www.goTravel.co.il
הכתבה מעניינת? שלחו אותה בדואר למי שתרצו

הקש בתיבה את רצף האותיות המופיע למטה:

הדרך בין זאגרב לפליטביצה


גיהינום בדרך לגן העדן -
הדרך בין זאגרב לשמורת פליטביצה
מאת: תמירה צדקיהו-חסון 


באוגוסט 1995 הסתיימה המלחמה לעצמאותה של קרואטיה. זמן קצר לאחר מכן, נסענו לטייל לעבר שמורת אגמי פליטביצה, שם החלה המלחמה ארבע שנים קודם לכן, במרץ 1991, כשכוחות סרביים נכנסו לפארק הלאומי. יצאנו מזאגרב בשעות הצהריים, במטרה לעשות את הדרך בנחת, כלומר: עצירה בדרך לקפה... ראינו שלט של עיר ונכנסנו. הייתה זו העיר קרלובץ'.


קרלובץ', קרואטיה
מוזיאון פתוח לזכר המלחמה בקרלובץ', קשה שלא להבחין בהריסות   (צילום: כרמית וייס)
 
קשה לתאר את ההלם שהכה בנו. העיר הייתה הרוסה, על קירות הבתים סימני הכדורים. בלב האזור העתיק ניתן היה לראות את היופי שנמחה. לא היו תיירים בעיר, לא היו דוברי אנגלית, אבל כבר היו בתי קפה פתוחים. שתינו קפה והמשכנו להסתובב מעט בעיר ההרוסה.
 

הצג מפה גדולה יותר

יעדים בכתבה זו: זאגרב (A), קרלובץ' (B), רסטוקה (C), קלנייץ' (D), קומרובץ' (E)
 

שייט תעלות




 

בירה בקרלובץ' 

העיר קרלובץ' (Karlovac) שוכנת במרחק 50 קילומטרים דרומית-מערבית לזאגרב, במורדות האלפים הדינאריים, בנקודת החיבור של ארבעה נהרות: דוברה (Dobra), מרצניצה (Mreznica), קורנה (Korana) וקופה (Kupa). האחרון חוצה את העיר ומשמש את התושבים לרחצה בימי הקיץ.
 
מבין עריה העתיקות של קרואטיה זו העיר הצעירה ביותר. היא נוסדה ב- 1578, כהחלטה צבאית-פוליטית של בית הבסבורג, ונועדה להגן מפני פלישת הטורקים לצפון אירופה. מיקומה של העיר נבחן ונבחר בקפידה, על ידי מושל האזור, הארכידוקס קארל השני, ועל שמו היא נקראת. העיר נבנתה בסגנון הבנייה של ימי הרנסאנס, והיא הוקפה בחומה שצורתה כוכב בעל שש צלעות. רחובותיה של העיר תוכננו בצורה גיאומטרית, סביב כיכר מרכזית.
 לינה בקרלובץ' וסביבתה
 
קרלובץ', קרואטיה
 קרלובץ', כנסיית טריניטי במרכז העיר   (צילום: אלכס שצ'וקין)
 
אלא שהטורקים הובסו 15 שנים מאוחר יותר, והעיר איבדה את משמעותה ההגנתית והפכה, בשל מיקומה הגיאוגרפי, למרכז מסחרי חשוב במרכז אירופה. בתחילת המאה ה- 18 התבססה העיר כלכלית ובעקבות זאת  התבססה בה שכבה של המעמד הגבוה, ששיחקה תפקיד חשוב בחיים הפוליטיים והתרבותיים של קרואטיה. את העושר הרב ניתן לראות עד היום בבתי העשירים ששרדו, שחלקם בנויים בסגנון הבארוק.
במשך השנים התפוררה חומת הכוכב, ובמקומה שתלו שדרת עצי ערמונים, שאורכה 2.5 קילומטרים, ממנה שרדו כיום רק כ-150 עצים.
בתחילת המאה ה-20 הפכה העיר בהדרגה לעיר תעשייתית. מפעלים קטנים הפכו לתעשיות של כותנה, עורות, לבנים, עץ וברזל.
 
עם הכרזת העצמאות ב- 1991, הפכה קרלובץ' לעיר גבול, מאחר והשטח שנכבש על ידי הסרבים, היה מרוחק רק כשלושה קילומטרים ממרכזה. חלקיה הדרומיים נפגעו קשה בהפגזות ונפגע גם מרכז העיר, כולל מבני ציבור רבים. אזרחים רבים נפגעו וכמה מאות נהרגו.
 
מאז ביקרתי בעיר, אני מניחה שרבים מבנייניה שוקמו. העיר אינה מוקד משיכה תיירותי, אך מדי שנה נערך בה פסטיבל הבירה (25 באוגוסט - 3 בספטמבר). תעשיית הבירה בעיר - בירה קרלובץ' (Karlovačko), מקור גאוות תושביה, מספקת שליש מתצרוכת הבירה בקרואטיה. לצדה שוכנת מצודה יפה – מצודת דובובאץ'.

 

פסטיבל הבירה בקרלובץ'

 פסטיבל הבירה בקרלובץ'   (צילום: karlovac-touristinfo.hr) 

 

קפה במצודת דובובאץ'

מי שהשתתף בטיול מאורגן מכיר את הבדיחה החבוטה, אך המאד חשובה: Coffee in - Coffee out, שבעברית משמעה: כל שעה וחצי-שעתיים חייבים לעצור למנוחה קצרה. העיר קרלובץ' נמצאת באמצע הדרך בין זאגרב לפליטביצה, ואני בחרתי לעצור במצודת דובובאץ' (Dubovac). הטירה נבנתה על גבעת עצי אלון (Dub פירושו אלון), המשקיפה על העיר ועל נהרות קופה וקורנה.
 
קיימות עדויות שמתיישבים סלאביים הקימו ישוב בעמק הפורה, עוד לפני בניית המצודה. במאה ה-14 העניק המלך את האזור לאחד מאנשי האצולה, ונראה שאז נבנתה המצודה. תעודות מלמדות שהמצודה הועברה ממשפחת אצילים אחת לשנייה. עד להקמת העיר קרלובץ', שימשה המצודה להגנה מפני הטורקים, והיו מספר ניסיונות לכבוש אותה. כשהוקמה קרלובץ', פחתה חשיבות המצודה, היא נקנתה על ידי הצבא, הפכה לבסיס של חיל ההנדסה ולאחר מכן לבסיסם של מפקדי העיר.
במשך השנים, בשל מחסור בתקציב, החלה המצודה להתפורר. בעת הכיבוש הצרפתי (1809 – 1813), ישב במקום הצבא הצרפתי, והוא גם החל בשיפוץ המצודה. כיום יש במצודה, מלבד הנוף המדהים, גם מוזיאון, מסעדה וחדרי מלון.
 
מצודת דובובאץ', קרלובאץ', קרואטיה
מצודת דובובאץ'    (באדיבות: karlovac-touristinfo.hr)
 

רסטוקה - בדרך לגן העדן

מקרלובץ' יצאנו לכוון שמורת אגמי פליטביצה. הדרך הייתה זרועה בבתים הרוסים. רק שנים אחר כך, כשהדרכתי טיולים לאזור, למדתי שבחלק מהכפרים הייתה אוכלוסייה מעורבת של קרואטים ובוסנים. המלחמה נערכה בין שכנים שחיו יחד מדורי דורות. (עוד על אותה מלחמה, בכתבה סלט בנוסח הבלקן)
נסענו בשקט, כל אחד מאיתנו ניסה לעכל את מה שראה. כפי שאמרנו - Coffee out - לכן אחרי פרק זמן ביקשתי לעצור במקום הראשון האפשרי. בדרך הצרה לא ניתן היה לרדת לשולי הכביש, המשכנו עד שראינו שהכביש מסתעף לכביש פנימי. עצרנו ומולנו גילינו את גן העדן.. .
 
נהר ואין ספור פלגים זעירים, מפלים קטנים יוצאים מתוך ובין הבתים, רעש עצום של מים ומראה שהוא ההפך הגמור מנוף המלחמה הנורא שראינו בדרך.
עצרנו את המכונית והלכנו לכוון הגשר המוביל אל הכפר. היה זה הכפר רסטוקה (Rastoke). הוא היה כמעט ריק מאנשים, והבתים שנראו כה פסטורליים ממבט מלמעלה, היו גם הם פגועים. טלאים של פח וטלאים של עץ, הונחו על חורים שנפערו בקירות.
הסתובבנו המומים מהיופי והמומים גם מהפגיעות. הבתים ברובם היו בנויים מאבן והקומה השניה מעץ. מעט אנשים, בעיקר גברים, עסקו בשיפוץ. הם ברכו אותנו בלבביות. כל כך הצטערתי שבגלל קשיי השפה אנחנו לא יכולים לשמוע את סיפוריהם מהמלחמה, שאך זה הסתיימה, והשאירה אותם לשקם את בתיהם.
כשהתבקשתי להדריך בקרואטיה, רסטוקה הייתה אחת הסיבות.
כתבה על שמורת אגמי פליטביצה
 
רסטוקה, קרואטיה
רסטוקה, אינספור פלגים יוצאים מתוך ובין הבתים   (צילום: אלכס שצ'וקין)





 
מה נשמע גברת דושה?
בטיול הראשון שהדרכתי בקרואטיה הייתה בקבוצתי נוסעת ילידת יוגוסלביה. פרט להיותה אישה מדהימה, היא הייתה עבורי אוצר - תרגמה למקומיים את שאלותיי ותרגמה עבורי את תשובותיהם. כך יכולתי ללמוד, שרבים מתושבי הכפר פונו או התפנו לערים שבאזור איסטריה, לשם לא הגיעה המלחמה.
פעמים רבות ביקרתי ברסטוקה, כפר קטן הצמוד לסלון (Slunj) [1] ומהווה נקודת ביקור פופולרית בדרך לשמורת אגמי פליטביצה. הגברת דושה בעלת טחנת הקמח - שבעצם טוחנת תירס... הפכה לידידתי ואצלה ביקרתי עם הקבוצות. חיבוקים ונשיקות, מתנות קטנות מהארץ, כמה מילים שכתבתי על נייר והשתדלתי לומר לה בשפתה: Kakosi Gosponda Dusha (מה נשמע גברת דושה) אני קוראת לה, לקול צחוקה.
 
במשך הזמן דושה ובעלה שיפצו כמה חדרים שהם משכירים לתיירים. הפנייה הראשונה ימינה, יש שלט על הבית - SOBA  (חדר). שמו של בעלה Slavko Skukan, והטלפון: 047-7776149.
 לינה בעיירה סלון וסביבתה
 
רסטוקה, קרואטיה
תחנת קמח בכפר רסטוקה   (צילום: אלכס שצ'וקין) 
 

בניה המפורסמים של קרואטיה

בהזדמנות זו, כשאתם כבר באזור זאגרב, אני רוצה להציע לכם ביקור קצר גם מצפון לעיר הבירה זאגרב, באזור שכלל לא היה מעורב ולא נפגע במלחמת האזרחים. אקח אותכם לביקור בשני מקומות בהם התגוררו שלושה מהאישים היותר מפורסמים של קרואטיה: מנהיג יוגוסלביה יוסיפ ברוז טיטו, הפסל הנודע אנטון אגוסטינצ'יץ', ומחבר ההמנון הלאומי אנטון מיכנוביץ'. לשם כך יהיה עליכם להרחיק כ- 50 קילומטרים צפונית-מערבית מזאגרב, לאזור זגוריה (Zagorje), הנמצא בקרבת הגבול עם סלובניה.
זגוריה, שפירושו "מאחורי ההר", הוא אזור כפרי, בו רוב הבתים הם בתים כפריים. בהצצה לחצרות אנו עוד יכולים להבחין בבית הישן, שהפך למחסן. יש גם כמה בתי אחוזה, שבעבר הרחוק היו שייכים למשפחות בעלי הכפרים. על ההרים נבחין בבתים קטנים, בהם התגוררו הבוצרים בעונת בציר הענבים, בכרמים הרבים המעטרים עדיין את המדרונות.  
כתבה על סיור בזאגרב
 

פסלים בעיירה קליינץ'

העיירה הקטנה קלנייץ' (Klanjec), שרוב תושביה מתפרנסים מחקלאות, זכתה ונולד בה בשנת 1900 הפסל הנודע אנטון אגוסטינצ'יץ' (Antun Augustincic). כבר בגיל 24, לאחר שלמד באקדמיה המלכותית לאמנות בזאגרב, קיבל אגוסטינצ'יץ' מלגה ויצא ללמוד בפריז. הוא הושפע מפסלי הרנסאנס האיטלקים ושנה לאחר הגיעו לפריז הוא כבר הציג בה תערוכה. הוא שב למולדתו והיה ממייסדי קבוצת האמנים שכונתה "אדמה". פסליו החלו להיות מוצגים בעולם, והוא זכה לפרסום בעיקר על פסליו הגדולים. הוא גם שימש כרקטור האקדמיה לאמנויות בזאגרב.
ב-1970 תרם אגוסטינצ'יץ' את כל יצירותיו לעיירת הולדתו, וביקש שהן יוצגו בגלריה ראויה, שאכן נפתחה שש שנים מאוחר יותר בבית שהיה ביתו. אגוסטינצ'יץ' עצמו מת בזאגרב ב-1979, ונקבר לצד אשתו בגינת הגלריה.
 
המוזיאון מחולק לשלושה חלקים:
¡         באולם הימני העבודות המכונות אינטימיות, ובהן מוצגות עבודותיו של אגוסטינצ'יץ' כאמן צעיר, אז הוא התמקד בפיסול חזה, בעיקר גברי, ובפיסולי גוף. בעבודותיו ניכרת השפעתו של אוגוסט רודן.
¡         במסדרון "הפורטרטים", שגם בו מוצגות עבודותיו המוקדמות, מוצגים פסלי קלסתר של אנשי רוח וידידיו, שהיו אמנים מתחומים שונים.
¡         החדר השלישי הוא המרשים ביותר, ובו הפסלים המונומנטליים או העתקים של פסלים, שמאד אופייניים לו: סוסים ורוכביהם, אנשי מעמד הפועלים וסצנות קרב. פסל הסוס הענק המקורי מוצב בבנייני האו"ם.
 
גן הפסלים מחוץ למוזיאון עוצב על ידי קבוצת פסלים ומומחים להיסטוריה של האמנות. המקום היה חלק מהשדרה שהובילה למנזר הפרנציסקני הסמוך. חלק מהפסלים הוזמנו על ידי ממשלות, עוצבו לגנים של שגרירויות או כמזרקות. בגן מוצג גם פסלו של משה פיאדה [2], שהיה ידידו וסגנו של טיטו.
בגן גם מרפסת, שתוכננה למנוחה ולאירועים, ופסלו של גדול המחזאים הקרואטים מארין דרז'יץ' (Marin Drzic) [3]. הפסל המדהים שעל קברו של האמן משלים את התמונה.
 
אל העיירה הקטנה בה לא יותר מכמה מאות תושבים, מגיעים בעיקר כדי לבקר במוזיאון, אך יש בה גם מנזר פרנציסקאני מהמאה ה-17 וכנסייה בארוקית יפה.
לינה בעיירה קליינץ' וסביבתה
 
יוסיפ ברוז טיטו, קומרובץ' , קרואטיה
יוסיפ ברוז טיטו, יצירתו של אנטון אגוסטינצ'יץ' המוצבת בעיירה קומרובץ' (צילום: Scorilo)
 

כפר שהוא מוזיאון אתנולוגי

הכפר קומרובץ' (Kumrovec) שוכן כ-9 קילומטרים צפונית-מערבית לקליינץ', והוא כולו מוזיאון אתנולוגי. בכפר נולד מנהיג יוגוסלביה יוסיפ ברוז טיטו, והרעיון לשמר את הכפר החל בשימור ביתו, בשנת 1952, לכבוד ביקורו במקום. את הבית צבעו בלבן, אך מספרים שכאשר טיטו נכנס למטבח, הוא צחק ואמר שהמטבח אף פעם לא היה לבן אלא מפויח...
בשנת 1979 החלו בעבודות לשימור הכפר. כל אנשי הכפר הביאו חפצים ישנים שהם מצאו, החלו לשחזר את הבתים ובתי המלאכה. הבתים היו אז בתי משפחה מורחבת - זוג צעיר קיבל חדר בבית המשפחה.
בבית הולדתו של טיטו, שבכניסה אליו מוצג פסל גדול ממדים של המדינאי, פרי עבודתו של אוגוסטינצ'יץ', גדלו גם 12 אחיו ומשפחת הדוד, כל משפחה בחלק אחר, כשהמטבח משותף ובו שני תנורים.
היום לא גרים בחלק הכפר המשומר, פרט לאישה אחת שלא רצתה לעזוב את ביתה, והיא הוחתמה על חוזה המחייב אותה לחוקי המוזיאון (למשל, אסור לה לשים אנטנה על הגג). הבתים המשמשים כמוזיאון נשארו כפי שהיו לפני 100 שנה ויותר, כשבכל בית מוצג משהו מחיי הכפר: חתונה, בית של זוג צעיר, נפח, ועוד..
חלקו האחר של הכפר הוא כפר לכל דבר, בו גרים עדיין אנשים העוסקים בחקלאות מדורי דורות, אך גם חלק מהבתים שאינם כלולים במוזיאון נשארו כשהיו.
 
קומרובץ', בית ילדותו של יוסיפ ברוז טיטו
קומרובץ', בית ילדותו של יוסיפ ברוז טיטו  (צילום: Žiga)
 

המנון קרואטיה

ביציאה מקלנייץ' בדרך לקומרובץ' (הרבה ץ', מבלבל, אבל בשתיהן ביקרנו מקודם), בעיקול הדרך נראה אובליסק בגובה עשרה מטרים. זו אנדרטה לכבוד ההמנון הקרואטי, ולכבוד מחברו אנטון מיכנוביץ',אף הוא יליד קליינץ'. ההמנון נקרא "ארצנו היפה".
אנטון מיכנוביץ' היה בן המעמד הגבוה, ששימש בתפקידי ממשל ודיפלומטיה בזמן הממשל האוסרו-הונגרי. הוא היה מהוגי הדעות של התנועה האילירית, תנועה שחבריה היו משכילים ואנשי רוח, ודגלה באיחוד העמים הסלאביים.
ההמנון נכתב בשנת 1835, והושר לראשונה כהמנון רק בשנת 1891.
 
 ההמנון הקרואטי
אובליסק לכבוד ההמנון הקרואטי  (צילום: Modzzak)
 
ארצנו היפה (Lijepa naša)
המנון קרואטיה (תרגום חופשי)
 
סאבה, דראבה (נהרות) המשיכו לזרום
דנובה, אל תאבדי עוצמתך,
ים עמוק וכחול, ספר לעולם
שהקרואטי אוהב את מולדתו.
 
כל עוד השמש נושקת לשדות,
כל עוד הרוח הפראית נושבת בעצי האלון,
כל עוד יקיריו עולים לגן עדן,
כל עוד ליבו פועם.
 
   
מולדתנו היפה
הו, כה אמיצה ורבת חסד
תהילת אבותינו העתיקה.
מי ייתן ותבורכי לנצח.
 
יקרה, את תהילתנו היחידה
יקרה, את היא לנו האחת,
יקרה, אוהבים אנו את מישורייך
יקרה, אוהבים אנו את הרריך.
 
 
המנון קרואטיה
 
הערות:
1] רסטוקה (Rastoke) הוא כפר קטן, הצמוד לעיירה סלון (Slunj), ולא רובע שלה, כפי שמרבים לטעות. שמה של העיירה Slunj הוא סלון ולא סלוני, כפי שהשתרש במקומותינו, מאחר ובשפות הסלאביות האות J אינה נהגית כשהיא בסוף מילה.
2] משה פיאדה (1890 - 1957) נולד בבלגרד למשפחה יהודית ספרדית מבוססת. בזמן מלחמת העולם השנייה הוא נלחם בשורות הפרטיזנים היוגוסלבים, בהנהגת יוסיפ ברוז טיטו, ואף היה לחברו הקרוב של טיטו. לאחר המלחמה כיהן בתפקידים שונים, וב-1945 נבחר כיושב ראש האסיפה הלאומית של יוגוסלביה.
3] מארין דרז'יץ' (Marin Drzic) נולד ב-1508 ונפטר ב-1567. הוא חי בדוברובניק, ונחשב למניח היסודות לכתיבה החילונית. במחזותיו של שייקספיר, שחי 50 שנה אחריו, מוצאים אלמנטים רבים ממחזותיו של דרז'יץ', ומחזותיו מוצגים עד עצם היום הזה. אחד ממשפטיו המפורסמים הוא "מי שלא חלה לא יבין את החולה", ובשל משפט זה הוא זכה שלא רק רחובות ותיאטראות יקראו על שמו, אלא גם מרפאות.
 



מלון מומלץ במרכז זאגרב

מלון אקדמיה (Hotel Academia) הוא מלון 4 כוכבים, הממוקם במדרחוב המסעדות והברים של העיר העתיקה (Ivana Tkalčića), מרחק הליכה קצר (750 מ') מהכיכר המרכזית ושאר אתרי התיירות בעיר. המלון מציע חניון מקורה (בתשלום), מסעדה, ארוחת בוקר עשירה, סוויטות ממוזגות לזוגות ומשפחות. המלון זוכה להמלצות אורחים חמות.
מלון אקדמיה – השוואת מחירים (שימו לב לתנאי הביטול)


מלון מומלץ במרכז זאגרב  מלון מומלץ במרכז זאגרב  מלון מומלץ במרכז זאגרב
מלון אקדמיה - סוויטות מרווחות ושירות אדיב במרכז זאגרב
 

מקומות לינה מומלצים בשמורת פליטביצה

וילה סומראק (Villa Sumrak) הוא מלון משפחתי קטן, הממוקם ממש בתחומי הפארק הלאומי אגמי פליטביצה, במרחק הליכה קצר מהכניסה. במקום דירות (40-70 מ"ר) וחדרי סטודיו מרווחים (55 מ"ר) עם פאטיו או מרפסת. בגינה מתקני ברביקיו וטניס שולחן. ארוחת הבוקר עשירה וניתן להזמין גם ארוחת ערב. ניכר שבעלי המקום, כולם בני משפחה אחת, נהנים לארח ושמחים לסייע בעצה טובה.
וילה סומראק – השוואת מחירים
 

מלון וילה ליקה (Villa Lika) ממוקם בכפר קטן, בלב שמורת פליטביצה, במרחק הליכה (2 ק"מ) מהכניסה לשמורה. המלון כולל 15 חדרים וסוויטות, ומסעדה המגישה אוכל קרואטי מסורתי לאורחי המלון בלבד. המלון זוכה לציון אורחים גבוה במיוחד (9.1) בזכות הניקיון, הארוחות, השירות, החדרים והמיקום.
מלון וילה ליקה - השוואת מחירים


לינה בשמורת פליטביצה   לינה בשמורת פליטביצה
לינה בשמורת פליטביצה   לינה בשמורת פליטביצה
 וילה סומראק (למעלה) דירות וחדרי סטודיו, וילה ליקה (למטה) חדרים וסוויטות בשמורת פליטביצה



 

מידע נוסף
כתבות נוספות





תמירה צדקיהו-חסון אודות הכותבת
תמירה צדקיהו-חסון, בעלת תואר ראשון בהיסטוריה ובמזרחנות ותואר ראשון ושני בעבודה סוציאלית. במשך שנים שילבה הדרכת טיולים עם עבודתה, וכיום מעדיפה לטייל באופן פרטי ולכתוב. כותבת במגזין טבע הדברים.

לקריאת כתבות נוספות של תמירה.








מספר צפיות: 23453
5181