s america_120(2).jpg)
.jpg)
פסטיבל הנוודים הגדול של מונגוליה
מאת: גיא נוימן
אזור האצטדיון הגדול של בירת מונגוליה אולאן באטאר היה כמרקחה. אלפי אנשים לבושים בחליפות מונגוליות מסורתיות נהרו אל המרכז, והרימו עיניים משתאות לעבר הגבעות שמעל לאצטדיון.
סוסים נמוכים ורוכבים קטנים-גדולים נוהגים בם
העיר והערבות – בין מסורת לשינוי
עיר הבירה, אולאן באטאר (Ulaan Baatar) , מציבה פיתוי ומוקד משיכה לאופי הנוודי של תושבי מונגוליה. כמיליון ומאתיים אלף איש חיים בעיר ובסביבותיה, למרות שהמספרים הרשמיים נמוכים בהרבה. במונגוליה שעברה מהדומיננטיות של ברית המועצות אל הכלכלה החופשית והעצמאות, מתערבבים המראות הישנים באלה החדשים. לצד המונומנטים הקומוניסטים הישנים מוקמים בתי קפה מודרניים, מרכזי קניות, ואולמות אינטרנט.
מחירי הנדל"ן עוברים בשנים האחרונות תהליך של עליות מחירים אינטנסיביות, שאינם מאפשרים למשפחות הנוודים אפשרויות השתלבות. למרות הפערים הגדולים בין העיר הגדולה לבין יושבי הערבות, נחשבת מונגוליה לאחת המדינות הבטוחות בעולם, עם רמה נמוכה מאד של פשיעה.
לינה בעיר אולאן באטאר
.jpg)
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לרשימת ההצעות »
זמן הפסטיבל השנתי
כמו המשחקים האולימפיים היום, כך כבר לפני מאות שנים, היו משחקי הנאדאם נקודת מפגש, בה נפגשו בני שבטים שונים לעימות וליישוב סכסוכים בדרכי שלום. אלפי משפחות היו אורזות את ביתן ועורכות את המסע לכוון עיר הבירה. במהלך ימי הפעילות היו נרקמות בריתות נישואין, מִקנה וסחורות היו מחליפים ידיים. שורש המילה נ-ד-מ מגיע מן המילה משחק.
הפסטיבל נחוג מדי שנה בתאריכים 11-13 ביולי והוא מושך אליו נוודים מכל רחבי המדינה. אלה נוהרים אל מקום האירוע להשתתף ולצפות. הגברים והנשים לבושים בבגדים המסורתיים: דל (Del ) – חליפת בגדים צבעונית, גוטאס ( Gutas) – מגפיים מעוטרים שקצותיהם מתעקלת כלפי מעלה. את ההופעה משלים כובע מעוגל, שנחבש עוד טרם ימי הזוהר של צ'ינגיס-חאן ונקרא לכן "כובע הלוחמים".
הפסטיבל הוא למעשה תחרויות בשלושה מקצועות, הנקראים "שלושת המקצועות הגבריים" זאת למרות שבשניים מהם קשתות ומרוץ סוסים משתתפות גם נשים. המקצוע היחידי ששמר על "גבריותו" הוא ההיאבקות. המשחקים העתיקים, שמשכו בעבר את תשומת ליבם של צעירים ובוגרים כאחד, ממשיכים לעשות זאת גם כיום. הפסטיבל נחגג בכל רחבי מונגוליה אך האירוע הראשי מתרחש באולן באטאר, הבירה, ונפתח באירוע חגיגי באצטדיון העיר.
השמן והרזה במהדורת היאבקות מונגולית (צילום: גיא נוימן)
800 שנה לצ'ינגיס-חאן
דברי הפתיחה של הנשיא, במונגולית משובחת, פותחים בדרך כלל את האירוע. מייד אחריו מתחיל מופע מוסיקלי מרהיב של מתחרים, רקדנים, רוכבים הנושאים את נס הקרב של צ'ינגיס-חאן קלשון אשר אליו צמוד אהיל שערות מזנב סוס לבן. בשנים האחרונות זוכה התהלוכה לתוספת מרהיבה של עשרות צנחנים, הנוחתים עם דגלי מונגוליה היישר אל מרכז האצטדיון. ביצוע מרהיב, בעיקר בהתחשב בעובדה שמונגוליה, שאינה משופעת בתקציבים גדולים, ביטלה לאחרונה כמעט לחלוטין את חיל האוויר שלה.
בראש התהלוכה צעדו כמובן נושאי תשעת הקלשונים, המסמלים את כוח האימפריה המונגולית. בימי הביניים הטילו המונגולים את חתיתם על העולם כולו. כאשר יצאו לקרב נהגו הפרשים לשאת קלשון, אליו צמודות שערות מזנב סוס שחור. כאשר חזרו לאחר הניצחון (והמונגולים תמיד ניצחו), היו מחליפים את הצבע בלבן, המסמל שלום. היום, למרבית המזל, צועדים תשעת הפרשים כאשר זנב הסוס הלבן מתנוסס בגאון. מייד אחריהם מתחילים שורת המופעים וצעדת אין סוף הדמויות הצבעוניות. בתוספת מעט סמבה היה המראה דומה מאד ל קרנבל של ברזיל.
תלבושות מסורתיות מונגוליות והשפעה סובייטית (צילום: גיא נוימן)
משחקים בנוסח מונגולי
מייד עם סיום הטקס מתחילים המשחקים, הכוללים היום, כמו שכללו תמיד, תחרויות האבקות, קשתות ומרוצי סוסים. לפני שבע שנים נוספה גם תחרות הקליעה בעצמות. תחרויות ההיאבקות מזכירות מאד את ה סומו היפני. את מאות המתאבקים שהגיעו מכל מחוזות המדינה, ניתן לראות כבר באירועי הפתיחה. כל אחד מהגברים הבריאים לבוש בווסט צמוד, המדגיש את שריריו ובטנו. הגברים יוצאים בריצה קלה אל מרכז האצטדיון, שם ניצב הקלשון המעוטר ברעמה לבנה של סוס. המתחרים נותנים לו כבוד על ידי נגיעה בו במצחם, ולפני שמתחילים בקרבות, הם יוצאים ב"ריקוד העיט" – מין מחול המחקה תנועותיו האצילות של עיט, הדואה בשמים.
תהלוכת הדגלנים עם קלשונו של צ'ינגיס-חאן ורעמות הסוס הלבנות (צילום: גיא נוימן)
תחרות הקשתות
בתחרות הקשתות יורים גברים חיצים למרחק של כ- 75 מטר ונשים למרחק של 60 מטר. אלה שהגיעו אל תחרות הקשתות הארצית, הם הקשתים הטובים ביותר בערים ובכפרים של מונגוליה. המטרה אליה מכוונים הקשתים מורכבת מ- 20 גלילי לבד נוקשה, המונחים על האדמה. המתחרים כולם לבושים בבגדים מסורתיים ובוהקים, עומדים בקו הירי ומנסים, בעזרת עוזרים מקצועיים, להפיג את המתח, ולהגיע לריכוז מושלם. לא פחות מעניינים מהמתחרים הם השופטים: כשישה עד שמונה שופטים עומדים מסביב לכל מטרה ונותנים הערכות לפגיעה בעזרת קריאות ותנועות ידיים. פגיעה לפני ואחרי המטרה תלווה בנהמות חרישיות ותנועות ידיים עדינות באזור המותניים. פגיעה במטרה ובעיקר במרכזה המסומן באדום תלווה בקריאות נרגשות של "הוריי" בסגנון מונגולי, המלוות בהנפות ידיים נרגשות מעל לראש. 
קשת בבגדים מסורתיים (צילום: גיא נוימן)
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לרשימת ההצעות »
תחרות קליעה בעצמות
לצד תחרות הקשתות נערכת תחרות יוצאת דופן, שהוכנסה לפסטיבל רק בשנת 1999. מטרת התחרות, הנערכת בין קבוצות גברים, היא לפגוע כמה שיותר פעמים בשתי עצמות קטנות מעצם הקרסול של כבשה, הניצבות על במה קטנה. חבורות הגברים יושבות בשורה, ומעיפות, בעזרת שימוש באצבעותיהם, חתיכת עצם קטנה ומרובעת, שתפקידה לפגוע בעצמות הקרסול. המשחק דומה מעט למשחק הגולות הישן, בו היו הילדים מנסים לצלוף ממרחק בגולה, המונחת בגומה על הארץ. למרות המשחק הילדותי לכאורה, נוהגים המתחרים, הלבושים במיטב התלבושות המסורתיות, ברצינות מקסימאלית, ומעודדים זה את זה בשירה טקסית שקטה ועמוקה. 
מחולות צבעוניים ותלבושות ימי-ביניימיות (צילום: גיא נוימן)
לזכות בשיר להפסד
החלקים המסעירים ביותר בפסטיבל הם מרוצי הסוסים. מספר המשתתפים במרוץ אינו מוגבל, והוא נע בדרך כלל בין כמה מאות בודדות ועד לאלף משתתפים. למעשה הסוס הוא המתחרה ולא הרוכב. היו כבר מקרים בהם הרוכב נפל והסוס שהמשיך לרוץ הוכתר כמנצח. במהלך הפסטיבל מתקיימים מספר מרוצים, אשר נקבעים על פי גילאי הסוסים. הרוכבים בכל המרוצים הם ילדים בנים ובנות, בגילי 6-9, המתאמנים בעזרת אחד מבוגרי המשפחה חודשים ארוכים לפני המרוץ. באופן כללי יכול כל ילד שברשות משפחתו סוס להירשם למרוץ. אין דמי רישום, וההגבלה היחידה היא החשש מלהגיע לסוף המרוץ בין האחרונים. תוצאה כזו תגרור בעקבותיה אבדן כבוד למשפחה כולה. עולה על כולם הוא האחרון במרוץ, המגיע שטוף דמעות אל קו הגמר. המסכן זוכה לתואר "בטן מלאה", ולו מושרת פואמה מיוחדת המתארת את אירוע ההפסד, ומאחלת ניצחון בשנה הבאה. חמשת המנצחים, לעומת זאת, יקנו את עולמם. מעבר לפרס הכספי הגדול שיקבלו, תזכה משפחתם בכבוד מלכים.
מרוץ סוסים 2006 בו סוס ללא רוכב משיג רוכבים רבים
על קו הגמר
ביום המרוץ מגיעים אלפי נוודים אל איזור קו הגמר. כמעט הכל נייד במונגוליה אנשים, בתים וגם מסעדות. על כרי העשב של הערבות מוצבים מאות גרים לבנים ומעשנים. הללו הוקמו על ידי הנוודים כגואנז (Guanz) – דהיינו מסעדה ניידת, המוכרת מטעמים מונגולים, כגון, כיסוני בשר כבש, מרקי אטריות עם כבש, ומיני חטיפים מטוגנים (רובם מכילים, איך לא? בשר כבש).
המישורים הירוקים שמחוץ לאולאן-באטאר מתמלאים במאות אוהלים – שורות לבנות, מעשנות. מאות הסוסים, ועשרות אלפי הנוודים, המשוטטים בכל מקום בתלבושות ססגוניות, יוצרים את התחושה של חזרה במעלית הזמן לפחות 100 שנה לאחור. כמו תמיד עולים המראות האנושיים שמסביב על המתרחש במסלול המרוץ. על הגבעה הירוקה הצופה לעבר קו הגמר ולאורך מסלול המרוץ, מתכנסים עשרות אלפי צופים מקומיים בתלבושות החגיגיות ביותר: ילדות בסרטים ושמלות מלמלה, גברים במעילים עטויי מדליות קומוניסטיות, ונשים בחליפות מסורתיות, הופכים את העמק האדיר לנחיל צבעוני אדיר מימדים. בססגוניות האופיינית נוצרת התחושה של חזרה במעין מעלית זמן אל התקופות המפוארות של האימפריה. אל קו הגמר של תחרות הסוסים מתכנסים אלפי אנשים. פנים צרובות שמש ושקט נפשי מרשים. ילדים ובוגרים, סוסים וסייחים עומדים כולם בשקט מופתי, מבטם מופנה לאופק, אל הכיוון ממנו יגיעו הרוכבים. האווירה השקטה מחשמלת ומותחת.
מרוץ הסוסים הגדול – האירוע לו מצפים כולם (צילום: גיא נוימן)
לגעת בזיעת הסוס
לפתע, כאילו הוריקן שועט במורד העמק או כאילו מליון דבורים החלו בתעופה, נשמע זמזום המעיד על הרוכבים הקרבים. מרחוק נראה גל האבק המיתמר מפרסות הסוסים. זמזום הצופים מתחלף עד מהרה בהלמות פרסות סוסים קרבים. הרוכב הראשון נראה פתאום לעין – רוכב על סוס שחור ללא אוכף, בידו שוט ארוך, בו הוא מכה בסוס משני צידיו, ופניו מעוותות ממאמץ קריאות הקרב החותכות את האוויר ומסעירות את הסוס הדוהר.
כאשר הוא מגיע עם סוסו אל קו הגמר, מזנקים עליו מאות מונגולים. המסורת קובעת כי מי שיצליח לנגוע בזיעת הסוס המנצח לפני שתתייבש יזכה למזל רב. השוטרים הרבים מנסים למנוע את ההמולה והדחיסות, אך לשווא. בשנים עברו היו מקרים בהם נמחצו אנשים למוות טרם שהגיעו אל הזיעה הנכספת. רוכבים נוספים מגיעים והאזור כולו מתמלא באבק. למרות הראות שהופכת לרגע מוגבלת, ניתן לחוש באנרגיה המחשמלת האופפת את המקום.
אלה שלא זכו לגעת בסוסים הראשונים רצים בבהילות אל תוואי המסלול, מזנקים אל העפר שהתרומם רק רגעים קודם לכן, ואוספים רגבי עפר לכיסם ולשקיות בד, שהכינו מבעוד מועד. גם לעפר סגולות של מזל וברכה שיעבירו את השנה הקרובה בשלום. 
מתחרי ההיאבקות המוצקים (צילום: גיא נוימן)
מידע נוסף
כתבות נוספות
לינה בעיר אולאן באטאר
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים » טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים » טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לרשימת ההצעות »הפסטיבל נחוג מדי שנה בתאריכים 11-13 ביולי והוא מושך אליו נוודים מכל רחבי המדינה. אלה נוהרים אל מקום האירוע להשתתף ולצפות. הגברים והנשים לבושים בבגדים המסורתיים: דל (Del
השמן והרזה במהדורת היאבקות מונגולית (צילום: גיא נוימן)
800 שנה לצ'ינגיס-חאן
דברי הפתיחה של הנשיא, במונגולית משובחת, פותחים בדרך כלל את האירוע. מייד אחריו מתחיל מופע מוסיקלי מרהיב של מתחרים, רקדנים, רוכבים הנושאים את נס הקרב של צ'ינגיס-חאן קלשון אשר אליו צמוד אהיל שערות מזנב סוס לבן. בשנים האחרונות זוכה התהלוכה לתוספת מרהיבה של עשרות צנחנים, הנוחתים עם דגלי מונגוליה היישר אל מרכז האצטדיון. ביצוע מרהיב, בעיקר בהתחשב בעובדה שמונגוליה, שאינה משופעת בתקציבים גדולים, ביטלה לאחרונה כמעט לחלוטין את חיל האוויר שלה.
בראש התהלוכה צעדו כמובן נושאי תשעת הקלשונים, המסמלים את כוח האימפריה המונגולית. בימי הביניים הטילו המונגולים את חתיתם על העולם כולו. כאשר יצאו לקרב נהגו הפרשים לשאת קלשון, אליו צמודות שערות מזנב סוס שחור. כאשר חזרו לאחר הניצחון (והמונגולים תמיד ניצחו), היו מחליפים את הצבע בלבן, המסמל שלום. היום, למרבית המזל, צועדים תשעת הפרשים כאשר זנב הסוס הלבן מתנוסס בגאון. מייד אחריהם מתחילים שורת המופעים וצעדת אין סוף הדמויות הצבעוניות. בתוספת מעט סמבה היה המראה דומה מאד ל קרנבל של ברזיל.
תלבושות מסורתיות מונגוליות והשפעה סובייטית (צילום: גיא נוימן)
משחקים בנוסח מונגולי
מייד עם סיום הטקס מתחילים המשחקים, הכוללים היום, כמו שכללו תמיד, תחרויות האבקות, קשתות ומרוצי סוסים. לפני שבע שנים נוספה גם תחרות הקליעה בעצמות. תחרויות ההיאבקות מזכירות מאד את ה סומו היפני. את מאות המתאבקים שהגיעו מכל מחוזות המדינה, ניתן לראות כבר באירועי הפתיחה. כל אחד מהגברים הבריאים לבוש בווסט צמוד, המדגיש את שריריו ובטנו. הגברים יוצאים בריצה קלה אל מרכז האצטדיון, שם ניצב הקלשון המעוטר ברעמה לבנה של סוס. המתחרים נותנים לו כבוד על ידי נגיעה בו במצחם, ולפני שמתחילים בקרבות, הם יוצאים ב"ריקוד העיט" – מין מחול המחקה תנועותיו האצילות של עיט, הדואה בשמים.
תהלוכת הדגלנים עם קלשונו של צ'ינגיס-חאן ורעמות הסוס הלבנות (צילום: גיא נוימן)
תחרות הקשתות
בתחרות הקשתות יורים גברים חיצים למרחק של כ- 75 מטר ונשים למרחק של 60 מטר. אלה שהגיעו אל תחרות הקשתות הארצית, הם הקשתים הטובים ביותר בערים ובכפרים של מונגוליה. המטרה אליה מכוונים הקשתים מורכבת מ- 20 גלילי לבד נוקשה, המונחים על האדמה. המתחרים כולם לבושים בבגדים מסורתיים ובוהקים, עומדים בקו הירי ומנסים, בעזרת עוזרים מקצועיים, להפיג את המתח, ולהגיע לריכוז מושלם. לא פחות מעניינים מהמתחרים הם השופטים: כשישה עד שמונה שופטים עומדים מסביב לכל מטרה ונותנים הערכות לפגיעה בעזרת קריאות ותנועות ידיים. פגיעה לפני ואחרי המטרה תלווה בנהמות חרישיות ותנועות ידיים עדינות באזור המותניים. פגיעה במטרה ובעיקר במרכזה המסומן באדום תלווה בקריאות נרגשות של "הוריי" בסגנון מונגולי, המלוות בהנפות ידיים נרגשות מעל לראש.
קשת בבגדים מסורתיים (צילום: גיא נוימן)
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לרשימת ההצעות »
תחרות קליעה בעצמות
לצד תחרות הקשתות נערכת תחרות יוצאת דופן, שהוכנסה לפסטיבל רק בשנת 1999. מטרת התחרות, הנערכת בין קבוצות גברים, היא לפגוע כמה שיותר פעמים בשתי עצמות קטנות מעצם הקרסול של כבשה, הניצבות על במה קטנה. חבורות הגברים יושבות בשורה, ומעיפות, בעזרת שימוש באצבעותיהם, חתיכת עצם קטנה ומרובעת, שתפקידה לפגוע בעצמות הקרסול. המשחק דומה מעט למשחק הגולות הישן, בו היו הילדים מנסים לצלוף ממרחק בגולה, המונחת בגומה על הארץ. למרות המשחק הילדותי לכאורה, נוהגים המתחרים, הלבושים במיטב התלבושות המסורתיות, ברצינות מקסימאלית, ומעודדים זה את זה בשירה טקסית שקטה ועמוקה.
מחולות צבעוניים ותלבושות ימי-ביניימיות (צילום: גיא נוימן)
לזכות בשיר להפסד
החלקים המסעירים ביותר בפסטיבל הם מרוצי הסוסים. מספר המשתתפים במרוץ אינו מוגבל, והוא נע בדרך כלל בין כמה מאות בודדות ועד לאלף משתתפים. למעשה הסוס הוא המתחרה ולא הרוכב. היו כבר מקרים בהם הרוכב נפל והסוס שהמשיך לרוץ הוכתר כמנצח. במהלך הפסטיבל מתקיימים מספר מרוצים, אשר נקבעים על פי גילאי הסוסים. הרוכבים בכל המרוצים הם ילדים בנים ובנות, בגילי 6-9, המתאמנים בעזרת אחד מבוגרי המשפחה חודשים ארוכים לפני המרוץ. באופן כללי יכול כל ילד שברשות משפחתו סוס להירשם למרוץ. אין דמי רישום, וההגבלה היחידה היא החשש מלהגיע לסוף המרוץ בין האחרונים. תוצאה כזו תגרור בעקבותיה אבדן כבוד למשפחה כולה. עולה על כולם הוא האחרון במרוץ, המגיע שטוף דמעות אל קו הגמר. המסכן זוכה לתואר "בטן מלאה", ולו מושרת פואמה מיוחדת המתארת את אירוע ההפסד, ומאחלת ניצחון בשנה הבאה. חמשת המנצחים, לעומת זאת, יקנו את עולמם. מעבר לפרס הכספי הגדול שיקבלו, תזכה משפחתם בכבוד מלכים.
מרוץ סוסים 2006 בו סוס ללא רוכב משיג רוכבים רבים
על קו הגמר
ביום המרוץ מגיעים אלפי נוודים אל איזור קו הגמר. כמעט הכל נייד במונגוליה אנשים, בתים וגם מסעדות. על כרי העשב של הערבות מוצבים מאות גרים לבנים ומעשנים. הללו הוקמו על ידי הנוודים כגואנז (Guanz) – דהיינו מסעדה ניידת, המוכרת מטעמים מונגולים, כגון, כיסוני בשר כבש, מרקי אטריות עם כבש, ומיני חטיפים מטוגנים (רובם מכילים, איך לא? בשר כבש).
המישורים הירוקים שמחוץ לאולאן-באטאר מתמלאים במאות אוהלים – שורות לבנות, מעשנות. מאות הסוסים, ועשרות אלפי הנוודים, המשוטטים בכל מקום בתלבושות ססגוניות, יוצרים את התחושה של חזרה במעלית הזמן לפחות 100 שנה לאחור. כמו תמיד עולים המראות האנושיים שמסביב על המתרחש במסלול המרוץ. על הגבעה הירוקה הצופה לעבר קו הגמר ולאורך מסלול המרוץ, מתכנסים עשרות אלפי צופים מקומיים בתלבושות החגיגיות ביותר: ילדות בסרטים ושמלות מלמלה, גברים במעילים עטויי מדליות קומוניסטיות, ונשים בחליפות מסורתיות, הופכים את העמק האדיר לנחיל צבעוני אדיר מימדים. בססגוניות האופיינית נוצרת התחושה של חזרה במעין מעלית זמן אל התקופות המפוארות של האימפריה. אל קו הגמר של תחרות הסוסים מתכנסים אלפי אנשים. פנים צרובות שמש ושקט נפשי מרשים. ילדים ובוגרים, סוסים וסייחים עומדים כולם בשקט מופתי, מבטם מופנה לאופק, אל הכיוון ממנו יגיעו הרוכבים. האווירה השקטה מחשמלת ומותחת.
מרוץ הסוסים הגדול – האירוע לו מצפים כולם (צילום: גיא נוימן)
לגעת בזיעת הסוס
לפתע, כאילו הוריקן שועט במורד העמק או כאילו מליון דבורים החלו בתעופה, נשמע זמזום המעיד על הרוכבים הקרבים. מרחוק נראה גל האבק המיתמר מפרסות הסוסים. זמזום הצופים מתחלף עד מהרה בהלמות פרסות סוסים קרבים. הרוכב הראשון נראה פתאום לעין – רוכב על סוס שחור ללא אוכף, בידו שוט ארוך, בו הוא מכה בסוס משני צידיו, ופניו מעוותות ממאמץ קריאות הקרב החותכות את האוויר ומסעירות את הסוס הדוהר.
כאשר הוא מגיע עם סוסו אל קו הגמר, מזנקים עליו מאות מונגולים. המסורת קובעת כי מי שיצליח לנגוע בזיעת הסוס המנצח לפני שתתייבש יזכה למזל רב. השוטרים הרבים מנסים למנוע את ההמולה והדחיסות, אך לשווא. בשנים עברו היו מקרים בהם נמחצו אנשים למוות טרם שהגיעו אל הזיעה הנכספת. רוכבים נוספים מגיעים והאזור כולו מתמלא באבק. למרות הראות שהופכת לרגע מוגבלת, ניתן לחוש באנרגיה המחשמלת האופפת את המקום.
אלה שלא זכו לגעת בסוסים הראשונים רצים בבהילות אל תוואי המסלול, מזנקים אל העפר שהתרומם רק רגעים קודם לכן, ואוספים רגבי עפר לכיסם ולשקיות בד, שהכינו מבעוד מועד. גם לעפר סגולות של מזל וברכה שיעבירו את השנה הקרובה בשלום.
מתחרי ההיאבקות המוצקים (צילום: גיא נוימן)
מידע נוסף
כתבות נוספות
תהלוכת הדגלנים עם קלשונו של צ'ינגיס-חאן ורעמות הסוס הלבנות (צילום: גיא נוימן)
תחרות הקשתות
בתחרות הקשתות יורים גברים חיצים למרחק של כ- 75 מטר ונשים למרחק של 60 מטר. אלה שהגיעו אל תחרות הקשתות הארצית, הם הקשתים הטובים ביותר בערים ובכפרים של מונגוליה. המטרה אליה מכוונים הקשתים מורכבת מ- 20 גלילי לבד נוקשה, המונחים על האדמה. המתחרים כולם לבושים בבגדים מסורתיים ובוהקים, עומדים בקו הירי ומנסים, בעזרת עוזרים מקצועיים, להפיג את המתח, ולהגיע לריכוז מושלם. לא פחות מעניינים מהמתחרים הם השופטים: כשישה עד שמונה שופטים עומדים מסביב לכל מטרה ונותנים הערכות לפגיעה בעזרת קריאות ותנועות ידיים. פגיעה לפני ואחרי המטרה תלווה בנהמות חרישיות ותנועות ידיים עדינות באזור המותניים. פגיעה במטרה ובעיקר במרכזה המסומן באדום תלווה בקריאות נרגשות של "הוריי" בסגנון מונגולי, המלוות בהנפות ידיים נרגשות מעל לראש.
קשת בבגדים מסורתיים (צילום: גיא נוימן)
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לרשימת ההצעות »
תחרות קליעה בעצמות
לצד תחרות הקשתות נערכת תחרות יוצאת דופן, שהוכנסה לפסטיבל רק בשנת 1999. מטרת התחרות, הנערכת בין קבוצות גברים, היא לפגוע כמה שיותר פעמים בשתי עצמות קטנות מעצם הקרסול של כבשה, הניצבות על במה קטנה. חבורות הגברים יושבות בשורה, ומעיפות, בעזרת שימוש באצבעותיהם, חתיכת עצם קטנה ומרובעת, שתפקידה לפגוע בעצמות הקרסול. המשחק דומה מעט למשחק הגולות הישן, בו היו הילדים מנסים לצלוף ממרחק בגולה, המונחת בגומה על הארץ. למרות המשחק הילדותי לכאורה, נוהגים המתחרים, הלבושים במיטב התלבושות המסורתיות, ברצינות מקסימאלית, ומעודדים זה את זה בשירה טקסית שקטה ועמוקה.
מחולות צבעוניים ותלבושות ימי-ביניימיות (צילום: גיא נוימן)
לזכות בשיר להפסד
החלקים המסעירים ביותר בפסטיבל הם מרוצי הסוסים. מספר המשתתפים במרוץ אינו מוגבל, והוא נע בדרך כלל בין כמה מאות בודדות ועד לאלף משתתפים. למעשה הסוס הוא המתחרה ולא הרוכב. היו כבר מקרים בהם הרוכב נפל והסוס שהמשיך לרוץ הוכתר כמנצח. במהלך הפסטיבל מתקיימים מספר מרוצים, אשר נקבעים על פי גילאי הסוסים. הרוכבים בכל המרוצים הם ילדים בנים ובנות, בגילי 6-9, המתאמנים בעזרת אחד מבוגרי המשפחה חודשים ארוכים לפני המרוץ. באופן כללי יכול כל ילד שברשות משפחתו סוס להירשם למרוץ. אין דמי רישום, וההגבלה היחידה היא החשש מלהגיע לסוף המרוץ בין האחרונים. תוצאה כזו תגרור בעקבותיה אבדן כבוד למשפחה כולה. עולה על כולם הוא האחרון במרוץ, המגיע שטוף דמעות אל קו הגמר. המסכן זוכה לתואר "בטן מלאה", ולו מושרת פואמה מיוחדת המתארת את אירוע ההפסד, ומאחלת ניצחון בשנה הבאה. חמשת המנצחים, לעומת זאת, יקנו את עולמם. מעבר לפרס הכספי הגדול שיקבלו, תזכה משפחתם בכבוד מלכים.
מרוץ סוסים 2006 בו סוס ללא רוכב משיג רוכבים רבים
על קו הגמר
ביום המרוץ מגיעים אלפי נוודים אל איזור קו הגמר. כמעט הכל נייד במונגוליה אנשים, בתים וגם מסעדות. על כרי העשב של הערבות מוצבים מאות גרים לבנים ומעשנים. הללו הוקמו על ידי הנוודים כגואנז (Guanz) – דהיינו מסעדה ניידת, המוכרת מטעמים מונגולים, כגון, כיסוני בשר כבש, מרקי אטריות עם כבש, ומיני חטיפים מטוגנים (רובם מכילים, איך לא? בשר כבש).
המישורים הירוקים שמחוץ לאולאן-באטאר מתמלאים במאות אוהלים – שורות לבנות, מעשנות. מאות הסוסים, ועשרות אלפי הנוודים, המשוטטים בכל מקום בתלבושות ססגוניות, יוצרים את התחושה של חזרה במעלית הזמן לפחות 100 שנה לאחור. כמו תמיד עולים המראות האנושיים שמסביב על המתרחש במסלול המרוץ. על הגבעה הירוקה הצופה לעבר קו הגמר ולאורך מסלול המרוץ, מתכנסים עשרות אלפי צופים מקומיים בתלבושות החגיגיות ביותר: ילדות בסרטים ושמלות מלמלה, גברים במעילים עטויי מדליות קומוניסטיות, ונשים בחליפות מסורתיות, הופכים את העמק האדיר לנחיל צבעוני אדיר מימדים. בססגוניות האופיינית נוצרת התחושה של חזרה במעין מעלית זמן אל התקופות המפוארות של האימפריה. אל קו הגמר של תחרות הסוסים מתכנסים אלפי אנשים. פנים צרובות שמש ושקט נפשי מרשים. ילדים ובוגרים, סוסים וסייחים עומדים כולם בשקט מופתי, מבטם מופנה לאופק, אל הכיוון ממנו יגיעו הרוכבים. האווירה השקטה מחשמלת ומותחת.
מרוץ הסוסים הגדול – האירוע לו מצפים כולם (צילום: גיא נוימן)
לגעת בזיעת הסוס
לפתע, כאילו הוריקן שועט במורד העמק או כאילו מליון דבורים החלו בתעופה, נשמע זמזום המעיד על הרוכבים הקרבים. מרחוק נראה גל האבק המיתמר מפרסות הסוסים. זמזום הצופים מתחלף עד מהרה בהלמות פרסות סוסים קרבים. הרוכב הראשון נראה פתאום לעין – רוכב על סוס שחור ללא אוכף, בידו שוט ארוך, בו הוא מכה בסוס משני צידיו, ופניו מעוותות ממאמץ קריאות הקרב החותכות את האוויר ומסעירות את הסוס הדוהר.
כאשר הוא מגיע עם סוסו אל קו הגמר, מזנקים עליו מאות מונגולים. המסורת קובעת כי מי שיצליח לנגוע בזיעת הסוס המנצח לפני שתתייבש יזכה למזל רב. השוטרים הרבים מנסים למנוע את ההמולה והדחיסות, אך לשווא. בשנים עברו היו מקרים בהם נמחצו אנשים למוות טרם שהגיעו אל הזיעה הנכספת. רוכבים נוספים מגיעים והאזור כולו מתמלא באבק. למרות הראות שהופכת לרגע מוגבלת, ניתן לחוש באנרגיה המחשמלת האופפת את המקום.
אלה שלא זכו לגעת בסוסים הראשונים רצים בבהילות אל תוואי המסלול, מזנקים אל העפר שהתרומם רק רגעים קודם לכן, ואוספים רגבי עפר לכיסם ולשקיות בד, שהכינו מבעוד מועד. גם לעפר סגולות של מזל וברכה שיעבירו את השנה הקרובה בשלום.
מתחרי ההיאבקות המוצקים (צילום: גיא נוימן)
מידע נוסף
כתבות נוספות
קשת בבגדים מסורתיים (צילום: גיא נוימן)
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים » טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים » טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לרשימת ההצעות »מחולות צבעוניים ותלבושות ימי-ביניימיות
לזכות בשיר להפסד
החלקים המסעירים ביותר בפסטיבל הם מרוצי הסוסים. מספר המשתתפים במרוץ אינו מוגבל, והוא נע בדרך כלל בין כמה מאות בודדות ועד לאלף משתתפים. למעשה הסוס הוא המתחרה ולא הרוכב. היו כבר מקרים בהם הרוכב נפל והסוס שהמשיך לרוץ הוכתר כמנצח. במהלך הפסטיבל מתקיימים מספר מרוצים, אשר נקבעים על פי גילאי הסוסים. הרוכבים בכל המרוצים הם ילדים בנים ובנות, בגילי 6-9, המתאמנים בעזרת אחד מבוגרי המשפחה חודשים ארוכים לפני המרוץ. באופן כללי יכול כל ילד שברשות משפחתו סוס להירשם למרוץ. אין דמי רישום, וההגבלה היחידה היא החשש מלהגיע לסוף המרוץ בין האחרונים. תוצאה כזו תגרור בעקבותיה אבדן כבוד למשפחה כולה. עולה על כולם הוא האחרון במרוץ, המגיע שטוף דמעות אל קו הגמר. המסכן זוכה לתואר "בטן מלאה", ולו מושרת פואמה מיוחדת המתארת את אירוע ההפסד, ומאחלת ניצחון בשנה הבאה. חמשת המנצחים, לעומת זאת, יקנו את עולמם. מעבר לפרס הכספי הגדול שיקבלו, תזכה משפחתם בכבוד מלכים.
מרוץ סוסים 2006 בו סוס ללא רוכב משיג רוכבים רבים
על קו הגמר
ביום המרוץ מגיעים אלפי נוודים אל איזור קו הגמר. כמעט הכל נייד במונגוליה אנשים, בתים וגם מסעדות. על כרי העשב של הערבות מוצבים מאות גרים לבנים ומעשנים. הללו הוקמו על ידי הנוודים כגואנז (Guanz) – דהיינו מסעדה ניידת, המוכרת מטעמים מונגולים, כגון, כיסוני בשר כבש, מרקי אטריות עם כבש, ומיני חטיפים מטוגנים (רובם מכילים, איך לא? בשר כבש).
המישורים הירוקים שמחוץ לאולאן-באטאר מתמלאים במאות אוהלים – שורות לבנות, מעשנות. מאות הסוסים, ועשרות אלפי הנוודים, המשוטטים בכל מקום בתלבושות ססגוניות, יוצרים את התחושה של חזרה במעלית הזמן לפחות 100 שנה לאחור. כמו תמיד עולים המראות האנושיים שמסביב על המתרחש במסלול המרוץ. על הגבעה הירוקה הצופה לעבר קו הגמר ולאורך מסלול המרוץ, מתכנסים עשרות אלפי צופים מקומיים בתלבושות החגיגיות ביותר: ילדות בסרטים ושמלות מלמלה, גברים במעילים עטויי מדליות קומוניסטיות, ונשים בחליפות מסורתיות, הופכים את העמק האדיר לנחיל צבעוני אדיר מימדים. בססגוניות האופיינית נוצרת התחושה של חזרה במעין מעלית זמן אל התקופות המפוארות של האימפריה. אל קו הגמר של תחרות הסוסים מתכנסים אלפי אנשים. פנים צרובות שמש ושקט נפשי מרשים. ילדים ובוגרים, סוסים וסייחים עומדים כולם בשקט מופתי, מבטם מופנה לאופק, אל הכיוון ממנו יגיעו הרוכבים. האווירה השקטה מחשמלת ומותחת.
מרוץ הסוסים הגדול – האירוע לו מצפים כולם (צילום: גיא נוימן)
לגעת בזיעת הסוס
לפתע, כאילו הוריקן שועט במורד העמק או כאילו מליון דבורים החלו בתעופה, נשמע זמזום המעיד על הרוכבים הקרבים. מרחוק נראה גל האבק המיתמר מפרסות הסוסים. זמזום הצופים מתחלף עד מהרה בהלמות פרסות סוסים קרבים. הרוכב הראשון נראה פתאום לעין – רוכב על סוס שחור ללא אוכף, בידו שוט ארוך, בו הוא מכה בסוס משני צידיו, ופניו מעוותות ממאמץ קריאות הקרב החותכות את האוויר ומסעירות את הסוס הדוהר.
כאשר הוא מגיע עם סוסו אל קו הגמר, מזנקים עליו מאות מונגולים. המסורת קובעת כי מי שיצליח לנגוע בזיעת הסוס המנצח לפני שתתייבש יזכה למזל רב. השוטרים הרבים מנסים למנוע את ההמולה והדחיסות, אך לשווא. בשנים עברו היו מקרים בהם נמחצו אנשים למוות טרם שהגיעו אל הזיעה הנכספת. רוכבים נוספים מגיעים והאזור כולו מתמלא באבק. למרות הראות שהופכת לרגע מוגבלת, ניתן לחוש באנרגיה המחשמלת האופפת את המקום.
אלה שלא זכו לגעת בסוסים הראשונים רצים בבהילות אל תוואי המסלול, מזנקים אל העפר שהתרומם רק רגעים קודם לכן, ואוספים רגבי עפר לכיסם ולשקיות בד, שהכינו מבעוד מועד. גם לעפר סגולות של מזל וברכה שיעבירו את השנה הקרובה בשלום.
מתחרי ההיאבקות המוצקים (צילום: גיא נוימן)
מידע נוסף
כתבות נוספות
מרוץ הסוסים הגדול – האירוע לו מצפים כולם
לגעת בזיעת הסוס
לפתע, כאילו הוריקן שועט במורד העמק או כאילו מליון דבורים החלו בתעופה, נשמע זמזום המעיד על הרוכבים הקרבים. מרחוק נראה גל האבק המיתמר מפרסות הסוסים. זמזום הצופים מתחלף עד מהרה בהלמות פרסות סוסים קרבים. הרוכב הראשון נראה פתאום לעין – רוכב על סוס שחור ללא אוכף, בידו שוט ארוך, בו הוא מכה בסוס משני צידיו, ופניו מעוותות ממאמץ קריאות הקרב החותכות את האוויר ומסעירות את הסוס הדוהר.
כאשר הוא מגיע עם סוסו אל קו הגמר, מזנקים עליו מאות מונגולים. המסורת קובעת כי מי שיצליח לנגוע בזיעת הסוס המנצח לפני שתתייבש יזכה למזל רב. השוטרים הרבים מנסים למנוע את ההמולה והדחיסות, אך לשווא. בשנים עברו היו מקרים בהם נמחצו אנשים למוות טרם שהגיעו אל הזיעה הנכספת. רוכבים נוספים מגיעים והאזור כולו מתמלא באבק. למרות הראות שהופכת לרגע מוגבלת, ניתן לחוש באנרגיה המחשמלת האופפת את המקום.
אלה שלא זכו לגעת בסוסים הראשונים רצים בבהילות אל תוואי המסלול, מזנקים אל העפר שהתרומם רק רגעים קודם לכן, ואוספים רגבי עפר לכיסם ולשקיות בד, שהכינו מבעוד מועד. גם לעפר סגולות של מזל וברכה שיעבירו את השנה הקרובה בשלום.
מתחרי ההיאבקות המוצקים (צילום: גיא נוימן)
מידע נוסף
כתבות נוספות
מתחרי ההיאבקות המוצקים (צילום: גיא נוימן)
כתבות נוספות
 |
אודות הכותב
גיא נוימן, בוגר החברה להגנת הטבע. מרצה ומדריך בארץ ובעולם בתחומי טבע נוף ותרבות. מתמחה בנצרות, דתות המזרח הרחוק ותרבויות לטיניות. מדריך ותיק למגוון רחב של יעדים באסיה ובדרום אמריקה. מדריך טיולים בחברת אקו - טיולי שטח.
|
