על נשים וארמונות:
הסיפורים מאחורי הארמונות היפים ביותר בהודו
מאת: יובל נעמן


דרך סיפורה של מאהר, נערה ממוצא פרסי שהגיעה עם משפחתה להודו והפכה לאחת הנשים החזקות באימפריה המוגולית, נכיר את הסיפורים המרתקים שמאחורי כמה מהארמונות ומבני הקבר היפים ביותר בהודו, ובהם הטאג' מהאל המפורסם בעיר אגרה. בדרך נתוודע גם לחיי הנשים בחצר המלכות ולסגנונות הלבוש שהושפעו ממפגש התרבויות בהודו. 


כתבה מרתקת על נשים, ארמונות ומה שבינהם.
 
טאג' מאהאל, אגרה
נשות הודו הצבעוניות על רקע ארמון טאג' מהאל בעיר אגרה
  (צילום: CC Cyprien Hauser)
 
 

הנדודים במדבר ולידתה של מאהר

מאהר הייתה בתם של מירזה ג'ייאס בג (Mirza Ghiyas Beg) ואשתו אסמת בגום (Asmat Begum), בני משפחות אצולה פרסיות שירדו מנכסיהן. לא תמיד היה זה מצבם. סבה מצד אביה, חוואג'ה מוחמד שריף (Khwaja Muhammad Sharif), היה איש חצר בכיר בשירותו של השאה הפרסי תהמאספ הראשון, שבחצרו מצא מקלט הקיסר המוגולי השני, הומאיון, לאחר שאיבד את שלטונו בהודו. סיפורי העושר וההזדמנויות בהודו הרחוקה הגיעו גם לאוזני המשפחה.

לאחר מות הסב הידרדר מצבה הכלכלי של המשפחה, והיא נותרה עם ייחוס מכובד, אך ללא פרנסה ראויה. בצר לו החליט ג'ייאס בג לעזוב את פרס ולנסות את מזלו בהודו, בחצרו של הקיסר אכבר, שנודעה בעושרה ובפתיחותה לבני תרבויות שונות. יחד עם אשתו ההרה ושלושת ילדיהם יצא למסע הארוך מזרחה.
הנדודים בשיירת המדבר היו קשים מנשוא. רוחות המדבר נשפו חול חד ומסמא, החום הכביד על הנוסעים והדרך הייתה רצופה סכנות. על פי הכרוניקות המוגוליות, השיירה הותקפה בידי שודדי דרכים, שהותירו את המשפחה חסרת כל, פרט לשתי פרדות עיקשות. בני המשפחה נאלצו לרכוב עליהן בתורות ולהמשיך את מסעם לעבר קנדהר (Kandahar), הנמצאת כיום בדרום אפגניסטן.

שם, בשנת 1577, בעיצומם של הנדודים ובשעה שגורל המשפחה עדיין לא היה ברור, נולדה בתם הרביעית, מאהר און ניסה (Mehr-un-Nissa) - מי שלימים תיוודע בשם נור ג'האן (Nur Jahan), אחת הנשים החזקות בתולדות האימפריה המוגולית.

נשים בהודו
הנדודים בשיירת המדבר עם שלושה ילדים ואשה הרה היו קשים מנשוא  (צילום: Nikada)

המזרח הרחוק



פטהפור סיקרי - העיר האדומה

על פי סיפור שעבר מדור לדור, המשפחה חסרת הרכוש והפרנסה החליטה לנטוש בקנדהר את התינוקת שזה עתה נולדה, ולהמשיך בדרכה אל הודו הרחוקה. אלא שההורים לא יכלו לשאת את המחשבה על הפרידה מבתם, ולאחר התלבטות קשה לקחו עמם את מאהר הזעירה והמשיכו במסעם אל חצר הקיסר המוגולי. 
יעדם היה 
פַטֶהְפּוּר סיקרי (Fatehpur Sikri), בירתו החדשה של הקיסר אכבר הגדול (Akbar), ששלט באימפריה המוגולית בשנים 1556–1605.

פטהפור סיקרי הייתה אז עיר צעירה ומפוארת, שהקמתה החלה בשנת 1571. ארמונותיה, חצרותיה, שעריה וחומותיה נבנו ברובם מאבן חול אדומה, שהעניקה לה את הכינוי העיר האדומה. העיר שוכנת כ-40 ק"מ ממערב לאגרה (Agra), ששימשה קודם לכן מרכז שלטוני חשוב של האימפריה.
 
פאטפור סיקרי, ג’אמה מסג’יד
שער הניצחון במסגד יום השישי בעיר פטהפור סיקרי, להנצחת נצחונותיו של השליט אכבר הגדול  (צילום: Sanga Park)
 

מסגד יום השישי וקברו של השייח בעיר פטהפור סיקרי

אכבר, שבניו הראשונים לא שרדו, פנה אל השייח הסופי סלים צ'ישטי (Salim Chishti), שחי בכפר סיקרי, וביקש את ברכתו ליורש עצר. על פי המסורת, הבטיח לו השייח שלושה בנים זכרים, ואכן, בשנת 1569 נולד בסיקרי בנו סלים, שלימים יעלה על כס הקיסרות בשם ג'האנגיר (Jahangir). הבן נולד בבית שהועמד לרשות אמו סמוך למעונו של השייח, ולא במבנה הקבר, שהוקם רק לאחר מות השייח. אכבר, שראה בלידה התגשמות של נבואה, החליט להקים במקום עיר מפוארת ולהעביר אליה את בירתו.

בסמוך למקום מושבו של השייח הקים אכבר את ג'אמה מסג'יד (Jama Masjid), מסגד יום השישי רחב הידיים, שבנייתו הושלמה בשנים 1571–1572. המסגד, מהגדולים בהודו, משלב אדריכלות הודית ופרסית, ונבנה בעיקר מאבן חול אדומה. בחזיתו הדרומית ניצב שער הניצחון, בולנד דארווזה (Buland Darwaza), המתנשא לגובה של כ-54 מטרים מעל מפלס הקרקע שמחוץ לו, בראש גרם מדרגות מרשים. השער הוקם לציון ניצחונותיו של אכבר, ולפי התיארוך המקובל באונסק"ו, הוא מנציח את כיבוש גוג'ראט בשנת 1572.

על השער חקוקה בפרסית אמרה המיוחסת לישו, שלפיה העולם הוא גשר שיש לעבור עליו, ולא מקום לבנות בו בית קבע. האמרה אינה לקוחה מהקוראן, אלא ממסורת מוסלמית המייחסת לישו דברי חוכמה על ארעיות החיים. או כמו שאמר רבי נחמן מברסלב, שנים רבות אחרי ישו ואחרי בניית השער: "ודע, שהאדם צריך לעבור על גשר צר מאוד מאוד, והכלל והעיקר - שלא יתפחד כלל".

בחצרו העצומה של המסגד, בין המבנים האדומים והקברים הפזורים בה, בולט בלובנו קברו של השייח סלים צ'ישטי (Tomb of Salim Chishti). השייח מת בשנת 1572, ומבנה הקבר המפואר הושלם בסביבות שנת 1581. הוא עשוי שיש לבן, מעוטר בגילופים עדינים ומוקף שבכות שיש מחוררות בדגמים גאומטריים וצמחיים, היוצרות משחקי אור וצל מרהיבים.


המסגד נמצא בתחומי העיר ההיסטורית פטהפור סיקרי, והוא חלק מהמתחם המפואר שהקים הקיסר אכבר, הכולל גם את שער הניצחון ואת קבר השייח סלים צ'ישטי (חשוב לא לבלבל בינו לבין מסגד ג'אמה המפורסם בדלהי העתיקה). הקבר הוא גם כיום מוקד עלייה לרגל, במיוחד לנשים ולזוגות המבקשים לזכות בילדים. המבקרים נוהגים לקשור חוטים לשבכות השיש ולהביע משאלה, מתוך אמונה שברכתו של השייח תסייע בהגשמתה.
כתבה על דלהי העתיקה
 
פאטפור סיקרי, מסגד יום השישי
מסגד יום השישי, נבנה בהשראת המסגד של מכה  (צילום: Omm on tour)
 

פנג' מהאל - ארמון חמש הקומות

בסמוך למתחם המסגד הקים אכבר את ארמונות העיר המלכותית של פטהפור סיקרי (Fatehpur Sikri), ובהם אולמות קבלת פנים ומשפט, מבני מגורים וחצרות מפוארות. כאן גם נהג לקיים דיונים בענייני דת ופילוסופיה עם מלומדים בני דתות שונות, במבנה המכונה איבאדאת ח'אנה (Ibadat Khana).

אחד המבנים המיוחדים במתחם הוא פנג' מהאל (Panch Mahal), ארמון בן חמש קומות מדורגות, הנתמכות בעמודי אבן מגולפים. המבנה פתוח כמעט מכל עבריו, ואפשר לדמיין כיצד נשבה בו רוח קרירה בימי הקיץ החמים. מקובל להניח ששימש למנוחה ולבילוי של בני החצר, ובהם נשות הארמון, אך ייעודו המדויק אינו ידוע בוודאות.
 
פאטפור סיקרי, העיר האדומה
פַּנְג' מהאל - ארמון בן חמש קומות מדורגות, הנתמכות בעמודי אבן מגולפים  (צילום: nstanev)
 

בין חומות המבצר האדום בעיר אגרה

אל חצרו של הקיסר אכבר הגיעו בני המשפחה הפרסית חסרי רכוש, אך כאן החל מזלם להשתנות. האב, מירזה ג'ייאס בג, התקבל לשירות הקיסר, ובזכות השכלתו וכישוריו המנהליים טיפס בהדרגה בסולם התפקידים. הוא הופקד על ענייני כספים ואספקה, וזכה למעמד מכובד בחצר המלכותית. לימים, בתקופת שלטונו של ג'האנגיר, ימונה לווזיר, ויזכה בתואר איטמד-אוד-דאולה (Itimad-ud-Daulah), שפירושו "עמוד התווך של המדינה".

בשנת 1585 העביר אכבר את חצרו לעיר לאהור (Lahore), הנמצאת כיום בפקיסטן, וגם משפחתה של מאהר עברה אליה. כאן, הרחק מהמדבר שבו נולדה, גדלה מאהר הצעירה בסביבה של עושר, תרבות והשכלה פרסית ומוגולית. כעבור שנים שבה החצר המלכותית לאגרה (Agra), שהייתה שוב למרכז השלטון.

בלב אגרה ניצב המבצר האדום (Agra Fort), מתחם עצום של חומות אבן חול אדומה, ארמונות, חצרות ומבני שלטון, המשקיף אל נהר יאמונה. אכבר החל בבנייתו מחדש בשנת 1565, ובניו ונכדיו הוסיפו לו מבנים מפוארים. אחד היפים שבהם הוא מסגד הפנינה (Moti Masjid), שנבנה מאוחר יותר, בתקופת שלטונו של שאה ג'אהאן, בשנים 1647–1654. המסגד זכה לשמו בזכות השיש הלבן הבוהק שלו, המנצנץ באור השמש כפנינה בתוך המבצר האדום.
 
המבצר האדום, אגרה
המבצר האדום בעיר אגרה, כאן חיה משפחתה של מאהר  (צילום: Andrey Khrobostov)

המבצר האדום, אגרה
המבצר האדום בעיר אגרה, שהוכרזה בירת הודו בשנית  (צילום: Aliaksei Skeidzeleu)
 




 

מאהר חוזרת לעיר אגרה

מאהר, שבילתה חלק משנות נעוריה בעיר לאהור, שמרה על קשר עמוק לעיר אגרה, שבה גם תבחר לימים להיקבר. בשנת 1594, בהיותה כבת 17, נישאה לאציל ממוצא פרסי-טורקמני בשם עלי קולי איסטג'לו (Ali Quli Istajlu), לוחם בשירות האימפריה המוגולית, שנודע בהמשך בכינוי שר אפגן (Sher Afghan), שפירושו "מכניע הנמר".

בשנת 1605 מת הקיסר אכבר, ובנו סלים עלה על כס השלטון בשם ג'האנגיר (Jahangir). ג'האנגיר נולד בסיקרי בשנת 1569 וגדל בחצר המלכותית, שבה זכה לחינוך קפדני ולהכשרה צבאית ומדינית. יחסיו עם אביו לא היו פשוטים, ובשנותיו האחרונות של אכבר אף מרד בו, אך לבסוף ירש את כס הקיסרות. עלייתו של ג'האנגיר לשלטון לוותה במאבקים פוליטיים ובחשדנות כלפי מי שנאמנותם הייתה מוטלת בספק. גם משפחתה של מאהר נקלעה למתחים הללו. אביה, ג'ייאס בג, הואשם בתקופה מסוימת במעילה, אך שמר בהמשך על מעמדו בחצר, ואילו אחד מאחיה נקשר לקשר פוליטי נגד הקיסר.

בשנת 1607 נהרג בעלה של מאהר, שר אפגן, בעימות אלים עם נציג השלטון המוגולי בבנגל, 
חבל ארץ במזרח הודו, המחולק כיום בין מדינת מערב בנגל לבנגלדש, שאליו נשלח במסגרת שירותו. נסיבות מותו אינן ברורות לחלוטין. לפי הגרסה הרשמית, הוא הרג את המושל שנשלח אליו ונהרג בידי אנשיו. לפי מסורות מאוחרות יותר, ג'האנגיר עצמו היה מעורב במותו, אולי מתוך רצון לשאת את מאהר לאישה, אך אין ראיות מוצקות לכך.

לאחר מות בעלה הובאה מאהר, יחד עם בתה הקטנה, אל חצר הקיסר באגרה. שם צורפה לפמלייתה של סלימה סולטאן בגום (Salima Sultan Begum), אחת מנשותיו הבכירות של אכבר ואלמנתו. כך שבה מאהר אל חיי החצר המלכותית, הפעם כאלמנה צעירה, מבלי לדעת שגורלה עתיד להשתנות מן הקצה אל הקצה.
 
נשים בהודו, סארי
כאלמנה מצאה עצמה מאהר מובאת לעיר אגרה, כמשרתת של אלמנתו הבכירה של אכבר  (צילום: Suffix)
 

אשתו של הקיסר - אור הארמון והעולם

גלגל טיבו שייסוב, פעם למטה ופעם למעלה. מאהר, שהגיעה לחצר הקיסר כאלמנה חסרת מעמד עצמאי, משכה את תשומת לבו של ג'האנגיר (Jahangir), שהתרשם מיופייה, מחוכמתה ומאישיותה החזקה. בשנת 1611, בהיותה בת 34, נשא אותה לאישה. היא לא הייתה אשתו הראשונה, אך במהרה הפכה למועדפת עליו ולבעלת השפעה יוצאת דופן בחצר המלכות. עם נישואיה העניק לה הקיסר את התואר נור מהאל (Nur Mahal), שפירושו "אור הארמון", ובהמשך את התואר נור ג'האן (Nur Jahan) - "אור העולם", שבו נודעה בהיסטוריה.

נור ג'האן לא הסתפקה בחיי הארמון. היא השתתפה במסעות ציד, גילתה אומץ לב ויכולת קליעה מרשימה, ולפי זיכרונותיו של ג'האנגיר אף הצליחה להרוג ארבעה טיגריסים בשישה כדורי רובה. אך כוחה האמיתי היה בכישרונה המדיני, ביכולתה לנווט בין סיעות החצר ובקשרים שטיפחה עם אנשי הממשל והצבא.

ג'האנגיר, שנהג לשתות יין ולצרוך אופיום, הסתמך עליה יותר ויותר בענייני השלטון. נור ג'האן הייתה מעורבת במינויים בכירים, בהחלטות מדיניות ובניהול ענייני החצר, וחיזקה את מעמדם של בני משפחתה, שכבר החזיקו בתפקידים חשובים באימפריה. אביה שימש בתפקידים בכירים במנהל הכספים והגיע למשרת הווזיר, ואחיה אסף ח'אן (Asaf Khan) היה אף הוא לאחד האנשים החזקים בחצר.

השפעתה הייתה כה גדולה, עד שלקיסר יוחסה האמרה: "את מלכותי מכרתי לאשתי בעבור כוס יין וצלחת מרק". בין אם נאמרו הדברים ובין אם לאו, הם משקפים את הדימוי שנוצר לה בחצר המלכות. נור ג'האן הייתה אחת הנשים היחידות בתולדות האימפריה המוגולית ששמה הופיע על מטבעות שהוטבעו בתקופת שלטונה, ואף הוצאו צווים רשמיים הנושאים את חותמה. בכך חרגה הרבה מעבר לתפקיד המקובל של אשת קיסר, והייתה לשותפה מרכזית בהנהגת האימפריה.
 
דיוקנה של נור ג'האן, אשתו המועדפת של הקיסר
 

נור ג'האן והשפעתה על הלבוש ההודי

נור ג'האן הייתה פורצת דרך גם בתחום האופנה. מיוחסת לה השפעה על סגנונות הלבוש בחצר המוגולית, על השימוש בבדים עדינים ועל עיטורי רקמה ותכשיטים. לפי מסורות מאוחרות, היא אף הייתה מעורבת בעיצוב בגדים ובפיתוח סגנונות רקמה חדשים, ששילבו השפעות פרסיות והודיות.

אחד מפריטי הלבוש המזוהים ביותר עם נשות הודו הוא הסארי (Sari), יריעת בד ארוכה הנכרכת סביב הגוף ונשפכת על הכתף, בדרך כלל מעל חולצה קצרה וחצאית תחתונה. אולם בניגוד למסורת המייחסת לנור ג'האן את המצאתו, שורשי הסארי קדומים באלפי שנים לתקופתה. צורת לבישתו השתנתה במהלך הדורות, והחולצה והחצאית התחתונה, המוכרות כיום, לא היו חלק קבוע מכל סגנונות הלבוש הקדומים.

לעומתו, שלוואר קאמיז (Shalwar Kameez) הוא לבוש המורכב ממכנסיים רחבים או צרים, טוניקה ארוכה וצעיף המכונה דופאטה (Dupatta). מקורו במסורות לבוש מרכז-אסייתיות ופרסיות, והוא נפוץ בצפון הודו ובפקיסטן בקרב נשים מדתות שונות, ולא רק מוסלמיות. כך משקפים סגנונות הלבוש של הודו מאות שנים של השפעות הדדיות בין תרבויות, דתות ואזורים גאוגרפיים, ולא חלוקה פשוטה בין לבוש הינדי ללבוש מוסלמי.

נשים בהודו, סארי
נשים הינדיות מכוסות מכף רגל ועד ראש, מיזוג תרבויות מוסלמי-הינדי  (צילום: veni)

נשים בהודו, סארי
שלוואר קאמיז - מכנסיים צרות, מעליהן טוניקה ארוכה וצעיף רחב  (צילום: Bernard Gagnon)
 

הקבר המרשים של אביה של נור ג'האן

כשמת אביה בשנת 1622, הקימה נור ג'האן לכבודו מבנה קבר מרהיב בעיר אגרה, הנחשב לאחד המבשרים של האדריכלות המוגולית שהגיעה לשיאה עם הטאג' מהאל. המבנה, מהראשונים בקברים המוגוליים בהודו שנבנו בעיקר משיש לבן, מעוטר בשיבוצי אבנים צבעוניות בדוגמאות פרחים וצורות גאומטריות, ובסבכות אבן מגולפות בעדינות.

מבנה הקבר נראה כקופסת תכשיטים מפוארת, ניצב על במה מוגבהת ומוקף גנים בסגנון פרסי. הוא נקרא על שם תוארו של אביה, איטמד-אוד-דאולה (Tomb of Itimad-ud-Daulah), ומוכר בכינוי "הטאג' מהאל הקטן" (Baby Taj).

גם בעיר לאהור (Lahore), הנמצאת כיום בפקיסטן, ניצב קבר מפואר של בעלה, הקיסר ג'האנגיר, שמת בשנת 1627, חמש שנים לאחר אביה. הקבר הוקם בתקופת יורשו, שאה ג'אהאן, ונור ג'האן נקשרה במסורות שונות לתכנונו ולהקמתו.
 
טאג' מהאל הקטן, אגרה
טאג' מהאל הקטן בעיר אגרה, כאן נקבר אביה של נור  (צילום: Scott Edmunds)



הטאג' מהאל - לזכר בת אחיה של נור-ג'האן

במאבק על ירושת הקיסרות תמכה נור ג'האן בבנה החורג, הנסיך שהריאר (Shahryar), שהיה נשוי לבתה מנישואיה הראשונים. אחיה, אסף ח'אן (Asaf Khan), תמך דווקא בנסיך ח'וראם (Khurram), שהיה נשוי לבתו שלו, מומתאז מהאל (Mumtaz Mahal). לאחר מותו של ג'האנגיר בשנת 1627 ניצח ח'וראם במאבק הירושה, ובשנת 1628 הוכתר לקיסר בשם שאה ג'אהאן (Shah Jahan).

נור ג'האן איבדה את השפעתה הפוליטית ופרשה מחיי החצר. את שנותיה האחרונות העבירה בלאהור, הרחק ממוקדי השלטון, אך בתנאי מחיה נוחים ובקצבה מלכותית. היא המשיכה לעסוק באמנות ובמלאכות החצר, ובכללן הכנת בשמים, תחום שבו נודעה גם אמה. נור ג'האן מתה בשנת 1645, כ-18 שנה לאחר בעלה, ונקברה בלאהור, לא הרחק מקברו.

בשנת 1631, כשלוש שנים לאחר הכתרת שאה ג'אהאן, מתה אשתו האהובה מומתאז מהאל מסיבוכים לאחר לידת ילדם ה-14. הקיסר האבל החל בהקמת מבנה קבר מפואר בעיר אגרה, שנועד להנציח את זכרה, ולימים נקבר בו גם הוא עצמו. כך נולד 
הטאג' מהאל (Taj Mahal), שהפך לאחד מסמליה המוכרים ביותר של הודו ולמונומנט אהבה מפורסם בעולם. כיום הטאג' מהאל הוא אתר מורשת עולמית של אונסק"ו ואחד משבעת פלאי תבל החדשים, והוא ראוי בהחלט לתואר. במשך דורות ניסו רבים לעמוד על סוד יופיו ועוצמתו, הנובעים מהסימטריה המושלמת כמעט, מהשיש הלבן המשנה את גווניו באור היום ומהשילוב בין אדריכלות, גנים ומים.

טאג' מהאל, אגרה
ארמון טאג' מהאל - בעלה של מומתאז מהאל, בת אחיה של נור-ג'האן, 
בנה עבורה את מבנה הקבר שהפך גם לקברו שלו ולמורשת נצחית  
(צילום: oversnap)
 
בניית הטאג' מהאל החלה בשנת 1632. מבנה הקבר המרכזי הושלם ברובו בסביבות שנת 1643, אך העבודות במתחם כולו נמשכו עד שנת 1653 לערך. על פי המסורת, כ-20 אלף בעלי מלאכה ופועלים השתתפו בהקמתו. במהלך השנים הללו העביר שאה ג'אהאן את מרכז שלטונו לעיר החדשה שהקים, שאה ג'אהאנאבאד (Shahjahanabad), היא דלהי העתיקה של ימינו. בשנת 1658 הדיח בנו אורנגזב (Aurangzeb) את שאה ג'אהאן וכלא אותו במבצר אגרה, שממנו נשקף הטאג' מהאל שמעבר לנהר יאמונה. לפי המסורת הרומנטית, נהג הקיסר המודח להתבונן משם בקבר אשתו האהובה עד מותו בשנת 1666.
אגדה אחרת מספרת כי לאחר השלמת הבנייה כרת הקיסר את ידיהם של האומנים, כדי שלא יוכלו ליצור עוד מבנה יפה כמותו. לסיפור הזה אין בסיס היסטורי מהימן, והוא נחשב לאגדה מאוחרת.


המבנה תוכנן בסימטריה כמעט מושלמת, כשרק דבר אחד מפר אותה: מצבתו של הקיסר שאה ג'אהאן עצמו, שהוצבה לצד מצבת אשתו לאחר מותו, ולא על הציר המרכזי של המבנה. הכניסה למתחם היא דרך שער ענק עשוי אבן חול אדומה, המעוטר בכתובות מן הקוראן. לעוברים דרכו מתגלה המחזה המרהיב של הטאג' מהאל המשתקף בבריכת המים הארוכה, ושל הגנים הגאומטריים בסגנון פרסי-מוגולי קלאסי. המבנה עצמו מחופה שיש לבן, הזוהר בגוונים משתנים בהתאם לאור השמש, ומעוטר בשיבוצי אבנים צבעוניות היוצרים דוגמאות פרחים מרהיבות.
כתבה על הטאג' מהאל בעיר אגרה  |  כתבה על ארמונות הסוחרים בראג'סטאן
 

טאג' מהאל, אגרה
טאג' מהאל - סימטריה מושלמת  (צילום: oversnap)


יובל נעמן אודות הכותב
יובל נעמן, צלם גיאוגרפי, מדריך טיולים, בונה מסלולים, יועץ טיולים אישיים ומרצה על ארצות העולם השלישי. בעל תואר שני בלימודי אסיה, מכיר את אסיה על בוריה וכן חלקים נרחבים של אפריקה ואמריקה, מעשרות ביקורים ולמעלה משלושים שנות טיולים עם התרמיל על הגב.





יובל עונה לשאלותיכם בפורום מומחי תיירות






סטטיסטיקות

0
מגזינים שנשלחו

0
שאלות ותשובות

0
כותבים באתר

0
כתבות באתר