www.goTravel.co.il
הכתבה מעניינת? שלחו אותה בדואר למי שתרצו

הקש בתיבה את רצף האותיות המופיע למטה:



אמנות בארץ הבסקים
מאת: ד"ר ורדה רוטשטיין מאייר


ארץ הבסקים עלתה לכותרות בעיקר בשל האלימות בה נקטו תושביה, במסגרת מאבקם להשגת עצמאות. האלימות דעכה כמעט לחלוטין, לאחר שתושבי חבל הבסקים זכו לאוטונומיה נרחבת, וכיום מושך אליו האזור תיירים רבים. מטיילים בספרד בוודאי ישמחו לגלות שלצד הנוף המקסים, מציע אזור זה מספר פניני אמנות מודרנית ועכשווית.


צבעונים במוזיאון גוגנהיים, בילבאו, חבל הבאסקים
צבעונים, פסלו של ג'ף קונס בחצר מוזיאון גוגנהיים, בילבאו  (צילום: זהבה מסטר)
 
ארץ הבסקים היא שטח היסטורי, המשתרע על פני שטח נרחב בדרום-מערב צרפת וצפון ספרד, במערב הרי הפירנאים ולחופי האוקיינוס האטלנטי. הבסקים, תושביו של חבל ארץ זה, חיים באזור מזה מאות בשנים. בצדו הספרדי של הגבול, בו נבקר בכתבה זו, נחלקת ארץ הבסקים לשתי קהילות אוטונומיות: נווארה וחבל הבסקים.
 
בכתבה זו אכוון זרקור לעבר מספר פניני אמנות בחבל הבסקים: העיירה גרניקה עם העתק היצירה גרניקה של פיקאסו, העיר התעשייתית בילבאו, שעלתה על המפה בזכות מוזיאון גוגנהיים בעיצובו המיוחד של הארכיטקט פרנק גֶרי, ופסליו של הפסל הספרדי אדוארדו צ'ילדה בעיר החוף סן סבסטיאן.
כתבות על חבל הבסקים

כתבות על ספרד לפי אזורים


יעדים בכתבה: בילבאו (A), גרניקה לומו (B), סן סבסטיאן (C), הרנני (D)


גיל הזהב




 
זוועות ההפצצה האווירית בגרניקה
אתחיל בסיפור העיר גרניקה (Guernica), השוכנת בצפון חבל הבסקים. העיר נודעה בעיקר בשל ההפצצה האווירית המסיבית, שבוצעה על ידי צבא גרמניה הנאצית, באפריל 1937. היה זה במהלך מלחמת האזרחים בספרד, בניסיון להכניע את תומכי השלטון. חיל האוויר הגרמני הוזמן על ידי הגנרל פרנסיסקו פרנקו, שעמד בראש המורדים בממשלה והיה מקורב לפשיסטים בגרמניה ואיטליה. ההפצצה בגרניקה שימשה לגרמנים זירת ניסוי, כהכנה לקראת מלחמת העולם השנייה.
 
העיר נהרסה כמעט כליל ותושביה סבלו אבדות קשות. בין השרידים היחידים נותר העץ השרוף, למרגלותיו התקיימה האסיפה הכללית של הפרלמנט הבאסקי , והוא הפך לסמלה של העיר.
 
גרניקה של פיקאסו
פבלו פיקאסו, האמן הספרדי שחי באותם ימים בפריז, צייר את הציור גרניקה על מנת להנציח את זוועות ההפצצה. הציור הפך לאחד מסמלי ההרס והאובדן של המלחמה כולה ומלחמות בכלל. היצירה המקורית הגיעה למדריד, בירת ספרד, רק לאחר מותו של פרנקו. היא מוצגת כיום במוזיאון ריינה סופיה (Reina Sofía) שבמדריד. בעיר גרניקה, בקרבת בניין הפרלמנט (של נפת ביסקאיה), ניתן לראות ציור קיר - העתק ליצירה המקורית של פיקאסו.
כתבה על מדריד ומוזיאון ריינה-סופיה
 
פיקאסו בוחר במוטיבים ספרדיים, כחלק מהסמלים המופיעים ביצירה. כך ניתן להבחין בזירת מלחמת השוורים, המינוטאור (חצי אדם, חצי שור), הצליבה, הסוס הפצוע, ראש שור בעל פני אדם, ראש הסוס המוכה והמיוסר, הלוחם המת, אשה צורחת ואשה המבכה את מות בנה.
הגרניקה הוא ציור ענק ממדים, בצבעי שחור ולבן, צבעיו של העיתון עם צילומי הזוועה שהגיע לידיו של פיקאסו. הסגנון שבחר פיקאסו הינו קוביזם וקולאז', תוך עיוות פרופורציות ואנטומיית הדמויות המוצגות ביצירה.
 
ביצירה גרניקה אין תיאור ריאליסטי של הפצצה, אלא דמויות סימבוליות המביעות כאב וייסורים. בצדה השמאלי של היצירה מופיע שור מעוות, המסמל את ספרד, מעל אשה המבכה את מות ילדה, נושאת אותו בידיה כמו בציורי הפייטה הנוצרים. במרכז סוס פוער את פיו בזעקה, ומתחתיו חייל פצוע האוחז בידו חרב שבורה, ממנה צומח פרח. מעל הסוס מנורה דולקת בצורת עין. מימין לסוס אשה צורחת, האוחזת בעששית בידה ונראית מבוהלת, ראשה נמתח קדימה מתוך גופה. מעל האשה דמות הטרובדור, סמלה של ספרד. כל הדמויות משדרות כאב ופחד נורא, המעוות את צורתן. החושך מקיף וסוגר על הדמויות ורק עששית ומנורה מנסות להאיר את המקום, אליו נקלעו הדמויות במצוקתן. יתכן שהמנורה הדולקת, הממוקמת בחלקו העליון של הציור, היא רמז להפצצות שנחתו על האנשים מהשמיים. הדמויות המצוירות מנסות להימלט מתוך החדר או לעבר החלון, אבל אין מוצא.
 
"גרניקה" משלבת יחדיו מאורע חיצוני פוליטי, שהאמן מגיב עליו, וסמלים אישיים של פיקאסו – השור, הסוס וקלסתר פנים - סמלים שהוא הרבה לציירם. בגרניקה אפשר לראות ביטוי לייאוש, הבעת מחאה חריפה נגד המלחמה וביקורת על המשטר הפשיסטי.
בתי מלון בעיירה גרניקה
 
גרניקה, פיקאסו
גרניקה של פיקאסו, זוועות ההפצצה האווירית על העיר  (מקור: ויקימדיה)
 
בילבאו – מעיר תעשייתית למוקד תיירות
עם למעלה מ- 350 אלף תושבים, בילבאו (Bilbao) היא העיר הגדולה בחבל הבסקים והעשירית בגודלה בספרד. בירת נפת ביסקאיה (Biscay), אחת משלוש הנפות של חבל הבסקים, היא עיר תעשייתית חשובה, בזכות הנמל על נהר נרביון (Nervión), הזורם אל מפרץ ביסקאי. באזור התגלו מרבצי ברזל, שהפכו את העיר לאחת הערים החשובות בספרד.
 
עד סוף המאה העשרים היתה בילבאו עיר גדולה ואפורה, שאף אחד לא חשב שתעלה על מפת המטיילים. אבל אז קרה הנס! נבנה בה מוזיאון גוגנהיים (Museo Guggenheim), המציג אמנות מודרנית ועכשווית, ומאותו הרגע בילבאו מזוהה עם המוזיאון. המוזיאון מושך תיירים רבים והוא עורר את העיר והעניק לה חיים חדשים.
בתי מלון בבילבאו
 
מוזיאון גוגנהיים בילבאו
בעלות של יותר ממאה מיליון דולר, על שטח של 24 אלף מ"ר, נבנה מוזיאון גוגנהיים בבילבאו, המבנה המגלומני של האדריכל פרנק גרי (Frank Gehry). תחילת הבניה בשנת 1993 ולאחר כארבע שנים עמד מבנה מפואר ויוצא דופן. המוזיאון, שצורתו מזכירה דג או ספינה, הינו מבנה מרשים המושך תשומת לב. המבנה הפיסולי מצופה טיטניום ומשלב ברזל, זכוכית, עץ ומים.
 
אך בתכנון המבנה ישנה התעלמות מתפקידו להציג יצירות אמנות על קירותיו. חלונות הזכוכיות הגדולים מכניסים אור לאולמות התצוגה, אך אינם משאירים קיר לתצוגה, מאחר ולמבנה כמעט ואין קירות. חללים מוזרים ולא ישרים, הפכו את המוזיאון למשימה מאתגרת לאוצרי התערוכות.
 
האדריכל פרנק גרי, ששם משפחתו המקורי הוא גולדברג, גדל במשפחה יהודית בטורונטו. סבתו היהודיה היתה לוקחת אותו לשוק לקנות דגים לשבת, וכך הדג וצורתו נחרטו במוחו והפכו להיות הצורה המרכזית של יצירותיו.
 
אוסף היצירות הקבוע הגיע ממוזיאוני גוגנהיים האחרים ברחבי העולם. את כל מוזיאוני גוגנהיים הקימה קרן שייסד סלומון גוגנהיים (Solomon R. Guggenheim) איש עסקים אמריקאי ואספן אמנות מודרנית, שהשקיע כספים רבים באוספי אמנות ובדרכי הצגתם. במוזיאון גוגנהיים בבילבאו מוצגים מיטב ציירי העולם, בהם: פיקאסו, קנדינסקי , מירו, דאלי, ג'ף קונס ואחרים, וכן תערוכות מתחלפות.
 
באולם המרכזי, אותו מדמים כזנב "הדג", מוצגת יצירה קבועה של האמן ריצארד סירה (Richard Serra), יליד סן פרנסיסקו. הוא למד אמנות, אדריכלות וציור, והחל לפסל ב- 1966, תחילה בחומרים מסורתיים ולאחר מכן בפלדה. במוזיאון גוגנהיים מציג סירה פסל דמוי נחש, העשוי יריעות פלדה מתפתלות במרכז המרחב. היצירה מורכבת משמונה חלקים, בגובה 3.5 עד 4.2 מטר, שמשקל כל אחד מהם- 40 עד 276 טון.
עבודת מתכת זו נקראת The Matter of Time (שאלה של זמן). פרנק גרי תכנן את האולם במיוחד עבור סירה, וסירה תכנן את יצירתו במיוחד עבור מרחב תצוגה זה.
המיצב מאפשר לצופים להיכנס לחלליו הפנימיים, תוך קבלת תחושות של מקום סגור, צר או רחב, דק או עבה, כבד או קל. מומלץ לעלות לקומה השנייה ולהשקיף על היצירה מלמעלה, לראות את פיתוליו המתעקלים של המיצב הנראה כנחש .
 
 The Matter of Time, ריצארד סירה, חבל הבאסקים
The Matter of Time, יצירתו של ריצארד סירה (צילום: זהבה מסטר)




 
פסלים סביב מוזיאון גוגנהיים
מסביב למוזיאון פזורים מספר פסלים. אחד הבולטים בהם הוא פסלו של ג'ף קונס, צבעונים (Tulips), הנראה בפתיחת הכתבה. ג'ף קונס (Jeff Koons) הוא פסל וצייר אמריקאי יליד 1955, יוצר פסלים פרובוקטיביים על גבול הקיטש והניאו-פופ. הוא עושה שימוש בחפצים יומיומיים, אותם הוא הופך בעזרת חומרים אצילים ליצירות אמנות. כך, פרחי הצבעונים שנוצקו במתכת או פלדה, הצבועים בצבעים עזים ומבריקים, אינם עוד סתם זר פרחים אלא עולים מדרגה והופכים לפסל. זר הפרחים של ג'ף קונס הפך ליצירת אמנות יקרה, אשר שייכת לאמנות הגבוהה. במבט ראשון נראים הצבעונים כבלונים פשוטים, אך לאחר הגילוי, הופכת אותם ההכרה בחומר המתכתי לבעלי ערך רב יותר.
  
בחזית המוזיאון מוצבת יצירה נוספת של ג'ף קונס – כלבלב (Puppy) ענק עשוי פרחים, המתנשא לגובה 12.4 מטר. כדי שיראה פורח חייב הפסל לעבור טיפול יום-יומי של השקיה והחלפת צמחים. כלב הטרייר מייצג את האצולה ברחבי אירופה, נשים עשירות המחפשות להן כלב שעשועים. כמו פסל כלב עשוי פורצלן, המוצג בוויטרינה בסלון, יצר האמן פסל ענק עשוי מחומרים מתכלים, המוצג בחוץ. הכלבלב של קונס מעלה שאלות הנוגעות לחומרי האמנות ולגבולותיה.
 
כלבלב שכולו פרחים - ג'ף קונס, חבל הבאסקים
כלבלב שכולו פרחים, פסלו של ג'ף קונס (צילום: צביה הדרי)
 
ברחבה האחורית של מוזיאון גוגנהיים, הצופה אל הנהר, מוצגת יצירה של האמנית לואיז בורז'ואה (Louise Bourgeois), אמריקאית ילידת צרפת (1911 - 2010). יצירתה סובבת סביב התעללותו הנפשית והפיסית של אביה, ממנה לא השתחררה עד יום מותה. במהלך הקרירה האומנותית היא הרבתה להציג את סערת הנפש שלה. בורז'ואה נחשבת אמנית נשית פורצת דרך, שהשפיעה על אמנים רבים. עיסוקה המרכזי – הגוף, נשים וגברים, אמהות, מיניות, לידה ומוות. בין הסדרות הידועות שלה נמצאת סדרת "העכביש" - פסלי ענק של עכבישים, המוצגים במספר מוזיאונים בעולם. אחד מהם, הפסל אמא (Maman), עכביש ברונזה בגובה כעשרה מטר, ניצב ברחבת מוזיאון גוגנהיים בביליבאו.
 
אמא עכביש - לואיז בורג'ואה, חבל הבאסקים
אמא עכביש, פסלה של לואיז בורג'ואה (צילום: זהבה מסטר)
 
סן סבסטיאן ופסליו של אדוארדו צ'ילידה
סן סבסטיאן (San Sebastián), הנקראת בבסקית דונוסטיה, היא בירת נפת גיפוסקואה (Gipuzkoa), אחת משלוש הנפות של חבל הבסקים. סן סביסטאן שוכנת לחופי מפרץ ביסקאיה בקרבת הגבול הצרפתי. העיר נשלטת על ידי שתי גבעות: גבעת איגלדו (Igeldo) וגבעת אורגויי (Urgull), שעליה פארק גדול ובמרכזו מצודת דה לה מוטה (Castillo de la Mota). בין שתי הגבעות משתרע מפרץ הקונכייה (Bahía de La Concha). את סן סבסטיאן פקדו אישים חשובים רבים וחלק מהם בנו בה את ארמונותיהם. העיר מפורסמת במכללות להכשרת אשפי מטבח ובפסטיבל הסרטים המתקיים בה.
בתי מלון בסן סבסטיאן
 
על צלע ההר הציב בשנת1977האמן אדוארדו צ'ילידה (Eduardo Chillida) את פסלו מסרק הרוחות (El Peine del viento). צ'ילידה (1924-2002) היה אמן באסקי, שעבודותיו מאופיינות בגישה מונומנטלית ומופשטת. בתחילת דרכו היו פסליו פיגורטיביים, ובמהלך דרכו האמנותית הם הופכים למופשטים, עשויים בעיקר מפלדה ובגודל מרשים. לדבריו של צ'ילידה, יצירתו היא מסע לגלוי החלל הפנימי של הפסל והחלל המקיף אותו. פסליו צומחים מהסלע או מהאדמה עליה הם מוצבים.
 
הפסל מסרק הרוחות (El Peine del viento) ממוקם על שפת הים, במפרץ הקונכייה בסן סבסטיאן. הפסל נתון לרוחות השמים, לגלי הים ולמזג האוויר המשתנה. הוא מורכב משלושה חלקים, המחוברים לסלע על צלע ההר, בשלושה מצבים שונים. הפסלים מוקפים בים וממוקמים במקום קסום ומיוחד, היוצר הרמוניה בין ים, סלעים וברזל. המקום משמש "כנשמת" הפסל, והחיות שלו בעצם הצבתו במקום. צ'ילידה בחר לא להציב את פסליו באזור אורבני אלא בטבע. מאחר והפסלים אינם צמודים, אלא במרחק זה מזה, נותר מרחב וחלל המקיף אותם ומשמש חלק מהפסל.
 
מסרק הרוחות של אדוארדו צ'ילידה בסן סבסטיאן מסרק הרוחות של אדוארדו צ'ילידה בסן סבסטיאן
מסרק הרוחות של אדוארדו צ'ילידה, אמנות בחבל האסקים מסרק הרוחות, אמנות בחבל האסקים
מסרק הרוחות של אדוארדו צ'ילידה, פסל בשלושה חלקים על החוף בסן סבסטיאן (צילום: זהבה מסטר)
 
את השראתו שאב צ'ילדה מנופי הפירנאים, מתרבות הבסקים והפטריוטיות הבאסקית. הוא אינו שוכח את שורשיו הבסקים. במהלך הקריירה האמנותית שלו היה חלומו למצוא מקום בו יוכל להציג את פסליו. ואכן בשנת 1983 הוא מצא אחוזה כפרית מהמאה ה-16, בעיירה הרנני (Hernani), מעט דרומית לסן סבסטיאן, אותה הוא שיפץ במשך 17 שנים והפך למוזיאון. מוזיאון צ'ילידה-לקו (Museo Chillida-Leku) נפתח בשנת 2000, ומוצגים בו מספר רב של פסלים, העשויים פלדת קורטן ונראים חלודים מרגע הווצרותם. למרבה הצער נסגר המוזיאון בתחילת שנת 2011, אך מנהליו מקווים שהבעיות הכספיות יפתרו והמוזיאון יפתח מחדש (כדאי לעקוב באתר האינטרנט).
 
המלצה על שני ספרים
גרניקה, מאת דייב בולינג, הוצאת אריה ניר, רומן היסטורי על אהבה ומשפחה בצל המלחמה בעיירה הבאסקית גרניקה. על רקע המלחמה מתרחשת אהבה בין רקדנית וגבר באסקי צעיר.
מלחמתו של פיקאסו, מאת ראסל מרטין, הוצאת אופוס, מתאר את יצירתו של פבלו פיקאסו כזעקת מחאה, שנולדה בעקבות השמדת העיר הבאסקית גרניקה. בספר מתוארת הטרגדיה, תוך שילוב נדיר של ההכנות ליצירה, נגיעה במלחמת האזרחים בספרד ודיווחים מאנשים שעדיין חיים לאחר התופת.
כתבות על ספרד לפי אזורים





ורדה מאייר אודות הכותבת
ד"ר ורדה רוטשטיין מאייר, מדריכת טיולים, בעלת תואר דוקטור באמנות ומגדר, מרצה לאמנות, מומחית לאיטליה. מדריכת טיולים למרוקו, הודו, מזרח אירופה, דרום צרפת, צפון ספרד. שותפה לכתיבת הספר "איטליה" בהוצאת שיחור. מייעצת למטיילים לאיטליה, צרפת וספרד.  אתר האינטרנט של ד"ר ורדה רוטשטיין-מאייר.



 
ד"ר ורדה עונה לשאלותיכם בפורום מומחי תיירות
לקריאת כתבות נוספות של ד"ר ורדה.








מספר צפיות: 11684
1858