ארץ רדופת שדים:
מסע בטסמניה הקסומה
מאת: אמיר גור
חושך מסביב. הירח טרם זרח ואור הכוכבים הקלוש נבלע כליל בצמרות העצים שמעל. שמעתי רחש בין העצים ומדי פעם זוג של עיניים הבזיק בחשיכה. נהמה דקה, מעין צווחה זדונית החרידה אותי ושוב עיניים הבזיקו ונעלמו. מעולם לא ראיתי אותן קודם לכן ולמרות זאת ידעתי – אלו עיניים של שד...
האי טסמניה מדרום ליבשת אוסטרליה
האי טסמניה ( Tasmania ) שוכן מדרום ליבשת הדרומית אוסטרליה. למרות בידודו מהיבשת על ידי מיצר בס הידוע לשמצה (מעבר ל"מעלות הארבעים השואגות") האי, השייך לאוסטרליה, מיושב בכחצי מיליון תושבים וגם התיירות בו משגשגת. כבר למעלה מ- 10,000 שנה, מאז תום עידן הקרח האחרון, האי מבודד מהיבשת. במקום שבו הביטוי "שייקח אותך השד" מקבל משמעות קצת שונה מתפתחים כבר זמן רב עולם חי וצומח ייחודיים, שכמעט ולא הופרעו עד בואו של האדם הלבן.
בני האדם הראשונים שיישבו את האזור היו ה אבוריג'ינים, נודדים מטבעם, שכיתתו רגליהם מאסיה עד לדרום אוסטרליה. אבות האבוריג'ינים הגיעו כנראה מ פפואה ניו גיניאה וחצו רצועת ים צרה (היום מיצר טורס) אל צפון אוסטרליה, באמצעות רפסודות במבוק. אלא שבישימון האוסטרלי לא עמדו לרשותם החומרים לתיקון הרפסודות ובניית כלי שייט, והמעבר מאסיה היה חד כיווני. למרות התנאים הקשים ששררו ביבשת, האבוריג'ינים השכילו לנצל את משאבי הטבע ושגשגו בארץ החדשה. אחד השבטים היגר דרומה על גבי גשר יבשתי, והעפיל לטסמניה, שעוד טרם הייתה לאי נפרד. בשלהי עידן הקרח, נמסו הקטבים, מפלס הים עלה והאי בודד מהיבשת. אוכלוסיית האבוריג'ינים בטסמניה נפרדה מזו שביבשת, וכך גם אוכלוסיית בעלי החיים והצמחייה.
כתבה על האבוריג'נים בטסמניה
הר העריסה ואגם סנט קלייר באי טסמניה
.jpg)
טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לפרטים »
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת היעדים »
הפלגות לאנטארקטיקה לחצו לקבלת כל האפשרויות »
טרק אוברלנד
אל הפארק הגעתי, כמו אלפי מטיילים אחרים הפוקדים אותו מדי שנה, כדי לצעוד בטרק אוברלנד המפורסם (The Overland Trek), החוצה אותו מצפון לדרום לאורך 80 ק"מ ונחשב לאחד המסלולים היפים באוסטרליה. לאורכו נופים עוצרי נשימה, הכוללים את ההר הכי גבוה באי, האגם הכי עמוק ביבשת, יערות גשם, פסגות מושלגות ומגוון בעלי חיים, שאין לו מתחרים ביבשת הדרומית. אבל יותר מכל קיוויתי לראות שדים.
השד הטסמני הוא יונק הכיס הטורף, הגדול ביותר בעולם – תואר כבוד די מפוקפק, בהתחשב בעובדה שהוא בערך בגודל של כלב קוקר-ספנייל ממוצע. אבל לזכותו אפשר לומר שהוא מכוער, משמיע נהמות מחרידות, פעיל בשעות הקטנות של הלילה, אוכל נבלות ובעל מזג רע במיוחד. השד יודע למה הוא זכה לכינוי "שד".
השד הטסמני, טורף-כיס אנדמי לטסמניה (צילום: אמיר גור)
יונק לכל כיס
יונקי הכיס זוהי קבוצה מיוחדת של יונקים שהתפצלה מאילן היוחסין של יונקי השלייה בשלב מוקדם באבולוציה, לפני כ- 70 מיליוני שנה. תקופת ההיריון אצלם קצרה במיוחד והוולד הנולד הוא למעשה עובר חסר שלייה. אורכו בין סנטימטר בודד לשני סנטימטרים והוא זוחל עיוור לעבר פטמות אמו. בקנגורו האדום, למשל, גדול יונקי הכיס של ימינו, הוולד-עובר שאורכו סנטימטר אחד נדרש לזחול כשלושים סנטימטרים על בטן אמו, בטרם יגיע למנוחה והנחלה שבפטמתה. שם יבלה תקופה ארוכה, בדרך כלל מוגן על ידי כיס חיצוני שהוא למעשה קפל של העור החופה על בטן האם. תקופת ההנקה ארוכה מאד ועשויה להמשך עד מספר שנים, לעתים זמן רב אחרי שיעזוב הוולד את הכיס.
יונקי הכיס אינם המצאה אוסטרלית. בעבר הם היו נפוצים בכל חלקי גונדואנה, יבשת העל הדרומית, ולאחר שזו התפרקה נותרו מינים רבים גם ב אמריקה הדרומית ו אנטרקטיקה. אלא שבכל מקום שנפגשו יונקי-כיס עם יונקי-שלייה הפסידו הכיסנים בתחרות על מזון ואזורי מחייה. הם נעלמו כליל מאנטרקטיקה ובדרום אמריקה, לאחר המפגש עם צפון אמריקה, שרדו מינים מעטים בלבד.
באוסטרליה הם עדיין שגשגו עד לפני כמה אלפי שנים. אבל אז בא ה דינגו, כלב הבר האוסטרלי. הדינגו הצטרף לאבוריג'ינים במסעם בתור כלב חצי מבוית והיגר עמם לאוסטרליה. להצגתו של המין הפולשני ביבשת יונקי הכיס נודעה השפעה מכרעת על המינים המקומיים, ומינים רבים של יונקי כיס נכחדו מהיבשת. בעבר היו שדים, למשל, באזורים נרחבים בדרום אוסטרליה. למזלם של יונקי הכיס הטסמניים, לשם הדינגו מעולם לא הגיע.
כתבה על כלבי הדינגו באוסטרליה
וומבט – חיית כיס המזכירה חזיר או שפן או הכלאה של השניים (צילום: אמיר גור)
לא שדים ולא יער
את הערב הראשון שלי בטרק ביליתי מחוץ לבקתה החמימה, בחברת כובע צמר, פנס ומצלמה, מצפה למחול השדים שיתחיל. אבל לא שדים ולא יער – זכיתי לשכרי בצורת מספר וומבטים ששוטטו בין הגבעות. הוומבט, חזיר-בר אוסטרלי, יונק כיס מן הסתם, הוא אחד מבעלי החיים החביבים שיצא לי לפגוש. דומה לדובי ביישן, הוומבטים שמרו ממני מרחק בטוח אבל דאגו להתעניין אם יש לי משהו להציע. כמו יונקי כיס גדולים אחרים, אין להם ממש טורפים בטסמניה והאיום היחידי על קיומם הוא צמצום אזורי המחיה שלהם. הזקנים שבוומבטים אולי עוד הספיקו לראות בימי חלדם את הטורף האחרון שאיים עליהם – הזאב הטסמני .
הזאב הטסמני (Thylacine) הוא סיפור עצוב בפני עצמו וגם תעלומה שסופה נתון לדמיון. עד המאה ה- 19 שוטט טורף העל ויונק הכיס הזה בכל רחבי האי. ביבשת הוא נכחד זה מכבר, אבל בטסמניה, בעיקר הודות לאופי הנחבא והמסתורי שלו, הוא שרד היטב. אולם בחצי השני של המאה ה- 19 הושם פרס על ראשו. תושב האי שהיה מביא גופה של זאב טסמני, היה זכאי לסכום כסף נכבד מטעם הפרלמנט הטסמני. הציד וצמצום אזורי המחיה עשו את שלהם, ובתחילת המאה העשרים הזאב היה בעל חיים מבוקש מאד בגני חיות ברחבי העולם.
אלא שהזאבים לא הסתגלו היטב לחיים בשבי ובשנת 1936 מת הזאב הטסמני האחרון, בגן החיות בהוברט, בירת טסמניה. מאז ועד שנות ה- 2000 התקבלו דיווחים לא מאושרים, של איכרים, על מפגשים ליליים עם זאבים. פה ושם גם נראה היה שנצפו טביעות רגליים, אבל אינספור משלחות מדעיות שבילו זמן רב באזורי מחיה פוטנציאליים העלו חרס. כיום הזאב הטסמני נחשב ליונק הכיס היחיד שנכחד באי טסמניה בעידן המודרני.
זאב טסמני כפי שצייר William Home Lizars בשנת 1841
טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לפרטים »
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת היעדים »
הפלגות לאנטארקטיקה לחצו לקבלת כל האפשרויות »
מי קדם למי – הביצה או היונק?
גם את הלילות הבאים ביליתי בשיטוט מסביב לבקתות, תר באובססיביות אחר שדים. אם כל איכר טסמני שחשב ש"ראה זאב" אכן ראה אחד, הרי שאני ביליתי בחברת שדים מדי ערב. כל רשרוש עלים או גרגור של בעל חיים הצטייר בדמיוני כשייך לשד טסמני, אפילו אם הגיע מצמרות העצים בליווי משק כנפיים. לא לגמרי ידעתי מדוע אני אחוז דיבוק בעניין השדים, אולי רק משום שידעתי שהם נדירים לצפייה בטבע ואולי בגלל הזיקה המיוחדת שלהם לאי טסמניה. אבל מה שבטוח – יצאתי נשכר משיטוטיי הליליים.
ערב אחד נתקלתי ביונק מוזר אף יותר שאינו משתייך ליונקי הכיס אך גם לא ליונקי השלייה: קיפודן הנמלים האוסטרלי Tachyglossus aculeatus ) ) הוא נציג של קבוצה שלישית של יונקים, בעלי-הביב(Monotremata) . בקבוצה ייחודית זו נציגים באוסטרליה רק 3 סוגים: שני סוגי קיפודנים ומין נוסף שהוא תעלומה בפני עצמה – ברווזן שטוח הרגל ( Platypus ).
ברווזן (צילום: GNU )
ליונקי הביב פתח אחד שמשמש הן כפתח מין והן להפרשת צואה ושתן. הם היונקים היחידים שמטילים ביצים, המודגרות על ידי האם. הגורים שבוקעים מהביצה מלקקים חלב המופרש מנקבוביות על פני גוף האם. לברווזן האוסטרלי מספר תכונות ביזאריות נוספות שיוצרות רושם כאילו הוא מגלם אוסף של תכונות מכל עולם החי, כגון מקור ענקי, קרומי שחיה בין אצבעות הגפיים, קוצים נושאי ארס, זנב שטוח ורחב המשמש לשחייה ועוד. את הקיפודן שלי הפתעתי בזמן שטייל על השביל שבו פסעתי, כשהוא מחטט בעזרת חוטמו המאורך, ככל הנראה חופר באדמה בלהיטות אחר נמלים. כשהבחין בי הביישן נצמד לנקיק סלע והתכדר, מפנה אלי את קוציו החדים.
הנופים בפארק ובחלקים אחרים של טסמניה מתאפיינים בתצורות דרמטיות ומרשימות. בעבר התנשא מעל האי הר קרח ענקי שהגיע לגובה של 6,000 מטר, ועם התחממות כדור הארץ והמסתו גלשו גושי קרח אדירים אל הים ועיצבו את פני היבשה, חרצו ערוצים אדירים וצוקים חדים. עוד מהאחראים לעיצוב הנוף הם האבוריג'ינים עצמם, שנקטו בשיטת חקלאות באמצעות שריפת שדות ויערות, על מנת לעודד צמיחה ולבלוב של צמחיה צעירה. הרבה שדות עם צמחיה נמוכה ומישורים פתוחים בטסמניה הם תוצר החקלאות האבוריג'ינית.
קיפודן נמלים אוסטרלי (Tachyglossus aculeatus) "חיית-ביב" ייחודית שהיא יונק המטיל ביצה, בעל כיס לדגירה עליה והפרשות חלב להנקת הגור הבוקע ממנה. הקיפודן הוא יונק המסוגל לחיות גם בטמפרטורת גוף נמוכה מאד, וכחיית ביב, בעל פתח הפרשות/מין אחד בלבד (צילום: אמיר גור)
המוות רודף את היליד
"המוות רודף את היליד בכל מקום שהאירופאי דורך בו", כתב צ'רלס דרווין ברשמיו, בעת ביקור שערכה ה"ביגל" באוסטרליה ב- 1836. אחריתם של האבוריג'ינים בטסמניה טרגית בהרבה אף מגורלו של הזאב הטסמני. אלפי שנים שכנו האבוריג'ינים הטסמנים מבודדים מכל חברה אחרת, עד בואו של האדם הלבן. למעשה הם מחזיקים בשיא עולמי והיסטורי בבידוד אוכלוסיה אנושית – 10,000 שנה של קיום מנותק מהעולם החיצון (35 אלף שנה של התיישבות וכ- 10 אלפי שנה מאז נותק הגשר היבשתי לאוסטרליה).
האירופאי הראשון שגילה את טסמניה היה הספן ההולנדי אבל טסמן (Abel Janszoon Tasman), שביקר בה בשנת 1642 ועל שמו נקרא האי. אבל השם הזה ניתן רק כ- 150 שנה מאוחר יותר, והאי נודע אז בשם "ארץ ואן דימן" (V andemonian ). טסמן עצמו לא ידע כלל שמדובר באי, רק כמאה שנה מאוחר יותר הקיף הבריטי מתיו פלינדרז את טסמניה ובכך הוכיח שזהו בעצם אי מבודד.
המושבה הבריטית הראשונה, על האי הוברט (כיום בירת טסמניה), הוקמה כמושבת עונשין אליה נשלחו בני מעמד הפשיעה הבריטיים. מושבת העונשין הראשונה ביבשת אוסטרליה הייתה ב- New South Whales , בקרבתה התפתחה לימים העיר סידני. הפושעים שלא התאימו למושבה ב- New South Whales נשלחו להוברט שבטסמניה המבודדת, והתחנה הבאה משם הייתה לכלא השמור של פורט ארתור, בקצה לשון יבשה צרה ותלולה מזרחית להוברט.
ארץ ואן דימן הילכה אימים בקרב הנידונים הבריטים שנשלחו לגלות, ודי היה בשמה כדי לעורר חלחלה גם בקשוח שבפורעי החוק. בתחילת המאה ה- 19 הוקמו מושבות נוספות בטסמניה, כבר כמושבות חופשיות של תושבים שבחרו להגר מרצונם החופשי. כמו ביבשת, כך גם בטסמניה התייחסו המתיישבים לאדמות כבתוליות והתעלמו כליל מנוכחותם של הילידים. ג'יימס קוק , במסעו המפורסם על גבי האנדיוור, הניף את דגל בריטניה ביבשת אוסטרליה, סמל לכך שהוא טוען לבעלות על אדמה שאינה שייכת לאיש. הפירט הבריטי ויליאם דמפייר כתב: "תושבי הארץ הזו הם היצורים העלובים ביותר בעולם... אין הם נבדלים מחיות".
אולם בטסמניה, האבוריג'ינים השיבו במאבק מזוין לנוכח כיבוש האדמות הבריטי. אבל ככל שהתרבו המתיישבים הלבנים, החמושים בנשק חם, כך אפסו סיכויי הילידים ה"מקוריים". בהוראת מושל טסמניה דם הילידים הותר, ואף גויסו יחידות מתנדבים לחיסול שיטתי של המטרד. באמצע המאה ה- 19 הוגלו פליטי הילידים לאי פלינדרז שבמייצר בס, שם הוקם עבורם מחנה ריכוז מאולתר. בדומה לזאב, גם האבוריג'ינים לא הסתגלו היטב לחיים בשבי ובשנת 1876 נפטרה האבוריג'ינית הטסמנית טהורת הדם האחרונה, טרוגניני (Truganini) .
כתבה על האבוריג'נים בטסמניה
קנגרו – חיית הכיס הידועה ביותר (צילום: אמיר גור)
שד משחת
אז אבוריג'ינים וזאבים כבר אין כאן, ואני תליתי את תקוותי בשדים. גם הם ניצודו בעבר במספרים עצומים והיו על סף הכחדה אבל בניגוד לזאבים, אוכלוסיית השדים התאוששה יפה וכיום אין הם נדירים, גם אם נדירים לצפייה בטבע.
ליונק הכיס הזה דווקא יש כיס, בעל פתח אחורי ובו ארבע פטמות. כך שהוא מותאם ל"אחסון" של עד ארבעה גורים. לאחר 21 ימי היריון בלבד, מומלטים הגורים, מוכנסים לכיס ונצמדים לפטמה והם עתידים לבלות בכיס כארבעה חודשים. לאחר מכן יישארו עם אמם עוד מספר חודשים, בדרך כלל בתוך בול עץ חלול, עד שלבסוף יעזבו ויצאו לשוטט לבדם. ביסודו זהו טורף יחידאי וכשהם נפגשים באקראי, זה בדרך כלל סביב פגר של יונק גדול שמשך את תשומת לבם הרעבתנית. באירועים חברתיים כאלו הם יגלו רפרטואר מרשים של יללות, צווחות, פיהוקים החושפים סט של שיניים מפחידות, הפרשת ריחות דוחים ועוד כהנה וכהנה מצגים שנועדו לקבוע מדרג כוחות ללא שימוש באלימות. אבל גם אלימות יש, והשדים יודעים לפצוע זה את זה.
שקיעה טסמנית (צילום: אמיר גור)
לאחר שבוע בפארק הלאומי, הטרק מגיע לקיצו. אני לא מוותר על מפגש מהסוג השלישי והולך לצפות בשדים ב"פארק צפייה בשדים" בו מוחזקים שדים שנפגעו וחלקם יוחזרו לטבע ברגע שיוכלו. ובכל זאת, זכיתי לראות בשבעה ימים יותר בעלי חיים מקומיים מאשר ראיתי בשאר אוסטרליה בשלושה חודשים. ובנוסף זכיתי לנופים מדהימים, מסלולי הליכה מאתגרים וחברותא נעימה עם אנשים טובים שבאמצע הדרך. וחוץ מזה, הרי לא יצאתי לטרק בשביל לראות שדים, אלא בשביל לשפר את סיכויי לראות שדים, והרי בזה הצלחתי כמובן, ללא עוררין, הלא כן?
מידע נוסף
כתבות נוספות
כתבה על האבוריג'נים בטסמניה
הר העריסה ואגם סנט קלייר באי טסמניה
טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לפרטים » טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת היעדים » הפלגות לאנטארקטיקה לחצו לקבלת כל האפשרויות »
יונק לכל כיס
יונקי הכיס זוהי קבוצה מיוחדת של יונקים שהתפצלה מאילן היוחסין של יונקי השלייה בשלב מוקדם באבולוציה, לפני כ- 70 מיליוני שנה. תקופת ההיריון אצלם קצרה במיוחד והוולד הנולד הוא למעשה עובר חסר שלייה. אורכו בין סנטימטר בודד לשני סנטימטרים והוא זוחל עיוור לעבר פטמות אמו. בקנגורו האדום, למשל, גדול יונקי הכיס של ימינו, הוולד-עובר שאורכו סנטימטר אחד נדרש לזחול כשלושים סנטימטרים על בטן אמו, בטרם יגיע למנוחה והנחלה שבפטמתה. שם יבלה תקופה ארוכה, בדרך כלל מוגן על ידי כיס חיצוני שהוא למעשה קפל של העור החופה על בטן האם. תקופת ההנקה ארוכה מאד ועשויה להמשך עד מספר שנים, לעתים זמן רב אחרי שיעזוב הוולד את הכיס.
יונקי הכיס אינם המצאה אוסטרלית. בעבר הם היו נפוצים בכל חלקי גונדואנה, יבשת העל הדרומית, ולאחר שזו התפרקה נותרו מינים רבים גם ב אמריקה הדרומית ו אנטרקטיקה. אלא שבכל מקום שנפגשו יונקי-כיס עם יונקי-שלייה הפסידו הכיסנים בתחרות על מזון ואזורי מחייה. הם נעלמו כליל מאנטרקטיקה ובדרום אמריקה, לאחר המפגש עם צפון אמריקה, שרדו מינים מעטים בלבד.
באוסטרליה הם עדיין שגשגו עד לפני כמה אלפי שנים. אבל אז בא ה דינגו, כלב הבר האוסטרלי. הדינגו הצטרף לאבוריג'ינים במסעם בתור כלב חצי מבוית והיגר עמם לאוסטרליה. להצגתו של המין הפולשני ביבשת יונקי הכיס נודעה השפעה מכרעת על המינים המקומיים, ומינים רבים של יונקי כיס נכחדו מהיבשת. בעבר היו שדים, למשל, באזורים נרחבים בדרום אוסטרליה. למזלם של יונקי הכיס הטסמניים, לשם הדינגו מעולם לא הגיע.
כתבה על כלבי הדינגו באוסטרליה
וומבט – חיית כיס המזכירה חזיר או שפן או הכלאה של השניים (צילום: אמיר גור)
לא שדים ולא יער
את הערב הראשון שלי בטרק ביליתי מחוץ לבקתה החמימה, בחברת כובע צמר, פנס ומצלמה, מצפה למחול השדים שיתחיל. אבל לא שדים ולא יער – זכיתי לשכרי בצורת מספר וומבטים ששוטטו בין הגבעות. הוומבט, חזיר-בר אוסטרלי, יונק כיס מן הסתם, הוא אחד מבעלי החיים החביבים שיצא לי לפגוש. דומה לדובי ביישן, הוומבטים שמרו ממני מרחק בטוח אבל דאגו להתעניין אם יש לי משהו להציע. כמו יונקי כיס גדולים אחרים, אין להם ממש טורפים בטסמניה והאיום היחידי על קיומם הוא צמצום אזורי המחיה שלהם. הזקנים שבוומבטים אולי עוד הספיקו לראות בימי חלדם את הטורף האחרון שאיים עליהם – הזאב הטסמני .
הזאב הטסמני (Thylacine) הוא סיפור עצוב בפני עצמו וגם תעלומה שסופה נתון לדמיון. עד המאה ה- 19 שוטט טורף העל ויונק הכיס הזה בכל רחבי האי. ביבשת הוא נכחד זה מכבר, אבל בטסמניה, בעיקר הודות לאופי הנחבא והמסתורי שלו, הוא שרד היטב. אולם בחצי השני של המאה ה- 19 הושם פרס על ראשו. תושב האי שהיה מביא גופה של זאב טסמני, היה זכאי לסכום כסף נכבד מטעם הפרלמנט הטסמני. הציד וצמצום אזורי המחיה עשו את שלהם, ובתחילת המאה העשרים הזאב היה בעל חיים מבוקש מאד בגני חיות ברחבי העולם.
אלא שהזאבים לא הסתגלו היטב לחיים בשבי ובשנת 1936 מת הזאב הטסמני האחרון, בגן החיות בהוברט, בירת טסמניה. מאז ועד שנות ה- 2000 התקבלו דיווחים לא מאושרים, של איכרים, על מפגשים ליליים עם זאבים. פה ושם גם נראה היה שנצפו טביעות רגליים, אבל אינספור משלחות מדעיות שבילו זמן רב באזורי מחיה פוטנציאליים העלו חרס. כיום הזאב הטסמני נחשב ליונק הכיס היחיד שנכחד באי טסמניה בעידן המודרני.
זאב טסמני כפי שצייר William Home Lizars בשנת 1841
טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לפרטים »
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת היעדים »
הפלגות לאנטארקטיקה לחצו לקבלת כל האפשרויות »
מי קדם למי – הביצה או היונק?
גם את הלילות הבאים ביליתי בשיטוט מסביב לבקתות, תר באובססיביות אחר שדים. אם כל איכר טסמני שחשב ש"ראה זאב" אכן ראה אחד, הרי שאני ביליתי בחברת שדים מדי ערב. כל רשרוש עלים או גרגור של בעל חיים הצטייר בדמיוני כשייך לשד טסמני, אפילו אם הגיע מצמרות העצים בליווי משק כנפיים. לא לגמרי ידעתי מדוע אני אחוז דיבוק בעניין השדים, אולי רק משום שידעתי שהם נדירים לצפייה בטבע ואולי בגלל הזיקה המיוחדת שלהם לאי טסמניה. אבל מה שבטוח – יצאתי נשכר משיטוטיי הליליים.
ערב אחד נתקלתי ביונק מוזר אף יותר שאינו משתייך ליונקי הכיס אך גם לא ליונקי השלייה: קיפודן הנמלים האוסטרלי Tachyglossus aculeatus ) ) הוא נציג של קבוצה שלישית של יונקים, בעלי-הביב(Monotremata) . בקבוצה ייחודית זו נציגים באוסטרליה רק 3 סוגים: שני סוגי קיפודנים ומין נוסף שהוא תעלומה בפני עצמה – ברווזן שטוח הרגל ( Platypus ).
ברווזן (צילום: GNU )
ליונקי הביב פתח אחד שמשמש הן כפתח מין והן להפרשת צואה ושתן. הם היונקים היחידים שמטילים ביצים, המודגרות על ידי האם. הגורים שבוקעים מהביצה מלקקים חלב המופרש מנקבוביות על פני גוף האם. לברווזן האוסטרלי מספר תכונות ביזאריות נוספות שיוצרות רושם כאילו הוא מגלם אוסף של תכונות מכל עולם החי, כגון מקור ענקי, קרומי שחיה בין אצבעות הגפיים, קוצים נושאי ארס, זנב שטוח ורחב המשמש לשחייה ועוד. את הקיפודן שלי הפתעתי בזמן שטייל על השביל שבו פסעתי, כשהוא מחטט בעזרת חוטמו המאורך, ככל הנראה חופר באדמה בלהיטות אחר נמלים. כשהבחין בי הביישן נצמד לנקיק סלע והתכדר, מפנה אלי את קוציו החדים.
הנופים בפארק ובחלקים אחרים של טסמניה מתאפיינים בתצורות דרמטיות ומרשימות. בעבר התנשא מעל האי הר קרח ענקי שהגיע לגובה של 6,000 מטר, ועם התחממות כדור הארץ והמסתו גלשו גושי קרח אדירים אל הים ועיצבו את פני היבשה, חרצו ערוצים אדירים וצוקים חדים. עוד מהאחראים לעיצוב הנוף הם האבוריג'ינים עצמם, שנקטו בשיטת חקלאות באמצעות שריפת שדות ויערות, על מנת לעודד צמיחה ולבלוב של צמחיה צעירה. הרבה שדות עם צמחיה נמוכה ומישורים פתוחים בטסמניה הם תוצר החקלאות האבוריג'ינית.
קיפודן נמלים אוסטרלי (Tachyglossus aculeatus) "חיית-ביב" ייחודית שהיא יונק המטיל ביצה, בעל כיס לדגירה עליה והפרשות חלב להנקת הגור הבוקע ממנה. הקיפודן הוא יונק המסוגל לחיות גם בטמפרטורת גוף נמוכה מאד, וכחיית ביב, בעל פתח הפרשות/מין אחד בלבד (צילום: אמיר גור)
המוות רודף את היליד
"המוות רודף את היליד בכל מקום שהאירופאי דורך בו", כתב צ'רלס דרווין ברשמיו, בעת ביקור שערכה ה"ביגל" באוסטרליה ב- 1836. אחריתם של האבוריג'ינים בטסמניה טרגית בהרבה אף מגורלו של הזאב הטסמני. אלפי שנים שכנו האבוריג'ינים הטסמנים מבודדים מכל חברה אחרת, עד בואו של האדם הלבן. למעשה הם מחזיקים בשיא עולמי והיסטורי בבידוד אוכלוסיה אנושית – 10,000 שנה של קיום מנותק מהעולם החיצון (35 אלף שנה של התיישבות וכ- 10 אלפי שנה מאז נותק הגשר היבשתי לאוסטרליה).
האירופאי הראשון שגילה את טסמניה היה הספן ההולנדי אבל טסמן (Abel Janszoon Tasman), שביקר בה בשנת 1642 ועל שמו נקרא האי. אבל השם הזה ניתן רק כ- 150 שנה מאוחר יותר, והאי נודע אז בשם "ארץ ואן דימן" (V andemonian ). טסמן עצמו לא ידע כלל שמדובר באי, רק כמאה שנה מאוחר יותר הקיף הבריטי מתיו פלינדרז את טסמניה ובכך הוכיח שזהו בעצם אי מבודד.
המושבה הבריטית הראשונה, על האי הוברט (כיום בירת טסמניה), הוקמה כמושבת עונשין אליה נשלחו בני מעמד הפשיעה הבריטיים. מושבת העונשין הראשונה ביבשת אוסטרליה הייתה ב- New South Whales , בקרבתה התפתחה לימים העיר סידני. הפושעים שלא התאימו למושבה ב- New South Whales נשלחו להוברט שבטסמניה המבודדת, והתחנה הבאה משם הייתה לכלא השמור של פורט ארתור, בקצה לשון יבשה צרה ותלולה מזרחית להוברט.
ארץ ואן דימן הילכה אימים בקרב הנידונים הבריטים שנשלחו לגלות, ודי היה בשמה כדי לעורר חלחלה גם בקשוח שבפורעי החוק. בתחילת המאה ה- 19 הוקמו מושבות נוספות בטסמניה, כבר כמושבות חופשיות של תושבים שבחרו להגר מרצונם החופשי. כמו ביבשת, כך גם בטסמניה התייחסו המתיישבים לאדמות כבתוליות והתעלמו כליל מנוכחותם של הילידים. ג'יימס קוק , במסעו המפורסם על גבי האנדיוור, הניף את דגל בריטניה ביבשת אוסטרליה, סמל לכך שהוא טוען לבעלות על אדמה שאינה שייכת לאיש. הפירט הבריטי ויליאם דמפייר כתב: "תושבי הארץ הזו הם היצורים העלובים ביותר בעולם... אין הם נבדלים מחיות".
אולם בטסמניה, האבוריג'ינים השיבו במאבק מזוין לנוכח כיבוש האדמות הבריטי. אבל ככל שהתרבו המתיישבים הלבנים, החמושים בנשק חם, כך אפסו סיכויי הילידים ה"מקוריים". בהוראת מושל טסמניה דם הילידים הותר, ואף גויסו יחידות מתנדבים לחיסול שיטתי של המטרד. באמצע המאה ה- 19 הוגלו פליטי הילידים לאי פלינדרז שבמייצר בס, שם הוקם עבורם מחנה ריכוז מאולתר. בדומה לזאב, גם האבוריג'ינים לא הסתגלו היטב לחיים בשבי ובשנת 1876 נפטרה האבוריג'ינית הטסמנית טהורת הדם האחרונה, טרוגניני (Truganini) .
כתבה על האבוריג'נים בטסמניה
קנגרו – חיית הכיס הידועה ביותר (צילום: אמיר גור)
שד משחת
אז אבוריג'ינים וזאבים כבר אין כאן, ואני תליתי את תקוותי בשדים. גם הם ניצודו בעבר במספרים עצומים והיו על סף הכחדה אבל בניגוד לזאבים, אוכלוסיית השדים התאוששה יפה וכיום אין הם נדירים, גם אם נדירים לצפייה בטבע.
ליונק הכיס הזה דווקא יש כיס, בעל פתח אחורי ובו ארבע פטמות. כך שהוא מותאם ל"אחסון" של עד ארבעה גורים. לאחר 21 ימי היריון בלבד, מומלטים הגורים, מוכנסים לכיס ונצמדים לפטמה והם עתידים לבלות בכיס כארבעה חודשים. לאחר מכן יישארו עם אמם עוד מספר חודשים, בדרך כלל בתוך בול עץ חלול, עד שלבסוף יעזבו ויצאו לשוטט לבדם. ביסודו זהו טורף יחידאי וכשהם נפגשים באקראי, זה בדרך כלל סביב פגר של יונק גדול שמשך את תשומת לבם הרעבתנית. באירועים חברתיים כאלו הם יגלו רפרטואר מרשים של יללות, צווחות, פיהוקים החושפים סט של שיניים מפחידות, הפרשת ריחות דוחים ועוד כהנה וכהנה מצגים שנועדו לקבוע מדרג כוחות ללא שימוש באלימות. אבל גם אלימות יש, והשדים יודעים לפצוע זה את זה.
שקיעה טסמנית (צילום: אמיר גור)
לאחר שבוע בפארק הלאומי, הטרק מגיע לקיצו. אני לא מוותר על מפגש מהסוג השלישי והולך לצפות בשדים ב"פארק צפייה בשדים" בו מוחזקים שדים שנפגעו וחלקם יוחזרו לטבע ברגע שיוכלו. ובכל זאת, זכיתי לראות בשבעה ימים יותר בעלי חיים מקומיים מאשר ראיתי בשאר אוסטרליה בשלושה חודשים. ובנוסף זכיתי לנופים מדהימים, מסלולי הליכה מאתגרים וחברותא נעימה עם אנשים טובים שבאמצע הדרך. וחוץ מזה, הרי לא יצאתי לטרק בשביל לראות שדים, אלא בשביל לשפר את סיכויי לראות שדים, והרי בזה הצלחתי כמובן, ללא עוררין, הלא כן?
מידע נוסף
כתבות נוספות
כתבה על כלבי הדינגו באוסטרליה
הזאב הטסמני (Thylacine) ה
אלא שהזאבים לא הסתגלו היטב לחיים בשבי ובשנת 1936 מת הזאב הטסמני האחרון, בגן החיות בהוברט, בירת טסמניה. מאז ועד שנות ה- 2000 התקבלו דיווחים לא מאושרים, של איכרים, על מפגשים ליליים עם זאבים. פה ושם גם נראה היה שנצפו טביעות רגליים, אבל אינספור משלחות מדעיות שבילו זמן רב באזורי מחיה פוטנציאליים העלו חרס. כיום הזאב הטסמני נחשב ליונק הכיס היחיד שנכחד באי טסמניה בעידן המודרני.
טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לפרטים » טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת היעדים » הפלגות לאנטארקטיקה לחצו לקבלת כל האפשרויות »
מי קדם למי – הביצה או היונק?
גם את הלילות הבאים ביליתי בשיטוט מסביב לבקתות, תר באובססיביות אחר שדים. אם כל איכר טסמני שחשב ש"ראה זאב" אכן ראה אחד, הרי שאני ביליתי בחברת שדים מדי ערב. כל רשרוש עלים או גרגור של בעל חיים הצטייר בדמיוני כשייך לשד טסמני, אפילו אם הגיע מצמרות העצים בליווי משק כנפיים. לא לגמרי ידעתי מדוע אני אחוז דיבוק בעניין השדים, אולי רק משום שידעתי שהם נדירים לצפייה בטבע ואולי בגלל הזיקה המיוחדת שלהם לאי טסמניה. אבל מה שבטוח – יצאתי נשכר משיטוטיי הליליים.
ערב אחד נתקלתי ביונק מוזר אף יותר שאינו משתייך ליונקי הכיס אך גם לא ליונקי השלייה: קיפודן הנמלים האוסטרלי Tachyglossus aculeatus ) ) הוא נציג של קבוצה שלישית של יונקים, בעלי-הביב(Monotremata) . בקבוצה ייחודית זו נציגים באוסטרליה רק 3 סוגים: שני סוגי קיפודנים ומין נוסף שהוא תעלומה בפני עצמה – ברווזן שטוח הרגל ( Platypus ).
ברווזן (צילום: GNU )
ליונקי הביב פתח אחד שמשמש הן כפתח מין והן להפרשת צואה ושתן. הם היונקים היחידים שמטילים ביצים, המודגרות על ידי האם. הגורים שבוקעים מהביצה מלקקים חלב המופרש מנקבוביות על פני גוף האם. לברווזן האוסטרלי מספר תכונות ביזאריות נוספות שיוצרות רושם כאילו הוא מגלם אוסף של תכונות מכל עולם החי, כגון מקור ענקי, קרומי שחיה בין אצבעות הגפיים, קוצים נושאי ארס, זנב שטוח ורחב המשמש לשחייה ועוד. את הקיפודן שלי הפתעתי בזמן שטייל על השביל שבו פסעתי, כשהוא מחטט בעזרת חוטמו המאורך, ככל הנראה חופר באדמה בלהיטות אחר נמלים. כשהבחין בי הביישן נצמד לנקיק סלע והתכדר, מפנה אלי את קוציו החדים.
הנופים בפארק ובחלקים אחרים של טסמניה מתאפיינים בתצורות דרמטיות ומרשימות. בעבר התנשא מעל האי הר קרח ענקי שהגיע לגובה של 6,000 מטר, ועם התחממות כדור הארץ והמסתו גלשו גושי קרח אדירים אל הים ועיצבו את פני היבשה, חרצו ערוצים אדירים וצוקים חדים. עוד מהאחראים לעיצוב הנוף הם האבוריג'ינים עצמם, שנקטו בשיטת חקלאות באמצעות שריפת שדות ויערות, על מנת לעודד צמיחה ולבלוב של צמחיה צעירה. הרבה שדות עם צמחיה נמוכה ומישורים פתוחים בטסמניה הם תוצר החקלאות האבוריג'ינית.
קיפודן נמלים אוסטרלי (Tachyglossus aculeatus) "חיית-ביב" ייחודית שהיא יונק המטיל ביצה, בעל כיס לדגירה עליה והפרשות חלב להנקת הגור הבוקע ממנה. הקיפודן הוא יונק המסוגל לחיות גם בטמפרטורת גוף נמוכה מאד, וכחיית ביב, בעל פתח הפרשות/מין אחד בלבד (צילום: אמיר גור)
המוות רודף את היליד
"המוות רודף את היליד בכל מקום שהאירופאי דורך בו", כתב צ'רלס דרווין ברשמיו, בעת ביקור שערכה ה"ביגל" באוסטרליה ב- 1836. אחריתם של האבוריג'ינים בטסמניה טרגית בהרבה אף מגורלו של הזאב הטסמני. אלפי שנים שכנו האבוריג'ינים הטסמנים מבודדים מכל חברה אחרת, עד בואו של האדם הלבן. למעשה הם מחזיקים בשיא עולמי והיסטורי בבידוד אוכלוסיה אנושית – 10,000 שנה של קיום מנותק מהעולם החיצון (35 אלף שנה של התיישבות וכ- 10 אלפי שנה מאז נותק הגשר היבשתי לאוסטרליה).
האירופאי הראשון שגילה את טסמניה היה הספן ההולנדי אבל טסמן (Abel Janszoon Tasman), שביקר בה בשנת 1642 ועל שמו נקרא האי. אבל השם הזה ניתן רק כ- 150 שנה מאוחר יותר, והאי נודע אז בשם "ארץ ואן דימן" (V andemonian ). טסמן עצמו לא ידע כלל שמדובר באי, רק כמאה שנה מאוחר יותר הקיף הבריטי מתיו פלינדרז את טסמניה ובכך הוכיח שזהו בעצם אי מבודד.
המושבה הבריטית הראשונה, על האי הוברט (כיום בירת טסמניה), הוקמה כמושבת עונשין אליה נשלחו בני מעמד הפשיעה הבריטיים. מושבת העונשין הראשונה ביבשת אוסטרליה הייתה ב- New South Whales , בקרבתה התפתחה לימים העיר סידני. הפושעים שלא התאימו למושבה ב- New South Whales נשלחו להוברט שבטסמניה המבודדת, והתחנה הבאה משם הייתה לכלא השמור של פורט ארתור, בקצה לשון יבשה צרה ותלולה מזרחית להוברט.
ארץ ואן דימן הילכה אימים בקרב הנידונים הבריטים שנשלחו לגלות, ודי היה בשמה כדי לעורר חלחלה גם בקשוח שבפורעי החוק. בתחילת המאה ה- 19 הוקמו מושבות נוספות בטסמניה, כבר כמושבות חופשיות של תושבים שבחרו להגר מרצונם החופשי. כמו ביבשת, כך גם בטסמניה התייחסו המתיישבים לאדמות כבתוליות והתעלמו כליל מנוכחותם של הילידים. ג'יימס קוק , במסעו המפורסם על גבי האנדיוור, הניף את דגל בריטניה ביבשת אוסטרליה, סמל לכך שהוא טוען לבעלות על אדמה שאינה שייכת לאיש. הפירט הבריטי ויליאם דמפייר כתב: "תושבי הארץ הזו הם היצורים העלובים ביותר בעולם... אין הם נבדלים מחיות".
אולם בטסמניה, האבוריג'ינים השיבו במאבק מזוין לנוכח כיבוש האדמות הבריטי. אבל ככל שהתרבו המתיישבים הלבנים, החמושים בנשק חם, כך אפסו סיכויי הילידים ה"מקוריים". בהוראת מושל טסמניה דם הילידים הותר, ואף גויסו יחידות מתנדבים לחיסול שיטתי של המטרד. באמצע המאה ה- 19 הוגלו פליטי הילידים לאי פלינדרז שבמייצר בס, שם הוקם עבורם מחנה ריכוז מאולתר. בדומה לזאב, גם האבוריג'ינים לא הסתגלו היטב לחיים בשבי ובשנת 1876 נפטרה האבוריג'ינית הטסמנית טהורת הדם האחרונה, טרוגניני (Truganini) .
כתבה על האבוריג'נים בטסמניה
קנגרו – חיית הכיס הידועה ביותר (צילום: אמיר גור)
שד משחת
אז אבוריג'ינים וזאבים כבר אין כאן, ואני תליתי את תקוותי בשדים. גם הם ניצודו בעבר במספרים עצומים והיו על סף הכחדה אבל בניגוד לזאבים, אוכלוסיית השדים התאוששה יפה וכיום אין הם נדירים, גם אם נדירים לצפייה בטבע.
ליונק הכיס הזה דווקא יש כיס, בעל פתח אחורי ובו ארבע פטמות. כך שהוא מותאם ל"אחסון" של עד ארבעה גורים. לאחר 21 ימי היריון בלבד, מומלטים הגורים, מוכנסים לכיס ונצמדים לפטמה והם עתידים לבלות בכיס כארבעה חודשים. לאחר מכן יישארו עם אמם עוד מספר חודשים, בדרך כלל בתוך בול עץ חלול, עד שלבסוף יעזבו ויצאו לשוטט לבדם. ביסודו זהו טורף יחידאי וכשהם נפגשים באקראי, זה בדרך כלל סביב פגר של יונק גדול שמשך את תשומת לבם הרעבתנית. באירועים חברתיים כאלו הם יגלו רפרטואר מרשים של יללות, צווחות, פיהוקים החושפים סט של שיניים מפחידות, הפרשת ריחות דוחים ועוד כהנה וכהנה מצגים שנועדו לקבוע מדרג כוחות ללא שימוש באלימות. אבל גם אלימות יש, והשדים יודעים לפצוע זה את זה.
שקיעה טסמנית (צילום: אמיר גור)
לאחר שבוע בפארק הלאומי, הטרק מגיע לקיצו. אני לא מוותר על מפגש מהסוג השלישי והולך לצפות בשדים ב"פארק צפייה בשדים" בו מוחזקים שדים שנפגעו וחלקם יוחזרו לטבע ברגע שיוכלו. ובכל זאת, זכיתי לראות בשבעה ימים יותר בעלי חיים מקומיים מאשר ראיתי בשאר אוסטרליה בשלושה חודשים. ובנוסף זכיתי לנופים מדהימים, מסלולי הליכה מאתגרים וחברותא נעימה עם אנשים טובים שבאמצע הדרך. וחוץ מזה, הרי לא יצאתי לטרק בשביל לראות שדים, אלא בשביל לשפר את סיכויי לראות שדים, והרי בזה הצלחתי כמובן, ללא עוררין, הלא כן?
מידע נוסף
כתבות נוספות
האירופאי הראשון שגילה את טסמניה היה הספן ההולנדי
ארץ ואן דימן הילכה אימים בקרב הנידונים הבריטים שנשלחו לגלות, ודי היה בשמה כדי לעורר חלחלה גם בקשוח שבפורעי החוק. בתחילת המאה ה- 19 הוקמו מושבות נוספות בטסמניה, כבר כמושבות חופשיות של תושבים שבחרו להגר מרצונם החופשי. כמו ביבשת, כך גם בטסמניה התייחסו המתיישבים לאדמות כבתוליות והתעלמו כליל מנוכחותם של הילידים.
אולם בטסמניה, האבוריג'ינים השיבו במאבק מזוין לנוכח כיבוש האדמות הבריטי. אבל ככל שהתרבו המתיישבים הלבנים, החמושים בנשק חם, כך אפסו סיכויי הילידים ה"מקוריים". בהוראת מושל טסמניה דם הילידים הותר, ואף גויסו יחידות מתנדבים לחיסול שיטתי של המטרד. באמצע המאה ה- 19 הוגלו פליטי הילידים לאי פלינדרז שבמייצר בס, שם הוקם עבורם מחנה ריכוז מאולתר. בדומה לזאב, גם האבוריג'ינים לא הסתגלו היטב לחיים בשבי ובשנת 1876 נפטרה האבוריג'ינית הטסמנית טהורת הדם האחרונה, טרוגניני
כתבה על האבוריג'נים בטסמניה
שד משחת
אז אבוריג'ינים וזאבים כבר אין כאן, ואני תליתי את תקוותי בשדים. גם הם ניצודו בעבר במספרים עצומים והיו על סף הכחדה אבל בניגוד לזאבים, אוכלוסיית השדים התאוששה יפה וכיום אין הם נדירים, גם אם נדירים לצפייה בטבע.
ליונק הכיס הזה דווקא יש כיס, בעל פתח אחורי ובו ארבע פטמות. כך שהוא מותאם ל"אחסון" של עד ארבעה גורים. לאחר 21 ימי היריון בלבד, מומלטים הגורים, מוכנסים לכיס ונצמדים לפטמה והם עתידים לבלות בכיס כארבעה חודשים. לאחר מכן יישארו עם אמם עוד מספר חודשים, בדרך כלל בתוך בול עץ חלול, עד שלבסוף יעזבו ויצאו לשוטט לבדם. ביסודו זהו טורף יחידאי וכשהם נפגשים באקראי, זה בדרך כלל סביב פגר של יונק גדול שמשך את תשומת לבם הרעבתנית. באירועים חברתיים כאלו הם יגלו רפרטואר מרשים של יללות, צווחות, פיהוקים החושפים סט של שיניים מפחידות, הפרשת ריחות דוחים ועוד כהנה וכהנה מצגים שנועדו לקבוע מדרג כוחות ללא שימוש באלימות. אבל גם אלימות יש, והשדים יודעים לפצוע זה את זה.
שקיעה טסמנית (צילום: אמיר גור)
לאחר שבוע בפארק הלאומי, הטרק מגיע לקיצו. אני לא מוותר על מפגש מהסוג השלישי והולך לצפות בשדים ב"פארק צפייה בשדים" בו מוחזקים שדים שנפגעו וחלקם יוחזרו לטבע ברגע שיוכלו. ובכל זאת, זכיתי לראות בשבעה ימים יותר בעלי חיים מקומיים מאשר ראיתי בשאר אוסטרליה בשלושה חודשים. ובנוסף זכיתי לנופים מדהימים, מסלולי הליכה מאתגרים וחברותא נעימה עם אנשים טובים שבאמצע הדרך. וחוץ מזה, הרי לא יצאתי לטרק בשביל לראות שדים, אלא בשביל לשפר את סיכויי לראות שדים, והרי בזה הצלחתי כמובן, ללא עוררין, הלא כן?
מידע נוסף
כתבות נוספות
כתבות נוספות
 |
אודות הכותב אמיר גור - מוביל ומדריך טיולי ספארי צלילה ושייט, ומתאים תכניות טיול לקבוצות ולמטיילים עצמאיים. ביולוג ימי בהכשרתו, כתב וצלם תת-ימי, מחבר הספר "מתחת למים - 44 אתרי צלילה בישראל" וכותב בלוג צלילה עתיר תוכן. |
אמיר עונה לשאלותיכם בפורום מומחי תיירות
