www.goTravel.co.il
הכתבה מעניינת? שלחו אותה בדואר למי שתרצו

הקש בתיבה את רצף האותיות המופיע למטה:

עמק לבנטינה וסנט גוטארד


עמק לבנטינה ומעבר סנט גוטארד
מאת: כרמית וייס


קנטון טיצ'ינו הוא לשוויצרים כמו הריביירה לצרפתים - מהקור בורחים לשמש של טיצ'ינו, הקנטון היחיד שמדרום להרי האלפים ולרוח הצפון הקרה.
עמק לבנטינה הוא לשוויצרים כמו פרובנס לצרפתים - מוביל אל החופים שטופי השמש, עובר בדרכו בינות הרים נישאים, עמקים, קניונים וכפרים ציוריים.
מעבר סנט גוטארד הוא השער לעמק לבנטינה - פעם מעבר הרים שרק אמיצים העזו לחצות, היום פרויקט תחבורה מרשים שאין כדוגמתו בעולם.


מעבר סנט גוטארד, קנטון טיצ'ינו, שוויץ
 הכביש החדש ממעבר סנט גוטארד לעמק לבנטינה, גשרי ענק בין עולמות  (צילום: כרמית וייס)
   
עבור המגיע ברכב או ברכבת מצפונה של שוויץ, עמק לבנטינה (Leventina) הוא שער הכניסה לקנטון טיצ'ינו. העמק רחב הידיים מוקף משני עבריו הרים עטורי לבן, שעל מדרונותיהם מטפסים בחן כפרים ועיירות ציוריים. תחילתו של העמק למרגלות מעבר סנט גוטארד, והוא מסתיים בעיירה ביאסקה (biasca), העיירה הגדולה בעמק.
לינה באזור העיירה ביאסקה
 
תוך 30 דקות חולפים על פני 40 הקילומטרים של עמק לבנטינה. ירידה של 800 מטרים מעבירה אותנו מקרירות הרי האלפים למזג האוויר הממוזג של דרום טיצ'ינו, מיערות עצי המחט הצפופים אל עצי הדקלים והכרמים, מהלבן על פסגות ההרים אל כחול האגמים.
 
קנטון טיצ'ינו, שוויץ
תצפית על אגם ריטום בהרים מעל עמק לבנטינה  להגדלה לחץ על התמונה  (צילום: כרמית וייס)


שוויץ




 
עמק לבנטינה
כבר בימי קדם היה עמק לבנטינה ציר תנועה מרכזי, שקישר את המדינות שמצפון להרי האלפים אל המדינות שמדרום לרכס האדיר, דרך מעבר סנט גוטארד (St. Gotthard). כאז גם היום זהו ציר תנועה מרכזי, אלא שהיום חולפת כאן התנועה במהירות על פני מערכת מרשימה של מסילות ברזל, כבישים מרובי נתיבים, מנהרות מתפתלות וגשרים מרשימים. 
 
בלבו של העמק זורם נהר טיצ'ינו (Ticino) שהעניק את שמו לקנטון. הוא מנקז את מימיו מהריו הנישאים של רכס סנט גוטארד, ועושה דרכו לים האדריאטי, אחרי שהוא נשפך אל נהר פו (Po) באיטליה.
 
אנחנו לא נישאר בעמק, אלא נעלה להרים הסובבים אותו. לא להיבהל, לא צריך לטפס ברגל וגם לא בכבישי הרים מפותלים. מספר רכבלים וקרוניות שיניים עושים עבורנו את הטיפוס. עכשיו נשאר רק לבחור באחד השבילים, מבין 650 קילומטרים של מסלולים להולכי רגל, רוכבי אופניים או סוסים. לצאת אל הטבע.
 
עמק לבנטינה, קנטון טיצ'ינו, שוויץ
תצפית לעמק לבנטינה וההרים המקיפים אותו  (צילום: כרמית וייס)
 
גושינן וגשר השטן (A), מעבר סנט גוטארד (B), בקתת סטלה אלפינה (C), הקרונית לאגם ריטום (D),
תחנת המכס דז'יו גרנדה (E), המסעדה בלאבוראג'ו (F), ביאסקה (G)
 
בקרונית תלולה לאגמים של עמק פיורה
קרונית שיניים בעלת שיפוע מפחיד למדי של 87.8% (קרוב ל- 45 מעלות), אחת התלולות בעולם, עושה דרכה מהכפר פיוטה (Piotta) שבצפון עמק לבנטינה, אל האגם המלאכותי ריטום (Ritom), השוכן בגובה 1,850 מטר. מי האגם, הנופלים לעמק בצינורות המתכת שלצדי הקרונית, משמשים להפקת החשמל הדרוש להפעלת פרויקט המנהרות במעבר סנט גוטארד. הקרונית נבנתה בשנת 1921, כדי לשרת את בוני הסכר, וכיום היא משמשת את התיירים הרבים הבאים לטייל לצדי האגם המקסים. אין צורך להיות מיטיבי לכת כדי ללכת את הדרך הקצרה עד אגם ריטום, ומומלץ אף להמשיך מעט בשבילים הנוחים לאורך שתי גדותיו.
לינה בכפר פיוטה וסביבתו
האגם המלאכותי הוקם בפתחו של עמק פיורה (Val Piora), עמק גבוה על הרכס שממזרח לעמק לבנטינה. זהו אחד מיעדי הטיול הפופולריים, שלמרות הגישה הנוחה, יד אדם טרם פגעה בנוף המרהיב שלהם. יש אומרים שזהו האזור הבתולי ביותר בקנטון טיצ'ינו. מספר מסלולי הליכה, בדרגות קושי שונות, עושים את דרכם בין האגמים הקטנים המנקדים את העמק הירוק ובקתות ההרים הפזורות בו.
 
אגם ריטום, קנטון טיצ'ינו, שוויץ
אגם ריטום, אגם מלאכותי בכחול עמוק  (צילום: כרמית וייס)
 
אנחנו הלכנו במסלול בדרגת קושי בינונית, מסלול מעגלי, המתחיל באגם ריטום ועושה דרכו אל שני אגמים נוספים. הנופים בדרך, העושה דרכה לאורך גדות אגם ריטום, הם מהיפים שראיתי בשוויץ. כחול המים וכחול השמיים כמו מחזקים כאן זה את זה, ויחד עם הירוק, שהוא באמת "יותר ירוק מירוק", ממש עוצרים את הנשימה (או שמא זו העלייה?...).
אחרי כשעתיים של צעידה נגלה לעיננו אגם קאדאנו (Cadagno), הנחבא בין ההרים ברום 1,823 מטרים. האגם הוא אחד היחידים באירופה שמימיו הם בשתי שכבות, שלעולם אינן מתערבבות - תופעה המכונה מרומיקסיס (meromixis). השכבה התחתונה היא חסרת חמצן מומס כמעט לחלוטין וככזו מתפתחים בה חיים אנאירוביים ייחודיים, אותם חוקרים במכון שבמקום.
 
בקתת קאדאנו (Capanna Cadagno), הצופה אל האגם, היא מקום נפלא לעצור בו לארוחה קלה או ללינת לילה. גם כשהבקתה אינה מאוישת ניתן לישון בה, אבל לא לשכוח להשאיר את הסכום הנדרש.
אגם תום (Tom), האגם השלישי במסלול, נמצא מעבר לרכס נוסף ברום 2,021 מטר. ממנו חוזר השביל אל אגם ריטום ומחזיר אותנו על הגדה השנייה שלו עד לקרונית שתוריד אותנו לעמק.
 
עמק פיורה - מידע שימושי
אורכו של המסלול 15 קילומטרים, והפרשי הגובה 330 מטר. ניתן לוותר על הביקור באגם תום, אם קשה מידי.
 
אגמים, קנטון טיצ'ינו, שוויץ
המסלול לאגמים ריטום, קאדאנו ותום  (צילום: כרמית וייס)
 




 
תחנת המכס הישנה
שיירות הפרדות והסוסים, שעשו את דרכן אל מעבר סנט גוטארד לפני שנים רבות, נאלצו לעבור בערוץ צר – ערוץ פיוטינו (Piottino). הערוץ העמוק חצב את דרכו בהר בעל שם זהה, בשולי עמק לבנטינה. כאן בדיוק היה המקום להציב את תחנת המכס דז'יו גרנדה (Dazio Grande), ששימשה גם כפונדק עבור הנוסעים העייפים.
 
הדרך העוברת בערוץ, שבעת פתיחתה בשנת 1561 היתה רק דרך עפר צרה, היא כיום דרך אספלט נוחה המשמשת את המטיילים. לאורכה פזורים שלטים בארבע שפות (כולל אנגלית), המספרים את סיפורה רב השנים. מכוניות אינן נוסעות כאן עוד, עבורן נבנו בלב עמק לבנטינה כבישים רחבי ידיים. הטיול בערוץ הוא טיול נוח ונינוח של כמחצית השעה. מראה המים שחצבו להם את דרכם הפתלתלה בינות סלעי הענק, המפלים הנופלים מכל עבר והצמחייה העוטרת אותם בירוק, הוא חגיגה לעיניים ולמצלמה.
 
תחנת המכס, שנבנתה אף היא במאה ה-16, שופצה והיא כיום שוב פונדק דרכים – עם מסעדה קטנה ומספר חדרים זוגיים. בחצר הנעימה אנחנו מקבלים הסבר מפיו של קארלו קטנאו הנמרץ, שעם פרישתו מעיסוקיו כדוקטור למתמטיקה, חזר לאזור הולדתו ומקדיש את כל מרצו לשיפוץ המקום. קארלו מבטיח לנו שהסיבה האמיתית להקמתה של הקונפדרציה של שוויץ היתה הכסף מתחנות המכס של מעבר סנט גוטארד. הכסף שהגיע לידיים איטלקיות קרץ לשוויצרים, ואלה צירפו את קנטון טיצ'ינו לקונפדרציה בשנת 1803.
במוזיאון הקטן שבקומת הקרקע מוצגים המחיים את ימיו של האזור כעורק תחבורה ראשי באלפים, וכן דגם תלת מימד, המסביר יותר מאלף מילים את קשיי המעבר באזור הררי זה.
 
דז'יו גרנדה וערוץ פיוטינו - מידע שימושי
תחנת המכס נמצאת ליד Rodi-Fiesso, בחלקו הצפוני של עמק לבנטינה, וממנה ניתן להתחיל את המסלול בערוץ פיוטינו.
ערוץ פיוטינו, קנטון טיצ'ינו, שוויץ
 הדרך לאורכו של ערוץ פיוטינו  (צילום: כרמית וייס)
 
מעבר סנט גוטארד
דרכים מהירות חוצות כיום את מעבר ההרים סנט גוטארד (St. Gotthard), שהיה פעם היחיד שאפשר מעבר מדרום לצפון, בטיפוס מפרך ומפותל. שתי מנהרות אדירות נחצבו תחתיו, האחת לרכבות (15 ק"מ) והשנייה למכוניות (17 ק"מ). באחרונה, כיאה לציר תנועה כה מרכזי, נוצרים פקקים קשים בסופי שבוע ובחופשות.
 
הפונדק הישן של מעבר ההרים, בגובה 2,108 מטר, הוא כיום מסעדה מודרנית ומשכנו של מוזיאון לאומי (Museo Nazionale del San Gottardo), המספר את סיפורו רב השנים של המעבר. נחמד במיוחד הוא הסרט המוצג בו, המספר את סיפור בנייתו של גשר השטן שלמרגלות המעבר (בתרגום לאנגלית).
לינה במלון 
Albergo San Gottardo במעבר סנט גוטארד
 
לצד הפונדק מלון דרכים, קפלה ואגם קטן, שההרים משתקפים בו בחן. אם תביטו היטב על ההרים תבחינו בפתחים בלתי מזוהים. הרכס, כך מספרים לנו, "מחורר כמו גבינה שוויצרית"... מערכת של מנהרות, בונקרים ובתי חולים תת קרקעיים, מספקת הגנה כאילו היה כאן כור אטומי לפחות. כשאני תוהה בפני מארחיי: "מתי בדיוק היתה כאן המלחמה האחרונה?", הם מסבירים לי שהשוויצרים מתגוננים משתי סיבות: האחת היא השכנות הגדולות המקיפות אותם (גרמניה, צרפת ואיטליה), והשנייה היא ככל הנראה הכסף הרב השמור בבנקים השוויצרים. נכון או לא, לממשלת שוויץ פתרונים.
 
מעבר סנט גוטארד, קנטון טיצ'ינו, שוויץ
האגם, הפונדק והמלון במעבר סנט גוטארד  (צילום: כרמית וייס)
 
הכביש הישן, הכביש החדש והמנהרה הארוכה בעולם
בעונה המושלגת סגור המעבר והתנועה נעשית רק דרך המנהרות, אך בקיץ, אם מזג האוויר נאה ואם זמנכם בידכם, מומלץ לוותר על התענוג שבנסיעה במנהרה. שני כבישים עושים דרכם הפתלתלה אל מעבר סנט גוטארד.
האחד הוא כביש חדש, עם גשרים וכל מה שצריך לנסיעה נוחה. הנוף המדהים של הרכסים המושלגים סביב מצדיק את מאמץ הנהיגה בפיתולים.
הכביש השני הוא הכביש אבן ישן, המכונה טרמולה (Tremola). לא יאומן, לאורך ארבעה קילומטרים בלבד הוא עושה 24 פיתולים חדים, שהאוטובוס שלנו ממש התקשה לקחת. בהחלט חוויה שכדאי לעבור, בתנאי שאתם לא הנהג...
בכביש הישן בין אנדרמט (Andermatt) לאירולו (Airolo), אפשר גם לנסוע בכרכרה רתומה לסוסים, ממש כמו פעם. אך התענוג בהחלט לא זול (למעלה משש מאות פרנק) והסוסים המסכנים - לא התרשמנו שהם כל כך נהנים מהטיפוס.
לינה באזור אנדרמט
לינה באזור אירולו
  
ישן אל מול חדש מגיע כאן לשיאו עם מנהרת הרכבת הארוכה בעולם - מנהרת בסיס הגוטהארד (Gotthard-Basistunnel). אורכה 57 קילומטרים, היא עוברת מתחת מעבר ההרים סנט גוטהארד, ומקצרת משמעותית את זמן הנסיעה מציריך ללוגאנו (כשעתיים בלבד). 
 
מעבר סנט גוטארד, קנטון טיצ'ינו, שוויץ
אחד מעשרים וארבעה פיתולים חדים בכביש טרמולה למעבר סנט גוטארד  (צילום: כרמית וייס)
 
הגשר שבנה השטן
מעבר סנט גוטארד שימש כבר במאה ה-12, אולם באותם ימים גבתה הדרך מחיר כבד בחיי אדם, עקב הצורך לחצות את נהר רוס (Reuss). הנהר יורד על המדרונות הצפוניים של רכס סנט גוטארד, בקנטון אורי (Uri) השכן, תוך שהוא עובר בקניון שילנן (Schöllenenschlucht). עם הפשרת השלגים בתחילת הקיץ הנהר גועש במיוחד, והוא היה סוחף עמו את החוצים.
 
במאה ה-13 נבנה מעל הקניון גשר, שזכה לכינוי רב המשמעות "גשר השטן" (Teufelsbrücke). אני מניחה שהשם ניתן משום מקרי המוות הרבים, אך האגדה מספרת על רועה שביקש מהשטן לסייע בבניית הגשר. השטן הסכים, אך הוא דרש לקבל כשכר את הראשון שיחצה את הגשר. לאחר שנבנה הגשר התחכם הרועה והוביל לפניו עז, אותה לקח לו השטן. אך על השטן קשה לעבוד, וכשזה הבין שהתחכמו לו הוא ביקש לזרוק על הגשר אבן גדולה ולהרוס אותו. זקנה שחלפה במקום הניסה את השטן... ואת אותו סלע אימתני, השוקל 220 טון, אפשר לראות עד היום לא הרחק משם, ליד העיירה גישנן (Göschenen).
 
הגשר הראשון, שזכה לשם הציורי גשר השטן, נבנה בשנת 1230, אך מכיוון שהיה עשוי מעץ נאלצו לבנותו שוב ושוב. רק במאה ה-16 הוחלף גשר העץ בגשר אבן, שגם אותו כבר לא ניתן לראות כיום. הגשר הישן אותו רואים כיום נבנה בשנת 1820. גשר חדש מבטון, בעל שני נתיבים, נבנה בשנת 1958. את שני הגשרים והערוץ הגועש ניתן לראות ממסלול הליכה נוח, העושה דרכו לצדי הערוץ.
 
גשר השטן - מידע שימושי
המסלול לגשר השטן מתחיל בעיירה גישנן (Göschenen) ומסתיים בעיירה אנדרמט (Andermatt), או ההיפך. אם לא רוצים ללכת הלוך-חזור, ניתן לעשות כיוון אחד ברכבת.
 
גשר השטן, קנטון טיצ'ינו, שוויץ
גשר השטן (התחתון) והגשר החדש (העליון) מעל נהר רוס   (צילום: Roland Zumbühl, Picswiss)
 
לגור לבד בכפר
בקתת סטלה אלפינה (Stella Alpina), נמצאת בכפר רונקו (Ronco), עשרה קילומטרים מערבה לאירולו שלמרגלות מעבר סנט גוטארד. קצת מוזר לקרוא כפר למקום כה שקט, שרוב בתיו הם בתי נופש. מאורו אוליאני, הבעלים החביב של המסעדה ובית המלון הקטן, הוא התושב היחיד של הכפר...
מאורו החביב, באנגלית בניגון איטלקי ובקסם אישי רב, הוא ללא ספק המארח המושלם.
 
מלבד אוכל איטלקי נפלא, המוגש בקיץ במרפסת הצופה אל הנוף, יש בבקתה גם 9 חדרים זוגיים וחדר משפחתי אחד, כולם ספוני עץ ופשוט מקסימים. ג'קוזי ענק ומרפסת שמש עם כסאות הצופים לנוף, הם הבונוס של המקום. אידאלי למחפשי שקט, מסלולים בהרים וסקי בחורף.
מחירים והזמנות בקתת סטלה אלפינה
 
בקתת סטלה אלפינה  בקתת סטלה אלפינה
בקתת סטלה אלפינה  בקתת סטלה אלפינה
בקתת סטלה אלפינה והמארח החביב מאורו  (צילום: כרמית וייס)
 
ארוחה בטעם פדריקו פליני
בשביל ארוחה במסעדת מלון דפנטי (Albergo Defanti), בהחלט שווה להגיע לכפר הקטן לאבורגו (Lavorgo), 15 קילומטר צפונית לביאסקה. בעלת המסעדה והשפית שלה רוקחת כאן מנות, שבנוסף להיותן טעימות להפליא, הן גם מצטיינות בעיצוב מקורי ומקסים. כל מנה היא יצירת אמנות מתוחכמת, ממש חבל לאכול.
 
לצד אוכל רגיל מוגשות כאן מנות בנושאים שונים. אנחנו זכינו בארוחה לכבוד הבמאי האיטלקי פדריקו פליני, במלאת 50 שנה לסרטו לה דולצ'ה ויטה (החיים המתוקים). המחיר סביר בהחלט, על העיצובים הנפלאים יעידו התמונות, ולגבי הטעם הנפלא – תצטרכו להאמין לי.
מחירים והזמנות מלון דפנטי
 
 
 
מנות מרהיבות לכבוד פדריקו פליני, הסיגר ואפילו האפר משוקולד משובח  (צילום: כרמית וייס)
 
 * הכותבת היתה אורחת לשכת התיירות של שוויץ.






כרמית וייס
 
אודות הכותבת
כרמית וייס (Carmit Weiss)מנסה להעביר את אהבתה לנופים דרך הצילום והכתיבה, עורכת אתר Gotravel ואחת הכותבות המרכזיות בו. חרשה את אירופה וצפון אמריקה וטעמה גם את טעמן של היבשות האחרות. בעלת ניסיון רב בתכנון טיולים, גולשת סקי ואמא לארבעה גולשים צעירים. 

כרמית עונה לשאלותיכם בפורום מומחי תיירות
לקריאת כתבות נוספות של כרמית.








מספר צפיות: 12960
2475