מרכז מונגוליה – שמורות טבע

מרכז מונגוליה – שמורות טבע וסוסי פרא
מאת: יובל נעמן


המונגולים, החיים בתנאים מהקשים ביותר עלי אדמות, הם עם חזק וקשוח. הם רגילים לשרוד בתנאים מהקשים ביותר בעולם, כשהם רועים את סוסיהם, גמליהם, בקרם וצאנם, כשהם מתקיימים כמעט רק מחיות הבית.


כך גם חיות הבר, מתקשות לשרוד ורבות מהן כמעט ונכחדו. חלקן הובאו לשמורות טבע ושם גם נגיש ונוח לראותן.
 
פסטורליה מונגולית של אביב
פסטורליה מונגולית של אביב (צילום: יובל נעמן)


יעדים במרכז מונגוליה המוזכרים בכתבה

 

המזרח הרחוק



קיץ במדבריות מונגוליה

הקיץ הוא תקופה קשה במדבריות מונגוליה, המכסים את דרומה של הארץ. הטמפרטורות מזנקות פלאים ושורפות הכול, כולל את עור פניהם של המקומיים. הסתיו הממושך היא התקופה בה מצהיבים שטחי המרעה האינסופיים, ומצהיבים עצי האורן הסיבירי – מהעצים היחידים הצומחים במונגוליה. אז גם נמסים שרידי הקרחונים במדבר גובי סחוף הרוחות, המשתרע בצפון סין ובדרום מונגוליה.
 
אבל בתקופת האביב המאוחרת (בקיץ שלנו) פורחים מרבדי הדשא, וצמחי הבבונג (קמומיל) פורסים את ניחוחם המשכר על פני הערבות, כשהזאבים יוצאים לצוד את העגלים הרכים שאך הגיחו לאוויר העולם. לפתע מישורי ענק נצבעים בירוק מסמא, זרוע במיליוני סוסים, עיזים, כבשים ובקר. זו גם תקופת הרוחות האיומות של מדבר גובי, השורטות את הגוף במשבי חול רב עוצמה.

מעל מישורי הדשא העצומים עפות ציפורי עזניה שחורה. עורבי ענק שחורים אף יותר וגדולים לא פחות, מחרישים אוזניים במשק כנפיהם, ומזכירים מהיכן מגיעה דמות העורב למשלי קרילוב. על הקרקע אצים רצים להם מיליוני מכרסמים וסנאי קרקע, אולי מחשש מציפורי הטרף החגות מעל.
 
עזניה שחורה
עזניה שחורה ממריאה אל על (צילום: יובל נעמן)
 

המכרסמים החמודים והמוות השחור

מכרסמי מונגוליה מקום חשוב יש להם בתולדות העולם: אין יודע איך הצטרפו המכרסמים לצבאות המונגולים, במסעות כיבושיהם האדירים במאה ה- 13. אולי כמנת הצייד הפופולארית עד היום – המרמיטה, אותו מכרסם שאוהבים המונגולים לכרסם במסעותיהם הממושכים. אולי עקב מסעות ההשמדה האכזריים של המונגולים, שניקו את מרכז אסיה מחלק ניכר מתושביה, ואולי בדרך אחרת. בכל מקרה, אותם מכרסמים הנושאים פרעושים, נשאו איתם את חיידקי מחלת הדבר הנוראה לכל מקום אליו הגיעו המונגולים בכיבושיהם. הם שהביאו לאירופה של המאה ה- 14 את מגפת המוות השחור, שקטל כשליש מתושבי אירופה. פחות ידועה העובדה, שככל הנראה, אותה מחלת דבר הכריעה גם כשליש מתושבי סין בתקופת השלטון המונגולי, הקרוי שושלת יואן, אף הוא במאה ה- 14.
 
יש אומרים שהיתה זו מהמלחמות הביולוגיות היזומות הראשונות בעולם: במהלך המצור של המונגולים ממדינת אורדת הזהב (Ulus of Jochi) על תחנת הסחר הגנואית בקאפא שבקרימיה (חצי האי קרים), השליכו המונגולים הצרים אל תוך העיר את גוויות חייליהם נגועות הדבר. הנסים מהעיר חזרה לגנואה, הפיצו בדרכם את המוות השחור באירופה כולה.
 
עכבר – ממכרסמי מונגוליה
עכבר – ממכרסמי מונגוליה הרבים (צילום: יובל נעמן)
 

קברי אחים של דינוזאורים

לא תמיד היה מזג האוויר המונגולי כה קיצוני וקשה. לפני עשרות מיליוני שנה היה זה מקום מחיה של עשרות סוגי דינוזאורים. כיום, אזור גובי הוא מהמקומות העשירים והמגוונים ביותר בעולם במאובני אותן חיות קדמוניות.
 
המקום לחוות את ציד המאובנים נקרא הצוקים הבוערים של באיאנזאג (Bayanzag Flaming Cliffs)כמו שמרמז שמם, בשעות השקיעה צבעם אדום עז, והם מבודדים ונישאים מעל למישור. הנוף והמקום מדהימים ושווים את הנסיעה הארוכה לכאן. זהו המקום בו נמצאו יותר מאובני דינוזאורים, על נגזרותיהם הרבות, מכל מקום אחר בעולם. במקום זה נמצאו גם חוליות חסרות בהתפתחות האבולוציונית, המקשרות את הציפורים לדינוזאור. בצוקי אבן החול מסתתרות עוד תגליות רבות, שעקב רמת השמירה הנמוכה על האתר, מאפשרות גם למטייל בעל המזל להצליח למצוא שרידים מחיים קדמוניים על פני הארץ. למרגלות המצוקים חיים עדרי גמלי באקטריה כפולי-דבשת ומיליוני מכרסמים, שאם תמתינו ליד מחילותיהם, יצאו ויעמדו על שתי רגליהם וישמיעו את שריקתם החדה.
 
גמלים למרגלות הצוקים הבוערים של באיאנזאג
גמלים למרגלות הצוקים הבוערים של באיאנזאג (צילום: יובל נעמן)
 



סוסי הפרא האחרונים בעולם

הטבע ככלל הוא בשיאו במונגוליה, ובשל שטחי הארץ הנרחבים והאוכלוסייה המועטה, אין כל בעיה להכריז על שטחים כשמורות טבע. בתקופת החסות הרוסית, במהלך המלחמה הקרה ולאחר הקרע בין סין לברה"מ, שהו עשרות אלפי חיילים רוסיים במונגוליה. הם צדו את מרבית חיות הבר (בעיקר אנטילופות), ובעקבות היעלמותן התמעטו גם הזאבים והדובים עד כמעט כליה מוחלטת.
 
אבל כיום יש חיות הנשמרות יפה במונגוליה: אחת החיות שכמעט נכחדה לחלוטין בעולם היא סוס הפרא. ישנם סוסי פרא שהיו מבויתים וחמקו או שוחררו לטבע, ולאחר מספר דורות הפכו לחיות פרא, הנשמרות במקומות שונים בעולם, כגון סוסי המוסטאנג האמריקאים. ישנם סוסים שברחו לטבע ממכלאות הצבא הבריטי בהודו, ולאחר מספר דורות הפכו לפראיים, והם נשמרים כחיות פרא בשמורה באסאם ההודית. אולם סוסי הפרא האסייתיים, שחיו במרחבי אסיה מיליוני שנה, ניצודו לבשר ונכחדו כמעט מהעולם, למעשה הגיעו לסוף דרכם כגזע עצמאי. בשנת 1969 נצפה סוס הפרא האחרון במערב מדבר גובי, ועוד כתריסר סוסים בסיביר. במסגרת פרויקט שימור בינלאומי (אוסטרלי, גרמני, הולנדי ושוויצרי), הצליחו להגיע לעדר של 1,500 פרטים, משלושה רמכים בלבד – מרביתם במכלאות "ספארי" בגני חיות גדולים בעולם.
 
בפרויקט ייחודי הושבו למונגוליה מספר עשרות פרטים אל שמורת חוסטאי נורו (Khustain Nuruu National Park) ואל שמורת טאחין טאל (Takhin Tal Nature Reserve) שבמדבר גובי. כיום יש כמאתיים פרטים בשמורת חוסטאי. הסוס נקרא על שם החוקר הקירגיזי פאז'בלסקי (Przewalski) ובמונגוליה הוא נקרא סוס הטחאי (Takhi). סוס הפרא טחאי הוא סוס הפרא היחיד בעולם שאינו סוס מבוית שחזר לחופש, ונבדל מהסוס המבויית בשני כרומוזומים נוספים שיש לו ב-DNA.
 
שמורת חוסטאי-נורו בה מתרבים סוסי הטחאי, היא שמורת טבע מדהימה ביופייה. היא נוסדה בשנת 1989 ונפתחה לקהל ב-1993, במטרה לעזור בשימור סוסי הפרא האסייתיים. כאן תוכלו לראות (אם התמזל מזלכם) עדרים של סוסי פרא דוהרים, שהם אחד מסמליה המובהקים של מונגוליה. בשמורה ישנם גם מיני אנטילופות שונים וזאבים הטורפים מספר סוסים כל שנה.
 
הטיול בשמורה מתבצע ברכיבה על סוסי רכיבה או בג'יפ. ניתן לשהות במחנה "גר" או באוהלים בתוך השמורה. בנוסף לכך, אפשר לעשות בשמורה רפטינג בנהר Tuul-Nur, המאורגן בסוכנויות באולאן בטאר (Ulaanbaatar). השמורה נמצאת במרחק 100 ק"מ מדרום-מערב לאולאן בטאר. אפשר לארגן טיול יום מאולאן בטאר ואפשר גם לנסוע באוטובוס לעיירה זומוד (Zuumod), הרחוקה מרחק של 40 קילומטר מאולן בטאר, ושם לשכור ג'יפ ולנסוע לשמורה.
 
סוסי הטחאי הנמוכים והמוצקים - חית בר בשימור
סוסי הטחאי הנמוכים והמוצקים 
– חית בר בשימור (צילום: גילי חסקין)
 

לרכוב בשמורה הררית

פארק טבע נוסף, קרוב לבירה ונגיש בקלות הוא הפארק הלאומי טרלז' (Gorkhi Terelj National Park). זו שמורת טבע הררית, המאפשרת טיולים רגליים ורכיבה על סוסים, בנופים מצוקיים יפים. מספר מקומות בשמורה מאפשרים מגורים והשכרת סוסים עם מדריך. השמורה נמצאת בגובה 1,600 מטר והיא קרירה יחסית גם בחדשי הקיץ.
 
בשל קרבתה לבירה, השמורה מתוירת יחסית. יש מהתיירים שיתקשו במעט להסתגל לאוכפים הסובייטיים עשויי העץ, עם הארכובות העגולות, הלא נוחות, ועם הסוסים המגיבים רק להוראות שרקניות במונגולית... השמורה נמצאת כ- 80 ק"מ מאולאן-בטאר, כשעתיים נסיעה במונית.
 
נופי השמורה ההררית טרלז'
נופי השמורה ההררית טרלז' (צילום: יובל נעמן)
 

מידע נוסף

כתבות נוספות


יובל נעמן אודות הכותב
יובל נעמןצלם גיאוגרפי, מדריך טיולים, בונה מסלולים, יועץ טיולים אישיים ומרצה על ארצות העולם השלישי. בעל תואר שני בלימודי אסיה, מכיר את אסיה על בוריה וכן חלקים נרחבים של אפריקה ואמריקה, מעשרות ביקורים ולמעלה משלושים שנות טיולים עם התרמיל על הגב.





יובל עונה לשאלותיכם בפורום מומחי תיירות






סטטיסטיקות

0
מגזינים שנשלחו

0
שאלות ותשובות

0
כותבים באתר

0
כתבות באתר