טיול לרכס הרי הבלקן ועמק הוורדים
מאת: כרמית וייס


רכס הרי הבלקן הוא רכס הרי גרניט, שתחילתו בחופי הים השחור והוא נפרש מערבה, לאורך צפון בולגריה, אל תוך סרביה. מדרום לרכס משתרע המישור הטארקי ומצפון לו מישור נהר הדנובה.


נופיו של רכס הרי הבלקן פחות דרמטיים מאלו של ההרים בדרומה של בולגריה - הרי רודופי, הרי פירין והרי רילה - אך גם כאן מצוקים מרשימים, יערות עבותים ופסגות מושלגות.

הרי הבלקן, בולגריה
הפסגה הגבוהה בהרי הבלקן, נקראת על שמו של הגיבור הלאומי (צילום: CC Luchezar Stoilov)

יעדים בהרי הבלקן ועמק הוורדים עליהם יסופר בכתבה:
A - קופריבשטיצה, B - טרויאן, C - קאלופר, D - שיפקה, E - מוזיאון אטארה, F - וליקו טרנובו

המסורת הבולגרית בהרי הבלקן

הסיפור המעניין באזור זה של רכס הבלקן והעמקים שלמרגלותיו, הוא סיפורם של הכפרים והערים, אשר שמרו על המסורת הבולגרית גם בתקופת השלטון העות'מני. מאותם ישובים גם צמחה, מאוחר יותר, תנועת ההתקוממות נגד שלטון זה וכאן נערכו רוב הקרבות העקובים מדם של המלחמה לשחרור בולגריה מעול השלטון הטורקי. למעשה כאן נולדה מחדש האומה הבולגרית העצמאית, וכאן גם שוכנת בירתה הראשונה וליקו טרנובו (Veliko Tarnovo).

מעבר שיפקה, הרי הבלקן, בולגריה
אנדרטה לזכר ההתקוממות נגד השלטון העות'מני, מעבר שיפקה (צילום: כרמית וייס)


קורסים מקוונים



העיירה שוברת השיניים - קופְרִיבְשְטִיצֶה

את טיולנו נתחיל למרגלות רכס הבלקן מדרום, בעיירה הקטנה קופְרִיבְשְטִיצֶה (Koprivstica), עיירה ציורית השוכנת לצדי נהר טופולניצה (Topolnitsa), במרחק 110 ק"מ מזרחית לסופיה.

אם תצליחו לבטא את השם שובר השיניים: קופ-ריב-שטי-צה, וגם אם לא, זוהי נקודת חובה עבור מרבית התיירים בבולגריה. בתי העיירה, הבנויים עץ ואבן, עם מרפסות עץ בולטות לרחוב, הם חגיגה לעין. חלקם צבועים בצבעים עליזים, המוסיפים לחגיגה. כדאי פשוט "ללכת לאיבוד" ברחובות מרוצפי האבן, הצרים והמפותלים של העיירה הקטנה. הרי הבלקן, המושלגים באביב, בחורף ולעיתים כבר בסתיו, עוטרים את העיירה מדרום ומוסיפים לה קסם אלפיני.

קופריבשטיצה, הרי הבלקן, בולגריה
העיירה קופריבשטיצה, קסם אלפיני למרגלות הרי הבלקן המושלגים שנראים באופק (צילום: כרמית וייס)
בקופריבשטיצה 383 מבנים עתיקים, ששופצו ושוחזרו, והפכו את העיירה למעין מוזיאון פתוח של תקופת התחייה הלאומית הבולגרית (המרד בשלטון העות'מני). לצד הבתים העתיקים יש גם לא מעט בתים חדשים יותר, בהם מתגוררים כ- 2,600 תושבים. העיירה נוסדה כבר במאה ה- 14, אך הבתים שאנו רואים כיום נבנו במחצית השנייה של המאה ה- 19, בתקופת התחייה הבולגרית. באותם ימים היתה זו עיר גדולה כמו סופיה.
מכאן הוביל טודור קאבלשקוב את ההתקוממות כנגד הטורקים, ב- 20 באפריל 1876, התקוממות אשר דוכאה באכזריות רבה. 15 אלף בולגרים נהרגו בהתקוממות זו, בעיר פלובדיב הסמוכה ובכפרים סביבה. התקוממות זו הובילה למלחמת רוסיה-טורקיה (1877–1878), ולשחרור בולגריה מעול הכיבוש הטורקי.
קופריבשטיצה, הרי הבלקן, בולגריה
בית שזכה לשימור בעיירה קופריבשטיצה (צילום: כרמית וייס)
חלק מבתי העיירה שומרו כמעין מוזיאון פתוח לתקופת התחייה הלאומית הבולגרית. אורח החיים של התקופה, מתועד היטב בשישה בתים שהוסבו למוזיאונים. כדאי לבקר לפחות באחד מהם. תוכלו לראות כיצד חיו כאן במאה ה- 19, להתרשם מאוסף כלי נשק, עבודות אמנות, אריגה וריקמה, כלי בית שונים, תלבושות ותכשיטים. אך גם ללא העניין ההיסטורי, המקום שווה ביקור. כדאי לשוטט ברחובות מרוצפי האבן, בין בתי האבן הצבעוניים, המעוטרים בגגות רעפים אדומים. גשרי אבן מקסימים, חוצים פלגים קטנים היורדים מההרים.
כל חמש שנים, מאז שנת 1965, מתקיים בקופריבשטיצה פסטיבל הפולקלור הגדול ביותר בבולגריה, המושך אליו מקומיים ותיירים רבים. בעיירה יש מספר מסעדות קטנות, בתי קפה ומקומות לינה.
קופריבשטיצה, הרי הבלקן, בולגריה
מוזיאון פתוח לתקופת התחייה הלאומית הבולגרית (צילום: כרמית וייס)
לאחר הביקור בקופריבשטיצה תוכלו להמשיך בנסיעתכם מזרחה, על כביש 6, לעבר עמק הוורדים, או לפנות צפונה, בכביש 35, לעבר מעבר טרויאן. אנחנו נתחיל את טיולנו בעמק הוורדים, אבל גם את מעבר טרויאן לא נקפח בהמשך.

ניחוח משכר בעמק הוורדים

עמק הוורדים (Rozova dolina) הוא עמק רחב ידיים, הנמצא בין הרי הבלקן (Stara Planina) מצפון, והרי סרדנה גורה (Sredna Gora), מדרום. מזה דורות רבים מגדלים כאן ורדים, ומייצרים מהן את שמן הוורדים הבולגרי הנודע, המשמש לייצור בשמים ותרופות. בשדות הוורדים של העמק מפיקים 85% מכלל היצור העולמי של שמן ורדים. תנאי האקלים – גשמים מרובים באביב ושמיים מעוננים רוב ימות השנה, יוצרים תנאים אידיאליים ליצירת שמן איכותי וארומתי.
עבור רבים פרח הורד הוא מלך הפרחים, המסמל יופי, שלמות ואהבה. פרחי הוורדים מככבים בפולקלור המקומי: רקמות תחרה, אגדות, מוסיקה וריקודים. כמו כן תוכלו לקנות בעמק ובערים הסמוכות לו קרמים שונים ובשמים, בעלי ניחוח משכר ומחיר זול להפליא.
חודשי האביב - מאי-יוני - הם הזמן הטוב ביותר לבקר בעמק הוורדים, אז מתמלא העמק בפריחת הוורדים הססגונית ובפועלים העוסקים בקטיף. בתחילת חודש יוני נערך בעמק פסטיבל הוורדים. במהלך ימי הפסטיבל מתקיימים אירועים רבים, ובראשם בחירת מלכת הוורדים ומצעדים ברחובות הערים הגדולות – קזנלק (Kazanlak) וקרלובו (Karlovo).
עמק הוורדים בולגריה
חגיגות בעמק הוורדים עם איסוף הפרחים במאי-יוני (צילום: קיריל לבורות)

קאלופר - עיר הולדתו של הגיבור הלאומי

העיירה הקטנה קאלופר (kalofer) היא עיר הולדתו של המשורר והמהפכן חריסטו בוטב (Hristo Botev), אחד הגיבורים הלאומיים החשובים ביותר של בולגריה, מדינה שנושאת על כפיים את גיבוריה. על שמו נקראת הפסגה הגבוהה ביותר בהרי הבלקן, פסגת בוטב (Botev), המתנשאת לגובה 2,376 מ' מצפון לעיירה.
חריסטו בוטב (1848-1876) נולד בקאלופר, אך עם סיום לימודיו היסודיים, הוא נשלח על ידי אביו, מורה במקצועו, ללמוד בתיכון באודסה (רוסיה). הוא הושפע רבות מהמשוררים הליברלים הרוסים. עם סיום לימודיו הוא שב לקאלופר ושימש כמורה. אך דעותיו הליברליות לא הרפו ממנו, ובפסטיבל של חודש מאי הוא נשא נאום נגד השלטון העות'מני והבולגרים העשירים, המשתפים עמו פעולה. בעקבות התבטאות זו הוא נאלץ לגלות לרומניה, שם התרכזו גולים בולגרים רבים. בשנת 1876 חזר בוטב לבולגריה, יחד עם מהפכנים אחרים, והיה ממנהיגי ההתקוממות נגד השלטון העות'מני. באותה שנה הוא גם נהרג בקרב בהרי הבלקן, לא הרחק מעיר הולדתו.
במרכז קאלופר מוזיאון לזכרו של חריסטו בוטב ואנדרטה אדירת ממדים, כמיטב המסורת הסובייטית, המנציחה את זכרו. פסל גרניט ענק ומרשים ניצב בראש גרם מדרגות גבוה ורחב. לצד פסלו של בוטב ניצבים עוד שלושה פסלים גדולים, המייצגים שלושה אירועים מכוננים בחייה של האומה הבולגרית: שנת 1876 - ההתקוממות נגד השלטון העות'מני, שנת 1923 - מרד ספטמבר (*), שנת 1944 - כיבוש בולגריה ע"י הצבא הרוסי ונפילת השלטון הפשיסטי, בן בריתם של הנאצים (**).

רגע של היסטוריה...
* ב- 9 ביוני 1923 התרחשה בבולגריה הפיכה, הממשלה החוקית הופלה והשלטון נתפס ע"י מה שנקרא אז "הברית הדמוקרטית" (שבינה ודמוקרטיה הדימיון מקרי בהחלט). בעקבות ההפיכה, המפלגה הקומוניסטית הבולגרית החליטה להתקומם נגד הממשלה הבלתי חוקית. המרד שפרץ ב-23 בספטמבר 1923 דוכא ע"י הממשלה ביד ברזל. האירוע זכור בשם "מרד ספטמבר".
** ב- 9 בספטמבר 1944 הצבא הרוסי נכנס לבולגריה וכבש אותה, והשלטון הפשיסטי, שהיה בן-בריתם של הגרמנים, התמוטט. בולגריה מעולם לא נכבשה ע"י הגרמנים. הייתה בה נוכחות צבאית גרמנית, והגרמנים השתמשו בטריטוריה הבולגרית כדי להעביר דרכה את צבאם (בדרך לכיבוש יוון ויוגוסלביה), אבל הם לא כבשו את המדינה ששמרה על ריבונותה עד סוף המלחמה. בבולגריה שלטה ממשלה אנטישמית אכזרית, פרו-נאצית, שהתכוונה לשלוח את היהודים למחנות המוות וכוונתה לא צלחה. לכן אם היה מי ששוחרר ב-1944, הרי שאלה היו היהודים. הבולגרים עצמם - שערה לא נפלה מראשם במשך כל המלחמה! הם רק החליפו ממשלה פרו-נאצית בממשלה קומוניסטית.

קלופר, הרי הבלקן, בולגריה
האנדרטה לזכר חריסטו בוטב, שלושת הפסלים לזכר מלחמות השיחרור של בולגריה (צילום: כרמית וייס)
קאלופר היא נקודת מוצא למטיילים בפארק הלאומי של מרכז הבלקן (Central Balkan National Park). המסלול לנהר הלבן (Byala Reka ) הוא מסלול מעגלי, המתחיל 5 ק"מ ממרכז העיירה, ואורך 1.5-2 שעות. המסלול פתוח מאפריל עד אוקטובר. מסלול נוסף, מעט יותר אתגרי, יוצא מקאלופר ומגיע לבקתת Rai, ממנה ניתן להמשיך ולטפס למפל Raiskoto Praskalo ולפסגת בוטב.
בעיירה יש מספר מסעדות והיצע של חדרים ובתי הארחה משפחתיים.

הפארק הלאומי של מרכז הבלקן

הפארק, ששמו המלא Central Balkan National Park, נמצא על החלק הגבוה ביותר של רכס הבלקן (בבולגרית: סטארה פלאנינה, שפירושו "ההר העתיק"), מצפון לעיירה קאלופר. בתחומיו נמצאים כמה מקומות בעלי תואר "ביותר": פסגת בוטב (Botev), הפסגה הגבוהה ביותר בהרי הבלקן (2,376 מ'), מפל Raiskoto Praskalo, המפל הגבוה ביותר בבולגריה, והמערה העמוקה ביותר בבולגריה. בתחומי הפארק חיות נדירות ומיני צמחים רבים, שחלקם אנדמיים להרי הבלקן.
רכס הבלקן המרכזי מושך אליו תיירים רבים ומטפסי הרים. על הרכס פזורות בקתות הרים רבות, המשרתות את הצועדים בשבילים המסומנים.
הרי הבלקן, בולגריה
המפל הגבוה ביותר בבולגריה, הפארק הלאומי של מרכז הבלקן (צילום: CC Kate Gardiner)





אל בירת בולגריה הראשונה

אם אתם מעוניינים להרחיק ולטייל לעברו השני של רכס הרי הבלקן, לעבר העיר המקסימה וליקו טרנובו, עליכם לחצות את הרכס. ניתן לעשות זאת דרך שני מעברי הרים, שעוברים שניהם בנופים עוצרי נשימה: מעבר טרויאן ומעבר שיפקה.

ווליקו טרנובו, בולגריה
העיר המקסימה וליקו טרנובו, בירתה הראשונה של בולגריה (צילום: CC Wendy Lefkowich)

טרויאן - מעבר ההרים, העיר והמנזר

מעבר ההרים טרויאן (Trojan) הוא הנקודה הגבוהה ביותר (1,525 מ') בה עובר כביש 35, המקשר את עמק הוורדים עם שיפוליו הצפוניים של רכס הבלקן. הכביש העולה למעבר ההרים מדרום הוא כביש תלול ומפותל, העובר בנופי מצוקים מרשימים ויערות עבותים. זהו אחד הכבישים בעלי הנופים היפים בבולגריה. בסתיו מוסיפים צבעי השלכת מימד נוסף של יופי, שהופך את הנסיעה בכביש לחגיגה של גווני ירוק, אדום וחום. פשוט אי אפשר להפסיק להתפעל. על גבעה מעל מעבר טרויאן ניצב מונומנט ענק בצורת שער גדול, הנקרא "קשת החירות", אשר מנציח את מלחמת רוסיה-טורקיה, שנערכה בהרים אלו ממש.
העיירה טרויאן, בהמשך הכביש צפונה, שוכנת לצדי נהר Beli Osam ולמרגלות הרי הבלקן. כביש רומי עתיק, בשם Via Trayana, אשר חיבר את נהר הדנובה עם הים האגאי, נתן לעיר את שמה. העיר מפורסמת בייצור קרמיקה, ואכן ברחובותיה תוכלו לראות ולקנות הרבה עבודות קרמיקה.
9 קילומטרים דרומית-מזרחית לעיר, נמצא מנזר טרויאן, שהוא המנזר השלישי בגודלו בבולגריה. המהפכן ואסילי לבסקי (Vassil Levski), ממנהיגי ההתקוממות נגד הטורקים, מצא מקלט במנזר זה. מנזר טרויאן מרשים פחות המנזרים רילה ובצ'קובו, כך שאם אתם מבקרים גם בהם, יתכן שאפשר לוותר עליו.
הרי הבלקן, בולגריה
מנזר טרויאן, השלישי בגודלו בבולגריה (צילום: CC David Stanley)

מעבר ההרים שיפקה ומונומנט החירות

מעבר הרים נוסף המקשר את עמק הוורדים עם וליקו טרנובו ועם כביש 5, עובר דרך מעבר שיפקה (Šipka/Shipk), בגובה 1,326 מ'. באזור זה התחוללו קרבות עקובים מדם במהלך מלחמת רוסיה-טורקיה. מעט דרומה למעבר שיפקה מתנשא מונומנט החירות (Freedom monument). זהו מגדל מרשים, שגובהו 32 מ', הניצב בראש גרם מדרגות גבוה ורחב. המונומנט הוקם בשנת 1934 לזכרם של 700 חיילים רוסים ומתנדבים בולגרים, שנהרגו במקום במלחמת השחרור הבולגרית (מלחמת רוסיה-טורקיה). המונומנט מתאר את גבורת החיילים הרוסים והמתנדבים הבולגרים, שהגנו על מעבר ההרים במשך 5 חודשים.
כדי להגיע לרגלי המגדל יש לטפס 200 מדרגות, אך הטיפוס משתלם, כי מלמעלה נגלה נוף מרהיב של פסגות רכס הבלקן מכל עבר. אחרי שתנשמו מעט אויר פסגות, אם נשאר לכם אוויר, תוכלו לעלות בגרם המדרגות הפנימי של המגדל, ולחזות במוצגים לזכר המלחמה.
מעבר שיפקה, הרי הבלקן, בולגריה
מעבר שיפקה, תותחים ממלחמת השחרור של בולגריה (צילום: כרמית וייס)

הכפר שיפקה והכנסייה הרוסית המקסימה

הכפר שיפקה שוכן על המורדות הדרומיים של הרי הבלקן, 13 ק"מ דרומית למעבר ההרים שיפקה, בפתחו של עמק הוורדים. בחפירות בקרבת הכפר נמצא קבר של שליט תארקי, מלפני 2,400 שנה. אך האטרקציה האמיתית כאן היא הכנסייה הרוסית הקטנה והמקסימה, הבנויה על גבעה מעל הכפר.
כנסיית Nativity Memorial Church (נקראת גם Church of St. Nikolai) נבנתה בשנת 1902, בתכנון ובסגנון רוסי והיא בעלת חמש כיפות זהב, 17 פעמונים, ואריחים בצבעים שובי לב. בקריפטה של הכנסייה קבורים חיילים רוסים שנהרגו בקרבות באזור זה, ויש בה ציורי קיר, המתארים אירועים מההיסטוריה הרוסית.
הכנסייה הרוסית והמנזר שלצידה הם חלק בלתי נפרד מההיסטוריה הבולגרית. הם מסמלים אירוע חשוב בחייה – השחרור משלטון העות'מנים, שהתרחש בעקבות מלחמת רוסיה-טורקיה. הם הוקמו במקום בו השיגו בשנת 1877 הכוחות הרוסים בסיוע מתנדבים בולגרים, את פריצת הדרך, שהביאה בסופו של דבר לניצחון במלחמה. בניית הכנסייה החלה בשנת 1896 והסתיימה 6 שנים מאוחר יותר. הכסף לבניה נאסף על ידי הרוסים והבולגרים גם יחד.

שיפקה, הרי הבלקן, בולגריה
הכנסייה היפה בכפר שיפקה, תכנון וסגנון רוסי (צילום: כרמית וייס)
הכפר שיפקה נמצא במיקום נוח לטיול בהרי הבלקן ועמק הוורדים. מלון שיפקה, הממוקם בלב הכפר, הוא אופציה טובה למי שמסתפק בתנאים צנועים. הוא מציע חדרים זוגיים וסוויטות מרווחות, ספא קטן ובריכה חיצונית קטנה, מסעדה טובה ויחס אישי וחם.

מלון מומלץ בעמק הוורדים, בולגריה מלון מומלץ בעמק הוורדים, בולגריה
מלון שיפקה, מיקום נוח לטיולים בהרי הבלקן ועמק הוורדים

אֶטָארָה – בעלי מלאכה לצדי הנחל

כ- 15 ק"מ צפונית למעבר שיפקה נמצא המוזיאון הפתוח אֶטָארָה ( Etăr). המוזיאון מדגים את החיים בכפר בתקופת התחייה הבולגרית. הכפר הקטן והמקסים, ובו בתי מגורים ובתי מלאכה, מלפני 150 שנה, על פני שטח של 70 דונם. הכפר בנוי על שתי גדותיו של נחל Siveck, אשר מימיו והפלגים שלו מפעילים חלק מכלי העבודה של בעלי המלאכה, כמו, תחנת קמח, מנסרות עץ ונפחיה. בהחלט מקום חביב לשיטוט קצר ונעים.
המוזיאון נמצא ליד רובע אֶטָארָה (Etara), באחת השכונות הדרומיות של העיר גברובו (Gabrovo), כ- 8 ק"מ דרומית למרכז העיר (יש שילוט).
הרי הבלקן, בולגריה הרי הבלקן, בולגריה
המוזיאון הפתוח אטארה, החיים בכפר בתקופת התחייה הבולגרית (צילום: כרמית וייס)
הטיול באזור זה של רכס הבלקן הוא חגיגה של טבע ונופים, אך זהו גם ביקור בעברה של בולגריה ובהיסטוריה המאלפת של תחייתה המחודשת. נגענו בו רק עם קצה המזלג, אף שיש עוד הרבה מה להעמיק ולהרחיב.
להבנה טובה יותר, מומלץ לקרוא את המאמר על ההיסטוריה של בולגריה ויהודי בולגריה.


כרמית וייס אודות הכותבת
כרמית וייס (Carmit Weiss)מנסה להעביר את אהבתה לנופים דרך הצילום והכתיבה, מנהלת אתר Gotravel ואחת הכותבות המרכזיות בו. חרשה את אירופה וצפון אמריקה וטעמה גם את טעמן של היבשות האחרות. בעלת ניסיון רב בתכנון טיולים, גולשת סקי ואמא לארבעה גולשים צעירים.

כרמית עונה לשאלותיכם בפורום מומחי תיירות






מספר צפיות: 27246
10107



0
מגזינים שנשלחו

0
שאלות ותשובות

0
כותבים באתר

0
כתבות באתר