מונגוליה – בחזרה למסורת
מאת: גיא נוימן
בעיר קראקוב שבפולין מתקיים מידי שנה טקס כמעט קדוש: בבוקר ה- 24 במרץ עולה מחצצר אל ראש מגדל הקתדרלה, ומתחיל לנגן מנגינת קרב. לאחר מספר שניות, באמצע הנגינה הוא פוסק מלנגן, מוריד בעצב את החצוצרה ויורד בכובד ראש אל הכיכר.
בשנת 1241, לאחר שכבשו המונגולים את ליבה של רוסיה, הם המשיכו לעבר פולין והשתלטו עליה כמעט ללא מאמץ. במהלך הקרבות נשלח חץ אל ליבו של המחצצר, שהפסיק את נגינתו. גודל הטראומה היה כה רב עד כי גם כיום חשים הפולנים צורך להזכיר את האירוע.
לבוש חגיגי של מונגולי מלכותי (צילום: גיא נוימן)
.jpg)
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים » טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים » טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לרשימת ההצעות »
מתאבקים מונגוליים בתחרות היאבקות (צילום: גיא נוימן)
מונגוליה בין בודהיזם וקומוניזם
אולאן-באטאר ( Ulaan Baatar ) היא אחת הערים המתעתעות של אסיה. בין מפעלי התעשייה שהוקמו בתקופת קיומה של ברית המועצות, לבין שיכוני המגורים, נחבאים מספר אתרים מרתקים. עד המאה ה- 16 אחזו רוב השבטים במונגוליה באמונות אנימיסטיות, שראו בכוחות הטבע ייצוגים של כוח מקודש. הבודהיזם הטיבטי שהגיע בשנים אלו זכה לקבלת פנים חמה, ולמעשה היו אלו המונגולים שהעניקו למנהיג הטיבטי הנערץ את שמו – דאלאי לאמה ( Dalai lama ), שפירושו אוקיאנוס של חכמה.
גנדן ( Gandantegchinlen Monastery ) הוא המנזר הבודהיסטי הגדול והחשוב בבירת מונגוליה ובמדינה. מידי יום ניתן לצפות בו בטקסים מרשימים. מבקרים רבים מגיעים למקום ביום ה- 49 לפטירת מי מבני משפחתם. טקס הלוויה עצמו נערך מחוץ לעיר ומבוצע ב"קבורת שמים". בני המשפחה מניחים את המת על גבעה חשופה, מתרחקים, וממתינים לנשרים. גוף המת, על פי האמונה, הוא רק קליפה. 49 יום לאחר המוות תמשיך הנשמה את דרכה הלאה, ותגיע לגופו של תינוק חדש. המסורת טוענת שככל שהנשרים אוכלים את בשר המת מהר יותר, כך שופר יותר גורלו של הנפטר בגלגול הבא. במשך שבעים שנה התקיימה מונגוליה כמדינת חסות של ברית המועצות. בשנת 1937 הודיעה המפלגה, בהשפעת מדיניות סטאלין, על מלחמתה בדת וב"גורמים עוינים" נוספים. בשנה זו נהרסו מאות מקדשים ומנזרים במונגוליה וכ- 27,000 איש (3% מאוכלוסיית מונגוליה) - רובם נזירים - נשלחו למחנות. בעקבות נפילת חומת ברלין והתמוטטות הגוש הקומוניסטי, יצאו כוחות בריה"מ ממונגוליה וזו הפכה לדמוקרטית.
חזרה למסורת
בתקופה הקומוניסטית חל איסור על הטקסים הקדושים וכן על קבורת השמים המסורתית. בצו השלטון נאלצו התושבים לקבור את מתיהם באדמה. עם העצמאות המחודשת שמחו מונגולים רבים לשחזר את המסורת העתיקה של הבודהיזם הטיבטי.
ביום ה-49 שלאחר המוות מגיעים בני משפחת המת אל אחד המקדשים הגדולים, וכאן נערכים בקפידה מספר טקסים. רוב המבקרים מתחילים במתן מנחת זרעים ליונים החיות בחצר. הנזיר הראשי יקבל גם הוא מתנה כלשהי עבור המנזר. בשל מצבם הכספי הדחוק של רוב התושבים, תהיה זו בדרך כלל מתנה צנועה – קופסת גפרורים, כד חלב או מתנת כסף צנועה. בחדר המבוא למנזר ניצב שלט גדול ועליו רשימה של שמות ספרים טיבטיים. המבקרים מגיעים אל הנזיר, מוסרים לו את הבקשות שהם חפצים להעביר אל האל ומקבלים, תמורת תעריף קבוע לכל בקשה, את שמות הספרים. לאחר התשלום הם מקבלים קבלה, עימה הם הולכים אל ההיכל המרכזי של המקדש. הכניסה מהממת – שילוב של ריחות נרות, הבוערים בחמאת יאק, קטורת, ועיטורי ציורי הטנגקה ( Tangka ) הצבעוניים. כאן יושבת קבוצת נזירים, ומתפללת בקול נמוך. המנטרות אותן מזמרים הנזירים נאמרות בלשון הטיבטית, הנחשבת שפת קודש. הנזירים בלבד מבינים את משמעות המילים. הנזירים עוברים ספר אחר ספר. כאשר יגיעו אל הספרים המבוקשים יזכירו את שמות המבקרים, ואז תעבור הבקשה לטיפולם של האלים.
ביציאה מן המקדש פונים רוב המבקרים לכוון עשרות גלגלי התפילה הגדולים. רבים מהם מוציאים מכיסם פתק עמוס בקשות שהוכן מראש, מדביקים אותו על אחד הגלגלים, ומסובבים אותו עם כיוון השעון. במהלך הביקור במנזר מפזרות חלק מהמשפחות גפרורים על הרצפה. האש במונגוליה נחשבת לקדושה, והגפרורים אמורים להביא מזל למשפחה.
ילדה מונגולית (צילום: גיא נוימן)
חולבי הסוסות
מעל למחצית מתושבי מונגוליה מקיימים אורח חיים נוודי. כל משפחה חיה באוהל מונגולי עגול ולבן, הנקרא במונגולית "גר" ( Ger ). האוהל ניתן לפירוק והרכבה תוך כשעתיים-שלוש. מדי כמה חודשים, בהתאם לכמות המזון הקיימת לגידול העדרים, מקפלות המשפחות את אוהליהן ורכושן, ומעבירות את הבית למקום חדש. הגר מורכב מגדר נפרסת בצורת עיגול. משקוף ודלת נמוכה משלימים את העיגול וממוקמים תמיד בצד דרום. במרכז הגדר גלגל עץ המותקן על עמודי גג גבוהים. בין הגדר הנמוכה וגלגל הגג המוגבה מותקנת שורה של מוטות גג. על שלד זה פרושה יריעת לבד ונקשרת ברצועות עור. מבנה הגר הוא קבוע, ומעוגן במסורת המונגולית מזה מאות שנים: במרכז האוהל מוצב תנור, ממנו יוצאת ארובה המזדקרת מתוך החלק העליון. התנור חיוני בשל התנאים הקשים השוררים במונגוליה בחודשי החורף. בחודשים נובמבר עד פברואר יורדת לעיתים הטמפרטורה עד 50 מעלות מתחת לאפס. תנאים קשים אלה הם אחת הסיבות שבמדינה כה גדולה (1,564,116 קמ"ר, כ- 70 פעם שטח ישראל) חיים בקושי שלושה מיליון תושבים. בחודשי הקיץ שורר במונגוליה מזג אוויר אביבי. תקופה זו היא גם הטובה ביותר לביקור. הערבות ירוקות, השמים כחולים והטמפרטורה נעה סביב 25 מעלות. בימים החמים מקפלים בני המשפחה את יריעות הלבד של הגר ומאפשרים לאוויר הצלול להיכנס אל תוך הבית. כמו אצל הבדואים במדבריות, גם כאן, בעקבות אורח החיים המיוחד, התפתחה תרבות מרשימה של הכנסת אורחים.
הכניסה אל הגר היא תמיד מכיוון דרום. מימין ממוקם חלק הנשים, בו מרוכזים כלי המטבח והחליבה, ומשמאל - איזור הגברים, בו מצויים כלי הסוסים. בין אלה ניתן למצוא נאד עור לשימור חלב הסוסות. חליבת סוסות אינה מלאכה קלה. הדרך היחידה בה שופע החלב היא כאשר הסוסה המניקה מריחה את הסייח הצעיר. הנוודים מביאים את הסייח אל חוטם הסוסה, נותנים לו לקחת את ה"שלוק" הראשון, ואז מזיזים אותו וממשיכים את החליבה בדיוק כמו חליבת פרה.
בתקופתו של ג'ינגיס חאן היו שועטים הלוחמים בערבות אסיה למרחקים של עד 160 קילומטר (לא, זו לא טעות) ביום אחד של רכיבה. אחד ממקורות הקיום היחידים בתקופות אלו היה חלב סוסות. החלב המותסס הופך אלכוהולי ונשתה גם כיום בכל הזדמנות. העיסוק בסוסים ובחלב הסוסות הפך אם כך לעיסוק גברי. 
ילדה מונגולית במכלאת היאקים של משפחתה (צילום: גיא נוימן)
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לרשימת ההצעות »
ישראל המונגולית
בשנת 1215 פרצו חייליו של ג'ינגיס חאן את חומת סין והחלו בכיבוש המדינה. לראשונה בתולדותיהם הצליחו השבטים המונגולים להתאחד תחת שלטון "החאן הגדול", הוא ג'ינגיס חאן. כיבוש סין היה רק יריית הפתיחה. בעזרת סוסים מהירים וטכניקות לחימה חדשות, הצליחו המונגולים ליצור את האימפריה היבשתית הגדולה ביותר שידע העולם. לאחר שכבשו את כל מזרח ודרום מזרח אסיה, החלו כוחות המונגולים לנוע מערבה, על דרכי המשי, לתוך מרכז אסיה ואירופה. בזכות כישורי הרכיבה המרשימים (מעל 100 קילומטר ביום) והסוסים החזקים, היו המונגולים מפתיעים ממלכות ועמים שלא יכלו לעמוד בפניהם.
קרוב לשני דורות מאוחר יותר, בימי קובלאי-חאן, נכדו של ג'ינגיס חאן, כבשו כוחות המונגולים את אנטוליה (טורקיה של ימנו). משם המשיכו דרומה וכבשו ב-1258 את בגדד הסולג'וקית, בשימם קץ לח'ליפות העבאסית. המרכז הערבי הפך לבסיס ההתפשטות לכוון סוריה וארץ ישראל. המוסלמים האיובים, צאצאי צלאח א-דין, ששלטו בארץ באותה התקופה, נסו מפניהם והותירו את ארץ ישראל לחסדי הכובשים. בשנת 1260 ביססו המונגולים את חוד צבאם בקו דרומי שנמתח מבית גוברין ועד עזה. רוב ארץ ישראל הייתה אז בידיהם. באותה השנה הגיע ממצרים כוח צבאי, בעל עוצמה לא פחות מבוטלת מהמונגולים. היו אלו הממלוכים - עבדים מרכז-אסיתיים שהשתלטו על השלטון במצרים. הממלוכים הצליחו להכות בכובשים ולדחוק אותם לכוון עמק-חרוד. בתוך העמק הפורה, בין נחלים וביצות אירע הקרב הגדול, בין הממלוכים למונגולים. קרב עין חרוד (עין ג'אלוד במסורת המוסלמית) הניס את הכובשים, שלא הצליחו עוד לחזור לאזורנו. אמנם תקופת שליטת המונגולים בארץ ישראל הייתה קצרה, ובכל זאת מוזר לחשוב שבמשך מספר חודשים היו תושבי הארץ נתונים למרות האימפריה המונגולית. אז מי אמר שמונגוליה זה רחוק?
רוכב עם פלצור ה"אורגה" שלו.
אורגה היה גם שם בירת מונגוליה (צילום: גיא נוימן)
מידע נוסף
כתבות נוספות
ילדה מונגולית (צילום: גיא נוימן)
חולבי הסוסות
מעל למחצית מתושבי מונגוליה מקיימים אורח חיים נוודי. כל משפחה חיה באוהל מונגולי עגול ולבן, הנקרא במונגולית "גר" ( Ger ). האוהל ניתן לפירוק והרכבה תוך כשעתיים-שלוש. מדי כמה חודשים, בהתאם לכמות המזון הקיימת לגידול העדרים, מקפלות המשפחות את אוהליהן ורכושן, ומעבירות את הבית למקום חדש. הגר מורכב מגדר נפרסת בצורת עיגול. משקוף ודלת נמוכה משלימים את העיגול וממוקמים תמיד בצד דרום. במרכז הגדר גלגל עץ המותקן על עמודי גג גבוהים. בין הגדר הנמוכה וגלגל הגג המוגבה מותקנת שורה של מוטות גג. על שלד זה פרושה יריעת לבד ונקשרת ברצועות עור. מבנה הגר הוא קבוע, ומעוגן במסורת המונגולית מזה מאות שנים: במרכז האוהל מוצב תנור, ממנו יוצאת ארובה המזדקרת מתוך החלק העליון. התנור חיוני בשל התנאים הקשים השוררים במונגוליה בחודשי החורף. בחודשים נובמבר עד פברואר יורדת לעיתים הטמפרטורה עד 50 מעלות מתחת לאפס. תנאים קשים אלה הם אחת הסיבות שבמדינה כה גדולה (1,564,116 קמ"ר, כ- 70 פעם שטח ישראל) חיים בקושי שלושה מיליון תושבים. בחודשי הקיץ שורר במונגוליה מזג אוויר אביבי. תקופה זו היא גם הטובה ביותר לביקור. הערבות ירוקות, השמים כחולים והטמפרטורה נעה סביב 25 מעלות. בימים החמים מקפלים בני המשפחה את יריעות הלבד של הגר ומאפשרים לאוויר הצלול להיכנס אל תוך הבית. כמו אצל הבדואים במדבריות, גם כאן, בעקבות אורח החיים המיוחד, התפתחה תרבות מרשימה של הכנסת אורחים.
הכניסה אל הגר היא תמיד מכיוון דרום. מימין ממוקם חלק הנשים, בו מרוכזים כלי המטבח והחליבה, ומשמאל - איזור הגברים, בו מצויים כלי הסוסים. בין אלה ניתן למצוא נאד עור לשימור חלב הסוסות. חליבת סוסות אינה מלאכה קלה. הדרך היחידה בה שופע החלב היא כאשר הסוסה המניקה מריחה את הסייח הצעיר. הנוודים מביאים את הסייח אל חוטם הסוסה, נותנים לו לקחת את ה"שלוק" הראשון, ואז מזיזים אותו וממשיכים את החליבה בדיוק כמו חליבת פרה.
בתקופתו של ג'ינגיס חאן היו שועטים הלוחמים בערבות אסיה למרחקים של עד 160 קילומטר (לא, זו לא טעות) ביום אחד של רכיבה. אחד ממקורות הקיום היחידים בתקופות אלו היה חלב סוסות. החלב המותסס הופך אלכוהולי ונשתה גם כיום בכל הזדמנות. העיסוק בסוסים ובחלב הסוסות הפך אם כך לעיסוק גברי.
ילדה מונגולית במכלאת היאקים של משפחתה (צילום: גיא נוימן)
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לרשימת ההצעות »
ישראל המונגולית
בשנת 1215 פרצו חייליו של ג'ינגיס חאן את חומת סין והחלו בכיבוש המדינה. לראשונה בתולדותיהם הצליחו השבטים המונגולים להתאחד תחת שלטון "החאן הגדול", הוא ג'ינגיס חאן. כיבוש סין היה רק יריית הפתיחה. בעזרת סוסים מהירים וטכניקות לחימה חדשות, הצליחו המונגולים ליצור את האימפריה היבשתית הגדולה ביותר שידע העולם. לאחר שכבשו את כל מזרח ודרום מזרח אסיה, החלו כוחות המונגולים לנוע מערבה, על דרכי המשי, לתוך מרכז אסיה ואירופה. בזכות כישורי הרכיבה המרשימים (מעל 100 קילומטר ביום) והסוסים החזקים, היו המונגולים מפתיעים ממלכות ועמים שלא יכלו לעמוד בפניהם.
קרוב לשני דורות מאוחר יותר, בימי קובלאי-חאן, נכדו של ג'ינגיס חאן, כבשו כוחות המונגולים את אנטוליה (טורקיה של ימנו). משם המשיכו דרומה וכבשו ב-1258 את בגדד הסולג'וקית, בשימם קץ לח'ליפות העבאסית. המרכז הערבי הפך לבסיס ההתפשטות לכוון סוריה וארץ ישראל. המוסלמים האיובים, צאצאי צלאח א-דין, ששלטו בארץ באותה התקופה, נסו מפניהם והותירו את ארץ ישראל לחסדי הכובשים. בשנת 1260 ביססו המונגולים את חוד צבאם בקו דרומי שנמתח מבית גוברין ועד עזה. רוב ארץ ישראל הייתה אז בידיהם. באותה השנה הגיע ממצרים כוח צבאי, בעל עוצמה לא פחות מבוטלת מהמונגולים. היו אלו הממלוכים - עבדים מרכז-אסיתיים שהשתלטו על השלטון במצרים. הממלוכים הצליחו להכות בכובשים ולדחוק אותם לכוון עמק-חרוד. בתוך העמק הפורה, בין נחלים וביצות אירע הקרב הגדול, בין הממלוכים למונגולים. קרב עין חרוד (עין ג'אלוד במסורת המוסלמית) הניס את הכובשים, שלא הצליחו עוד לחזור לאזורנו. אמנם תקופת שליטת המונגולים בארץ ישראל הייתה קצרה, ובכל זאת מוזר לחשוב שבמשך מספר חודשים היו תושבי הארץ נתונים למרות האימפריה המונגולית. אז מי אמר שמונגוליה זה רחוק?
רוכב עם פלצור ה"אורגה" שלו.
אורגה היה גם שם בירת מונגוליה (צילום: גיא נוימן)
מידע נוסף
כתבות נוספות
ילדה מונגולית במכלאת היאקים של משפחתה (צילום: גיא נוימן)
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים » טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים » טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לרשימת ההצעות »אורגה היה גם שם בירת מונגוליה (צילום: גיא נוימן)
מידע נוסף
כתבות נוספות
 |
אודות הכותב
גיא נוימן, בוגר החברה להגנת הטבע. מרצה ומדריך בארץ ובעולם בתחומי טבע נוף ותרבות. מתמחה בנצרות, דתות המזרח הרחוק ותרבויות לטיניות. מדריך ותיק למגוון רחב של יעדים באסיה ובדרום אמריקה.
|
