www.goTravel.co.il
הכתבה מעניינת? שלחו אותה בדואר למי שתרצו

הקש בתיבה את רצף האותיות המופיע למטה:

שלושת האגמים: אגם ביל


שלושת האגמים: סובלנות נוסח אגם ביל
מאת: כרמית וייס


לאורכו של כל המסלול, אותו הלכתי עם כריס, הייתי עדה לברכות השלום והבוקר טוב הרבות שהוחלפו עם כל מי שנקרה בדרכנו על השביל – גרצי, גרצך, בונז'ור... בסוף, במקום לשבור את השיניים, פשוט אמרתי Hello, כי הכל מותר כאן. לתומי חשבתי שאחרי ביקורים כה רבים בשוויץ וביקורי הנוכחי בחלק דובר הצרפתית, אני כבר מכירה לפחות את כל מילות הברכה, התודה והפרידה. מסתבר שלא. מילת הפרידה שאמרה כריס למלצרית עם סיום הארוחה, היתה לחלוטין לא מוכרת לי. "את המילה הזו", אמרה לי כריס, "לעולם לא אומר לדובר צרפתית, כי הוא יפגע מאד". "ואיך ידעת שהיא דוברת גרמנית?", הקשיתי. "פשוט ידעתי, נולדתי כאן", השיבה כריס, "אבל את, מוטב שלא תנסי".


ברכות גרצי, גרצך, בונז'ור... לאורכו של השביל בקניון טוואנבאך   (צילום: כרמית וייס)
 
סובלנות מעוררת קנאה
Ob Deutsch ob Welsch,
c’est bien égal,
le même soleil scheint überall.
 
משפט זה, המערבב יחדיו גרמנית וצרפתית, הוא המוטו של ביל ופירושו: אם אתה ממוצא גרמני או אם אתה ממוצא צרפתי, זה לא משנה, אותה השמש זורחת מעל כולם.
אמירה זו משקפת את האווירה הסובלנית השוררת בעיר, שהיא הגדולה בערים הדו-לשוניות בשוויץ. מתוך 52 אלף תושביה 55% הם דוברי גרמנית, 30% דוברי צרפתית, אך בעיר גם זרים רבים, הדוברים שפות נוספות לרוב (מעל 30% כאשר הממוצע בשוויץ, הגבוה גם כך, הוא 20%). פרנסי העיר השכילו לנצל זאת ובנו כאן מספר מוקדי שרות טלפוני, המספקים שרות כמעט בכל שפה אפשרית.
 
כבר שבועיים שאני מטיילת באזורים דוברי הצרפתית של שוויץ, וכבר התרגלתי לסיבוך שבשני השמות, אבל ביל/ביין היא העיר היחידה בה ממש נהגים שני השמות הללו בנשימה אחת. תמיד הם יופיעו זה לצד זה, ואולי גם זה משקף סובלנות. ובכן, ביל (Biel) הוא שמה הגרמני ואילו בְיֶין (Bienne) הוא שמה הצרפתי של העיר, הממוקמת על קו התפר בין דוברי שתי השפות. מצפון וממזרח יש רוב לדוברי הגרמנית ואילו מדרום וממערב יש רוב לדוברי הצרפתית, כאשר רק כמה עשרות קילומטרים ואתם באזור שכולו דובר צרפתית - צרפת.
 
תצפית על אגם ביל והכפר טוואן   (צילום: כרמית וייס)


שוויץ




 
הרי היורה נושקים לאגם ביל/ביין
אגם ביל, שלחופו הצפוני שוכנת העיר, בצפון-מערב שוויץ, זוכה גם הוא לשני שמות: בילרזה (Bielersee) בגרמנית, או לאק דו ביין (Lac de Bienne) בצרפתית. האגם הוא אחד משלושת האגמים של "אזור האגמים השוויצרי" (Seeland) והוא נושק ממערב למורדות הרי היורה, העטורים כרמי יין לרוב.
מעל אגם ביל נמצאת הפסגה הגבוהה ביותר של רכס הרי היורה השוויצרים, פסגת שסראל (Chasseral), רק (במונחים שוויצרים) 1,607 מטר גובהה. הפסגה, הבולטת למרחוק בשל האנטנות שבראשה, מזמנת תצפית נפלאה על האזור כולו, עד המון-בלאן והאלפים הברניים, אם זכיתם ליום בהיר.
לינה באזור אגם ביל
הרי היורה עם פסגת שסואל ברקע, תחילת המסלול לקניון טְוָואנְבָאך   (צילום: כרמית וייס)
 
השעונים של ביל
בשנות השבעים פקד משבר את העיר, שנחשבה למרכז ייצור השעונים של שוויץ, עם חברות כמו סווטש, טיסו, רולקס, אומגה ועוד. הייצור ברובו הועבר למזרח אסיה, אך התעשייה עשתה הסבה לתעשיית מיקרו-אלקטרוניקה, וגם כיום זו עיר תעשייתית למדי. 
עדיין תוכלו לבקר במוזיאון אומגה ובו תצוגת שעונים של חברת השעונים השוויצרית הוותיקה, שאחד ממפעליה נמצא בעיר. במקום מוצגים 4,000 שעונים שונים, מנגנונים של שעונים, כלי עבודה, כרזות ועוד מוצגים הקשורים לתעשיית השעונים. מספר שעונים "מפורסמים" מוצגים במוזיאון, ביניהם השעון של לורנס איש ערב (1915), שעון העצר שהפך את אומגה לשעון הרשמי הראשון של המשחקים האולימפיים (1932), שעון הצלילה הראשון (1932), מצלמת הפוטו-פיניש הראשונה בעולם (1949), השעון של האסטרונאוטים בארה"ב (1965) והקוסמונאוטים ברוסיה (1975) ועוד. (הכניסה חופשית, אך יש לתאם מראש בטלפון 9211-343-32(0)-41+.)
 


אגם ביל, העיר ביל (A), הקרונית למאגלינגן (B), העיירה טוואן (C), חצי האי סנט פטר (D)

  
סיור בעיר העתיקה של ביל
באחת ממזרקות העיר, שלימים זכתה לשם המזרקה הרומית (Römerquelle), נמצאו מטבעות רבים, מהתקופה הרומית. החוקרים סבורים שהן שישמשו כמתנות לאל Belenus, אל האור והשמש הקלטי, שעל שמו קרויה העיר. אך מלבד מטבעות, מתקופה זו לא תראו דבר בעיר העתיקה של ביל, אלא רק מבנים מהעיר שהוקמה כאן בימי הביניים (מאה 13), על ידי הבישוף של באזל, הכוללת את החומה הצפונית, הטירה ומספר רחובות. בימי הכיבוש הצרפתי (1798-1814) שימשה ביל כבירתו של קנטון בְיֶין (Bienne), אך עם סיום הכיבוש היא הועברה לידי קנטון ברן, אליו היא משתייכת כיום כאחד מ- 26 המחוזות שלו.
 
ציור קיר בעיר העתיקה של ביל
חייל של צבא נפוליאון שנפל לנהר והכובסות הסתירו אותו מפני בעליהן כדי להצילו   (צילום: כרמית וייס)
 
בעיר התגוררו במהלך השנים אנשי רוח רבים, בהם גתה וזאן זאק רוסו. את הבית בו התגורר רוסו לזמן קצר, בעת שברח מהאי סנט פטר הסמוך, ניתן לראות ברחוב Untergasse 12 (בצרפתית: Rue Basse). ברחוב זה התגוררו עניי העיר וכאן היו גם בתי המלאכה שלהם. מספרים שרוסו סבל מאד מהריחות של הבורסקאים (מעבדי העורות), שנהגו להשתמש לצורך עבודתם בחומצות חריפות (ומסריחות).
 
  
ביתו של ז'אן ז'אק רוסו ומזרקת הצדק   (צילום: כרמית וייס)
 
ברחובות האחרים תוכלו לראות את בתיהם של עשירי העיר, הבנויים אבן לבנה שנחצבה בהרי היורה מעל ביל, וחלונותיהם מעוטרים באבן צהובה, שהובאה לכאן מאזור נוישאטל. למי שלא היה מספיק כסף כדי להביא אבן צהובה, פשוט צבע את האבן בצהוב וקשה מאד להבחין בזיוף.
 
במרכזה של העיר העתיקה שלוש מזרקות מרכזיות. הראשונה היא מזרקת באנרה (Banneret), שבראשה נושא הדגל, והיא נמצאת בכיכר רינג (Ring), ממש בלבה של העיר העתיקה. את הכיכר מקיפים בתים עתיקים בעלי קשתות ומגדלים, שחלקם שימשו כבתי הגילדות של העיר, וכן כנסייה גותית מהמאה ה- 15.
 
מזרקה נוספת היא מזרקת הצדק (Gerechtigkeitsbrunnen), שבראשה אישה, האוחזת בחרב בידה האחת ובמאזניים בשניה. בכיכר בורגפלאץ (Burgplatz), לצדי מזרקת הצדק, מתקיים שוק פירות וירקות ססגוני בימי שלישי, חמישי ושבת (07:00-12:00).
 
רחוב בעיר העתיקה של ביל   (צילום: כרמית וייס)
 
סביב כיכר בורגפלאץ שני בתים חריגים בנוף, הבנויים אבן ורודה. אלו הם בית העירייה (Hôtel de Ville) והתאטרון העירוני (Théâtre municipal), ששוכנים בבניינים ששימשו בעבר כמחסן הנשק של הטירה. בחזית בית העירייה מתנוססים סמליהן של הערים ביל, זולוטורן ופריבורג, שלחמו יחדיו בברית משותפת.
אגב, בישיבות הנהלת מחוז ביל מדבר כל נציג בשפת האם שלו, אך בניגוד למקומות אחרים בשוויץ, בהם נדרש תרגום סימולטני, כאן אין תרגום וכולם מבינים. עוד סימן לסובלנות הנהוגה בביל.
 
 
בית העירייה והתיאטרון, שימשו בעבר כמחסן נשק של הטירה   (צילום: כרמית וייס)





 
לצאת אל ההרים
העיר העתיקה של ביל היא קטנה, והסיור בה קצר, אך לאחריו עומדות לפניכם אפשרויות רבות לטייל באזור. לפני שאפרט כמה מהן, ארחיב כאן על מסלול מומלץ במיוחד, אותו יכול ללכת כמעט כל אחד.
תחילתו של המסלול במאגלינגן (Magglingen), אליה תעלו בקרונית כבלים (פוניקולר) היוצאת מעט צפונה לעיר העתיקה. במאגלינגן נמצא מרכז הספורט הפדרלי, והיא נקודת מוצא למספר מסלולי הליכה וכן נקודת תצפית אל האלפים הברניים והמון-בלאן.
המסלול שלנו מוביל לקנין טְוָואנְבָאך (Twannbachschlucht) ואם תעקבו אחר השילוט המצוין אין לכם כל צורך בהסברים. חלקו הראשון של המסלול בשבילים נוחים למדי בינות נופים טיפוסיים של הרי היורה – כרי דשא ירוקים, פרות רועות באחו, עצים רחבי צמרת, יערות אפלוליים והמון מטיילים שתפגשו בדרך. בחציו השני נכנס המסלול אל תוך קניון טוואנבאך, היורד עד לעיירה טְווָאן (Twann), שם הוא נעלם בין בתיה ונשפך לאגם ביל. כאן המסלול מעט תובעני יותר, אך המראות קסומים (ידברו התמונות).
מלון 
Forum Post Magglingen
 
 
מפלים בקניון טְוָואנְבָאך, מעל אגם ביל   (צילום: כרמית וייס)
 
אורכו של המסלול כ- 10 קילומטרים והוא לוקח כשלוש וחצי שעות, בהליכה נמרצת. במחצית הדרך תוכלו לעצור למנוחה בטְוָואנְבֶרְג (Twannberg), במסעדה או בפינת הפיקניק שבמקום, שלצדם גם פינת משחקים קטנה. עם סיום המסלול בכפר טוואן, לאחר שתשוטטו מעט בין רחובותיו המקסימים, תוכלו לחזור חזרה לביל בספינה או ברכבת האזורית.
 
הכפר טוואן, הנחל נעלם בינות לבתי הכפר ונשפך לאגם ביל   (צילום: כרמית וייס)
 
לטייל בין הכרמים
הדרך העושה דרכה בינות לכרמים ולכפרים שלצדי החוף הצפוני של אגם ביל, נקראת דרך הכרמים  (Der Rebenweg). הדרך, המקשרת את העיר ביל לעיירה La Neuveville, מאפשרת טיול נינוח בין הכרמים והכפרים הציוריים. זהו מסלול קל ומישורי של 14 קילומטרים. לביל תוכלו לחזור ברכבת או בספינה השטה על האגם.
בכפר טוואן, המוקף כרמים רבים, תמצאו מרכז לטעימת יין בשם Viniterra וכן מתקיים בו פסטיבל יין בראשית חודש ספטמבר, עם תחילת בציר הענבים.
 

טעימות יין בכפר טוואן, לחופי אגם ביל  
 (צילום: כרמית וייס)
בעקבות זאן ז'אק רוסו
האי סנט פטר (St. Peter’s Island) הוא כיום, לאחר הורדת מפלס מי האגם בשלושה מטרים, חצי אי מאורך וצר, החודר אל תוך אגם ביל בקצהו הדרום-מערבי. עד לפני כמאה שנה היה המקום אי בלב האגם, אולם עם הורדת מפלס המים על ידי הפרויקט למניעת הצפות, נחשפה רצועת יבשה צרה, כארבעה קילומטרים אורכה, המקושרת ליבשה עם שביל, הנקרא שביל אדמת הבור (Heidenweg).
במאה ה-18 התגורר וכתב על האי ז'אן ז'אק רוסו (Jean-Jacques Rousseau), סופר, מדינאי ופילוסוף, יליד ז'נבה (לפני שהשתייכה לשוויץ). המקום הפך ליעד תיירותי למתעניינים בהיסטוריה וגם לאוהבי הטבע והשלווה. המנזר בו חי רוסו הוא כיום מלון ומסעדה, אך עדיין ניתן לבקר בחדרו, וכן בעתיקות מהתקופה הרומית שנמצאו במקום. צמחי הסוף הרבים שעל רצועת היבשה הם מקום מסתור לציפורים ולעופות רבים.
  


חצי האי סנט פטר באגם ביל  
 (צילום: כרמית וייס)

אפשרויות נוספות לטיול באזור
¡         קניון טאובנלוך (Taubenlochschlucht) – מסלול הליכה בקניון המתחיל בפאתי העיר הצפוניים ומגיע לכפר Frinvillier. המסלול לאורכו של נהר Suze, החוצה בהמשך את ביל, אורך כשעה והוא מפלט נעים מחום הקיץ. בעת ביקורי וגם בעת כתיבת שורות אלו, המסלול סגור בשל סכנת מפולות וכדאי להתעדכן.
¡         השכרת אופניים בתחנת הרכבת של ביל או ב- Nidau הסמוכה, ויציאה לרכיבה סביב אגם ביל, שאורכה 43 קילומטרים והיא מישורית למדי.
השכרת אופניים
¡         פארק החבלים Forest Jump, הנמצא 10 קילומטרים צפונית-מערבית לביל (Les Prés-d’Orvin). בסמוך נמצאת גם "חוות הביזון" (Bisonranch)
http://www.bisonranch.ch/
¡         הפארק הזואולוגי (Tierpark) בביל מציע כניסה חינם וצפייה בחיות המאפיינות את האזור. http://www.tierpark-biel.ch/
¡         גן החיות Seeteufel ולצדו פארק שעשועים בעיירהStuden , הנמצאת 8 קילומטרים דרומית לביל. http://www.seeteufel.ch/
¡         שייט של שלוש וחצי שעות על שלושת האגמים, מתחיל באגם ביל, וממשיך לאגמים נוישאטל ומורטן, המקושרים ביניהם על ידי תעלות.
¡         שייט על נהר ארה (Aare) עד לזולוטורן (Solothurn), שאורך כשעתיים וחצי. בדרך אפשר לעצור במושבת החסידות של Altreu.
¡         ביקור במושבת החסידות המקננות על גגות העיירה Altreu, הנמצאת 20 קילומטרים מזרחית לביל. חלק מהחסידות נשארות וחורפות במקום, אך רובן נודדות דרומה עם בוא הסתיו.
 
בביקורי במושבת החסידות בתחילת הסתיו, ביקשתי למסור דרישת שלום בארץ עם החסידות, שרבות מהן עוצרות למנוחה ליד ביתי בדרכן לדרום החם. אך מסתבר שמסלולן של החסידות הללו, ושל כל חסידות שוויץ, אינו עובר בישראל אלא בגיברלטר. ההפסד כולו שלהן...
 
בית ציורי בעיר העתיקה של ביל   (צילום: כרמית וייס)
 
מידע נוסף
 
כתבות נוספות על אזור זה
העיר ברן
העיר באזל
זולותורן: אחד עשר מי יודע
שלושת האגמים: אגם נוישאטל
שלושת האגמים: אגם מורטן 
פפיליורמה: פארק הפרפרים
העיר פריבורג

* הכותבת היתה אורחת לשכת התיירות של שוויץ

 






כרמית וייס
 
אודות הכותבת
כרמית וייס (Carmit Weiss)מנסה להעביר את אהבתה לנופים דרך הצילום והכתיבה, עורכת אתר Gotravel ואחת הכותבות המרכזיות בו. חרשה את אירופה וצפון אמריקה וטעמה גם את טעמן של היבשות האחרות. בעלת ניסיון רב בתכנון טיולים, גולשת סקי ואמא לארבעה גולשים צעירים. 

כרמית עונה לשאלותיכם בפורום מומחי תיירות
לקריאת כתבות נוספות של כרמית.








מספר צפיות: 14563
3004