.jpg)
.jpg)
טיול בצפון אלבניה – עמק ולבונה הקסום
מאת: פרץ גלעדי
אלבניה היא פנינה בתולית של טבע ירוק ובראשיתי, ארץ מסתורית ובלתי נודעת. נופיה המרשימים, האוכל האותנטי ובעיקר, הכנסת האורחים החמה והלבבית לה זוכים המטיילים, הם שהפכו אותה בשנים האחרונות ליעד אהוב ופופולרי.
בחודש יולי האחרון בחרנו, בני דוד ואני, למדוד את שביליה של אלבניה ברגליים. על הדרך מדדנו אותה גם דרך החיוכים שקרנו מכל בית, דרך הריחות והטעמים של המאכלים המקומיים ודרך התרבות המקסימה שנגלתה לנו, במהלך מסע חווייתי, בן שבוע ימים. שני עמקים היו במוקד טיולנו: עמק ולבונה (Valbonë), עליו אספר בכתבה הנוכחית, ועמק ת'ת'י (Thethi), שעל המסע בו תוכלו להרחיב את הקריאה בכתבה: צפון אלבניה - טיול בעמק ת'ת'י.
בעמק ולבונה טבע בראשיתי בו משובצים כפרים קטנים וצנועים (צילום: פרץ גלעדי)
מפת אלבניה עליה מצוינים הפארקים הלאומיים ולבונה, ת'ת'י ולורה ועיר הבירה טירנה
(להגדלה לחצו על הפינה העליונה)
.jpg)
טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
אלבניה – נעים להכיר
אלבניה, השוכנת בדרום מזרח אירופה, נמצאת בין יוון ומקדוניה ממזרח ומדרום, מונטנגרו וקוסובו מצפון והים האדריאטי ממערב. על שטח בן כ-29,000 קמ"ר חיים כ-3.5 מיליון תושבים. כמיליון תושבים חיים בעיר הבירה טירנה (Tiranë). כשני שליש משטחה של אלבניה נמצאים בגובה של מעל 1000 מ' והחלק המערבי של המדינה הוא שפלת חוף פורייה. רוב שטחה של אלבניה מכוסה בשטחי חקלאות וביערות טבעיים. גם מים לא חסרים בה: כ- 5% משטחה מכוסה במים וגשמים יורדים במשך רוב ימות השנה. גם בזמן שהותנו, ביולי, ירדו גשמים.
אלבניה השתחררה מעול הקומוניזם ב-1992. עד סיום המלחמה בין סרביה לקוסובו ב-1999, כמעט שאף תייר לא הגיע אליה. למעשה, עד לשנת 2005 מספר התיירים מהמערב היה אפסי. בשנה האחרונה מספרם הגיע כבר לכמה מאות אלפים. כ-70% מתושבי אלבניה הינם מוסלמים והשאר נוצרים. עובדה זו, אגב, לא הפריעה לאלבנים להציל יהודים במלחמת העולם השנייה ולאהוב את ישראל. האסלאם הקיצוני עדיין לא נמצא כאן ורוב המסגדים ריקים כל השנה. בנוסף, החוק אוסר על נשים ללכת עם רעלה.
באלבניה - אנשים טובים באמצע הדרך. משמאל בני דוד משחק שחמט בטאבלט עם ילד מקומי (צילום: פרץ גלעדי)
תיירות באלבניה
רשות הגנים הלאומיים של אלבניה קיימת משנת 1986. כ- 15% משטח המדינה מוכרז כשמורות טבע וגנים, והוא כולל את שמורת הטבע לורה (Lurë National Park) שבשטחה מצויים כ- 12 אגמים, ועוד כשבע שמורות נוספות של יערות, הרים, כפרים, אתרים היסטוריים וכל מה שמטייל החפץ בטבע יכול לבקש.
אלבניה היא למעשה פיסת המסתורין האחרונה באירופה. מכאן נובעת תשתית התיירות הירודה שלה. הכבישים צרים ומשובשים, חלק גדול מהדרכים הינן דרכי עפר, כמעט ואין מרכזי מבקרים לתייר והאינפורמציה לוקה בחסר. רשות הטבע במדינה שייכת למשרד החקלאות והתיירות, אבל הכל עדיין צולע ורק מתחיל להתעורר. הכניסה לשמורות אינה עולה כסף והפיקוח על חוקי שמירת הטבע עדיין בחיתוליו.
באלבניה קיים מגוון מרשים של חיות בר וצומח, אולם רובם בסכנת הכחדה. עד לפני מספר שנים הצייד היה פרוע לחלוטין ומספר חיות הבר הלך ופחת. כיום המצב טוב יותר, אולם קשה לראות חיות בר בטבע. צריך הרבה מזל, סבלנות וזמן כדי לראות אותן. באלבניה ישנם לא מעט זאבים שטורפים, בעיקר בקיץ, פרות וכבשים. מסיבה זו כמעט ולא רואים עדרי בקר וצאן במרעה השופע כל השנה, אלא רק בחלקות סגורות ומגודרות או עם רועים הצמודים לעדר בשעות היום. עם הרבה מזל ניתן לראות דוב חום שמספר הפרטים הקיימים ממנו במדינה הולך ופוחת, ועזי בר הנמצאות בעיקר במרומי ההרים. גם מקומם של חזירי הבר והארנבות אינו נפקד והם גורמים לנזקים לא קלים לגידולי הירקות.
אלבניה מכונה "ארץ הנשרים" (על דגל המדינה מוטבעים נשרים), אולם לא הצלחתי לצערי לצפות בנשר אחד או בדורסים אחרים. חוקי הצייד כמעט ואינם נאכפים. כך גם חוקי הדייג המתירים לדוג באגמים כל השנה, מלבד חודש אפריל – תקופת הרבייה של הדגים. מי שבכל זאת ייתפס בעבירת צייד לא חוקי, עלול להישלח לכלא. בעשר השנים האחרונות כמעט ולא כורתים עצים בצורה לא חוקית. על כל קוב עץ שכורתים ללא היתר משלמים קנס בן 500 אירו. אם העבירה נעשית שוב, העבריין יישלח לכלא.
כתבה על טיול בעמק ת'ת'י שבצפון אלבניה
כ- 15% משטחה של אלבניה מוכרז כשמורת טבע (צילום: פרץ גלעדי)
הגעה לעמק ולבונה – מסלול טיול בפני עצמו
עמק ולבונה שוכן כ-300 ק"מ צפון-מזרחית לעיר טירנה וכ- 25 ק"מ מעמק ת'ת'י. ניתן להגיע אליו ברכב, בסיבוב ארוך של נסיעה מהעיר שקודרה או במסע רגלי דרך מעבר ההרים שנמצא ליד הכפר רגמי (Ragmi). אנחנו העדפנו להגיע דרך מעבר ההרים. במסלול זה שבתוך הפארק, מטפסים כ- 1100 מ' עד שמגיעים למעבר, בגובה 1800 מ'. שביל ההליכה תלול ובוצי. באמצע הדרך ניתן לעצור בבקתת רועים (המאוישת רק בקיץ) ולשתות קפה משובח בתזמון מושלם. הנוף לאחר מעבר ההרים משתנה ליער מחטני שמחליף את האשורים והאלונים והוא הולך ונהיה בולט ככל שיורדים בגובה.
לצערי לא ראיתי חיות בר, מלבד פרפרים ועורבים חוצפנים שמגיעים תמיד בעקבות האדם. אולם הנוף הנפלא הנשקף ממעבר ההרים לכיוון עמק ולבונה מפצה על הכל. הכפר רגמי הוא למעשה 60 משפחות שמפוזרות בכל העמק בבתי אבן ומסביבם חלקות חקלאיות עם בעלי חיים. הכל פשוט ובסיסי כמו במאה הקודמת. ההליכה מהכפר לכיוון הכפר ולבונה (Valbonë) נמשכת לאורך 4 ק"מ ועוברת על יד הערוץ הרחב והיבש של נהר ולבונה. רוחבו של נהר זה הוא מאות מטרים ומעליו גשר עץ גדול. בחורף הוא שוצף וגועש ובקיץ הוא משאיר מניפת סחף גדולה ויבשה שמגיעה מההרים המכוסים בערפל, עם שאריות שלג בפסגות.
לינה בכפרים של עמק ולבונה
בית קפה הפונה לנוף מהיפים בעולם, בעמק ולבונה (צילום: פרץ גלעדי)
טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
הפארק הלאומי עמק ולבונה
על שטח בן 80,000 דונם ומוקף בהרי האלפים האלבניים, משתרע הפארק הלאומי עמק ולבונה (Valbonë Valley National Park). בפארק, בין קירות מצוקים קרסטיים לבנים, זורם נהר שושנית (Shoshanit). הכפר המרכזי בפארק הוא הכפר ולבונה (Valbonë) ולידו הכפרים דרגובי (Dragobi), פרוגאם (Progam), בורימי (Burimi) ורגמי. הפארק מוקף בעשרות פסגות שגובהן מעל 2000 מ' וזורמים בו נהרות רבים עם מפלים גועשים. היערות כאן צפופים ובהם עצי אלון ואשור. את העצים מנקרים כ-6 מיני נקרים, כולל הנקר "לבן הגב".
באביב ובתחילת הקיץ פורחים בהרים שבעמק כ- 3500 מיני פרחים. בפארק קיימים כ- 200 ק"מ של שבילי הליכה בדרגות קושי שונות. יש כאן שבילים המיועדים להרפתקנים, למטיילים מקצועיים ולמשפחות עם ילדים. כל זה נעשה מסביב לגופי מים או בתוך היער, בהליכה באחו פתוח או בטיפוס להרים שמסביב. מעל לתריסר משפחות מארחות את המטיילים בחדרי אירוח פשוטים ונקיים. העמק והשמורה עדיין ללא תשתית תיירותית שיכולה לארח הרבה מטיילים, הפיתוח כאן נעשה בקצב איטי מאוד, וטוב שכך.
בעמק ישנם כפרים קטנים, מקסימים, שכאילו הגיחו מלפני מאתיים שנה (צילום: פרץ גלעדי)
הטיפוס להר רוסיט
מסלול הליכה מעניין בפארק ולבונה הוא הטיפוס להר רוסיט (Rosit). זהו ההר השני בגובהו באלבניה ומתנשא לגובה של כ- 2694 מ'. המסלול אליו, שאורכו 13 ק"מ, הוביל אותנו דרך הכפר לאחת הפסגות, בגובה 1800 מ'. גם מסלול תלול זה עובר ביער עבות, שחלקו משתקם משריפה גדולה שפרצה כאן לפני מספר שנים. בקתות רועים נטושות ומבנים ישנים מוזנחים, מהתקופה הקומוניסטית של אלבניה, מבצבצים מדי פעם, מונחים כאבן שאין לה הופכין.
נתקלנו במספר מועט של בקתות רועים עם משפחות בודדות ששמחו לארח אותנו עם יוגורט ולחם משובחים. גם הילדים שמחו לקראת האורחים הזרים שדיברו איתם בשפת הפנטומימה. אחד הילדים אפילו ניהל משחק שחמט סוער עם דוד בטאבלט שלו. במסלול זה ישנם כרי אחו רבים עם משטחי תלתנים, אמיתה, קוצים שונים, לצד באלות גדולות של חציר שמוכנות לקראת החורף הקר.
הטיפוס להר רוסיט שבעמק ולבונה הוא טרק נחמד המגיע לגובה של כ- 2600 מ' (צילום: פרץ גלעדי)
המסע באלבניה הסתיים אך החוויות עדיין מפעמות בנו. תמיד אזכור את תנועת היד החביבה באלבניה – זוהי הנפת היד לשלום. כל אחד עושה זאת, לכל אורח ולכל תייר באשר הוא. אין בלבנו ספק שנשוב לבקר את הנופים היפים והאנשים הנעימים שאירחו אותנו. נקווה שהמדינה תצליח לשמר את אופייה הייחודי והבתולי, למרות זרם המטיילים המגיעים אליה בשנים האחרונות.
מידע נוסף
כתבות נוספות
אלבניה השתחררה מעול הקומוניזם ב-1992. עד סיום המלחמה בין סרביה לקוסובו ב-1999, כמעט שאף תייר לא הגיע אליה. למעשה, עד לשנת 2005 מספר התיירים מהמערב היה אפסי. בשנה האחרונה מספרם הגיע כבר לכמה מאות אלפים. כ-70% מתושבי אלבניה הינם מוסלמים והשאר נוצרים. עובדה זו, אגב, לא הפריעה לאלבנים להציל יהודים במלחמת העולם השנייה ולאהוב את ישראל. האסלאם הקיצוני עדיין לא נמצא כאן ורוב המסגדים ריקים כל השנה. בנוסף, החוק אוסר על נשים ללכת עם רעלה.
באלבניה - אנשים טובים באמצע הדרך. משמאל בני דוד משחק שחמט בטאבלט עם ילד מקומי (צילום: פרץ גלעדי)
רשות הגנים הלאומיים של אלבניה קיימת משנת 1986. כ- 15% משטח המדינה מוכרז כשמורות טבע וגנים, והוא כולל את שמורת הטבע לורה (Lurë National Park) שבשטחה מצויים כ- 12 אגמים, ועוד כשבע שמורות נוספות של יערות, הרים, כפרים, אתרים היסטוריים וכל מה שמטייל החפץ בטבע יכול לבקש.
אלבניה היא למעשה פיסת המסתורין האחרונה באירופה. מכאן נובעת תשתית התיירות הירודה שלה. הכבישים צרים ומשובשים, חלק גדול מהדרכים הינן דרכי עפר, כמעט ואין מרכזי מבקרים לתייר והאינפורמציה לוקה בחסר. רשות הטבע במדינה שייכת למשרד החקלאות והתיירות, אבל הכל עדיין צולע ורק מתחיל להתעורר. הכניסה לשמורות אינה עולה כסף והפיקוח על חוקי שמירת הטבע עדיין בחיתוליו.
באלבניה קיים מגוון מרשים של חיות בר וצומח, אולם רובם בסכנת הכחדה. עד לפני מספר שנים הצייד היה פרוע לחלוטין ומספר חיות הבר הלך ופחת. כיום המצב טוב יותר, אולם קשה לראות חיות בר בטבע. צריך הרבה מזל, סבלנות וזמן כדי לראות אותן. באלבניה ישנם לא מעט זאבים שטורפים, בעיקר בקיץ, פרות וכבשים. מסיבה זו כמעט ולא רואים עדרי בקר וצאן במרעה השופע כל השנה, אלא רק בחלקות סגורות ומגודרות או עם רועים הצמודים לעדר בשעות היום. עם הרבה מזל ניתן לראות דוב חום שמספר הפרטים הקיימים ממנו במדינה הולך ופוחת, ועזי בר הנמצאות בעיקר במרומי ההרים. גם מקומם של חזירי הבר והארנבות אינו נפקד והם גורמים לנזקים לא קלים לגידולי הירקות.
אלבניה מכונה "ארץ הנשרים" (על דגל המדינה מוטבעים נשרים), אולם לא הצלחתי לצערי לצפות בנשר אחד או בדורסים אחרים. חוקי הצייד כמעט ואינם נאכפים. כך גם חוקי הדייג המתירים לדוג באגמים כל השנה, מלבד חודש אפריל – תקופת הרבייה של הדגים. מי שבכל זאת ייתפס בעבירת צייד לא חוקי, עלול להישלח לכלא. בעשר השנים האחרונות כמעט ולא כורתים עצים בצורה לא חוקית. על כל קוב עץ שכורתים ללא היתר משלמים קנס בן 500 אירו. אם העבירה נעשית שוב, העבריין יישלח לכלא.
כתבה על טיול בעמק ת'ת'י שבצפון אלבניה
אלבניה היא למעשה פיסת המסתורין האחרונה באירופה. מכאן נובעת תשתית התיירות הירודה שלה. הכבישים צרים ומשובשים, חלק גדול מהדרכים הינן דרכי עפר, כמעט ואין מרכזי מבקרים לתייר והאינפורמציה לוקה בחסר. רשות הטבע במדינה שייכת למשרד החקלאות והתיירות, אבל הכל עדיין צולע ורק מתחיל להתעורר. הכניסה לשמורות אינה עולה כסף והפיקוח על חוקי שמירת הטבע עדיין בחיתוליו.
באלבניה קיים מגוון מרשים של חיות בר וצומח, אולם רובם בסכנת הכחדה. עד לפני מספר שנים הצייד היה פרוע לחלוטין ומספר חיות הבר הלך ופחת. כיום המצב טוב יותר, אולם קשה לראות חיות בר בטבע. צריך הרבה מזל, סבלנות וזמן כדי לראות אותן. באלבניה ישנם לא מעט זאבים שטורפים, בעיקר בקיץ, פרות וכבשים. מסיבה זו כמעט ולא רואים עדרי בקר וצאן במרעה השופע כל השנה, אלא רק בחלקות סגורות ומגודרות או עם רועים הצמודים לעדר בשעות היום. עם הרבה מזל ניתן לראות דוב חום שמספר הפרטים הקיימים ממנו במדינה הולך ופוחת, ועזי בר הנמצאות בעיקר במרומי ההרים. גם מקומם של חזירי הבר והארנבות אינו נפקד והם גורמים לנזקים לא קלים לגידולי הירקות.
אלבניה מכונה "ארץ הנשרים" (על דגל המדינה מוטבעים נשרים), אולם לא הצלחתי לצערי לצפות בנשר אחד או בדורסים אחרים. חוקי הצייד כמעט ואינם נאכפים. כך גם חוקי הדייג המתירים לדוג באגמים כל השנה, מלבד חודש אפריל – תקופת הרבייה של הדגים. מי שבכל זאת ייתפס בעבירת צייד לא חוקי, עלול להישלח לכלא. בעשר השנים האחרונות כמעט ולא כורתים עצים בצורה לא חוקית. על כל קוב עץ שכורתים ללא היתר משלמים קנס בן 500 אירו. אם העבירה נעשית שוב, העבריין יישלח לכלא.
כתבה על טיול בעמק ת'ת'י שבצפון אלבניה
כ- 15% משטחה של אלבניה מוכרז כשמורת טבע (צילום: פרץ גלעדי)
הגעה לעמק ולבונה – מסלול טיול בפני עצמו
עמק ולבונה שוכן כ-300 ק"מ צפון-מזרחית לעיר טירנה וכ- 25 ק"מ מעמק ת'ת'י. ניתן להגיע אליו ברכב, בסיבוב ארוך של נסיעה מהעיר שקודרה או במסע רגלי דרך מעבר ההרים שנמצא ליד הכפר רגמי (Ragmi). אנחנו העדפנו להגיע דרך מעבר ההרים. במסלול זה שבתוך הפארק, מטפסים כ- 1100 מ' עד שמגיעים למעבר, בגובה 1800 מ'. שביל ההליכה תלול ובוצי. באמצע הדרך ניתן לעצור בבקתת רועים (המאוישת רק בקיץ) ולשתות קפה משובח בתזמון מושלם. הנוף לאחר מעבר ההרים משתנה ליער מחטני שמחליף את האשורים והאלונים והוא הולך ונהיה בולט ככל שיורדים בגובה.
לצערי לא ראיתי חיות בר, מלבד פרפרים ועורבים חוצפנים שמגיעים תמיד בעקבות האדם. אולם הנוף הנפלא הנשקף ממעבר ההרים לכיוון עמק ולבונה מפצה על הכל. הכפר רגמי הוא למעשה 60 משפחות שמפוזרות בכל העמק בבתי אבן ומסביבם חלקות חקלאיות עם בעלי חיים. הכל פשוט ובסיסי כמו במאה הקודמת. ההליכה מהכפר לכיוון הכפר ולבונה (Valbonë) נמשכת לאורך 4 ק"מ ועוברת על יד הערוץ הרחב והיבש של נהר ולבונה. רוחבו של נהר זה הוא מאות מטרים ומעליו גשר עץ גדול. בחורף הוא שוצף וגועש ובקיץ הוא משאיר מניפת סחף גדולה ויבשה שמגיעה מההרים המכוסים בערפל, עם שאריות שלג בפסגות.
לינה בכפרים של עמק ולבונה
בית קפה הפונה לנוף מהיפים בעולם, בעמק ולבונה (צילום: פרץ גלעדי)
טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
הפארק הלאומי עמק ולבונה
על שטח בן 80,000 דונם ומוקף בהרי האלפים האלבניים, משתרע הפארק הלאומי עמק ולבונה (Valbonë Valley National Park). בפארק, בין קירות מצוקים קרסטיים לבנים, זורם נהר שושנית (Shoshanit). הכפר המרכזי בפארק הוא הכפר ולבונה (Valbonë) ולידו הכפרים דרגובי (Dragobi), פרוגאם (Progam), בורימי (Burimi) ורגמי. הפארק מוקף בעשרות פסגות שגובהן מעל 2000 מ' וזורמים בו נהרות רבים עם מפלים גועשים. היערות כאן צפופים ובהם עצי אלון ואשור. את העצים מנקרים כ-6 מיני נקרים, כולל הנקר "לבן הגב".
באביב ובתחילת הקיץ פורחים בהרים שבעמק כ- 3500 מיני פרחים. בפארק קיימים כ- 200 ק"מ של שבילי הליכה בדרגות קושי שונות. יש כאן שבילים המיועדים להרפתקנים, למטיילים מקצועיים ולמשפחות עם ילדים. כל זה נעשה מסביב לגופי מים או בתוך היער, בהליכה באחו פתוח או בטיפוס להרים שמסביב. מעל לתריסר משפחות מארחות את המטיילים בחדרי אירוח פשוטים ונקיים. העמק והשמורה עדיין ללא תשתית תיירותית שיכולה לארח הרבה מטיילים, הפיתוח כאן נעשה בקצב איטי מאוד, וטוב שכך.
בעמק ישנם כפרים קטנים, מקסימים, שכאילו הגיחו מלפני מאתיים שנה (צילום: פרץ גלעדי)
הטיפוס להר רוסיט
מסלול הליכה מעניין בפארק ולבונה הוא הטיפוס להר רוסיט (Rosit). זהו ההר השני בגובהו באלבניה ומתנשא לגובה של כ- 2694 מ'. המסלול אליו, שאורכו 13 ק"מ, הוביל אותנו דרך הכפר לאחת הפסגות, בגובה 1800 מ'. גם מסלול תלול זה עובר ביער עבות, שחלקו משתקם משריפה גדולה שפרצה כאן לפני מספר שנים. בקתות רועים נטושות ומבנים ישנים מוזנחים, מהתקופה הקומוניסטית של אלבניה, מבצבצים מדי פעם, מונחים כאבן שאין לה הופכין.
נתקלנו במספר מועט של בקתות רועים עם משפחות בודדות ששמחו לארח אותנו עם יוגורט ולחם משובחים. גם הילדים שמחו לקראת האורחים הזרים שדיברו איתם בשפת הפנטומימה. אחד הילדים אפילו ניהל משחק שחמט סוער עם דוד בטאבלט שלו. במסלול זה ישנם כרי אחו רבים עם משטחי תלתנים, אמיתה, קוצים שונים, לצד באלות גדולות של חציר שמוכנות לקראת החורף הקר.
הטיפוס להר רוסיט שבעמק ולבונה הוא טרק נחמד המגיע לגובה של כ- 2600 מ' (צילום: פרץ גלעדי)
המסע באלבניה הסתיים אך החוויות עדיין מפעמות בנו. תמיד אזכור את תנועת היד החביבה באלבניה – זוהי הנפת היד לשלום. כל אחד עושה זאת, לכל אורח ולכל תייר באשר הוא. אין בלבנו ספק שנשוב לבקר את הנופים היפים והאנשים הנעימים שאירחו אותנו. נקווה שהמדינה תצליח לשמר את אופייה הייחודי והבתולי, למרות זרם המטיילים המגיעים אליה בשנים האחרונות.
מידע נוסף
כתבות נוספות
לצערי לא ראיתי חיות בר, מלבד פרפרים ועורבים חוצפנים שמגיעים תמיד בעקבות האדם. אולם הנוף הנפלא הנשקף ממעבר ההרים לכיוון עמק ולבונה מפצה על הכל. הכפר רגמי הוא למעשה 60 משפחות שמפוזרות בכל העמק בבתי אבן ומסביבם חלקות חקלאיות עם בעלי חיים. הכל פשוט ובסיסי כמו במאה הקודמת. ההליכה מהכפר לכיוון הכפר ולבונה (Valbonë) נמשכת לאורך 4 ק"מ ועוברת על יד הערוץ הרחב והיבש של נהר ולבונה. רוחבו של נהר זה הוא מאות מטרים ומעליו גשר עץ גדול. בחורף הוא שוצף וגועש ובקיץ הוא משאיר מניפת סחף גדולה ויבשה שמגיעה מההרים המכוסים בערפל, עם שאריות שלג בפסגות.
לינה בכפרים של עמק ולבונה
בית קפה הפונה לנוף מהיפים בעולם, בעמק ולבונה (צילום: פרץ גלעדי)
טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
על שטח בן 80,000 דונם ומוקף בהרי האלפים האלבניים, משתרע הפארק הלאומי עמק ולבונה (Valbonë Valley National Park). בפארק, בין קירות מצוקים קרסטיים לבנים, זורם נהר שושנית (Shoshanit). הכפר המרכזי בפארק הוא הכפר ולבונה (Valbonë) ולידו הכפרים דרגובי (Dragobi), פרוגאם (Progam), בורימי (Burimi) ורגמי. הפארק מוקף בעשרות פסגות שגובהן מעל 2000 מ' וזורמים בו נהרות רבים עם מפלים גועשים. היערות כאן צפופים ובהם עצי אלון ואשור. את העצים מנקרים כ-6 מיני נקרים, כולל הנקר "לבן הגב".
באביב ובתחילת הקיץ פורחים בהרים שבעמק כ- 3500 מיני פרחים. בפארק קיימים כ- 200 ק"מ של שבילי הליכה בדרגות קושי שונות. יש כאן שבילים המיועדים להרפתקנים, למטיילים מקצועיים ולמשפחות עם ילדים. כל זה נעשה מסביב לגופי מים או בתוך היער, בהליכה באחו פתוח או בטיפוס להרים שמסביב. מעל לתריסר משפחות מארחות את המטיילים בחדרי אירוח פשוטים ונקיים. העמק והשמורה עדיין ללא תשתית תיירותית שיכולה לארח הרבה מטיילים, הפיתוח כאן נעשה בקצב איטי מאוד, וטוב שכך.
באביב ובתחילת הקיץ פורחים בהרים שבעמק כ- 3500 מיני פרחים. בפארק קיימים כ- 200 ק"מ של שבילי הליכה בדרגות קושי שונות. יש כאן שבילים המיועדים להרפתקנים, למטיילים מקצועיים ולמשפחות עם ילדים. כל זה נעשה מסביב לגופי מים או בתוך היער, בהליכה באחו פתוח או בטיפוס להרים שמסביב. מעל לתריסר משפחות מארחות את המטיילים בחדרי אירוח פשוטים ונקיים. העמק והשמורה עדיין ללא תשתית תיירותית שיכולה לארח הרבה מטיילים, הפיתוח כאן נעשה בקצב איטי מאוד, וטוב שכך.
בעמק ישנם כפרים קטנים, מקסימים, שכאילו הגיחו מלפני מאתיים שנה (צילום: פרץ גלעדי)
הטיפוס להר רוסיט
מסלול הליכה מעניין בפארק ולבונה הוא הטיפוס להר רוסיט (Rosit). זהו ההר השני בגובהו באלבניה ומתנשא לגובה של כ- 2694 מ'. המסלול אליו, שאורכו 13 ק"מ, הוביל אותנו דרך הכפר לאחת הפסגות, בגובה 1800 מ'. גם מסלול תלול זה עובר ביער עבות, שחלקו משתקם משריפה גדולה שפרצה כאן לפני מספר שנים. בקתות רועים נטושות ומבנים ישנים מוזנחים, מהתקופה הקומוניסטית של אלבניה, מבצבצים מדי פעם, מונחים כאבן שאין לה הופכין.
נתקלנו במספר מועט של בקתות רועים עם משפחות בודדות ששמחו לארח אותנו עם יוגורט ולחם משובחים. גם הילדים שמחו לקראת האורחים הזרים שדיברו איתם בשפת הפנטומימה. אחד הילדים אפילו ניהל משחק שחמט סוער עם דוד בטאבלט שלו. במסלול זה ישנם כרי אחו רבים עם משטחי תלתנים, אמיתה, קוצים שונים, לצד באלות גדולות של חציר שמוכנות לקראת החורף הקר.
הטיפוס להר רוסיט שבעמק ולבונה הוא טרק נחמד המגיע לגובה של כ- 2600 מ' (צילום: פרץ גלעדי)
המסע באלבניה הסתיים אך החוויות עדיין מפעמות בנו. תמיד אזכור את תנועת היד החביבה באלבניה – זוהי הנפת היד לשלום. כל אחד עושה זאת, לכל אורח ולכל תייר באשר הוא. אין בלבנו ספק שנשוב לבקר את הנופים היפים והאנשים הנעימים שאירחו אותנו. נקווה שהמדינה תצליח לשמר את אופייה הייחודי והבתולי, למרות זרם המטיילים המגיעים אליה בשנים האחרונות.
מידע נוסף
כתבות נוספות
נתקלנו במספר מועט של בקתות רועים עם משפחות בודדות ששמחו לארח אותנו עם יוגורט ולחם משובחים. גם הילדים שמחו לקראת האורחים הזרים שדיברו איתם בשפת הפנטומימה. אחד הילדים אפילו ניהל משחק שחמט סוער עם דוד בטאבלט שלו. במסלול זה ישנם כרי אחו רבים עם משטחי תלתנים, אמיתה, קוצים שונים, לצד באלות גדולות של חציר שמוכנות לקראת החורף הקר
הטיפוס להר רוסיט שבעמק ולבונה הוא טרק נחמד המגיע לגובה של כ- 2600 מ' (צילום: פרץ גלעדי)
כתבות נוספות
 |
אודות הכותב
פרץ גלעדי ז"ל, היה פקח רשות הטבע והגנים ומתנדב ביחידת החילוץ ברמת הגולן. הוא עסק רבות באקולוגיה ושימור טבע, ומסעותיו הרבים והמגוונים ברחבי העולם התמקדו בלימוד הטבע ובשימורו.
|
.jpg)
.jpg)
