.jpg)
קיצור ההיסטוריה של פרגוואי למטיילים
מאת: יובל נעמן
מעוניינים להעשיר את הידע לקראת הטיול שלכם לפרגוואי? בכתבה זו נסקור בקצרה את ההיסטוריה המעניינת של המדינה בצורה ברורה וקלילה.
הארמון הנשיאותי באסונסיון, בירת פרגוואי (צילום: )
שבטי טופי-גווארני (Tupi-Guaraní)
שבטי טופי, החיים בדרומה של ביחד עם אחיהם הגווארני [ 1 ], מהווים את עיקר האינדיאנים בפרגוואי. במשך אלפי שנה, משחר ההיסטוריה הפרה-קולומביאנית, הם חיו כנוודים, ציידים-לקטים, במישורי הצ'אקו ובביצות נהר פרגוואי. בחציה הראשון של המאה ה-16 החלו מתיישבים אירופיים לחקור את פנים היבשת. ב- 1524 חצה מגלה הארצות הפורטוגלי אלחו גארסיה (Aleixo Garcia) את פרגוואי, ומייד אחריו הפליג עמיתו האיטלקי סבסטיאן קאבוט (Sebastian Cabot) במעלה הנהרות פרנה ופרגוואי.
הקונקיסטאדור פדרו דה מנדוסה (Pedro de Mendoza) נמלט מבואנוס איירס במעלה נהר פרנה, ויחד עם קבוצת אנשים ייסד מושבה במפגש של ריו פרנה עם ריו פרגוואי. את שמה קרא על שם חג עלייתה השמיימה של מריה הבתולה – אסונסיון ( Asunción ), ובהזדמנות ניכס את השטח למשנה למלך ספרד שישב בלימה של היום. הן הספרדים והן הפורטוגזים מצאו באזור זה "כר ציד פורה" של עבדים לעיבוד שדותיהם, לעבודה במכרותיהם ולכל שימוש אחר.
__________
[ 1 ] גווארני ( ) הוא שם אירופי לאנשים ה"מתורבתים" או "ניתנים לתרבות" (תרבות = הסכמה להתנצר) בקרב דוברי השפה שנקראה על ידם "גווראני", זאת בניגוד לקיואה (Cayua), ה"פראיים מהיער", שסרבו להתנצר. עד מתן שמם האירופי, קראו לעצמם המקומיים בפשטות "איש" ( Abá) .
משפחה של בני גווארני נלקחים בשבי (ציור: )
הישועים מגיעים לפרגוואי
בראשית המאה ה-17 הגיעה ליערות פרגוואי הבתוליים הסיירת המובחרת של הכנסייה הקתולית המסדר הישועי.
הישועים היו מסדר פנאטי קיצוני, כפי שמשתמע מדבריו של מייסדו איגנטיוס מלויולה הישועים שלחו את טובי כומריהם לדרום אמריקה. הם ייסדו יישובים שנקראו רדוקסיונס ( Reducciones de Indios ), בהם חיה האוכלוסייה המקומית, בהדרכת הישועים, על פי עקרונות הדת הקתולית, תוך כדי מתן השכלה מכוונת מטרה, שכללה גם חינוך קלאסי ופיתוח מיומנויות באומנויות הציור והפיסול. שיעור יודעי הקרוא וכתוב במקומות אלו היה ללא תקדים בעולם כולו, ועבר אף את השיעור המקביל באירופה.
הייתה זו דרך חיים שנויה במחלוקת, מעין הכלאה בין עיר-מדינה אירופית לכפר אינדיאני, במרכזו יש כנסייה ובית ספר. דרך החיים הייתה סוציאליסטית שוויונית, תוך רתימת הכלל לעזרה סוציאלית והגנה עצמית, ומעל הכול הכנסייה הקתולית. הייתה זו תיאוקרטיה אכזרית או חברה אוטופית מושלמת כל אחד על פי פרשנותו. הישועים הביאו השכלה למקומיים. בהפיכת האינדיאנים מנוודים ליושבי ערים מוגנות, הפרידו בין הכובשים והקריאולים, הקולוניאליסטים, המחפשים עבדים, לבין שבטי המקום. הייתה זו דרך להגביר את תפוצת הנצרות הקתולית, תוך מתן הגנה מעבדות. הייתה זו גם דרך לאיסוף המקומיים למקום אחד, אותו קל לתקוף ולהרוויח הרבה עבדים במתקפה בודדת. משום כך היו הדעות בספרד ופורטוגל, כמו גם דעת ההיסטוריה בראי הזמן, חלוקות ביחס ליישובי מיסיון אלו שהיוו ראשית מורשת של מחנות ריכוז, שהתקיימו בפועל אז ומתקיימים עד היום ביישובים בהם שולטים בני פליטי גרמניה הנאצית בפרגוואי של היום.
חורבות של הרדוקסיון הישועי Santísima Trinidad de Paraná, כיום אתר מורשת עולמית (צילום: Denis Kadanov)
מרי ועצמאות פרגוואי
הישועים גורשו בשנת 1767 מחלק זה של העולם, וקומונות הרדוקוסיונס גוועו מעצמן. אבל התארגנות עירונית ביחד עם עלייה בהשכלת המקומיים, והמרחק הרב מהשלטון הספרדי-מלכותי בלימה, הביאו לתסיסה, שמצאה את ביטויה במרידות הראשונות בדרום אמריקה עוד בתחילת המאה ה-18. פרגוואי עברה לשלטון ספרדי שהחל לשלוט מבואנוס איירס הקרובה, בשנת 1776. השליטה בפועל ניתנה לקומץ ספרדים, ששלטו ברוב מוחלט של אינדיאנים ובני תערובת. כמו במרבית מדינות דרום אמריקה, עם נפילת פרננדו השביעי והאימפריה הספרדית לידי נפוליאון בונפרטה, הוסר הרסן השלטוני. בעוד ספרד מלקקת פצעיה ומרוכזת בעצמה, הייתה פרגוואי מהראשונות ביבשת שהכריזו על עצמאותן כבר בשנת 1811, עוד טרם תחילת המסע לשחרור דרום אמריקה על ידי סן מרטין וסימון בוליבר.
.jpg)
טיול עצמאי לדרום אמריקה לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי לצפון אמריקה לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לפרטים »
הרודנות של פרנסיה ומשפחת לופז
שנות הרודנות החלו בתקופתו של חוסה פרנסיה (Dr. José Gaspar Rodríguez de Francia) , שתפס את השלטון שנתיים אחרי הכרזת העצמאות, ב- 1813. הוא היה אדם משכיל, ד"ר לתיאולוגיה ושונא זרים, שנודע בכינוי אל סופרמו ( El Supremo , "העליון").
כדוקטור לתיאולוגיה הוא הכריז על עצמו כראש המוסדות הדתיים במדינה, תוך כדי כך שהוא מכנה עצמו "קאודיו" כינוי נפוץ בעולם דובר הספרדית למנהיגים פוליטיים-צבאיים, או עריצים צבאיים). פרנסיה היה שליט מיוחד ורודן אכזר. הוא הצליח לגבש את הישות הפרגוואית, תוך הנחלת דרכי שלטון לשתי המאות שאחריו, והיווה דוגמה לכל רודני דרום אמריקה שבאו אחריו. לאחר מותו ב- 1840, הושלכה גוויתו לנהר כמאכל לקרוקודילים ורהיטיו נשרפו. עד כדי כך היה אהוב בארצו.
על הניהול (וההרס) של פרגוואי במשך שלושים השנים הבאות היו אחראיים יורשיו של פרנסיה, בני משפחת לופז. היה זה קרלוס אנטוניו לופז (Carlos Antonio López), אחיינו של פראנסיה, שקיבל את השלטון אחרי מות דודו, ופתח את "המצור העצמי" תוך תחילת מגמת התעצמות ותיעוש מוגבר. תוצאות התעצמות פרגוואי בידיים נכונות הייתה יכולה להיות נפלאה, אבל לגלגל הרולטה של ההיסטוריה כיוון וכוונה משלו.
דיוקנאות של הרודנים חוסה פרנסיה (משמאל) וקרלוס אנטוניו לופז (שימוש חופשי )
מלחמת הברית המשולשת – קטסטרופה לאומית
בעוד הייצור התעשייתי של פרגוואי הלך וגבר, גבולותיה עדיין נותרו סגורים לסחר חוץ. כדי לממש את הפיתוח הרב נדרשה נגישות לשווקים עולמיים בדרך הים. באותו הזמן, שרר חוסר בהירות ביחס לשליטה באזור השפך הענק של ריו דה לה פלאטה. ויכוח על השליטה בו, בין ארגנטינה לברזיל, יצר את הישות הצעירה והבלתי יציבה אורוגוואי.
ההתעצמות הצבאית של פרגוואי בהשפעת נפוליאון השלישי, לצד השפעה צרפתית ומעורבות כלכלית בריטית ושיגעון הגדלות של בנו של קרלוס אנטוניו ויורש שלטונו פרנסיסקו סולנו לופז ( Francisco Solano López ), שהושפע רבות מפילגשו האירית אליסיה לינץ' [2], הובילו להחלטת פרגוואי על תקיפת שכנותיה העצומות ברזיל וארגנטינה, בניסיון להשתלט על המוצא לים ועל השטחים העשירים של ריו דה לה פלאטה.
מלחמת הברית המשולשת (La Guerra de la Triple Alianza) נמשכה שש שנים (1864-1870) ובסופה נשארה פרגוואי מנותקת מדרכי מסחר ימי ומהאוקיינוס ועם כלכלה ותעשייה הרוסות. כ-30% משטחה סופח וחולק בין ברזיל, ארגנטינה ואורוגוואי המנצחות. המלחמה חסרת הסיכוי הזו הייתה הקטלנית במלחמות העולם החדש, ולפי חלק מההערכות הביאה למותם של כ- 70% מאוכלוסיית פרגוואי, והשמדה כמעט מוחלטת של הגברים במדינה. המרוויחה הגדולה במלחמה הייתה בריטניה שמימנה את הצדדים הלוחמים וזכתה לפתיחת פרגוואי לסוחריה – דבר שנשנה גם במלחמה הבאה של פרגוואי.
מילותיו האלמותיות האחרונות של פרנסיסקו סולנו לופז, כשניסה לברוח בשחייה בנהר, ונורה בידי קורפורל זוטר מצבא ברזיל בסיום הקרב ב-1 במארס 1870, היו: "מתתי עבור מולדתי" ( Muero por mi Patria ). ישנה גרסה אחרת לפיה לופז אמר "מתתי יחד עם מולדתי" ( Muero con mi Patria ), אך היסטוריונים מעריכים כי היא פחות סבירה בהתחשב בפטריוטיות של המנהיג העריץ.
_____________
[2] אליסיה לינץ' הייתה מהגרת אירית לצרפת בשנות הרעב באירלנד, במחצית המאה ה-19. היא נישאה לרופא צרפתי וחיה באלג'יר עד לגירושיה. משם חזרה עם מאהב רוסי לפריז, שם שימשה "קורטיזנה" – נערת ליווי יוקרתית. כשפגשה בחצר נפוליאון את פרנסיסקו סולנה לופז, עברה איתו לפרגוואי, שם צברה רכוש והשפעה עצומים, שרק גדלו כשהעביר לה בעלה את אוצרותיו, בהפכו אותה לאישה העשירה בתבל. היא עודדה אותו לבנות צבא ענק ולצאת למלחמה ההרסנית, בה נהרג לבסוף בנוכחותה, בהשאירו אותה עם ילדיהם, מגורשת לצרפת שם מתה כאלמונית. מאה שנה לאחר מותה השיב הנשיא העריץ אלפרדו סטרסנר (Alfredo Stroessner) את שרידיה לפרגוואי בהעניקו לה כבוד של מלכה. ספרים רבים נכתבו עליה וגם צולם סרט אפי ענק בשם "סרו קורה" (Cerro Corá).
קרב פאסו דה לה פאטריה ( Combate de Paso de la Patria), 2 במאי 1866 (ציור: José Ignacio Garmendia )
מלחמת הצ'אקו המיותרת
50 שנה עברו על פרגוואי המנסה להשתקם, תוך שהיא מחליפה שליט צבאי אחד במשנהו. בעוד הפרגוואים נאבקים זה בזה, הבוליביאנים החלו משתלטים בפועל על אזור הגראן צ'אקו ( Gran Chaco ) שבמערב פרגוואי. הצ'אקו, "אזור ציד" בשפת הקצ'ואה, היא ערבה מישורית שוממה בת כ-650 אלף קמ"ר, הנפרשת על פני חלקים מברזיל, בוליביה ופרגוואי. אזור הצ'אקו תופס כ- 60% משטח פרגוואי וחיים בו רק 2% מאוכלוסיית המדינה. זהו "מדבר צל הגשם", באזור בו גם לפני ההרים אין גשם כלל.
הערכות לגבי הימצאות אפשרית של נפט בצ'אקו, ומימון של הממשלות המעורבות על ידי חברות נפט בריטיות ואמריקניות, הובילו למלחמה נוספת של פרגוואי – הארוכה והקטלנית ביותר באמריקה כולה במאה ה-20. גם על הכוחות הלוחמים הייתה השפעה אירופאית, כאשר מפקד הצבא הבוליביאני היה הגנרל הגרמני האנס קונדט ( (Hans Kundt , בוגר החזית הרוסית של מלחמת העולם הראשונה, ובצד השני משלחת צבאית איטלקית תרמה ציוד וכוח מקצועי לצבא פרגוואי.
לאחר שלוש שנות לחימה (1932-1935), הגיעו שתי המדינות לפשיטת רגל מוחלטת. מתוך כ-400 אלף לוחמים בשני הצדדים, נהרגו ובעיקר מתו ממחלות, לפחות רבע מהם. בסיום המלחמה היה על פרגוואי המרוששת, מדינה בת 800 אלף איש, לדאוג גם לאספקה לכ-300 אלף שבויים בוליביאנים!
אחרית דבר: שתי המדינות הפסידו, פרגוואי זכתה בחזרה במרבית שטחי הצ'אקו (שנותרו שוממים עד היום), מלווי הכספים באירופה חגגו, וחשוב מכול – לא נתגלה נפט באזור – שוב הגיאולוגים המערביים טעו ומדינות אמריקה הלטינית שילמו על כך...
מפת אזור המריבה – הגראן צ'אקו – החלק המערבי של פרגוואי, הגובל בבוליביה
שנות העריצות של אלפרדו סטרסנר
מהגרים גרמניים היו תמיד בחלק זה של העולם. עם התעצמות המלחמה הקרה, בחר גנרל ממלחמת הצ'אקו, בן להורים בוואריים מגרמניה, לעשות הפיכה ולעלות לשלטון. כלוחם אמיץ ומוכשר, שבגיל 36 הגיע לדרגת גנרל הצעיר ביותר באמריקה, הדיח (Alfredo Stroessner Matiauda) את פדריקו צ'אבז (Federico Chaves) ועלה לשלטון בהיותו בן 42 בלבד.
כמי שיודע מאיזה צד מרוחה החמאה, העדיף הרודן לתמוך ללא סייג באמריקנים, שמצידם, הבליגו על עקרונות דמוקרטיה וזכויות אזרח ועטפו אותו בלהט של אהבה בלוויית שמיכה כספית עבה. דמוקרטיה? זכויות אזרח? הגירה מסיבית של קצינים נאציים? מחנות ריכוז של אינדיאנים? אלו רק קמטים זעירים באידיאולוגיה האמריקנית כשיש שותף המתנגד לקסטרו הקובני, שתומך בפלישת אמריקה לרפובליקה הדומיניקנית (1965) ומציע משלוח חיילים לווייטנאם. בתקופת שלטונו הוא קיבל למדינתו בידיים פתוחות את אחיו הנאצים ובהם גם יוזף מנגלה. בביקורי בפרגוואי באזור העיר פילדלפיה ( Filadelfia) בשנות השמונים של המאה שעברה, מצאתי שהגרמנים מעסיקים אינדיאנים בשדותיהם, ולעת ערב מחזירים את האינדיאנים למחנות ריכוז מגודרים, תוך שמירה עליהם שלא יצאו ולא יתערבו עם האוכלוסייה הלבנה. בתקופתו נבנה במימון זר המפעל ההידרו-אלקטרי בסכר איטאיפו (Itaipu), שנותר עד היום מהגדולים ביותר מסוגו בעולם.
המגלומניה שלו התבטאה בקריאת שם העיר השנייה בגדלה במדינה על שמו: פוארטו פרסידנטה סטרסנר (Puerto Presidente Stroessner) . הפיכה צבאית בשנת 1989 הביאה לסיום שלטונו של סטרסנר, שנמלט לברזיל ומת בגלות 17 שנה לאחר מכן. במשאל עם לאחר ההפיכה הוחלט כי העיר שקרא על שמו, תיקרא מעתה סיודד דל אסטה (Ciudad del Este, "עיר המזרח").
מרודנות לדמוקרטיה
ההפיכה של 1989 היוותה נקודת מפנה היסטורית עבור פרגוואי. אירוע זה סימן באופן רשמי את סופה של הרודנות במדינה והחל תהליך ארוך ומורכב של דמוקרטיזציה. במהלך שנים אלו, פרגוואי אימצה חוקה חדשה שהבטיחה הפרדת רשויות וזכויות אדם, וקיימה בחירות חופשיות יחסית. עם זאת, המעבר לדמוקרטיה אינו נטול קשיים: המדינה עדיין נאבקת בשחיתות עמוקה, חוסר יציבות פוליטית ואתגרים כלכליים, שכן מפלגת השלטון הוותיקה, ה"קולורדו", ממשיכה לשמור על כוח רב ומעוררת ביקורת על תפקודה. על אף ההתקדמות, הדרך לדמוקרטיה יציבה עוד ארוכה .
מידע נוסף
כתבות נוספות על פרגוואי
הקונקיסטאדור פדרו דה מנדוסה (Pedro de Mendoza) נמלט מבואנוס איירס במעלה נהר פרנה, ויחד עם קבוצת אנשים ייסד מושבה במפגש של ריו פרנה עם ריו פרגוואי. את שמה קרא על שם חג עלייתה השמיימה של מריה הבתולה
חורבות של הרדוקסיון הישועי Santísima Trinidad de Paraná, כיום אתר מורשת עולמית (צילום: Denis Kadanov)
מרי ועצמאות פרגוואי
הישועים גורשו בשנת 1767 מחלק זה של העולם, וקומונות הרדוקוסיונס גוועו מעצמן. אבל התארגנות עירונית ביחד עם עלייה בהשכלת המקומיים, והמרחק הרב מהשלטון הספרדי-מלכותי בלימה, הביאו לתסיסה, שמצאה את ביטויה במרידות הראשונות בדרום אמריקה עוד בתחילת המאה ה-18. פרגוואי עברה לשלטון ספרדי שהחל לשלוט מבואנוס איירס הקרובה, בשנת 1776. השליטה בפועל ניתנה לקומץ ספרדים, ששלטו ברוב מוחלט של אינדיאנים ובני תערובת. כמו במרבית מדינות דרום אמריקה, עם נפילת פרננדו השביעי והאימפריה הספרדית לידי נפוליאון בונפרטה, הוסר הרסן השלטוני. בעוד ספרד מלקקת פצעיה ומרוכזת בעצמה, הייתה פרגוואי מהראשונות ביבשת שהכריזו על עצמאותן כבר בשנת 1811, עוד טרם תחילת המסע לשחרור דרום אמריקה על ידי סן מרטין וסימון בוליבר.
טיול עצמאי לדרום אמריקה לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי לצפון אמריקה לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לפרטים »
הרודנות של פרנסיה ומשפחת לופז
שנות הרודנות החלו בתקופתו של חוסה פרנסיה (Dr. José Gaspar Rodríguez de Francia) , שתפס את השלטון שנתיים אחרי הכרזת העצמאות, ב- 1813. הוא היה אדם משכיל, ד"ר לתיאולוגיה ושונא זרים, שנודע בכינוי אל סופרמו ( El Supremo , "העליון").
כדוקטור לתיאולוגיה הוא הכריז על עצמו כראש המוסדות הדתיים במדינה, תוך כדי כך שהוא מכנה עצמו "קאודיו" כינוי נפוץ בעולם דובר הספרדית למנהיגים פוליטיים-צבאיים, או עריצים צבאיים). פרנסיה היה שליט מיוחד ורודן אכזר. הוא הצליח לגבש את הישות הפרגוואית, תוך הנחלת דרכי שלטון לשתי המאות שאחריו, והיווה דוגמה לכל רודני דרום אמריקה שבאו אחריו. לאחר מותו ב- 1840, הושלכה גוויתו לנהר כמאכל לקרוקודילים ורהיטיו נשרפו. עד כדי כך היה אהוב בארצו.
על הניהול (וההרס) של פרגוואי במשך שלושים השנים הבאות היו אחראיים יורשיו של פרנסיה, בני משפחת לופז. היה זה קרלוס אנטוניו לופז (Carlos Antonio López), אחיינו של פראנסיה, שקיבל את השלטון אחרי מות דודו, ופתח את "המצור העצמי" תוך תחילת מגמת התעצמות ותיעוש מוגבר. תוצאות התעצמות פרגוואי בידיים נכונות הייתה יכולה להיות נפלאה, אבל לגלגל הרולטה של ההיסטוריה כיוון וכוונה משלו.
דיוקנאות של הרודנים חוסה פרנסיה (משמאל) וקרלוס אנטוניו לופז (שימוש חופשי )
מלחמת הברית המשולשת – קטסטרופה לאומית
בעוד הייצור התעשייתי של פרגוואי הלך וגבר, גבולותיה עדיין נותרו סגורים לסחר חוץ. כדי לממש את הפיתוח הרב נדרשה נגישות לשווקים עולמיים בדרך הים. באותו הזמן, שרר חוסר בהירות ביחס לשליטה באזור השפך הענק של ריו דה לה פלאטה. ויכוח על השליטה בו, בין ארגנטינה לברזיל, יצר את הישות הצעירה והבלתי יציבה אורוגוואי.
ההתעצמות הצבאית של פרגוואי בהשפעת נפוליאון השלישי, לצד השפעה צרפתית ומעורבות כלכלית בריטית ושיגעון הגדלות של בנו של קרלוס אנטוניו ויורש שלטונו פרנסיסקו סולנו לופז ( Francisco Solano López ), שהושפע רבות מפילגשו האירית אליסיה לינץ' [2], הובילו להחלטת פרגוואי על תקיפת שכנותיה העצומות ברזיל וארגנטינה, בניסיון להשתלט על המוצא לים ועל השטחים העשירים של ריו דה לה פלאטה.
מלחמת הברית המשולשת (La Guerra de la Triple Alianza) נמשכה שש שנים (1864-1870) ובסופה נשארה פרגוואי מנותקת מדרכי מסחר ימי ומהאוקיינוס ועם כלכלה ותעשייה הרוסות. כ-30% משטחה סופח וחולק בין ברזיל, ארגנטינה ואורוגוואי המנצחות. המלחמה חסרת הסיכוי הזו הייתה הקטלנית במלחמות העולם החדש, ולפי חלק מההערכות הביאה למותם של כ- 70% מאוכלוסיית פרגוואי, והשמדה כמעט מוחלטת של הגברים במדינה. המרוויחה הגדולה במלחמה הייתה בריטניה שמימנה את הצדדים הלוחמים וזכתה לפתיחת פרגוואי לסוחריה – דבר שנשנה גם במלחמה הבאה של פרגוואי.
מילותיו האלמותיות האחרונות של פרנסיסקו סולנו לופז, כשניסה לברוח בשחייה בנהר, ונורה בידי קורפורל זוטר מצבא ברזיל בסיום הקרב ב-1 במארס 1870, היו: "מתתי עבור מולדתי" ( Muero por mi Patria ). ישנה גרסה אחרת לפיה לופז אמר "מתתי יחד עם מולדתי" ( Muero con mi Patria ), אך היסטוריונים מעריכים כי היא פחות סבירה בהתחשב בפטריוטיות של המנהיג העריץ.
_____________
[2] אליסיה לינץ' הייתה מהגרת אירית לצרפת בשנות הרעב באירלנד, במחצית המאה ה-19. היא נישאה לרופא צרפתי וחיה באלג'יר עד לגירושיה. משם חזרה עם מאהב רוסי לפריז, שם שימשה "קורטיזנה" – נערת ליווי יוקרתית. כשפגשה בחצר נפוליאון את פרנסיסקו סולנה לופז, עברה איתו לפרגוואי, שם צברה רכוש והשפעה עצומים, שרק גדלו כשהעביר לה בעלה את אוצרותיו, בהפכו אותה לאישה העשירה בתבל. היא עודדה אותו לבנות צבא ענק ולצאת למלחמה ההרסנית, בה נהרג לבסוף בנוכחותה, בהשאירו אותה עם ילדיהם, מגורשת לצרפת שם מתה כאלמונית. מאה שנה לאחר מותה השיב הנשיא העריץ אלפרדו סטרסנר (Alfredo Stroessner) את שרידיה לפרגוואי בהעניקו לה כבוד של מלכה. ספרים רבים נכתבו עליה וגם צולם סרט אפי ענק בשם "סרו קורה" (Cerro Corá).
קרב פאסו דה לה פאטריה ( Combate de Paso de la Patria), 2 במאי 1866 (ציור: José Ignacio Garmendia )
מלחמת הצ'אקו המיותרת
50 שנה עברו על פרגוואי המנסה להשתקם, תוך שהיא מחליפה שליט צבאי אחד במשנהו. בעוד הפרגוואים נאבקים זה בזה, הבוליביאנים החלו משתלטים בפועל על אזור הגראן צ'אקו ( Gran Chaco ) שבמערב פרגוואי. הצ'אקו, "אזור ציד" בשפת הקצ'ואה, היא ערבה מישורית שוממה בת כ-650 אלף קמ"ר, הנפרשת על פני חלקים מברזיל, בוליביה ופרגוואי. אזור הצ'אקו תופס כ- 60% משטח פרגוואי וחיים בו רק 2% מאוכלוסיית המדינה. זהו "מדבר צל הגשם", באזור בו גם לפני ההרים אין גשם כלל.
הערכות לגבי הימצאות אפשרית של נפט בצ'אקו, ומימון של הממשלות המעורבות על ידי חברות נפט בריטיות ואמריקניות, הובילו למלחמה נוספת של פרגוואי – הארוכה והקטלנית ביותר באמריקה כולה במאה ה-20. גם על הכוחות הלוחמים הייתה השפעה אירופאית, כאשר מפקד הצבא הבוליביאני היה הגנרל הגרמני האנס קונדט ( (Hans Kundt , בוגר החזית הרוסית של מלחמת העולם הראשונה, ובצד השני משלחת צבאית איטלקית תרמה ציוד וכוח מקצועי לצבא פרגוואי.
לאחר שלוש שנות לחימה (1932-1935), הגיעו שתי המדינות לפשיטת רגל מוחלטת. מתוך כ-400 אלף לוחמים בשני הצדדים, נהרגו ובעיקר מתו ממחלות, לפחות רבע מהם. בסיום המלחמה היה על פרגוואי המרוששת, מדינה בת 800 אלף איש, לדאוג גם לאספקה לכ-300 אלף שבויים בוליביאנים!
אחרית דבר: שתי המדינות הפסידו, פרגוואי זכתה בחזרה במרבית שטחי הצ'אקו (שנותרו שוממים עד היום), מלווי הכספים באירופה חגגו, וחשוב מכול – לא נתגלה נפט באזור – שוב הגיאולוגים המערביים טעו ומדינות אמריקה הלטינית שילמו על כך...
מפת אזור המריבה – הגראן צ'אקו – החלק המערבי של פרגוואי, הגובל בבוליביה
שנות העריצות של אלפרדו סטרסנר
מהגרים גרמניים היו תמיד בחלק זה של העולם. עם התעצמות המלחמה הקרה, בחר גנרל ממלחמת הצ'אקו, בן להורים בוואריים מגרמניה, לעשות הפיכה ולעלות לשלטון. כלוחם אמיץ ומוכשר, שבגיל 36 הגיע לדרגת גנרל הצעיר ביותר באמריקה, הדיח (Alfredo Stroessner Matiauda) את פדריקו צ'אבז (Federico Chaves) ועלה לשלטון בהיותו בן 42 בלבד.
כמי שיודע מאיזה צד מרוחה החמאה, העדיף הרודן לתמוך ללא סייג באמריקנים, שמצידם, הבליגו על עקרונות דמוקרטיה וזכויות אזרח ועטפו אותו בלהט של אהבה בלוויית שמיכה כספית עבה. דמוקרטיה? זכויות אזרח? הגירה מסיבית של קצינים נאציים? מחנות ריכוז של אינדיאנים? אלו רק קמטים זעירים באידיאולוגיה האמריקנית כשיש שותף המתנגד לקסטרו הקובני, שתומך בפלישת אמריקה לרפובליקה הדומיניקנית (1965) ומציע משלוח חיילים לווייטנאם. בתקופת שלטונו הוא קיבל למדינתו בידיים פתוחות את אחיו הנאצים ובהם גם יוזף מנגלה. בביקורי בפרגוואי באזור העיר פילדלפיה ( Filadelfia) בשנות השמונים של המאה שעברה, מצאתי שהגרמנים מעסיקים אינדיאנים בשדותיהם, ולעת ערב מחזירים את האינדיאנים למחנות ריכוז מגודרים, תוך שמירה עליהם שלא יצאו ולא יתערבו עם האוכלוסייה הלבנה. בתקופתו נבנה במימון זר המפעל ההידרו-אלקטרי בסכר איטאיפו (Itaipu), שנותר עד היום מהגדולים ביותר מסוגו בעולם.
המגלומניה שלו התבטאה בקריאת שם העיר השנייה בגדלה במדינה על שמו: פוארטו פרסידנטה סטרסנר (Puerto Presidente Stroessner) . הפיכה צבאית בשנת 1989 הביאה לסיום שלטונו של סטרסנר, שנמלט לברזיל ומת בגלות 17 שנה לאחר מכן. במשאל עם לאחר ההפיכה הוחלט כי העיר שקרא על שמו, תיקרא מעתה סיודד דל אסטה (Ciudad del Este, "עיר המזרח").
מרודנות לדמוקרטיה
ההפיכה של 1989 היוותה נקודת מפנה היסטורית עבור פרגוואי. אירוע זה סימן באופן רשמי את סופה של הרודנות במדינה והחל תהליך ארוך ומורכב של דמוקרטיזציה. במהלך שנים אלו, פרגוואי אימצה חוקה חדשה שהבטיחה הפרדת רשויות וזכויות אדם, וקיימה בחירות חופשיות יחסית. עם זאת, המעבר לדמוקרטיה אינו נטול קשיים: המדינה עדיין נאבקת בשחיתות עמוקה, חוסר יציבות פוליטית ואתגרים כלכליים, שכן מפלגת השלטון הוותיקה, ה"קולורדו", ממשיכה לשמור על כוח רב ומעוררת ביקורת על תפקודה. על אף ההתקדמות, הדרך לדמוקרטיה יציבה עוד ארוכה .
מידע נוסף
כתבות נוספות על פרגוואי
טיול עצמאי לדרום אמריקה לחצו לרשימת היעדים » טיול עצמאי לצפון אמריקה לחצו לרשימת היעדים » טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לפרטים »
על הניהול (וההרס) של פרגוואי במשך שלושים השנים הבאות היו אחראיים יורשיו של פרנסיה, בני משפחת לופז. היה זה קרלוס אנטוניו לופז (Carlos Antonio López), אחיינו של פראנסיה, שקיבל את השלטון אחרי מות דודו, ופתח את "המצור העצמי" תוך תחילת מגמת התעצמות ותיעוש מוגבר. תוצאות התעצמות פרגוואי בידיים נכונות הייתה יכולה להיות נפלאה, אבל לגלגל הרולטה של ההיסטוריה כיוון וכוונה משלו.
דיוקנאות של הרודנים חוסה פרנסיה (משמאל) וקרלוס אנטוניו לופז (שימוש חופשי )
מלחמת הברית המשולשת – קטסטרופה לאומית
_____________
מלחמת הצ'אקו המיותרת
50 שנה עברו על פרגוואי המנסה להשתקם, תוך שהיא מחליפה שליט צבאי אחד במשנהו. בעוד הפרגוואים נאבקים זה בזה, הבוליביאנים החלו משתלטים בפועל על אזור הגראן צ'אקו ( Gran Chaco ) שבמערב פרגוואי. הצ'אקו, "אזור ציד" בשפת הקצ'ואה, היא ערבה מישורית שוממה בת כ-650 אלף קמ"ר, הנפרשת על פני חלקים מברזיל, בוליביה ופרגוואי. אזור הצ'אקו תופס כ- 60% משטח פרגוואי וחיים בו רק 2% מאוכלוסיית המדינה. זהו "מדבר צל הגשם", באזור בו גם לפני ההרים אין גשם כלל.
הערכות לגבי הימצאות אפשרית של נפט בצ'אקו, ומימון של הממשלות המעורבות על ידי חברות נפט בריטיות ואמריקניות, הובילו למלחמה נוספת של פרגוואי – הארוכה והקטלנית ביותר באמריקה כולה במאה ה-20. גם על הכוחות הלוחמים הייתה השפעה אירופאית, כאשר מפקד הצבא הבוליביאני היה הגנרל הגרמני האנס קונדט ( (Hans Kundt , בוגר החזית הרוסית של מלחמת העולם הראשונה, ובצד השני משלחת צבאית איטלקית תרמה ציוד וכוח מקצועי לצבא פרגוואי.
לאחר שלוש שנות לחימה (1932-1935), הגיעו שתי המדינות לפשיטת רגל מוחלטת. מתוך כ-400 אלף לוחמים בשני הצדדים, נהרגו ובעיקר מתו ממחלות, לפחות רבע מהם. בסיום המלחמה היה על פרגוואי המרוששת, מדינה בת 800 אלף איש, לדאוג גם לאספקה לכ-300 אלף שבויים בוליביאנים!
אחרית דבר: שתי המדינות הפסידו, פרגוואי זכתה בחזרה במרבית שטחי הצ'אקו (שנותרו שוממים עד היום), מלווי הכספים באירופה חגגו, וחשוב מכול – לא נתגלה נפט באזור – שוב הגיאולוגים המערביים טעו ומדינות אמריקה הלטינית שילמו על כך...
מפת אזור המריבה – הגראן צ'אקו – החלק המערבי של פרגוואי, הגובל בבוליביה
שנות העריצות של אלפרדו סטרסנר
מהגרים גרמניים היו תמיד בחלק זה של העולם. עם התעצמות המלחמה הקרה, בחר גנרל ממלחמת הצ'אקו, בן להורים בוואריים מגרמניה, לעשות הפיכה ולעלות לשלטון. כלוחם אמיץ ומוכשר, שבגיל 36 הגיע לדרגת גנרל הצעיר ביותר באמריקה, הדיח (Alfredo Stroessner Matiauda) את פדריקו צ'אבז (Federico Chaves) ועלה לשלטון בהיותו בן 42 בלבד.
כמי שיודע מאיזה צד מרוחה החמאה, העדיף הרודן לתמוך ללא סייג באמריקנים, שמצידם, הבליגו על עקרונות דמוקרטיה וזכויות אזרח ועטפו אותו בלהט של אהבה בלוויית שמיכה כספית עבה. דמוקרטיה? זכויות אזרח? הגירה מסיבית של קצינים נאציים? מחנות ריכוז של אינדיאנים? אלו רק קמטים זעירים באידיאולוגיה האמריקנית כשיש שותף המתנגד לקסטרו הקובני, שתומך בפלישת אמריקה לרפובליקה הדומיניקנית (1965) ומציע משלוח חיילים לווייטנאם. בתקופת שלטונו הוא קיבל למדינתו בידיים פתוחות את אחיו הנאצים ובהם גם יוזף מנגלה. בביקורי בפרגוואי באזור העיר פילדלפיה ( Filadelfia) בשנות השמונים של המאה שעברה, מצאתי שהגרמנים מעסיקים אינדיאנים בשדותיהם, ולעת ערב מחזירים את האינדיאנים למחנות ריכוז מגודרים, תוך שמירה עליהם שלא יצאו ולא יתערבו עם האוכלוסייה הלבנה. בתקופתו נבנה במימון זר המפעל ההידרו-אלקטרי בסכר איטאיפו (Itaipu), שנותר עד היום מהגדולים ביותר מסוגו בעולם.
המגלומניה שלו התבטאה בקריאת שם העיר השנייה בגדלה במדינה על שמו: פוארטו פרסידנטה סטרסנר (Puerto Presidente Stroessner) . הפיכה צבאית בשנת 1989 הביאה לסיום שלטונו של סטרסנר, שנמלט לברזיל ומת בגלות 17 שנה לאחר מכן. במשאל עם לאחר ההפיכה הוחלט כי העיר שקרא על שמו, תיקרא מעתה סיודד דל אסטה (Ciudad del Este, "עיר המזרח").
מרודנות לדמוקרטיה
ההפיכה של 1989 היוותה נקודת מפנה היסטורית עבור פרגוואי. אירוע זה סימן באופן רשמי את סופה של הרודנות במדינה והחל תהליך ארוך ומורכב של דמוקרטיזציה. במהלך שנים אלו, פרגוואי אימצה חוקה חדשה שהבטיחה הפרדת רשויות וזכויות אדם, וקיימה בחירות חופשיות יחסית. עם זאת, המעבר לדמוקרטיה אינו נטול קשיים: המדינה עדיין נאבקת בשחיתות עמוקה, חוסר יציבות פוליטית ואתגרים כלכליים, שכן מפלגת השלטון הוותיקה, ה"קולורדו", ממשיכה לשמור על כוח רב ומעוררת ביקורת על תפקודה. על אף ההתקדמות, הדרך לדמוקרטיה יציבה עוד ארוכה .
מידע נוסף
כתבות נוספות על פרגוואי
מפת אזור המריבה – הגראן צ'אקו – החלק המערבי של פרגוואי, הגובל בבוליביה
מרודנות לדמוקרטיה
ההפיכה של 1989 היוותה נקודת מפנה היסטורית עבור פרגוואי. אירוע זה סימן באופן רשמי את סופה של הרודנות במדינה והחל תהליך ארוך ומורכב של דמוקרטיזציה. במהלך שנים אלו, פרגוואי אימצה חוקה חדשה שהבטיחה הפרדת רשויות וזכויות אדם, וקיימה בחירות חופשיות יחסית. עם זאת, המעבר לדמוקרטיה אינו נטול קשיים: המדינה עדיין נאבקת בשחיתות עמוקה, חוסר יציבות פוליטית ואתגרים כלכליים, שכן מפלגת השלטון הוותיקה, ה"קולורדו", ממשיכה לשמור על כוח רב ומעוררת ביקורת על תפקודה. על אף ההתקדמות, הדרך לדמוקרטיה יציבה עוד ארוכה .
מידע נוסף
כתבות נוספות על פרגוואי
מידע נוסף
כתבות נוספות על פרגוואי
 |
אודות הכותב
יובל נעמן, צלם גיאוגרפי, מדריך טיולים, בונה מסלולים, יועץ טיולים אישיים ומרצה על ארצות העולם השלישי. בעל תואר שני בלימודי אסיה, מכיר את אסיה על בוריה וכן חלקים נרחבים של אפריקה ואמריקה, מעשרות ביקורים ולמעלה משלושים שנות טיולים עם התרמיל על הגב.
|
יובל עונה לשאלותיכם בפורום מומחי תיירות
