אנטארקטיקה עם ילדים    

הפלגה לאנטארקטיקה עם ילדים
מאת: נטע טרגל-שמואלי


נפלתם על הראש? רק שם עוד לא הייתם? אלו רק חלק מהתגובות שקיבלנו, כשסיפרנו למשפחה וידידים על החלטתנו לנסוע לאנטארקטיקה עם הילדים. אך ברגע שנפלה ההחלטה - לא היתה דרך חזרה.


שנים של קריאת ספרים, צפייה בסרטים ומעקב אחר מסעותיהם של שקלטון [1] - הגיבור המשפחתי, סקוט ואמונדסן [2], גרמו לגברים במשפחתי לחלום על המסע לאנטארקטיקה, מבלי להתחשב במחאות המיעוט הנשי במשפחה. כך יצא שכמעט שנה מראש התחלנו לתכנן את אחד המסעות המגבשים והמסעירים ביותר שיצאנו אליהם כמשפחה.
1 / 9
2 / 9
3 / 9
4 / 9
5 / 9
6 / 9
7 / 9
8 / 9
9 / 9

פינגווינים וילדים - שילוב מצוין! (צילום: נטע טרגל-שמואלי)
שחיית בוקר - פינגווינים מקדמים את פנינו (צילום: אמיר גור)
מי שם לב לעוזר הצלם הצעיר שנותן עצות מהצד?? (צילום: אמיר גור)
אנטרקטיקה מלאה סצנות הוריות, כמו זו (צילום: אמיר גור)
ספינתנו הענקית נראית כננס קטן לעומת הקרחונים (צילום: אמיר גור)
בן נוער מתבגר שאין לו כח לקום בבוקר... מכירים? (צילום: אמיר גור)
סקרנות הדדית בשני צדי התמונה (צילום: אמיר גור)
לא להאמין שמדובר במדבר הגדול בעולם... (צילום: אמיר גור)
גוזלים בוגרים בשלבי בשלות שונים (צילום: אמיר גור)
לרשימת ההפלגות לאנטארקטיקה לחצו כאן >>

הדרך הארוכה לאנטארקטיקה

מספר ספינות יוצאות להפלגות לאנטארקטיקה בחודשי הקיץ הדרומי, החל מאמצע נובמבר עד סוף פברואר. הן נושאות עמן מספר מצומצם של מטיילים סקרנים ואנשי צוות - שרובם אנשי מחקר ואקדמיה.
המסעות, היוצאים מדרום אמריקה, נמשכים 11 עד 20 יום. המסעות הקצרים יותר חוצים את מעבר דרייק (Drake Passage) ומגיעים ל"אצבע" של אנטארקטיקה, חצי האי האנטארקטי המתמשך לכיוון ארץ האש ומכונה "הפנינסולה" (Peninsula). המסעות הארוכים יותר עוברים גם דרך איי פוקלנד (Falkland) ואיי ג'ורג'יה הדרומית (South Georgia).
ההגעה לאושוואיה (Ushuaia), נקודת היישוב הדרומית ביותר בארגנטינה, ממנה יוצאות ההפלגות, כרוכה בדרך כלל בשלוש טיסות. מי שזמנו בידו יכול לשלב טיול בארץ האש היפה והמרתקת ובאושוואיה החביבה, בזמן שהוא ממתין לבוא הספינה.
המסלול לאנטארקטיקה
מפת מסלול המסע (באדיבות: חברת Quark)

מספר עובדות מעניינות על אנטארקטיקה

שטחה של אנטארקטיקה הוא 14 מיליון קמ"ר, כמעט כגודלה של יבשת דרום אמריקה.
זו היבשת היחידה שהניחו שקיימת עוד לפני שהתגלתה: אם בצפון יש יבשה, אז גם בדרום צריכה להיות כזו, כדי שהעולם לא "ייפול" על צדו - כך חשבו חכמי העולם העתיק. הם כינו אותה "טרה אוסטרליס אינקוגניטה", כלומר "היבשת הדרומית הלא ידועה".
החורף נמשך מאפריל עד ספטמבר, ובמהלכו שוררת עלטה והטמפרטורות מגיעות למינוס 90 מעלות. הקיץ - מאוקטובר עד מרץ.
למרות שאנטארקטיקה מכוסה קרח, היא אחת המדבריות הגדולים על פני כדור הארץ, בשל כמות המשקעים הנמוכה. כלומר - למרות מה שנהוג לחשוב - לא יורדים בה גשמים ושלג עז.
95% מהיבשת מכוסים בקרח, המגיע במקומות מסוימים לעובי של עד 4 ק"מ (!).
הראשון שהגיע לקוטב הדרומי היה רואלד אמונדסן הנורבגי (14.12.1911), וכחודש אחריו הגיע רוברט סקוט האנגלי (17.1.1912), שלא הצליח לחזור, מאחר והוא ואנשיו קפאו למוות בסופה משתוללת.
באנטארקטיקה חיים רק מדענים ומבקרים מזדמנים. בתחנת אמונדסן-סקוט (Amundsen–Scott), על שמם של שני המגלים, שוהים כ- 240 איש.
אמנת אנטארקטיקה נחתמה ב- 1959, במטרה לדאוג שהיבשת תשמש אך ורק למטרות מחקר ושלום.

לרשימת ההפלגות לחצו כאן >>
קרחונים בדרך לאנטארקטיקה
קרחונים בדרך לאנטארקטיקה (צילום: נטע טרגל-שמואלי)

סקרנות הילדים מפיגה את חשש הצוות

מסע קניות הציוד היה ארוך בהרבה מהמסע לאנטארקטיקה. תחתונים וגופיות חמים, חליפות סקי שהצלחנו לשנורר מחברים, מכנסים ומעילים אטומים למים, כובעי צמר, צעיפים, כפפות מכל הסוגים והמינים, משקפיים בעלות יכולת מוגברת לסינון קרני שמש, חגורת הצלה לבן הצעיר (8), מגפיים משובחים לבן הבכור (13) - אטומים למים ולשלג ובעלי פרווה פנימית, שקיות חימום ועוד מיני המצאות שונות ומשונות, שאולי יעשו לנו את החיים מעט פחות קפואים.
ילדים אינם מחזה נפוץ במסעות לאנטארקטיקה. ונאלצנו להתעקש ולחתום על מספר מסמכים - עקב רצוננו לצרף את בננו בן השמונה וחצי. ציוד שהמבוגרים מקבלים מהחברה (מעילים, מגפיים, חגורות הצלה) נדרשנו לקנות. מעבר לכך, היחס לילדים היה מעולה ונדמה לי שהחשש של המארחים התפוגג ברגע שהם הרגישו בהתלהבות ובסקרנות העצומה שהפגינו הילדים במשך כל המסע.
כתבה עם מידע מעשי על הפלגות לאנטארקטיקה
כלב ים באנטארקטיקה גושי קרח ענקיים, אנטארקטיקה
מראות אנטארקטיקה, סקרננות הילדים הפיגה את חששות הצוות (צילום: נטע טרגל-שמואלי)

ילד שלא מאיים על פינגווינים

עוד פריבילגיה לילדים... בננו הבכור נבחר על ידי ג'יימי, הביולוג הימי והמדריך החביב עלינו, להדגים לאנשי המשלחת את ההתנהלות הנכונה בקרבת הפינגווינים: אסור להתקרב אליהם, יש להעניק להם זכות קדימה במסלולי ההליכה וכאשר מצלמים אותם יש להתכופף לגובה שלהם, כדי לא לאיים עליהם. ילדים, כאשר מתדרכים אותם נכון, מטבעם אינם מאיימים על העופות הללו, שכן מידותיהם קטנות יותר משל מבוגרים (בדרך כלל...), והם מסוגלים להתנהלות עדינה וסבלנית. הם אינם "עושים הכל" כדי להשיג את התמונה שבה הם חושקים ופשוט עומדים ומתבוננים.

בחודש דצמבר כבר מתחילה עונת הרבייה שלהם והזכרים אצים ומתרוצצים כשבמקורם אבנים קטנות, אותן הם מטילים על ערמת האבנים העתידה לשמש כקן משפחתי. אלו שעדיין לא אתרו בת זוג מתאימה, משרבבים מקורם לשמיים בקריאות גבריות ובזמר נוגה שאמורים למשוך את הנקבות הרווקות.
במכירה הפומבית שהתקיימה בספינה לטובת הצלת האלבטרוסים, רכשתי במיטב כספי (40$) את הזכות להעיר בבוקר המחרת את נוסעי המשלחת. בני הצעיר גויס למשימה והשקים קום, כדי להודיע באנגלית ובעברית במערכת הכריזה: "יאללה תקומו כבר". לא היה קץ לגאוותו ולאושר שפעולה זו מילאה אותו.
זהירות פינגווינים חוצים
פינגוינים באנטארקטיקה, זכות קדימה במסלול (צילום: נטע טרגל-שמואלי)


קורסים מקוונים




שירים ברוסית ומקום של כבוד על גשר הפיקוד

אחת מחברות השייט המובילות באנטארקטיקה, שמאפשרות טיולים ביבשת ולא רק ביקורים חטופים, היא חברת קווארק (Quark). גם אנחנו בחרנו בחברה זו והפלגנו בספינת ה"אקדמיק יופה" (Akademik Ioffe), אנייה צבאית ממוצא רוסי, שהוסבה לאניית מחקר. היא אינה מפוארת ומתאימה "רק" ל- 150 נוסעים ואנשי צוות (זאת להבדיל מספינות הקרוז שעל סיפוניהן אלפי תיירים), אך מצוידת בחדרי הרצאות טובים, סיפון עליון וגשר פיקוד, ממנו ניתן להשקיף לכל עבר והכניסה אליו חופשית בכל שעה. הצוות הרוסי, המשיט את האנייה, חביב ומסביר פנים. בני הצעיר התחבב במיוחד על אנשי הצוות, בשל שליטתו המוחלטת בשירי גן הילדים הרוסיים, שלימדה אותו בשעתו הגננת יבגניה. יתרון זה על פני שאר הנוסעים העניק לנו מקום של כבוד בגשר הפיקוד.
צוות המדריכים של ה"אקדמיק יופה" מורכב ממדענים, שהגיעו מכל קצוות תבל, ומאחד אותם "השיגעון לדבר". כולם חוקרים נושאים הקשורים באנטארקטיקה ומיטיבים לספר על מחקריהם ולענות לשאלות משתתפיי המשלחת הסקרנים. הנושאים הפופולריים הם חיי הפינגווינים, כלבי הים, הלווייתנים, שרשרת המזון בים הדרומי וביבשת (מסתבר שהקריל, החסילון הקטן, מהווה בעצם את הבסיס לכל החי בים הדרומי), צפרות ומעקב אחר התמעטות האלבטרוסים, ההיסטוריה של גילוי היבשת והמסעות לקוטב הדרומי ועוד נושאים רבים ומרתקים. ההרצאות ניתנות בשפה האנגלית ובמבטאים שונים ומשונים... כדי שגם הילדים יהנו מהתכנים יש צורך לשבת איתם ולתרגם סימולטנית. גם אם מפספסים מעט, התמונות הנלוות משלימות את הסיפור.
קרחונים בדרך לאנטארקטיקה
מקום של כבוד על גשר הפיקוד, הדרך לאנטארקטיקה (צילום: נטע טרגל-שמואלי)

טקס מלחיץ לפני הירידה ליבשת

לפני הירידה המרגשת לביקורים ביבשת הבלתי נודעת, מקבלים תדרוך מקיף, שמטרתו לשמור על היבשת מפני כל זיהום אקולוגי. את הבגדים, המעילים והתיקים יש לשאוב היטב בשואב אבק. את המגפיים יש לשטוף בחומר חיטוי בכל פעם שיורדים ליבשת. אסור להשאיר ביבשת דבר, אף לא פיסת נייר ובודאי שלא שאריות אורגניות. לא אחת ראינו אנשים שכמעט סיכנו את חייהם במרדף אחרי טישיו סורר. לרשות כל מי שנזקק לשירותים, עומד הזודיאק התורן ובו מדריך שנכון להסיע לספינה בכל רגע נתון.
טקס הלבוש לקראת הירידה ליבשת די מלחיץ. כל לוח הזמנים של המסע גמיש ונתון לשינויים רבים, בהתאם לתהפוכות מזג האוויר. בשל כך גם ההתראה על ירידה או ביטול ירידה ליבשת עשויה להיות די קצרה ובלתי צפויה. מרגע שניתנה ההתראה יש כעשרים דקות בהן עלינו להתלבש ולהלביש את הילדים ב: גטקס וגופיות תרמיות, מכנסי וחולצות טריקו, פליז מחמם, חליפות סקי, מכנסיים דקים נגד רטיבות, המעיל הצהוב והמגושם שקיבלנו, צעיפים, כובעי צמר, כפפות, משקפי שמש, קרם הגנה, תיק ציוד, משקפות, מצלמות, חליפות הצלה, נעילת המגפיים ושטיפתן בחומרי חיטוי. לבסוף, לא לשכוח להפוך את הדסקיות עם מספר החדר, המהוות אינדיקציה לגבי כל אחד מחברי המשלחת אם חזר לאנייה או שעודנו ביבשת.
סירות זוזיאק בדרך ליבשת אנטארקטיקה
סירות זוזיאק בדרך ליבשת אנטארקטיקה (צילום: נטע טרגל-שמואלי)

לקפוץ למים הקפואים

אחרי כל הטרחה הזו מגיעים רגעי הקסם, שבזכותם היה כל המסע הזה כה מרתק ובלתי נשכח. קשה לתאר את ההתרגשות ותחושת הראשוניות של הביקור באנטארקטיקה. הפראות והיופי האדיר של הנוף, הקרבה לטבע והמפגש הבלתי אמצעי עם בעלי החיים, העתיקו את נשימותינו. לוייתני האורקה ליוו את הספינה ואפילו התקרבו לזודיאקים הקטנים (או יותר נכון, הזודיאקים התקרבו אליהם). הילדים (וגם אנחנו) למדו להבחין בין סוגי הליוויתנים, האלבטרוסים, כלבי הים והפינגווינים השונים.
בירידה ליבשת נחלקו נוסעי האנייה לקבוצה המסיירת (עליה נמנו הבן הצעיר ואנוכי), לקבוצת הטיפוס והסקי (שהבכור ואביו נמנו עליה) ולקבוצת חותרי הקייקים. כל יום טמן בחובו הרפתקאות חדשות. אחד השיאים היה יום ה- Plunge המסורתי, בו כל "המשוגעים" קופצים למים. ברגע של איבוד שפיות זמני קפצנו, בני הבכור ואנוכי למים, בטמפרטורה של 0.8 מעלות צלזיוס, ואף קיבלנו תעודה. לבן הצעיר חששנו לאפשר לקפוץ למי הקרח, למרות מחאותיו ולמרות שרופאת האנייה התירה זאת.
קפיצה למים הקפואים של הים הדרומי קפדן גנדי
מימין - הכותבת לא מוותרת על קפיצה למים הקפואים, משמאל - קפטן גנדי העשוי ללא חת (צילום: נטע טרגל-שמואלי)

וודקה עם המדענים הרוסים

ההרפתקה המרגשת מכולן הייתה חציית תעלת למייר (Lemaire), הנקראת גם תעלת "קודאק", בשל הנופים הקסומים שלה. זוהי תעלה צרה, שאורכה 11 ק"מ ורוחבה בנקודה הצרה כקילומטר וחצי, המפרידה בין אנטארקטיקה לבין האי Booth. משני צדיה נישאים צוקים אימתניים וכדי להמשיך דרומה חייבים לחצות אותה.
ה"אקדמיק יופה" הגיעה לתעלה בתחילת דצמבר, בזמן שהייתה עדיין מלאה בגושי קרח שקפא וטרם נמס. האתגר היה לחצות את התעלה ולהגיע לתחנת המחקר הרוסית וורנדסקי, בפעם הראשונה בעונה. לאנייה יכולת לשבור ולפצח קרחונים, אך במידה פחותה מזו של שוברות הקרח, המצוידות במנוע גרעיני.
קפטן גנדי וצוותו ניסו לנווט את הספינה בין גושי הקרח הצפים. המתח היה בשיאו. הקפטן היה זקוק לשקט וריכוז מוחלט. לא היה צריך לבקש הרבה. כולנו שתקנו ורק רחש תקתוק המצלמות וקול הלמות הלב נשמע. הצוקים משני צדי התעלה נצבעו בצבעי השקיעה האנטארקטית המוזרה והמיוחדת: סגולים, כתומים וכחולים, והירח האיר באור לבן וקר. מידי פעם נתקלה האנייה בקרחון וביקעה אותו לאלפי חלקים. השעה הייתה כבר שתיים לפנות בוקר, והילדים, כמונו וכמו שאר משתתפי המשלחת, סרבו ללכת לישון. היינו מהופנטים מהמחזה. לקראת סוף התעלה התרבו הקרחונים וקפטן גנדי, השקט והעשוי ללא חת, נאלץ לעצור את הספינה ולהסתובב חזרה. נראה שהעדיף להשאיר לנו זיכרון יפה של הרפתקה מופלאה ולוותר על שתיית הוודקה, לה ציפו כולם, עם מדעני תחנת וורנדסקי הרוסית.
הייתה זו הנקודה הדרומית ביותר אליה הצלחנו להגיע במסענו. משם שבנו על עקבותינו חזרה לנמל הבית.
חווית המסע לאנטארקטיקה השאירה אצלנו חותם בל ימחה, התרגשות והתפעמות גדולים ואולי הבנה קצת יותר טובה שלנו את עצמנו ואת העולם המופלא בו אנו חיים.
עושים דרכנו ליבשת אנטארקטיקה
הספינה עושה דרכה בין גושי הקרח, ברקע יבשת אנטארקטיקה (צילום: נטע טרגל-שמואלי)
[1] ארנסט שקלטון, מגלה ארצות אירי, שעמד בראש משלחת חקר לחציית אנטארקטיקה, בשנת 1914, והצליח להשיב את כל צוות המשלחת בשלום, לאחר שספינתם נתקעה בקרח והתרסקה.
[2] רואלד אמונדסן ורוברט סקוט, הראשונים שהגיעו לקוטב הדרומי, ב-1911 ו-1912, ועל שמם קרויה תחנת המחקר האמריקאית באנטארקטיקה.


נטע טרגל שמואלי אודות הכותבת
נטע-טרגל שמואלי, יועצת ומתכננת טיולי משפחות לחו"ל, בהתאמה אישית, ליעדים באירופה ובדרום-אפריקה. אוהבת את יוון, תרבותה, השפה וההיסטוריה שלה. מאמינה בטיולים המשפחתיים כמקור לכיף והנאה, גיבוש, לימוד, הקניית סקרנות, רצון לדעת וזיכרונות משפחתיים משותפים. אתר הבית של נטע,

נטע עונה לשאלותיכם בפורום מומחי תיירות






מספר צפיות: 11709
4839



0
מגזינים שנשלחו

0
שאלות ותשובות

0
כותבים באתר

0
כתבות באתר