www.goTravel.co.il
הכתבה מעניינת? שלחו אותה בדואר למי שתרצו

הקש בתיבה את רצף האותיות המופיע למטה:



טיול לקוריאה הדרומית - מקדשים לצד קתדרלות
מאת: דני אורבך


קוריאה מ​ציעה למטייל טבע מרהיב - מפלים, נחלים, נהרות, הרים וחופי ים, תרבות מסורתית עשירה - מקדשים, ארמונות וקתדרלות גותיות, מוזיאונים מצוינים ואנשים נחמדים ומסבירי פנים. האוכל הקוריאני המצוין (אך החריף!), הוא ללא ספק אחד משיאי הביקור. מעבר לכך, המחירים בקוריאה זולים יחסית לשכנתה (ויריבתה המסורתית) יפן.


קוריאה הדרומית, כמו יפן, היא אחת המדיניות האסייתיות שהצליחו לפרוץ בסערה לעולם המודרני, אם כי בניגוד ליפן היא עשתה זאת מאוחר יחסית. קוריאה של היום, מצולקת מכיבוש יפני אכזרי, מלחמה הרסנית במיוחד עם הצפון הקומוניסטי ושנים של עריצות, הפכה למדינה דמוקרטית משגשגת, עם טכנולוגיה מתקדמת ואחת הכלכלות החזקות בעולם. 


צבעי הסתיו הקוראניים  
(צילום: דני אורבך)


יעדים בקוריאה הדרומית המוזכרים בכתבה


המזרח הרחוק



 
בודהיזם ונצרות זו לצד זו - הדת בקוריאה
התרבות הקוריאנית הושפעה מאד משכנותיה החזקות, יפן וסין, וניתן לראות את ההשפעות הללו בכל תחום - אומנות, אוכל, דת ושיטת ממשל. הקוריאנים, למשל, אימצו בחום את הקונפציאניזם הסיני. התרבות הקוריאנית הייחודית מתבטאת אף היא, במיוחד בשפה ובכתב הקוריאני, שנכתב במערכת אלפביתית ייחודית, הנקראת הָנְגוּל, שהומצאה באמצע המאה ה-15 והפכה באחת את קוריאה למדינה יודעת קרוא וכתוב. מרוב הקוריאנים מגדירים עצמם חילונים, אך אלו המחזיקים באמונה דתית, חציים בודהיסטים וחציים נוצרים.
 
הנצרות בקוריאה חזקה מאד, כפי שרואה המטייל בערים כסיאול ודֶגוּ, בהן יש קתדרלות גותיות ענקיות. הבודהיסטים נוטים להיות בדרך כלל חילונים יותר, אך הנוצרים הקוריאנים, בחלקם הגדול, מאד מחמירים באמונתם. בנוף הבודהיסטי הקוריאני בולטות אסכולות סוֹן (מפורסמת בשמה הסיני "צ'אן" והיפני "זֶן") וג’וגייֶה.
 

פגודה אופיינית בחצר המוזיאון בגיונג-ג'ו  
(צילום: דני אורבך)
 
האהבה למרחצאות החמים
מנהג מעניין בקוריאה, וגם בנקודה זו היא דומה מאד ליפן, הוא האהבה למרחצאות חמים, הנקראים בקוריאנית אוֹנצֶ’ן או סאונה. ההבדל היחיד בין אונצ’ן לסאונה הוא שהמים באונצ’ן הם טבעיים (בניגוד ליפן, אין הרבה אונצ’נים טבעיים בקוריאה), ואילו מי הסאונה מחוממים באופן מלאכותי. הליך הרחצה מאד דומה לאונסן היפני - מתקלחים לפני הכניסה למים כדי להתנקות לחלוטין, וטובלים בשפע בריכות חמות וקרות. כפי שמרמז שמם של המקומות, הם תמיד מצוידים בסאונה. בסיאול ישנן סאונות רבות, ורובן פתוחות 24 שעות ביממה.
 

בריכה בגן הסודי (ג'והמנו), ארמון צ’אנגדוק בסיאול  
(צילום: דני אורבך)
 
סיאול - עיר ללא הפסקה
סיאול בהחלט ראויה לכינוי "עיר ללא הפסקה". מטרופולין ענק וסואן, עם 10 מיליון תושבים ועוד 15 מיליון בפרברי המטרופולין. מקום תוסס ותמיד מרתק. כיאה לעיר שבעברה הייתה עיר מכרות, סיאול ברובה היא די אפורה (הבניינים, הסובייטיים למראה, ממוספרים במספרים ענקיים כמו בקו ייצור) - אך יש בה מספיק חלקים יפים ומעניינים כדי למלא ימים רבים של טיול. אפילו אם נתעלם לרגע מהאתרים התיירותיים ממש, האזורים ליד אוניברסיטת הונגוּק, שוק נאם-דאי-מוּן (Namdaemun השער הדרומי), דונג-דאי-מון (Dongdaemun השער המזרחי) ויתר השווקים בעיר, הם מרכזי קניות ובילוי תוססים, מלאים בסאונות, מועדונים, בתי קפה צרפתיים, מסעדות קוריאניות, יפניות וסיניות, ודוכני רחוב, שמוכרים שלל מטעמים חריפים מהמטבח הקוריאני.

האזור שליד מרכז הסחר העולמי בדרום סיאול הוא מרכז מרשים של גורדי שחקים וקניונים נוצצים, אך גם של מקדשי זן שלווים, עם אומנות בודהיסטית יפה. ועוד לא הזכרנו את עשרות המוזיאונים המצוינים הפזורים בכל פינה בעיר.

תושבי סיאול מאד נחמדים ונכונים לעזור, כמו הקוריאנים בכלל. הביקור בעיר הוא חוויה מרנינה גם מהבחינה האנושית. הבעיה היא, שקוריאנים בדרך כלל לא יודעים אנגלית, ולפיכך ישנה בעיית תקשורת למי שאינו מכיר את השפה הקוריאנית. נהגי מונית שנסענו איתם לא הבינו מילים בסיסיות כמו airport או train station, דבר שהיה קצת בעייתי. למי שלא יודע קוריאנית, מומלץ מאד לקחת איתו שיחון, ואת שמות היעדים בכתב קוריאני הָנְגוּל.

מרכז הסחר העולמי  
(צילום: דני אורבך)
 
ארמונות סיאול
האתר התיירותי המרכזי בעיר סיאול הוא צ’אנגדוֹק גוּנְג (Changdok-Gung ארמון המעלות המשגשגות) - מרכז הכוח של המלוכה הקוריאנית מהמאה ה-15 עד המאה ה-19. בארמון זה ישבו דורות על דורות של שליטים קונפוציאניים נוקשים משושלת ג'וסיון (יִי) וניהלו את המדינה בעזרת צי של בירוקרטים, יועצים ופקידים. בנייני הארמון יפים, וניתן לראות בהם שחזורים מדויקים של חדרי המלוכה כפי שהיו פעם, כולל ביתן ההכתרה ואולם הכס של מלכי קוריאה. החלק המרשים ביותר בארמון, הוא הגן הסודי (ג'והמנו), גן מרהיב של עצי שלכת נשירים (אנחנו ראינו את העלים האדומים בסתיו, מראה שהוא מעבר למילים), בריכות קטנות, פביליונים וספריית עץ עתיקה.
 
ארמון נוסף ומעניין מאד הוא גְיוֹנְגבּוֹק-גוּנְג (Gyeongbok-Gung)  - בו ישבו המלכים הקוריאנים מהמאה ה-19 ועד סוף הממלכה. לארמון הזה נלווה מוזיאון מצוין על חיי חצר המלוכה, ולידו ישנו גם מוזיאון קוריאני לאומנות עממית. ארמון זה מאד חשוב ומפורסם, כי בו התרחש אירוע דרמטי שחקוק בזיכרון הקוריאני עד היום: בסוף המאה ה-19 רצח מיאוּרָה גוֹרוֹ, הציר היפני בקוריאה, את המלכה האהובה מיונג-סונג (המלכה מין) שהתנגדה להשתלטות היפנית על קוריאה.
 

שער הכניסה לארמון גיונגבוק  
(צילום: דני אורבך)
 
 מקדשים בסיאול
בקרבת "ארמון המעלות המשגשגות" נמצא גם מקדש ג’וגייה-סָה, מרכזה של כת הג’וגייה - הכת הבודהיסטית הגדולה בקוריאה. המקדש עצמו יפה ומרשים, ולידו ניתן לראות את בניין הדואר הראשון שנבנה בקוריאה בסוף המאה ה-19, בסגנון פביליון מסורתי. מאמיני הג’וגייה קצת מסתגרים, ולתיירים אסור להיכנס לאולם התפילה עצמו. ליד המקדש יש מוזיאון בודהיסטי, דוכני אוכל ורחוב קניות תוסס ויפה.
 
אם אתם מבקרים בסיאול ויש לכם זמן לראות מקדש אחד בלבד, אני ממליץ על מקדש בּוֹגְיוּנסָה (Bongeunsa), שנחבא בדרום סיאול, בין גורדי השחקים והקניונים הנוצצים של מרכז הסחר העולמי. בניגוד לג’וגייה-סה, הנזירים המנהלים את בוגיונסה הם מאירי פנים לזרים. באולמות היפים, לאור פסלי בודהה מוזהבים, מוזמן כל המעוניין בכך לשבת בשקט, להתפלל, לעשות מדיטציה או סתם לקרוא ספרות בודהיסטית. זרים מוזמנים בהחלט, והמקדש אף מארגן תוכניות temple stay עבור זרים המעוניינים לחוות את אורח החיים הבודהיסטי למספר ימים. מעבר לכך, פרנסי המקדש באמת לוקחים את אמונתם הבודהיסטית ברצינות - המקדש מסייע לחינוכם של ילדים במצוקה, ובשפע מטלות חברתיות אחרות בסיאול. מקדש בוגיונסה הוא מקדש יפהפייה, אולי היפה ביותר שראיתי בקוריאה. בין אולמות התפילה השונים, העשוים עץ מבהיק, ניתן לראות ציורים צבעוניים ובוהקים משלל סיפורי המיתולוגיה הבודהיסטית-הודית, נופי הרים ואוקיינוס, קדושים ומפלצות, פילים, אלים ואלות. מעבר לאלו, מספרים ציורי המקדש גם סיפורים משלל מסורת הזן הקוריאנית. אפשר להסתכל בציורים הללו עוד ועוד. ואם לא די בכך, אזי בנייני המקדש וגניו המוריקים נמצאים על רקע הר, ומסביבם גורדי שחקים, המוסיפים ניגוד מעניין לתמונה כולה.
 
  
הגן במקדש בּוֹגְיוּנְסָה והמקדש עצמו  
(צילום: דני אורבך)
 




 
מוזיאונים בסיאול
סיאול, עם זאת, איננה רק מקדשים, ארמונות ושווקים, יש בה גם מוזיאונים מצוינים. מבין אלו, מומלץ מאד לבקר במוזיאון הזיכרון למלחמה - חוויה מרשימה ומזעזעת. כדרכם של מוזיאונים צבאיים בכל העולם הבניין הוא מרשים, ומוקף בפסלים ואנדרטאות. האנדרטה המרכזית מחוץ למוזיאון היא אנדרטת האחים - המספרת את סיפורם של שני אחים, קצין דרום קוריאני וחייל צפון קוריאני, שנפגשו בשדה הקרב. באתר התמונות תוכלו לראות את צילום האנדרטה, ושימו לב שהקצין הדרום קוריאני גבוה ומרשים, עם אפוד ונשק, ואילו אחיו הצפון קוריאני נמוך יותר, ללא נשק ועם מדים מרופטים. במוזיאון חדרי הנצחה מרשימים לנופלים וגיבורי המלחמה, ותערוכה היסטורית מצוינת על מלחמות שניהלו ממלכות קוריאניות (ולאחר מכן קוריאה המאוחדת) נגד פולשים מסין, מונגוליה ויפן.

מרשימה במיוחד היא התערוכה על אדמירל יי-סוּן-סִין, הגיבור הלאומי של קוריאה, שבקרב הימי של האי האנסאן הצליח להביס את צי הפלישה האדיר של השליט היפני טויוטומי הידיושי (1592). התערוכה מלווה בדגמים של קרבות, עם אפקטים קוליים ומפות מפורטות. 
 
   
אנדרטאות במוזיאון הזיכרון למלחמה, משמאל אנדרטת האחים  
(צילום: דני אורבך)
 
מוזיאון זיכרון חשוב נוסף הוא כלא סֶדֶמוּן - סמל הכיבוש היפני של קוריאה. בכלא זה החזיקו המושלים היפנים השונים פטריוטים ולוחמי התנגדות קוריאנים. קוריאה הפכה למושבה יפנית ב-1910, והשלטון הקולוניאלי היפני הוטרד מאד מפטריוטים, סטודנטים מפגינים ולוחמי התנגדות קוריאנים, שאחדים מהם ניהלו מלחמת גרילה בגבול-סין קוריאה, הסבו לצבא היפני אבדות כבדות והתנקשו בבכירים יפניים. בתגובה, אסרו היפנים פטריוטים קוריאנים בתנאים מחפירים, והתעללו בהם בשלל עינוים, ומצאו בכך תירוץ להלאמת קוריאה ליפן (1910). המוזיאון לא משאיר מקום רב לדמיון - התצוגות השונות מדגימות עינוים מסמרי שיער, באמצעות בובות שעווה מכניות.
 
המוזיאון הלאומי של סיאול מציג תערוכת אומנות מגוונת ויפהפייה, ואני ממליץ לכל מבקר בעיר להקדיש לו מספר שעות. ניתן למצוא בו שפע של אומנות קוריאנית, וכן אומנות מסין, הודו, מרכז אסיה, וייטנאם ויפן. בין הציורים, הפסלים והתכשיטים, אני ממליץ במיוחד להתעכב על הפסלים והציורים ההודיים, ופסל קוריאני בדמותו של הבודהיסטווה המהרהר, הנמצא לבדו, מואר באור רך בחדר חשוך. בקומה הראשית של המוזיאון יש דגם מעניין מאד של פגודה, ומחוץ לו גן קוריאני מסורתי ובריכה שנקראת בריכת ההרהורים.
 

ברכת הארמון בסיאול  
(צילום: דני אורבך)




 
העיר גְיוֹנג-ג’וּ
גיונג-ג’ו (Gyeongju) נמצאת בחלקה הדרום-מזרחי של קוריאה הדרומית, מעט צפונית לבוסאן (Busan). זו אחת הערים העתיקות והמעניינות ביותר במדינה כולה. בעבר, הייתה גיונג-ג’ו בירתה של ממלכת שילה. ממלכת לוחמים עזה, שאיחדה את חצי האי הקוריאני תחת חרבה, במאה השביעית לספירה. כעת, גיונג-ג’ו היא עיירה קטנה ושלווה, אך ניתן למצוא בה שפע אוצרות, קברים עתיקים, מקדשים ויתר מוקדי עניין מתקופת ממלכת שילה.
 
ההוסטל בו התאכסנו, סַארַאנְגְצֶ’ה (Sarangche, מקוריאנית: אגף הגברים בארמון) היה חוויה בפני עצמה. האכסניה, המנוהלת על ידי זוג נשוי, בנויה משרשרת מבנים קוריאניים עשויים עץ, שכנהוג בארכיטקטורה המקומית מקיפים חצר, שבה צומחים שיחי פרחים. החדרים, כמו רוב הבתים הקוריאניים, מצוידים באחת ההמצאות הנפלאות ביותר של התרבות הזאת - אוֹנְדוֹל - רצפת עץ מחוממת מלמטה, בנוסף למקלחת ושירותים. מזג האוויר היה קר מאד, עם רוחות מקפיאות עצמות, ובמזג אוויר כזה אתה יכול לישון על אונדול מחומם, בלי שום הסקה נוספת, ולהרגיש חמים, נעים ומוגן. ההוסטל זול מאד, וממוקם חמש דקות הליכה מפארק טוּמוּלִי (פארק קברי המלכים), אתר התיירות המרכזי בגיונג-ג’ו. אני מאד ממליץ על ההוסטל הזה.
לינה בעיר גיונג-ג'ו
 
העיר העתיקה של גיונג-ג’ו משתרעת על פני שטח קטן יחסית של סמטאות צרות וציוריות עם בתים קוריאניים, המצוידים בגגות רעפים מסורתיים. מהעיר העתיקה הדרך קצרה יחסית לחומה של פארק טומולי - למעשה בית קברות ענק של מלכי שילה מהאלף הראשון לספירה. המלכים לא נקברו בקברים רגילים, אלא בטומולי - פירמידות מעוגלות מאבן, העטופות בדשא, המקנה להן מראה רך ביום ומסתורי מעט בלילה. ניתן לטייל בין הטומולי, להלך בשבילים טובלים בירק ועצים, ואפילו להיכנס לאחד מהם. הטומולי, עם זאת, רוקנו מאוצרותיהם, אותם ניתן למצוא במוזיאון הלאומי של גיונג-ג’ו, מוזיאון מרתק המכיל אינספור יצירות אומנות, פסלים, ציורים ותכשיטים משילה, קוריאה המאוחדת, סין ומרכז אסיה.
 

כותב שורות אלו בכניסה לקברי המלכים בפארק טומולי  (צילום: דני אורבך)
 
אתר מעניין נוסף בעיר גיונג-ג’ו הוא בריכת אדאפג’י, אגם קטן שבתוכו איים קטנים עם פביליונים. מרכז העיר אף הוא תוסס, מעניין ושווה ביקור. תמיד יש שם הפתעות. אנחנו, למשל, לצד המסעדות הקוריאניות הרגילות, ראינו בית קפה איטלקי שבוקעים ממנו צלילי אופרה.
 
האתר היפה ביותר בגיונג-ג’ו (או למעשה, בפרבריה) הוא לדעתי מקדש בּוּלְגוּקְ-סָה, קומפלקס מרהיב של אולמות תפילה מוזהבים, פביליונים, מגדלי תופים, גנים קטנים ושבילים ירוקים על צלע ההר. המבנים השונים בקומפלקס יוצרים הרמוניה מופלאה. המקדש עתיק מאד, מסוף האלף הראשון לספירה, והוא היה המקדש הראשי של ממלכת שילה, שהצליחה לאחד את קוריאה. המלכים השונים של שילה הוסיפו נדבכים למקדש, כל אחד בתורו, והתוצאה - הרמוניה מושלמת של טבע רוגע ואומנות. בהר שמעל המקדש יש מערה המשקיפה על פסגות ההרים ומרחבי הים, עם פסלים בודהיסטיים מעשה אומן, מהיפים ביותר שראינו בקוריאה.
 
ביום האחרון שכרנו רכב (זול מאד בקוריאה) ונסענו לבקר באוֹקְסָן סֶווֹן, אקדמיה קונפוציאנית נטושה ומוזנחת, אך בעלת קסם בודד כלשהו, שנמצאת באזור הכפרי בין ההרים. היעד השני שלנו באותו היום היה הכפר השקט יאנגדונג (Yangdong), ערבוב מעניין בין כפר חי ופעיל, שכל בתיו בנוים בסגנון מסורתי, לבין מוזיאון פתוח של החיים בקוריאה המסורתית. הביקור ביאנג-דאנג היה חוויה נפלאה: הנוף ההררי, האוויר הצלול, שדות החסה, הכרוב והירקות, הבתים המסורתיים עם גגות הקש, כל אלו יצרו אווירה מיוחדת מאד. ליד חלק מהבתים יש הסברים, שניתן ללמוד מהם רבות על החיים בכפר הקוריאני. 
 

מבנים כפריים טיפוסיים עם גגות קש מעוגלים בכפר 
יאנגדונג  (צילום: דני אורבך)
 
העיר דֶגוּ - שוק התרופות המסורתיות
דֶגוּ (
Daegu) היא עיר מחוז ואחת הערים הגדולות ביותר בדרום קוריאה. היא מיוחדת בזכות שוק התרופות המסורתיות. בפתח השוק ישנו שער מרשים, עם פסלים של רופאים ורוקחים טוחנים עשבים מארבעת צדדיו. מי שמגיע לשם נכנס לעולם מופלא של שיקוים בכל צבעי הקשת, מרקחות מהבילות, עשבים, צמחים ושורשים (קוראי הארי פוטר לא יוכלו שלא להיזכר בסמטת דיאגון, או לחילופין בסמטת נוֹקְטוּרְן). רוב חנויות התרופות, המבוססות על הרפואה הסינית-קוריאנית המסורתית, הן גם מרפאות, ויש בהן פינות ייעוץ, בהן יכול המטופל להתייעץ עם הרוקחים/רופאים על בעיותיו. המקום מתמחה במיוחד בג’ינסנג, שורש המשמש לצרכים רבים בעולם הרפואה והמטבח הקוריאני.
לינה בעיר דגו
 

שוק תרופות ותבלינים – שורשי ג'ינסנג בצנצנות
  (צילום: דני אורבך)






דני אורבך
 
אודות הכותב
דני אורבך, בעל תואר דוקטור להיסטוריה מאוניברסיטת הרווארד וחוקר הפיכות, התנקשויות פוליטיות, התנגדות צבאית ביפן, סין, גרמניה ושאר העולם. מחבר הספר ואלקירי - ההתנגדות הגרמנית להיטלר פוסט-דוקטורנט בתוכנית ללימודי יפן-ארה"ב באוניברסיטת הרווארד. בעל הבלוג "הינשוף".

לקריאת כתבות נוספות של דני








מספר צפיות: 9514
2164