.jpg)
פולחן הקומארי בנפאל
מאת: יותם יעקבסון
זכורה לי היטב הפעם הראשונה בה פסעתי מבעד לפתח הנמוך אל חצר הקומארי בהוואן, משכן הקומארי המלכותית בכיכר דורבאר בלב קטמנדו העתיקה. גודש גילופי העץ, שהקיפו כל אחד מהפתחים ויצרו את המרפסות בקומות העליונות, הימם אותי. מקומיים נהרו אל החצר ונעלמו דרך פתח צדדי קטן בירכתיה, נושאים בידיהם מנחות או גוררים אחריהם ילדים קטנים. באופן טבעי פניתי בעקבותיהם, אך נהדפתי בגסות על ידי שומר הסף. "הכניסה להינדים בלבד!", הוא פלט בגסות ונאלצתי לסגת משם, יונה מלשלשת עליי. הדבר היחיד שהצלחתי לראות בתוך האפלולית היה גרם מדרגות שדרכו עלו המאמינים אל הקומה השלישית.
.jpg)
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים » טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים » טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לרשימת ההצעות »
קומארי – ילדה-אלה
" קומארי " (Kumari) בסנסקריט ובשפות שהתפתחו ממנה, פירושו "צעירה" או "בתולה". "היא ממש ילדה", אני חושב לעצמי תוך כדי שאני מבאר בראשי את משמעות שמה של מי שבדרך כלל נקראת במדריכי הטיולים השונים "האלה החיה", ומכאן מתחילות המחשבות לשעוט כנהר: איך היא נבחרת? מתוקף מה? מה היא למעשה מגלמת ואיזה אורח חיים יש לילדה הנחשבת אלה? במה כלול המעבר מביתה אל מבנה המגורים המיוחד? והלאה.. מה קורה לאחר הדימום הראשון ( שהוא בדרך כלל המחזור) כאשר מפסיקה האלה לשכון בגוף הילדה? כיצד מתנהלים חייה של זו שמילדות הורמה מעם, אך משבגרה מעט, שבה והורדה אל קיום ארצי רגיל? משימה לא פשוטה עומדת לפני, אך אני נחוש להצליח בה ויוצא למסע בירורים סבוך, הנפרש על פני כמה ביקורים שונים בעמק קטמנדו.
במהרה למדתי שברחבי העמק ישנן קומארי נוספות על הקומארי המלכותית המוכרת. ההנחה, שכיוון שזרים כמעט ולא שמעו אודותיהן, תעדר במקום מושבן סוללת ההגנה המרתיעה, התגלתה כנכונה. בכמה מקומות התקבלתי בסבר פנים יפות והוערכתי רבות על כך שבתור זר הגעתי כדי לחלוק כבוד לקומארי וללמוד על אורחותיה של האלה. בהסתייגות מסוימת התקבלתי על ידי משפחת הקומארי ה"אקס מלכותית" בפטאן, אך במהרה הפכה ההסתייגות לחיבה רבה עד כדי כך שהורשיתי לצאת ולבוא מבית המשפחה בחופשיות ולעקוב מקרוב אחר הפולחן שנערך במקום. מחקרי בעקבות הקומארי, הפך לצלילה אל נבכי המיניות בנפאל, הנשית בפרט, ומשם אל מחוזות אישיים הרבה יותר.
התגלמותה של האלה
מאמינים כי גופה של ילדה הנבחרת כ"קומארי", מכיל לתקופה מסוימת את רוחה של האלה טלג'ו, המזוהה לא אחת כהתגלמות של קאלי או דורגא, אישתו של שיווה. זוהי אלה בוגרת המחסלת דמונים זכרים ואויבים. היא מגלמת את מכלול תכונות השאקטי, הכוח הנשי, שביטוייו המנוגדים זה לזה, מתלכדים לכדי אחדות שלמה, אך בלתי נתפשת – פריון וברכה ארצית מצד אחד ומצד שני לוחמנות, שנובעת מתוך טוהרה ופרישות. (בנפאל מסופר כי טלג'ו קשורה בעבותות עזים לסיפורי הרמאיאינה: בתחילה סייעה לרוואנה אך עברה למחנה ראמה. לכן, לאחר שהביס את רוואנה, לקח אותה לאיודהיה וסגד לה כמגינה שלו. מסופר שתפקידה נשמר על ידי שושלות מלכים רבות עד שהובאה לבהקטאפור).
כיצד אלה גדולה, לוחמת דגולה מופיעה בדמות ילדה זכה? רוב האגדות מספרות כי טלג'ו נפגעה מהמלך. חלק מהגרסאות מלחשות כי בשל כמיהתו המינית האסורה אליה היא נעלמה, הופיעה בחלומו והבטיחה שתופיע דווקא בדמות נערה מקאסטת סאקיה הבודהיסטית, מעמד הצורפים הנחשב נמוך. הסאקיה, המקבילים לברהמינים ההודים, טוענים לשושלת ישירה מממלכת סאקיה ההיסטורית, ממנה צמח הבודהה (סאקיה-מוני) במאה השישית לפני הספירה. מדוע נרתעה האלה מהמלך? לא מפאת היותו ארצי, הרי הוא נתפש כהתגלמות אל. האם נישואיו הפריעו לה, או שמא לא מצאה אותו מושך? נראה כי ברתיעתה של האלה מפניו, גלום רעיון עמוק הרבה יותר – בעצם ההתמסרות המינית, מפקידה האלה (ובהקבלה האישה) את כוחה בידי הגבר ומעתיקה את כוחה מעוצמה רוחנית-לוחמנית, כעומדת על שלה, לכוח אחר – של פריון ושפע ארצי, שכן הזיווג מניב פירות אדמה וצאצאים לרוב.
קומארי באחת מהיציאות הבודדות לרחוב ההומה, נישאת באפריון (צילום: יותם יעקבסון)
על מין ובתולין
במסורת ההינדואית מעמדה של האישה נחות. בעיני רבים (יוגים וסאדהו) נחשבת האישה מחסום בדרך להארה. גברים שלא בחרו בסיגוף מוחלט "נאלצים" לבוא במגע עם טומאת אישה, אך עליהם לצמצמו. מכאן, בדומה למקובל ביהדות, חלים אסורים רבים על קיום יחסי מין בעת מחזור. כאילו בדם המחזור שהושחת לשווא ושלא לשם רבייה, קיים יסוד הרסני מסוכן. נשים טהורות יכולות להיות מבוקשות לחתונה על ידי בן קאסטה גבוהה יותר וכיוון שטהרה עילאית מתבטאת בתקופה המוקדמת לקבלת המחזור, רווח מאד היה נוהג נישואין עם ילדות, הנקראות כאמור קאניה או קומארי.
בחתונות בנפאל נוהג הבעל לסרק את שיער אשתו במסרק שמסמל חריש. כלומר – בעצם אקט הנישואין מובטחת פוריות כמעט קוסמית. אולם ישנן גם אלות אחרות, למשל שבע או שמונה האמהות, הנותנות בראש ובראשונה הגנה. יש להן כוח להרוס לצד הכוח לברוא. שלא כמו האלות הקדומות ובניגוד מסוים לשמן, הן לוחמות חטובות, צעירות ויפות. לעיתים זקנות, אך אף פעם אינן הרות. נראה כי מקור כוחן הוא דווקא בהיותן בתולות. על ידי אצירת דמן הן מתמלאות כוח, המאפשר להן לשפוך את דמם של כוחות הרשע. הבתולין נתפש כפוטנציאל לא ממומש ולכן הוא נתפש כחזק ביותר, כזה שסכנה גדולה מגולמת בו.
ישנן כמה אגדות אודות אלות שויתרו על חיי אישות ובכך התעצמו עד מאד. אחת הבולטות שבהן היא קארני מאטה מרג'אסטאן והקומארי מקאניה קומארי (כף-קומורין), בקצה הדרומי ביותר של תת היבשת. קרום הבתולין נתפש לפיכך כסכר, העוצר עוצמה אדירה הגלומה בגוף האישה מלפרוץ החוצה. מסיבה זו במקומות רבים בהודו, האֶ ם או קרובה אחרת, היא שמבתקת את קרום הבתולין, כדי שהחתן לא יתייצב בפני הסכנה בעצמו. אם נמשיך קו זה, ילדה בתולה טרם קבלת המחזור, כזו שאצלה עצם היכולת להתרבות היא בגדר פוטנציאל בלבד, היא המתאימה ביותר להכיל בגופה את רוח האלה החזקה. בתור מגינות עזות, מוקמו חלק מהקומארי בנקודות היקפיות בעמק קטמנדו, אשר נבחרו על ידי המלכים כנקודות אסטרטגיות כנגד פלישת אויבים.
הקומארי – רק ילדה... (צילום: יותם יעקבסון)
אופן בחירת הקומארי
מועמדת לתפקיד קומארי נבחרת לפי חישובים אסטרולוגיים שונים, הכוללים את מועד לידתה. בבחירת המועמדות נוטלים חלק באבא גורוג'ו (הכוהן המלכותי), כהן טלג'ו, חמישה לאמות בכירים (המגלמים תפקיד של "פאנצ' בודהאס" – חמשת הבודהות), אסטרולוג ועוד.
המועמדות לתפקיד הקומארי המלכותית נבחנות במבנה 'הנומן דהוקה' שבקטמנדו. כל מועמדת צריכה לענות על 32 סימני שלמות פיסית, בהם: רגליים פרופורציונאליות, רגל לא שטוחה, ציפורניים ואצבעות רגליים נאות, כפות רגליים וידיים רכות ומוצקות, גוף רחב בכתפיים וצר במותניים, כמו עץ הפיקוס הבודהי, ירכיים כשל אייל, אברי מין קטנים ומעוצבים, חזה כשל אריה, צוואר כקונכייה, לחיים כשל אריה, 20 שיניים לבנות, נאות וללא מרווחים, ריסים כשל פרה, קול רך וצלול כשל ברווז, שער ועיניים שחורות משחור ועוד. קיימת נטייה ברורה לבחור את הילדות הצעירות ביותר, בנות שנתיים עד שלוש, אך בהיפוך מסוים חשוב שתהה בהן בגרות פיסית מסוימת - ולראיה, מספר השיניים. בנוסף לצד הפיסי נערכת בחינה נפשית לנבחרת מבין כל היתר. על המועמדת להפגין רוגע וחוסר פחד.
לאחר בחירת הקומארי חולפים שלושה או ארבעה שבועות בהם נכנסת רוח האלה לגופה בהדרגה. תופעות שליליות שמתגלות בילדה נהוגות להתפרש כחוסר התאמה. ביום השמיני של חודש הדסאי (המקביל לחודש אוקטובר) חוגגים את חיסול השד מהיאישוורה על ידי דורגא, אירוע המציין את התגלמות הכוח הלוחמני הנשי. באותו ה לילה, המכונה בנפאל ‘הלילה השחור’, מקריבים קורבנות המוניים לאלות השאקטי ובאותו מועד שטוף-דם, נערך גם המבחן הסופי למועמדת. דווקא בלילה שכולו דמים נבחרת התגלמות אלה שכל משמעותה היעדרו של דם - דם מחזור ודם לידה. ראשי תאו כרותים שכוכב לבן בין קרניהם, מונחים בחצר מקדש טלג’ו, והילדה צריכה לחלוף ללא פחד ביניהם ולהיכנס ללא פחד להיכל, הנפתח במיוחד לרגל האירוע. הראשים הכרותים מסמלים את השד מהישה שלבש דמות תאו, אשר לו יכלה האלה דורגא. מכרים סיפרו לי כי מלווה הקומארי מכסה את עיניה לבל תראה את הדם. בהגיעה למקדש מושבים את הילדה במערומיה לפני הכהן שעורך לה טיהור פיסי ומחיקת עבר, מעין לידה מחדש לצורך קבלת רוח האלה. במהלך כניסת האלה לגופה היא נעשית אדומה יותר ויותר. בהמשך היא מולבשת בבגדי הקומארי, שבניגוד מעניין להיעדר בשלותה המינית הם אדומים ( כצבע סארי הנישואין ומלבושה של אישה שילדה ילדים) ומסמלים את הרג’אס, האנרגיה המינית והיוצרת. לפנות בוקר יוצאת הקומארי המלכותית החדשה ממקדש טלג’ו וחוצה את הכיכר על שטיח לבן שנפרש במיוחד אל ה’קומארי בהוואן’, מגוריה הרשמיים. הילדה תכהן כקומארי עד להפגנת הסימן הראשון של הטומאה, הבא לידי ביטוי בדימום, בדרך כלל מחזור ( או אובדן שן, אבעבועות, דימום מהאף). בסיום כהונתה, הקומארי היוצאת מבודדת למשך ארבעה ימים, בטרם מספרים אותה ומסירים ממנה את התכשיטים בעלי הערך שיעברו לבאה אחריה. מרגע זה ואילך היא עוזבת עם משפחתה את הקומארי בהוואן, שבה לביתה והופכת בין רגע לילדה רגילה לכל דבר.
הקומארי עם המורה הפרטית (צילום: יותם יעקבסון)
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לרשימת ההצעות »
חיי יומיום
הקומארי בהוואן של הקומארי המלכותית בקטמנדו, בנוי במתכונת מקדש חסר פגודה. הקומה השנייה משמשת למגורי המשפחה, בעוד הקומה שמעליה מיועדת לפולחן הקומארי בלבד. מרכבת התהלוכות שבה מובלת הנערה בכמה אירועים חגיגיים (המועדים היחידים בהם מותר לה לצאת מביתה) מאוחסנת בסמוך, במבנה בעל תגליפי עץ נהדרים. רבים מהם מראים את טלוג’ו בתנוחות ניצחוניות, ניגוד לילדה הלא בוגרת מינית. בפיתוחים היא מופיעה כאלה צרת מותניים ושופעת חזה, הורגת שדים. עם זאת היא נותרת בתולית, מיניותה חסרת מימוש (רעיון הקיים גם בתרגול הטנטרי הרווח בנפאל). בחלונות משובצים סורגים דמויי טווס שהוא כלי הרכב של קומארי. מאמינים כי בשרו של הטווס לא שיחת ומכאן הוא נקשר אל נצחיות הנעורים.
בכל בוקר יש מי שדואג להלביש את הקומארי, להצמיד עין שלישית למצחה ולהושיב אותה על כס האריה (כלי רכבה של טלג’ו) לצורכי פוג'ה. ביושבה על הכס, אסור לקומארי לדבר, אך מותר לה לסמן בתנועות ידיים ונידות ראש. כיוון שהיא אלה, מקובל לנהוג על פי רצונותיה, דבר שלעיתים קשה לביצוע. סיפרו לי שאם ילדים המשחקים איתה לא מצייתים לה, הם נענשים. "אם הקומארי חורגת מהתנהגותה ייתכן שיכריזו עליה כעל בלתי מתאימה ויחפשו אחרת" הבטיחו לי, אך לא שמעתי על שום מקרה בו קרה הדבר בפועל. האלה אמורה להיות יודעת כל ולכן לא מאמינים בחינוך הנערה. עם זאת, במסגרת הצעידה אל הקדמה, יוצאים מנקודת הנחה שהאלה אינה בקיאה ביותר ברזי הכתיבה, המתמטיקה והאנגלית ולכן זוכה הקומארי לשיעורי השכלה בנפרד. אל הארמון מגיעים מורים המעניקים לה שיעורים פרטיים, אך נמנעים מקריאה בשמה הפרטי. בכל יום, משך שעתיים עד שלוש שעות, נערכת קבלת קהל. אל הקומארי מגיעים מאיכרים ועד חברי ממשלה - כל אחד סוגד לה בדרכו. ביושבה על הכס מנשקים את כפות רגליה, המונחות על טס מתכת גדוש מנחות פרחים, מזון ושתייה. כיוון שכל עוד היא יושבת על הכס היא מזוהה לחלוטין עם האלה היא מקבלת גם בשר ואלכוהול. בשאר היום מקובל שתאחז בה גם חולשה אנושית.
מחוץ לביתה אין הקומארי הולכת על הארץ מחשש לזיהום וטומאה, אך ממילא יציאתה מותרת פעמים ספורות בשנה בלבד. באותם אירועים נושאים אותה על כפיים, פורסים לפניה בדים לבנים ארוכים או מובילים אותה במרכבתה אל המפגש השנתי עם המלך. כן חלות עליה הגבלות חמורות בכל הנוגע לאוכל. אסורה עליה אכילת תבלינים מסוימים וכן שום ובצל, הנתפשים כמעוררי יצר מיני. ההקרבה הגדולה בלילה השמיני של הדסאי נעשית לכאורה לכבודה ובמובנים מסוימים בשמה. היא מובאת לשבת בין הראשים הכרותים ונסגדת כטלג’ו, אך לא צופה בטבח עצמו.
לאחר סיום הכהונה
מיד לאחר סילוקה ממשרתה, נכנסת הקומארי לתקופת נידוי בגלל מחזור. יש בכך משום שבר נוראי עבור ילדה שעד אותו יום חלקו לה הכול, וגם הוריה, כבוד של אלה. אומנם כל ההגבלות המחמירות מוסרות – אין היא מחויבת לשבת על הכס בדממה ולקבל קהל, אין היא צריכה לברך אף אדם, מותר לה לצאת, לשחק ולעשות ככל העולה על נפשה, אך אין היא מורגלת בכך. בהיפוך מושלם – לימים תיאלץ הקומארי לשעבר, שאף המלך בכבודו סגד לה, לסגוד לבעלה. ישנן עדויות רבות על דיכאון קשה ממנו סובלות הקומארי היוצאות.
הקשיים הרבים ותחושת הדיכאון מתעצמת נוכח הקושי הגדול שקיים בכל הנוגע לחיי האישות להם מיועדות הילדות שגדלו. בקרב בני נפאל רווחת האמונה כי "אקס-קומארי" עשויות להמיט אסון על בעליהן. הן ידועות לא רק בפינוק יתר ובמוזרויות רבות, אלא גם בכך שמשהו מעוצמתה הסגפנית והאלימה של האלה דבק בהן. יש אף אמונה שנחשים יוצאים מתוך איבר מינה בעת המשגל ועלולים לבלוע את הבעל. מאמינים כי רק גברים עם תעצומות נפש גדולות יכולים לשאתן, דבר שאינו מקל עליהן במציאת חתן. במהלך מסעותיי בעמק קטמנדו נתקלתי בכמה "אקס-קומארי" בוגרות, שסיפרו לי בהסתייגות מסוימת, על קשיי ההתאקלמות שחוו. הן התלקחו כששאלתי לגבי האפשרות שבתן או נכדתן יפנו כמועמדות לתפקיד. כמה מהן נזעקו מרה לעצם העלאת הרעיון. ראוי לציין כי לקומארי אין כל תמורה חומרית על שירותה, כך שהאספקט הכלכלי שעשוי למשוך אליה בעלים מסוימים מבוטל מראש.
חגיגה בעיר פטאן בהשתתפות הקומארי (צילום: יותם יעקבסון)
הקומארי ה"אקס-מלכותית" של פטאן
בעיר פטאן כבר אין מלך, אך הקומארי שלה עודנה נתפשת חשובה, לפחות בתחומי עירה. לאור הקשר שיצרתי עם משפחת הנערה אני מרגיש חופשי למדי לבוא וללכת, לצפות בפולחן המבקרים ולהתכתב עם אבי המשפחה, שהוא חירש אילם. הקומארי של פטאן ממשיכה לגור בביתה לאחר בחירתה, אך צריך לקדש בו חדר פרטי עבורה - לשינה ולאכילה (שכן מרגע בחירתה אסור לה לישון בסמיכות לאף אדם) וחדר נוסף לכיסאה ולטקסים. בן משפחה, בדרך כלל האב, משמש כפוג’ארי וסוגד לה כל בוקר. תלבושתה הבסיסית מחייבת אותה להיות לבושה אדום, עין שלישית קבועה על מצחה ושערה אסוף.
באחד מביקוריי בבית מציע לי האב להכיר את הקומארי הגדולה. אני פוסע אחריו אל חדר צידי קטן ובו לתדהמתי יושבת בצמצום, על כס הקטן מלהכיל את מידותיה, קומארי מבוגרת, בת למעלה מ- 40, שכל סימני יופי הנעורים חלפו ועברו ממנה כלא היו. הקשה מכל, הוא מבטה המזוגג. היא כאילו מביטה דרך פתחי עיניה אך אינה רואה דבר. האדישות אופפת את כל הווייתה, אדישות עצובה. אני כורע על ברכיי וקד קידה כמקובל ודמעות עומדות בזויות עיני. מי זאת? אני כותב במהירות על פתק ותוחב לידו של אבי הקומארי הצעירה. זוהי אחותי, קומארי דהראמה בג’אצ’אריה, הוא משיב בכתב ידו הקפדני. היא מעולם לא קיבלה מחזור ולכן נותרה לכהן בתפקיד.
הגילוי החדש טלטל אותי לחלוטין וגרם לי לשוחח על כך עם מקומיים רבים. מבלי שהתכוונתי לכך, קפצתי היישר אל תוך מעמקיה של תיבת פנדורה. לפי האמונה המקומית נפטר אביה כיוון שסגד לה פעם באופן שגוי. האם, סבתה של הקומארי הצעירה, דאגה כאלמנה לשני האחים ולכל גינוני פולחן הקומארי. למרות המתירנות המסוימת הנהוגה כלפי אלמנות בקרב הנווארים, ללא הבת הייתה הופכת לאלמנה עלובה. לפיכך אולי לא דיווחה על אף סימן הנוגע לקבלת מחזור, הסיחו לי מכרים ספקנים כשישבנו על כוס צ’אי.
ככל שחלף הזמן יצר הדבר ספיקות הולכים וגדלים. היו שציינו צלקות אבעבועות רוח על פניה והיו שראו תחבושות מגואלות בדם שהוצאו מהבית בחשאי והוטמנו. בינתיים מלאו לקומארי 30. למרות שעזרה בעבודות הבית, לא יצאה ממנו. מפגשה היחיד עם העולם היה הפולחן לה. ובנוכחות זרים ומבקרים היא מעולם לא דיברה. גם גודלה הפיסי עורר תרעומת, כיון שבאירועים חגיגיים נאלצו כמה גברים לשאתה. לעומת זאת טענו אחרים כי גודלה הוא התמזגות אמיתית עם אופי האלה. אילו לא חיפשו אחר סימנים להגיעו של המחזור והיא הייתה בעיניהם לאלה חזקה. בשנת 1989, כשהייתה בת 34 , חל שינוי. לאור היותה של אוכלוסיית פטאן חלוקה בין דעות שונות שהלכו והקצינו, הוחלט על עריכת בדיקה מקיפה ותחקיר מקיף לאם ולאלה הגדולה. בסופו של דבר סולקה הקומארי, אך כיוון שהאם מבחינתה טוענת לשגיאה, היא ממשיכה להחזיק את בתה כקומארי מבוגרת. היא אומנם אסורה בהופעה בזמן חגיגות ציבוריות ותחתיה מופיעה אחייניתה הצעירה שנבחרה בשנת 1990, אך עדיין מגיעים מאמינים לסגוד לה בחשאי. חבר הבוחנים זיהה חור בתנוך האוזן שנעשה בילדות. האם אישרה שאכן נעשה ניקוב, אך מבלי שירד דם.
הצבע האדום מלווה את פולחן הקומארי לכל אורכו. דם קורבנות שאיבדו את חייהם לכבודה של האלה הסגפנית, אודם הבגד, המסמל פוריות אצל זו שעדיין לא מסוגלת להרות, ודם המחזור, החותם את תפקידה של הנערה ככלי קיבול לרוח האלה והשבתה אל חיק החיים הפשוטים. האבסורדים הללו שלא לחלוטין ניתנים לתפישה, מרמזים אולי על הרעיון כי הפוטנציאל הגלום בדברים, עשוי להיות גדול מהמימוש עצמו.
על עוצמה נשית וטקסי טרום בגרות
בקרב הברהמינים בנפאל, נהוג לקיים טקסי נישואין מפוארים לנערות, הקודמים לקבלת המחזור. בקהילות הללו פוריות האישה, הגם שהיא חשובה לשם המשך השושלת, נוגדת את רעיון הסגפנות של הגבר, הנדרשת לשם טוהרה ובכל הנוגע לשמירה עליה. נראה שמכאן צמח גם רעיון שליטת הגבר במיניות האישה, בהיפוך מסוים למקובל ביהדות - מתוך הגנה עליו. ב'חוקי מאנו', קובץ חוקים עתיק, עוסקים בעיקר בחוקי שמירת טהרה. הנשים אינן עצמאיות אלא נתמכות על ידי הגברים כל חייהן (אבא, בעל, בנים). לפי עקרון זה, שליטה מגבירה את יכולת ההתרבות של האישה, אך בצורה מבוקרת ונכונה.
המיניות הנשית נתפשת ככוח שיכול להתפרץ כך שייפגע בבריאות הגבר ובמערך הקאסטות. נשים לא נשואות, אך בריאות פיזית, מסוכנות לכל מי שבא במגע איתן. אב שלא השיא את בתו טרם המחזור הראשון נחשב כמי שרצח עובר (ואולי כמי שלא ניצל את העוצמה כשעוד הייתה קיימת בפוטנציה?). נוכחותה של אישה כזו בבית נתפשה כעשויה לסכן את כל יושבי הבית ובעיקר את הגברים. גם קיום יחסי מין מחוץ לנישואין נחשב מסוכן. בהינדואיזם המסורתי קיים איסור להינשא לאלמנות וכך מושלטים מעצורים מחמירים על מיניות האישה והתרבותה.
בחברת הנוואר והניאר ( Nayar ) החוקים שונים לחלוטין: נישואי ילדה מתקיימים במקדש. ניתן להינשא בצורה מתירנית למדי לבני קאסטות שונות וגם להתגרש. בחברות אלו נהוג טקס נישואין מוקדם בין הנערות לבין האל, הקרוי איהי. במובנים רבים מדובר בטקס נישואין לכל דבר, בו מושאות הילדות לנריאנה או לקומארה - הלוחם הנצחי שאינו חושק בנשים. הנישואים מסיימים תקופת אי נישואין ובתולין, עם זאת אין הנערות נכנסות לקשר של ממש - הן נישאות לאל פרוש ואולי אף שונא נשים. בטקס מולבשות הילדות אדום, כולל אבקה וחינה על כפות הידיים והרגליים. קיום הטקס מבטיח לילדות הגנה ושמירה על בתוליהן עד נישואיהן ובאותה מידה שומרים עליהן מפני תווית האלמנות. כיצד? כמי שנשאה קודם לכן לאל, במות עליה בעלה לא תהפוך האישה לאלמנה. רעיון זה פותח פתח לנישואין ולגירושין - דבר מקובל בחברה הנווארית. מאותן סיבות לא נהוג בנפאל טקס הסאטי (התאבדות אלמנות בקפיצה למדורת שריפת בעליהן לאחר מות הבעל). על ידי מתן הבת לאל הופכים אותה רשאית לבחור גבר כרצונה ומפקידים אותה בידיו של פטרון שמימי, גברי, אך לא מיני, כזה ששומר על כוחה מבלי לנתב אותו לסגפנות עיקשת או לביטוי יכולות הפריון בפריצות.
מידע נוסף
כתבות נוספות
על מין ובתולין
במסורת ההינדואית מעמדה של האישה נחות. בעיני רבים (יוגים וסאדהו) נחשבת האישה מחסום בדרך להארה. גברים שלא בחרו בסיגוף מוחלט "נאלצים" לבוא במגע עם טומאת אישה, אך עליהם לצמצמו. מכאן, בדומה למקובל ביהדות, חלים אסורים רבים על קיום יחסי מין בעת מחזור. כאילו בדם המחזור שהושחת לשווא ושלא לשם רבייה, קיים יסוד הרסני מסוכן. נשים טהורות יכולות להיות מבוקשות לחתונה על ידי בן קאסטה גבוהה יותר וכיוון שטהרה עילאית מתבטאת בתקופה המוקדמת לקבלת המחזור, רווח מאד היה נוהג נישואין עם ילדות, הנקראות כאמור קאניה או קומארי.
בחתונות בנפאל נוהג הבעל לסרק את שיער אשתו במסרק שמסמל חריש. כלומר – בעצם אקט הנישואין מובטחת פוריות כמעט קוסמית. אולם ישנן גם אלות אחרות, למשל שבע או שמונה האמהות, הנותנות בראש ובראשונה הגנה. יש להן כוח להרוס לצד הכוח לברוא. שלא כמו האלות הקדומות ובניגוד מסוים לשמן, הן לוחמות חטובות, צעירות ויפות. לעיתים זקנות, אך אף פעם אינן הרות. נראה כי מקור כוחן הוא דווקא בהיותן בתולות. על ידי אצירת דמן הן מתמלאות כוח, המאפשר להן לשפוך את דמם של כוחות הרשע. הבתולין נתפש כפוטנציאל לא ממומש ולכן הוא נתפש כחזק ביותר, כזה שסכנה גדולה מגולמת בו.
ישנן כמה אגדות אודות אלות שויתרו על חיי אישות ובכך התעצמו עד מאד. אחת הבולטות שבהן היא קארני מאטה מרג'אסטאן והקומארי מקאניה קומארי (כף-קומורין), בקצה הדרומי ביותר של תת היבשת. קרום הבתולין נתפש לפיכך כסכר, העוצר עוצמה אדירה הגלומה בגוף האישה מלפרוץ החוצה. מסיבה זו במקומות רבים בהודו, האֶ ם או קרובה אחרת, היא שמבתקת את קרום הבתולין, כדי שהחתן לא יתייצב בפני הסכנה בעצמו. אם נמשיך קו זה, ילדה בתולה טרם קבלת המחזור, כזו שאצלה עצם היכולת להתרבות היא בגדר פוטנציאל בלבד, היא המתאימה ביותר להכיל בגופה את רוח האלה החזקה. בתור מגינות עזות, מוקמו חלק מהקומארי בנקודות היקפיות בעמק קטמנדו, אשר נבחרו על ידי המלכים כנקודות אסטרטגיות כנגד פלישת אויבים.
הקומארי – רק ילדה... (צילום: יותם יעקבסון)
אופן בחירת הקומארי
מועמדת לתפקיד קומארי נבחרת לפי חישובים אסטרולוגיים שונים, הכוללים את מועד לידתה. בבחירת המועמדות נוטלים חלק באבא גורוג'ו (הכוהן המלכותי), כהן טלג'ו, חמישה לאמות בכירים (המגלמים תפקיד של "פאנצ' בודהאס" – חמשת הבודהות), אסטרולוג ועוד.
המועמדות לתפקיד הקומארי המלכותית נבחנות במבנה 'הנומן דהוקה' שבקטמנדו. כל מועמדת צריכה לענות על 32 סימני שלמות פיסית, בהם: רגליים פרופורציונאליות, רגל לא שטוחה, ציפורניים ואצבעות רגליים נאות, כפות רגליים וידיים רכות ומוצקות, גוף רחב בכתפיים וצר במותניים, כמו עץ הפיקוס הבודהי, ירכיים כשל אייל, אברי מין קטנים ומעוצבים, חזה כשל אריה, צוואר כקונכייה, לחיים כשל אריה, 20 שיניים לבנות, נאות וללא מרווחים, ריסים כשל פרה, קול רך וצלול כשל ברווז, שער ועיניים שחורות משחור ועוד. קיימת נטייה ברורה לבחור את הילדות הצעירות ביותר, בנות שנתיים עד שלוש, אך בהיפוך מסוים חשוב שתהה בהן בגרות פיסית מסוימת - ולראיה, מספר השיניים. בנוסף לצד הפיסי נערכת בחינה נפשית לנבחרת מבין כל היתר. על המועמדת להפגין רוגע וחוסר פחד.
לאחר בחירת הקומארי חולפים שלושה או ארבעה שבועות בהם נכנסת רוח האלה לגופה בהדרגה. תופעות שליליות שמתגלות בילדה נהוגות להתפרש כחוסר התאמה. ביום השמיני של חודש הדסאי (המקביל לחודש אוקטובר) חוגגים את חיסול השד מהיאישוורה על ידי דורגא, אירוע המציין את התגלמות הכוח הלוחמני הנשי. באותו ה לילה, המכונה בנפאל ‘הלילה השחור’, מקריבים קורבנות המוניים לאלות השאקטי ובאותו מועד שטוף-דם, נערך גם המבחן הסופי למועמדת. דווקא בלילה שכולו דמים נבחרת התגלמות אלה שכל משמעותה היעדרו של דם - דם מחזור ודם לידה. ראשי תאו כרותים שכוכב לבן בין קרניהם, מונחים בחצר מקדש טלג’ו, והילדה צריכה לחלוף ללא פחד ביניהם ולהיכנס ללא פחד להיכל, הנפתח במיוחד לרגל האירוע. הראשים הכרותים מסמלים את השד מהישה שלבש דמות תאו, אשר לו יכלה האלה דורגא. מכרים סיפרו לי כי מלווה הקומארי מכסה את עיניה לבל תראה את הדם. בהגיעה למקדש מושבים את הילדה במערומיה לפני הכהן שעורך לה טיהור פיסי ומחיקת עבר, מעין לידה מחדש לצורך קבלת רוח האלה. במהלך כניסת האלה לגופה היא נעשית אדומה יותר ויותר. בהמשך היא מולבשת בבגדי הקומארי, שבניגוד מעניין להיעדר בשלותה המינית הם אדומים ( כצבע סארי הנישואין ומלבושה של אישה שילדה ילדים) ומסמלים את הרג’אס, האנרגיה המינית והיוצרת. לפנות בוקר יוצאת הקומארי המלכותית החדשה ממקדש טלג’ו וחוצה את הכיכר על שטיח לבן שנפרש במיוחד אל ה’קומארי בהוואן’, מגוריה הרשמיים. הילדה תכהן כקומארי עד להפגנת הסימן הראשון של הטומאה, הבא לידי ביטוי בדימום, בדרך כלל מחזור ( או אובדן שן, אבעבועות, דימום מהאף). בסיום כהונתה, הקומארי היוצאת מבודדת למשך ארבעה ימים, בטרם מספרים אותה ומסירים ממנה את התכשיטים בעלי הערך שיעברו לבאה אחריה. מרגע זה ואילך היא עוזבת עם משפחתה את הקומארי בהוואן, שבה לביתה והופכת בין רגע לילדה רגילה לכל דבר.
הקומארי עם המורה הפרטית (צילום: יותם יעקבסון)
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לרשימת ההצעות »
חיי יומיום
הקומארי בהוואן של הקומארי המלכותית בקטמנדו, בנוי במתכונת מקדש חסר פגודה. הקומה השנייה משמשת למגורי המשפחה, בעוד הקומה שמעליה מיועדת לפולחן הקומארי בלבד. מרכבת התהלוכות שבה מובלת הנערה בכמה אירועים חגיגיים (המועדים היחידים בהם מותר לה לצאת מביתה) מאוחסנת בסמוך, במבנה בעל תגליפי עץ נהדרים. רבים מהם מראים את טלוג’ו בתנוחות ניצחוניות, ניגוד לילדה הלא בוגרת מינית. בפיתוחים היא מופיעה כאלה צרת מותניים ושופעת חזה, הורגת שדים. עם זאת היא נותרת בתולית, מיניותה חסרת מימוש (רעיון הקיים גם בתרגול הטנטרי הרווח בנפאל). בחלונות משובצים סורגים דמויי טווס שהוא כלי הרכב של קומארי. מאמינים כי בשרו של הטווס לא שיחת ומכאן הוא נקשר אל נצחיות הנעורים.
בכל בוקר יש מי שדואג להלביש את הקומארי, להצמיד עין שלישית למצחה ולהושיב אותה על כס האריה (כלי רכבה של טלג’ו) לצורכי פוג'ה. ביושבה על הכס, אסור לקומארי לדבר, אך מותר לה לסמן בתנועות ידיים ונידות ראש. כיוון שהיא אלה, מקובל לנהוג על פי רצונותיה, דבר שלעיתים קשה לביצוע. סיפרו לי שאם ילדים המשחקים איתה לא מצייתים לה, הם נענשים. "אם הקומארי חורגת מהתנהגותה ייתכן שיכריזו עליה כעל בלתי מתאימה ויחפשו אחרת" הבטיחו לי, אך לא שמעתי על שום מקרה בו קרה הדבר בפועל. האלה אמורה להיות יודעת כל ולכן לא מאמינים בחינוך הנערה. עם זאת, במסגרת הצעידה אל הקדמה, יוצאים מנקודת הנחה שהאלה אינה בקיאה ביותר ברזי הכתיבה, המתמטיקה והאנגלית ולכן זוכה הקומארי לשיעורי השכלה בנפרד. אל הארמון מגיעים מורים המעניקים לה שיעורים פרטיים, אך נמנעים מקריאה בשמה הפרטי. בכל יום, משך שעתיים עד שלוש שעות, נערכת קבלת קהל. אל הקומארי מגיעים מאיכרים ועד חברי ממשלה - כל אחד סוגד לה בדרכו. ביושבה על הכס מנשקים את כפות רגליה, המונחות על טס מתכת גדוש מנחות פרחים, מזון ושתייה. כיוון שכל עוד היא יושבת על הכס היא מזוהה לחלוטין עם האלה היא מקבלת גם בשר ואלכוהול. בשאר היום מקובל שתאחז בה גם חולשה אנושית.
מחוץ לביתה אין הקומארי הולכת על הארץ מחשש לזיהום וטומאה, אך ממילא יציאתה מותרת פעמים ספורות בשנה בלבד. באותם אירועים נושאים אותה על כפיים, פורסים לפניה בדים לבנים ארוכים או מובילים אותה במרכבתה אל המפגש השנתי עם המלך. כן חלות עליה הגבלות חמורות בכל הנוגע לאוכל. אסורה עליה אכילת תבלינים מסוימים וכן שום ובצל, הנתפשים כמעוררי יצר מיני. ההקרבה הגדולה בלילה השמיני של הדסאי נעשית לכאורה לכבודה ובמובנים מסוימים בשמה. היא מובאת לשבת בין הראשים הכרותים ונסגדת כטלג’ו, אך לא צופה בטבח עצמו.
לאחר סיום הכהונה
מיד לאחר סילוקה ממשרתה, נכנסת הקומארי לתקופת נידוי בגלל מחזור. יש בכך משום שבר נוראי עבור ילדה שעד אותו יום חלקו לה הכול, וגם הוריה, כבוד של אלה. אומנם כל ההגבלות המחמירות מוסרות – אין היא מחויבת לשבת על הכס בדממה ולקבל קהל, אין היא צריכה לברך אף אדם, מותר לה לצאת, לשחק ולעשות ככל העולה על נפשה, אך אין היא מורגלת בכך. בהיפוך מושלם – לימים תיאלץ הקומארי לשעבר, שאף המלך בכבודו סגד לה, לסגוד לבעלה. ישנן עדויות רבות על דיכאון קשה ממנו סובלות הקומארי היוצאות.
הקשיים הרבים ותחושת הדיכאון מתעצמת נוכח הקושי הגדול שקיים בכל הנוגע לחיי האישות להם מיועדות הילדות שגדלו. בקרב בני נפאל רווחת האמונה כי "אקס-קומארי" עשויות להמיט אסון על בעליהן. הן ידועות לא רק בפינוק יתר ובמוזרויות רבות, אלא גם בכך שמשהו מעוצמתה הסגפנית והאלימה של האלה דבק בהן. יש אף אמונה שנחשים יוצאים מתוך איבר מינה בעת המשגל ועלולים לבלוע את הבעל. מאמינים כי רק גברים עם תעצומות נפש גדולות יכולים לשאתן, דבר שאינו מקל עליהן במציאת חתן. במהלך מסעותיי בעמק קטמנדו נתקלתי בכמה "אקס-קומארי" בוגרות, שסיפרו לי בהסתייגות מסוימת, על קשיי ההתאקלמות שחוו. הן התלקחו כששאלתי לגבי האפשרות שבתן או נכדתן יפנו כמועמדות לתפקיד. כמה מהן נזעקו מרה לעצם העלאת הרעיון. ראוי לציין כי לקומארי אין כל תמורה חומרית על שירותה, כך שהאספקט הכלכלי שעשוי למשוך אליה בעלים מסוימים מבוטל מראש.
חגיגה בעיר פטאן בהשתתפות הקומארי (צילום: יותם יעקבסון)
הקומארי ה"אקס-מלכותית" של פטאן
בעיר פטאן כבר אין מלך, אך הקומארי שלה עודנה נתפשת חשובה, לפחות בתחומי עירה. לאור הקשר שיצרתי עם משפחת הנערה אני מרגיש חופשי למדי לבוא וללכת, לצפות בפולחן המבקרים ולהתכתב עם אבי המשפחה, שהוא חירש אילם. הקומארי של פטאן ממשיכה לגור בביתה לאחר בחירתה, אך צריך לקדש בו חדר פרטי עבורה - לשינה ולאכילה (שכן מרגע בחירתה אסור לה לישון בסמיכות לאף אדם) וחדר נוסף לכיסאה ולטקסים. בן משפחה, בדרך כלל האב, משמש כפוג’ארי וסוגד לה כל בוקר. תלבושתה הבסיסית מחייבת אותה להיות לבושה אדום, עין שלישית קבועה על מצחה ושערה אסוף.
באחד מביקוריי בבית מציע לי האב להכיר את הקומארי הגדולה. אני פוסע אחריו אל חדר צידי קטן ובו לתדהמתי יושבת בצמצום, על כס הקטן מלהכיל את מידותיה, קומארי מבוגרת, בת למעלה מ- 40, שכל סימני יופי הנעורים חלפו ועברו ממנה כלא היו. הקשה מכל, הוא מבטה המזוגג. היא כאילו מביטה דרך פתחי עיניה אך אינה רואה דבר. האדישות אופפת את כל הווייתה, אדישות עצובה. אני כורע על ברכיי וקד קידה כמקובל ודמעות עומדות בזויות עיני. מי זאת? אני כותב במהירות על פתק ותוחב לידו של אבי הקומארי הצעירה. זוהי אחותי, קומארי דהראמה בג’אצ’אריה, הוא משיב בכתב ידו הקפדני. היא מעולם לא קיבלה מחזור ולכן נותרה לכהן בתפקיד.
הגילוי החדש טלטל אותי לחלוטין וגרם לי לשוחח על כך עם מקומיים רבים. מבלי שהתכוונתי לכך, קפצתי היישר אל תוך מעמקיה של תיבת פנדורה. לפי האמונה המקומית נפטר אביה כיוון שסגד לה פעם באופן שגוי. האם, סבתה של הקומארי הצעירה, דאגה כאלמנה לשני האחים ולכל גינוני פולחן הקומארי. למרות המתירנות המסוימת הנהוגה כלפי אלמנות בקרב הנווארים, ללא הבת הייתה הופכת לאלמנה עלובה. לפיכך אולי לא דיווחה על אף סימן הנוגע לקבלת מחזור, הסיחו לי מכרים ספקנים כשישבנו על כוס צ’אי.
ככל שחלף הזמן יצר הדבר ספיקות הולכים וגדלים. היו שציינו צלקות אבעבועות רוח על פניה והיו שראו תחבושות מגואלות בדם שהוצאו מהבית בחשאי והוטמנו. בינתיים מלאו לקומארי 30. למרות שעזרה בעבודות הבית, לא יצאה ממנו. מפגשה היחיד עם העולם היה הפולחן לה. ובנוכחות זרים ומבקרים היא מעולם לא דיברה. גם גודלה הפיסי עורר תרעומת, כיון שבאירועים חגיגיים נאלצו כמה גברים לשאתה. לעומת זאת טענו אחרים כי גודלה הוא התמזגות אמיתית עם אופי האלה. אילו לא חיפשו אחר סימנים להגיעו של המחזור והיא הייתה בעיניהם לאלה חזקה. בשנת 1989, כשהייתה בת 34 , חל שינוי. לאור היותה של אוכלוסיית פטאן חלוקה בין דעות שונות שהלכו והקצינו, הוחלט על עריכת בדיקה מקיפה ותחקיר מקיף לאם ולאלה הגדולה. בסופו של דבר סולקה הקומארי, אך כיוון שהאם מבחינתה טוענת לשגיאה, היא ממשיכה להחזיק את בתה כקומארי מבוגרת. היא אומנם אסורה בהופעה בזמן חגיגות ציבוריות ותחתיה מופיעה אחייניתה הצעירה שנבחרה בשנת 1990, אך עדיין מגיעים מאמינים לסגוד לה בחשאי. חבר הבוחנים זיהה חור בתנוך האוזן שנעשה בילדות. האם אישרה שאכן נעשה ניקוב, אך מבלי שירד דם.
הצבע האדום מלווה את פולחן הקומארי לכל אורכו. דם קורבנות שאיבדו את חייהם לכבודה של האלה הסגפנית, אודם הבגד, המסמל פוריות אצל זו שעדיין לא מסוגלת להרות, ודם המחזור, החותם את תפקידה של הנערה ככלי קיבול לרוח האלה והשבתה אל חיק החיים הפשוטים. האבסורדים הללו שלא לחלוטין ניתנים לתפישה, מרמזים אולי על הרעיון כי הפוטנציאל הגלום בדברים, עשוי להיות גדול מהמימוש עצמו.
על עוצמה נשית וטקסי טרום בגרות
בקרב הברהמינים בנפאל, נהוג לקיים טקסי נישואין מפוארים לנערות, הקודמים לקבלת המחזור. בקהילות הללו פוריות האישה, הגם שהיא חשובה לשם המשך השושלת, נוגדת את רעיון הסגפנות של הגבר, הנדרשת לשם טוהרה ובכל הנוגע לשמירה עליה. נראה שמכאן צמח גם רעיון שליטת הגבר במיניות האישה, בהיפוך מסוים למקובל ביהדות - מתוך הגנה עליו. ב'חוקי מאנו', קובץ חוקים עתיק, עוסקים בעיקר בחוקי שמירת טהרה. הנשים אינן עצמאיות אלא נתמכות על ידי הגברים כל חייהן (אבא, בעל, בנים). לפי עקרון זה, שליטה מגבירה את יכולת ההתרבות של האישה, אך בצורה מבוקרת ונכונה.
המיניות הנשית נתפשת ככוח שיכול להתפרץ כך שייפגע בבריאות הגבר ובמערך הקאסטות. נשים לא נשואות, אך בריאות פיזית, מסוכנות לכל מי שבא במגע איתן. אב שלא השיא את בתו טרם המחזור הראשון נחשב כמי שרצח עובר (ואולי כמי שלא ניצל את העוצמה כשעוד הייתה קיימת בפוטנציה?). נוכחותה של אישה כזו בבית נתפשה כעשויה לסכן את כל יושבי הבית ובעיקר את הגברים. גם קיום יחסי מין מחוץ לנישואין נחשב מסוכן. בהינדואיזם המסורתי קיים איסור להינשא לאלמנות וכך מושלטים מעצורים מחמירים על מיניות האישה והתרבותה.
בחברת הנוואר והניאר ( Nayar ) החוקים שונים לחלוטין: נישואי ילדה מתקיימים במקדש. ניתן להינשא בצורה מתירנית למדי לבני קאסטות שונות וגם להתגרש. בחברות אלו נהוג טקס נישואין מוקדם בין הנערות לבין האל, הקרוי איהי. במובנים רבים מדובר בטקס נישואין לכל דבר, בו מושאות הילדות לנריאנה או לקומארה - הלוחם הנצחי שאינו חושק בנשים. הנישואים מסיימים תקופת אי נישואין ובתולין, עם זאת אין הנערות נכנסות לקשר של ממש - הן נישאות לאל פרוש ואולי אף שונא נשים. בטקס מולבשות הילדות אדום, כולל אבקה וחינה על כפות הידיים והרגליים. קיום הטקס מבטיח לילדות הגנה ושמירה על בתוליהן עד נישואיהן ובאותה מידה שומרים עליהן מפני תווית האלמנות. כיצד? כמי שנשאה קודם לכן לאל, במות עליה בעלה לא תהפוך האישה לאלמנה. רעיון זה פותח פתח לנישואין ולגירושין - דבר מקובל בחברה הנווארית. מאותן סיבות לא נהוג בנפאל טקס הסאטי (התאבדות אלמנות בקפיצה למדורת שריפת בעליהן לאחר מות הבעל). על ידי מתן הבת לאל הופכים אותה רשאית לבחור גבר כרצונה ומפקידים אותה בידיו של פטרון שמימי, גברי, אך לא מיני, כזה ששומר על כוחה מבלי לנתב אותו לסגפנות עיקשת או לביטוי יכולות הפריון בפריצות.
מידע נוסף
כתבות נוספות
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים » טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים » טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לרשימת ההצעות »
חיי יומיום
הקומארי בהוואן של הקומארי המלכותית בקטמנדו, בנוי במתכונת מקדש חסר פגודה. הקומה השנייה משמשת למגורי המשפחה, בעוד הקומה שמעליה מיועדת לפולחן הקומארי בלבד. מרכבת התהלוכות שבה מובלת הנערה בכמה אירועים חגיגיים (המועדים היחידים בהם מותר לה לצאת מביתה) מאוחסנת בסמוך, במבנה בעל תגליפי עץ נהדרים. רבים מהם מראים את טלוג’ו בתנוחות ניצחוניות, ניגוד לילדה הלא בוגרת מינית. בפיתוחים היא מופיעה כאלה צרת מותניים ושופעת חזה, הורגת שדים. עם זאת היא נותרת בתולית, מיניותה חסרת מימוש (רעיון הקיים גם בתרגול הטנטרי הרווח בנפאל). בחלונות משובצים סורגים דמויי טווס שהוא כלי הרכב של קומארי. מאמינים כי בשרו של הטווס לא שיחת ומכאן הוא נקשר אל נצחיות הנעורים.
בכל בוקר יש מי שדואג להלביש את הקומארי, להצמיד עין שלישית למצחה ולהושיב אותה על כס האריה (כלי רכבה של טלג’ו) לצורכי פוג'ה. ביושבה על הכס, אסור לקומארי לדבר, אך מותר לה לסמן בתנועות ידיים ונידות ראש. כיוון שהיא אלה, מקובל לנהוג על פי רצונותיה, דבר שלעיתים קשה לביצוע. סיפרו לי שאם ילדים המשחקים איתה לא מצייתים לה, הם נענשים. "אם הקומארי חורגת מהתנהגותה ייתכן שיכריזו עליה כעל בלתי מתאימה ויחפשו אחרת" הבטיחו לי, אך לא שמעתי על שום מקרה בו קרה הדבר בפועל. האלה אמורה להיות יודעת כל ולכן לא מאמינים בחינוך הנערה. עם זאת, במסגרת הצעידה אל הקדמה, יוצאים מנקודת הנחה שהאלה אינה בקיאה ביותר ברזי הכתיבה, המתמטיקה והאנגלית ולכן זוכה הקומארי לשיעורי השכלה בנפרד. אל הארמון מגיעים מורים המעניקים לה שיעורים פרטיים, אך נמנעים מקריאה בשמה הפרטי. בכל יום, משך שעתיים עד שלוש שעות, נערכת קבלת קהל. אל הקומארי מגיעים מאיכרים ועד חברי ממשלה - כל אחד סוגד לה בדרכו. ביושבה על הכס מנשקים את כפות רגליה, המונחות על טס מתכת גדוש מנחות פרחים, מזון ושתייה. כיוון שכל עוד היא יושבת על הכס היא מזוהה לחלוטין עם האלה היא מקבלת גם בשר ואלכוהול. בשאר היום מקובל שתאחז בה גם חולשה אנושית.
מחוץ לביתה אין הקומארי הולכת על הארץ מחשש לזיהום וטומאה, אך ממילא יציאתה מותרת פעמים ספורות בשנה בלבד. באותם אירועים נושאים אותה על כפיים, פורסים לפניה בדים לבנים ארוכים או מובילים אותה במרכבתה אל המפגש השנתי עם המלך. כן חלות עליה הגבלות חמורות בכל הנוגע לאוכל. אסורה עליה אכילת תבלינים מסוימים וכן שום ובצל, הנתפשים כמעוררי יצר מיני. ההקרבה הגדולה בלילה השמיני של הדסאי נעשית לכאורה לכבודה ובמובנים מסוימים בשמה. היא מובאת לשבת בין הראשים הכרותים ונסגדת כטלג’ו, אך לא צופה בטבח עצמו.
לאחר סיום הכהונה
מיד לאחר סילוקה ממשרתה, נכנסת הקומארי לתקופת נידוי בגלל מחזור. יש בכך משום שבר נוראי עבור ילדה שעד אותו יום חלקו לה הכול, וגם הוריה, כבוד של אלה. אומנם כל ההגבלות המחמירות מוסרות – אין היא מחויבת לשבת על הכס בדממה ולקבל קהל, אין היא צריכה לברך אף אדם, מותר לה לצאת, לשחק ולעשות ככל העולה על נפשה, אך אין היא מורגלת בכך. בהיפוך מושלם – לימים תיאלץ הקומארי לשעבר, שאף המלך בכבודו סגד לה, לסגוד לבעלה. ישנן עדויות רבות על דיכאון קשה ממנו סובלות הקומארי היוצאות.
הקשיים הרבים ותחושת הדיכאון מתעצמת נוכח הקושי הגדול שקיים בכל הנוגע לחיי האישות להם מיועדות הילדות שגדלו. בקרב בני נפאל רווחת האמונה כי "אקס-קומארי" עשויות להמיט אסון על בעליהן. הן ידועות לא רק בפינוק יתר ובמוזרויות רבות, אלא גם בכך שמשהו מעוצמתה הסגפנית והאלימה של האלה דבק בהן. יש אף אמונה שנחשים יוצאים מתוך איבר מינה בעת המשגל ועלולים לבלוע את הבעל. מאמינים כי רק גברים עם תעצומות נפש גדולות יכולים לשאתן, דבר שאינו מקל עליהן במציאת חתן. במהלך מסעותיי בעמק קטמנדו נתקלתי בכמה "אקס-קומארי" בוגרות, שסיפרו לי בהסתייגות מסוימת, על קשיי ההתאקלמות שחוו. הן התלקחו כששאלתי לגבי האפשרות שבתן או נכדתן יפנו כמועמדות לתפקיד. כמה מהן נזעקו מרה לעצם העלאת הרעיון. ראוי לציין כי לקומארי אין כל תמורה חומרית על שירותה, כך שהאספקט הכלכלי שעשוי למשוך אליה בעלים מסוימים מבוטל מראש.
חגיגה בעיר פטאן בהשתתפות הקומארי (צילום: יותם יעקבסון)
הקומארי ה"אקס-מלכותית" של פטאן
בעיר פטאן כבר אין מלך, אך הקומארי שלה עודנה נתפשת חשובה, לפחות בתחומי עירה. לאור הקשר שיצרתי עם משפחת הנערה אני מרגיש חופשי למדי לבוא וללכת, לצפות בפולחן המבקרים ולהתכתב עם אבי המשפחה, שהוא חירש אילם. הקומארי של פטאן ממשיכה לגור בביתה לאחר בחירתה, אך צריך לקדש בו חדר פרטי עבורה - לשינה ולאכילה (שכן מרגע בחירתה אסור לה לישון בסמיכות לאף אדם) וחדר נוסף לכיסאה ולטקסים. בן משפחה, בדרך כלל האב, משמש כפוג’ארי וסוגד לה כל בוקר. תלבושתה הבסיסית מחייבת אותה להיות לבושה אדום, עין שלישית קבועה על מצחה ושערה אסוף.
באחד מביקוריי בבית מציע לי האב להכיר את הקומארי הגדולה. אני פוסע אחריו אל חדר צידי קטן ובו לתדהמתי יושבת בצמצום, על כס הקטן מלהכיל את מידותיה, קומארי מבוגרת, בת למעלה מ- 40, שכל סימני יופי הנעורים חלפו ועברו ממנה כלא היו. הקשה מכל, הוא מבטה המזוגג. היא כאילו מביטה דרך פתחי עיניה אך אינה רואה דבר. האדישות אופפת את כל הווייתה, אדישות עצובה. אני כורע על ברכיי וקד קידה כמקובל ודמעות עומדות בזויות עיני. מי זאת? אני כותב במהירות על פתק ותוחב לידו של אבי הקומארי הצעירה. זוהי אחותי, קומארי דהראמה בג’אצ’אריה, הוא משיב בכתב ידו הקפדני. היא מעולם לא קיבלה מחזור ולכן נותרה לכהן בתפקיד.
הגילוי החדש טלטל אותי לחלוטין וגרם לי לשוחח על כך עם מקומיים רבים. מבלי שהתכוונתי לכך, קפצתי היישר אל תוך מעמקיה של תיבת פנדורה. לפי האמונה המקומית נפטר אביה כיוון שסגד לה פעם באופן שגוי. האם, סבתה של הקומארי הצעירה, דאגה כאלמנה לשני האחים ולכל גינוני פולחן הקומארי. למרות המתירנות המסוימת הנהוגה כלפי אלמנות בקרב הנווארים, ללא הבת הייתה הופכת לאלמנה עלובה. לפיכך אולי לא דיווחה על אף סימן הנוגע לקבלת מחזור, הסיחו לי מכרים ספקנים כשישבנו על כוס צ’אי.
ככל שחלף הזמן יצר הדבר ספיקות הולכים וגדלים. היו שציינו צלקות אבעבועות רוח על פניה והיו שראו תחבושות מגואלות בדם שהוצאו מהבית בחשאי והוטמנו. בינתיים מלאו לקומארי 30. למרות שעזרה בעבודות הבית, לא יצאה ממנו. מפגשה היחיד עם העולם היה הפולחן לה. ובנוכחות זרים ומבקרים היא מעולם לא דיברה. גם גודלה הפיסי עורר תרעומת, כיון שבאירועים חגיגיים נאלצו כמה גברים לשאתה. לעומת זאת טענו אחרים כי גודלה הוא התמזגות אמיתית עם אופי האלה. אילו לא חיפשו אחר סימנים להגיעו של המחזור והיא הייתה בעיניהם לאלה חזקה. בשנת 1989, כשהייתה בת 34 , חל שינוי. לאור היותה של אוכלוסיית פטאן חלוקה בין דעות שונות שהלכו והקצינו, הוחלט על עריכת בדיקה מקיפה ותחקיר מקיף לאם ולאלה הגדולה. בסופו של דבר סולקה הקומארי, אך כיוון שהאם מבחינתה טוענת לשגיאה, היא ממשיכה להחזיק את בתה כקומארי מבוגרת. היא אומנם אסורה בהופעה בזמן חגיגות ציבוריות ותחתיה מופיעה אחייניתה הצעירה שנבחרה בשנת 1990, אך עדיין מגיעים מאמינים לסגוד לה בחשאי. חבר הבוחנים זיהה חור בתנוך האוזן שנעשה בילדות. האם אישרה שאכן נעשה ניקוב, אך מבלי שירד דם.
הצבע האדום מלווה את פולחן הקומארי לכל אורכו. דם קורבנות שאיבדו את חייהם לכבודה של האלה הסגפנית, אודם הבגד, המסמל פוריות אצל זו שעדיין לא מסוגלת להרות, ודם המחזור, החותם את תפקידה של הנערה ככלי קיבול לרוח האלה והשבתה אל חיק החיים הפשוטים. האבסורדים הללו שלא לחלוטין ניתנים לתפישה, מרמזים אולי על הרעיון כי הפוטנציאל הגלום בדברים, עשוי להיות גדול מהמימוש עצמו.
על עוצמה נשית וטקסי טרום בגרות
בקרב הברהמינים בנפאל, נהוג לקיים טקסי נישואין מפוארים לנערות, הקודמים לקבלת המחזור. בקהילות הללו פוריות האישה, הגם שהיא חשובה לשם המשך השושלת, נוגדת את רעיון הסגפנות של הגבר, הנדרשת לשם טוהרה ובכל הנוגע לשמירה עליה. נראה שמכאן צמח גם רעיון שליטת הגבר במיניות האישה, בהיפוך מסוים למקובל ביהדות - מתוך הגנה עליו. ב'חוקי מאנו', קובץ חוקים עתיק, עוסקים בעיקר בחוקי שמירת טהרה. הנשים אינן עצמאיות אלא נתמכות על ידי הגברים כל חייהן (אבא, בעל, בנים). לפי עקרון זה, שליטה מגבירה את יכולת ההתרבות של האישה, אך בצורה מבוקרת ונכונה.
המיניות הנשית נתפשת ככוח שיכול להתפרץ כך שייפגע בבריאות הגבר ובמערך הקאסטות. נשים לא נשואות, אך בריאות פיזית, מסוכנות לכל מי שבא במגע איתן. אב שלא השיא את בתו טרם המחזור הראשון נחשב כמי שרצח עובר (ואולי כמי שלא ניצל את העוצמה כשעוד הייתה קיימת בפוטנציה?). נוכחותה של אישה כזו בבית נתפשה כעשויה לסכן את כל יושבי הבית ובעיקר את הגברים. גם קיום יחסי מין מחוץ לנישואין נחשב מסוכן. בהינדואיזם המסורתי קיים איסור להינשא לאלמנות וכך מושלטים מעצורים מחמירים על מיניות האישה והתרבותה.
בחברת הנוואר והניאר ( Nayar ) החוקים שונים לחלוטין: נישואי ילדה מתקיימים במקדש. ניתן להינשא בצורה מתירנית למדי לבני קאסטות שונות וגם להתגרש. בחברות אלו נהוג טקס נישואין מוקדם בין הנערות לבין האל, הקרוי איהי. במובנים רבים מדובר בטקס נישואין לכל דבר, בו מושאות הילדות לנריאנה או לקומארה - הלוחם הנצחי שאינו חושק בנשים. הנישואים מסיימים תקופת אי נישואין ובתולין, עם זאת אין הנערות נכנסות לקשר של ממש - הן נישאות לאל פרוש ואולי אף שונא נשים. בטקס מולבשות הילדות אדום, כולל אבקה וחינה על כפות הידיים והרגליים. קיום הטקס מבטיח לילדות הגנה ושמירה על בתוליהן עד נישואיהן ובאותה מידה שומרים עליהן מפני תווית האלמנות. כיצד? כמי שנשאה קודם לכן לאל, במות עליה בעלה לא תהפוך האישה לאלמנה. רעיון זה פותח פתח לנישואין ולגירושין - דבר מקובל בחברה הנווארית. מאותן סיבות לא נהוג בנפאל טקס הסאטי (התאבדות אלמנות בקפיצה למדורת שריפת בעליהן לאחר מות הבעל). על ידי מתן הבת לאל הופכים אותה רשאית לבחור גבר כרצונה ומפקידים אותה בידיו של פטרון שמימי, גברי, אך לא מיני, כזה ששומר על כוחה מבלי לנתב אותו לסגפנות עיקשת או לביטוי יכולות הפריון בפריצות.
מידע נוסף
כתבות נוספות
הקומארי ה"אקס-מלכותית" של פטאן
בעיר פטאן כבר אין מלך, אך הקומארי שלה עודנה נתפשת חשובה, לפחות בתחומי עירה. לאור הקשר שיצרתי עם משפחת הנערה אני מרגיש חופשי למדי לבוא וללכת, לצפות בפולחן המבקרים ולהתכתב עם אבי המשפחה, שהוא חירש אילם. הקומארי של פטאן ממשיכה לגור בביתה לאחר בחירתה, אך צריך לקדש בו חדר פרטי עבורה - לשינה ולאכילה (שכן מרגע בחירתה אסור לה לישון בסמיכות לאף אדם) וחדר נוסף לכיסאה ולטקסים. בן משפחה, בדרך כלל האב, משמש כפוג’ארי וסוגד לה כל בוקר. תלבושתה הבסיסית מחייבת אותה להיות לבושה אדום, עין שלישית קבועה על מצחה ושערה אסוף.
באחד מביקוריי בבית מציע לי האב להכיר את הקומארי הגדולה. אני פוסע אחריו אל חדר צידי קטן ובו לתדהמתי יושבת בצמצום, על כס הקטן מלהכיל את מידותיה, קומארי מבוגרת, בת למעלה מ- 40, שכל סימני יופי הנעורים חלפו ועברו ממנה כלא היו. הקשה מכל, הוא מבטה המזוגג. היא כאילו מביטה דרך פתחי עיניה אך אינה רואה דבר. האדישות אופפת את כל הווייתה, אדישות עצובה. אני כורע על ברכיי וקד קידה כמקובל ודמעות עומדות בזויות עיני. מי זאת? אני כותב במהירות על פתק ותוחב לידו של אבי הקומארי הצעירה. זוהי אחותי, קומארי דהראמה בג’אצ’אריה, הוא משיב בכתב ידו הקפדני. היא מעולם לא קיבלה מחזור ולכן נותרה לכהן בתפקיד.
הגילוי החדש טלטל אותי לחלוטין וגרם לי לשוחח על כך עם מקומיים רבים. מבלי שהתכוונתי לכך, קפצתי היישר אל תוך מעמקיה של תיבת פנדורה. לפי האמונה המקומית נפטר אביה כיוון שסגד לה פעם באופן שגוי. האם, סבתה של הקומארי הצעירה, דאגה כאלמנה לשני האחים ולכל גינוני פולחן הקומארי. למרות המתירנות המסוימת הנהוגה כלפי אלמנות בקרב הנווארים, ללא הבת הייתה הופכת לאלמנה עלובה. לפיכך אולי לא דיווחה על אף סימן הנוגע לקבלת מחזור, הסיחו לי מכרים ספקנים כשישבנו על כוס צ’אי.
ככל שחלף הזמן יצר הדבר ספיקות הולכים וגדלים. היו שציינו צלקות אבעבועות רוח על פניה והיו שראו תחבושות מגואלות בדם שהוצאו מהבית בחשאי והוטמנו. בינתיים מלאו לקומארי 30. למרות שעזרה בעבודות הבית, לא יצאה ממנו. מפגשה היחיד עם העולם היה הפולחן לה. ובנוכחות זרים ומבקרים היא מעולם לא דיברה. גם גודלה הפיסי עורר תרעומת, כיון שבאירועים חגיגיים נאלצו כמה גברים לשאתה. לעומת זאת טענו אחרים כי גודלה הוא התמזגות אמיתית עם אופי האלה. אילו לא חיפשו אחר סימנים להגיעו של המחזור והיא הייתה בעיניהם לאלה חזקה. בשנת 1989, כשהייתה בת 34 , חל שינוי. לאור היותה של אוכלוסיית פטאן חלוקה בין דעות שונות שהלכו והקצינו, הוחלט על עריכת בדיקה מקיפה ותחקיר מקיף לאם ולאלה הגדולה. בסופו של דבר סולקה הקומארי, אך כיוון שהאם מבחינתה טוענת לשגיאה, היא ממשיכה להחזיק את בתה כקומארי מבוגרת. היא אומנם אסורה בהופעה בזמן חגיגות ציבוריות ותחתיה מופיעה אחייניתה הצעירה שנבחרה בשנת 1990, אך עדיין מגיעים מאמינים לסגוד לה בחשאי. חבר הבוחנים זיהה חור בתנוך האוזן שנעשה בילדות. האם אישרה שאכן נעשה ניקוב, אך מבלי שירד דם.
הצבע האדום מלווה את פולחן הקומארי לכל אורכו. דם קורבנות שאיבדו את חייהם לכבודה של האלה הסגפנית, אודם הבגד, המסמל פוריות אצל זו שעדיין לא מסוגלת להרות, ודם המחזור, החותם את תפקידה של הנערה ככלי קיבול לרוח האלה והשבתה אל חיק החיים הפשוטים. האבסורדים הללו שלא לחלוטין ניתנים לתפישה, מרמזים אולי על הרעיון כי הפוטנציאל הגלום בדברים, עשוי להיות גדול מהמימוש עצמו.
על עוצמה נשית וטקסי טרום בגרות
בקרב הברהמינים בנפאל, נהוג לקיים טקסי נישואין מפוארים לנערות, הקודמים לקבלת המחזור. בקהילות הללו פוריות האישה, הגם שהיא חשובה לשם המשך השושלת, נוגדת את רעיון הסגפנות של הגבר, הנדרשת לשם טוהרה ובכל הנוגע לשמירה עליה. נראה שמכאן צמח גם רעיון שליטת הגבר במיניות האישה, בהיפוך מסוים למקובל ביהדות - מתוך הגנה עליו. ב'חוקי מאנו', קובץ חוקים עתיק, עוסקים בעיקר בחוקי שמירת טהרה. הנשים אינן עצמאיות אלא נתמכות על ידי הגברים כל חייהן (אבא, בעל, בנים). לפי עקרון זה, שליטה מגבירה את יכולת ההתרבות של האישה, אך בצורה מבוקרת ונכונה.
המיניות הנשית נתפשת ככוח שיכול להתפרץ כך שייפגע בבריאות הגבר ובמערך הקאסטות. נשים לא נשואות, אך בריאות פיזית, מסוכנות לכל מי שבא במגע איתן. אב שלא השיא את בתו טרם המחזור הראשון נחשב כמי שרצח עובר (ואולי כמי שלא ניצל את העוצמה כשעוד הייתה קיימת בפוטנציה?). נוכחותה של אישה כזו בבית נתפשה כעשויה לסכן את כל יושבי הבית ובעיקר את הגברים. גם קיום יחסי מין מחוץ לנישואין נחשב מסוכן. בהינדואיזם המסורתי קיים איסור להינשא לאלמנות וכך מושלטים מעצורים מחמירים על מיניות האישה והתרבותה.
בחברת הנוואר והניאר ( Nayar ) החוקים שונים לחלוטין: נישואי ילדה מתקיימים במקדש. ניתן להינשא בצורה מתירנית למדי לבני קאסטות שונות וגם להתגרש. בחברות אלו נהוג טקס נישואין מוקדם בין הנערות לבין האל, הקרוי איהי. במובנים רבים מדובר בטקס נישואין לכל דבר, בו מושאות הילדות לנריאנה או לקומארה - הלוחם הנצחי שאינו חושק בנשים. הנישואים מסיימים תקופת אי נישואין ובתולין, עם זאת אין הנערות נכנסות לקשר של ממש - הן נישאות לאל פרוש ואולי אף שונא נשים. בטקס מולבשות הילדות אדום, כולל אבקה וחינה על כפות הידיים והרגליים. קיום הטקס מבטיח לילדות הגנה ושמירה על בתוליהן עד נישואיהן ובאותה מידה שומרים עליהן מפני תווית האלמנות. כיצד? כמי שנשאה קודם לכן לאל, במות עליה בעלה לא תהפוך האישה לאלמנה. רעיון זה פותח פתח לנישואין ולגירושין - דבר מקובל בחברה הנווארית. מאותן סיבות לא נהוג בנפאל טקס הסאטי (התאבדות אלמנות בקפיצה למדורת שריפת בעליהן לאחר מות הבעל). על ידי מתן הבת לאל הופכים אותה רשאית לבחור גבר כרצונה ומפקידים אותה בידיו של פטרון שמימי, גברי, אך לא מיני, כזה ששומר על כוחה מבלי לנתב אותו לסגפנות עיקשת או לביטוי יכולות הפריון בפריצות.
מידע נוסף
כתבות נוספות
מידע נוסף
כתבות נוספות
 |
אודות הכותב
יותם יעקבסון, עוסק במחקר תרבותי במרחב הודו-טיבט ובתיעוד והדרכה לאורך נתיבי הסחר הקדומים באסיה (אינדונזיה, סרי-לנקה, הודו, בהוטאן, נפאל, טיבט, מונגוליה, מערב סין, אוזבקיסטאן, קירגיסטאן, גאורגיה, ארמניה, תורכיה וישראל) - שם התוודע לאורחות החיים המקומיים, לאמונות, להגות ולפולחן. מרצה במסגרות רבות, עורך סדנאות, ומפרסם כתבות וצילומים במגזינים שונים. מחבר הספרים "מסאלה" ו"הודו כי טוב" העוסקים בהודו, ו"חמצן דליל" העוסק בטיבט. האתר של יותם יעקבסון
|
