לעשות או למות – סיפורה של קנאקלאטה
מאת: יובל נעמן


קנאקלאטה, ילדה רכה בת 14, שילהבה את המון הכפריים ממחוז בוראנגבארי במדינת אסאם עילית שבהודו, בלכתה בראש הפגנה שקטה, כשבידה דגל הודו והיא קוראת "לעשות או למות". היא עלתה על גג תחנת משטרה בריטית כדי להניף עליה את דגל הטריקולור של הקונגרס ההודי (דגלה הלא רשמי של הודו לפני קבלת העצמאות). בעודה אוחזת בדגל המונף נורתה ונהרגה. זה היה מפגן של רוח לחימה ונחישות הודית המסמלת יותר מכל את השאיפה לחופש, הידועה במחוז טזפור באסאם עילית, מחוז החופש.


הודו, תפקיד הנערה
ילדה בת 14 שלהבה את המון הכפריים בצפון מדינת אסאם שבהודו  (צילום: משה שי)
 

פרק בהיסטוריה הרשמית של הודו

קנאקלאטה (Kanaklataהפכה לקדושה מעונה, בשורה אחת עם גדולות האומה כמו אינדירה גאנדי. רחובות נקראים על שמה ואף ספינת מלחמה.
לאחרונה הוקם פסל בדמותה, ניצב על פסגת גבעה הצופה ל"עיר הדם"
טזפור (Tezpur) ולנהר העצום בראהמפוטרה (Brahmaputra), עורק החיים של מדינת אסאם (Assam), המנציח לעד את גבורתה של הילדה ואת נחישותו של העם ההודי.
מדינת אסאם, הודו
מיקום מדינת אסאם בתת היבשת ההודית
 

המזרח הרחוק



מיומן תחנת משטרה בריטית

בעשירי לספטמבר 1942, התקרבה הפגנה לא מרוסנת של אלפי כפריים, לתחנת המשטרה גוהפור (Gohpur). שני טורים של מפגינים: האחד ממערב לתחנה והשני ממזרחה. הם ניסו להיכנס בשערי התחנה כשהם מציתים את סוכת הטבח ומנסים בכוח לקחת את נשקו של ר.מ. סוניה, מפקד התחנה. ללא הוראה מפורשת פתח השוטר גוגאל צ'יפאהי באש וירה שתי יריות שפגעו בשתי נשים. האחת נהרגה במקום והשנייה מתה מפצעיה בשעה 20:00.

באותו היום, בתקרית דומה בתחנת משטרה סמוכה, נהרגו 11 מפגינים, בהם שלוש נערות.
 
הודו, המרד במדינת אסאם
הנצחת המרד וקנאקלאטה  המניפה את הדגל בעיר טזפור  (צילום: Bishnu Saikia)
 

תפקידי הבנות בכפרי הודו

קנאקלאטה בארוא (Kanaklata Barua) נולדה ב- 22/12/1924 בכפר בראנגבארי(Barangabari)  במחוז דראנג (Darrang) באסאם עילית, לאביה קרישנה-קאנט בארוא ולמשפחה שמרנית. ילדה נחמדה ועוזרת שעזבה את בית הספר היסודי כדי לעזור בעבודות הבית, לאחר שהתייתמה בגיל צעיר ונשארה לטפל באחיה התינוקות. את התינוקות בכפר מגדלים ילדים בני שש, כשהוריהם הרחק בשדות, ואף לומדים בצעירותם להכין להם אוכל ולדאוג למחסורם. עוד לפני היות הילדות לנשים יודעות הן טיפול בבית מה הוא.
 
לא הרבה נשים ישנן בכפר. הרצון בבנים זכרים גורם לפעמים ל"תמותת" תינוקות מוגברת בקרב הבנות. דבר זה עוזר בפרנסת המשפחה ובבוא היום גם משפר את סיכוייהן של הבנות להינשא. אבל עבודות הבית צריכות להיעשות ולבנות אין סיכוי של ממש לזכות בהשכלה.
כבר טרם לידתה שודכה לילוד אחר בכפר, ובבגרותה עמדה להינשא לו ולעבור לעד לבית הורי החתן המיועד, משפחה שלא הכירה, ולזכות בהורים חדשים על פני משפחתה שלה.
 
הימים הם ימי מלחמת העולם השנייה, בהם מפולגים התושבים לאלה המתגייסים לצבא הבריטי כדי לעזור בעצירת היפנים המתקדמים לאסאם עילית מבורמה (כיום מיאנמר) השכנה. בכך מנסים הם לשבור מעגל חיים כפריים חסרי תוחלת ולמצוא פרנסה מעבודה קבועה. באותה עת, האחרים שנשארו בכפר, מוסתים בידי פעילים ממפלגת הקונגרס, המלמדים לאומיות מה היא.


תפקיד הילדה/נערה בצפון מזרח הודו   (צילום: יובל נעמן)

קנאקלאטה - ז'אן-ד'ארק ההודית (?)

ילדים רואים את העולם ללא גוונים ומשתלהבים בקלות מפעילויות בהן משתתפים הסובבים כולם. היחד הוא כוח ועוצמה. בספטמבר 1942, בעוד המונסון לא פוסק מרדת והחום בלתי נסבל, התארגנו 5,000 כפריים להפגנה המונית מול תחנת המשטרה של השלטון הבריטי בעיירה גוהפור (Gohpur) הסמוכה
כמו בכל בוקר הכינה קנאקלאטה ארוחת בוקר לאחיה ואחיותיה הקטנים, עטפה עצמה בסארי והצטרפה גם היא ביחד עם חברותיה הטובות מהכפר, וביניהן מוקונדה קאקוטי (Mukunda Kakati) שחורת הצמות.
תריסר קילומטר צעדו בזוגות, בחור ובחורה, נושאים דגלים ומדרבנים עצמם. קילומטר ומחצה לפני התחנה עצרו למנוחת התארגנות במטע תה מוצל למחצה, בבעלות בעל אחוזה בריטי.
 
האם הוזהרו מהסיכון במעשיהם? האם התבקשו הנשים לעמוד מאחור?
האם הייתה זו קנאקלאטה הצעירה חסרת ההשכלה והמעמד, זו שקראה להמונים "לעשות או למות" בסרבה לעמוד מאחור?
 
בחברה שמרנית כפרית בהודו מעמד הנערה בקהל ידוע והאגדה המסופרת בפי כל לדעתי אינה סבירה! אפילו ז'אן-ד'ארק, בת גילה, קיבלה מינוי מהאל וממצביא צבאי להוביל את צבאו.
ביציאה ממטע התה, בדרך לתחנת המשטרה, שלהבו האנשים אחד את השני, כשהם נושאים בגאון את דגל הקונגרס בן שלושת הצבעים. כשעלו לגבעה עליה ניצבת תחנת המשטרה היו כבר צעירי התהלוכה משולהבים דיים.
 
הודו, מדינת אסאם
נערים ונערות בני אסאם על גדות נהר בראהמפוטרה  (צילום: donvikro)
 

יום חמישי, העשרה בספטמבר 1942

מספר זעום של שוטרים בריטים שמרו על תחנת המשטרה הקטנה של גוהפור. מרוחקים זה שנים מבתיהם וממשפחותיהם, סובלים מנגר הזיעה בחום הקיץ הכבד, במדיהם האטומים והלחות הבלתי נסבלת אליה לא הורגלו בביתם שמעבר לחצי עולם. היתושים מהנהר הגדול שכל אחד מהם בגודל פיל מזמזמים סביבם ופילי-בר מסתובבים סביבם בלילות ומאיימים לפגוע במי שיתקל בהם בטעות בחשיכה.
המונסון המוריד את זעם השמיים לארץ, לא פסק זה ארבעה חודשים. נראה היה שדגים טרופיים יכולים לשחות באוויר החם והרטוב. המערכה הבריטית בבורמה הסמוכה מתנהלת כבר מספר חודשים. היפנים כבשו כבר את ראנגון בירת בורמה וניתקו את האספקה הבריטית לסין, והם מתקרבים לאסאם עילית.
הידיעות על אחיהם הבריטים הנהרגים בקרבות טפטפו בשמועות, כמו שהגשם טפטף דרך חרכי התצפית של העמדה ללא הפסק. ומה המצב בבית אותו לא ראו זה שנים? ומי מחבריהם ובני משפחותיהם נהרג במלחמה?
 
רק שישה שבועות קודם לכן, נשא מאהאטמה-גנדהי את נאומו למאבק לא אלים ומיד נאסרו הוא ותומכיו בתנועת "שחררו את הודו", ומהומות פשטו בהודו כולה. האתרעות לזהירות מוגברת לא פוסקות מלהגיע.
רעש והמולה מבחוץ. המונים מתגודדים וצועקים, וכבר הקיפו את גדר התחנה והציתו את סוכת הטבח הסמוכה. אלפי אנשים שואגים בחוץ ויש לצאת להגן על התחנה. מה הם רוצים בכלל?
 
מפקד המשמר עוזר אומץ ויוצא אליהם כשאחדים מהמפגינים מנסים לטפס על גג התחנה. הוא מייד מוקף בהמון המשולהב ורובה המוסקט נחטף מידיו. אחד השוטרים בתחנה, עצביו מרוטים, נתקף בפאניקה, טוען את המוסקט שלו ויורה שתי יריות המפלחות את ההמון וגורמות לו לברוח בבהלה.
גופת נערה נותרת מאחור, גופתה של קנאקלאטה בארוא בת ה-18, בעוד שחברתה מוקונדה קאקוטי נפצעת אנושות, ולאחר שעות גסיסה התאחדה נשמתה עם הנשמה הקוסמית, בדרכה למעגל התחייה מחדש, בעוד שגופתה הקטנה נותרה מנוקבת בידי משפחתה.

טקסי שריפת הגופות נערכו באותו היום בכפר הולדתן, כשהגוף הענוג של הנערות נשרף לאיטו במשך שלוש שעות על מזבח עצים, משאיר ריח חריף, צורב בכפר כולו.
באותו היום בתחנת המשטרה הבריטית הסמוכה של דקיאג'ולי המהומה הייתה אף גדולה יותר ובסיומה נספרו 11 גוויות מפגינים, וביניהן גופותיהן של הנערות הצעירות טילסווארי, נומאלי וקאהולי.
כתבה על מומבאי
 
הודו, נערה
גופת נערה נותרת מאחור, גופתה של קנאקלאטה בארוא בת ה-18   (צילום: Muralinath)
 



אמת היא נקודה בזמן

למה נשארה רק דמותה של קנאקלאטה חקוקה בזיכרון הקולקטיבי? לאל שיווה הפתרונים. אבל כיום בראש גבעת אוגורי המצוקית, ליד מיקום תחנת המשטרה הבריטית הישנה, במקום המשקיף אל עיר הדם טזפור ועל הנהר הענק, ניצב פסל ענק מהחיים של קנאקלאטה הנושאת בגאון את דגל הקונגרס. הנערה שהפכה לקדושה מעונה ולסמל של חופש ומאבק להשגתו.
 
קנאקלאטה נקלעה למערבולת אירועים שהביאה למותה ובכך הפכה לסמל המשלהב המונים, והיא סמל לאומי בהודו ומושא להערצה. העובדות ההיסטוריות אין בהן אלא לבלבל את המציאות שנחרטה בזיכרון הקולקטיבי.
ואל תבלבלו את האמת בעובדות..
 
הודו, נשים במדינת אסאם
קוטפות התה במדינת אסאם שבהודו, הילדות נשארות לשמור על אחיהן הקטנים  (צילום: TinusPhotoBooth)
 

העיר טזפור - עיר הדם

העיר טזפור (Tezpurבה מתרחשת הסאגה של הנפת הדגל והטרגדיה של קנאקלאטה שוכנת בצדו הצפוני של נהר הבראהמפוטרה, במרכז מדינת אסאם, למרגלות ההימלאיה המזרחית. משמעות שמה בסנסקריט: "עיר הדם" (Teza=דם,Pura=עיר). העיר ידועה כבירת התה ובירת התרבות, האומנויות והספרות של אסאם, וכן נחשבת לבירת המאבק לחופש. זוהי עיר רגועה, טובלת בירק, בעמק בין גבעות התחומות מדרום בנהר בראהמפוטרה ומצפון במדינת ארונצ'ל פראדש ופסגות ההימלאיה עטורות השלג.
השם "עיר הדמים" נובע מכתב הקודש הדתי בהאגוואט פוראנההמתאר את האווטרים (מופעים) של האל וישנו. בפוראנה מסופרת מלחמתו של האל קרישנה (Hariגלגולו של וישנובאל שיווה (Hara).
 
למלך באנה, חסידו של האל שיווה, היו הרבה בנים ובת בודדת ויפהפייה בשם הנסיכה אושה. לילה אחד ראתה בחלומה נסיך יפה תואר ומיד התאהבה בדמות. ידידה הצייר צייר על פי תיאורה את הנסיך והתמונה הופצה ברחבי הממלכה. נכדו של האל קרישנה, הנסיך אנירודהחשק בנסיכה ולבש את דמות הנסיך מהחלום. הוא נכנס למצודה בה נשמרה הנסיכה, כדי לזכות באהבתה ולשאתה לאישה. השומרים ראו אותו וסיפרו למלך באנה, שציווה לתופסו, ולמרות התנגדותו האלימה כלאו אותו בארמון המוקף אש (=אגניגר, Agnigarh).
לורד קרישנה יצא בראש צבאו לשחרר את נכדו. מהעבר השני המלך באנה, מאמינו האדוק של שיווה, ניסה לעצור בעדו. הקרב שניטש בין כוחותיו של שיווה, לכוחותיו של קרישנה, היה עקוב מדם שזרם וכיסה את העיר כולה. כשהבין באנה שמולו עומד קרישנה, הופסק הקרב. יש האומרים כי היה זה האל בראהמה שהפסיק את הקטל.
גבעת אגניגר, שהייתה מקום כלאם של הנסיכה אושה והנסיך אנירודה, משקיפה עד היום על העיר והנהר.
 

הנסיכה אושה אוחזת בציור אהובה יפה התואר (צילום: יובל נעמן)



מידע נוסף

כתבות נוספות




סטטיסטיקות

0
מגזינים שנשלחו

0
שאלות ותשובות

0
כותבים באתר

0
כתבות באתר