוז הצוענים מכלל האוכלוסייה נמצא בעליה מתמדת. נושא זה מדיר שינה מתושבי בולגריה, אשר צופים בעיות חברתיות וכלכליות קשות.

קל לזהות את הצוענים לפי הלבוש המוזנח (צילום: שלומי שלום)
גם למטיילים על יותר משני גלגלים
בסיומו של יום הטיול הראשון, אחרי רכיבה מעל 110 קילומטרים, חזרנו לפנסיון דדו פנה בבנסקו, עייפים ומאד מרוצים. לספר הזיכרונות האישי של כל אחד ואחד מאתנו התווספו עוד מספר דפים של חוויה מיוחדת. לראות עולם על אופניים – שילוב מיוחד של ביקור באתרים תיירותיים מעניינים והכרת תרבות אותנטית קסומה, לצד אווירה ספורטיבית ואתגר אישי וחברתי כאחד.

טיול בנופי בולגריה הירוקים, מתאים לא רק לרוכבים (צילום: שלומי שלום)
טיול כזה ללא ספק יעניין גם את המטיילים על יותר משני גלגלים!
מידע נוסף
כתבות נוספות על בולגריה
כתבות נוספות על טיולי אופניים
בולגריה על שני גלגלים
רכיבת אופניים לאורך הדנובה
מונטנגרו באופניים
בתי קובצ'ביצה על שיפולי הרי רודופי, בנייה מסורתית בלב הנוף הירוק (צילום: שלומי שלום)
עולמם הקשה של הצוענים בבולגריה
כדי להימנע מהפתעות לא רצויות, הזכרתי לחבריי הרוכבים שבמהלך הטיפוס לעיירה נעבור בכפר של צוענים. לרוב כפרי הצוענים בבולגריה אין שם והם בנויים ללא תכנון וללא תשתיות בסיסיות (חשמל, מים וביוב). ביקשתי לרכב כקבוצה ולא להתפזר. סיפורים רבים שמענו על הצוענים, ועם יד על הלב ומבלי לפגוע – יושר זאת לא התכונה החזקה אצלם. לטובת הפרנסה – אפשר לעשות כמעט הכל...
דווקא התמזל מזלנו והכרנו כמה צוענים חביבים, אולי בזכות גילם המבוגר, וכך הזדמן לנו ללמוד מקרוב, ממקור ראשון, על עולמם המיוחד והקשה של הצוענים וגם להודות על מה שיש לנו. ילדי הצוענים אינם לומדים בבתי-ספר ומגיל צעיר נשלחים לעזור בפרנסת המשפחה. עיקר עבודתם בחקלאות, בתעשייה וגם במלאכה הלא כל כך מכובדת שהזכרתי מקודם...
הצוענים בולטים מאד ובנקל ניתן לזהותם. צבע עורם הכהה ולבושם המוזנח, מהווים סימן היכר בולט, וגם אם הם מדברים את שפת המקום, יש להם דיאלקט מיוחד. קל לזהותם לפי אורח חייהם ומנהגיהם המאד מוחצנים. בבולגריה גם משפחות צוענים עשירות מאד, אך מספרן מועט. בשל עזיבת רבים מדור הצעירים את בולגריה, לטובת חיים טובים ונוחים יותר באירופה, קנדה וארה"ב, אחוז הצוענים מכלל האוכלוסייה נמצא בעליה מתמדת. נושא זה מדיר שינה מתושבי בולגריה, אשר צופים בעיות חברתיות וכלכליות קשות.

קל לזהות את הצוענים לפי הלבוש המוזנח (צילום: שלומי שלום)
גם למטיילים על יותר משני גלגלים
בסיומו של יום הטיול הראשון, אחרי רכיבה מעל 110 קילומטרים, חזרנו לפנסיון דדו פנה בבנסקו, עייפים ומאד מרוצים. לספר הזיכרונות האישי של כל אחד ואחד מאתנו התווספו עוד מספר דפים של חוויה מיוחדת. לראות עולם על אופניים – שילוב מיוחד של ביקור באתרים תיירותיים מעניינים והכרת תרבות אותנטית קסומה, לצד אווירה ספורטיבית ואתגר אישי וחברתי כאחד.

טיול בנופי בולגריה הירוקים, מתאים לא רק לרוכבים (צילום: שלומי שלום)
טיול כזה ללא ספק יעניין גם את המטיילים על יותר משני גלגלים!
מידע נוסף
כתבות נוספות על בולגריה
כתבות נוספות על טיולי אופניים
בולגריה על שני גלגלים
רכיבת אופניים לאורך הדנובה
מונטנגרו באופניים

טיול כזה ללא ספק יעניין גם את המטיילים על יותר משני גלגלים!