www.goTravel.co.il
הכתבה מעניינת? שלחו אותה בדואר למי שתרצו

הקש בתיבה את רצף האותיות המופיע למטה:



מסע צייד בעקבות הזאב המונגולי
מאת: פרץ גלעדי


זה היה אמור להיות מאמר מקצועי, אבל זה איננו בדיוק כך. קשה, כמעט בלתי אפשרי, לכתוב מאמר שכזה, לאו דווקא בגלל המגבלות שלי ככותב אך זהו כן סיפור על מסע ציד, בעקבות הזאב המונגולי.


זהו סיפור על חיה אמיתית, ציידים נועזים וגם אגדות עם, שכולו קודש לאחד מבעלי החיים הנפלאים שקיימים על פני האדמה - הזאב האפור המונגולי.



איך צדים זאבים מונגולים? מתוך הסרט 
הזאב האחרון (Wolf Totem)

 

מדוע מונגוליה?

לפני כשנתיים שהיתי במדינת מינסוטה שבארצות הברית בהשתלמות הקשורה בלכידת זאבים. למדתי הרבה, בין השאר גם על כך שבמונגוליה נמצא זאב אפור במספרים אדירים, ושהציד שם מותר כל השנה. החלטתי לנסות ולהגיע למונגוליה, לראות את הזאבים, לצאת לציד עם ציידים מקומיים ולנסות וללמוד את הבעיות הקשות שגורמים הזאבים לעדרי אנשי ערבות מונגוליה. לאחר מאמצים, בירורים והתכתבויות מתישות, יצרתי קשר עם צייד זאבים מהטובים שבמונגוליה ועם חוקרת במכון לחקר הקרקע והצומח, שהסכימה ללוות אותי, לתרגם ולארגן את המסע. חברת "טלעד" מימנה את הוצאות המסע ואת צילומו של סרט טלוויזיה, שאותו הפיקה חברת "סרטי בית". כך יצאנו. עמית גורן הבמאי, איתן חריס הצלם ואנוכי, עמוסים לעייפה בציוד צילום, מקווים לנצל את תנאי מזג האוויר הנוחים של הקיץ במונגוליה.

 


עיר הבירה אולן בטור (A), העיר דרחאן (B) ושמורת אגם חובסגול (C)



המזרח הרחוק




 

מי את מונגוליה?

לא ידענו הרבה על מונגוליה. ידענו רק שבשנת 1990 השתחררה מונגוליה מלפיתתה ברית המועצות לשעבר, והפכה להיות עצמאית. ידענו שלא צפוף שם, בלשון המעטה. במונגוליה חיים 3 מיליון תושבים על שטח עצום, המשתרע על פני כמיליון וחצי קמ"ר (אורכה של מונגוליה 2,200 קילומטרים), כלומר, מדובר בצפיפות ממוצעת של אדם וחצי לקילומטר מרובע. בבירת המדינה, אולן-בטור (Ulaanbaatar), מתגוררים כ -1.3 מיליון תושבים. בכל אחת מהערים השניה והשלישית בגודלן - ארדנט (Erdenet) ודרחאן (Darkhan), מתגוררים כ- 80 אלף תושבים. בערי מונגוליה כולן מתגוררים כ- 2.5 מיליון תושבים. השאר, כחצי מיליון, הם נוודים אמיתיים, הנודדים בערבות האין-סופיות עם עדריהם.
כתבה על פסטיבל הנוודים הגדול

במונגוליה חיים 18 שבטים, המדברים כל אחד בניב משלו, אך השפה הרשמית היא מונגולית.
מונגוליה נקראת גם "ארץ השמיים הכחולים" בגלל הצבע הכחול העז המאפיין את השמיים.

קשה לקבל נתונים מדויקים מהמונגולים על החיות בתחומי ארצם. לפחות בתנאי המסע שאותו עברנו. על פי התחקיר שערכתי, נראה לי שבמונגוליה מגדלים 30 מיליון בעלי חיים ביתיים - עיזים,  כבשים, פרות, יאקים, סוסים וגמלים. בעלי חיים אלה גדלים במרחבי הערבות העצומות של מונגוליה ובאזורי הטייגה המיוערים. זוהי פרנסתם הבלעדית של הנוודים, הנודדים מאזור לאזור בהתאם לתנאי מזג האוויר והמרעה. העדרים אינם ניזונים מתוספות מזון, אלא רק מהמרעה שבטבע. גם בחורף הקר מוצאים בעלי החיים אוכלי העשב את מזונם מתחת לשלג, דבר המעיד על כושר הישרדות גבוה בהרבה מזה שאנו מכירים בארץ. 
כתבה על אתרי טבע במרכז מונגוליה
 

זאב אפור
זאב אפור (צולם במיניסוטה ארה"ב - פרץ גלעדי)

 

קשה לצוד זאבים בקיץ (ובחורף לא תרצו להיות במונגוליה...)

בורמה בדרלין (Burma Badalyn) מהמכון החקלאי לחקר הצומח והקרקע במונגוליה, קיבלה את פנינו בשדה התעופה של אולן-בטור. יחד עמה חיכו לנו שני ג'יפים רוסיים סגורים וקטנים, שנראו כמי שראו ימים טובים יותר. העמסנו את הציוד הרב על ג'יפ אחד, ונדחסנו כולנו לתוך הג'יפ השני. נהגנו המוביל היה בטג'רגל (Batjargal) מורה דרך וצייד מהטובים שבמונגוליה. בטג'רגל למד את רזי הציד מאביו, צייד ותיק בן 60. למשפחה יש כבר דור שלישי של ציידי זאבים. בנו של בטג'רגל, בן 20, הולך גם הוא בדרכי אביו וסבו.

יצאנו מאולן-בטור לכוון העיר דרחאן, כ- 220 קילומטרים מצפון-מערב לאולן בטור. על פי המלצת בטג'רגל, החלטנו להתרכז בניסיונות הציד באזור דרחאן, ללון בשטח ולחזור מדי יומיים-שלושה לדרחאן כדי להצטייד במזון ולטעון את המכשירים הדורשים טעינה. כך שוטטנו בערבות וביערות המחט של מונגוליה, כשבטג'רגל נושא את הרובה הצ'כי החצי אוטומטי שלו בהיכון. מדי פעם עצרנו את הרכב, צעדנו למקום גבוה כדי להשקיף על הנוף, אבל זאבים - אין. בקיץ קשה לצוד זאבים, משום שהם מסתתרים ביערות. בחורף הם נעים יותר בשטח בגלל מחסור במזון, ועקבותיהם ניכרים היטב בשלג.

למחרת החליט בטג'רגל לצרף אליו ציידים נוספים ולצאת למתקפת ציד. 
הגענו ל"גר" (אוהל המגורים) של משפחה קזאחית מוסלמית. בולוק ביי, ראש המשפחה, אירח אותנו למופת והראה לנו את חיית המחמד שלו - עיט סלעים שאולף לצוד שועלים, ארנבות ואפילו גורי זאבים. בעל העיט נתן לי כבוד השמור רק לאורחים חשובים - להאכיל מידי את העוף המסכן.



ציד מונגולי עם זאב אפור (צילום: פרץ גלעדי)
 

פרס כספי על כל זאב שניצוד

ציד זאבים הוא עניין רציני במונגוליה. הציד מותר בכל רחבי המדינה, במשך כל השנה וללא הגבלה.  הציידים מקבלים ממושל האזור תחמושת ומלכודות רגל, ובלבד שיהרגו זאבים רבים ככל האפשר. באזורים רבים מקבלים הציידים מהמושלים פרס כספי בסך 20 עד 50 דולר על כל זאב שהם צדים,  סכום לא מבוטל אם מתחשבים בעובדה שמשכורת ממוצעת עומדת על כ- 50 דולר לחודש. לזה אפשר לצרף גם סכום נאה אותו ניתן לקבל תמורת הפרווה.

בתקופת השלטון הסובייטי חויבה כל משפחה שגידלה עדרי צאן ובקר, לצוד מספר מסוים של זאבים מדי שנה!

כדי להשיג רישיון ציד יש לעבור מבחן, ולשלם אגרה. שלא כזאבים, שאר החיות מוגנות,  ומותר לצוד אותן תמורת תשלום ובעונות מסוימות בלבד. צייד שנתפס כשהוא צד אייל, שהוא בעל חיים מוגן, עלול להישלח לכלא לתקופה של עד שלוש שנים, רובהו יוחרם, והוא ייקנס בסכום של 300 אלף טוגריק (כ- 400 דולר). על צייד לא חוקי של צבי ישלם העבריין קנס בן 10,000 טוגריק (כ- 15 דולר). ככל שמשקל החיה הניצודה גדול יותר, כך גבוה יותר העונש.

בסופו של דבר נאספו עשרה ציידים. הם באו רכובים על סוסים, בג'יפים, על גבי אופנוע וברגל. מגוון כלי הציד משקף את יכולתו הכלכלית של הצייד. היו שם רובי קלצ'ניקוב, רובים רוסיים חצי אוטומטיים, רובים צ'כיים ורובי ציד. הציידים נפרסו בשטח, חלקם התחבאו במארב ואחרים סיירו בשטח והשמיעו קולות, צעקות ויללות במטרה להבריח זאבים מתוך היער אל השטח הפתוח.

כך עשינו ימים אחדים, מצאת החמה ועד צאת הנשמה, בערב. אל יקל הדבר בעיניכם להגיע לערב. בקיץ המונגולי השמש שקעה בשעה 11 בלילה. והזאבים? נראה לי שהם לעגו לנו. 
 

צידים מונגולים
צידים מונגולים - כלי הנשק מעיד על יכולתו הכלכלית של הצייד  (צילום: פרץ גלעדי)






 

לא זאבים ולא יער...

בטג'רגל החליט לנקוט בשיטה אחרת: פיתיון, מלכודות ומארב. לעת ערב לקחנו עז חיה, וקשרנו אותה בחבל ליתד ברזל שננעצה באדמה. בטג'רגל הביא מלכודות רגל גדולות וחזקות, שיכולות לדעתי לעצור גם פיל. הוא הציב מלכודת אחת על פי שיטתו, ואני הצבתי מלכודת רגל "שלנו", על פי הניסיון שרכשתי בגולן. אחד הציידים מאוהל המגורים המקומי נשאר ליד המלכודת, ואנו המשכנו כל הלילה לחפש זאבים בעזרת זרקור. התוצאה: לא זאבים ולא יער. אף אחד לא בא.

למחרת החלטנו לגייס שוב את הציידים, ולצאת למתקפת ציד באזור מיוער אחר. שוב התפרסנו ברגל, ברכב ועל גבי סוסים. שכבתי במארב עם שאר אנשי הצוות בתוך יער מחטני שורץ יתושים וחרקים דמויי מסוקי קרב. לאחר שעות אחדות השמיע אחד הציידים צעקה. הזדקפנו מן המארב וראינו זאב גדול יוצא בריצה מהיער ונמלט לשטח הפתוח. בטג'רגל ירה מיד, לא פגע, והחל לדלוק אחר הזאב. הוא ירה עוד שתי יריות, וכפי הנראה אחד הקליעים פגע בזאב, אך החיה הערמומית נמלטה ליער. שום דבר לא הועיל. לא החיפושים, לא השריקות, לא היללות, היריות, הקיטורים, הסיגריות והוודקה. הזאב נעלם. ראיתי כתמי דם על העשב, ועל כן הצעתי לציידים לחפש אותו על פי סימני הדם, אך הם אמרו לי שנוהג זה אינו מקובל במונגוליה. חזרנו לגר מאוכזבים לקבלת שבת מונגולית טיפוסית.
 

קבלת שבת מונגולית

מהי קבלת שבת זו? קודם כל שוחטים עז לכבוד האורחים. השתתפותי בשחיטת העז הקנתה לי את לבם של המקומיים, כאילו הפכתי אחד משלהם. את דם העז הגישו לכלבים, כך, לטענתם, הכלבים נקשרים יותר לבעלי החיים הביתיים ומגינים עליהם, לקראת חשיכה התיישבנו במעגל בתוך ה"גר", על שטיחים המונחים על הקרקע, במרכז הייתה קערה ענקית מלאה במאכלים ובמשקאות: סוט צ'אה  (Sutte Chae) - תה מונגולי מלוח, ארול (Erol) - גבינה מיובשת; לאבשה (Lavsha) - בשר כבש מבושל עם בצק, לכל אלה מצטרף שימינך (Shiminach) - משקה אלכוהולי העשוי יוגורט חלב סוסות,  מאנטו (Manto) - לחם מונגולי עשוי כעוגיות (כדאי להיזהר שאיזו עוגייה לא תיפול לכם על הרגל), יוגורט נפלא והעיקר - וודקה. הרבה וודקה.

רק אבי המשפחה ישב על מיטה. הנשים עמדו במעגל החיצוני כדי לשרת אותנו. על יריעת ה"גר" היו תלויות מדליות שאבי המשפחה השיג בתחרויות רכיבה על סוסים ובהצטיינות בגידולם ולידם פרוות זאבים ושועלים שהשתלבו היטב באווירה. לאחר שאכלנו בשר ויוגורט כדבעי, יצק אחד הנוכחים וודקה לכוס גדולה, והעבירה בין המסובים במעגל. על פי כללי הטכס לגם כל אחד מאתנו בתורו "שלוק" אדיר מהכוס ומיד פצח בשיר. עמית "גנב" לי את השיר היחיד שאני מסוגל לשיר מבלי לזייף (הבה נגילה), ואני, המום מנטל הוודקה, נזכרתי בעיט המסכן שקשור בחוץ ושרתי את שירו של אריק איינשטין "עוף גוזל". כך נמשכו הסעודה, השירה והשתייה במשך שעות אחדות. אחת הילדות פצחה בריקוד מלווה בנגינת דומבור (Dombor) - ה"גיטרה" המקומית. איתן הצטרף עם חלילו ושירת רועים נשמעה ברחבי מונגוליה.

כטוב ליבנו בוודקה ניהלנו דו-שיח ער על ציד זאבים. הציידים גיחכו בנימוס כשסיפרתי להם על מספרם הזעום יחסית למונגוליה, של הזאבים שאנו מתמודדים אתם בישראל, אבל גילו עניין רב באמצעים שאנו נוקטים כדי למנוע טריפות. הם הסכימו שצריך למנוע מהזאבים לטרוף חיות בית, באמצעים אחרים מלבד ציד, אבל לא על חשבון המגדלים. אני בהחלט מבין ללבם. נווד בודד, שעדריו הם כל מה שיש לו עלי אדמות, לא יוכל להתקיים אם לא יגן על בעלי החיים שלו.

 

מבט מונגולי
אבי המשפחה ישב על מיטה והנשים עמדו במעגל החיצוני כדי לשרת אותנו (צילום: יובל נעמן)

 

על זאבים ואמונות טפלות

לאחר הסעודה לקחנו שוב עז, וקשרנו אותה במרחק מה מה"גר" כפיתיון. סברנו לתומנו שעז תמשוך זאבים בפעיותיה, אבל העז שמרה על משמעת לילה ושתקה כדג. אנו שכבנו במארב, מאחורי סלע.  אני עם הזרקור, איתן עם המצלמה, עמית עם ציוד הקול ובטג'רגל עם הרובה. עיניו של הצייד נעו ללא הרף. מדי פעם פלט מספר לחישות שהעידו על הלחץ והתסכול שבו היה נתון, באותו לילה לא קרה דבר ראוי לציון.

למחרת החלטנו לנסוע לאזור הכפר בולג (Buleg) בו שמענו שהתגלתה מאורת זאבים פעילה. צייד מקומי הוליך אותנו לגבעת חול חשופה בשיפולי יער. אכן, הייתה שם מערה גדולה ובה פתח מרכזי צר מאוד ועוד כארבעה פתחים צדדיים. תחבנו מוט עץ ארוך לתוך הפתח וגלינו שאורך המחילה עולה על חמישה מטרים. הצייד המקומי הצית אש וכיוון עשן רב מהמדורה אל המערה מתוך כוונה להבריח את הזאבים, אבל בגלל העשן לא יכולנו לראות דבר. שוב יצאנו במפח נפש. בלית ברירה מצאנו פינה נוחה "לפתוח שולחן" על האדמה, וכל אחד מהמשתתפים הוציא את מרכולתו. הציידים,  חלקם בישיבה, חלקם בשכיבה וחלקם על הסוסים, בצעו ופרסו פרוסות בשר ונקניק מכל סוגי הבשרים שאוכלים כל הזמן וכל היום במונגוליה - כבש, עז, פרה, סוס, גמל ויאק. עמית ואיתן הוסיפו שוקולד שנקנה בדיוטי פרי ביחד עם וודקה, אני הוספתי צנצנות דבש (תוצרת בית, עבודה עברית) שהבאתי מהגליל, ובטג'רגל הניח עוגיות קרש מרסקות שיניים. מכל סוג מזון ומשקה הושלך מעט לאוויר - מנחה לאלים להצלחה בציד.

במשך שהותנו במונגוליה שמענו סיפורים רבים על זאבים. מהסיפורים האלה למדנו עד כמה מורכב יחסם של התושבים לבעל החיים הזה: הם שונאים אותו, פוחדים ממנו ומעריכים את תכונותיו. המונגולים מאמינים, למשל, שיש בכוחו של בשר הזאב ועצמותיו לרפא מחלות. הבשר טוב כנגד מחלות קיבה, ואת העצמות כדאי לטחון ולהניח על הגוף כסגולה לבריאות. הנחת לשון הזאב על החזה טובה כנגד אסטמה ומחלות שונות. המונגולים מאמינים שכל מי שרואה זאב, מזלו מובטח למשך שנה תמימה. רק אדם שיש לו יותר מזל מזאב, יכול להרוג זאב. המונגולים טוענים בתוקף שזאבים אינם מסתפקים בטריפת טרפם במקום שבו צדו אותו. הם לוקחים טלאים וגדיים חיים למאורותיהם כדי ללמד את הגורים כיצד לטרוף. דעה זו שמעתי כמה פעמים, לא רק מציידים אלא גם מביולוג העוסק בחקר זאבים. שמעתי גם, אמנם בהססנות, סיפורים על זאבים שחוטפים ילדים.

הסיפורים הללו מלהיבים ציידים, ואלה רבים מאוד במונגוליה. חלקם חובבים, המסתפקים בציד לשם ספורט בסופי שבוע, אבל יש גם כמה עשרות ציידים מקצוענים, שצדים זאבים לפרנסתם. בטג'רגל,  ציידנו המתוסכל, צד עד היום 200 זאבים במשך 20 שנות פעילותו, יש לו סיפורי ציד לרוב. הוא ידע לספר על פעם אחת שבה זיהה זאב מרחוק על פי הבל פיו, ירה בו ופגע. זאב אחר הוא צד על פי עינו הזוהרת בלילה. צייד מנוסה אינו מתקשה לזהות עין זאב בלילה.

רכיבה מונגולית
רכיבה מונגולית  (צילום: יובל נעמן)

 

כמה צאצאים יש במשפחת זאבים ממוצעת?

ניסיתי לברר כמה זאבים יש במונגוליה. על פי נתוני המרכז הבינלאומי לחקר הזאבים (Intemational Wolf Center) במינסוטה, ארצות הברית, יש במונגוליה כ- 30 אלף זאבים. המספרים ששמעתי מהמקומיים מדברים על בין 100 אלף למיליון זאבים. ביולוג שמורת חובסגול (Khövsgöl) בגבול סיביר, טען שבשמורה המשתרעת על 330 קמ"ר חיים כ- 300 זאבים. צייד ותיק ומשכיל סיפר לי שבמונגוליה ניצודו בין השנים 1945-1949 45 אלף זאבים! בשנים 1990-1998, בתקופת מונגוליה העצמאית, ניצודו "רק" 11 אלף זאבים באזור דרחאן לבדו! נראה כי בינתיים אוכלוסיית הזאב האפור במדינה שומרת על יציבות.
* על אגם חובסגול בכתבה על 
אתרי הטבע במרכז מונגוליה

במונגוליה קיימת גם אוכלוסייה קטנה מאוד של זאב אדום. משפחת זאבים ממוצעת כוללת בדרך כלל זוג בוגרים ו- 10 צאצאים. בצפון המדינה, הזאב הדומיננטי של הלהקה (המכונה בלשון המדע "אלפא") הוא זכר קבוע. בדרום מונגוליה המצב הפוך, ובלהקה שולטת נקבה קבועה. שאר הזאבים נודדים כרווקים ומחפשים לעצמם טריטוריות משלהם. טריטוריות הזאב בצפון המדינה (בחובסגול) הן בנות כ- 70 קמ"ר למשפחה. כושר התנועה של הזאב אדיר, הוא יכול לנוע בלילה אחד למרחק 60 קילומטרים בחיפוש אחר מזון. משקלו של זכר ממוצע 60-40 ק"ג, ושל נקבה 40-30 ק"ג. הזאבים מסתתרים בתוך מאורות באדמה ובין הסלעים באזור ההרים.

עונת ההמלטות חלה בחודשים מרץ ואפריל. רק הנקבה מטפלת בגורים, אשר יוצאים מהמאורה לראשונה בגיל חודשיים. הם עוזבים את המשפחה בגיל שישה חודשים, ועד אז מקנים להם הוריהם את מיומנות הטריפה בכך שהם מאמנים אותם לטרוף יצורים חיים שהם מביאים למאורה. זאב מגיע לבגרות מינית בגיל שנה עד שנה וחצי. משך חייו בטבע בין 10-13 שנים. הזאבים אוכלים בדרך כלל בכל יום. בחורף הם עולים להרים, ובקיץ יורדים למקומות שבהם יש עדרים. בחורף הם טורפים בעיקר חיות בר כמו איילים, צבאים, מרמוטים (מרמיטות) וארנבות.

מחודש מאי מתקיים בכל אזור יום ציד שבועי, במהלכו מתכנסים ציידים מהסביבה כדי לצוד זאבים ולזכות בתשלום ממושל האזור.

 

מרמיטה, מהמכרסמים הרבים ברחבי מונגוליה
טרף קל - מרמיטה, מהמכרסמים הרבים ברחבי מונגוליה.
ההורים מביאים אותן לגורים הרכים שבמאורה כדי לאמן אותם בציד 
 (צילום: יובל נעמן)







 

כלבים וזאבים - מי מגרש את מי?

הזאבים נוהגים לטרוף בקבוצות של שלושה או ארבעה. בדרך כלל הם נוהגים לטרוף בלילה. שיטת הטריפה היא להפריד את הקורבן מהעדר ולתקוף אותו בנשיכות ובחניקה בצוואר, אותה שיטה שקיימת אצל זאבי ישראל. להקת זאבים יכולה לקטול כך חמש כבשים או עזים בלילה ולחזור למאורותיהם שביער. זאב יכול לטרוף גם עגל, סייח או פרה וסוסה בוגרות בעת המלטה. הזאבים אוכלים כמות רבה של מזון בשטח והם מקיאים את המזון במאורה למען הגורים. לדעת אנשי הרשות לשמירת הטבע במונגוליה, 80% מכלל הזאבים, טורפים בעלי חיים מבויתים. קשה לדעת כמה בעלי חיים נטרפים. באזור שמורת חובסגול נטרפו בשנה האחרונה כעשרת אלפי בעלי חיים ביתיים.

הנזק הממוצע למשפחה מגיע למיליון טוגריק (כ- 1200 דולר) בשנה! כדי להתגבר על הבעיה ננקטים כמה אמצעים, מלבד הציד. בעבר ניסו המונגולים להרעיל זאבים, אבל החיות החכמות נמנעו מלאכול את הפיתיונות ומי שנפגעו היו בעיקר הכלבים המקומיים. אחת משיטות ההגנה היא שימוש בכלבים המגינים על העדר. הכלבים שומרי העדרים במונגוליה הם גדולים ושחורים, בעלי שני כתמים בהירים מעל העיניים ומכאן שמם; כלב ארבע העיניים. הבעיה היא שהכלבים פוחדים מהזאבים ואינם מתקיפים אותם, גם אם הם עולים עליהם בהרבה במספרם. כמה כלבים ביחד לא יתקיפו אפילו זאב בודד, אבל הם ינבחו ללא הפסקה ויזעיקו את הרועה התורן, שמבלה את הלילה בשינה עם העדר.  שיטה אחרת היא גידור המכלאות, אך זה נעשה בצורה חובבנית ולא יעילה. הגדרות, כמובן, אינן מחושמלות. המדינה מפצה בצורה חלקית את המגדלים הנפגעים באמצעות חברת הביטוח שלה, ומספקת להם מלכודות וגדרות.

חקר הזאבים במונגוליה, לפחות על פי מה שנמסר לי, נמצא בחיתוליו, והמעקב מתבצע ללא הצמדת משדרים לצווארם. קשה לי להסיק מסקנות חד משמעיות מהביקור במונגוליה. נפשו של שומר הטבע במונגוליה חצויה. מצד אחד צריך להגן על הזאבים, ומצד שני צריך לאפשר לחקלאים להתפרנס. במהלך הביקור התבררו לי שתי עובדות: ראשית, הציד העצום שנערך בזאבים במונגוליה אינו פותר את בעיית הטריפות אלא רק מקטין אותה. שנית, כדי לעזור לחקלאים למנוע טריפות מבלי לפגוע יותר מדי בזאבים, מישהו חייב לקחת אחריות. קטונתי מלקבוע מי יעשה זאת, אבל חייבים לעשות ככל האפשר כדי "להפריד כוחות" בין הזאב לבעלי החיים הביתיים. יש לעזור לנוודים בהקמת מכלאות טובות, לספק להם כלבי הגנה טובים ולחקור את התנהגות הזאבים. זהו תהליך קשה ויקר,  שדורש גם שינוי עמוק במחשבה ובמסורת המונגוליים. רק כך יוכלו המגדלים לחיות בכבוד כפי שעשו מימים ימימה, והזאבים יתקיימו במספרים שהשטח הטבעי יכול לשאת. אולי אז יתקיים החזון: "וגר זאב עם כבש ב'גר'.."
כתבה על שמורות טבע במרכז מונגוליה

 עוזניות שחורות מנקות שרידי טרף זאבים
עוזניות שחורות מנקות שרידי טרף שהשאירו הזאבים  (צילום: יובל נעמן)


מידע נוסף
לינה במונגוליה - השוואת מחירים והזמנות

כתבות נוספות
היכרות עם מונגוליה
פסטיבל הנוודים הגדול
אתרי הטבע במרכז מונגוליה
שמורות טבע במרכז מונגוליה
טיולים במערב מונגוליה
מונגוליה - נדודים לנצח

 

תודות לעמית גורן ויעוד לבנון מחברת "סרטי בית", חברת "טלעד", "תנובה", אביגדור הירשפלד - מומחה חקלאי של משרד החוץ, חברת "שירונימו" על תרומת ציוד הקמפינג, דינה וינשטיין ומושון גבאי מהרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים.






פרץ גלעדי
 
אודות הכותב
פרץ גלעדי, פקח רשות הטבע והגנים ברמת הגולן, חי ונושם אקולוגיה ושימור טבע. מסעותיו בעולם מתמקדים בלימוד הטבע וכיצד שומרים עליו, ביעדים בהם הוא מבקר.

לקריאת כתבות נוספות של פרץ








מספר צפיות: 11143
2372