לשחות עם כרישים באי קוקוס בקוסטה ריקה
מאת: עינת מלצר

באי קוקוס, השייך לקוסטה ריקה, נמצא אחד מאתרי הצלילה השמורים והמדהימים ביותר בעולם, בזכות העולם התת ימי העשיר שלו, הכולל את הריכוז הגדול בעולם של כריש פטיש ודולפינים, נוף מדהים ושקט עוצר נשימה.

באי קוקוס העולם נעצר מלכת וחזרתי שנים אחורה לימי גן העדן בספר בראשית.

האי קוקוס, עולם תת ימי עשיר (צילום: עינת מלצר)

  צלילה ביעדים אקזוטיים לחצו לרשימת יעדים »
  טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים »
  טיול עצמאי לדרום אמריקה לחצו לרשימת ההצעות »

"וַיֹּאמֶר אֱל הִים יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם, שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה; וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל-הָאָרֶץ, עַל-פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם. וַיִּבְרָא אֱלֹהִים, אֶת-הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים; וְאֵת כָּל-נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם לְמִינֵהֶם, וְאֵת כָּל-עוֹף כָּנָף לְמִינֵהוּ, וַיַּרְא אֱלֹהִים, כִּי-טוֹב. וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים, לֵאמֹר: פְּרוּ וּרְבוּ, וּמִלְאוּ אֶת-הַמַּיִם בַּיַּמִּים, וְהָעוֹף, יִרֶב בָּאָרֶץ".

ספר בראשית, פרק א (כ-כב)

האי קוקוס (Cocos island, בספרדית: Isla del Coco) הוא אי וולקני, אשר נוצר כתוצאה מהתפוצצות וולקנית לפני כ- 2.5 מיליון שנה. הוא נמצא במזרח האוקיינוס השקט (Pacific Ocean), 550 ק"מ דרומית-מערבית לחופי קוסטה ריקה.

האי קוקוס הוא הקנטון ה- 11 מתך 13 הקנטוים של פרובינציית פונטארנס (Puntarenas),אחת משבע הפרובינציות של קוסטה ריקה. כל שטחו של האי, 23 קמ"ר (3X8 ק"מ לערך), הוכרז כפארק לאומי (Parque nacional de Isla del Coco).האי והשטח הימי סביב לו הוכרז כאתר מורשת עולמית של אונסקו והוא אף מועמד ברשימת "שבעת פלאי הטבע החדשים" בקטגורית איים.

הדרך היחידה להגיע לאי היא בספינה, כאשר רק לשתי חברות יש הרשאה להיכנס לשטח הימי שסביבו (האחת ישראלית והשנייה קוסטה-ריקנית), תוך הגבלה שיהיו במקום מקסימום ארבעים צוללים בו זמנית.

האי מפוקח מסביב לשעון על ידי פקחי הפארק, והם היחידים המורשים להתגורר על האי. תיירים מורשים לעלות לאי רק באישור פקחי הפארק, אך הם אינם מורשים להישאר ללינת לילה או לדוג בתחומו.

האקלים הלח במיוחד גורם לסביבה אקולוגית שונה מאשר באיים סמוכים, דוגמת איי גלפגוס, שהם איים צחיחים. כאן יורדות כמויות גשם גדולות כל ימות השנה ולכן האי ההררי מכוסה בצמחיה טרופית עבותה וזורמים בו מים רבים.

לינה במחוז פונטארנס | לינה בעיר נמל פונטארנס

קוסטה ריקה ונמל פונטארנס ממנו מפליגים לאי קוקוס, האי קוקוס ואיי גלאפגוס הסמוכים
(להגדלה לחצו על הפינה השמאלית העליונה)

הסיפור מתחיל בסירת מנוע

מסביבי אנשים מכל העולם - אוסטרליה, ארגנטינה, גרמניה, צרפת, פנמה, שוודיה, צ'כיה ועוד, רובם בשלהי שנות השלושים שלהם. כולם נרגשים לקראת הלא נודע והמשותף לכולם - האהבה לעולם מתחת למים.

אנחנו חולפים בנמל בין סירות הדייג הטאיוואניות. מסתבר שטאיוואן קנתה מקוסטה ריקה מכסות דייג של כרישים, בתחומי קוסטה ריקה, ואנשיה אחראים לדילול מסיבי של כמות הכרישים באזור. הם צדים את הכרישים מורידים להם את הסנפירים, כאשר הם עדיין בחיים, ואת שארית הכריש זורקים. כל זה לצורך הכנת מרק סנפירי כרישים, אשר נחשב מעדן במזרח.

מעבר לנתון המדאיג בפני עצמו, חשוב לי להעלות למודעות שצייד הכרישים נפוץ בכל העולם ומדלל באופן מסיבי את כמות הכרישים בעולם. בשנה צדים מיליוני כרישים ברחבי העולם והכל לצורך הכנת "מעדן" מהסנפירים שלהם. לפני המסע לאיים מעולם לא שמעתי נתונים אלה וחשוב שהם ישמעו ויעצרו, כדי שהאיזון בים יישמר וכדי שגם הדורות הבאים יוכלו ליהנות מהמראות הנפלאים שאני זכיתי לראות.

להקה של כרישי פטיש, הריכוז הגדול ביותר בעולם (צילום: שמוליק בלום)

עולם הדגים והכרישים

אפשר לומר שלפני המסע לא ידעתי צלילה מהי. ניסיון הצלילה שלי הסתכם בקורס צלילה לצלילת מים פתוחים ושתי צלילות בפנמה.

הצלילות הראשונות באי קוקוס השאירו אותי פעורת פה. כמויות מטורפות של דגים מאות ואפילו אלפי דגים שוחים במרוכז, דגי חתול ענקיים, מזנים שונים, צבים, כרישי חול ועוד, כולם חיים בעולם משלהם. בגלל שהצייד במקום אסור, הם אינם מכירים יותר מדי את בני האדם ולא מפחדים מנוכחותנו, אפילו כשמתקרבים אליהם ונשארים קרוב.

רוב התיירים מגיעים לאי בעיקר בכדי לצפות בכרישים, אשר מסתובבים באזור בשביל להתנקות. הם שוחים או שוכבים ב"תחנת ניקיון" והדגים מנקים אותם ותוך כדי כך מזינים את עצמם.

באזור יש שבעה זני כרישים עיקריים, אשר לי יצא בזמן המסע לראות חמישה מתוכם:

כריש נמר, כרישי חול, כריש שחור סנפיר, כריש לבן סנפיר, כריש כסוף סנפיר, כריש גלפגוס וכריש פטיש.

אני (שלישית משמאל) וצוות הצוללים על הספינה (צילום: עינת מלצר)

לצלול עם כרישים

לפני שהגעתי לאי לא הקדשתי מחשבה לכך שאני הולכת לצלול עם כרישים. זה היה בלתי נתפס מבחינתי. לא הצלחתי להבין איך חברת צלילה לוקחת אחריות על צלילות עם בעל חיים, שנחשב כה אכזרי. אבל כמי שעוסקת בתחומי אקסטרים רבים (גלישת רוח, סקי, סנובורד, גלישת גלים), יצאתי מנקודת הנחה שהם יודעים מה הם עושים.

התקשרתי למשפחתי והודעתי להם שאני יוצאת לצלול עם כרישים ולכן עשרה ימים אהיה מנותקת מכל קשר לעולם החיצון. הורי מכירים אותי מספיק טוב כדי לדעת שאי אפשר לשנות את דעתי וסומכים על שיקול הדעת שלי (כל משפחתי עוסקת בסקי וסנובורד, סיכונים הם חלק מהעניין בבית בו גדלתי).

רק כשישבתי על סירת המנוע, ציוד הצלילה עלי ואני צריכה לקפוץ למים, נתקפתי פחד. לקחתי נשימה עמוקה והחלטתי לקפוץ למים - תרתי משמע... בעומק ראיתי עשרות כרישי חול שוכבים להם, לא מתייחסים במיוחד לעובדה שאני לידם, בשיא ההתעלמות, חיים בעולם משלהם. ואני מכבדת אותם, לא מציקה יותר מדי, רק צוללת מולם, בוהה בהם, וחושבת לעצמי - אני צוללת עם כרישים!

להקת דגי Grunts Ball, מראות קסומים גם בלי כרישים (צילום: שמוליק בלום)

צלילה מלאת הפתעות

כרישי החול הם קטנים יחסית, ומצלילה לצלילה הפכו למראה קבוע וחלק מהנוף, אבל לנוכחות שאר הכרישים, שהם גדולים יותר ובעלי חזות מפחידה, לא התרגלתי מעולם. כל פעם היתה זו התרגשות, מעורבת בפחד אימים, כאשר אני מדברת לעצמי: להישאר רגועה, לא לזוז.

כרישים, כמו הרבה בעלי חיים אחרים, תוקפים ברגע שהם מרגישים מאוימים, לאו דווקא כאשר הם רעבים. במידה ונשארים רגועים ולא מציקים, להם אין כל סכנה (לא לי ידוע על מיקרים שכרישים תקפו בני אדם באזור זה).

זכורה לי צלילה אחת מלאת הפתעות, כאשר מכל כיוון ראינו מראה אחר - חתולי ים, כרישי חול, דגים. תוך כדי שאני בוהה בכריש פטיש, שעבר לידנו, אני קולטת כריש שחור סנפיר מתקדם לכיווני. לא היתה שום אבן בסביבה, כדי לאחוז בה ולתת לי ביטחון, ומצאתי את עצמי מרחפת במים. האדרנלין קפץ לשחקים וגם רמת הלחץ. לא ידעתי אם אני יוצאת משם. והכריש, בשיא הרוגע, שוחה לכיווני... מגיע למרחק של מטר ממני... מסתובב... ושוחה לצד השני.

כרישים לבני סנפיר (צילום: עינת מלצר)

צלילה מצחיקה במיוחד

בתחילת המסע חילקו אותנו לשתי קבוצות של צוללים, כאשר כל קבוצה מלווה במדריך צלילה.

בקרבת האי יש כמה אזורי צלילה. סירת מנוע לקחה אותנו מהספינה שלנו, כל פעם לצלילה באזור אחר.

באחת הצלילות הגענו לאזור צלילה חדש ותוך כדי הכנה לצלילה עברנו תדרוך: "זו יכולה להיות הצלילה הכי מדהימה שהייתה לכם עד היום, או הכי משעממת. אנחנו הולכים לצלול עכשיו צלילה בתחנת ניקיון, בה מסתובב הרבה פעמים כריש כסוף סנפיר. אנחנו נצלול לעומק 15 מטר, נשחה לכיוון תחנת הניקיון ופשוט נשב ונחכה".

נכנסנו למים ופשוט שכבנו וחיכינו. עברה חצי שעה, כלום לא קרה. אני מסתכלת מסביבי על האנשים שאיתי, אנשים מבוגרים שוכבים ומחכים לכריש שיבוא. קשה לי לתאר לכם כמה מוזר זה היה, ממש כמו ילדים סקרנים יושבים ומחכים. כמו כל סיפור אגדה - ממש 10 דקות לפני סוף הצלילה הגיע הכריש,בכול תפארתו, עשה עיקוף מלכותי מסביב לקבוצה, הסתובב והמשיך לדרכו...

מי מסתכל על מי? (צילום: עינת מלצר)

החלום לצלול עם דולפינים

מאז שהייתי קטנה חלמתי לצלול עם דולפינים. האי קוקוס הגשים לי גם את החלום הזה.

בעוד אנחנו יושבים ומתכוננים בסירה, פתאום אנחנו רואים להקת דולפינים מקפצת מולנו, מדריך הצלילה אומר לנו להתכונן מהר ולקפוץ למים, הוא כבר יחכה שם.

כל הצלילה נעשתה במים כחולים (צלילה במים כחולים היא לא ליד האיים אלא בים הפתוח), כאשר אנו שוחים עם להקת דולפינים ולהקה ענקית של דגי ג'ק. הדולפינים רודפים אחרי החלש מבין דגי הג'ק, למעלה ולמטה, ובגלל הפרשי הלחצים הדג מקיא והדולפינים... אוכלים את זה.

שעה וחצי של טירוף. כשיצאנו מהמים כל הקבוצה לא הצליחה להוריד את החיוך מהפנים.

דולפין מצוי bottlenose dolphin (צילום: שמוליק בלום)

הדולפין הגיע לומר שלום

אבל זו לא ההופעה היחידה שקיבלנו מדולפינים.

בדרך חזרה מהמסע, בלב האוקיינוס, בשעת לילה, מישהי הבחינה באזור החרטום בקצף לבן ששוחה לצדנו. באתי לראות, לא הייתי בטוחה שזה דולפין, אז צעקתי לו "קפוץ!"... והוא קפץ ברוב תפארתו.

נשמע כמו אגדה אבל הכל אמת.

האי קוקוס, צמחיה טרופית ושפע של מים (צילום: עינת מלצר)

כמה עולה לצלול בין דגים וכרישים?

חווית הצלילה באי קוקוס היא לא זולה, בין 3,500-,5000 דולר אמריקני, והכל כלול (מלבד ציוד צילום וצלילה).

האי נמצא במרחק של יום וחצי שייט מנמל פונטארנס (Puntarenas) שבקוסטה ריקה ורחוק מכל אמצעי תקשורת וציוויליזציה.

המסע נמשך 10 ימים, אשר מתוכם צוללים שבעה ימים, בין שלוש לארבעה צלילות ביום, ויש גם אפשרות לצלילות לילה. בכל הימים הללו צוות הספינה מספק כל מה שצריך - אוכל איכותי (שף מבשל), חדר מגורים עם מקלחת ושירותים, שירותי כביסה, פעילויות בידור והעשרה בלילות, סרטים, ספרים ועוד.

אני הפלגתי עם החברה הישראלית Undersea Hunter ואני יכולה להגיד, ללא ספק, שזו אחת החוויות המיוחדות ביותר שעברתי בחיי.

לזכות החברה המארגנת יאמר, שהם מקפידים על צלילות ניטרוקס (תרכובת לצלילה, עם יותר אחוזי חמצן מתרכובת האוויר הרגילה ), המאפשרות יותר צלילות ביום במקסימום בטיחות, הצוות אדיב ונחמד ועושה כל הנחוץ בשביל שזה יהיה מסע שלא ישכח ואתה, הצולל, תתרכז בלהנות ולנפוש.

בסוף המסע בצלילה האחרונה הבנתי באמת מהי צלילה. הייתי רגועה, מרחפת על פני המים, מרגישה שאני עפה. מסביבי דגים וכרישים, עולם אחר לגמרי, מלא פלאים שלא יצא לי להכיר, חוקים אחרים, הכל רגוע ושליו, עולם המים, עולם המים שנשמר מימי התנ"ך.