www.goTravel.co.il
הכתבה מעניינת? שלחו אותה בדואר למי שתרצו

הקש בתיבה את רצף האותיות המופיע למטה:



מכרה הנחושת קניקוט והפארק הלאומי רנגל-סט. אליאס
מאת: ד"ר חיים קרופך


ביקור במפעל הנחושת קניקוט (Kennecott) אינו רק ביקור במפעל ישן שנסגר. למעשה זה ביקור שמאפשר לראות את נופיו הפראיים של הפארק הלאומי רנגל-סט. אליאס, הזדמנות לראות ישוב בו חיה קהילה קטנה בבדידות אופיינית לחיים באלסקה, ומקשר אותנו להיסטוריה הכלכלית שלה.


אנחנו נתחיל בהיסטוריה, המרתקת לכשעצמה, ונסיים בביקור במכרה הנטוש ובשמורת הטבע שסביבו, הנמצאים בדרום-מזרח אלסקה.
 
אלסקה, רנגל סט. אלייאס
קרחון בשמורת רנגל-סט. אליאס שבשטחה נמצא מכרה הנחושת  (צילום: NPS)
Creative Commons Attribution-Share Alike 3.0 Unported

הרוסים מגיעים לאלסקה
הסיפור מתחיל בסיפור רכישתה של אלסקה מידי הרוסים. את הדרך לאלסקה גילה עבור הרוסים, בשליחות הצאר, הספן הדני ויטוס ברינג. ברינג, ששילם בחייו על התגלית, זכה לשם עולם: על שמו נקראים ים ברינג, מצר ברינג וגם גשר ברינג. האחרון הוא מעבר יבשתי שנוצר בין אסיה לצפון אמריקה בתקופות הקרח האחרונה, כשפני הים ירדו ונחשפה יבשה, ועליו נדדו בעלי חיים בשני הכיוונים ובני אדם בכיוון אחד – לאמריקה! הנדידה הזו זכתה לכינוי "נדידה ברינגיאנית".
 
הרוסים הגיעו לאלסקה במאה ה-18, והדבר היחיד שעניין אותם היה פרוות. לשם כך הם צדו כל בעל חיים אפשרי, שיעבדו באכזריות את תושבי הארץ האלאוטיים והפכו אותם לציידי פרוות בכפיה. מאלסקה נדדו הרוסים דרומה, עד קליפורניה, ובדרכם הביאו להכחדה סופית של פרת ים ענקית (Steller's Sea Cow), הכחדה שבה התחילו הילידים, וכמעט להכחדת אריה הים הקליפורני ולוטרת הים.

 

יעדים בכתבה זו: קיטנה (A), מק-קארתי (B), קניקוט (C), קרחון קניקוט (D)
לחצו -/+ להתקרב או להתרחק  הצג מפה גדולה יותר
 

הפלגות גיאוגרפיות





הרוסים עוזבים את אלסקה
לקראת אמצע המאה ה- 19 התרחשו מספר דברים. ראשית, ציד הפרוות כמעט וחיסל את עצמו, כשרוב החיות הוכחדו. הרוסים החלו לנוע חזרה צפונה, הביתה. שם, בבית, היו לצאר אלכסנדר השני מספר בעיות קשות – מחסור במזומנים וחובות אדירים (בין היתר למשפחת רוטשילד), מחד, קשיי שליטה בטריטוריה מרוחקת כמו אלסקה, מאידך, וחשש ממלחמה עתידית עם הבריטים, שתביא לאיבוד אלסקה ללא תמורה כלשהי. המסקנה המתבקשת – מכירת אלסקה, "משהו חסר ערך", כפי שהתבטא אציל רוסי. הרוסים קיוו שהרוכשת תהיה ארצות הברית, שבין היתר תשמש חיץ בין רוסיה לבריטיש קולומביה, שהיתה חלק משלטון הכתר האנגלי.
 
ב-30 בחודש מרץ, 1867, נחתם הסכם המכירה בין השגריר הרוסי בארה"ב לבין שר החוץ האמריקאי וויליאם ה. סוארד (William H. Seward), תאריך שמצוין עד היום באלסקה, כ"יום סוארד". ההסכם אושר על ידי הצאר אלכסנדר השני, אך בציבור האמריקאי ובקונגרס היתה לו התנגדות, שמצאה את ביטויה במאמרים על "סכלותו של סוארד" ובקריקטורות שבהן שאלו "מה יעשה סוארד במקרר שלו...".
 
רק לאחר מאבקים של יותר מחצי שנה אושר ההסכם. ב- 18 באוקטובר, 1867, בטקס צנוע, הורד הדגל הרוסי מהתורן בחזית ארמון המושל בסיטקה (Sitka), בירתה של אלסקה בתקופת הרוסים, ובמקומו הונף דגל הכוכבים והפסים. עדות כתובה של עד ראיה מתארת בהומור את הטכס, בו "נתקע" הדגל הרוסי באמצע הדרך למטה, וחיילים נאלצו לטפס על התורן בכדי לשחררו. ה- 18 באוקטובר הוא חג - "יום אלסקה".

 
אלסקה, קניקוט
מכרה קניקוט, כל הבתים צבועים אדום  (צילום: חיים קרופך)
 
אלסקה כמכרה זהב (וגם כסף, עופרת, נפט ועוד)
ההיסטוריה הוכיחה שרכישת אלסקה היתה אולי העיסקה המוצלחת ביותר אי-פעם. מה שנרכש ב- 7.2 מיליון דולר, הניב רווחים עצומים. בקרקע הקפואה מרבית השנה של המקום "חסר הערך", בעיני הרוסים, נמצאו מחצבים יקרים, כמו זהב, כסף, עופרת, אבץ, נחושת, פחם ונפט. היום מגלים שם "מינרלים נדירים" (Rare Earth Elements) בעלי ערך רב.
 
את רווחי הזהב של אלסקה מעריכים ביותר מ- 12 מיליארד דולר. בשנת 1990 בלבד, הרווחים ממחצבים שאינם מקורות אנרגיה, היו 534 מיליון דולר. רווחי הנפט מגיעים למיליארדי דולרים, וחלק מהם מחולק, מדי שנה, לכל תושבי אלסקה, דרך "קרן בת-קיימא לאלסקה". ולא הזכרנו עדיין את הערך העצום של אלסקה מבחינה גיאו-אסטרטגית, את הרווחים מניצול היערות, הדגה העשירה, וכמובן, התיירות!

 
אלסקה, קניקוט
קניקוט, המבנה היחיד שאינו צבוע אדום שימש כמרפאה   (צילום: חיים קרופך)
 





העיירה של המכרה והקרחון
כאן אנו מגיעים לסיפור של קניקוט (Kennecott). בשנת 1900 גילו שני סיירים, ג'ק סמית וקלארנס וורנר, סלעים ירקרקים בזמן ששוטטו באזור קרחון קניקוט (Kennicott Glacier). לאחר בדיקות מעמיקות הסתבר שבאזור יש מרבצי נחושת באיכות מצוינת, וגם כסף ומעט זהב (וכל מה שהם חיפשו היה מרעה טוב לסוסיהם..) במהרה התארגנה קבוצת אנשים שביחד תכננו להפיק נחושת מהאזור.
 
ב- 1911 החלו להפיק נחושת בקניקוט. הוקם מפעל, שאליו הובאו העפרות מחמשה מכרות נפרדים, ובו בוצע סינון ומיצוי ראשוני של העפרה. לימים צמחה ליד המפעל "עיירה" קטנה, למעשה מתחם שבו סדנאות, בניין מגורים לעובדים, בית מגורים עבור המנהל, מרפאה, תחנת כח, מחסנים וכל הדרוש לקיום בני אדם במקום המבודד הזה. לעיירה קראו קניקוט, על שם הקרחון שבסביבה (הקרחון נקרא על שמו של חוקר הטבע של אלסקה - רוברט קניקוט).
 
רצה הגורל ופקיד אלמוני טעה ברישום השם, והדפיס אותו Kennecott, ומאז זה השם שדבק במקום. ההסבר הזה ניתן לטובת המבקרים במקום, שמתבלבלים באיות השונה של השמות: אתרי הטבע – הקרחון והנהר, נקראים קניקוט (Kennicott), שמם של המכרה הישן ושרידי העיירה נכתבו מאז בהרבה מקומות קנקוט (Kennecott).
 
מסילת ברזל נסללה עד לאתר, בכדי להוביל את תוצרת המפעל. המפעל פעל עד 1938, ותוך 20 שנה נחשב לריכוז הנחושת הגדול והחשוב בעולם. רווחי המפעל ממכירת הנחושת עלו על 200 מיליון דולר, ורווחים נוספים זרמו ממכירת כסף. הרכבת האחרונה, עמוסת מטען, עזבה אותו ב- 10 בנובמבר 1938. המקום ננטש, חלק מהמבנים בו פורק ונמכר.

 
אלסקה, קניקוט
המפעל של מכרה קניקוט, מתנשא לגובה 14 קומות  (צילום: חיים קרופך)
 
מגורי העובדים שהפכו לבית מלון
ב- 1980 החל המקום להיות מוקד לתיירות. בתחילה רק לתיירות מקומית, ובהמשך גם לתיירות זרה. ב- 1986 הוכר מכרה קניקוט כ"אתר היסטורי לאומי", בהשגחת רשות הגנים הלאומיים של ארה"ב. שרידי מבנים מתמוטטים פונו, ואלה שהוחלט להשאירם עברו (ועוברים עדיין) שיפוצים, שמטרתם הן לשמר את ההיסטוריה והן לחזק אותם על מנת למנוע תאונות.
 
רוב המבנים צבועים בצבע אדום, כפי שנצבעו בעבר, פשוט כי הצבע האדום היה הזול ביותר שיכלו להשיג בוני המפעל, ולא משום סיבה אחרת. מה שנשאר הוא המבנה המרכזי של המפעל, בן 14 קומות, המבנה הגדול של מגורי העובדים, שהפך לבית מלון – קניקוט גליישר לודג' (Kennicott Glacier Lodge), אבל שומר על האווירה שהיתה במקום, ומבנים נוספים. החדרים בבית המלון פשוטים, אבל נוחים. כמו שהיה בעבר – השרותים משותפים לכמה חדרים, אך נקיים למופת. המסדרונות וכל החדרים מקושטים באביזרים מימי הפעילות במקום – טפסי הזמנה של חומרים וציוד, כלי עבודה וצילומים. חדר האוכל, בקומה הראשונה, גם הוא צנוע בעיצובו, אך הארוחות בו אינן נופלות באיכותן מאלו של מלונות חמשה כוכבים.

קניקוט גליישר לודג'
 
אלסקה, קניקוט
קניקוט גליישר לודג', מגורי הכורים שהפכו לבית מלון  (צילום: חיים קרופך)
 
הפארק הלאומי רנגל-סט. אליאס
מוקד המשיכה של המטיילים והמבקרים במקום אינו רק המפעל. קניקוט נמצא בתחומי הפארק הלאומי רנגל-סט. אליאס (Wrangell–St. Elias National Park), בלב אזור פראי, המאפשר טיולים רגליים, טרקים למכרות הנטושים המרוחקים מהמפעל, טיול על אחד הקרחונים באזור, הליכה בשבילי היער, טיולי ראפטינג או גלישה על כבלים ("אומגות") מעל ליער. וכמובן, סיור מודרך במפעל הנחושת בן 14 הקומות. צוות מדריכים עומד לרשות המטיילים – להדרכה או ליעוץ למי שחפץ לטייל באופן עצמאי.

עם שטח של 53 אלף קמ"ר (יותר מפי 2 משטחה של ישראל), הפארק הלאומי רנגל-סט. אליאס הוא שמורת הטבע הגדולה ביותר באלסקה. הר סט. אליאס, שפסגתו מתנשאת לגובה 5,509 מ', בגבול בין אלסקה לקנדה, 
הוא ההר השני בגובהו  בארה"ב וקנדה. בשמורה שדות קרח עצומים וקרחונים רבים, ורובה אינה נגישה לכלי רכב. 
 
אלסקה, רנגל סט. אלייאס
נופי שמורת רנגל-סט. אליאס, לצדי כביש מקארתי  (צילום: Sewtex)
Creative Commons Attribution-Share Alike 3.0 Unported
 
הגעה לקניקוט
את הדרך לקניקוט עושים בטיסה במטוס קל, שגם היא חוויה נפלאה. הטייסים המיומנים תרים בעיניהם המנוסות אחר בעלי חיים, כמו דובים או אייל קורא, וכאשר מאתרים אחד מאלה, הם מנמיכים טוס בכדי שגם הנוסעים ייהנו מהמראה. מלמעלה מקבלים תמונה פנורמית של כל האזור, העשיר בהרים, קרחונים, אגמים ומפלי מים.
 
המטוס נוחת בעיירה מקארתי (McCarthy), עיירה ששימשה בעבר הרחוק מקום בילוי, בריחה ומנוחה מתנאי העבודה הקשים במפעל, שתיה בפאב (במפעל היתה מדיניות קשוחה של "יובש") וכל בילוי מסוג אחר. היום חיות במקום פחות מ- 10 משפחות, כמה עשרות אנשים, ובחורף המקום מתרוקן כמעט לחלוטין מיושביו. ממק-קארתי מגיעים לקניקוט, מרחק של כ-6 ק"מ, במכונית של בית המלון. לחילופין, במק-קארתי עצמה יש היום כמה מקומות לינה לתיירים.
לינה בעיירה מקארתי
 
נוסעים מאנקורג' מזרחה, על כביש מספר 1, מרחק 296 ק"מ עד לצומת גלנאלן (Glennallen), וממנה דרומה, 51 ק"מ על כביש מס. 4, עד לצומת כביש 10. פונים מזרחה ונוסעים 53 ק"מ על כביש 10, עד צ'יטְנָה (Chitina). מכאן עד מקארתי יש דרך די משובשת, שאורכה 100 ק"מ, וכאמור, מומלץ לעשות אותה בטיסה (את הרכב ניתן להשאיר בחניה בצ'יטְנָה).
אפשרות נוספת: בטיסה מאנקוראג' (שעתיים) למק-קארתי.
 
 
מידע נוסף
הפארק הלאומי רנגל-סט. אליאס
מלון קניקוט גליישר לודג' 
סיורים בקנקוט

לינה באלסקה - השוואת מחירים והזמנות

כתבות נוספות על אלסקה
טיול בעקבות נדידת בעלי חיים באלסקה
טיול בדרום-מזרח אלסקה
מסלול קצר: המיטב של אלסקה ויוקון

אלסקה בקרוואן – חלק א'






חיים קרופך

 
אודות הכותב
חיים קרופך, דוקטור לזואולוגיה וביולוגיה ימית. מדריך ותיק במסלולים גיאוגרפים ואחרים. בעל השכלה מעמיקה במדעי הטבע ובמדעי הרוח. מתעניין בכל תחומי היצירה האנושית. עבד בחברה להגנת הטבע והדריך בה. מתמחה במסלולי אמריקה, מאלסקה עד ארץ האש ומאיי סן-בלאס עד גלפאגוס והוואי.

לקריאת כתבות נוספות של חיים








מספר צפיות: 5372
2024