www.goTravel.co.il
הכתבה מעניינת? שלחו אותה בדואר למי שתרצו

הקש בתיבה את רצף האותיות המופיע למטה:

מיאנמר בנימה אישית     


ביקור במיאנמר בנימה אישית
מאת: גיא גלבגיסר


אני חייב להקדים להתוודות ולכתוב "אני לא אובייקטיבי". אני אוהב את המדינה ואנשיה יותר מכל מדינה אחרת (וטיילתי בעוד כמה מדינות), הרומן שלי עם מיאנמר מתחיל באוקטובר 96. שנה זו נקראה שנת התיירות במיאנמר וזו השנה בה פתחה המדינה את שעריה לתיירים, לראשונה מזה 34 שנה (ניתן היה להגיע לביקור גם לפני כן, אבל הוא היה מוגבל מאוד בזמן ובמקומות בהם ניתן היה לבקר). התוכנית שלי היתה לבוא לגיחה קצרה, לפני שאני ממשיך בטיול התרמילאים שלי.



תכננתי להישאר עשרה ימים בלבד, הימים עברו ורק אחרי 4 חודשים מצאתי את עצמי נפרד בקושי רב, מהמדינה הקסומה הזאת. מאז אני חוזר אליה כמעט כל שנה. הקסם העיקרי של מיאנמר הוא התושבים עצמם.
 
גשר עץ הטיק באמארפורה, מנדאליי, מיאנמר
בדד על גשר עץ הטיק הארוך בעולם באמארפורה בסביבת מנדאליי
 
מסע לאסיה של פעם
קשה להאמין שבעולם בו אנו חיים היום, קיימים עדיין אנשים כמו הבורמזים; השלווה, הנתינה, הפשטות, טוב הלב והכנסת האורחים, הם הדבר הבולט כלפי כל מי שמגיע לביקור ולו גם הציניקנים ביותר. תשאלו כל מי שחזר משם וכולם יגידו האנשים... האנשים... עד שלא חווים לא מבינים.
הנסיעה למיאנמר היא עדיין (וזה משתנה משנה לשנה) מסע לאסיה של פעם, שעוד לא "התקלקלה" מחומרנות המערב. מדינה בה הדת הבודהיסטית מפעמת בכל רגע ורגע בליבה וסתימות העורקים, שנגרמת מתרבות הצריכה המערבית, עוד לא הסתיידה.
 
המיקום של מיאנמר, בין שתי הענקיות האסייתיות סין והודו, גורם לכך שמיאנמר מושפעת משתי תרבויות אלו, שהן ההורים הרוחניים של כמעט כל תרבות אסיה, והשילוב ביניהן הוא מרתק מאין כמוהו.
בגלל מיקומה בין שתיהן, נהוג לחשוב שמדבור במדינה קטנטנה אי שם באסיה.
אם היינו שמים את מיאנמר באירופה המערבית, היא הייתה המדינה הגדולה ביותר (גדולה אף מצרפת), עם שטח 678 אלף קמ"ר ואוכלוסייה של כ- 48 מיליון איש. המגוון של מיאנמר הוא עצום. היא המדינה ההטרוגנית ביותר באסיה, עם למעלה מ- 100 קבוצות אתניות שונות (וזו אחת הבעיות של המדינה). לא פחות מגוון הוא הנוף הגיאוגרפי: בצפון מורדות הרי ההימאליה (ההר הגבוה ביותר 5,600), בדרום חופים בתוליים, איים וים קסום, שלא נופל בכלום מחופי תאילנד, וכן יש בה אזור מדברי ואזורים טרופיים.
 
ארץ של נזירים בצבעי האדום הבוהק, מיאנמר
ארץ של נזירים בצבעי האדום הבוהק
 

המזרח הרחוק



 
לא רק פגודות
מיאנמר עשירה במחצבים אבני חן, עץ טיק, זהב, נחושת ועוד ועוד.
נהוג לחשוב שמיאנמר היא בעיקר פגודות. אמנם כמות הפגודות שישנן במדינה וכמות פסלי הבודהא שתראו, הוא עצום, אבל הוא רק חלק קטן ממה שיש לה למיאנמר להציע.
הסיפור הפוליטי במיאנמר הוא פחות ורוד. ב- 1988 היו הפגנות עקבות מדם, בדרישה לבצע בחירות דמוקרטיות במדינה. השלטון הסוציאליסטי פרש והפקיד את השלטון בידי הצבא, ששינה את השם ב- 1989 "לאיחוד של מיאנמר" (השם שהיה לפני הכיבוש הבריטי, הבורמנים הם הקבוצה האתנית הגדולה ביותר, אך כפי שהוזכר לעיל, לא היחידה).
בשנת 1990 נערכו בחירות בהן זכתה מנהיגת המפלגה הדמוקרטית, אונג-סאן סו צ'י (זוכת פרס נובל לשלום 1991) ב- 87% מהקולות. המשטר הצבאי ביטל את הבחירות ומאז הוא שולט במיאנמר, על-ידי חונטה של גנרלים. אונג-סאן שוהה מאז בתקופות שונות במעצר בביתה ביאנגון. המהומות שהיו בספטמבר 2007 העלו את מיאנמר שוב לכותרות, אבל המצב חזר כמעט לקדמותו.
 
אשת שבט הפאלונג בצ'אינג-טונג, מיאנמר
אנשיה הפשוטים של מיאנמר - אשת שבט הפאלונג בצ'אינג-טונג במשולש הזהב
 
לנסוע או לא לנסוע למיאנמר
מדריך הלונלי-פלנט, פותח את ספרו בשאלה האם לנסוע למיאנמר או לא. שאלה זו אינה עולה מכיוון שמיאנמר היא מדינה שאין בה אטרקציות תיירותיות, נהפוך הוא, יש כל כך הרבה מה לראות. השאלה מתעוררת בגלל המשטר במיאנמר, מכיוון שבעצם הנסיעה לשם אנחנו תורמים לחיזוקו הכלכלי של המשטר ועוזרים לו להתגבר על האמברגו הכלכלי המוטל עליו. השאלה מעמידה אותנו אם כך בבעיה מצפונית.
 
כשהפניתי שאלה זו אל רוב מכריי במיאנמר, מתשובותיהם, ולאור התהליך שאני רואה שעוברת המדינה מאז נפתחה באופן רשמי לתיירות, התשובה היא - לנסוע! הפתיחה והחשיפה (שלא הייתה במשך עשרות שנים) של מיאנמר לעולם, היא ללא ספק צעד, שבסופו של דבר יגרום לשינוי שהבורמזים מייחלים לו. יתרה מזאת, חלק גדול מהכסף שאנחנו מוציאים שם, מגיע לתושבים שכל כך צריכים אותו.
מיאנמר משתנה משנה לשנה וכמות התיירים (עד לאירועים האחרונים – מהומות 2007 וציקלון 2008) עלתה בעשרות אחוזים בשנים האחרונות. התיירות גילתה את מיאנמר, והדבר הבלתי נמנע הוא שגם מיאנמר מגלה את התיירות.
 
בני האינטה באגם אינלה בפסטיבל סוף המונסון
חתירה רגלית של בני האינטה באגם אינלה בפסטיבל סוף המונסון





גיא גלבגיסר
 
אודות הכותב
גיא גלבגיסר, טייל וחוקר, אשר שהה ברחבי המזרח הרחוק תקופות ארוכות. בעל ניסיון הדרכה עשיר בארצות אסיה, מצלם ומרצה על המזרח הרחוק. מדריך בחברה הגיאוגרפית - ברק אפיק.

לקריאת כתבות נוספות של גיא








מספר צפיות: 7517
2299