הבקטשים באלבניה – אסלאם של אהבה
כתב וצילם: זאב בן אריה
בכל עיר גדולה בדרום אלבניה ניתן לראות בניין גדול שצבעו ירוק, המשקיף על העיר ממרומי גבעה. בניין זה נקרא טקה והוא מרכזה של כת אסלאמית מיסטית, המהווה רוב של האוכלוסייה בחלקים גדולים במרכז ודרום אלבניה, הלא הם הבקטשים (Bektashi). עדה חביבה זו היא במוקד כתבה זו על תיירות באלבניה.
מי הם הבקטשים?
הבקטשים הם זרם באסלאם המונה 10-15 מליון איש ברחבי העולם. במובן הרחב, זהו זרם של שיעה (אסלאם שיעי) [1] מתון מאוד ואפילו אוהב. זוהי דת שפרקה מעליה את עול המצוות וטוענת לתורת "סוד של אהבה". תורה זו מועברת מעלי – חתנו של מוחמד ובעלה של בתו פטמה, דרך האימאמים והקדוש האגי בקטש (Hajji Bektash Wali ), שהופיע באנטוליה במאה ה- 13.
זרם זה נקרא במובנו הרחב זרם האלוויק, והוא נפוץ מאוד באזורים הנידחים של טורקיה, הרי כורדיסטן, בעבר גם ב אזרבייג'ן ואיראן, וכן בכל רחבי הבלקן. האלוויק מונים כ- 20% מאוכלוסיית טורקיה והם מאוגדים בקבוצות שונות.
הבקטשים הם המסדר המסודר יותר שנוצר בתוך זרם עממי ורחב זה של האלוויק. המסדר הבקטשי התגבש במאה ה- 15 והייתה לו השפעה פוליטית ותרבותית רבה וחזקה באימפריה העות'ומאנית. המסדר מתפקד במתכונת של מנזרים ומרכזים, הנמצאים באלבניה ובבלקן כולו, ובהם חיים נזירים ואנשי דת. למסדר הבקטשי היה עד שנות ה- 50 גם מרכז גדול וחשוב בקהיר, כולל אדמות רבות, אך המרכז הולאם על ידי נאצר ונסגר.
כתבות על יעדי טיול באלבניה
נוף בהרי אלבניה
בקטשים באלבניה
כיום מונים הבקטשים 20-30 אחוז מהאוכלוסייה באלבניה. הם מוכרים כדת נפרדת, בעלת מוסדות דתיים וחוקיים משל עצמם, בנפרד מהאסלאם הסוני. לפני 200 שנה, בסוף המאה ה-18 ובתחילת המאה ה- 19, שלט בדרום אלבניה וצפון יוון שליט עצמאי, עלי פאשה שמו, שנכבש בקסמי הדת הבקטשית. הוא החל ב"בקטוש" של האוכלוסייה וכתוצאה מכך יש שכיום אזורים רבים בדרום אלבניה שבהם הבקטשים הם הרוב.
הבקטשים היו הכוח המוביל בלאומיות האלבנית המתעוררת של סוף המאה ה- 19. מי שהוביל את התנועה לשחרור לאומי היו האחים פרשרי, שהיו בקטשים והושפעו מהמנהיגים הרוחניים של הבקטשים. בשנת 1912, עם הקמת המדינה האלבנית, היה ראש הממשלה הראשון בקטשי.
גם לאחר מכן היו לבקטשים קשרים טובים בשלטון האלבני והם נתמכו על ידי המלך זוג (Zog ). בשנת 1929 הזמין אותם המלך להקים את המרכז העולמי שלהם בטירנה (Tiranë ), בירת אלבניה, לאחר שמנהיגיהם עזבו את טורקיה (המרכז ההיסטורי של המסדר היה בטורקיה במשך 700 שנה).
כתבה על טירנה – בירת אלבניה
נכבדי דת בקטשים
גורם נאמן, ממתן ומחבר באלבניה
באלבניה יש כיום 4 קבוצות דתיות שונות: נוצרים קתולים המהווים 10% מכלל האוכלוסייה, נוצרים יוונים אורתודוקסים המהווים 20%, מוסלמים סונים המהווים בין 30% ל- 40%, ומוסלמים בקטשים המהווים בין 20% ל- 30% מכלל האוכלוסייה במדינה.
לכל אחת מהקבוצות הדתיות הללו, מלבד הבקטשים, יש אוריינטציה פוליטית למדינות מחוץ לאלבניה: הסונים לעולם האסלאם, הקתולים לאיטליה והיוונים אורתודוקסים ליוון. הבקטשים הם הקבוצה הדתית היחידה שעבורה יצירת המדינה האלבנית אפשרה הצלה מרדיפות, מהן הם סבלו בעולם הערבי והסוני. מסיבה זו הבקטשים הם הגורם הנאמן, הממתן והמחבר ביותר בין כל חלקי החברה האלבנית. בנוסף לכך, תפילות הבקטשים ושירתם הן בשפה המקומית – אלבנית, ולכן יש להם גם מקום מרכזי בתרבות האלבנית.
בזמן שלטון הקומוניזם באלבניה (1945-1992) סבלו הבקטשים, כמו גם שאר הדתות, מרדיפות. בשנת 1969 אף הוכרזה אלבניה כמדינה החילונית היחידה בעולם והדת בה נאסרה. באותו זמן נהרגו חלק ממנהיגיהם של הבקטשים, בעוד אחרים הושמו בכלא. עם נפילת הקומוניזם אספו הבקטשים באלבניה את השברים, וכיום הם בונים מחדש מערכת של מרכזים ומנזרים. חלק גדול מהמאמץ מושקע בניסיון לקבל מחדש את הרכוש והאדמות הרבות שהיו להם ברחבי אלבניה.
מסגד בהרי אלבניה
ראשי המסדר הבקטשי
ראשד בארדי הוא ראש המסדר הבקטשי [2] הנוכחי, והוא דמות נערצת בקרב הציבור כולו באלבניה – דמות של אב רוחני, איש אלוהים וקדוש מעונה. באלבניה יש מסורת של כיבוד קדושי כל הדתות. מי שתרם להקמת המרכז הבקטשי בטירנה הייתה אמא תרזה, נזירה אלבנית-קתולית, מסיונרית ופעילה הומניטרית.
ראשד בארדי הוא אחד היחידים שקיבל חינוך אמיתי בדרך הבקטישית, עוד לפני עידן הקומוניזם, והוא עדיין בחיים. בימי שלטון הקומוניזם באלבניה, הוא הוכרח לעבוד עבודות פרך, בחווה חקלאית של קולקטיב, במשך 20 שנה. כיום (2009) ברדי הוא אדם מבוגר, בן 75, ובריאותו לקויה.
בבה מונדי, סגנו של ראשד בארדי, הוא כיום בשנות החמישים לחייו. בימי הקומוניזם שירת מונדי בצבא האלבני, הגיע לדרגות גבוהות ופיקד על גזרת גבול אלבניה עם מקדוניה. בשנת 1992, עם נפילת הקומוניזם, הוא עזב את הצבא, וכיום הוא משמש כאיש המעשה והמארגן של המסדר המתחדש.
בבה מונדי מונה להיות אחראי על מקום החיכוך הקשה ביותר של הבקטשים עם הסונים בבלקן, המרכז בעיר טטובה (Tetova ) במקדוניה. במקום זה השתלטו קיצונים אסלאמים, בעזרת איומי נשק, על מקדש דתי בקטשי. נושא זה נידון בימים אלו בבית המשפט הגבוה במקדוניה. ב בה מונדי אחראי על הבקטשים גם במקדוניה וקוסובו. הוא מסתובב עם שומרי ראש, ויש אנשים הנאמנים לו עד מוות, שהולכים אתו עוד מימי השרות הצבאי.
אתרים בדרום אלבניה א' – אזור איפירוס הצפוני
נוף אלבני
הבקטשים והצלת יהודי אלבניה בשואה
בימי מלחמת העולם השנייה התגייסה האוכלוסייה האלבנית כולה להצלת היהודים באלבניה, ואף ארגנה מבצעים להצלת יהודי הסביבה בקוסובו, מקדוניה ובכל מקום בו חיו אלבנים. בעקבות כך, במהלך המלחמה לא התרחש אף מקרה של הסגרת יהודים לנאצים על ידי אלבנים. בנוסף לכך הצילו האלבנים גם את כל היהודים שברחו לתחומי מדינתם ממדינות שכנות.
בתחילת המלחמה חיו באלבניה 200 יהודים ועם סיומה התגוררו בה קרוב ל- 1500. לבקטשים היה חלק חשוב מאוד במבצע הצלת היהודים, ובאזורים שבהם הם רוב תמצאו את הסיפורים הנוגעים ללב ביותר של הקרבה אישית ונתינה. הדת הבקטשית אומרת שהצלת אדם פותחת את שערי גן עדן. נושא מרתק זה תועד על ידי הצלם האמריקאי נורמן גרשמן וזכה להכרה על ידי מוסד יד ושם בתערוכה הנקראת בֶּסָה– מילה של כבוד: מוסלמים אלבנים שהצילו יהודים בשואה.
כותב שורות אלו ומטיילים ישראלים במרכז הבקטשי בטירנה
קצת על אלבניה והאלבנים
האלבנים הם עם עתיק בן 3,000 שנה, שרובו חי מחוץ לגבולות אלבניה של היום: במקדוניה, קוסובו, מונטנגרו, יוון, איטליה וארצות הברית (בקונגרס בארצות הברית יש שדולה אלבנית חזקה). האלבנים אוהבים את ישראל ורואים בה ארץ דומה – עם קטן ואמיץ שנלחם באויבים גדולים ממנו. בנוסף לכך, מבחינה פוליטית אלבניה חייבת את עצמאותה לארצות הברית, וישראל נתפסת כבת ברית גם במובן זה. בקיצור, אלבניה היא ארץ שבה גם ארצות הברית וגם ישראל פופולריות מאוד.
אתרים בדרום אלבניה ב' - בראט, הר תומור וקניון אוסומי
פסגת הר תומור, אתרים קדושים לבקטשים
[1] אסלאם שיעי הוא הזרם השני בגודלו באסלאם. כ-15% מהמוסלמים הם שיעים, לעומת הסונים, המונים כ-80% מהמוסלמים.
[2] האלבנים טוענים שמנהיגים אלו הם מנהיגיהם של כל הבקטשים, אך יש מקומות בעולם שלא מכירים במרותם.
מידע נוסף
כתבות נוספות
המרפסת של אירופה - רצועת החוף של דרום אלבניה
אתרים בדרום אלבניה א' – אזור איפירוס הצפוני
אתרים בדרום אלבניה ב' - בראט, הר תומור וקניון אוסומי
טירנה – בירת אלבניה
כתבות על יעדי טיול באלבניה
גם לאחר מכן היו לבקטשים קשרים טובים בשלטון האלבני והם נתמכו על ידי המלך זוג (
כתבה על טירנה – בירת אלבניה
גורם נאמן, ממתן ומחבר באלבניה
באלבניה יש כיום 4 קבוצות דתיות שונות: נוצרים קתולים המהווים 10% מכלל האוכלוסייה, נוצרים יוונים אורתודוקסים המהווים 20%, מוסלמים סונים המהווים בין 30% ל- 40%, ומוסלמים בקטשים המהווים בין 20% ל- 30% מכלל האוכלוסייה במדינה.
לכל אחת מהקבוצות הדתיות הללו, מלבד הבקטשים, יש אוריינטציה פוליטית למדינות מחוץ לאלבניה: הסונים לעולם האסלאם, הקתולים לאיטליה והיוונים אורתודוקסים ליוון. הבקטשים הם הקבוצה הדתית היחידה שעבורה יצירת המדינה האלבנית אפשרה הצלה מרדיפות, מהן הם סבלו בעולם הערבי והסוני. מסיבה זו הבקטשים הם הגורם הנאמן, הממתן והמחבר ביותר בין כל חלקי החברה האלבנית. בנוסף לכך, תפילות הבקטשים ושירתם הן בשפה המקומית – אלבנית, ולכן יש להם גם מקום מרכזי בתרבות האלבנית.
בזמן שלטון הקומוניזם באלבניה (1945-1992) סבלו הבקטשים, כמו גם שאר הדתות, מרדיפות. בשנת 1969 אף הוכרזה אלבניה כמדינה החילונית היחידה בעולם והדת בה נאסרה. באותו זמן נהרגו חלק ממנהיגיהם של הבקטשים, בעוד אחרים הושמו בכלא. עם נפילת הקומוניזם אספו הבקטשים באלבניה את השברים, וכיום הם בונים מחדש מערכת של מרכזים ומנזרים. חלק גדול מהמאמץ מושקע בניסיון לקבל מחדש את הרכוש והאדמות הרבות שהיו להם ברחבי אלבניה.
מסגד בהרי אלבניה
ראשי המסדר הבקטשי
ראשד בארדי הוא ראש המסדר הבקטשי [2] הנוכחי, והוא דמות נערצת בקרב הציבור כולו באלבניה – דמות של אב רוחני, איש אלוהים וקדוש מעונה. באלבניה יש מסורת של כיבוד קדושי כל הדתות. מי שתרם להקמת המרכז הבקטשי בטירנה הייתה אמא תרזה, נזירה אלבנית-קתולית, מסיונרית ופעילה הומניטרית.
ראשד בארדי הוא אחד היחידים שקיבל חינוך אמיתי בדרך הבקטישית, עוד לפני עידן הקומוניזם, והוא עדיין בחיים. בימי שלטון הקומוניזם באלבניה, הוא הוכרח לעבוד עבודות פרך, בחווה חקלאית של קולקטיב, במשך 20 שנה. כיום (2009) ברדי הוא אדם מבוגר, בן 75, ובריאותו לקויה.
בבה מונדי, סגנו של ראשד בארדי, הוא כיום בשנות החמישים לחייו. בימי הקומוניזם שירת מונדי בצבא האלבני, הגיע לדרגות גבוהות ופיקד על גזרת גבול אלבניה עם מקדוניה. בשנת 1992, עם נפילת הקומוניזם, הוא עזב את הצבא, וכיום הוא משמש כאיש המעשה והמארגן של המסדר המתחדש.
בבה מונדי מונה להיות אחראי על מקום החיכוך הקשה ביותר של הבקטשים עם הסונים בבלקן, המרכז בעיר טטובה (Tetova ) במקדוניה. במקום זה השתלטו קיצונים אסלאמים, בעזרת איומי נשק, על מקדש דתי בקטשי. נושא זה נידון בימים אלו בבית המשפט הגבוה במקדוניה. ב בה מונדי אחראי על הבקטשים גם במקדוניה וקוסובו. הוא מסתובב עם שומרי ראש, ויש אנשים הנאמנים לו עד מוות, שהולכים אתו עוד מימי השרות הצבאי.
אתרים בדרום אלבניה א' – אזור איפירוס הצפוני
נוף אלבני
הבקטשים והצלת יהודי אלבניה בשואה
בימי מלחמת העולם השנייה התגייסה האוכלוסייה האלבנית כולה להצלת היהודים באלבניה, ואף ארגנה מבצעים להצלת יהודי הסביבה בקוסובו, מקדוניה ובכל מקום בו חיו אלבנים. בעקבות כך, במהלך המלחמה לא התרחש אף מקרה של הסגרת יהודים לנאצים על ידי אלבנים. בנוסף לכך הצילו האלבנים גם את כל היהודים שברחו לתחומי מדינתם ממדינות שכנות.
בתחילת המלחמה חיו באלבניה 200 יהודים ועם סיומה התגוררו בה קרוב ל- 1500. לבקטשים היה חלק חשוב מאוד במבצע הצלת היהודים, ובאזורים שבהם הם רוב תמצאו את הסיפורים הנוגעים ללב ביותר של הקרבה אישית ונתינה. הדת הבקטשית אומרת שהצלת אדם פותחת את שערי גן עדן. נושא מרתק זה תועד על ידי הצלם האמריקאי נורמן גרשמן וזכה להכרה על ידי מוסד יד ושם בתערוכה הנקראת בֶּסָה– מילה של כבוד: מוסלמים אלבנים שהצילו יהודים בשואה.
כותב שורות אלו ומטיילים ישראלים במרכז הבקטשי בטירנה
קצת על אלבניה והאלבנים
האלבנים הם עם עתיק בן 3,000 שנה, שרובו חי מחוץ לגבולות אלבניה של היום: במקדוניה, קוסובו, מונטנגרו, יוון, איטליה וארצות הברית (בקונגרס בארצות הברית יש שדולה אלבנית חזקה). האלבנים אוהבים את ישראל ורואים בה ארץ דומה – עם קטן ואמיץ שנלחם באויבים גדולים ממנו. בנוסף לכך, מבחינה פוליטית אלבניה חייבת את עצמאותה לארצות הברית, וישראל נתפסת כבת ברית גם במובן זה. בקיצור, אלבניה היא ארץ שבה גם ארצות הברית וגם ישראל פופולריות מאוד.
אתרים בדרום אלבניה ב' - בראט, הר תומור וקניון אוסומי
פסגת הר תומור, אתרים קדושים לבקטשים
[1] אסלאם שיעי הוא הזרם השני בגודלו באסלאם. כ-15% מהמוסלמים הם שיעים, לעומת הסונים, המונים כ-80% מהמוסלמים.
[2] האלבנים טוענים שמנהיגים אלו הם מנהיגיהם של כל הבקטשים, אך יש מקומות בעולם שלא מכירים במרותם.
מידע נוסף
כתבות נוספות
המרפסת של אירופה - רצועת החוף של דרום אלבניה
אתרים בדרום אלבניה א' – אזור איפירוס הצפוני
אתרים בדרום אלבניה ב' - בראט, הר תומור וקניון אוסומי
טירנה – בירת אלבניה
|
אתרים בדרום אלבניה א' – אזור איפירוס הצפוני
קצת על אלבניה והאלבנים
האלבנים הם עם עתיק בן 3,000 שנה, שרובו חי מחוץ לגבולות אלבניה של היום: במקדוניה, קוסובו, מונטנגרו, יוון, איטליה וארצות הברית (בקונגרס בארצות הברית יש שדולה אלבנית חזקה). האלבנים אוהבים את ישראל ורואים בה ארץ דומה – עם קטן ואמיץ שנלחם באויבים גדולים ממנו. בנוסף לכך, מבחינה פוליטית אלבניה חייבת את עצמאותה לארצות הברית, וישראל נתפסת כבת ברית גם במובן זה. בקיצור, אלבניה היא ארץ שבה גם ארצות הברית וגם ישראל פופולריות מאוד.
אתרים בדרום אלבניה ב' - בראט, הר תומור וקניון אוסומי
פסגת הר תומור, אתרים קדושים לבקטשים
[1] אסלאם שיעי הוא הזרם השני בגודלו באסלאם. כ-15% מהמוסלמים הם שיעים, לעומת הסונים, המונים כ-80% מהמוסלמים.
[2] האלבנים טוענים שמנהיגים אלו הם מנהיגיהם של כל הבקטשים, אך יש מקומות בעולם שלא מכירים במרותם.
מידע נוסף
כתבות נוספות
המרפסת של אירופה - רצועת החוף של דרום אלבניה
אתרים בדרום אלבניה א' – אזור איפירוס הצפוני
אתרים בדרום אלבניה ב' - בראט, הר תומור וקניון אוסומי
טירנה – בירת אלבניה
אתרים בדרום אלבניה ב' - בראט, הר תומור וקניון אוסומי
מידע נוסף
כתבות נוספות
המרפסת של אירופה - רצועת החוף של דרום אלבניה
אתרים בדרום אלבניה א' – אזור איפירוס הצפוני
אתרים בדרום אלבניה ב' - בראט, הר תומור וקניון אוסומי
טירנה – בירת אלבניה
אתרים בדרום אלבניה א' – אזור איפירוס הצפוני
אתרים בדרום אלבניה ב' - בראט, הר תומור וקניון אוסומי
טירנה – בירת אלבניה