.jpg)
תה, אורז ותבלינים יש בהודו:
בין מטעי תה ותבלינים בהרי קרלה
מאת:
הביקור במטעי התה והתבלינים בהרי קרלה משאיר אותי פעורת פה, לא רק לנוכח היופי הבלתי נתפס, אלא גם בשל מה שאני מגלה על חיי העובדים במטעים, ובעיקר העובדות. השמלות הצבעוניות על רקע המטעים הירוקים הן מראה מרהיב, אך מאחוריו מסתתר סיפור לא פשוט ופער בלתי נתפס לפינוק שאנחנו זוכים לו באחוזות התה המפוארות.
יעדי טיול בהרים של קרלה ומקומות לינה מומלצים:
מלון אחוזת ווינדרמיר באזור מונאר | ריזורט כרמליה הייבן באזור טקאדי
מלון קארדמון קאונטי בעיירה קומילי | מלון אינדיאן סאמר האוז
.jpg)
תכנון טיולים למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים » תכנון טיולים לפולינזיה הצרפתית לחצו לפרטים » תכנון טיולים לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לרשימת ההצעות »
עולים לרכס הרי הגהאט 125 ק"מ ומעל ארבע שעות נסיעה מפרידים בין העיר קוצ'ין, הבירה הכלכלית והתרבותית של מדינת קרלה, בה ביקרנו בכתבה הקודמת על ובה גם למדנו את כל מה שחשוב לדעת על המדינה הכל כך מיוחדת, לבין אזור גידול התה הגדול במדינה – אזור מונאר ( Munnar ).
לאחר קצת יותר משעה נסיעה, אחרי העיר מואטפורה ( Muvattupuzha ), אליה נחזור לקרא סוף הכתבה, הכביש מתחיל להתפתל אל רכס הרי הגהאט המערביים ( Western Ghats ), המשתרע לכל אורך גבולה המזרחי של קרלה . גם הרוחות המגיעות מהים הערבי עולות כאן בגובה, וגורמות לגשמים עזים בעונות המונסון. עם ממוצע של 3,000 מ"מ בשנה, ההרים ממש "נוזלים" במפלי מים רבים, הנראים היטב מהכביש.
על שתי עונות המונסון ומתי לטייל בקרלה
אוויר ההרים הקריר והיבש וריבוי המשקעים מספקים תנאים אידיאליים לגידול תה באזור מונאר,
שטיחים ירוקים מכסים את מורדות ההרים במראה שקשה לשבוע ממנו (צילום: כרמית וייס)
העיירה מונאר והשטיח הירוק העיירה מונאר ממוקמת בגובה 1,600 מ' ומטעי תה נפרסים על מאות קילומטרים רבועים סביבה, בגבהים של 2,000 מ' ויותר. קשה לשבוע ממראה המטעים הנגלים לעינינו – מרבד כתמים בגוונים של ירוק, שגם הצייר המוכשר ביותר לא היה יכול לצייר. אחת לשבועיים קוטמים או גוזמים 3 עלים צעירים מכל ענף, ומכאן הבדלי הצבע. חלק מהקטיף נעשה עדיין בצורה ידנית, ונחשב איכותי יותר, ובמקומות אחרים נעזרות הקוטפות במספריים גדולות, ואז הוא מהיר יותר ופחות איכותי.
בתקופת השלטון הבריטי התפתחה העיירה כמרכז גידול תה וכמקום מפלט מהחום והלחות של , וגם כיום תעשיית התה היא חלק מרכזי מהכלכלה ומהנוף המקומי. העיירה היא מרכז מסחרי צפוף, עם חנויות, שווקים, מסעדות ותנועה ערה, ועיקר קסמה נמצא דווקא מחוץ למרכז, באזור ההררי סביבה, עם מטעי תה, אחוזות היסטוריות ואתרי טבע.
בתי מלון באזור מונאר
לא הכל ירוק - בהמשך נגלה מה עומד מאחורי החיוך של קוטפות התה (צילום: כרמית וייס)
להרגיש כמו בעלי האחוזה אנחנו מגיעים לאחוזת ווינדרמיר ( Windermere Estate ), מלון בוטיק באחוזת מטעים פעילה, בלב מטעי התה, 6 ק"מ דרומית למונאר. אני מרגישה כמו גיבורת הרומן ההיסטורי "אשתו של מגדל התה" , המתרחש בסרי לנקה בימי הקולוניאליזם הבריטי. דלתות הרכב הנהוג בידי נהג פרטי (קרישנה המסור), נפתחות בידי עובדי המלון מסבירי הפנים. מרפסת החדר המרווח והמפנק פונה אל מדרונות ההרים, המכוסים יער טרופי, קופים מדלגים בין ענפיו, עם פרחים טרופיים משגעים וציוץ ציפורים שעוד יעיר אותנו מוקדם בבוקר.
למרות השם האנגלי והאווירה הקולוניאלית, האחוזה נוסדה בידי שלושה שותפים הודים. השם נבחר בהשראת הגדול באגמי אזור האגמים באנגליה, מאחר והגבעות והעמקים עטופי הערפל הזכירו להם את הנוף. בשנות ה-80 היא נרכשה ע"י ד"ר סיימון ג'ון, רופא עיניים מקוצ'י. שהתאהב בנוף. המלון התפתח סביב ביתו המקורי של בעל האחוזה, המשמש עדיין למגורי הבעלים, והבנייה נעשתה בהדרגה, תוך שמירה על העצים ועל תצורות הסלע הטבעיות. האחוזה משתרעת על פני 200 דונם והיא כוללת מטעי קפה והל (שילוב מושלם עבורי...), וניתן לצאת לסיורים מודרכים בשטחה.
טיפ: בשטח האחוזה יש מדרגות ושבילים משופעים, אם יש לכם בעיה בהליכה, בקשו חדר קרוב.
לא הכל ירוק בממלכת התה למחרת אנחנו מצטרפים לטיול ג'יפים המתמקד במטעי התה של אזור סיילנט ואלי ( Silent Valley ). לצד כבישים צרים ודרכי עפר אנחנו זוכים לצפות מקרוב בשיחי התה, השולחים שורשים אל הקרקע הסלעית. אנחנו פוגשים פעמיים באותה קבוצת קוטפות גדולה, בעת שקילת התוצרת שאספה במשמרת הבוקר ומשמרת אחר הצהריים.
שם אני מתחילה להבין, שלמרות החיוכים הביישניים שלהן, לא הכל ורוד וצבעוני כפי שזה נראה מרחוק. הגברים מפקחים ומאשרים את איכות העלים שנקטפו, הם אלו ששוקלים אותם ורושמים את המשקל, על פיו יתוגמלו הקוטפות. אחד מהם עומד ומצלם את הנשים והמשקל – כאילו אין להן שם.
סיורים באזור מונאר
קוטפות תה על מדרונות סיילנט ואלי - הגברים הם אלו שמאשרים שהעלים נקיים ומוכנים לשקילה (למעלה),
והם גם אלו ששוקלים ומצלמים את הקוטפות, כאילו אין להן שם (צילום: כרמית וייס)
מאבקן של קוטפות התה רק בסוף המאה ה-19 חכרו הבריטים שטחים נרחבים לגידול תה, הוקמו מפעלים והתפתחו שירותים לבעלי האחוזות ועובדיהם. גידול התה במדינת טמיל נאדו ( Tamil Nadu ) השכנה החל כבר במחצית הראשונה של המאה ה-19, וממנה גויס רוב כוח העבודה למטעי מונאר, לעיתים באמצעות מתווכים שפעלו בשיטות גיוס נצלניות. משפחות שלמות עברו להתגורר במושבות עובדים ליד המטעים, ובמקום התפתחה אוכלוסייה גדולה של דוברי טמילית. נשים ממלאות תפקיד מרכזי בקטיף עלי התה, בעוד הגברים מועסקים בגיזום, תחזוקה, הובלה ועבודה במפעלים. ביקור במפעל התה לוקהארט ( Lockhart Tea Factory ) ממחיש לנו שגם עבודת הגברים אינה קלה כלל.
אף ששכר הבסיס אמור להיות שווה עבור אותה עבודה, קיימים הבדלים בהכנסה בפועל ובהזדמנויות הקידום. בשנת 2015 הובילו אלפי קוטפות תה מחאה בעקבות קיצוץ במענק השנתי שלהן, שהוא חלק משמעותי מהכנסתן הדלה. הן ניהלו את המאבק באופן עצמאי, ללא הנהגת האיגודים המקצועיים. העבודה במטעים הושבתה ואלפי נשים הפגינו במרכז מונאר, חסמו דרכים ודרשו לנהל משא ומתן ישיר עם הנהלת החברה ונציגי הממשלה. לאחר תשעה ימי שביתה, הושג הסכם והחברה הסכימה להשיב את המענק, והנשים חגגו בתהלוכת ניצחון ברחובות מונאר.
אוכלוסייה גדולה של דוברי טמילית מגיעה מטמיל נאדו השכנה, שימו לב לכיסוי הראש נגד הגשם (צילום: כרמית וייס)
המלכוד של קוטפות התה באמצע המאה ה-20 עברו רוב המטעים לשליטתה של קבוצת טאטא ( Tata ) ההודית. בשנת 2005 העבירה טאטא את מרבית מטעיה לחברת KDHP , שהוקמה במודל של בעלות והשתתפות עובדים, ומעל 12 אלף עובדים הפכו בעלי מניות בחברה. לקבוצת טאטא מורשת ארוכה של אחריות חברתית ודאגה לרווחת העובדים, והיא מקדישה חלק ניכר מרווחיה לפעילות פילנתרופית. עם זאת, תנאי העבודה הקשים והשכר הנמוך של קוטפות התה ממחישים שגם המורשת החברתית המרשימה לא פתרה את כל הפערים.
שכרן של הקוטפות מורכב משכר יומי בסיסי של 500 רופי (5 דולר), בתוספת בונוס מעבר למכסה של 20-30 ק"ג (2-3 שקים). העובדים זוכים לדיור ולשירותים חברתיים מטעם החברה המעסיקה אותם, אך להטבות הללו יש גם מחיר. הבתים הקטנטנים ובעלי תנאים מינימליים, אינם בבעלות העובדים, ועם פרישתם הם מאבדים את הזכות להתגורר בהם. לעיתים נאלצים בני הדור הבא להמשיך לעבוד במטעים, כדי לשמור על בית המשפחה, גם אם היו מעדיפים להתפרנס בדרך אחרת. כך נוצרת תלות, הקושרת משפחות למטעי התה במשך עשרות שנים, למרות השכר הנמוך ותנאי העבודה הקשים.
10 קילו על הראש ועוד 10 קילו ביד, עבודה מתישה בתמורה לשכר זעום (צילום: כרמית וייס)
תכנון טיולים למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
תכנון טיולים לפולינזיה הצרפתית לחצו לפרטים »
תכנון טיולים לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לרשימת ההצעות »
תושבי ההרים הנדירים סיור הג'יפים ממשיך בדרך עפר קשה ומאתגרת, לעבר פסגת מישפולימאלה ( Meeshappulimala ) , אליה אנו נדרשים גם לטיפוס רגלי קצר ותלול . עם גובה של 2,640 מ', זוהי הפסגה השנייה בגובהה ברכס. למי שיצלח את הטיפוס מזומנת תצפית נפלאה של 360 מעלות, בה רועות בנחת עזי בר אנדמיות להרי הגהאט - טאר נילגירי ( Nilgiri Tahr ) .
אם אינכם מחובבי טלטלות הג'יפ או ההליכה הרגלית, תוכלו לפגוש בעיזים הללו גם בתחומי הפארק הלאומי ארוויקולם ( Eravikulam National Park ) , למרגלות פסגת אנמודי ( Anamudi ), הגבוהה בהרי הגהאט המערביים (2,695 מ').
טיפ: העלייה מתבצעת באוטובוסים של הפארק והליכה קצרה ותלולה. נסו לחפש את אחד מרכבי הקלאב-קאר, שגם יחסוך לכם את ההליכה, אפילו שמחירו יקר בהרבה.
תושב מקומי נדיר נוסף הוא נילקורינג'י ( Neelakurinji ), שיח שפרחיו הכחולים-סגולים מכסים את מדרונות ההרים רק אחת ל-12 שנה (!) והוא צפוי לפרוח בפארק הלאומי בשנת 2030. לאחר הפריחה השיח נובל, וזרעיו ינבטו ויגיעו לפריחה רק כעבור 12 שנה. אנו זכינו למופע נדיר שלו בשנת 2026 על הר צ'וקרמודי ( Chokramudi ), אליו עלינו בטיפוס לא קל, יחד עם אלפי הודים נרגשים. בימים כתיקונם זוהי נקודת תצפית פופולרית לעבר עמק הביזון ( Bison Valley ).
טאר נילגירי - עזי בר אנדמיות להרי הגהאט, וסחלב נדיר בהרים סביב מונאר (צילום: כרמית וייס)
על הר
גן עדן של תבלינים במטרה ללמוד יותר על נושא גידול התבלינים, אנחנו מדרימים 3 שעות נסיעה דרומה על רכס הרי הגהאט המערביים, אל אזור טקאדי ( Thekkady ). מטעי התה, הנטועים בשדות פתוחים ורחבי ידיים, מתחלפים בהדרגה במטעי תבלינים, הנחבאים בין עצי היער הטרופי, בעיקר בולטים שיחי קפה והל.
כשאני נכנסת בשערי ריזורט כרמליה הייבן ( Carmelia Haven Resort ), מלון בוטיק שהוקם בשטח אחוזת מטעי הל, אני אכן מרגישה כמו בגן עדן – הצמחייה הטרופית העשירה והפריחה המרהיבה לא היו מביישים גן בוטאני, ולכל צמח מוצמד שלט עם שמו. אין זה פלא שהמקום הוא יעד מועדף על המקומיים לצילומי חתונה ומי שיכול להרשות לעצמו גם מתחתן במקום. כאשר שאני שותה קפה (עם הל...) של בוקר על המרפסת, מפרות את השלווה צווחות אווזים רמות, ואז מופיעה להקת אווזים נהוגה בידי רועה אווזים.
ריזורט כרמליה הייבן - גן בוטאני משגע בלב אחוזת התבלינים.
בתמונה: פריחה מרהיבה של שני מיני ג'ינג'ר בין הווילות של הריזורט (צילום: כרמית וייס)
המציאות הפחות יפה של מטעי ההל אחד מהסיורים המוצעים בריזורט לוקח אותנו אל מטעי ההל הצמודים לביתם של הבעלים, באחוזת קיילאספארה ( Kailasapara Estate ), ליד העיירה נדומקנדאם ( Nedumkandam ). אני נוכחת לדעת שתרמילי ההל גדלים בתחתית השיח, ועל הקוטפות לעבוד כפופות, תוך שהן בוררות בקפידה רק את התרמילים שהבשילו. קבוצת הנשים, שחלקן נראות צעירות ואחרות מבוגרות מאד, מנוהלת ע"י שני גברים, חלוקת תפקידים אופיינית שכבר למדנו להכיר כאן. מאחורי התבלין היקר והריחני מסתתרת מציאות של עבודה פיזית מאומצת ושכר נמוך, ולעיתים גם נסיעות ארוכות של העובדות מבתיהן בטמיל נאדו השכנה.
לאחר הקטיף מועברים התרמילים לחימום וייבוש מבוקר, המפחיתים את הלחות תוך שמירה על צבעם הירוק ועל ניחוחם העשיר. המקומיים מרימים גבה מכך שאני שותה קפה עם הל – עבורם זהו תבלין פופולרי לתה וכמעט לכל מנה, אבל לא לקפה.
עבודתן הקשה של הנשים במטעי ההל, והגבר שמשגיח (צילום: כרמית וייס)
עיירת התבלינים והקופים בדרך אל העיירה קומילי ( Kumily ), מרכז התיירות של אזור טקאדי, פזורים אינספור גני תבלינים. בכולם השיטה דומה – סיור בגן התבלינים והיכרות עם התבלינים הגדלים כאן (פלפל שחור, קפה, קקאו, קנמון ועוד) ולסיום חנות תבלינים ומזכרות. גם בעיירה עצמה מספר לא מבוטל של חנויות תבלינים, ואנחנו תוהים - מי קונה כל כך הרבה?
אנחנו לנים באזור המלונות שבפאתי העיירה - מלון קארדמון קאונטי ביי סאנדרי ( Cardamom County by Xandari ) שייך לרשת סאנדרי, אותה כבר הכרנו בכתבה הקודמת. כמו בכל מלונות הרשת, גם כאן יש גן אורגני, המספק חלק מצריכת המטבח, בו מגדלים תבלינים רבים, וכמובן... הל ( Cardamom ). החדרים המפנקים פזורים על המדרון, בין עצי היער, שקופים מדלגים בין ענפיהם ומתקרבים בסקרנות אל המרפסת. בהמשך נפגוש אותם בכל מקום בעיירה.
בתי מלון באזור טקאדי | סיורים באזור טקאדי
מלון קארדמון קאונטי ביי סאנדרי - היכרות עם גן תבלינים ופירות טרופיים.
בתמונה: תפרחת של ג'ינג'ר אדום ופרי הג'ק פרוט הענק (צילום: כרמית וייס)
הנהר שהפך לאגם שמורת הטבע פריאר ( Periyar Tiger Reserve ) משתרעת על פני מעל 900 קמ"ר וכוללת יערות טרופיים, כרי עשב ומגוון עשיר של בעלי חיים, בהם פילים, ביזונים, איילים, קופים, טיגריסים, עופות מים וציפורים. בשמורה מוצעים סיורי שייט, ג'יפים, הליכה ושייט ברפסודות במבוק, ובשני האחרונים גדל הסיכוי לפגוש בבעלי החיים מקרוב (הביאו משקפת).
מוקדם בבוקר אנחנו יוצאים לשייט על אגם פריאר ( Periyar Lake ), אגם מלאכותי שנוצר בעקבות הקמת סכר על נהר פריאר, הנהר הארוך ביותר בקרלה. הסכר נבנה בתקופת השלטון הבריטי במטרה להטות חלק ממי הנהר, הזורם מערבה, אל האזורים היבשים שממזרח להרי הגהאט המערביים, במדינת טמיל נאדו, לצורך השקיית שטחים חקלאיים. האגם מתפתל בין גבעות מיוערות, גזעי עצים מתים עדיין מבצבצים מתוכו, שרידים ליער שהוצף עם הקמת הסכר ב-1895. בשעות הבוקר ניתן להבחין בעדרי איילים, פילים וביזונים המגיעים לשתות ממי האגם ולרעות לגדותיו. אורחי מלון KTDC Lake Palace , אליו ניתן להגיע רק בשייט, זוכים למפגש אינטימי עם הטבע.
הזמנת סיורים ושייט באתר השמורה (בחגים וסופי שבוע מומלץ להזמין מראש)
עדר פילים יורד לשתות ממי אגם פריאר בשעת בוקר מוקדמת (צילום: כרמית וייס)
הפנינה של מיני ודון זוכרים את העיר מואטפורה בה עברנו בדרכנו להרים? זה הזמן לשוב אליה, ליומיים של מנחה ופינוק לפני הטיסה הביתה. בפאתי העיירה, רק חצי שעה משדה התעופה של קוצ'ין, מצאנו פנינה של ממש – מלון אינדיאן סאמר האוז ( Indian Summer House ). הבעלים, דון ומיני ואן דה פול ( Don and Mini van de Pol ), הוא אוסטרלי ממוצא הולנדי והיא ילידת המקום, שאביה שימש פרופסור באוניברסיטת מלבורן, הפכו את בית המשפחה למלון בוטיק מקסים בלב היער הטרופי. עם שישה חדרים בלבד המקום מרגיש קצת כמו קיבוץ קטן. אהבתי במיוחד את תמונות ותיאור כל אנשי הצוות – מהשומר, הגננים והמנקים ועד למנהל – ה תלויים על הקיר. כולם עושים את המקום הזה לכל כך מיוחד.
מעבר לעיסויים המפנקים ולמנוחה ליד הבריכה, במקום מוצעים מספר סיורים וחוויות מקומיות – הכי פשוט ואותנטי. לאחר חציית הנהר בסירת קאנו קטנה, אנחנו זוכים לצפות בשתילה של עוד תוצר מקומי שעולה על שולחנם של בני המקום – טפיוקה. בית התה המסורתי של מוהנאן ( Mohanan ) הוא המקום האחרון שנעצור בו כתיירים, והוא מלא קסם. אני מתענגת על צ'יפס הטפיוקה, ואילו בן זוגי חוגג עם פאזאם פורי ( Pazham Pori ) – בננה מטוגנת בבלילה. בערב משתרך כאן תור ארוך של השבים מהעבודה, ומבטיחים לי שכל אשכולות הבננות התלויים מהתקרה יחוסלו.
שלווה ירוקה וקפה של בוקר על מרפסת חדרנו במלון אינדיאן סאמר האוז (צילום: כרמית וייס)
בית התה של מוהנאן - הכנת תה בשיטה המסורתית, צ'יפס טפיוקה וקינוח בננה (צילום: כרמית וייס)
החוויות הפשוטות הללו, המפגש הבלתי אמצעי עם המקומיים, לפעמים ללא שפה, רק עם חיוך, הוא עבורי הקסם של קרלה. אפילו קוטפות התה, בעבודתן הקשה והסיזיפית, תמיד קיבלו אותנו עם חיוך על הפנים.
מידע נוסף בתי מלון באזור מונאר
בתי מלון באזור טקאדי
סיורים באזור מונאר
סיורים באזור טקאדי
כתבות נוספות
כתבה על העיר קוצ'ין
יעדים מומלצים לטיול בדרום הודו
תעלות המים ושווקי התבלינים במדינת קרלה
אוויר ההרים הקריר והיבש וריבוי המשקעים מספקים תנאים אידיאליים לגידול תה באזור מונאר,
שטיחים ירוקים מכסים את מורדות ההרים במראה שקשה לשבוע ממנו (צילום: כרמית וייס)
לא הכל ירוק - בהמשך נגלה מה עומד מאחורי החיוך של קוטפות התה (צילום: כרמית וייס)
להרגיש כמו בעלי האחוזה אנחנו מגיעים לאחוזת ווינדרמיר ( Windermere Estate ), מלון בוטיק באחוזת מטעים פעילה, בלב מטעי התה, 6 ק"מ דרומית למונאר. אני מרגישה כמו גיבורת הרומן ההיסטורי "אשתו של מגדל התה" , המתרחש בסרי לנקה בימי הקולוניאליזם הבריטי. דלתות הרכב הנהוג בידי נהג פרטי (קרישנה המסור), נפתחות בידי עובדי המלון מסבירי הפנים. מרפסת החדר המרווח והמפנק פונה אל מדרונות ההרים, המכוסים יער טרופי, קופים מדלגים בין ענפיו, עם פרחים טרופיים משגעים וציוץ ציפורים שעוד יעיר אותנו מוקדם בבוקר.
למרות השם האנגלי והאווירה הקולוניאלית, האחוזה נוסדה בידי שלושה שותפים הודים. השם נבחר בהשראת הגדול באגמי אזור האגמים באנגליה, מאחר והגבעות והעמקים עטופי הערפל הזכירו להם את הנוף. בשנות ה-80 היא נרכשה ע"י ד"ר סיימון ג'ון, רופא עיניים מקוצ'י. שהתאהב בנוף. המלון התפתח סביב ביתו המקורי של בעל האחוזה, המשמש עדיין למגורי הבעלים, והבנייה נעשתה בהדרגה, תוך שמירה על העצים ועל תצורות הסלע הטבעיות. האחוזה משתרעת על פני 200 דונם והיא כוללת מטעי קפה והל (שילוב מושלם עבורי...), וניתן לצאת לסיורים מודרכים בשטחה.
טיפ: בשטח האחוזה יש מדרגות ושבילים משופעים, אם יש לכם בעיה בהליכה, בקשו חדר קרוב.
לא הכל ירוק בממלכת התה למחרת אנחנו מצטרפים לטיול ג'יפים המתמקד במטעי התה של אזור סיילנט ואלי ( Silent Valley ). לצד כבישים צרים ודרכי עפר אנחנו זוכים לצפות מקרוב בשיחי התה, השולחים שורשים אל הקרקע הסלעית. אנחנו פוגשים פעמיים באותה קבוצת קוטפות גדולה, בעת שקילת התוצרת שאספה במשמרת הבוקר ומשמרת אחר הצהריים.
שם אני מתחילה להבין, שלמרות החיוכים הביישניים שלהן, לא הכל ורוד וצבעוני כפי שזה נראה מרחוק. הגברים מפקחים ומאשרים את איכות העלים שנקטפו, הם אלו ששוקלים אותם ורושמים את המשקל, על פיו יתוגמלו הקוטפות. אחד מהם עומד ומצלם את הנשים והמשקל – כאילו אין להן שם.
סיורים באזור מונאר
קוטפות תה על מדרונות סיילנט ואלי - הגברים הם אלו שמאשרים שהעלים נקיים ומוכנים לשקילה (למעלה),
והם גם אלו ששוקלים ומצלמים את הקוטפות, כאילו אין להן שם (צילום: כרמית וייס)
מאבקן של קוטפות התה רק בסוף המאה ה-19 חכרו הבריטים שטחים נרחבים לגידול תה, הוקמו מפעלים והתפתחו שירותים לבעלי האחוזות ועובדיהם. גידול התה במדינת טמיל נאדו ( Tamil Nadu ) השכנה החל כבר במחצית הראשונה של המאה ה-19, וממנה גויס רוב כוח העבודה למטעי מונאר, לעיתים באמצעות מתווכים שפעלו בשיטות גיוס נצלניות. משפחות שלמות עברו להתגורר במושבות עובדים ליד המטעים, ובמקום התפתחה אוכלוסייה גדולה של דוברי טמילית. נשים ממלאות תפקיד מרכזי בקטיף עלי התה, בעוד הגברים מועסקים בגיזום, תחזוקה, הובלה ועבודה במפעלים. ביקור במפעל התה לוקהארט ( Lockhart Tea Factory ) ממחיש לנו שגם עבודת הגברים אינה קלה כלל.
אף ששכר הבסיס אמור להיות שווה עבור אותה עבודה, קיימים הבדלים בהכנסה בפועל ובהזדמנויות הקידום. בשנת 2015 הובילו אלפי קוטפות תה מחאה בעקבות קיצוץ במענק השנתי שלהן, שהוא חלק משמעותי מהכנסתן הדלה. הן ניהלו את המאבק באופן עצמאי, ללא הנהגת האיגודים המקצועיים. העבודה במטעים הושבתה ואלפי נשים הפגינו במרכז מונאר, חסמו דרכים ודרשו לנהל משא ומתן ישיר עם הנהלת החברה ונציגי הממשלה. לאחר תשעה ימי שביתה, הושג הסכם והחברה הסכימה להשיב את המענק, והנשים חגגו בתהלוכת ניצחון ברחובות מונאר.
אוכלוסייה גדולה של דוברי טמילית מגיעה מטמיל נאדו השכנה, שימו לב לכיסוי הראש נגד הגשם (צילום: כרמית וייס)
המלכוד של קוטפות התה באמצע המאה ה-20 עברו רוב המטעים לשליטתה של קבוצת טאטא ( Tata ) ההודית. בשנת 2005 העבירה טאטא את מרבית מטעיה לחברת KDHP , שהוקמה במודל של בעלות והשתתפות עובדים, ומעל 12 אלף עובדים הפכו בעלי מניות בחברה. לקבוצת טאטא מורשת ארוכה של אחריות חברתית ודאגה לרווחת העובדים, והיא מקדישה חלק ניכר מרווחיה לפעילות פילנתרופית. עם זאת, תנאי העבודה הקשים והשכר הנמוך של קוטפות התה ממחישים שגם המורשת החברתית המרשימה לא פתרה את כל הפערים.
שכרן של הקוטפות מורכב משכר יומי בסיסי של 500 רופי (5 דולר), בתוספת בונוס מעבר למכסה של 20-30 ק"ג (2-3 שקים). העובדים זוכים לדיור ולשירותים חברתיים מטעם החברה המעסיקה אותם, אך להטבות הללו יש גם מחיר. הבתים הקטנטנים ובעלי תנאים מינימליים, אינם בבעלות העובדים, ועם פרישתם הם מאבדים את הזכות להתגורר בהם. לעיתים נאלצים בני הדור הבא להמשיך לעבוד במטעים, כדי לשמור על בית המשפחה, גם אם היו מעדיפים להתפרנס בדרך אחרת. כך נוצרת תלות, הקושרת משפחות למטעי התה במשך עשרות שנים, למרות השכר הנמוך ותנאי העבודה הקשים.
10 קילו על הראש ועוד 10 קילו ביד, עבודה מתישה בתמורה לשכר זעום (צילום: כרמית וייס)
תכנון טיולים למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
תכנון טיולים לפולינזיה הצרפתית לחצו לפרטים »
תכנון טיולים לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לרשימת ההצעות »
תושבי ההרים הנדירים סיור הג'יפים ממשיך בדרך עפר קשה ומאתגרת, לעבר פסגת מישפולימאלה ( Meeshappulimala ) , אליה אנו נדרשים גם לטיפוס רגלי קצר ותלול . עם גובה של 2,640 מ', זוהי הפסגה השנייה בגובהה ברכס. למי שיצלח את הטיפוס מזומנת תצפית נפלאה של 360 מעלות, בה רועות בנחת עזי בר אנדמיות להרי הגהאט - טאר נילגירי ( Nilgiri Tahr ) .
אם אינכם מחובבי טלטלות הג'יפ או ההליכה הרגלית, תוכלו לפגוש בעיזים הללו גם בתחומי הפארק הלאומי ארוויקולם ( Eravikulam National Park ) , למרגלות פסגת אנמודי ( Anamudi ), הגבוהה בהרי הגהאט המערביים (2,695 מ').
טיפ: העלייה מתבצעת באוטובוסים של הפארק והליכה קצרה ותלולה. נסו לחפש את אחד מרכבי הקלאב-קאר, שגם יחסוך לכם את ההליכה, אפילו שמחירו יקר בהרבה.
תושב מקומי נדיר נוסף הוא נילקורינג'י ( Neelakurinji ), שיח שפרחיו הכחולים-סגולים מכסים את מדרונות ההרים רק אחת ל-12 שנה (!) והוא צפוי לפרוח בפארק הלאומי בשנת 2030. לאחר הפריחה השיח נובל, וזרעיו ינבטו ויגיעו לפריחה רק כעבור 12 שנה. אנו זכינו למופע נדיר שלו בשנת 2026 על הר צ'וקרמודי ( Chokramudi ), אליו עלינו בטיפוס לא קל, יחד עם אלפי הודים נרגשים. בימים כתיקונם זוהי נקודת תצפית פופולרית לעבר עמק הביזון ( Bison Valley ).
טאר נילגירי - עזי בר אנדמיות להרי הגהאט, וסחלב נדיר בהרים סביב מונאר (צילום: כרמית וייס)
על הר
גן עדן של תבלינים במטרה ללמוד יותר על נושא גידול התבלינים, אנחנו מדרימים 3 שעות נסיעה דרומה על רכס הרי הגהאט המערביים, אל אזור טקאדי ( Thekkady ). מטעי התה, הנטועים בשדות פתוחים ורחבי ידיים, מתחלפים בהדרגה במטעי תבלינים, הנחבאים בין עצי היער הטרופי, בעיקר בולטים שיחי קפה והל.
כשאני נכנסת בשערי ריזורט כרמליה הייבן ( Carmelia Haven Resort ), מלון בוטיק שהוקם בשטח אחוזת מטעי הל, אני אכן מרגישה כמו בגן עדן – הצמחייה הטרופית העשירה והפריחה המרהיבה לא היו מביישים גן בוטאני, ולכל צמח מוצמד שלט עם שמו. אין זה פלא שהמקום הוא יעד מועדף על המקומיים לצילומי חתונה ומי שיכול להרשות לעצמו גם מתחתן במקום. כאשר שאני שותה קפה (עם הל...) של בוקר על המרפסת, מפרות את השלווה צווחות אווזים רמות, ואז מופיעה להקת אווזים נהוגה בידי רועה אווזים.
ריזורט כרמליה הייבן - גן בוטאני משגע בלב אחוזת התבלינים.
בתמונה: פריחה מרהיבה של שני מיני ג'ינג'ר בין הווילות של הריזורט (צילום: כרמית וייס)
המציאות הפחות יפה של מטעי ההל אחד מהסיורים המוצעים בריזורט לוקח אותנו אל מטעי ההל הצמודים לביתם של הבעלים, באחוזת קיילאספארה ( Kailasapara Estate ), ליד העיירה נדומקנדאם ( Nedumkandam ). אני נוכחת לדעת שתרמילי ההל גדלים בתחתית השיח, ועל הקוטפות לעבוד כפופות, תוך שהן בוררות בקפידה רק את התרמילים שהבשילו. קבוצת הנשים, שחלקן נראות צעירות ואחרות מבוגרות מאד, מנוהלת ע"י שני גברים, חלוקת תפקידים אופיינית שכבר למדנו להכיר כאן. מאחורי התבלין היקר והריחני מסתתרת מציאות של עבודה פיזית מאומצת ושכר נמוך, ולעיתים גם נסיעות ארוכות של העובדות מבתיהן בטמיל נאדו השכנה.
לאחר הקטיף מועברים התרמילים לחימום וייבוש מבוקר, המפחיתים את הלחות תוך שמירה על צבעם הירוק ועל ניחוחם העשיר. המקומיים מרימים גבה מכך שאני שותה קפה עם הל – עבורם זהו תבלין פופולרי לתה וכמעט לכל מנה, אבל לא לקפה.
עבודתן הקשה של הנשים במטעי ההל, והגבר שמשגיח (צילום: כרמית וייס)
עיירת התבלינים והקופים בדרך אל העיירה קומילי ( Kumily ), מרכז התיירות של אזור טקאדי, פזורים אינספור גני תבלינים. בכולם השיטה דומה – סיור בגן התבלינים והיכרות עם התבלינים הגדלים כאן (פלפל שחור, קפה, קקאו, קנמון ועוד) ולסיום חנות תבלינים ומזכרות. גם בעיירה עצמה מספר לא מבוטל של חנויות תבלינים, ואנחנו תוהים - מי קונה כל כך הרבה?
אנחנו לנים באזור המלונות שבפאתי העיירה - מלון קארדמון קאונטי ביי סאנדרי ( Cardamom County by Xandari ) שייך לרשת סאנדרי, אותה כבר הכרנו בכתבה הקודמת. כמו בכל מלונות הרשת, גם כאן יש גן אורגני, המספק חלק מצריכת המטבח, בו מגדלים תבלינים רבים, וכמובן... הל ( Cardamom ). החדרים המפנקים פזורים על המדרון, בין עצי היער, שקופים מדלגים בין ענפיהם ומתקרבים בסקרנות אל המרפסת. בהמשך נפגוש אותם בכל מקום בעיירה.
בתי מלון באזור טקאדי | סיורים באזור טקאדי
מלון קארדמון קאונטי ביי סאנדרי - היכרות עם גן תבלינים ופירות טרופיים.
בתמונה: תפרחת של ג'ינג'ר אדום ופרי הג'ק פרוט הענק (צילום: כרמית וייס)
הנהר שהפך לאגם שמורת הטבע פריאר ( Periyar Tiger Reserve ) משתרעת על פני מעל 900 קמ"ר וכוללת יערות טרופיים, כרי עשב ומגוון עשיר של בעלי חיים, בהם פילים, ביזונים, איילים, קופים, טיגריסים, עופות מים וציפורים. בשמורה מוצעים סיורי שייט, ג'יפים, הליכה ושייט ברפסודות במבוק, ובשני האחרונים גדל הסיכוי לפגוש בבעלי החיים מקרוב (הביאו משקפת).
מוקדם בבוקר אנחנו יוצאים לשייט על אגם פריאר ( Periyar Lake ), אגם מלאכותי שנוצר בעקבות הקמת סכר על נהר פריאר, הנהר הארוך ביותר בקרלה. הסכר נבנה בתקופת השלטון הבריטי במטרה להטות חלק ממי הנהר, הזורם מערבה, אל האזורים היבשים שממזרח להרי הגהאט המערביים, במדינת טמיל נאדו, לצורך השקיית שטחים חקלאיים. האגם מתפתל בין גבעות מיוערות, גזעי עצים מתים עדיין מבצבצים מתוכו, שרידים ליער שהוצף עם הקמת הסכר ב-1895. בשעות הבוקר ניתן להבחין בעדרי איילים, פילים וביזונים המגיעים לשתות ממי האגם ולרעות לגדותיו. אורחי מלון KTDC Lake Palace , אליו ניתן להגיע רק בשייט, זוכים למפגש אינטימי עם הטבע.
הזמנת סיורים ושייט באתר השמורה (בחגים וסופי שבוע מומלץ להזמין מראש)
עדר פילים יורד לשתות ממי אגם פריאר בשעת בוקר מוקדמת (צילום: כרמית וייס)
הפנינה של מיני ודון זוכרים את העיר מואטפורה בה עברנו בדרכנו להרים? זה הזמן לשוב אליה, ליומיים של מנחה ופינוק לפני הטיסה הביתה. בפאתי העיירה, רק חצי שעה משדה התעופה של קוצ'ין, מצאנו פנינה של ממש – מלון אינדיאן סאמר האוז ( Indian Summer House ). הבעלים, דון ומיני ואן דה פול ( Don and Mini van de Pol ), הוא אוסטרלי ממוצא הולנדי והיא ילידת המקום, שאביה שימש פרופסור באוניברסיטת מלבורן, הפכו את בית המשפחה למלון בוטיק מקסים בלב היער הטרופי. עם שישה חדרים בלבד המקום מרגיש קצת כמו קיבוץ קטן. אהבתי במיוחד את תמונות ותיאור כל אנשי הצוות – מהשומר, הגננים והמנקים ועד למנהל – ה תלויים על הקיר. כולם עושים את המקום הזה לכל כך מיוחד.
מעבר לעיסויים המפנקים ולמנוחה ליד הבריכה, במקום מוצעים מספר סיורים וחוויות מקומיות – הכי פשוט ואותנטי. לאחר חציית הנהר בסירת קאנו קטנה, אנחנו זוכים לצפות בשתילה של עוד תוצר מקומי שעולה על שולחנם של בני המקום – טפיוקה. בית התה המסורתי של מוהנאן ( Mohanan ) הוא המקום האחרון שנעצור בו כתיירים, והוא מלא קסם. אני מתענגת על צ'יפס הטפיוקה, ואילו בן זוגי חוגג עם פאזאם פורי ( Pazham Pori ) – בננה מטוגנת בבלילה. בערב משתרך כאן תור ארוך של השבים מהעבודה, ומבטיחים לי שכל אשכולות הבננות התלויים מהתקרה יחוסלו.
שלווה ירוקה וקפה של בוקר על מרפסת חדרנו במלון אינדיאן סאמר האוז (צילום: כרמית וייס)
בית התה של מוהנאן - הכנת תה בשיטה המסורתית, צ'יפס טפיוקה וקינוח בננה (צילום: כרמית וייס)
החוויות הפשוטות הללו, המפגש הבלתי אמצעי עם המקומיים, לפעמים ללא שפה, רק עם חיוך, הוא עבורי הקסם של קרלה. אפילו קוטפות התה, בעבודתן הקשה והסיזיפית, תמיד קיבלו אותנו עם חיוך על הפנים.
מידע נוסף בתי מלון באזור מונאר
בתי מלון באזור טקאדי
סיורים באזור מונאר
סיורים באזור טקאדי
כתבות נוספות
כתבה על העיר קוצ'ין
יעדים מומלצים לטיול בדרום הודו
תעלות המים ושווקי התבלינים במדינת קרלה
קוטפות תה על מדרונות סיילנט ואלי - הגברים הם אלו שמאשרים שהעלים נקיים ומוכנים לשקילה (למעלה),
והם גם אלו ששוקלים ומצלמים את הקוטפות, כאילו אין להן שם (צילום: כרמית וייס)
מאבקן של קוטפות התה רק בסוף המאה ה-19 חכרו הבריטים שטחים נרחבים לגידול תה, הוקמו מפעלים והתפתחו שירותים לבעלי האחוזות ועובדיהם. גידול התה במדינת טמיל נאדו ( Tamil Nadu ) השכנה החל כבר במחצית הראשונה של המאה ה-19, וממנה גויס רוב כוח העבודה למטעי מונאר, לעיתים באמצעות מתווכים שפעלו בשיטות גיוס נצלניות. משפחות שלמות עברו להתגורר במושבות עובדים ליד המטעים, ובמקום התפתחה אוכלוסייה גדולה של דוברי טמילית. נשים ממלאות תפקיד מרכזי בקטיף עלי התה, בעוד הגברים מועסקים בגיזום, תחזוקה, הובלה ועבודה במפעלים. ביקור במפעל התה לוקהארט ( Lockhart Tea Factory ) ממחיש לנו שגם עבודת הגברים אינה קלה כלל.
אף ששכר הבסיס אמור להיות שווה עבור אותה עבודה, קיימים הבדלים בהכנסה בפועל ובהזדמנויות הקידום. בשנת 2015 הובילו אלפי קוטפות תה מחאה בעקבות קיצוץ במענק השנתי שלהן, שהוא חלק משמעותי מהכנסתן הדלה. הן ניהלו את המאבק באופן עצמאי, ללא הנהגת האיגודים המקצועיים. העבודה במטעים הושבתה ואלפי נשים הפגינו במרכז מונאר, חסמו דרכים ודרשו לנהל משא ומתן ישיר עם הנהלת החברה ונציגי הממשלה. לאחר תשעה ימי שביתה, הושג הסכם והחברה הסכימה להשיב את המענק, והנשים חגגו בתהלוכת ניצחון ברחובות מונאר.
אוכלוסייה גדולה של דוברי טמילית מגיעה מטמיל נאדו השכנה, שימו לב לכיסוי הראש נגד הגשם (צילום: כרמית וייס)
המלכוד של קוטפות התה באמצע המאה ה-20 עברו רוב המטעים לשליטתה של קבוצת טאטא ( Tata ) ההודית. בשנת 2005 העבירה טאטא את מרבית מטעיה לחברת KDHP , שהוקמה במודל של בעלות והשתתפות עובדים, ומעל 12 אלף עובדים הפכו בעלי מניות בחברה. לקבוצת טאטא מורשת ארוכה של אחריות חברתית ודאגה לרווחת העובדים, והיא מקדישה חלק ניכר מרווחיה לפעילות פילנתרופית. עם זאת, תנאי העבודה הקשים והשכר הנמוך של קוטפות התה ממחישים שגם המורשת החברתית המרשימה לא פתרה את כל הפערים.
שכרן של הקוטפות מורכב משכר יומי בסיסי של 500 רופי (5 דולר), בתוספת בונוס מעבר למכסה של 20-30 ק"ג (2-3 שקים). העובדים זוכים לדיור ולשירותים חברתיים מטעם החברה המעסיקה אותם, אך להטבות הללו יש גם מחיר. הבתים הקטנטנים ובעלי תנאים מינימליים, אינם בבעלות העובדים, ועם פרישתם הם מאבדים את הזכות להתגורר בהם. לעיתים נאלצים בני הדור הבא להמשיך לעבוד במטעים, כדי לשמור על בית המשפחה, גם אם היו מעדיפים להתפרנס בדרך אחרת. כך נוצרת תלות, הקושרת משפחות למטעי התה במשך עשרות שנים, למרות השכר הנמוך ותנאי העבודה הקשים.
10 קילו על הראש ועוד 10 קילו ביד, עבודה מתישה בתמורה לשכר זעום (צילום: כרמית וייס)
תכנון טיולים למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
תכנון טיולים לפולינזיה הצרפתית לחצו לפרטים »
תכנון טיולים לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לרשימת ההצעות »
תושבי ההרים הנדירים סיור הג'יפים ממשיך בדרך עפר קשה ומאתגרת, לעבר פסגת מישפולימאלה ( Meeshappulimala ) , אליה אנו נדרשים גם לטיפוס רגלי קצר ותלול . עם גובה של 2,640 מ', זוהי הפסגה השנייה בגובהה ברכס. למי שיצלח את הטיפוס מזומנת תצפית נפלאה של 360 מעלות, בה רועות בנחת עזי בר אנדמיות להרי הגהאט - טאר נילגירי ( Nilgiri Tahr ) .
אם אינכם מחובבי טלטלות הג'יפ או ההליכה הרגלית, תוכלו לפגוש בעיזים הללו גם בתחומי הפארק הלאומי ארוויקולם ( Eravikulam National Park ) , למרגלות פסגת אנמודי ( Anamudi ), הגבוהה בהרי הגהאט המערביים (2,695 מ').
טיפ: העלייה מתבצעת באוטובוסים של הפארק והליכה קצרה ותלולה. נסו לחפש את אחד מרכבי הקלאב-קאר, שגם יחסוך לכם את ההליכה, אפילו שמחירו יקר בהרבה.
תושב מקומי נדיר נוסף הוא נילקורינג'י ( Neelakurinji ), שיח שפרחיו הכחולים-סגולים מכסים את מדרונות ההרים רק אחת ל-12 שנה (!) והוא צפוי לפרוח בפארק הלאומי בשנת 2030. לאחר הפריחה השיח נובל, וזרעיו ינבטו ויגיעו לפריחה רק כעבור 12 שנה. אנו זכינו למופע נדיר שלו בשנת 2026 על הר צ'וקרמודי ( Chokramudi ), אליו עלינו בטיפוס לא קל, יחד עם אלפי הודים נרגשים. בימים כתיקונם זוהי נקודת תצפית פופולרית לעבר עמק הביזון ( Bison Valley ).
טאר נילגירי - עזי בר אנדמיות להרי הגהאט, וסחלב נדיר בהרים סביב מונאר (צילום: כרמית וייס)
על הר
גן עדן של תבלינים במטרה ללמוד יותר על נושא גידול התבלינים, אנחנו מדרימים 3 שעות נסיעה דרומה על רכס הרי הגהאט המערביים, אל אזור טקאדי ( Thekkady ). מטעי התה, הנטועים בשדות פתוחים ורחבי ידיים, מתחלפים בהדרגה במטעי תבלינים, הנחבאים בין עצי היער הטרופי, בעיקר בולטים שיחי קפה והל.
כשאני נכנסת בשערי ריזורט כרמליה הייבן ( Carmelia Haven Resort ), מלון בוטיק שהוקם בשטח אחוזת מטעי הל, אני אכן מרגישה כמו בגן עדן – הצמחייה הטרופית העשירה והפריחה המרהיבה לא היו מביישים גן בוטאני, ולכל צמח מוצמד שלט עם שמו. אין זה פלא שהמקום הוא יעד מועדף על המקומיים לצילומי חתונה ומי שיכול להרשות לעצמו גם מתחתן במקום. כאשר שאני שותה קפה (עם הל...) של בוקר על המרפסת, מפרות את השלווה צווחות אווזים רמות, ואז מופיעה להקת אווזים נהוגה בידי רועה אווזים.
ריזורט כרמליה הייבן - גן בוטאני משגע בלב אחוזת התבלינים.
בתמונה: פריחה מרהיבה של שני מיני ג'ינג'ר בין הווילות של הריזורט (צילום: כרמית וייס)
המציאות הפחות יפה של מטעי ההל אחד מהסיורים המוצעים בריזורט לוקח אותנו אל מטעי ההל הצמודים לביתם של הבעלים, באחוזת קיילאספארה ( Kailasapara Estate ), ליד העיירה נדומקנדאם ( Nedumkandam ). אני נוכחת לדעת שתרמילי ההל גדלים בתחתית השיח, ועל הקוטפות לעבוד כפופות, תוך שהן בוררות בקפידה רק את התרמילים שהבשילו. קבוצת הנשים, שחלקן נראות צעירות ואחרות מבוגרות מאד, מנוהלת ע"י שני גברים, חלוקת תפקידים אופיינית שכבר למדנו להכיר כאן. מאחורי התבלין היקר והריחני מסתתרת מציאות של עבודה פיזית מאומצת ושכר נמוך, ולעיתים גם נסיעות ארוכות של העובדות מבתיהן בטמיל נאדו השכנה.
לאחר הקטיף מועברים התרמילים לחימום וייבוש מבוקר, המפחיתים את הלחות תוך שמירה על צבעם הירוק ועל ניחוחם העשיר. המקומיים מרימים גבה מכך שאני שותה קפה עם הל – עבורם זהו תבלין פופולרי לתה וכמעט לכל מנה, אבל לא לקפה.
עבודתן הקשה של הנשים במטעי ההל, והגבר שמשגיח (צילום: כרמית וייס)
עיירת התבלינים והקופים בדרך אל העיירה קומילי ( Kumily ), מרכז התיירות של אזור טקאדי, פזורים אינספור גני תבלינים. בכולם השיטה דומה – סיור בגן התבלינים והיכרות עם התבלינים הגדלים כאן (פלפל שחור, קפה, קקאו, קנמון ועוד) ולסיום חנות תבלינים ומזכרות. גם בעיירה עצמה מספר לא מבוטל של חנויות תבלינים, ואנחנו תוהים - מי קונה כל כך הרבה?
אנחנו לנים באזור המלונות שבפאתי העיירה - מלון קארדמון קאונטי ביי סאנדרי ( Cardamom County by Xandari ) שייך לרשת סאנדרי, אותה כבר הכרנו בכתבה הקודמת. כמו בכל מלונות הרשת, גם כאן יש גן אורגני, המספק חלק מצריכת המטבח, בו מגדלים תבלינים רבים, וכמובן... הל ( Cardamom ). החדרים המפנקים פזורים על המדרון, בין עצי היער, שקופים מדלגים בין ענפיהם ומתקרבים בסקרנות אל המרפסת. בהמשך נפגוש אותם בכל מקום בעיירה.
בתי מלון באזור טקאדי | סיורים באזור טקאדי
מלון קארדמון קאונטי ביי סאנדרי - היכרות עם גן תבלינים ופירות טרופיים.
בתמונה: תפרחת של ג'ינג'ר אדום ופרי הג'ק פרוט הענק (צילום: כרמית וייס)
הנהר שהפך לאגם שמורת הטבע פריאר ( Periyar Tiger Reserve ) משתרעת על פני מעל 900 קמ"ר וכוללת יערות טרופיים, כרי עשב ומגוון עשיר של בעלי חיים, בהם פילים, ביזונים, איילים, קופים, טיגריסים, עופות מים וציפורים. בשמורה מוצעים סיורי שייט, ג'יפים, הליכה ושייט ברפסודות במבוק, ובשני האחרונים גדל הסיכוי לפגוש בבעלי החיים מקרוב (הביאו משקפת).
מוקדם בבוקר אנחנו יוצאים לשייט על אגם פריאר ( Periyar Lake ), אגם מלאכותי שנוצר בעקבות הקמת סכר על נהר פריאר, הנהר הארוך ביותר בקרלה. הסכר נבנה בתקופת השלטון הבריטי במטרה להטות חלק ממי הנהר, הזורם מערבה, אל האזורים היבשים שממזרח להרי הגהאט המערביים, במדינת טמיל נאדו, לצורך השקיית שטחים חקלאיים. האגם מתפתל בין גבעות מיוערות, גזעי עצים מתים עדיין מבצבצים מתוכו, שרידים ליער שהוצף עם הקמת הסכר ב-1895. בשעות הבוקר ניתן להבחין בעדרי איילים, פילים וביזונים המגיעים לשתות ממי האגם ולרעות לגדותיו. אורחי מלון KTDC Lake Palace , אליו ניתן להגיע רק בשייט, זוכים למפגש אינטימי עם הטבע.
הזמנת סיורים ושייט באתר השמורה (בחגים וסופי שבוע מומלץ להזמין מראש)
עדר פילים יורד לשתות ממי אגם פריאר בשעת בוקר מוקדמת (צילום: כרמית וייס)
הפנינה של מיני ודון זוכרים את העיר מואטפורה בה עברנו בדרכנו להרים? זה הזמן לשוב אליה, ליומיים של מנחה ופינוק לפני הטיסה הביתה. בפאתי העיירה, רק חצי שעה משדה התעופה של קוצ'ין, מצאנו פנינה של ממש – מלון אינדיאן סאמר האוז ( Indian Summer House ). הבעלים, דון ומיני ואן דה פול ( Don and Mini van de Pol ), הוא אוסטרלי ממוצא הולנדי והיא ילידת המקום, שאביה שימש פרופסור באוניברסיטת מלבורן, הפכו את בית המשפחה למלון בוטיק מקסים בלב היער הטרופי. עם שישה חדרים בלבד המקום מרגיש קצת כמו קיבוץ קטן. אהבתי במיוחד את תמונות ותיאור כל אנשי הצוות – מהשומר, הגננים והמנקים ועד למנהל – ה תלויים על הקיר. כולם עושים את המקום הזה לכל כך מיוחד.
מעבר לעיסויים המפנקים ולמנוחה ליד הבריכה, במקום מוצעים מספר סיורים וחוויות מקומיות – הכי פשוט ואותנטי. לאחר חציית הנהר בסירת קאנו קטנה, אנחנו זוכים לצפות בשתילה של עוד תוצר מקומי שעולה על שולחנם של בני המקום – טפיוקה. בית התה המסורתי של מוהנאן ( Mohanan ) הוא המקום האחרון שנעצור בו כתיירים, והוא מלא קסם. אני מתענגת על צ'יפס הטפיוקה, ואילו בן זוגי חוגג עם פאזאם פורי ( Pazham Pori ) – בננה מטוגנת בבלילה. בערב משתרך כאן תור ארוך של השבים מהעבודה, ומבטיחים לי שכל אשכולות הבננות התלויים מהתקרה יחוסלו.
שלווה ירוקה וקפה של בוקר על מרפסת חדרנו במלון אינדיאן סאמר האוז (צילום: כרמית וייס)
בית התה של מוהנאן - הכנת תה בשיטה המסורתית, צ'יפס טפיוקה וקינוח בננה (צילום: כרמית וייס)
החוויות הפשוטות הללו, המפגש הבלתי אמצעי עם המקומיים, לפעמים ללא שפה, רק עם חיוך, הוא עבורי הקסם של קרלה. אפילו קוטפות התה, בעבודתן הקשה והסיזיפית, תמיד קיבלו אותנו עם חיוך על הפנים.
מידע נוסף בתי מלון באזור מונאר
בתי מלון באזור טקאדי
סיורים באזור מונאר
סיורים באזור טקאדי
כתבות נוספות
כתבה על העיר קוצ'ין
יעדים מומלצים לטיול בדרום הודו
תעלות המים ושווקי התבלינים במדינת קרלה
אוכלוסייה גדולה של דוברי טמילית מגיעה מטמיל נאדו השכנה, שימו לב לכיסוי הראש נגד הגשם (צילום: כרמית וייס)
10 קילו על הראש ועוד 10 קילו ביד, עבודה מתישה בתמורה לשכר זעום (צילום: כרמית וייס)
תכנון טיולים למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים » תכנון טיולים לפולינזיה הצרפתית לחצו לפרטים » תכנון טיולים לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לרשימת ההצעות »
תושבי ההרים הנדירים סיור הג'יפים ממשיך בדרך עפר קשה ומאתגרת, לעבר פסגת מישפולימאלה ( Meeshappulimala ) , אליה אנו נדרשים גם לטיפוס רגלי קצר ותלול . עם גובה של 2,640 מ', זוהי הפסגה השנייה בגובהה ברכס. למי שיצלח את הטיפוס מזומנת תצפית נפלאה של 360 מעלות, בה רועות בנחת עזי בר אנדמיות להרי הגהאט - טאר נילגירי ( Nilgiri Tahr ) .
אם אינכם מחובבי טלטלות הג'יפ או ההליכה הרגלית, תוכלו לפגוש בעיזים הללו גם בתחומי הפארק הלאומי ארוויקולם ( Eravikulam National Park ) , למרגלות פסגת אנמודי ( Anamudi ), הגבוהה בהרי הגהאט המערביים (2,695 מ').
טיפ: העלייה מתבצעת באוטובוסים של הפארק והליכה קצרה ותלולה. נסו לחפש את אחד מרכבי הקלאב-קאר, שגם יחסוך לכם את ההליכה, אפילו שמחירו יקר בהרבה.
תושב מקומי נדיר נוסף הוא נילקורינג'י ( Neelakurinji ), שיח שפרחיו הכחולים-סגולים מכסים את מדרונות ההרים רק אחת ל-12 שנה (!) והוא צפוי לפרוח בפארק הלאומי בשנת 2030. לאחר הפריחה השיח נובל, וזרעיו ינבטו ויגיעו לפריחה רק כעבור 12 שנה. אנו זכינו למופע נדיר שלו בשנת 2026 על הר צ'וקרמודי ( Chokramudi ), אליו עלינו בטיפוס לא קל, יחד עם אלפי הודים נרגשים. בימים כתיקונם זוהי נקודת תצפית פופולרית לעבר עמק הביזון ( Bison Valley ).
טאר נילגירי - עזי בר אנדמיות להרי הגהאט, וסחלב נדיר בהרים סביב מונאר (צילום: כרמית וייס)
על הר
גן עדן של תבלינים במטרה ללמוד יותר על נושא גידול התבלינים, אנחנו מדרימים 3 שעות נסיעה דרומה על רכס הרי הגהאט המערביים, אל אזור טקאדי ( Thekkady ). מטעי התה, הנטועים בשדות פתוחים ורחבי ידיים, מתחלפים בהדרגה במטעי תבלינים, הנחבאים בין עצי היער הטרופי, בעיקר בולטים שיחי קפה והל.
כשאני נכנסת בשערי ריזורט כרמליה הייבן ( Carmelia Haven Resort ), מלון בוטיק שהוקם בשטח אחוזת מטעי הל, אני אכן מרגישה כמו בגן עדן – הצמחייה הטרופית העשירה והפריחה המרהיבה לא היו מביישים גן בוטאני, ולכל צמח מוצמד שלט עם שמו. אין זה פלא שהמקום הוא יעד מועדף על המקומיים לצילומי חתונה ומי שיכול להרשות לעצמו גם מתחתן במקום. כאשר שאני שותה קפה (עם הל...) של בוקר על המרפסת, מפרות את השלווה צווחות אווזים רמות, ואז מופיעה להקת אווזים נהוגה בידי רועה אווזים.
ריזורט כרמליה הייבן - גן בוטאני משגע בלב אחוזת התבלינים.
בתמונה: פריחה מרהיבה של שני מיני ג'ינג'ר בין הווילות של הריזורט (צילום: כרמית וייס)
המציאות הפחות יפה של מטעי ההל אחד מהסיורים המוצעים בריזורט לוקח אותנו אל מטעי ההל הצמודים לביתם של הבעלים, באחוזת קיילאספארה ( Kailasapara Estate ), ליד העיירה נדומקנדאם ( Nedumkandam ). אני נוכחת לדעת שתרמילי ההל גדלים בתחתית השיח, ועל הקוטפות לעבוד כפופות, תוך שהן בוררות בקפידה רק את התרמילים שהבשילו. קבוצת הנשים, שחלקן נראות צעירות ואחרות מבוגרות מאד, מנוהלת ע"י שני גברים, חלוקת תפקידים אופיינית שכבר למדנו להכיר כאן. מאחורי התבלין היקר והריחני מסתתרת מציאות של עבודה פיזית מאומצת ושכר נמוך, ולעיתים גם נסיעות ארוכות של העובדות מבתיהן בטמיל נאדו השכנה.
לאחר הקטיף מועברים התרמילים לחימום וייבוש מבוקר, המפחיתים את הלחות תוך שמירה על צבעם הירוק ועל ניחוחם העשיר. המקומיים מרימים גבה מכך שאני שותה קפה עם הל – עבורם זהו תבלין פופולרי לתה וכמעט לכל מנה, אבל לא לקפה.
עבודתן הקשה של הנשים במטעי ההל, והגבר שמשגיח (צילום: כרמית וייס)
עיירת התבלינים והקופים בדרך אל העיירה קומילי ( Kumily ), מרכז התיירות של אזור טקאדי, פזורים אינספור גני תבלינים. בכולם השיטה דומה – סיור בגן התבלינים והיכרות עם התבלינים הגדלים כאן (פלפל שחור, קפה, קקאו, קנמון ועוד) ולסיום חנות תבלינים ומזכרות. גם בעיירה עצמה מספר לא מבוטל של חנויות תבלינים, ואנחנו תוהים - מי קונה כל כך הרבה?
אנחנו לנים באזור המלונות שבפאתי העיירה - מלון קארדמון קאונטי ביי סאנדרי ( Cardamom County by Xandari ) שייך לרשת סאנדרי, אותה כבר הכרנו בכתבה הקודמת. כמו בכל מלונות הרשת, גם כאן יש גן אורגני, המספק חלק מצריכת המטבח, בו מגדלים תבלינים רבים, וכמובן... הל ( Cardamom ). החדרים המפנקים פזורים על המדרון, בין עצי היער, שקופים מדלגים בין ענפיהם ומתקרבים בסקרנות אל המרפסת. בהמשך נפגוש אותם בכל מקום בעיירה.
בתי מלון באזור טקאדי | סיורים באזור טקאדי
מלון קארדמון קאונטי ביי סאנדרי - היכרות עם גן תבלינים ופירות טרופיים.
בתמונה: תפרחת של ג'ינג'ר אדום ופרי הג'ק פרוט הענק (צילום: כרמית וייס)
הנהר שהפך לאגם שמורת הטבע פריאר ( Periyar Tiger Reserve ) משתרעת על פני מעל 900 קמ"ר וכוללת יערות טרופיים, כרי עשב ומגוון עשיר של בעלי חיים, בהם פילים, ביזונים, איילים, קופים, טיגריסים, עופות מים וציפורים. בשמורה מוצעים סיורי שייט, ג'יפים, הליכה ושייט ברפסודות במבוק, ובשני האחרונים גדל הסיכוי לפגוש בבעלי החיים מקרוב (הביאו משקפת).
מוקדם בבוקר אנחנו יוצאים לשייט על אגם פריאר ( Periyar Lake ), אגם מלאכותי שנוצר בעקבות הקמת סכר על נהר פריאר, הנהר הארוך ביותר בקרלה. הסכר נבנה בתקופת השלטון הבריטי במטרה להטות חלק ממי הנהר, הזורם מערבה, אל האזורים היבשים שממזרח להרי הגהאט המערביים, במדינת טמיל נאדו, לצורך השקיית שטחים חקלאיים. האגם מתפתל בין גבעות מיוערות, גזעי עצים מתים עדיין מבצבצים מתוכו, שרידים ליער שהוצף עם הקמת הסכר ב-1895. בשעות הבוקר ניתן להבחין בעדרי איילים, פילים וביזונים המגיעים לשתות ממי האגם ולרעות לגדותיו. אורחי מלון KTDC Lake Palace , אליו ניתן להגיע רק בשייט, זוכים למפגש אינטימי עם הטבע.
הזמנת סיורים ושייט באתר השמורה (בחגים וסופי שבוע מומלץ להזמין מראש)
עדר פילים יורד לשתות ממי אגם פריאר בשעת בוקר מוקדמת (צילום: כרמית וייס)
הפנינה של מיני ודון זוכרים את העיר מואטפורה בה עברנו בדרכנו להרים? זה הזמן לשוב אליה, ליומיים של מנחה ופינוק לפני הטיסה הביתה. בפאתי העיירה, רק חצי שעה משדה התעופה של קוצ'ין, מצאנו פנינה של ממש – מלון אינדיאן סאמר האוז ( Indian Summer House ). הבעלים, דון ומיני ואן דה פול ( Don and Mini van de Pol ), הוא אוסטרלי ממוצא הולנדי והיא ילידת המקום, שאביה שימש פרופסור באוניברסיטת מלבורן, הפכו את בית המשפחה למלון בוטיק מקסים בלב היער הטרופי. עם שישה חדרים בלבד המקום מרגיש קצת כמו קיבוץ קטן. אהבתי במיוחד את תמונות ותיאור כל אנשי הצוות – מהשומר, הגננים והמנקים ועד למנהל – ה תלויים על הקיר. כולם עושים את המקום הזה לכל כך מיוחד.
מעבר לעיסויים המפנקים ולמנוחה ליד הבריכה, במקום מוצעים מספר סיורים וחוויות מקומיות – הכי פשוט ואותנטי. לאחר חציית הנהר בסירת קאנו קטנה, אנחנו זוכים לצפות בשתילה של עוד תוצר מקומי שעולה על שולחנם של בני המקום – טפיוקה. בית התה המסורתי של מוהנאן ( Mohanan ) הוא המקום האחרון שנעצור בו כתיירים, והוא מלא קסם. אני מתענגת על צ'יפס הטפיוקה, ואילו בן זוגי חוגג עם פאזאם פורי ( Pazham Pori ) – בננה מטוגנת בבלילה. בערב משתרך כאן תור ארוך של השבים מהעבודה, ומבטיחים לי שכל אשכולות הבננות התלויים מהתקרה יחוסלו.
שלווה ירוקה וקפה של בוקר על מרפסת חדרנו במלון אינדיאן סאמר האוז (צילום: כרמית וייס)
בית התה של מוהנאן - הכנת תה בשיטה המסורתית, צ'יפס טפיוקה וקינוח בננה (צילום: כרמית וייס)
החוויות הפשוטות הללו, המפגש הבלתי אמצעי עם המקומיים, לפעמים ללא שפה, רק עם חיוך, הוא עבורי הקסם של קרלה. אפילו קוטפות התה, בעבודתן הקשה והסיזיפית, תמיד קיבלו אותנו עם חיוך על הפנים.
מידע נוסף בתי מלון באזור מונאר
בתי מלון באזור טקאדי
סיורים באזור מונאר
סיורים באזור טקאדי
כתבות נוספות
כתבה על העיר קוצ'ין
יעדים מומלצים לטיול בדרום הודו
תעלות המים ושווקי התבלינים במדינת קרלה
טאר נילגירי - עזי בר אנדמיות להרי הגהאט, וסחלב נדיר בהרים סביב מונאר (צילום: כרמית וייס)
ריזורט כרמליה הייבן - גן בוטאני משגע בלב אחוזת התבלינים.
בתמונה: פריחה מרהיבה של שני מיני ג'ינג'ר בין הווילות של הריזורט (צילום: כרמית וייס)
המציאות הפחות יפה של מטעי ההל אחד מהסיורים המוצעים בריזורט לוקח אותנו אל מטעי ההל הצמודים לביתם של הבעלים, באחוזת קיילאספארה ( Kailasapara Estate ), ליד העיירה נדומקנדאם ( Nedumkandam ). אני נוכחת לדעת שתרמילי ההל גדלים בתחתית השיח, ועל הקוטפות לעבוד כפופות, תוך שהן בוררות בקפידה רק את התרמילים שהבשילו. קבוצת הנשים, שחלקן נראות צעירות ואחרות מבוגרות מאד, מנוהלת ע"י שני גברים, חלוקת תפקידים אופיינית שכבר למדנו להכיר כאן. מאחורי התבלין היקר והריחני מסתתרת מציאות של עבודה פיזית מאומצת ושכר נמוך, ולעיתים גם נסיעות ארוכות של העובדות מבתיהן בטמיל נאדו השכנה.
לאחר הקטיף מועברים התרמילים לחימום וייבוש מבוקר, המפחיתים את הלחות תוך שמירה על צבעם הירוק ועל ניחוחם העשיר. המקומיים מרימים גבה מכך שאני שותה קפה עם הל – עבורם זהו תבלין פופולרי לתה וכמעט לכל מנה, אבל לא לקפה.
עבודתן הקשה של הנשים במטעי ההל, והגבר שמשגיח (צילום: כרמית וייס)
עיירת התבלינים והקופים בדרך אל העיירה קומילי ( Kumily ), מרכז התיירות של אזור טקאדי, פזורים אינספור גני תבלינים. בכולם השיטה דומה – סיור בגן התבלינים והיכרות עם התבלינים הגדלים כאן (פלפל שחור, קפה, קקאו, קנמון ועוד) ולסיום חנות תבלינים ומזכרות. גם בעיירה עצמה מספר לא מבוטל של חנויות תבלינים, ואנחנו תוהים - מי קונה כל כך הרבה?
אנחנו לנים באזור המלונות שבפאתי העיירה - מלון קארדמון קאונטי ביי סאנדרי ( Cardamom County by Xandari ) שייך לרשת סאנדרי, אותה כבר הכרנו בכתבה הקודמת. כמו בכל מלונות הרשת, גם כאן יש גן אורגני, המספק חלק מצריכת המטבח, בו מגדלים תבלינים רבים, וכמובן... הל ( Cardamom ). החדרים המפנקים פזורים על המדרון, בין עצי היער, שקופים מדלגים בין ענפיהם ומתקרבים בסקרנות אל המרפסת. בהמשך נפגוש אותם בכל מקום בעיירה.
בתי מלון באזור טקאדי | סיורים באזור טקאדי
מלון קארדמון קאונטי ביי סאנדרי - היכרות עם גן תבלינים ופירות טרופיים.
בתמונה: תפרחת של ג'ינג'ר אדום ופרי הג'ק פרוט הענק (צילום: כרמית וייס)
הנהר שהפך לאגם שמורת הטבע פריאר ( Periyar Tiger Reserve ) משתרעת על פני מעל 900 קמ"ר וכוללת יערות טרופיים, כרי עשב ומגוון עשיר של בעלי חיים, בהם פילים, ביזונים, איילים, קופים, טיגריסים, עופות מים וציפורים. בשמורה מוצעים סיורי שייט, ג'יפים, הליכה ושייט ברפסודות במבוק, ובשני האחרונים גדל הסיכוי לפגוש בבעלי החיים מקרוב (הביאו משקפת).
מוקדם בבוקר אנחנו יוצאים לשייט על אגם פריאר ( Periyar Lake ), אגם מלאכותי שנוצר בעקבות הקמת סכר על נהר פריאר, הנהר הארוך ביותר בקרלה. הסכר נבנה בתקופת השלטון הבריטי במטרה להטות חלק ממי הנהר, הזורם מערבה, אל האזורים היבשים שממזרח להרי הגהאט המערביים, במדינת טמיל נאדו, לצורך השקיית שטחים חקלאיים. האגם מתפתל בין גבעות מיוערות, גזעי עצים מתים עדיין מבצבצים מתוכו, שרידים ליער שהוצף עם הקמת הסכר ב-1895. בשעות הבוקר ניתן להבחין בעדרי איילים, פילים וביזונים המגיעים לשתות ממי האגם ולרעות לגדותיו. אורחי מלון KTDC Lake Palace , אליו ניתן להגיע רק בשייט, זוכים למפגש אינטימי עם הטבע.
הזמנת סיורים ושייט באתר השמורה (בחגים וסופי שבוע מומלץ להזמין מראש)
עדר פילים יורד לשתות ממי אגם פריאר בשעת בוקר מוקדמת (צילום: כרמית וייס)
הפנינה של מיני ודון זוכרים את העיר מואטפורה בה עברנו בדרכנו להרים? זה הזמן לשוב אליה, ליומיים של מנחה ופינוק לפני הטיסה הביתה. בפאתי העיירה, רק חצי שעה משדה התעופה של קוצ'ין, מצאנו פנינה של ממש – מלון אינדיאן סאמר האוז ( Indian Summer House ). הבעלים, דון ומיני ואן דה פול ( Don and Mini van de Pol ), הוא אוסטרלי ממוצא הולנדי והיא ילידת המקום, שאביה שימש פרופסור באוניברסיטת מלבורן, הפכו את בית המשפחה למלון בוטיק מקסים בלב היער הטרופי. עם שישה חדרים בלבד המקום מרגיש קצת כמו קיבוץ קטן. אהבתי במיוחד את תמונות ותיאור כל אנשי הצוות – מהשומר, הגננים והמנקים ועד למנהל – ה תלויים על הקיר. כולם עושים את המקום הזה לכל כך מיוחד.
מעבר לעיסויים המפנקים ולמנוחה ליד הבריכה, במקום מוצעים מספר סיורים וחוויות מקומיות – הכי פשוט ואותנטי. לאחר חציית הנהר בסירת קאנו קטנה, אנחנו זוכים לצפות בשתילה של עוד תוצר מקומי שעולה על שולחנם של בני המקום – טפיוקה. בית התה המסורתי של מוהנאן ( Mohanan ) הוא המקום האחרון שנעצור בו כתיירים, והוא מלא קסם. אני מתענגת על צ'יפס הטפיוקה, ואילו בן זוגי חוגג עם פאזאם פורי ( Pazham Pori ) – בננה מטוגנת בבלילה. בערב משתרך כאן תור ארוך של השבים מהעבודה, ומבטיחים לי שכל אשכולות הבננות התלויים מהתקרה יחוסלו.
שלווה ירוקה וקפה של בוקר על מרפסת חדרנו במלון אינדיאן סאמר האוז (צילום: כרמית וייס)
בית התה של מוהנאן - הכנת תה בשיטה המסורתית, צ'יפס טפיוקה וקינוח בננה (צילום: כרמית וייס)
החוויות הפשוטות הללו, המפגש הבלתי אמצעי עם המקומיים, לפעמים ללא שפה, רק עם חיוך, הוא עבורי הקסם של קרלה. אפילו קוטפות התה, בעבודתן הקשה והסיזיפית, תמיד קיבלו אותנו עם חיוך על הפנים.
מידע נוסף בתי מלון באזור מונאר
בתי מלון באזור טקאדי
סיורים באזור מונאר
סיורים באזור טקאדי
כתבות נוספות
כתבה על העיר קוצ'ין
יעדים מומלצים לטיול בדרום הודו
תעלות המים ושווקי התבלינים במדינת קרלה
עבודתן הקשה של הנשים במטעי ההל, והגבר שמשגיח (צילום: כרמית וייס)
מלון קארדמון קאונטי ביי סאנדרי - היכרות עם גן תבלינים ופירות טרופיים.
בתמונה: תפרחת של ג'ינג'ר אדום ופרי הג'ק פרוט הענק (צילום: כרמית וייס)
הנהר שהפך לאגם שמורת הטבע פריאר ( Periyar Tiger Reserve ) משתרעת על פני מעל 900 קמ"ר וכוללת יערות טרופיים, כרי עשב ומגוון עשיר של בעלי חיים, בהם פילים, ביזונים, איילים, קופים, טיגריסים, עופות מים וציפורים. בשמורה מוצעים סיורי שייט, ג'יפים, הליכה ושייט ברפסודות במבוק, ובשני האחרונים גדל הסיכוי לפגוש בבעלי החיים מקרוב (הביאו משקפת).
מוקדם בבוקר אנחנו יוצאים לשייט על אגם פריאר ( Periyar Lake ), אגם מלאכותי שנוצר בעקבות הקמת סכר על נהר פריאר, הנהר הארוך ביותר בקרלה. הסכר נבנה בתקופת השלטון הבריטי במטרה להטות חלק ממי הנהר, הזורם מערבה, אל האזורים היבשים שממזרח להרי הגהאט המערביים, במדינת טמיל נאדו, לצורך השקיית שטחים חקלאיים. האגם מתפתל בין גבעות מיוערות, גזעי עצים מתים עדיין מבצבצים מתוכו, שרידים ליער שהוצף עם הקמת הסכר ב-1895. בשעות הבוקר ניתן להבחין בעדרי איילים, פילים וביזונים המגיעים לשתות ממי האגם ולרעות לגדותיו. אורחי מלון KTDC Lake Palace , אליו ניתן להגיע רק בשייט, זוכים למפגש אינטימי עם הטבע.
הזמנת סיורים ושייט באתר השמורה (בחגים וסופי שבוע מומלץ להזמין מראש)
עדר פילים יורד לשתות ממי אגם פריאר בשעת בוקר מוקדמת (צילום: כרמית וייס)
הפנינה של מיני ודון זוכרים את העיר מואטפורה בה עברנו בדרכנו להרים? זה הזמן לשוב אליה, ליומיים של מנחה ופינוק לפני הטיסה הביתה. בפאתי העיירה, רק חצי שעה משדה התעופה של קוצ'ין, מצאנו פנינה של ממש – מלון אינדיאן סאמר האוז ( Indian Summer House ). הבעלים, דון ומיני ואן דה פול ( Don and Mini van de Pol ), הוא אוסטרלי ממוצא הולנדי והיא ילידת המקום, שאביה שימש פרופסור באוניברסיטת מלבורן, הפכו את בית המשפחה למלון בוטיק מקסים בלב היער הטרופי. עם שישה חדרים בלבד המקום מרגיש קצת כמו קיבוץ קטן. אהבתי במיוחד את תמונות ותיאור כל אנשי הצוות – מהשומר, הגננים והמנקים ועד למנהל – ה תלויים על הקיר. כולם עושים את המקום הזה לכל כך מיוחד.
מעבר לעיסויים המפנקים ולמנוחה ליד הבריכה, במקום מוצעים מספר סיורים וחוויות מקומיות – הכי פשוט ואותנטי. לאחר חציית הנהר בסירת קאנו קטנה, אנחנו זוכים לצפות בשתילה של עוד תוצר מקומי שעולה על שולחנם של בני המקום – טפיוקה. בית התה המסורתי של מוהנאן ( Mohanan ) הוא המקום האחרון שנעצור בו כתיירים, והוא מלא קסם. אני מתענגת על צ'יפס הטפיוקה, ואילו בן זוגי חוגג עם פאזאם פורי ( Pazham Pori ) – בננה מטוגנת בבלילה. בערב משתרך כאן תור ארוך של השבים מהעבודה, ומבטיחים לי שכל אשכולות הבננות התלויים מהתקרה יחוסלו.
שלווה ירוקה וקפה של בוקר על מרפסת חדרנו במלון אינדיאן סאמר האוז (צילום: כרמית וייס)
בית התה של מוהנאן - הכנת תה בשיטה המסורתית, צ'יפס טפיוקה וקינוח בננה (צילום: כרמית וייס)
החוויות הפשוטות הללו, המפגש הבלתי אמצעי עם המקומיים, לפעמים ללא שפה, רק עם חיוך, הוא עבורי הקסם של קרלה. אפילו קוטפות התה, בעבודתן הקשה והסיזיפית, תמיד קיבלו אותנו עם חיוך על הפנים.
מידע נוסף בתי מלון באזור מונאר
בתי מלון באזור טקאדי
סיורים באזור מונאר
סיורים באזור טקאדי
כתבות נוספות
כתבה על העיר קוצ'ין
יעדים מומלצים לטיול בדרום הודו
תעלות המים ושווקי התבלינים במדינת קרלה
עדר פילים יורד לשתות ממי אגם פריאר בשעת בוקר מוקדמת (צילום: כרמית וייס)
שלווה ירוקה וקפה של בוקר על מרפסת חדרנו במלון אינדיאן סאמר האוז (צילום: כרמית וייס)
בית התה של מוהנאן - הכנת תה בשיטה המסורתית, צ'יפס טפיוקה וקינוח בננה (צילום: כרמית וייס)
מידע נוסף בתי מלון באזור מונאר
בתי מלון באזור טקאדי
סיורים באזור מונאר
סיורים באזור טקאדי
כתבות נוספות
כתבה על העיר קוצ'ין
יעדים מומלצים לטיול בדרום הודו
תעלות המים ושווקי התבלינים במדינת קרלה
 |
אודות הכותבת
כרמית וייס (Carmit Weiss) מנסה להעביר את אהבתה לנופים דרך הצילום והכתיבה, אותם הפכה מתחביב למקצוע, מנהלת אתר Gotravel ואחת הכותבות המרכזיות בו. טעמה את כל היבשות והרחיקה אפילו עד אנטארקטיקה, ולא קיים מקום שהיא לא חולמת לחזור אליו שוב. בעלת ניסיון רב בתכנון טיולים, גולשת סקי ואמא לארבעה "הכי יפים בעולם".
|
כרמית עונה לשאלותיכם בפורום מומחי תיירות
