ברייטון – עיר הנופש לחופי התעלה האנגלית
מאת: סטיב אלן

כדי להכיר מקום באמת, כדאי לבקר בו בעונות שונות – במיוחד כשמדובר בעיר חוף. כמו רבים מתושבי לונדון, ביקוריי בברייטון היו בקיץ, ומעולם לא הגעתי אליה מחוץ לעונה. דווקא האווירה המלנכולית של עיירת נופש בחורף מושכת אותי: החופים המתרוקנים, הרחובות השקטים יותר, הרוח והגשם, ובעלי החנויות שממשיכים בשלהם גם כשהלקוחות מתמעטים. כשהתיירים נסוגים, נדמה שהתושבים המקומיים יוצאים ממחבואם והעיר חוזרת להיות שלהם.

אני מזמין אתכם לביקור ביעדים שלא רבים מכירים – העיירה ברייטון (בכתבה זו) ומחוז דבון, שניהם בדרום האי האנגלי.

ברייטון הצבעונית – עיר נופש לחופי התעלה האנגלית, כשעה ברכבת מלונדון (צילום: oversnap)

חופשה משפחתית – כילד וכאבא

הכול התחיל כשמשרד נסיעות מסוים, שלא אנקוב בשמו, השתמש בצילומים שלי ללא רשות. כדי ליישב את העניין בלי להגיע לבית המשפט, סיכמנו שאקבל שני כרטיסי טיסה ללונדון. עכשיו נותרה השאלה: את מי אקח? אשתי מרבה לנסוע לחו"ל בענייני עבודה וכבר שבעה מטיסות, והבן, בגיל הטיפש-עשרה, מתבייש להיראות איתי ברחוב – שלא לדבר על נסיעה משותפת לחו"ל. כך יצא שבתי שלי, בת התשע, ואני יצאנו לטיול משותף קצר באנגליה. היעדים שנבחרו היו העיר ברייטון (Brighton) ומחוז דבון (Devon) שבדרום-מערב המדינה – שני אזורים לחופי התעלה האנגלית, המוכרת גם בשמה הצרפתי, תעלת למאנש.

בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה התמודדה בריטניה עם שיקום ההריסות, מחסור וקיצוב. עבור משפחות רבות חופשה הייתה מותרות, ונסיעה מעבר לים הייתה בגדר חלום. כילד למשפחה לונדונית מרובת ילדים, יצאתי עם משפחתי לחופשה פעם בשנתיים, לשלושה ימים בלבד, תמיד לאחד משני יעדים: עיר הנופש ברייטון או מחוז דבון שבדרום-מערב אנגליה. מאז אותן חופשות ילדות נפלאות תמיד רציתי לחזור לשם – עם קצת יותר מזומנים בכיס וקצת יותר זמן פנוי.
כתבה על ביקור בלונדון עם ילדים | כתבות נוספות על לונדון

ברייטון, יעד אידיאלי לחופשה עבור אנגלים רבים (צילום: David S)

המסע מלונדון (A), לברייטון (B) ולעיירה טורקי (C) במחוז דבון

מלון מומלץ בעיר ברייטון: מלון לאונרדו רויאל ברייטון ווטרפרונט

חופשות סקי, אופניים והליכה לחצו לרשימת היעדים »
קרוזים והפלגות נופש לחצו לרשימת היעדים »
תכנון טיולים לצפון אמריקה לחצו לרשימת היעדים »

הארמון המפלצתי של יורש העצר

כבר ב"ספר יום הדין" משנת 1086 נזכרת ברייטון כיישוב שהתפרנס מדיג. במשך מאות שנים הייתה זו עיירת חוף צנועה, בלי הרבה יומרות. במאה ה-18 החלה להפוך לאחד מיעדי הנופש האופנתיים בבריטניה, תחילה בזכות סגולות המרפא שיוחסו למי הים, ובהמשך גם בזכות אהבה אסורה.

בקיץ 1786 הגיעו לברייטון יורש העצר ההולל ג'ורג', לימים המלך ג'ורג' הרביעי, ואהובתו מריה פיצהרברט. מריה הייתה קתולית, וקשר הנישואים עימה התנגש בחוקי המלוכה. השניים נישאו בחשאי כמה חודשים קודם לכן, בטקס שלא הוכר בחוק, וברייטון הייתה למקום מפלט עבורם. אלא שיורש העצר לא בדיוק שמר על פרופיל נמוך: את מעונו בעיר הרחיב בהדרגה לארמון הקיץ המפלצתי רויאל פביליון (Royal Pavilion), שפירוש שמו הצנוע למדי הוא "הביתן המלכותי".

בעקבות הנסיך ופמלייתו נהרו לברייטון בני החברה הגבוהה. עוד קודם לכן משך אליה מבקרים הרופא ריצ'רד ראסל, שהמליץ על רחצה במי הים ואפילו על שתייתם – טיפול שקצת קשה לדמיין בתפריט של אתר נופש בימינו. השילוב בין המוניטין הבריאותי לחותמת האישור המלכותית הפך את העיירה ליעד נחשק.

מאז ידעה ברייטון עליות ומורדות, אך שמרה על אופייה כעיר נופש מלאת חיים. כיום היא עיר צבעונית וקוסמופוליטית, עם חיי לילה תוססים ושפע של פעילות תרבותית – והכול עטוף בניחוחות ימיים.
בתי מלון בברייטון | כתבה על מחוז סאסקס מדרום ללונדון

הרויאל פביליון, ערבוב סגנונות ארכיטקטוניים (צילום: dmitrynaumov)

מפגש מרגש בתחנת רכבת ויקטוריאנית

החלטתי לוותר על השכרת הרכב ולחזור לאמצעי התחבורה של ילדותי – הרכבת. התוכנית כללה כמה ימים בלונדון, נסיעה לברייטון, כ-80 ק"מ דרומה, יומיים בעיר ומשם המשך מערבה ברכבת לפלימות' (Plymouth), שבמחוז דבון.

כשאני מטייל לבד, איני נוהג לתכנן את המסלול מראש. אבל עם ילדה בת תשע לא יכולתי להרשות לעצמי את הלוקסוס של לקום בבוקר ורק אז להחליט לאן נוסעים. בנוסף לכך, שלי היא ילדה שחייבת לדעת הכל מראש, וכך הגענו לתחנת הרכבת בלונדון עם כרטיסים בכיס, מפה מעודכנת ומסלול מפורט ששרטטה ביומנה. היא אפילו הזהירה אותי שלא אחשוב לסטות ממנו.

מלבד הרצון לחזור למחוזות ילדותי ולגרור לשם גם את שלי, הייתה לביקור בברייטון סיבה נוספת: אייטסקה, חברתה לעט, התגוררה בעיר עם תום, אביה האמריקני. שלי התרגשה מאוד לקראת הפגישה.

לאחר כשעת נסיעה הגענו לתחנת הרכבת של ברייטון. במבנה הוויקטוריאני המרשים קל לדמיין את תושבי לונדון האמידים יורדים מהרכבת, והמשרתים נושאים את מיטלטליהם בעקבותיהם. חיבור העיר לרשת הרכבות במאה ה-19 הביא אליה עוד ועוד נופשים וחיזק את מעמדה כמקום לראות ולהיראות בו.

אייטסקה ותום חיכו לנו בתחנה. לאחר כמה דקות של מבוכה בין הבנות המשכנו ברגל לביתם, הנחנו את התרמילים ויצאנו לארוחת בוקר בבית קפה עמוס בצעירים. כשציינתי באוזני תום כמה המקום תוסס, הוא השיב: "קשה למצוא כאן מקום שהוא לא תוסס וצעיר".

האווירה הזאת היא חלק מקסמה של ברייטון: עיר של אומנות, עיצוב וביטוי אישי, עם קהילה גאה גדולה ופעילה ואוכלוסיית סטודנטים שמוסיפה לה מרץ וצבע. אוניברסיטת סאסקס, שנוסדה ב-1961 סמוך לעיר, היא חלק מהסיפור הזה. הקרבה ללונדון והחיים ליד הים מושכים לכאן גם את מי שמבקשים להחליף את קצב הבירה באווירה נינוחה יותר.

ביתני החוף הצבעוניים, מסימני ההיכר של חוף ברייטון (צילום: magann)

נחשים ודרקונים יורקי אש

התחלנו את סיורנו בעיר ברויאל פביליון, הביתן המלכותי, אחד המבנים הביזאריים ביותר באיים הבריטיים. מבחוץ הוא נראה כארמון הודי, עם צריחים וכיפות בצל, ואילו בפנים מחכה עולם שלם של עיטורים בהשראה סינית. קשה להאמין שראשיתו בבית חווה צנוע ששכר ג'ורג' בסמוך לחוף. בסוף המאה ה-18 הפך אותו האדריכל הנרי הולנד לווילה בסגנון נאו-קלאסי, ובשנים 1815–1823 העניק לו ג'ון נאש, מהמתכננים הבולטים של ריג'נט פארק וסביבתו בלונדון, את חזותו יוצאת הדופן.

במשך עשרות שנים הוסיפו אדריכליו של ג'ורג' אגפים, כיפות וקישוטים, עד שהמעון הפך לארמון גרנדיוזי שאינו מתבייש במגלומניה שלו. המלכה ויקטוריה, אחייניתו של ג'ורג' הרביעי, התלהבה פחות מהיצירה. בשנת 1850 רכשה העיר ברייטון את הארמון תמורת 53 אלף לירות סטרלינג ופתחה אותו לציבור. הוא שימש לאירועים ולתערוכות, ובמקביל החלו מאמצים להשיב לו את פארו. לאורך השנים הוחזרו אליו רהיטים וחפצים מקוריים מהאוספים המלכותיים, ומלאכת השיקום נמשכה גם במאה ה-20.

נכנסנו דרך אולם הכניסה המתומן, שתקרתו דמוית אוהל, והמשכנו אל הגלריה הארוכה, מעין עמוד שדרה המחבר בין חדרי הארמון. העיצוב בהשראה סינית גדוש בזהב, בדרקונים ובדמויות ססגוניות, והמראה הכללי הזכיר לי בית בושת סיני – לא שאני יודע איך בית בושת סיני נראה... מהגלריה המשכנו אל חדרי האירוח, חדר המוסיקה וחדרי המלך. גולת הכותרת הייתה אולם הסעודות עוצר הנשימה: תקרה המעוטרת בעלים טרופיים, דרקון עצום בגוון כסף, ובין טפריו נברשת זכוכית אדירה שנראית כאילו היא תלויה שם בכוח הכישוף.

מספרים שכאשר ג'ורג' הרביעי ראה את הארמון המושלם, הוא בכה מרוב התרגשות. הבנות, לעומתו, הסתובבו בין החדרים, דמיינו שהן נסיכות והשתוקקו לקפוץ על המיטות, אם כי נראה שהשומרים היו מתלהבים פחות מהרעיון. אחרי שעה קלה בין קירות יצירתו הבומבסטית של המלך, גם אני כבר בכיתי – מהסנוור של הזהב והפאר. נשמתי לרווחה רק כשיצאנו אל הגנים שמסביב.

הרויאל פביליון, ארמון הקיץ הראוותני של ג'ורג' הרביעי (צילום: oversnap)

אומנות בברייטון

בסמוך לביתן המלכותי שוכן מוזיאון ברייטון והגלריה לאומנות (Brighton Museum & Art Gallery), המשלב אוספי אומנות ועיצוב עם תצוגות העוסקות בהיסטוריה ובחיי התרבות של העיר. המוזיאון נפתח מחדש בשנת 2002 לאחר שיפוץ בהשקעה של עשרה מיליון לירות סטרלינג, ובין אוצרותיו יצירות עיצוב מהמאה ה-20 ואוסף קרמיקה עשיר מהמאות ה-17 עד ה-19. ספלים, קנקנים ופסלונים מספרים כאן את סיפורה של בריטניה דרך החפצים שקישטו את בתי תושביה. אחד הפריטים המפורסמים באוסף הוא ספת השפתיים האדומה, שעיצבו סלבדור דאלי ואדוארד ג'יימס בהשראת שפתיה של כוכבת הקולנוע מיי וסט.

מוזיאון ברייטון והגלריה לאומנות, דרום אנגליה

"אליס בארץ הפלאות" מאת ג'ורג' דנלופ לזלי, שבתו אליס שימשה לו מודל – מאוסף מוזיאון ברייטון

קסמו הנוסטלגי של מזח הארמון

לאחר שהבנות השתוללו קצת על המדשאות שמסביב לביתן המלכותי, החלטנו לרדת אל מה שנחשב לגולת הכותרת של ברייטון – חוף הים, המציע שפע פעילויות, בעיקר לילדים או לילדים ברוחם. הקיטש האנגלי מרים את ראשו בגאווה בחוף ברייטון, והכיף בלי יומרות נותן את הטון. מי שרגיל לחול רך ודק יתאכזב למראה חלוקי האבן, אבל אני דווקא נהניתי מהחוף האנגלי הטיפוסי. להבדיל מחול, אבנים לא נוהגות לחדור לכל מיני מקומות בגוף...

הלכנו לאורך הטיילת ומרחוק ראינו את הפאלאס פיר (Palace Pier), מזח הארמון – התגלמות הקיטש הברייטוני. יש בו מתקני שעשועים, דוכני מזון מהיר, מכונות משחק ומזכרות זולות. המזח נפתח ב-1899, אורכו כ-525 מטרים וב-1971 הוכרז כמבנה לשימור. החן שלו טמון בנאיביות, בפשטות ובנוסטלגיה שבו.

מערבה ממנו ניצבים שרידי המזח המערבי (West Pier), שעליו הוקם בסוף המאה ה-19 אולם קונצרטים ובו 1,400 מושבים. כפי שניתן לראות בצילומים ישנים, המזחים שימשו גם בסיס למבני בידור מפוארים. לאחר שנים של הזנחה נסגר המזח המערבי לקהל ב-1975. נזקי סערות ושתי שריפות גדולות ב-2003 הותירו ממנו שלד.

טיילנו לאורך מזח הארמון, והבנות לא ויתרו על אכילת "סלע ברייטון" (Brighton Rock) – ממתק קשה בצורת מקל, מתוק עד כאב, שמבטיח ביקור בהול אצל רופא השיניים. ירדנו לחוף כדי ששלי ואייטסקה יוכלו לזרוק אבנים לים, וכדי ששלי תוכל להרגיש את הקור העז של מי התעלה האנגלית ("תעלת למאנש" בפי הצרפתים). המים היו באמת קפואים. תום סיפר לי שמדי שנה בחג המולד נכנסים למים הקרים עשרות אנשים, חלקם מחופשים לסנטה קלאוס.

מי שמעוניין להרגיש את האוויר הצח והקר של ברייטון לא רק על הפנים, אלא בכל חלקי הגוף – יכול לבקר בחוף הנודיסטים הציבורי הראשון בבריטניה, שנפתח ב-1980 ונמצא בקרבת המרינה. גם המרינה עצמה שווה ביקור. לאורך החוף נוסעת הרכבת החשמלית של וולק (Volk's Electric Railway), שנפתחה ב-1883 והיא הרכבת החשמלית הפעילה הוותיקה בעולם.

הפאלאס פיר, מזח הארמון, התגלמותו של הקיטש הברייטוני (צילום: Evgeny Klimenchenko)

מתקני השעשועים בקצה המזח – חגיגה לילדים ולילדים ברוחם (צילום: CloudVisual)

סמטאות כפר הדייגים

מהחוף המשכנו לאזור הליינס (The Lanes), רובע הסמטאות המפורסם, המשמר את זכרו של כפר הדייגים שהיה כאן לפני שברייטון הפכה לעיר נופש. זוהי שכונה ותיקה עם סמטאות צרות וחנויות קטנות, חלקן במבנים ששימשו בעבר בתי דייגים. הסתובבנו בין חנויות עתיקות, חפצי אומנות ובוטיקים, עד שלפתע מצאה שלי אוצר של ממש – "החנות של פו". מאחר ששלי היא אספנית של כל מה שקשור בדוב הקטן, היינו חייבים להיכנס. בילינו בחנות לא מעט זמן, בעיקר במשא ומתן על הסכום ששלי רשאית לבזבז, ולבסוף היא יצאה עם כמה שקיות ביד וחיוך רחב על פניה.

רובע הליינס – סמטאות צרות, חנויות עתיקות ובוטיקים בלב ברייטון (צילום: CC Jwslubbock)

מִבשלות שיכר מיניאטוריות

ברייטון מציעה מגוון רחב של פאבים, חלקם עתיקים מהמאות ה-17 וה-18 וחלקם חדשים וצעירים יותר. המעניינים ביותר בעיניי הם פאבים שבהם מבשלים את הבירה במקום, המכונים ברו-פאב (Brewpub) – מעין מבשלות שיכר מיניאטוריות. מצאנו אחד כזה והתיישבנו בחוץ. השמש החיוורת האירה את פנינו, והרחובות, שהיו עד כה די נטושים, החלו להתמלא בקונים.

פאב-מבשלה בברייטון – בירה שמיוצרת במקום ונמזגת היישר לכוס (צילום: CC Laine Pub Co)

ולמעוניינים בתה של אחר הצהריים, Leman Tea Room הוא מהפופולריים בעיר (צילום: petecarici)

שאלתי את תום מתי הכי כדאי לבקר בברייטון. "בחודש מאי מארחת ברייטון במשך שלושה שבועות את פסטיבל האומנות הגדול ביותר באנגליה", הוא ענה ללא היסוס. "ריקוד, תיאטרון, מוסיקה מכל הסוגים והמון מופעי רחוב. בבית הספר של אייטסקה מפסיקים בתקופה הזו את השיעורים הרגילים ובמקום זאת לומדים אומנות ומבקרים בכמה שיותר מופעים". נראה שהרוח הצעירה והיצירתית של ברייטון הגיעה גם למערכת החינוך בעיר. ליד אזור הסמטאות מצאנו את שוק הפשפשים המקומי. אחרי ששלי "בזבזה" בחנות של פו, הרגשתי מקופח וקניתי שני ספרים ישנים.

לאחר יומיים של בילויים ובזבוזים התרוקן הכיס, והגיע הזמן להיפרד מתום ואייטסקה. נפרדנו על הרציף בעצב. הבנות התחבקו, בכו והבטיחו להתכתב עוד שנים רבות. שלי אפילו ציינה שהיא מעוניינת לבוא ללמוד באוניברסיטה של ברייטון. הזמנתי את תום לביקור גומלין בחוף התל אביבי שלנו וציינתי שאצלנו המים חמים, החול רך ואפשר להשתזף. "אם ככה", אמר תום, "אני נשאר בברייטון".

מלון מומלץ בעיר ברייטון

מלון לאונרדו רויאל ברייטון ווטרפרונט (Leonardo Royal Hotel Brighton Waterfront) ממוקם על הטיילת של ברייטון, בקרבת המזח ואתרי תיירות נוספים, במרחק של כקילומטר מתחנת הרכבת. המלון מציע חדרים ממוזגים, בריכה מקורה ומרכז בריאות וספא. אורחי המלון נהנים מחניה מוזלת בחניון הציבורי שמתחתיו – יתרון בעיר שהחניה במרכזה אינה פשוטה. המלון מתאים גם למשפחות ומציע חדרים מרווחים עבורן.
בתי מלון נוספים בברייטון