בוצואנה: מסע אל דלתת האוקוונגו
מאת: אייל ברטוב
המטוס הקטן ניסה לנחות על מסלול העפר הצר בין דקלי הברסוס. הרוח לא אפשרה זאת והוא חג לסיבוב נוסף. הפעם חצה את המסלול פיל. לאחר שלושה סיבובים נחתנו על האי הקטן, אחד מתוך אלפי איים הצומחים מהמים הצלולים בדלתת האוקוונגו. הדלתא שאליה הרחקנו טוס כדי לחוות את "אפריקה הישנה", אפריקה של פעם.

הנהר והדלתא
נהר האוקוונגו ( Okavango ) מתחיל את דרכו ברמת אנגולה הגשומה, חוצה את נמיביה וזורם בעוז אל צפון מערב בוצואנה, כשהוא מתפתל לאורך 1300 ק"מ. זהו הנהר השלישי בגודלו בין נהרות אפריקה הדרומית. שמו הנוסף הוא "הנהר שלא מצא את הדרך לים", האוקוונגו אינו מגיע אל האוקיינוס, אלא מזרים את מימיו הרבים ואובד בחולות מדבר קלהרי.
למעלה מ - 10 מליון קוב מים הזורמים כאן מידי שנה יוצרים את דלתת המים המתוקים הגדולה בעולם. דלתת האוקוונגו היא מניפת ערוצים עצומה בלב אזור חולות מדברי, ובה רבבות פלגי מים צלולים ונחלים זכים. בין רצועות המים, על אלפי איים, מתקיים עולם חי עשיר, בין צמחיית בוש, עצי מופאני, דקלים ונופי סוונה, צמחיית אגמים וצומח מימי עשיר .
הנהר מרבד מידי שנה שני מליון טון חול ואדמה הנסחפים מאנגולה ונמיביה.
גודלה של הדלתה מגיע לכ- 6,000 קמ"ר שטחי ביצה קבועים, אך גשמים חזקים ושיטפונות, המתחוללים במרס ואפריל, עשויים להגדיל את שטח הביצות ב- 12,000 קמ"ר נוספים.
שני פרויקטים מטילים צל כבד על עתיד דלתת האוקוונגו, שני פרויקטים שראשיתם בבצע כסף וצרכי קידמה ואחריתם בהרס הטבע ושטחי הבראשית באזור: גדר הבופלו העצומה ופרויקט שאיבת מי נהר האוקוונגו.
לינה באוקוורנגו דלתא | כתבות על מדינות נוספות באפריקה

דלתת האוקוונגו מהאויר - סבך של ביצות ותעלות (צילום: אייל ברטוב)
גדר הבופלו
רוב שטח הדלתא מוגדר כשמורת טבע, ומוגן בגדר מסיבית- "גדר הבופלו"- לאורך 3,000 ק"מ. הגדר נבנתה לראשונה ב- 1954 כדי לחצוץ בין עדרי הבר של הבופלו לעדרי הבקר העצומים אותם מגדלים בדרום האוקוונגו, ולשמור על הבקר מפני מחלת הפה והטלפיים. עד היום עדיין לא ברור האם הגדר העצומה עוזרת למנוע את מעבר המחלה.
מה שודאי וברור הוא שהגדר מונעת מעדרים גדולים של חיות בר לנדוד את הנדידה העונתית בתקופות היובש אל בורות המים. כתוצאה מכך 99% מעדרי הגנו הכחול, הזברות והבופלו, שנמצאו מצפון לגדר נכחדו בעשור האחרון.
בספרם המרגש של מרק ודליה אוונס " בכי הקלהרי " (Cry of the Kalahari ) הם מתארים עדרים עצומים של זברות, ג'ירפות ואנטילופות שונות, ההולכים אל מותם לאורך הגדר, המתוחה לאורך גבולה הצפוני של שמורת קלהרי, בניסיון חסר סיכוי למצוא דרך אל המים הנכספים.
חוות הבקר לבשר הן מקור עושר לבעלי החוות ומשאב יצוא חשוב למדינה.
מצד שני- בוצואנה שעל 17% מאדמותיה מצויים שמורות טבע ופארקים לאומיים, מודעת היטב לחשיבות אוצרות הטבע שבה. זוהי אחת מהמדינות שהקציבה את אחוז השטחים הגבוה ביותר בעולם כשמורות טבע. לאחרונה הוסרו כ- 80 ק"מ מגדר הבקר הצפונית, וקיים לחץ מתמשך להסרת הגדר מאזורים נוספים, מצד ארגוני שמירת טבע בין לאומיים, אנשי התיירות והפארקים. היות שתעשיית הבשר מסובסדת על ידי הבנק העולמי (The EU and the world bank ), ובשל דרישותיו נבנתה בתחילה הגדר.
יתכן שבעשור הבא, בכוח לחץ סביבתי גם על הבנק, תוסר הגדר לחלוטין וסיכוי נוסף יינתן לעדרי חיות הבר של האוקוונגו ומדבר קלהרי.

שמי סערה על דלתת ה האוקוונגו, בוצואנה (צילום: אייל ברטוב)
מי המריבה
זרימת נהר האוקונגו אינה בטוחה כבימים ימימה, הדלתא מתכווצת בשל פרויקט צינור המים שניבנה על ידי ממשלת נמיביה. הצינור שאורכו 1,250 קילומטר מוביל מים לוינדהוק, בירתה המתפתחת של נמיביה.
ממשלת בוצואנה, מודאגת מהתייבשות האוקוונגו, ניסתה להשפיע על נמיביה לנצל מים מנהר הקונאני ( Kunene ) או מ נהר זמבזי אך ללא הועיל.
בעיית " המים המבוזבזים" של האוקוונגו, הנבלעים בחולות הקלהרי, מעסיקה את בוצואנה כבר מימי המתיישבים האירופאים הראשונים. חוואים ומפתחים שונים תמיד לטשו עיניים לעבר שפע המים הלא מנוצלים. הטענה ש 95% ממימי האוקונגו מתאדים לאוויר או נבלעים בסופו של דבר בחול - לא ענינה את השבטים המקומיים, שהדלתא היא ביתם ומקור הקיום שלהם.
היום ישנה מחלוקת קשה בין שומרי הטבע והשבטים המקומיים מחד, לבין יזמים ואנשי פיתוח, פוליטיקאים ואנשי ממשל מאידך, לגבי פרויקט ממשלתי האמור להעביר מים לעיר מאון (Maun) ולשטחים חקלאיים סביב לעיר. פרויקט השאיבה ינצל את המים גם עבור מכרות היהלומים, המשתמשים היום ב- 5 מליון קוב מים לשנה, ודורשים להכפיל את הכמות.
המתנגדים מצביעים על כך שאדמת האזור כה דלה, שגם עם שפע מים לא תצמיח דבר ללא דישון מסיבי. בתגובה לתוכניות הפיתוח, מאיימים שבטי האזור בהתנגדות חמושה לכל איום על הדלתא שהיא מקור חייהם.
עד היום לא נמצאו פתרונות ובוצואנה פונה ליועצים בין לאומיים ולארגון האו"ם כדי להגן על מימי הדלתא משאיבה על ידי שכנותיה- אנגולה ונמיביה.
דלתת האוקונגו למרות שאיבת המים, למרות הגדר ולחצי הפיתוח מסביב, היא עדיין אפריקה הישנה והטובה, ואחת מפניני הטבע בעולם בכלל ובשמורות הגדולות של אפריקה הפראית.

שייט בסירות המאקורו (צילום: יובל נעמן)
המסע אל האוקוונגו
זו הפעם הרביעית שאני מגיע אל האוקוונגו, ובכל פעם ישנה התרגשות מחודשת לקראת המפגש עם הדלתא. המקום והתנועה בו שונים ושקטים מרוב המסעות שלי באפריקה.
השייט הוא בסירות המקורו. בפעם האחרונה, ספטמבר 1999 , התאכזבתי… הגענו אל הדלתא בדרך עפר מתמשכת- אל אזור שציידי פילים לא חוקיים עשו בו שמות והגומא והקנים בערו כדי להבריח חיות נוספות אל מלכודות הציידים. בעלי החיים שראינו היו מעטים ומבוהלים. עדר פילים קטן, שחצה את הדרך, הביט ברכב השטח המשונה ונמלט בבעתה. הקנים הגבוהים באזור והשריפה לא חשפו את יופייה של הדלתא.
לכן השנה טסתי לעומק הביצות, מנסה לשחזר את המפגש הראשון שלי לפני יותר מעשר שנים.

שיט בסירת מקורו בינות נימפאות מדהימות (צילום: אייל ברטוב)
אז, שייטנו מוקפים בשושנות המים, חולפים ליד עדרי ההיפופוטמים ומשתכשכים בלגונות קטנות וצלולות. השייטים עמדו מסביב דרוכים ושמרו מפני התנינים. אך כתמיד, קשה לחזור אל תוך זיכרונות עבר. המקום השתנה. אל ההיפופוטמים לא הורשינו להתקרב הפעם, שבוע לפני כן נהרג תייר שסירתו פגעה בהיפופוטם זכר. ידה של נערה ששחתה ליד הסירות נתפסה על ידי תנין והיא נחלצה בחתכים עמוקים, האוקוונגו השליו איננו פארק שעשועים.

סירות מקורו (צילום: אייל ברטוב)
עזבנו בשבע סירות מקורו את המחנה הראשי. אף אחד לא האמין שכל התיקים, האוכל, המזרונים, הפחדים והאנשים, יכנסו לתוך הסירות הצרות והרדודות הללו.
יואב מודיע לי "תראה פני המים מגיעים כ 2 ס"מ משפת הסירה, אני יודע, אנחנו נשקע!"
המשיט רק מחייך ובתנועת משוט ארוכה דוחף את הסירה לכיוון הערוץ הראשי.
המים נושקים לשפה אך הסירה מתקדמת יפה. את הסירות הללו בונים מגזע עץ שתוכו נחטב. בדרך כלל זקני הכפר בוחרים עץ מתאים- שיקמה עבת גזע או עץ הנקניק, ובמשך שבועיים לערך הם כורתים ומרוקנים את הגזע. הסירה מחזיקה כ 15 שנה.
אסור לנוע בפתאומיות או להתכופף לצד אחד, שיווי משקל הוא שם הסיפור. שיווי משקל של היושבים ושל המשיט העומד ממעל עם מקלו הארוך ודוחף את הסירה בעזרת המוט הנתקע בקרקעית הערוץ שוב ושוב.
מבין עלי הנופר ושושנות המים מציצות בנו עשרות עיניים: אילניות - צפרדעים קטנות וחינניות בשלל מינים וצבעים. עכבישים ענקיים תלויים במעגלי קוריהם, ושלדגים גמדיים בצבעי כחול וסגול מזנקים מעל ראשינו תוך צייד דגיגים.
צפרדע קטנה ומנוקדת מקפצת מצמח הסמר ונוחתת על כתפי, עוד שנייה והיא כבר על עלה אחר. השקט שבשייט מופרע רק בקולות מפגש המשוטים במים, כולם יודעים לעריך את השלווה הזאת ושומרים על קולות נמוכים.

פילים על נהר האוקוונגו (צילום: אייל ברטוב)
הגענו למחנה הארעי, מקימים בזריזות אוהלים קטנים ומדורה, מוזהרים פעם נוספת משפע חיות הבר שסביב… "כשבופלו רץ אליך כדאי לטפס מהר על עץ, גם עם העץ קוצני! מאריה לא לברוח ולא להפנות את הגב! בלילה לסגור אוהלים!"
שולה, בת 68 , מתעקשת: אני לא ישנה עם אוהל סגור, מחניק לי.
סטיב מסביר לה פעם נוספת שצבוע נקוד מחפש אוהלים פתוחים… היא משתכנעת.
יצאנו בשורה, בראש מוביל נוגונו, אחד מנערי שבט הצואנה, מעולם לא היה מחוץ לדלתא אך הוא למד אנגלית ומשמש כמדריך מוסמך לתיירים המגיעים בקבוצות קטנות בעונה היבשה פעם בשבוע.
אנחנו יוצאים לספארי רגלי של בוקר, עדיין מוקדם ונעים. עדר זברות ראשון מופיע ונמלט, אחריו עומדים 6 גנו ומביטים בנו, ג'ירף זכר פוסע בשלווה ומביט עלינו מלמעלה. הכל שונה כשאתה מביט בחיות מגובה האדמה ובישיבה ליד תל טרמיטים ולא מרכב הספארי. אנחנו ממשיכים ללכת, עוקפים בזהירות סבך קנים, מפגש רגלי באריות בתוך הסבך איננו רצוי. הלבלר זוג עופות המזכיר דורס מרשים הצד נחשי קוברה וזוחלים אחרים מביטים בנו מצמרת שיטה אנחנו עוברים מתחתיהם להפתעתי הם אינם מעופפים אולי בגלל שהם עסוקים בבניית קנם.

ציפור הלבלר - סקרטרי ברד (צילום: אייל ברטוב)
אני הולך בסוף ומזרז את העוצרים לצלם. הם קצת כועסים ומתייחסים בביטול מסוים לאזהרות. גם סטיב, המדריך הדרום אפריקאי, מסביר לישראלים הספקניים "זה לא גן חיות מטופש, פה תהיו שקטים ותלכו צמודים. אנשים נטרפים באוקוונגו בכול שנה. כן, כאלו שמזלזלים באוטנטיות של המקום ובכך שהעולם בנוי מטורפים ונטרפים. ובמיוחד כאלו שלא מקשיבים ובלילה לסגור אוהלים!"
בצהרים חנינו במפרצון קטן, נשמרים מהתנינים, כאשר שמענו את הקריאות הראשונות.
עיטם קולני אדיר ממדים ניצב בין ענפי עץ וצווח בהטיית ראש לאחור.
הצווחות הדהדו למרחק, ועיטם אחר ענה לו בצווחות תשובה.
שמו של העיטם הוא קיצור של "עיט - ים" , ואכן הוא עיט החי בעיקר מדגים.
נוסעים וחוקרים קדומים שהגיעו לאפריקה ושמעו את קריאותיו של העיטם, התרשמו עד כדי כך שזיכו אותו בתואר "קולה של אפריקה". מי שאינו מכיר את הדורס הגדול ואת קולו נדהם לשמע הצווחה האדירה, הנשמעת כשאגת צחוק פתאומית.
אך לא רק קולו של העיטם מרשים - גם גופו רב הכוח והגודל. מוטת כנפיו מגיעה למטר שמונים ויותר, וכשהוא ניצב על ענף מגיע אורך גופו ל- 75 ס"מ. צבעיו המנוגדים בולטים לעין - הראש, החזה והזנב לבנים, וכל שאר הנוצות חומות כהות ושחורות.
העיטם הקולני חי עם בת זוג קבועה, ומדי שנה הוא מגדל זוג גוזלים. את רוב חייהם מעבירים בני הזוג על אותו עץ עצמו, כשהם צופים סביב מענפיו, ואינם מרבים להתרחק. העיטם אוהב את חיי השקט והבטלה, ושעות הצייד הפעיל שלו מעטות למדי. בדרך כלל הוא יוצא לצייד בשעות הצהריים , כאשר הדגים עולים קרוב אל פני המים, וקל לצוד אותם. העיטמים צופים בריכוז ממקום שבתם על הענף, או שהם דואים ועפים במעגלים מעל המים - עיניהם מחפשות צללית של דג. ברגע שהבחין בטרף, העיטם צולל במהירות אל המים, ברגליים שלוחות, ולוכד את הדג בטפריו. הדגים מהווים כ- 90% ממזון העיטם, את השאר הוא משלים בצייד עופות מים וגוזלים, (הוא חובב פלמינגו צעירים), וגם בפגר מזדמן אינו בוחל.
המקומיים אימצו שיטה נוחה וקלה להלהיב את אורחיהם- הם נועצים כפיס עץ בדג, כדי שיצוף על המים, שטים אל מול מקום התצפית של עיטם מקומי, שורקים לעברו ומשליכים את הדג לעברו לא רחוק מסירת המקורו. העיטם, שאינו חושש כלל מהצופים בו , צולל אל הטרף הקל ושולה אותו במרחק קטן מהסירה, מול עיני הקהל הנפעם.

סירות מאקורו (צילום: יובל נעמן)
רעש חזק של יריות נשמע מרחוק, אני עוצר את המדריך ושואל מה קורה? אנחנו במרכז ציף איילנד איך יש כאן צייד ? הוא צוחק ומסביר- זה רק פיל, מיד תבין. אנחנו מתקדמים לעבר תל טרמיטים, בעברו הרחוק עומד פיל גדול כשהוא חובק דקל שנהב. הוא מרים את החדק לגובה רב משעין את כובדו על הגזע ובבת אחת מנער את העץ. רעש העלים נשמע בדיוק כמו צרור יריות יחד עם רעש נפילתם לאדמה של שפע אגוזים בגודל תפוחים. הפיל מניח לעץ הגמיש (שלהפתעתי מתיישר מייד ונשאר זקוף ), מלקט באיטיות את האגוזים.
מעבר לתל שכב על השביל הבבון. בבון גדול עם שלולית דם ליד הראש, עדיין חם… חיפשתי מייד את הנמר אך הוא הסתתר היטב. המשכנו ללכת, אחר הצהרים מצאנו את סימני הגרירה. צללית נמר נמלט מעבר לגזע נפול והבבון האכול בחציו נמצא ליד. הגולגולת, האנושית במקצת, נקייה מבשר מלבד העיניים שנשארו במקומן, הטרידה את המביטים בה. לקראת ערב עקבות אריה גדול ולהקת נשרים על העצים החזירו אותנו אל הסירות ואל המחנה בבוש. נזכרתי בטיול הרגלי לפני עשור. אז הילכתי בעקבות סוזאן, מנהיג השייטים עם החיוך הערמומי. כאשר הבחין בלהקת נשרים נוחתת העביר הוראות מהירות לחבריו והם החלו לרוץ לכיוון. מיהרנו אחריהם ובקרחת יער צפינו בהתגודדות עשרות נשרים סביב לנבלת ג'ירף צעיר. ריצת השייטים שלנו הבריחה להקת זאבים טלואים מהטרף הטרי ועכשיו הם הניסו גם את הנשרים. הג'ירף היה עדיין שלם ורק בחלקו האחורי נראתה הפגיעה, השייטים החלו לדבר בהתרגשות, ולאחר שיחה קצרה שממנה לא הבנו דבר, לקח סוזאן סכין וחתך מבשר הג'ירף. חבריו עסקו בהכנת סל מאולתר מכפות דקלים והבשר נארז ונישא אל הסירות. בשר הג'ירף נחשב באפריקה מעדן ובני האוקוונגו שמחו לנצל הזדמנות זו. בערב צלו השייטים את הבשר, בעוד לנו הם הכינו דגי אמנון שלכדו עבורנו ברשתות ליד האי. סביב למדורה נרדמנו לשמע צחוקם של השייטים, קולו העמוק והמתגלגל של ההיפופוטם ושאגות אריה ממושכות וקצובות ממרחק.

שקיעה באוקוונגו (צילום: איל ברטוב)
מידע נוסף
לינה בעיר הבירה גברון
טיול ספארי באפריקה: טיפים והמלצות לטיול מוצלח
כתבות נוספות
ביקור בשמורת קלהרי מהצד של דרום-אפריקה
ספארי אקטיבי באפריקה הדרומית
המלצות לספארי באפריקה
כתבות על מדינות נוספות באפריקה
לינה באוקוורנגו דלתא | כתבות על מדינות נוספות באפריקה


מי המריבה
זרימת נהר האוקונגו אינה בטוחה כבימים ימימה, הדלתא מתכווצת בשל פרויקט צינור המים שניבנה על ידי ממשלת נמיביה. הצינור שאורכו 1,250 קילומטר מוביל מים לוינדהוק, בירתה המתפתחת של נמיביה.
ממשלת בוצואנה, מודאגת מהתייבשות האוקוונגו, ניסתה להשפיע על נמיביה לנצל מים מנהר הקונאני ( Kunene ) או מ נהר זמבזי אך ללא הועיל.
בעיית " המים המבוזבזים" של האוקוונגו, הנבלעים בחולות הקלהרי, מעסיקה את בוצואנה כבר מימי המתיישבים האירופאים הראשונים. חוואים ומפתחים שונים תמיד לטשו עיניים לעבר שפע המים הלא מנוצלים. הטענה ש 95% ממימי האוקונגו מתאדים לאוויר או נבלעים בסופו של דבר בחול - לא ענינה את השבטים המקומיים, שהדלתא היא ביתם ומקור הקיום שלהם.
היום ישנה מחלוקת קשה בין שומרי הטבע והשבטים המקומיים מחד, לבין יזמים ואנשי פיתוח, פוליטיקאים ואנשי ממשל מאידך, לגבי פרויקט ממשלתי האמור להעביר מים לעיר מאון (Maun) ולשטחים חקלאיים סביב לעיר. פרויקט השאיבה ינצל את המים גם עבור מכרות היהלומים, המשתמשים היום ב- 5 מליון קוב מים לשנה, ודורשים להכפיל את הכמות.
המתנגדים מצביעים על כך שאדמת האזור כה דלה, שגם עם שפע מים לא תצמיח דבר ללא דישון מסיבי. בתגובה לתוכניות הפיתוח, מאיימים שבטי האזור בהתנגדות חמושה לכל איום על הדלתא שהיא מקור חייהם.
עד היום לא נמצאו פתרונות ובוצואנה פונה ליועצים בין לאומיים ולארגון האו"ם כדי להגן על מימי הדלתא משאיבה על ידי שכנותיה- אנגולה ונמיביה.
דלתת האוקונגו למרות שאיבת המים, למרות הגדר ולחצי הפיתוח מסביב, היא עדיין אפריקה הישנה והטובה, ואחת מפניני הטבע בעולם בכלל ובשמורות הגדולות של אפריקה הפראית.

שייט בסירות המאקורו (צילום: יובל נעמן)
המסע אל האוקוונגו
זו הפעם הרביעית שאני מגיע אל האוקוונגו, ובכל פעם ישנה התרגשות מחודשת לקראת המפגש עם הדלתא. המקום והתנועה בו שונים ושקטים מרוב המסעות שלי באפריקה.
השייט הוא בסירות המקורו. בפעם האחרונה, ספטמבר 1999 , התאכזבתי… הגענו אל הדלתא בדרך עפר מתמשכת- אל אזור שציידי פילים לא חוקיים עשו בו שמות והגומא והקנים בערו כדי להבריח חיות נוספות אל מלכודות הציידים. בעלי החיים שראינו היו מעטים ומבוהלים. עדר פילים קטן, שחצה את הדרך, הביט ברכב השטח המשונה ונמלט בבעתה. הקנים הגבוהים באזור והשריפה לא חשפו את יופייה של הדלתא.
לכן השנה טסתי לעומק הביצות, מנסה לשחזר את המפגש הראשון שלי לפני יותר מעשר שנים.

שיט בסירת מקורו בינות נימפאות מדהימות (צילום: אייל ברטוב)
אז, שייטנו מוקפים בשושנות המים, חולפים ליד עדרי ההיפופוטמים ומשתכשכים בלגונות קטנות וצלולות. השייטים עמדו מסביב דרוכים ושמרו מפני התנינים. אך כתמיד, קשה לחזור אל תוך זיכרונות עבר. המקום השתנה. אל ההיפופוטמים לא הורשינו להתקרב הפעם, שבוע לפני כן נהרג תייר שסירתו פגעה בהיפופוטם זכר. ידה של נערה ששחתה ליד הסירות נתפסה על ידי תנין והיא נחלצה בחתכים עמוקים, האוקוונגו השליו איננו פארק שעשועים.

סירות מקורו (צילום: אייל ברטוב)
עזבנו בשבע סירות מקורו את המחנה הראשי. אף אחד לא האמין שכל התיקים, האוכל, המזרונים, הפחדים והאנשים, יכנסו לתוך הסירות הצרות והרדודות הללו.
יואב מודיע לי "תראה פני המים מגיעים כ 2 ס"מ משפת הסירה, אני יודע, אנחנו נשקע!"
המשיט רק מחייך ובתנועת משוט ארוכה דוחף את הסירה לכיוון הערוץ הראשי.
המים נושקים לשפה אך הסירה מתקדמת יפה. את הסירות הללו בונים מגזע עץ שתוכו נחטב. בדרך כלל זקני הכפר בוחרים עץ מתאים- שיקמה עבת גזע או עץ הנקניק, ובמשך שבועיים לערך הם כורתים ומרוקנים את הגזע. הסירה מחזיקה כ 15 שנה.
אסור לנוע בפתאומיות או להתכופף לצד אחד, שיווי משקל הוא שם הסיפור. שיווי משקל של היושבים ושל המשיט העומד ממעל עם מקלו הארוך ודוחף את הסירה בעזרת המוט הנתקע בקרקעית הערוץ שוב ושוב.
מבין עלי הנופר ושושנות המים מציצות בנו עשרות עיניים: אילניות - צפרדעים קטנות וחינניות בשלל מינים וצבעים. עכבישים ענקיים תלויים במעגלי קוריהם, ושלדגים גמדיים בצבעי כחול וסגול מזנקים מעל ראשינו תוך צייד דגיגים.
צפרדע קטנה ומנוקדת מקפצת מצמח הסמר ונוחתת על כתפי, עוד שנייה והיא כבר על עלה אחר. השקט שבשייט מופרע רק בקולות מפגש המשוטים במים, כולם יודעים לעריך את השלווה הזאת ושומרים על קולות נמוכים.

פילים על נהר האוקוונגו (צילום: אייל ברטוב)
הגענו למחנה הארעי, מקימים בזריזות אוהלים קטנים ומדורה, מוזהרים פעם נוספת משפע חיות הבר שסביב… "כשבופלו רץ אליך כדאי לטפס מהר על עץ, גם עם העץ קוצני! מאריה לא לברוח ולא להפנות את הגב! בלילה לסגור אוהלים!"
שולה, בת 68 , מתעקשת: אני לא ישנה עם אוהל סגור, מחניק לי.
סטיב מסביר לה פעם נוספת שצבוע נקוד מחפש אוהלים פתוחים… היא משתכנעת.
יצאנו בשורה, בראש מוביל נוגונו, אחד מנערי שבט הצואנה, מעולם לא היה מחוץ לדלתא אך הוא למד אנגלית ומשמש כמדריך מוסמך לתיירים המגיעים בקבוצות קטנות בעונה היבשה פעם בשבוע.
אנחנו יוצאים לספארי רגלי של בוקר, עדיין מוקדם ונעים. עדר זברות ראשון מופיע ונמלט, אחריו עומדים 6 גנו ומביטים בנו, ג'ירף זכר פוסע בשלווה ומביט עלינו מלמעלה. הכל שונה כשאתה מביט בחיות מגובה האדמה ובישיבה ליד תל טרמיטים ולא מרכב הספארי. אנחנו ממשיכים ללכת, עוקפים בזהירות סבך קנים, מפגש רגלי באריות בתוך הסבך איננו רצוי. הלבלר זוג עופות המזכיר דורס מרשים הצד נחשי קוברה וזוחלים אחרים מביטים בנו מצמרת שיטה אנחנו עוברים מתחתיהם להפתעתי הם אינם מעופפים אולי בגלל שהם עסוקים בבניית קנם.

ציפור הלבלר - סקרטרי ברד (צילום: אייל ברטוב)
אני הולך בסוף ומזרז את העוצרים לצלם. הם קצת כועסים ומתייחסים בביטול מסוים לאזהרות. גם סטיב, המדריך הדרום אפריקאי, מסביר לישראלים הספקניים "זה לא גן חיות מטופש, פה תהיו שקטים ותלכו צמודים. אנשים נטרפים באוקוונגו בכול שנה. כן, כאלו שמזלזלים באוטנטיות של המקום ובכך שהעולם בנוי מטורפים ונטרפים. ובמיוחד כאלו שלא מקשיבים ובלילה לסגור אוהלים!"
בצהרים חנינו במפרצון קטן, נשמרים מהתנינים, כאשר שמענו את הקריאות הראשונות.
עיטם קולני אדיר ממדים ניצב בין ענפי עץ וצווח בהטיית ראש לאחור.
הצווחות הדהדו למרחק, ועיטם אחר ענה לו בצווחות תשובה.
שמו של העיטם הוא קיצור של "עיט - ים" , ואכן הוא עיט החי בעיקר מדגים.
נוסעים וחוקרים קדומים שהגיעו לאפריקה ושמעו את קריאותיו של העיטם, התרשמו עד כדי כך שזיכו אותו בתואר "קולה של אפריקה". מי שאינו מכיר את הדורס הגדול ואת קולו נדהם לשמע הצווחה האדירה, הנשמעת כשאגת צחוק פתאומית.
אך לא רק קולו של העיטם מרשים - גם גופו רב הכוח והגודל. מוטת כנפיו מגיעה למטר שמונים ויותר, וכשהוא ניצב על ענף מגיע אורך גופו ל- 75 ס"מ. צבעיו המנוגדים בולטים לעין - הראש, החזה והזנב לבנים, וכל שאר הנוצות חומות כהות ושחורות.
העיטם הקולני חי עם בת זוג קבועה, ומדי שנה הוא מגדל זוג גוזלים. את רוב חייהם מעבירים בני הזוג על אותו עץ עצמו, כשהם צופים סביב מענפיו, ואינם מרבים להתרחק. העיטם אוהב את חיי השקט והבטלה, ושעות הצייד הפעיל שלו מעטות למדי. בדרך כלל הוא יוצא לצייד בשעות הצהריים , כאשר הדגים עולים קרוב אל פני המים, וקל לצוד אותם. העיטמים צופים בריכוז ממקום שבתם על הענף, או שהם דואים ועפים במעגלים מעל המים - עיניהם מחפשות צללית של דג. ברגע שהבחין בטרף, העיטם צולל במהירות אל המים, ברגליים שלוחות, ולוכד את הדג בטפריו. הדגים מהווים כ- 90% ממזון העיטם, את השאר הוא משלים בצייד עופות מים וגוזלים, (הוא חובב פלמינגו צעירים), וגם בפגר מזדמן אינו בוחל.
המקומיים אימצו שיטה נוחה וקלה להלהיב את אורחיהם- הם נועצים כפיס עץ בדג, כדי שיצוף על המים, שטים אל מול מקום התצפית של עיטם מקומי, שורקים לעברו ומשליכים את הדג לעברו לא רחוק מסירת המקורו. העיטם, שאינו חושש כלל מהצופים בו , צולל אל הטרף הקל ושולה אותו במרחק קטן מהסירה, מול עיני הקהל הנפעם.

סירות מאקורו (צילום: יובל נעמן)
רעש חזק של יריות נשמע מרחוק, אני עוצר את המדריך ושואל מה קורה? אנחנו במרכז ציף איילנד איך יש כאן צייד ? הוא צוחק ומסביר- זה רק פיל, מיד תבין. אנחנו מתקדמים לעבר תל טרמיטים, בעברו הרחוק עומד פיל גדול כשהוא חובק דקל שנהב. הוא מרים את החדק לגובה רב משעין את כובדו על הגזע ובבת אחת מנער את העץ. רעש העלים נשמע בדיוק כמו צרור יריות יחד עם רעש נפילתם לאדמה של שפע אגוזים בגודל תפוחים. הפיל מניח לעץ הגמיש (שלהפתעתי מתיישר מייד ונשאר זקוף ), מלקט באיטיות את האגוזים.
מעבר לתל שכב על השביל הבבון. בבון גדול עם שלולית דם ליד הראש, עדיין חם… חיפשתי מייד את הנמר אך הוא הסתתר היטב. המשכנו ללכת, אחר הצהרים מצאנו את סימני הגרירה. צללית נמר נמלט מעבר לגזע נפול והבבון האכול בחציו נמצא ליד. הגולגולת, האנושית במקצת, נקייה מבשר מלבד העיניים שנשארו במקומן, הטרידה את המביטים בה. לקראת ערב עקבות אריה גדול ולהקת נשרים על העצים החזירו אותנו אל הסירות ואל המחנה בבוש. נזכרתי בטיול הרגלי לפני עשור. אז הילכתי בעקבות סוזאן, מנהיג השייטים עם החיוך הערמומי. כאשר הבחין בלהקת נשרים נוחתת העביר הוראות מהירות לחבריו והם החלו לרוץ לכיוון. מיהרנו אחריהם ובקרחת יער צפינו בהתגודדות עשרות נשרים סביב לנבלת ג'ירף צעיר. ריצת השייטים שלנו הבריחה להקת זאבים טלואים מהטרף הטרי ועכשיו הם הניסו גם את הנשרים. הג'ירף היה עדיין שלם ורק בחלקו האחורי נראתה הפגיעה, השייטים החלו לדבר בהתרגשות, ולאחר שיחה קצרה שממנה לא הבנו דבר, לקח סוזאן סכין וחתך מבשר הג'ירף. חבריו עסקו בהכנת סל מאולתר מכפות דקלים והבשר נארז ונישא אל הסירות. בשר הג'ירף נחשב באפריקה מעדן ובני האוקוונגו שמחו לנצל הזדמנות זו. בערב צלו השייטים את הבשר, בעוד לנו הם הכינו דגי אמנון שלכדו עבורנו ברשתות ליד האי. סביב למדורה נרדמנו לשמע צחוקם של השייטים, קולו העמוק והמתגלגל של ההיפופוטם ושאגות אריה ממושכות וקצובות ממרחק.

שקיעה באוקוונגו (צילום: איל ברטוב)
מידע נוסף
לינה בעיר הבירה גברון
טיול ספארי באפריקה: טיפים והמלצות לטיול מוצלח
כתבות נוספות
ביקור בשמורת קלהרי מהצד של דרום-אפריקה
ספארי אקטיבי באפריקה הדרומית
המלצות לספארי באפריקה
כתבות על מדינות נוספות באפריקה







מידע נוסף
לינה בעיר הבירה גברון
טיול ספארי באפריקה: טיפים והמלצות לטיול מוצלח
טיול ספארי באפריקה: טיפים והמלצות לטיול מוצלח