הפארק הלאומי רנגל-סנט אליאס ומכרה הנחושת קניקוט
מאת: ד"ר חיים קרופך


ביקור במפעל הנחושת קניקוט אינו רק ביקור במפעל ישן שנסגר. למעשה זה ביקור שמאפשר לראות את נופיו הפראיים של הפארק הלאומי רנגל-סנט אליאס, הזדמנות לראות יישוב בו חיה קהילה קטנה בבדידות אופיינית לחיים באלסקה, ומקשר אותנו להיסטוריה הכלכלית שלה.


אנחנו נתחיל בהיסטוריה, המרתקת כשלעצמה, ונסיים בביקור במכרה הנטוש ובשמורת הטבע שסביבו, הנמצאים בדרום-מזרח אלסקה.
 
אלסקה, מכרה הנחושת קניקוט
מכרה הנחושת קניקוט בשמורת רנגל-סנט אליאס, פיסת היסטוריה (צילום: jtstewartphoto)

שמורת רנגל-סנט אליאס
שמורת רנגל-סנט אליאס, טבע פראי (צילום: Cappan)

הרוסים מגיעים לאלסקה

הסיפור מתחיל בסיפור רכישתה של אלסקה מידי הרוסים. את הדרך לאלסקה גילה עבור הרוסים, בשליחות הצאר, הספן הדני ויטוס ברינג. ברינג, ששילם בחייו על התגלית, זכה לשם עולם: על שמו נקראים ים ברינג, מצר ברינג וגם גשר ברינג. האחרון הוא מעבר יבשתי שנוצר בין אסיה לצפון אמריקה בתקופות הקרח האחרונה, כשפני הים ירדו ונחשפה יבשה, ועליו נדדו בעלי חיים בשני הכיוונים ובני אדם בכיוון אחד – לאמריקה! הנדידה הזו זכתה לכינוי "נדידה ברינגיאנית".
 
הרוסים הגיעו לאלסקה במאה ה-18, והדבר היחיד שעניין אותם היה פרוות. לשם כך הם צדו כל בעל חיים אפשרי, שיעבדו באכזריות את תושבי הארץ האלאוטיים והפכו אותם לציידי פרוות בכפייה. מאלסקה נדדו הרוסים דרומה,
עד קליפורניה, ובדרכם הביאו להכחדה סופית של פרת הים הענקית (Steller's Sea Cow) שבה התחילו הילידים, וכן כמעט הביאו להכחדת אריה הים הקליפורני ולוטרת הים.
 

היעדים בכתבה זו: העיירה קיטנה (A), העיירה מק-קארתי (B), מפעל הנחושת קניקוט (C), קרחון קניקוט (D)
 

 ברירת מחדל



הרוסים עוזבים את אלסקה

לקראת אמצע המאה ה-19 התרחשו מספר דברים. ראשית, ציד הפרוות כמעט וחיסל את עצמו, כשרוב החיות הוכחדו. הרוסים החלו לנוע חזרה צפונה, הביתה. שם, בבית, היו לצאר אלכסנדר השני מספר בעיות קשות – מחסור במזומנים וחובות אדירים (בין היתר למשפחת רוטשילד) מחד, קשיי שליטה בטריטוריה מרוחקת כמו אלסקה מאידך, וחשש ממלחמה עתידית עם הבריטים, שתביא לאיבוד אלסקה ללא תמורה כלשהי. המסקנה המתבקשת – מכירת אלסקה, "משהו חסר ערך", כפי שהתבטא אציל רוסי. הרוסים קיוו שהרוכשת תהיה ארצות הברית, שבין היתר תשמש חיץ בין רוסיה לבריטיש קולומביה, שהייתה חלק משלטון הכתר האנגלי.
 
ב-30 במרץ 1867 נחתם הסכם המכירה בין השגריר הרוסי בארה"ב לבין שר החוץ האמריקאי וויליאם ה. סוארד (William H. Seward), תאריך שמצוין עד היום באלסקה, כ"יום סוארד"
(Seward's Day). ההסכם אושר על ידי הצאר אלכסנדר השני, אך בציבור האמריקאי ובקונגרס נתקל בהתנגדות, שמצאה את ביטויה במאמרים על "סכלותו של סוארד" ובקריקטורות שבהן שאלו "מה יעשה סוארד במקרר שלו...".
 
רק לאחר מאבקים של יותר מחצי שנה אושר ההסכם. ב-18 באוקטובר 1867, בטקס צנוע, הורד הדגל הרוסי מהתורן בחזית ארמון המושל בסיטקה (Sitka), בירתה של אלסקה בתקופת הרוסים, ובמקומו הונף דגל הכוכבים והפסים. עדות כתובה של עד ראייה מתארת בהומור את הטקס, בו "נתקע" הדגל הרוסי באמצע הדרך למטה, וחיילים נאלצו לטפס על התורן כדי לשחררו. תאריך זה, 18 באוקטובר, הוא חג
 "יום אלסקה".
 
שמורת רנגל-סנט אליאס
בעיות קשות הביאו את רוסיה למכור את אלסקה לארה"ב. נופי שמורת רנגל-סנט אליאס (צילום: Cappan)
 

אלסקה כמכרה זהב (וגם כסף, עופרת, נפט ועוד)

ההיסטוריה הוכיחה שרכישת אלסקה הייתה אולי העסקה המוצלחת ביותר אי פעם. מה שנרכש ב- 7.2 מיליון דולר, הניב רווחים עצומים. בקרקע הקפואה מרבית השנה של המקום "חסר הערך", בעיני הרוסים, נמצאו מחצבים יקרים כמו זהב, כסף, עופרת, אבץ, נחושת, פחם ונפט. היום מגלים שם "מינרלים נדירים" (Rare Earth Elements) בעלי ערך רב.
 
את רווחי הזהב של אלסקה מעריכים ביותר מ-12 מיליארד דולר. בשנת 1990 בלבד, הרווחים ממחצבים שאינם מקורות אנרגיה היו 534 מיליון דולר. רווחי הנפט מגיעים למיליארדי דולרים, וחלק מהם מחולק, מדי שנה, לכל תושבי אלסקה, דרך "קרן בת-קיימא לאלסקה". ולא הזכרנו עדיין את הערך העצום של אלסקה מבחינה גיאו-אסטרטגית, את הרווחים מניצול היערות, הדגה העשירה, וכמובן, התיירות.

 
מכרה הנחושת קניקוט באלסקה
באלסקה נמצאו מחצבים יקרים כמו זהב, כסף, נחושת ונפט – שהניבו מיליארדים (צילום: David González Rebollo)
 



העיירה של המכרה והקרחון

כאן אנו מגיעים לסיפור של קניקוט (Kennecott). בשנת 1900 גילו שני סיירים – ג'ק סמית וקלארנס וורנר, סלעים ירקרקים בזמן ששוטטו באזור קרחון קניקוט (Kennicott Glacier). לאחר בדיקות מעמיקות הסתבר שבאזור יש מרבצי נחושת באיכות מצוינת, וגם כסף ומעט זהב, וכל מה שהם חיפשו היה בכלל מרעה טוב לסוסיהם. במהרה התארגנה קבוצת אנשים שביחד תכננו להפיק נחושת מהאזור.
 
ב-1911 החלו להפיק נחושת בקניקוט. הוקם מפעל, שאליו הובאו העפרות מחמישה מכרות נפרדים, ובו בוצע סינון ומיצוי ראשוני של העפרה. לימים צמחה ליד המפעל "עיירה" קטנה, למעשה מתחם שבו סדנאות, בניין מגורים לעובדים, בית מגורים עבור המנהל, מרפאה, תחנת כוח, מחסנים וכל הדרוש לקיום בני אדם במקום המבודד הזה. לעיירה קראו קניקוט, על שם הקרחון שבקרבתה (הקרחון נקרא על שמו של חוקר הטבע של אלסקה 
– רוברט קניקוט).
 
רצה הגורל ופקיד אלמוני טעה ברישום השם והדפיס אותו כ- Kennecott, ומאז זה השם שדבק במקום. ההסבר הזה ניתן לטובת המבקרים במקום, שמתבלבלים באיות השונה של השמות: אתרי הטבע – הקרחון והנהר, נקראים קניקוט (Kennicott), שמם של המכרה הישן ושרידי העיירה נכתבו מאז בהרבה מקומות קנקוט (Kennecott).
 
מסילת ברזל נסללה עד לאתר כדי להוביל את תוצרת המפעל, שפעל עד 1938, ותוך 20 שנה נחשב לריכוז הנחושת הגדול והחשוב בעולם. רווחי המפעל ממכירת הנחושת עלו על 200 מיליון דולר, ורווחים נוספים זרמו ממכירת כסף. הרכבת האחרונה, עמוסת מטען, עזבה אותו ב-10 בנובמבר 1938, אז המקום ננטש, חלק מהמבנים בו פורקו ונמכרו.

 
מכרה הנחושת קניקוט באלסקה
לצד המפעל צמחה עיירה קטנה, שנקראה על שם הקרחון הסמוך  קניקוט, הנראה כאן ברקע (צילום: elmvilla)
 

מגורי העובדים שהפכו לבית מלון

בשנת 1980 החל המקום להיות מוקד לתיירות. בתחילה רק לתיירות מקומית, ובהמשך גם לתיירות זרה. ב-1986 הוכר מכרה קניקוט כ"אתר לאומי היסטורי", בהשגחת רשות הגנים הלאומיים של ארה"ב. שרידי מבנים מתמוטטים פונו, ואלה שהוחלט להשאירם עברו (ועוברים עדיין) שיפוצים, שמטרתם היא לשמר את ההיסטוריה ולחזק אותם על מנת למנוע תאונות.
 
רוב המבנים צבועים בצבע אדום, כפי שנצבעו בעבר, פשוט כי הצבע האדום היה הזול ביותר שיכלו להשיג בוני המפעל, ולא משום סיבה אחרת. מה שנשאר הוא המבנה המרכזי של המפעל, בן 14 קומות, המבנה הגדול של מגורי העובדים, שהפך לבית מלון – קניקוט גליישר לודג' (Kennicott Glacier Lodge), אבל שומר על האווירה שהיתה במקום, ומבנים נוספים. החדרים בבית המלון פשוטים, אבל נוחים. כמו שהיה בעבר – השירותים משותפים לכמה חדרים, אך נקיים למופת. המסדרונות וכל החדרים מקושטים באביזרים מימי הפעילות במקום – טפסי הזמנה של חומרים וציוד, כלי עבודה וצילומים. חדר האוכל שבקומה הראשונה צנוע גם הוא בעיצובו, אך הארוחות בו אינן נופלות באיכותן מאלו של מלונות חמישה כוכבים.

 
קניקוט גליישר לודג'
המכרה הוכר כאתר לאומי היסטורי ומבנה מגורי העובדים הפך למלון קטן – קניקוט גליישר לודג' (צילום: ManOnTheGo)
 

הפארק הלאומי רנגל-סנט אליאס

מוקד המשיכה של המטיילים והמבקרים במקום אינו רק המפעל, שכן קניקוט נמצא בתחומי הפארק הלאומי רנגל-סנט אליאס (Wrangell-St. Elias National Park). הפארק, בלב אזור פראי, מאפשר טיולים רגליים, טרקים למכרות הנטושים המרוחקים מהמפעל, טיול על אחד הקרחונים באזור, הליכה בשבילי היער, טיולי רפטינג או גלישה על כבלים ("אומגות") מעל ליער. וכמובן, סיור מודרך במפעל הנחושת המפורסם. צוות מדריכים עומד לרשות המטיילים – להדרכה או לייעוץ למי שחפץ לטייל באופן עצמאי.

עם שטח של 53 אלף קמ"ר (כמעט פי שלושה משטחה של ישראל), הפארק הלאומי רנגל-סנט אליאס הוא שמורת הטבע הגדולה ביותר באלסקה. הר סנט אליאס, שפסגתו מתנשאת לגובה 5,509 מ', בגבול בין אלסקה לקנדה
הוא ההר השני בגובהו בארה"ב וקנדה. בשמורה שדות קרח עצומים וקרחונים רבים, ורובה אינה נגישה לכלי רכב. 
 
הפארק הלאומי רנגל-סנט אליאס
הפארק הלאומי רנגל-סנט אליאס הוא הגדול ביותר באלסקה (צילום: RobsonAbbott)

אלסקה, קרחון קניקוט
טיול על קרחון, מהאטרקציות הרבות ברנגל-סנט אליאס (צילום: Kamchatka)
 

הגעה לקניקוט

את הדרך לקניקוט ניתן לעשות ברכב או במטוס קל, או לשלב את שניהם. הטיסה היא חוויה נפלאה: הטייסים המיומנים תרים בעיניהם המנוסות אחר בעלי חיים, כמו דובים או אייל קורא, וכאשר מאתרים אחד מאלה, הם מנמיכים טוס כדי שגם הנוסעים ייהנו מהמראה. מלמעלה מקבלים תמונה פנורמית של כל האזור, העשיר בהרים, קרחונים, אגמים ומפלים.

המטוס נוחת בעיירה מקארת'י (McCarthy), עיירה ששימשה בעבר הרחוק מקום בילוי, בריחה ומנוחה מתנאי העבודה הקשים במפעל, שתייה בפאב (במפעל הייתה מדיניות "יובש" קשוחה) וכל בילוי מסוג אחר. היום חיות במקום פחות מ-10 משפחות, כמה עשרות אנשים, ובחורף המקום מתרוקן כמעט לחלוטין מיושביו. ממקארת'י ישנם שירותי הסעות (שאטלים) לקניקוט, מרחק של כ-5 מייל.
 
דרך נוספת כאמור היא נסיעה ברכב שכור, שמציעה גם היא נופים נפלאים ונקודות עצירה (כפי שניתן לראות בסרטון מטה). הנסיעה אורכת כ-8.5 שעות, ויוצאת מאנקורג' מזרחה על כביש מס' 1, מרחק 180 מייל עד לצומת גלנאלן (Glennallen), דרומה לכביש מס' 4 עד אזור אגם פיפין (Pippin Lake) ופנייה מזרחה לכביש מס' 10. כעבור כ-40 דקות נסיעה תגיעו לצ'יטנה (Chitina), ומכאן עד מקארת'י יש דרך די משובשת, שאורכה 60 מייל. ניתן להשאיר את הרכב בצ'יטנה ולקחת טיסה קצרה למקארת'י.
 
הקרחונים בפארק רנגל-סנט אליאס
טיסה היא דרך נפלאה לחוות את הנופים של פארק רנגל-סנט אליאס (צילום: ManOnTheGo)
 

סרטון רוד טריפ קצר על הנסיעה מאנקורג' למקארת'י, עם הנופים היפים ונקודות העצירה המומלצות לאורך הדרך
 

מידע נוסף

כתבות נוספות על אלסקה



חיים קרופך

 
אודות הכותב
חיים קרופך, דוקטור לזואולוגיה וביולוגיה ימית. מדריך ותיק במסלולים גיאוגרפים ואחרים. בעל השכלה מעמיקה במדעי הטבע ובמדעי הרוח. מתעניין בכל תחומי היצירה האנושית. עבד בחברה להגנת הטבע והדריך בה. מתמחה במסלולי אמריקה, מאלסקה עד ארץ האש ומאיי סן-בלאס עד גלפאגוס והוואי.







סטטיסטיקות

0
מגזינים שנשלחו

0
שאלות ותשובות

0
כותבים באתר

0
כתבות באתר