יעדי טיול בטירנה – בירת אלבניה
מאת: ד"ר רמי דברת

טירנה – בירת אלבניה, היא עיר חדשה יחסית. היא נוסדה במאה ה-17 על ידי הטורקים, אך שנים רבות הייתה יישוב קטן ולא משמעותי במרכזה של המדינה. לבירת המדינה היא הפכה רק בשנת 1920, לאחר שאלבניה זכתה בעצמאותה שמונה שנים קודם לכן. בהמשך ניבנו בעיר מספר בניינים מרשימים על ידי האיטלקים, שהייתה להם השפעה במדינה עוד טרם כבשו אותה, בהם גם כאלה המשמשים עד היום את רשויות הממשלה.

 

את חזית המוזיאון ההיסטורי הלאומי בעיר טירנה, מעטר ציור קיר ענק, עשוי פסיפס, בסגנון קומוניסטי קלאסי.
הציור מתאר בסגנון ריאליסטי אופייני אירועים מרכזיים בחיי האומה האלבנית (צילום: hipokrat)


יעדים בעיר טירנה המתוארים בכתבה, ושני בתי מלון מומלצים:
מלון רוגנר בשדרה המרכזית |  מלון דקו אימפריאל במרכז העיר
 

מאז הפכה לעיר בירה צמחה טירנה במהירות. בשנת 1923 חיו בה רק 11 אלף תושבים, אך שלושים שנה מאוחר יותר כבר הגיע מספרם ל-100 אלף. בעשורים האחרונים ישנה נהירה מסיבית של תושבים אל הבירה, אשר מנסים לחפש את מזלם בעיר הגדולה. מספרים כיום מגיע למעל 500 אלף תושבים בטירנה, ו-800 אלף במטרופולין שלה. העיר אינה ערוכה לכמות כזו של אנשים, וכתוצאה מכך יש בה עומסי תנועה כבדים ומחסור בחניה, קשיים באספקת מים וחשמל וזיהום אוויר גבוה.

 

טירנה שוכנת במישור בגובה 110 מטר, אך במרחק לא רב ממנה (כ-20 ק"מ) מתנשאים הרים שגובהם מגיע עד 1,800 מטר. ההר הבולט והנגיש מכולם, באמצעות רכבל, הוא הר דייטי (Dajti). הוא נמצא במרחק 22 ק"מ ממזרח לטירנה (כשעה נסיעה מהמרכז). גובהו 1,613 מטר מעל פני הים ובשטחו שמורת יער יפה ונוף פנורמי לעיר ולסביבותיה. הוא אמנם אינו מרשים כמו האלפים האלבניים אשר בצפון המדינה, אך למי שזמנו מוגבל כדאי לבקר בו.
האלפים האלבניים - עמק ת'ת'  |  האלפים האלבניים - עמק ולבונה  |  סיורים יומיים מטירנה ליעדים שונים באלבניה

אליקי המקסימה, שתיקח אותנו לסיור בן 10 דקות באתרים החשובים של טירנה וגם תמליץ היכן לאכול

 

הרושם הראשון של המבקר בטירנה הוא של ערבוביה מוזרה – מבנים שונים מאוד זה מזה, המייצגים את הכובשים של אלבניה. החל במבנים עות'מאנים (מהם כבר לא נותרו רבים), דרך מבנים בסגנון איטלקי, שרידים מכוערים מהשלטון הקומוניסטי הממושך, ועד בניינים מודרניים.
 

במידה רבה ניתן לומר כי האיטלקים היו אחראים לצביונה הנוכחי של העיר. כך לדוגמה, נוכל להבחין בבניין הפרלמנט אשר נבנה על ידי האיטלקים בשנת 1924, אשר מוקף גנים אשר פעם עמד בהם המסגד הראשי של העיר. המסגד נהרס ב- 1944, כמו מסגדים רבים אחרים אשר נהרסו בעת שחרור העיר ובתקופת השלטון הקומוניסטי.
 

עירוב הסגנונות בעיר בולט במיוחד בכיכר המרכזית, כיכר סקנדרבג (Sheshi Skënderbej). הכיכר נבנתה בתקופת שלטונו של בניטו מוסוליני, בימי מלחמת העולם השנייה, אז סופחה אלבניה לאיטליה הפשיסטית. זוהי כיכר גדולה מאוד, שנבנתה כך על מנת שיהיה אפשר לערוך בה מצעדים פשיסטיים. במרכז הכיכר, כמו במקומות רבים נוספים ברחבי המדינה, ניצב פסל ברונזה של הגיבור הלאומי סקנדרבג רכוב על סוס. סקנדרבג הוא כינויו של גיירגי קסטריוטי (Gjergj Kastrioti), שהצליח במאה ה-15 לאחד את השבטים האלבניים וכך להתגונן בהצלחה בפני הצבאות העות'מאניים ולמנוע את כיבושה המלא של אלבניה.

 

לפני שנעזוב את כיכר סקנדרבג נצייד את גופנו באנרגיה בדמות בורק (byrek) רווי פחמימות ושומן, אחד מהמאכלים הלאומיים של אלבניה. שנות השלטון הטורקי הממושך השאירו את רישומן על המדינה בתחומים רבים, אשר אחד הבולטים בהם הוא המטבח המקומי. הבורק באלבניה ממולא לרוב בבשר, גבינה, תרד או מילוי דלעת מתוק. וכך במחיר זול להפליא, נהניתי ממאפה עסיסי, שמזכיר את הבורקס שלנו.

   

המבנה המרכזי בכיכר סקנדרבג הוא המוזיאון ההיסטורי הלאומי (National Historical Museum), אשר נפתח בשנת 1981. את חזית הבניין מעטר ציור קיר ענק, עשוי פסיפס, בסגנון קומוניסטי קלאסי. הציור מתאר בסגנון ריאליסטי אופייני אירועים מרכזיים בחיי האומה האלבנית: מהאילירים ועד הפרטיזנים, שלחמו לשחרור אלבניה מהכובשים האיטלקים והגרמנים במלחמת העולם השנייה. המוזיאון ההיסטורי הוא המקום הטוב ביותר לקבל מושג מוחשי על ההיסטוריה של אלבניה ועל התרבויות אשר עיצבו את צביונה הנוכחי.
 

התצוגה במוזיאון מתארת את התקופות ההיסטוריות השונות בחייה של אלבניה: החל בתקופה הפרה-היסטורית, דרך הגעתם והתבססותם של השבטים האילירים, היוונים, הרומאים, הביזנטים, העות'מאנים ועד לתנועה הלאומית האלבנית של סוף המאה ה-19 ותחילת המאה העשרים, והתקופות השונות בחיי המדינה העצמאית. יש בעיר גם מוזיאונים אחרים, כמו המוזיאון הארכיאולוגי (Archaeological Museum of the Academy of Sciences‏), ליד אוניברסיטת טירנה, וגלריית האומנות הלאומית (National Gallery of Arts), אך ללא ספק, אם יש מוזיאון אחד שחובה לבקר בו – יהיה זה המוזיאון ההיסטורי.

 

הצילום במוזיאון אסור ואין אפשרות לרכוש תמונות או סרטים ממוצגיו. איסור הצילום פוגע אולי ב"שמחת הטיול" של טייל כמוני, אך אינו מונע את ההתרשמות מהתצוגה. אפרופו צילום, במהלך ביקורי ברחבי אלבניה, הסתבר לי כי קיים איסור גורף וחד משמעי על הצילום בכל המוזיאונים הציבוריים במדינה. ברוב המקומות לא ניתן להשיג חומר מצולם וגם אין אפשרות לשלם עבור השימוש במצלמה. פעמים רבות שאלתי מה פשר האיסור, אך אף לא אחד מעובדי המוזיאונים ידע להסבירו. מצד שני רמזו לי כי יתעלמו אם אצלם תמונה או שתיים במוזיאון שלהם.

 

בקצה המזרחי של כיכר סקנדרבג ניצב ארמון התרבות (Palace of Culture, באלבנית: Pallati i Kultures), הבוהק שיש לבן מהתקופה הקומוניסטית. אבן הפינה לבניין הונחה בשנת 1959, על ידי ניקיטה חרושצ'וב (Nikita Khrushchev), מזכיר המפלגה הקומוניסטית הסובייטית, ובנייתו הסתיימה בשנת 1963. המבנה מזכיר בניינים רבים אחרים דוגמתו שנבנו בתקופה הקומוניסטית במזרח אירופה. כיום הבניין הוא משכנה של הספרייה הלאומית של אלבניה והתיאטרון הלאומי לאופרה ובלט.

 

 

רוב האתרים הראויים לביקור בטירנה נמצאים באזור הכיכר המרכזית – כיכר סקנדרבג, ובמרחק הליכה ממנה. ממזרח לכיכר נמצא מסגד אטהם ביי (Et'hem Bej Mosque), שנבנה במאה ה-18. המסגד הוא אחד המסגדים היחידים אשר לא נהרסו במהלך המהפכה האתאיסטית, בימי השלטון הקומוניסטי של שנות הששים. בחזית המסגד ובתוכו יש ציורי קיר, שהם נדירים באסלאם, ובהם מתוארים מראות טבע שונים. לצד המסגד מגדל השעון (Kulla e Sahatit), אשר נבנה גם הוא על ידי אטהם ביי, והוא מתנשא לגובה 35 מטר. 90 מדרגות לולייניות מוליכות לתצפית מראש המגדל.

 

 

בניגוד מרשים וברור למסגד, נמצאת לא רחוק אנדרטת החייל האלמוני (Ushtari i panjohur). האנדרטה הוקמה לזכר הלוחמים הפרטיזנים, שנהרגו בקרבות לשחרור אלבניה מהכיבוש של איטליה הפשיסטית וגרמניה, במלחמת העולם השנייה. אלבניה היתה אחת המדינות הראשונות שנכבשו על ידי מדינות הציר, כבר באפריל 1939, והיא שוחררה כעבור למעלה מחמש שנים, בנובמבר 1944, בידי כוחות גרילה מקומיים וללא סיוע של בעלות הברית.
 

בעת ביקורי שיחקו זוג זקנים שש-בש לרגלי האנדרטה והזמינו אותי להצטרף אליהם. עקב קשיי שפה ויכולתי הדלה במשחק, לא מימשתי הזמנה זו והנחתי לצמד להתמודד זה מול זה.

 

 

ליד אנדרטת החייל האלמוני נמצא קבר קפלן פשה (Tyrbja e Kapllan Pashës), שליט טירנה בתחילת המאה ה-19. זהו מבנה מתומן בעל שמונה עמודים וקשתות. מעט דרומה ממנו נמצא סראיה (Sarajet), מבנה בסגנון טורקי, אשר ניבנה במאה ה-18 על ידי משפחה אלבנית עשירה, משפחת טופטאן (Toptan), וכיום הוא משמש כמסעדה (Sarajet e Toptansve ish Bar-Kafe).

במרחק מספר מאות מטרים משם, בניגוד ברור לסראייה, נבחין במלון דייטי (Dajti), מלון הפאר של טירנה הקומוניסטית, שירד מגדולתו ומשמש כיום משכן למשרד ממשלתי לא נחשב במיוחד. למלון זה, בדומה לבתי מלון מרכזיים אחרים במדינות הגוש הקומוניסטי, בתקופת ה"מלחמה הקרה", היה תפקיד כפול: אירוח האורחים החשובים ביותר של המדינה, אך גם מרכז למצלמות ומיקרופונים, אשר עקבו ללא הרף אחר האורחים הרשמיים שהתאכסנו במלון.
 

שלא תטעו לחשוב כי אין בטירנה מלונות מודרניים – יש כמה כאלה, כמו למשל מלון רוגנר טירנה (Rogner Hotel Tirana) – מלון 5 כוכבים בשדרה המרכזית של מרכז העיר, המציע סוויטות וחדרים ממוזגים, בריכת שחייה, גן גדול ומרכז בריאות וספא, במחיר שווה לכל נפש.

 

מלון רוגנר טירנה – מלון 5 כוכבים בשדרה המרכזית של טירנה
 

---

---

מדרום לכיכר סקנדרבג נמצא מבנה אחר מתקופת הקומוניזם, אשר שופץ בצורה מרשימה. הפירמידה של טירנה (Pyramid of Tirana) תוכננה להנציח את אנוור הודג'ה (Enver Hoxha), מנהיגה הקומוניסטי של אלבניה, עוד בחייו. הודג'ה שלט באלבניה לאחר שחרורה מהכיבוש, בסוף מלחמת העולם השנייה (1944), ועד למותו (1985). הוא כיהן כמזכ"ל מפלגת הפועלים, ותקופות מסוימות גם כראש ממשלה, שר פנים ושר חוץ. הודג'ה הוא האחראי העיקרי להובלתה של אלבניה למצבה כמדינה המבודדת והנידחת ביותר באירופה. 
 

הפירמידה תוכננה על ידי בתו של הודג'ה להיות מאוזוליאום לזכרו, ולאחר נפילת הקומוניזם (1991) היא הפכה למרכז כנסים. בשנת 2023, לאחר שיפוץ מאסיבי שנמשך שנים רבות, הפכה הפירמידה למרכז טכנולוגי לנוער, עם פוקוס על לימודי מחשבים, רובוטיקה והקמת סטארט-אפים, בשם TUMO Center Tirana. המבנה שופץ בצורה מרשימה, כך שניתן לטפס במספר גרמי מדרגות חיצוניים, שהם חלק מהעיצוב, אל המרפסת שבראשו.

לא הרחק מהפירמידה נמצא פעמון, המכונה פעמון השלום (Peace Bell). הפעמון בנוי מתכת שהותכה מתרמילי כדורים, אשר נאספו על ידי בני נוער לאחר ההתקוממות של שנת 1997. בתקופה זו הייתה באלבניה מתיחות פנימית, על רקע משבר כלכלי והתקוממות האוכלוסייה כנגד הממשלה, אשר התבטאה הן בהפגנות והן בחילופי אש בין קבוצות יריבות, באלבניה בכלל ובטירנה בפרט.

 

 

מונומנט אחר ומרשים, בסיורנו "הקומוניסטי" בטירנה, הוא אמא אלבניה (Nëna Shqipëri). זהו פסל אבן בגובה 12 מ', בקצהו של בית הקברות לקדושי אלבניה (National Martyrs' Cemetery of Albania), הנמצא הרחק ממרכז העיר, על גבעה מדרום-מזרח, לא הרחק מהפארק של טירנה שבלבו אגם. במקום קבורים 28,000 פרטיזנים אלבנים, שלחמו באיטלקים ובגרמנים במלחמת העולם הראשונה. גם אנוור הוג'ה, אשר מת ב- 1985, נקבר כאן לפני שהועברה גופתו, שבע שנים מאוחר יותר, לבית קברות נחשב פחות. הפסל מסמל את "אמא אלבניה" השומרת על בניה, שנתנו את חייהם למענה ונחים כאן את מנוחתם האחרונה.

 

פסל אמא אלבניה בבית הקברות לקדושי אלבניה

 

אם עייפתם מהסיור בין אתרי העיר, אולי תשמחו לשמוע כי בשנים האחרונות התפתחה מאוד סצנת בתי הקפה והברים בטירנה. בחלקיה המרכזיים תמצאו בקלות מקום להתרענן עם קפה (בדרך כלל חזק מאוד), בירה או מסעדה בה תוכלו לסעוד את לבכם. ניתן להצטרף לסיורים מאורגנים בטירנה בנושא אוכל רחוב או סדנאות בישול אוכל מקומי ואפילו לצאת לסיורים יומיים מטירנה ליעדים שונים באלבניה.

אחרי כוס קפה ולאחר שקיבלתי מושג ראשוני על אלבניה בכלל ועל טירנה בפרט, הרגשתי מוכן יותר "להפליג" אל מחוזות אחרים של אלבניה.

 

מידע נוסף