ברייטון – עיר הנופש לחופי התעלה האנגלית
מאת:
אין ספק שכדי להכיר מקום מקרוב צריך לבקר בו בעונות שונות של השנה, במיוחד מקומות השוכנים לאורך החוף. כמו רבים מתושבי לונדון ביקרתי בברייטון מספר פעמים בקיץ, אולם לעולם לא הייתי בה מחוץ לעונה. אני דווקא נמשך לאווירה המלנכולית של עיירת נופש קיצית בעונת החורף: החופים הנטושים, דלילות האוכלוסייה, מעט החנויות הפתוחות, שבעליהן מתעקשים להמשיך לעשות עסקים, הרוחות והגשמים שמשתלטים על הסביבה. בעונות השפל נוטשים התיירים את האזור והתושבים המקומיים יוצאים ממחבואם.
אני מזמין אתכם לביקור ביעדים שלא רבים מכירים – העיירה ברייטון (בכתבה זו) ומחוז דבון, שניהם בדרום האי האנגלי.
ברייטון הצבעונית, רק 80 ק"מ מלונדון (צילום: oversnap)
בחזרה לילדות – פרק א'
הכול החל בכך שמשרד נסיעות מסוים, שלא אנקוב בשמו, השתמש בצילומים שלי ללא רשותי. כדי להימנע מתביעה משפטית הגענו להסכם שבתמורה אקבל שני כרטיסי טיסה ללונדון. עכשיו השאלה הייתה את מי אקח? אשתי מרבה לנסוע לחו"ל בענייני עבודה ונמאס לה מטיסות, הבן בגיל הטיפש-עשרה מתבייש להיראות איתי ברחוב, שלא לדבר על נסיעה לחו"ל. כך יצא שאני ובתי שלי, בת התשע, יצאנו לטיול משותף קצר לאנגליה והיעדים שנבחרו היו העיר ברייטון (Brighton ), שלחופו הדרומי של האי ומחוז דבון (Devon ) בדרום מערב אנגליה, שניהם לחופי התעלה האנגלית (תעלת למאנש).
מלון מומלץ בעיר ברייטון: מלון לאונרדו רויאל ברייטון ווטרפרונט
.jpg)
טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים »
טיולי עצמאי למדינות אירופה לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
לאחר מלחמת העולם השנייה הייתה אנגליה שרויה בשפל כלכלי עמוק במשך עשרות שנים. בנייה מחודשת של הערים הגדולות, התפוררות האימפריה, שינויים מרחיקי לכת בתעשיות הגדולות (פחם, ברזל וטקסטיל) והנטל הכבד של מדיניות רווחה חדשה, הביאו לכך שרמת החיים בממלכה הייתה מהנמוכות באירופה. מעט מאוד בריטים יכלו להרשות לעצמם חופשה, וטיול מעבר לים היה בגדר חלום. כילד למשפחה לונדונית מרובת ילדים יצאתי פעם בשנתיים עם משפחתי לחופשה, שנמשכה שלושה ימים, תמיד לאחד משני מקומות: עיירת הנופש ברייטון או מחוז דבון שבדרום מערב המדינה. מאז אותן חופשות ילדות נפלאות תמיד רציתי לחזור לשם, עם קצת יותר מזומנים בכיס ויותר זמן פנוי.
טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים »
טיולי עצמאי למדינות אירופה לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
הארמון המפלצתי של יורש העצר
האזכור הראשון של ברייטון ככפר דייגים קטן בשם "ברייטנסטוני" מופיע ב"ספר יום הדין" מהמאה ה-11. במשך מאות שנים התפתח היישוב והפך מכפר לעיירה קטנה בלי הרבה יומרות. כל זה השתנה במאה ה-18 כאשר ברייטון הפכה לעיירת הנופש הפופולרית ביותר ב בריטניה, בעיקר בגלל אהבה אסורה.
בקיץ 1786 ביקר בברייטון ג'ורג' הרביעי, יורש העצר ההולל ולימים מלך אנגליה, עם המאהבת שלו מריה פיזרברט. מריה הייתה קתולית ולכן נאסר על מי שעתיד להיות מלך אנגליה להתחתן עימה. בני הזוג התחתנו איפוא בחשאי והחליטו שברייטון תהפוך למפלטם הפרטי. הסוד של ברייטון לא נשמר זמן רב, בעיקר בגלל ארמון הקיץ המפלצתי שג'ורג' בנה בעיר, הרויאל פביליון (Royal Pavilion ), "הביתן המלכותי".
המעמד הגבוה של בריטניה דהר לברייטון בעקבות האצולה ולאחר שרופא מפוקפק הכריז שרחצה במי הים של ברייטון ושתייתם טובים לבריאות, החלו האנגליים לפקוד את העיר בהמוניהם. באמצע המאה ה-20 דעכה העיר עד שהצעירים גילו אותה מחדש בעשור האחרון. היום ברייטון היא עיר מרתקת, זוהרת וקוסמופוליטית, שנייה במדינה כולה רק ללונדון. יש בה חיי לילה משגשגים ושפע של פעילות תרבותית, והכול עטוף באוויר צח ונקי שריח הים נמהל בו.
בתי מלון בברייטון | כתבה על מחוז סאסקס מדרום ללונדון
הרויאל פביליון, ערבוב סגנונות ארכיטקטוניים (צילום: dmitrynaumov)
מפגש מרגש בתחנת רכבת ויקטוריאנית
החלטתי לנטוש את רעיון השכרת הרכב ולהעדיף את אמצעי התחבורה של ילדותי – הרכבת. התוכנית כללה כמה ימים בלונדון, נסיעה ברכבת לברייטון (80 ק"מ דרומה), יומיים בעיר ואז נסיעה ברכבת לפלימות' (Plymouth ) שבמחוז דבון (350 ק"מ מזרחה).
כאשר אני מטייל לבד איני נוהג לתכנן את המסלול מראש, אבל עם ילדה בת תשע לא יכולתי להרשות לעצמי את הלוקסוס של לקום בבוקר ורק אז להחליט לאן לטייל באותו יום. בנוסף לכך, שלי היא ילדה שחייבת לדעת הכל מראש, וכך הגענו לתחנת הרכבת של לונדון עם כרטיס רכבת בכיס, מפה מעודכנת ומסלול כתוב ומפורט ששלי שרטטה ביומנה האישי. היא גם הזהירה אותי שלא אחשוב אפילו לסטות מהמסלול. בנוסף לרצון לשחזר את העבר ולגרור את שלי למחוזות ילדותי, הייתה לביקור בברייטון סיבה נוספת. לשלי יש חברה לעט בשם אייטסקה, שחיה בברייטון כבר כמה שנים עם תום, אביה האמריקני. שלי התרגשה לקראת הפגישה הצפויה.
יצאנו מתחנת הרכבת שבלונדון ולאחר כשעת נסיעה הגענו ליעדנו, תחנת הרכבת של ברייטון. התחנה בנויה בסגנון וויקטוריאני גרנדיוזי ולא קשה לדמיין את תושבי לונדון האמידים יורדים מהרכבת עם מיטלטליהם והמשרתים בעקבותיהם. במאה ה-19, בעיקר בעקבות בניית מסילת הברזל מלונדון לחוף הדרומי של אנגליה, ברייטון הייתה המקום לראות ולהיראות בו. אייטסקה ותום חיכו לנו בתחנה ולאחר כמה דקות של מבוכה בין הבנות המשכנו ברגל לביתם. הנחנו את התרמילים ולאחר שתום הציע שנשב לאכול ארוחת בוקר יצאנו לבית קפה עמוס באנשים צעירים. ציינתי באוזני תום שהמקום נראה תוסס וצעיר והוא אמר "קשה למצוא כאן מקום שהוא לא תוסס וצעיר, אחוז התושבים מתחת לגיל 30 בברייטון הוא הגבוה ביותר בכל בריטניה".
ברייטון של היום היא עיר מובילה באומנות, בסגנון ובעיצוב, לא מעט בשל הקהילה ההומו-לסבית הגדולה והפעילה שבה, וגם האוניברסיטה הגדולה שנפתחה בשנות ה-60 תורמת לכך רבות. צביונה הקוסמופוליטי של העיר התגבש בעשור האחרון, כאשר צעירים רבים חיפשו מפלט ממחירי הדירות הגבוהים שבלונדון. עד מהרה הדביקה ברייטון הטרנדית את עיר הבירה וכיום מחירי הדירות בה דומים לאלה שבשכונות הטובות של לונדון.
הביתנים על חוף הים צובעים את ברייטון (צילום: magann)
נחשים ודרקונים יורקי אש
התחלנו את סיורנו בעיר ברויאל פביליון, הביתן המלכותי, אחד המבנים הביזארים ביותר באיים הבריטיים, ערבוב של סגנונות ארכיטקטוניים שונים כולל הודי, מורי, ויקטוריאני, נאו-קלאסי וקולוניאלי. כאשר ג'ורג' הרביעי רכש את המבנה, היה זה בית חווה קטן, ששכן בסמוך לחוף הים והתאפיין בקווים קלאסיים פשוטים. רק בתחילת המאה ה-19, כאשר הסגנון המזרחי היה אופנתי, החל להתגבש המבנה הנוכחי. העיצוב החיצוני, בהשראה הודית, כולל צריחי מסגדים וכיפות בצלים, הוא פרי יצירתו של ג'ון נש, מי שתכנן את ריג'נט פארק וסביבתו בלונדון.
במשך כמעט 30 שנה הוסיפו אדריכלים שונים של המלך אגפים למבנה, עד שהוא הפך לארמון גרנדיוזי חסר בושה במגלומניות המוגזמת שלו. כאשר ויקטוריה מלכת אנגליה עלתה לשלטון היא ויתרה על "היצירה" של דודה ג'ורג' הרביעי, וב-1850 רכשה עיריית ברייטון את הבניין תמורת 53 אלף לירות סטרלינג והפכה אותו לאולם אירועים ותערוכות. במחצית השנייה של המאה ה-20 הוחלט להחזיר את הביתן המלכותי לתפארתו הקודמת ולהסב אותו לאתר תיירות. מלכת אנגליה הצטרפה למאמץ ותרמה רבים מהחפצים והריהוט שהיו שייכים במקור למלך ג'ורג' הרביעי.
נכנסנו לביתן המלכותי דרך "הפרוזדור המתומן", שתקרתו בצורת אוהל אסיאתי, והמשכנו לאורכו עד שהגענו ל"מסדרון הגדול", המהווה את עמוד השדרה של הבניין. המסדרון הגדול מעוצב בסגנון סיני עתיק – נחשי זהב ודרקונים יורקי אש משתלשלים מהקירות והמראה הכללי מזכיר בית בושת סיני (לא שאני יודע איך בית בושת סיני נראה). המסדרון הגדול מוביל ליתר החדרים: חדרי מוסיקה רבים, חדרי אירוח, חדר אוכל, חדרי המלך ואולם נשפים עוצר נשימה, שכיפתו, המתנשאת לגובה של כ-15 מטרים, מעוטרת בעלים טרופיים גדולים וממרכזה משתלשל דרקון כסף עצום ממדים.
מספרים שכאשר ג'ורג' הרביעי ראה שהעבודות בבניין הסתיימו, הוא בכה מרוב התרגשות. הבנות לעומתו הסתובבו בין החדרים, דמיינו שהן נסיכות והשתוקקו לקפוץ על המיטות, אבל נראה שהשומרים לא היו מתלהבים מהרעיון. אחרי שעה קלה בין קירות יצירתו הבומבסטית של המלך, אני בכיתי מהסנוור של הזהב והפאר, ונשמתי לרווחה רק כאשר יצאנו החוצה אל הגנים שמסביב.
הרויאל פביליון, ארמון הקיץ של ג'ורג' הרביעי בברייטון – צריחי מסגדים וכיפות בצלים (צילום: oversnap)
טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים »
טיולי עצמאי למדינות אירופה לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
אומנות בברייטון
בסמוך לביתן המלכותי שוכנים מוזיאון ברייטון והגלריה לאומנות (Brighton Museum and Art Gallery ). המקום נפתח מחדש בשנת 2002, לאחר השקעה של עשרה מיליון לירות סטרלינג, ואוסף יצירות אומנות המאה ה-20 שבו הוא מהגדולים והחשובים בבריטניה. בנוסף מוצג במקום אוסף נהדר של כלי קרמיקה מהמאות 17-18. הפריט המפורסם ביותר הוא הספה האדומה, בצורת שפתיים, יצירתו של סלבדור דאלי. מוזיאון ברייטון והגלריה לאומנות הם חלק מתוכנית רחבה שמטרתה הפיכת האזור שסביב הביתן המלכותי למרכז תרבותי.
קסמו הנוסטלגי של מזח הארמון
לאחר שהבנות השתוללו קצת על הדשאים שמסביב לביתן המלכותי החלטנו לרדת אל מה שנחשב לגולת הכותרת של ברייטון – חוף הים, המציע שפע פעילויות בעיקר לילדים או לילדים ברוחם. הקיטש האנגלי מרים את ראשו בגאווה בחוף ברייטון והכיף-בלי-יומרות נותן את הטון. מי שרגיל לחול רך ודק יתאכזב למראה חלוקי האבן, אבל אני דווקא נהניתי מהחוף האנגלי הטיפוסי. להבדיל מחול, אבנים לא נוהגות לחדור לכל מיני מקומות בגוף...
הלכנו לאורכה של הטיילת הנמתחת לאורך החוף ומרחוק ראינו את הפאלאס פיר (Palace Pier ), מזח הארמון. מזח הארמון הוא התגלמותו של הקיטש הברייטוני. יש בו מתקני שעשועים ישנים ופשוטים, דוכנים למזון מהיר, מאות מכונות משחק, מזכרות זולות ומגידי עתידות. המזח נבנה ב-1899, אורכו 575 מטרים ובשנות ה-80 הוא הוכרז כמבנה לשימור. החן של מזח הארמון טמון בנאיביות, בפשטות ובנוסטלגיה שבו. מול מזח הארמון ניצב המזח המערבי (West Pier ), שבשנות ה-20 שימש משכן לאולם קונצרטים ובו 1,400 מושבים. כפי שניתן לראות בצילומים ישנים המזחים של המאה ה-19 באנגליה היו בנויים ממבנים סגורים. לאחר הזנחה רבה המזח המערבי נסגר לקהל ב-1975. שתי שריפות גדולות וסערות חזקות, בשנת 2003, הפכו את המזח המערבי לשלד.
טיילנו לאורכו של מזח הארמון והבנות לא וויתרו על אכילת "סלע ברייטון" – מקלון ועליו ממתק קשה ומתוק עד כאב, שמבטיח ביקור בהול אצל רופא השיניים. ירדנו לחוף כדי ששלי ואייטסקה יוכלו לזרוק אבנים לים וכדי ששלי תוכל להרגיש את הקור העז של מי התעלה האנגלית ("תעלת למנש" בפי הצרפתים). המים היו באמת קפואים. תום סיפר לי שמדי שנה בחג המולד נכנסים למים, שהטמפרטורה שלהם בעונה זו לא עולה על חמש מעלות צלסיוס, עשרות אנשים, חלקם מחופשים לסנטה קלאוס, ורובם מחזיקים מעמד לפחות עשר דקות.
מי שמעוניין להרגיש את האוויר הצח והקר של ברייטון לא רק על הפנים, אלא לחוש אותו בכל חלקי הגוף... יכול לבקר בחוף הנודיסטים הראשון של בריטניה שנפתח ב-1980, ואשר נמצא ליד המרינה. גם המרינה עצמה שווה ביקור. לרגלי צוקי הגיר נוסעת רכבת חשמלית משנת 1883, שהיא הגדולה ביותר באירופה.
הפאלאס פיר, מזח הארמון, התגלמותו של הקיטש הברייטוני (צילום: Evgeny Klimenchenko)
מתקני השעשועים בקצה המזח, חגיגה למשפחות עם ילדים (צילום: CloudVisual)
סמטאות כפר הדייגים
מהחוף המשכנו לאזור ליינס ( Lanes ), אזור ה"סמטאות" המפורסם והשריד האחרון לכפר הדייגים, שהיה כאן לפני שהעיר הפכה לעיר נופש. זוהי שכונה וותיקה עם סמטאות צרות וחנויות קטנות, שרבות מהן היו בעבר בתים של דייגים שעברו הסבה. הסתובבנו בין חנויות לעתיקות, חפצי אומנות, בוטיקים וחנויות מיוחדות, עד שלפתע מצאה שלי אוצר של ממש – "החנות של פו". מאחר ששלי היא אספנית של כל מה שקשור בדוב הקטן היינו חייבים להיכנס. בילינו בחנות לא מעט זמן, בעיקר במשא ומתן על הסכום ששלי רשאית לבזבז, ולבסוף היא יצאה מהחנות עם כמה שקיות ביד וחיוך רחב על פניה.
מִבשלות שיכר מיניאטוריות
הפאבים של ברייטון נחשבים בין הטובים ביותר בכל המדינה. בעיר יש מגוון רחב של פאבים שונים, חלקם עתיקים מהמאות ה-17 וה-18 וחלקם חדשים וצעירים יותר. המעניינים ביותר הם הפאבים הנקראים מיקרו ברוּרי (Micro Brewery ), "מִבשלות שיכר מיניאטוריות" בעברית. אלו הם פאבים של מפעלי בירה קטנים, שמייצרים את הבירה במקום. מצאנו אחד כזה והתיישבנו בחוץ. השמש החיוורת האירה את פנינו והרחובות שהיו עד כה די נטושים החלו להתמלא בקונים.
מומלץ לבקר באחד הפאבים שהם גם מבשלות בירה קטנות המייצרות את השיכר במקום (צילום: CC Laine Pub Co)
ולמעוניינים בתה של אחר הצהריים, Leman Tea Room הוא מהפופולריים בעיר (צילום: petecarici)
שאלתי את תום מתי הכי כדאי לבקר בברייטון. "בחודש מאי מארחת ברייטון במשך שלושה שבועות את פסטיבל האומנות הגדול ביותר באנגליה", הוא ענה ללא היסוס, "ריקוד, תיאטרון, מוסיקה מכל הסוגים והמון מופעי רחוב. בבית הספר של אייטסקה מפסיקים בתקופה הזו את השיעורים הרגילים ובמקום זאת לומדים אומנות ומבקרים בכמה שיותר מופעים". נראה שהגישה הצעירה והמתקדמת של תושבי ברייטון השפיעה ישירות על מערכת החינוך בעיר. ליד אזור הסמטאות מצאנו את שוק הפשפשים המקומי. אחרי ששלי "בזבזה" בחנות של פו הרגשתי מקופח וקניתי שני ספרים ישנים.
לאחר יומיים של בילויים ובזבוזים הכיס התרוקן והגיע הזמן להיפרד מתום ואייטסקה. נפרדנו על הרציף בעצב. הבנות התחבקו, בכו, והבטיחו להתכתב עוד המון שנים. שלי אפילו ציינה שהיא מעוניינת לבוא ללמוד באוניברסיטה של ברייטון. הזמנתי את תום לביקור גומלין בחוף התל אביבי שלנו וציינתי שאצלנו המים חמים, יש חול רך, ואפשר להשתזף. "אם ככה", אמר תום, "אני נשאר בברייטון".
מלון מומלץ בעיר ברייטון מלון לאונרדו רויאל ברייטון ווטרפרונט ( Leonardo Royal Hotel Brighton Waterfront ) ממוקם על הטיילת של ברייטון, בקרבת המזח ואתרי תיירות נוספים, במרחק קילומטר מתחנת הרכבת. המלון החדיש הוא אחד היחידים בעיר שבו מיזוג אוויר, וכן בריכה מקורה ומרכז בריאות וספא. אורחי המלון נהנים מחנייה מוזלת בחניון התת קרקעי, וזהו יתרון גדול בעיר שהחניה במרכזה לא פשוטה. ילדים מתקבלים בברכה ואף זוכים למחירים נוחים (הקטנים בחינם!).
הלאה אל מחוז דבון
את המשכו של המסע אל מחוזות ילדותי עשינו במחוז דבון, בדרום-מערב אנגליה, אזור כפרי וירוק הנהנה גם מחופים יפהפיים.
המעמד הגבוה של בריטניה דהר לברייטון בעקבות האצולה ולאחר שרופא מפוקפק הכריז שרחצה במי הים של ברייטון ושתייתם טובים לבריאות, החלו האנגליים לפקוד את העיר בהמוניהם. באמצע המאה ה-20 דעכה העיר עד שהצעירים גילו אותה מחדש בעשור האחרון. היום ברייטון היא עיר מרתקת, זוהרת וקוסמופוליטית, שנייה במדינה כולה רק ללונדון. יש בה חיי לילה משגשגים ושפע של פעילות תרבותית, והכול עטוף באוויר צח ונקי שריח הים נמהל בו.
בתי מלון בברייטון | כתבה על מחוז סאסקס מדרום ללונדון
מפגש מרגש בתחנת רכבת ויקטוריאנית
החלטתי לנטוש את רעיון השכרת הרכב ולהעדיף את אמצעי התחבורה של ילדותי – הרכבת. התוכנית כללה כמה ימים בלונדון, נסיעה ברכבת לברייטון (80 ק"מ דרומה), יומיים בעיר ואז נסיעה ברכבת לפלימות' (Plymouth ) שבמחוז דבון (350 ק"מ מזרחה).
כאשר אני מטייל לבד איני נוהג לתכנן את המסלול מראש, אבל עם ילדה בת תשע לא יכולתי להרשות לעצמי את הלוקסוס של לקום בבוקר ורק אז להחליט לאן לטייל באותו יום. בנוסף לכך, שלי היא ילדה שחייבת לדעת הכל מראש, וכך הגענו לתחנת הרכבת של לונדון עם כרטיס רכבת בכיס, מפה מעודכנת ומסלול כתוב ומפורט ששלי שרטטה ביומנה האישי. היא גם הזהירה אותי שלא אחשוב אפילו לסטות מהמסלול. בנוסף לרצון לשחזר את העבר ולגרור את שלי למחוזות ילדותי, הייתה לביקור בברייטון סיבה נוספת. לשלי יש חברה לעט בשם אייטסקה, שחיה בברייטון כבר כמה שנים עם תום, אביה האמריקני. שלי התרגשה לקראת הפגישה הצפויה.
יצאנו מתחנת הרכבת שבלונדון ולאחר כשעת נסיעה הגענו ליעדנו, תחנת הרכבת של ברייטון. התחנה בנויה בסגנון וויקטוריאני גרנדיוזי ולא קשה לדמיין את תושבי לונדון האמידים יורדים מהרכבת עם מיטלטליהם והמשרתים בעקבותיהם. במאה ה-19, בעיקר בעקבות בניית מסילת הברזל מלונדון לחוף הדרומי של אנגליה, ברייטון הייתה המקום לראות ולהיראות בו. אייטסקה ותום חיכו לנו בתחנה ולאחר כמה דקות של מבוכה בין הבנות המשכנו ברגל לביתם. הנחנו את התרמילים ולאחר שתום הציע שנשב לאכול ארוחת בוקר יצאנו לבית קפה עמוס באנשים צעירים. ציינתי באוזני תום שהמקום נראה תוסס וצעיר והוא אמר "קשה למצוא כאן מקום שהוא לא תוסס וצעיר, אחוז התושבים מתחת לגיל 30 בברייטון הוא הגבוה ביותר בכל בריטניה".
ברייטון של היום היא עיר מובילה באומנות, בסגנון ובעיצוב, לא מעט בשל הקהילה ההומו-לסבית הגדולה והפעילה שבה, וגם האוניברסיטה הגדולה שנפתחה בשנות ה-60 תורמת לכך רבות. צביונה הקוסמופוליטי של העיר התגבש בעשור האחרון, כאשר צעירים רבים חיפשו מפלט ממחירי הדירות הגבוהים שבלונדון. עד מהרה הדביקה ברייטון הטרנדית את עיר הבירה וכיום מחירי הדירות בה דומים לאלה שבשכונות הטובות של לונדון.
נחשים ודרקונים יורקי אש
התחלנו את סיורנו בעיר ברויאל פביליון, הביתן המלכותי, אחד המבנים הביזארים ביותר באיים הבריטיים, ערבוב של סגנונות ארכיטקטוניים שונים כולל הודי, מורי, ויקטוריאני, נאו-קלאסי וקולוניאלי. כאשר ג'ורג' הרביעי רכש את המבנה, היה זה בית חווה קטן, ששכן בסמוך לחוף הים והתאפיין בקווים קלאסיים פשוטים. רק בתחילת המאה ה-19, כאשר הסגנון המזרחי היה אופנתי, החל להתגבש המבנה הנוכחי. העיצוב החיצוני, בהשראה הודית, כולל צריחי מסגדים וכיפות בצלים, הוא פרי יצירתו של ג'ון נש, מי שתכנן את ריג'נט פארק וסביבתו בלונדון.
במשך כמעט 30 שנה הוסיפו אדריכלים שונים של המלך אגפים למבנה, עד שהוא הפך לארמון גרנדיוזי חסר בושה במגלומניות המוגזמת שלו. כאשר ויקטוריה מלכת אנגליה עלתה לשלטון היא ויתרה על "היצירה" של דודה ג'ורג' הרביעי, וב-1850 רכשה עיריית ברייטון את הבניין תמורת 53 אלף לירות סטרלינג והפכה אותו לאולם אירועים ותערוכות. במחצית השנייה של המאה ה-20 הוחלט להחזיר את הביתן המלכותי לתפארתו הקודמת ולהסב אותו לאתר תיירות. מלכת אנגליה הצטרפה למאמץ ותרמה רבים מהחפצים והריהוט שהיו שייכים במקור למלך ג'ורג' הרביעי.
נכנסנו לביתן המלכותי דרך "הפרוזדור המתומן", שתקרתו בצורת אוהל אסיאתי, והמשכנו לאורכו עד שהגענו ל"מסדרון הגדול", המהווה את עמוד השדרה של הבניין. המסדרון הגדול מעוצב בסגנון סיני עתיק – נחשי זהב ודרקונים יורקי אש משתלשלים מהקירות והמראה הכללי מזכיר בית בושת סיני (לא שאני יודע איך בית בושת סיני נראה). המסדרון הגדול מוביל ליתר החדרים: חדרי מוסיקה רבים, חדרי אירוח, חדר אוכל, חדרי המלך ואולם נשפים עוצר נשימה, שכיפתו, המתנשאת לגובה של כ-15 מטרים, מעוטרת בעלים טרופיים גדולים וממרכזה משתלשל דרקון כסף עצום ממדים.
מספרים שכאשר ג'ורג' הרביעי ראה שהעבודות בבניין הסתיימו, הוא בכה מרוב התרגשות. הבנות לעומתו הסתובבו בין החדרים, דמיינו שהן נסיכות והשתוקקו לקפוץ על המיטות, אבל נראה שהשומרים לא היו מתלהבים מהרעיון. אחרי שעה קלה בין קירות יצירתו הבומבסטית של המלך, אני בכיתי מהסנוור של הזהב והפאר, ונשמתי לרווחה רק כאשר יצאנו החוצה אל הגנים שמסביב.
במשך כמעט 30 שנה הוסיפו אדריכלים שונים של המלך אגפים למבנה, עד שהוא הפך לארמון גרנדיוזי חסר בושה במגלומניות המוגזמת שלו. כאשר ויקטוריה מלכת אנגליה עלתה לשלטון היא ויתרה על "היצירה" של דודה ג'ורג' הרביעי, וב-1850 רכשה עיריית ברייטון את הבניין תמורת 53 אלף לירות סטרלינג והפכה אותו לאולם אירועים ותערוכות. במחצית השנייה של המאה ה-20 הוחלט להחזיר את הביתן המלכותי לתפארתו הקודמת ולהסב אותו לאתר תיירות. מלכת אנגליה הצטרפה למאמץ ותרמה רבים מהחפצים והריהוט שהיו שייכים במקור למלך ג'ורג' הרביעי.
מספרים שכאשר ג'ורג' הרביעי ראה שהעבודות בבניין הסתיימו, הוא בכה מרוב התרגשות. הבנות לעומתו הסתובבו בין החדרים, דמיינו שהן נסיכות והשתוקקו לקפוץ על המיטות, אבל נראה שהשומרים לא היו מתלהבים מהרעיון. אחרי שעה קלה בין קירות יצירתו הבומבסטית של המלך, אני בכיתי מהסנוור של הזהב והפאר, ונשמתי לרווחה רק כאשר יצאנו החוצה אל הגנים שמסביב.
טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים »
טיולי עצמאי למדינות אירופה לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
אומנות בברייטון
בסמוך לביתן המלכותי שוכנים מוזיאון ברייטון והגלריה לאומנות (Brighton Museum and Art Gallery ). המקום נפתח מחדש בשנת 2002, לאחר השקעה של עשרה מיליון לירות סטרלינג, ואוסף יצירות אומנות המאה ה-20 שבו הוא מהגדולים והחשובים בבריטניה. בנוסף מוצג במקום אוסף נהדר של כלי קרמיקה מהמאות 17-18. הפריט המפורסם ביותר הוא הספה האדומה, בצורת שפתיים, יצירתו של סלבדור דאלי. מוזיאון ברייטון והגלריה לאומנות הם חלק מתוכנית רחבה שמטרתה הפיכת האזור שסביב הביתן המלכותי למרכז תרבותי.
קסמו הנוסטלגי של מזח הארמון
לאחר שהבנות השתוללו קצת על הדשאים שמסביב לביתן המלכותי החלטנו לרדת אל מה שנחשב לגולת הכותרת של ברייטון – חוף הים, המציע שפע פעילויות בעיקר לילדים או לילדים ברוחם. הקיטש האנגלי מרים את ראשו בגאווה בחוף ברייטון והכיף-בלי-יומרות נותן את הטון. מי שרגיל לחול רך ודק יתאכזב למראה חלוקי האבן, אבל אני דווקא נהניתי מהחוף האנגלי הטיפוסי. להבדיל מחול, אבנים לא נוהגות לחדור לכל מיני מקומות בגוף...
הלכנו לאורכה של הטיילת הנמתחת לאורך החוף ומרחוק ראינו את הפאלאס פיר (Palace Pier ), מזח הארמון. מזח הארמון הוא התגלמותו של הקיטש הברייטוני. יש בו מתקני שעשועים ישנים ופשוטים, דוכנים למזון מהיר, מאות מכונות משחק, מזכרות זולות ומגידי עתידות. המזח נבנה ב-1899, אורכו 575 מטרים ובשנות ה-80 הוא הוכרז כמבנה לשימור. החן של מזח הארמון טמון בנאיביות, בפשטות ובנוסטלגיה שבו. מול מזח הארמון ניצב המזח המערבי (West Pier ), שבשנות ה-20 שימש משכן לאולם קונצרטים ובו 1,400 מושבים. כפי שניתן לראות בצילומים ישנים המזחים של המאה ה-19 באנגליה היו בנויים ממבנים סגורים. לאחר הזנחה רבה המזח המערבי נסגר לקהל ב-1975. שתי שריפות גדולות וסערות חזקות, בשנת 2003, הפכו את המזח המערבי לשלד.
טיילנו לאורכו של מזח הארמון והבנות לא וויתרו על אכילת "סלע ברייטון" – מקלון ועליו ממתק קשה ומתוק עד כאב, שמבטיח ביקור בהול אצל רופא השיניים. ירדנו לחוף כדי ששלי ואייטסקה יוכלו לזרוק אבנים לים וכדי ששלי תוכל להרגיש את הקור העז של מי התעלה האנגלית ("תעלת למנש" בפי הצרפתים). המים היו באמת קפואים. תום סיפר לי שמדי שנה בחג המולד נכנסים למים, שהטמפרטורה שלהם בעונה זו לא עולה על חמש מעלות צלסיוס, עשרות אנשים, חלקם מחופשים לסנטה קלאוס, ורובם מחזיקים מעמד לפחות עשר דקות.
מי שמעוניין להרגיש את האוויר הצח והקר של ברייטון לא רק על הפנים, אלא לחוש אותו בכל חלקי הגוף... יכול לבקר בחוף הנודיסטים הראשון של בריטניה שנפתח ב-1980, ואשר נמצא ליד המרינה. גם המרינה עצמה שווה ביקור. לרגלי צוקי הגיר נוסעת רכבת חשמלית משנת 1883, שהיא הגדולה ביותר באירופה.
היצירה "אליס בארץ הפלאות", עם אליס, בתו של הצייר George Dunlop Leslie, במוזיאון ברייטון
סמטאות כפר הדייגים
מהחוף המשכנו לאזור ליינס ( Lanes ), אזור ה"סמטאות" המפורסם והשריד האחרון לכפר הדייגים, שהיה כאן לפני שהעיר הפכה לעיר נופש. זוהי שכונה וותיקה עם סמטאות צרות וחנויות קטנות, שרבות מהן היו בעבר בתים של דייגים שעברו הסבה. הסתובבנו בין חנויות לעתיקות, חפצי אומנות, בוטיקים וחנויות מיוחדות, עד שלפתע מצאה שלי אוצר של ממש – "החנות של פו". מאחר ששלי היא אספנית של כל מה שקשור בדוב הקטן היינו חייבים להיכנס. בילינו בחנות לא מעט זמן, בעיקר במשא ומתן על הסכום ששלי רשאית לבזבז, ולבסוף היא יצאה מהחנות עם כמה שקיות ביד וחיוך רחב על פניה.
מִבשלות שיכר מיניאטוריות
הפאבים של ברייטון נחשבים בין הטובים ביותר בכל המדינה. בעיר יש מגוון רחב של פאבים שונים, חלקם עתיקים מהמאות ה-17 וה-18 וחלקם חדשים וצעירים יותר. המעניינים ביותר הם הפאבים הנקראים מיקרו ברוּרי (Micro Brewery ), "מִבשלות שיכר מיניאטוריות" בעברית. אלו הם פאבים של מפעלי בירה קטנים, שמייצרים את הבירה במקום. מצאנו אחד כזה והתיישבנו בחוץ. השמש החיוורת האירה את פנינו והרחובות שהיו עד כה די נטושים החלו להתמלא בקונים.
מלון מומלץ בעיר ברייטון מלון לאונרדו רויאל ברייטון ווטרפרונט ( Leonardo Royal Hotel Brighton Waterfront ) ממוקם על הטיילת של ברייטון, בקרבת המזח ואתרי תיירות נוספים, במרחק קילומטר מתחנת הרכבת. המלון החדיש הוא אחד היחידים בעיר שבו מיזוג אוויר, וכן בריכה מקורה ומרכז בריאות וספא. אורחי המלון נהנים מחנייה מוזלת בחניון התת קרקעי, וזהו יתרון גדול בעיר שהחניה במרכזה לא פשוטה. ילדים מתקבלים בברכה ואף זוכים למחירים נוחים (הקטנים בחינם!).
הלאה אל מחוז דבון
את המשכו של המסע אל מחוזות ילדותי עשינו במחוז דבון, בדרום-מערב אנגליה, אזור כפרי וירוק הנהנה גם מחופים יפהפיים.
את המשכו של המסע אל מחוזות ילדותי עשינו במחוז דבון, בדרום-מערב אנגליה, אזור כפרי וירוק הנהנה גם מחופים יפהפיים.
.jpg)
