.jpg)
18 ימים בגן עדן:
חוויות ותובנות מהפלגה לאיי ג'ורג'יה הדרומית
אל איי ג'ורג'יה הדרומית אנו מגיעים לאחר מספר ימי הפלגה לחופי אנטארקטיקה ויומיים רצופים בים, כחלק ממסע בן 18 ימים במחוזות האזור האנטארקטי. אנו סקרנים לפגוש בתחנות נוספות במסעו של מגלה הארצות האגדי ארנסט שקלטון, שלמדנו להעריץ, ובפינגווין המלכותי היפהפה, סמלו של האי.
.jpg)
הפלגות לאנטארקטיקה לחצו לקבלת כל האפשרויות » הפלגות לארצות הקוטב הצפוני לחצו לקבלת כל האפשרויות » הפלגות מודרכות – שייט בקבוצות עם הדרכה בעברית לחצו לרשימת ההצעות »
האיש שחזר מהמתים אל ג'ורג'יה הדרומית
נכון שהתגעגעתם לארנסט שקלטון, ידידנו מתחילת המסע לאנטארקטיקה, שאותו ואת אנשיו מהספינה אנדיורנס ( Endurance ) "פגשנו" בפעם האחרונה באי אלפנט, בדרכנו לכאן מאנטארקטיקה? מגלה הארצות הנועז הוא לא אחד שירים ידיים, גם כשספינתו נטרפה, והוא מנהיג שלא נוטש את אנשיו. בספר אנדיורנס, שהפך רב מכר על הסיפון, מסופר בפירוט כיצד הוא יצא להזעיק עזרה, בגדולה מבין ספינות ההצלה, ג'יימס קיירד ( James Caird ) שמה. במסע כמעט חסר סיכוי, הוא הפליג יחד עם חמישה מאנשיו לעבר איי ג'ורג'יה הדרומית – מרחק 1,440 ק"מ.
לאחר כמעט חודש, כשהם תשושים, צמאים ורעבים הם "נחתו" בחוף הדרומי, הסלעי והבלתי מאוכלס. היה עליהם לחצות את האי ברגל, דרך הרים סלעיים ומחודדים, המתנשאים לגבהים של מעל 2,000 מ', וקרחוני ענק. בניגוד לכל הסיכויים, בבוקר ה-20 במאי 1916, הם שמעו את צפירת הספינות בנמל ששימש את ציידי הלווייתנים. כאשר הופיעו שלושה מהם, לבושים בלויי סחבות, עם כוויות קור ופנים מפויחות, איש לא זיהה אותם, מה גם שהם כבר מזמן נחשבו בין המתים.
מרימים כוסית לחיי שקלטון, קברו של האיש האיש שהפך לגיבור המסע שלנו (צילום: Renato Granieri)
הקרחון הגדול בעולם
מעט לפני ג'ורג'יה הדרומית אנו פוגשים את קרחון A23a, הקרחון הימי הגדול בעולם, ששטחו מוערך ב- 3,500 קמ"ר, כשטחו של הגליל שלנו. בשנת 1986 הוא ניתק ממדף הקרח רון-פילכנר ( Ronne-Filchner Ice Shelf ) בצפון אנטארקטיקה , אך זמן רב היה תקוע על קרקע הים אל מול היבשת הדרומית. מאז שנת 2020 הוא ניתק ממקומו ונסחף צפונה במרחבי ים סקוטיה ( Scotia Sea ), והוא מתקרב לחופי איי ג'ורג'יה הדרומית.
אנחנו יוצאים לסיפון העליון, בקומה השמינית, צופים פעורי פה בענק הזה, שהגלים גילפו צורות יפהפיות בקירותיו שמעל פני המים. יסעורים ואלבטרוסים מרחפים מעל, והם אולי היחידים שמסוגלים לראות את כל שטחו של הענק הצף.
קרחון A23a, הגלים גילפו צורות יפהפיות בקירות שמעל פני המים (צילום: Renato Granieri)
יבשה רבותיי, יבשה!
לעומת המסע הקשוח של ארנסט שקלטון, מה הם יומיים של הפלגה מפנקת, בה הרווינו את מוחנו בשפע מידע על מחוזות האזור האנטארקטי ו הסאב-אנטארקטי , מפי טובי המומחים שעל הספינה. ולמרות זאת אני מחכה בקוצר רוח להיפטר מטלטולי הגלים, שגורמים לי לדיאטה כפויה...
בוקר המחרת מזמן לנו התרגשות כפולה. טלטולי הספינה פסקו, מנועיה נדמו, אני פותחת את הווילון וממול שוב יבשה במרחק נגיעה. קרחון עצום גולש מההר, ולמרגלותיו מאות, אולי אלפי פינגווינים צופים בנו מהחוף. כמה מהם שוחים לספינה, צוללים בחן ובוחנים את האורחים. מפרץ גולד הארבור ( Gold Harbour ), בקצהו הדרום-מזרחי של האי, הוא בית למושבה ענקית של פינגווין מלכותי, אחיו של הפינגווין הקיסרי, אותו מעטים זוכים לראות, בשל מיקום המושבות שלו בעומק אנטארקטיקה. הוא קטן ממנו במעט, אך דומה לו מאוד, עם צבע כתום המעטר את הראש, הצוואר והמקור. כאשר הוא זוקף את ראשו בגאווה, הוא יכול להגיע לגובה מטר.
כתבות נוספות על איי ג'ורג'יה הדרומית
ברוכים הבאים לאיי ג'ורג'יה הדרומית, קבלת הפנים המרגשת של הפינגווין המלכותי (צילום: Renato Granieri)
כאשר הוא זוקף את ראשו, הפינגווין המלכותי יכול להגיע לגובה מטר. מפרץ גולד הארבור (צילום: כרמית וייס)
מלכי הכיתה וההיפראקטיביים שבחבורה
שוב פרוטוקול השכבות לפני הירידה בסירות הזודיאק אל החוף, רק שכאן הטמפרטורה הממוצעת ביום נעה סביב 8 מעלות, חמסין של ממש לעומת אנטארקטיקה. אמש עברנו כולנו בדיקה של הציוד היורד עמנו לחוף, שלא יהיו בו שאריות מיבשות אחרות, ולפני הירידה לזודיאק נטבלים המגפיים בחומר מחטא, כדי שלא נעביר מחלות לבעלי החיים שעל האי.
והפינגווינים, הם מקבלים את פנינו בסקרנות, מהדסים בגאווה על שתי רגליים קטנטנות, כמו מודעים ליופיים הרב. אם הפינגווין המלכותי מתנהג כמו "מלכת הכיתה", דובי הים המתוקים הם ללא ספק "ההיפראקטיביים שבחבורה". בסוף הקיץ הגורים הם כבר נערים, מדדים על ארבע רגליהם הקצרצרות, נלחמים זה בזה וזוקפים ראשם בסקרנות לעבר האורחים המוזרים.
לחצו לבדיקת מסלולי ההפלגות לאנטארקטיקה
הפינגווין המלכותי זוקף את ראשו בגאווה, כמו מודע למעמדו כ"מלכת הכיתה" (צילום: כרמית וייס)
דובי הים הצעירים, בסקרנותם ושובבותם הגדולה, הם "ההיפראקטיביים שבחבורה" (צילום: כרמית וייס)
שייט קיאקים בגן של דובי הים
הגיע היום לו ציפיתי מתחילת המסע, כאשר במקום לרדת בזודיאק אני מצטרפת לתשעה נוסעים נוספים, שהיו מוכנים לשלם סכום לא קטן כדי לחתור בקיאקים ולהתקרב בשקט לטבע. המזל האיר לנו פנים, עם שמיים בהירים וטמפרטורה הרחק מעל האפס, במפרץ הגדול והמוגן מרוח אושן הרבור ( Ocean Harbour ). אנחנו לובשים מעל הביגוד המחמם והקל חליפה אטומה למים, כאשר רק הראש מציץ ממנה. הכפפות מחוברות למשוטים, אבל לאחר מספר דקות אני מגלה שממש אין בהן צורך.
ג'אד, מדריך הקיאקים השרמנטי, מוביל אותנו בביטחון אל גן הילדים של דובי הים, ואלו מקבלים אותנו בשמחה שובבית, צוללים וקופצים לעבר הסירות, מתיזים ומרימים את ראשם בסקרנות אין קץ. באנגלית הם נקראים fur seal , על שום דמיונם לכלבי הים (אוזניים קטנות מבדילות אותם מכלבי הים חסרי האוזניים) ופרוותם היפה, שהייתה מבוקשת מאוד לפני שהם הפכו מוגנים. כיום מעריכים את מספרם כאן באיי ג'ורג'יה הדרומית ב- 5-6 מיליון פריטים, כ- 95% ממספרם הכולל בעולם.
דובי ים צעירים וסקרנים מתרגשים למראה האורחים בקיאקים, וגם אנחנו נרגשים מהביקור בגן הילדים שלהם (צילום: כרמית וייס)
הקיאק מאפשר להתקרב בשקט, אני ושותפי לחתירה בדיבור צפוף עם יסעור ענק (צילום: Renato Granieri)
לעומת השובבות חסרת המנוח של דובי הים, קרובים אחרים שלהם, פילי הים ( Elephant seal ), הם אולי הניגוד הגמור. כמעט ללא תזוזה, הם רובצים על החוף כגוש שומן ענק – הזכרים יכולים להגיע למשקל 4,000 ק"ג (!), והנקבות "העדינות" ל-900 ק"ג – ומדי פעם משמיעים נחרה קולנית. שמם ניתן להם בשל אפם הארוך, המזכיר חדק של פיל. מי שיגיע לכאן בתחילת הקיץ האנטארקטי, יזכה לראות את הזכרים במלחמות עקובות מדם על הנקבות, אבל עכשיו, בסוף הקיץ הם ממעטים בתנועה כדי לצבור שומן לקראת החורף.
פיל הים רובץ ללא תנועה ורק נראה מאיים על פינגווין ג'נטו, שלא חושש לנמנם מול פיו הפעור (צילום: כרמית וייס)
סוף המסע של שקלטון והלוייתנים
לעת ערב אנחנו מגיעים אל תחנת ציידי הלווייתנים סטרומנס ( Stromness ), אליה הגיעו שקלטון ושניים מאנשיו בסוף המסע המפרך לחציית האי. מכאן יצאה משלחת בהולה להביא את שלושת חבריהם שנותרו בצידו הדרומי של האי.
כיום נותרו במקום רק שרידי המבנים ומכלי הענק, עדות לזוועה שהתחוללה בתחילת המאה ה-20. משנת 1912 עד 1931 יצאו מכאן ספינות ציד הלווייתנים והמקום שימש משחטה ענקית, כאשר שומן הלוויתנים עושה את דרכו להאיר את אירופה.
תחנת ציד הלווייתנים סטרומנס, מכלי ענק שלמרבה המזל כבר אין להם תפקיד (צילום: Renato Granieri)
כוסית של ויסקי לחיי שקלטון
ביום המחרת מזומן לנו ביקור בתחנת ציד הלווייתנים גריטוויקן ( Grytviken ), שהוקמה בשנת 1904 על ידי הנורווגים. מבנים מתפוררים, דוודי ענק חלודים, שרידי אוניות, כנסייה זעירה, סניף דואר, ממנו ניתן לשלוח גלויה, חנות מזכרות (איך אפשר בלי...) ומוזיאון קטן ומעניין, בו שמור דגם של הסירה קיירד.
מכאן יצא מסעה של האנדיורנס, ספינת המחקר של שקלטון, בדצמבר 1914. מכאן הוא גם ארגן מספר ספינות שיצאו לחלץ את אנשיו מהאי אלפנט, שרק האחרונה שבהן, ספינה של הצי הצ'יליאני, הצליחה במשימתה. לתדהמת העולם חזרו כל אנשי צוות האנדיורנס בשלום, לאחר שנה וחצי של מסע, שאמנם לא צלח את מטרתו – חציית אנטארקטיקה מצפון לדרום, אבל היה למופת של שמירה על חיי אדם.
בבית הקברות הקטן שבמקום נקבר שקלטון, שמת מהתקף לב בשנת 1922, עת עצרה ספינתו באי בדרך למסע מחקר נוסף באנטארקטיקה. לבקשת אשתו הוא נקבר במקום שאותו, לדבריה, הכי אהב. כמנהג המקום, אנו מרימים צ'ייסר של וויסקי, לחיי האיש שהפך לאגדה וסיפורו ליווה אותנו לאורך המסע.
הספינה שלנו מול הספינות המחלידות של ציידי הלווייתנים, גריטוויקן (צילום: כרמית וייס)
כוסית ויסקי לחיי שקלטון, הגיבור שלמדתי להעריץ אפילו יותר במהלך המסע (צילום: כרמית וייס)
הפלגות לאנטארקטיקה לחצו לקבלת כל האפשרויות »
הפלגות לארצות הקוטב הצפוני לחצו לקבלת כל האפשרויות »
הפלגות מודרכות – שייט בקבוצות עם הדרכה בעברית לחצו לרשימת ההצעות »
הלוקיישן הכי מדהים!
המפרץ רחב הידיים של סט אנדרוז ( St Andrews ) מזמן לנו ללא ספק את הלוקיישן הכי מרשים באי. כבר ממרחק אנו מבחינים במושבה ע-נ-ק-י-ת של פינגווין מלכותי, כמויות ויופי שהעין מתקשה להכיל, הראש להאמין והאף לשאת... כי מה לעשות, הריח מהפרשות הפינגווינים לא נעים במיוחד.
אבל אליה וקוץ בה, כדי להתקרב אנו נדרשים לחצות נהר זורם , כאשר המים מגיעים עד גובה הברך (בדיוק לשם כך אנו מצוידים במגפיים גבוהות ומכנסי סערה) . רבים מהנוסעים החליטו לוותר, אך לא אני, פחדנית מדופלמת, שהגעתי לכאן כדי לספר... בדופק מואץ, בטוחה שאמעד ואסיים במים הקפואים, אני מגיעה לגדה השנייה.
ואכן, מראה מושבת הפינגווינים העצומה, שטיח עצום בצבעי שחור-אפור-כתום, אותה מנקדים כדורי פרווה חומים של אפרוחים, הוא בלתי נשכח. הלוקיישן כולו, עם ההרים הלבנים והשמים שהאירו לנו בכחול עז, הוא מושלם. מדובר על מושבת הפינגווין המלכותי הגדולה באי, שמעריכים שהיא כוללת 150 אלף זוגות, מתוך כ-405 זוגות באי כולו.
הבעיה היחידה – כדי לחזור לספינה יש לחצות שוב את הנהר. אני מעבירה את המצלמות לאחד הגברים שרגליהם חזקות ויציבות, עוצמת עיניים וסופרת עד 10... ואז מגיע ג ' אד , מדריך הקיאקים הנועז , נותן לי יד ומעביר אותי בקלי קלות. (תודה, אבל איפה היית קודם...?)
מושבת הפינגווין המלכותי בסט אנדרוז, 150 אלף זוגות ובינהם המון אפרוחים בפרווה חומה (צילום: כרמית וייס)
מתי אפשר לראות את צאצאי הפינגווין המלכותי
זה המקום לכמה מילים על הפינגווין המלכותי ( King Penguin ), השני בגודלו מבין הפינגווינים, שמתאפיין במחזור חיים שנמשך יותר משנה עבור צאצא אחד. לכן ניתן לראות את האפרוחים במושבות כמעט בכל עונות השנה :
♦ נובמבר-ינואר – תחילת הקיץ האנטארקטי, בני הזוג "שרים" זה לזה ונעמדים פנים אל פנים בתנועות טקסיות של חיזור לקראת הזדווגות.
♦ נובמבר-ינואר – הנקבה מטילה ביצה אחת בלבד ושני ההורים דוגרים עליה לסירוגין במשך 54 יום, כשהיא מונחת על כפות רגליהם ומכוסה בקפל עור (כיס דגירה).
♦ ינואר-מרץ – הגוזל בוקע עם פלומה חומה עדינה ונותר עם ההורים, מאחר שהוא זקוק לחימום תמידי והגנה.
♦ מרץ -אוקטובר – אחרי מספר שבועות, הגוזלים שגדלו מעט מאוגדים בקבוצות, המכונות "פעוטונים", ושני ההורים יכולים לרדת לים ולהביא להם מזון.
♦ אוקטובר-נובמבר – הגוזלים מתכסים נוצות עמידות למים ומתכוננים לרדת לים. כשזה יקרה ההורים יוכלו לנוח לאחר עונת הקינון המתישה, וברוב המקרים הם יחלו במחזור חדש רק כעבור שנה של מנוחה .
בשל מזג האוויר הנוח יחסית וזמינות המזון הטובה באיי ג'ורג'יה הדרומית, זמני המחזור שהוצג כאן עשויים להשתנות, וגם בסוף הקיץ (מרץ) ניתן להבחין בפינגווינים בודדים שעדיין דוגרים.
בשלב הראשון אפרוחי הפינגווין המלכותי צמודים להורים, שמחממים ומגנים עליהם (צילום: כרמית וייס)
מה הבאת לי לארוחת הצהריים? עד גיל שנה ההורים מאכילים את האפרוחים (צילום: Michel VIARD)
הכביש המהיר של הפינגווינים
מפרץ פורטונה ( Fortuna bay ) מזמן לנו המחשה של שלוש תופעות נוספות הקשורות בפינגווינים. כבר מהספינה אני מבחינה במאות פינגווינים מלכותיים, צועדים בטור מסודר מהמושבה במעלה ההר אל החוף. נרגשת מקבלת הפנים, אני למדה שמדובר ב"פינגווין הייוויי" ( Penguin Highway ), שביל צר אותו הם רמסו היטב, תוך שהם צועדים שוב ושוב מבלי לסטות ימינה או שמאלה, על מנת להביא את מזונם מהים. אנחנו לא ממש מרגשים אותם, כי בעלי החיים כאן למדו שאין מה לפחד מהאורחים על שתיים.
את הקסם משלים קרחון שגולש מההר, פסגות בלבן צחור שמציצות מבעד לענני צמר לבנים, מעל כר דשא ירוק. אך האידיליה מופרת כאשר לפתע, למרבה הזוועה, אחד מעופות היסעור הענק ( Giant petrel ), שמרחפים בעקשנות סביב מושבת הפינגווינים, מצליח לחטוף אפרוח. אנחנו עומדים חסרי אונים למול המראה האכזרי, כאשר האם מנסה לשווא להבריח את הטורף, מפנימים אט אט שזהו מחזור החיים בטבע. היסעור הענק, אשר מוטת כנפיו היא כשני מטרים, גם הוא צריך להאכיל את גוזליו.
במצב רוח קצת שפוף אנחנו חוזרים לספינה, אך מראה הפינגווינים שמגיעים ללוות אותנו לספינה, מעלה שוב חיוך על פנינו. הפינגווין, שכנפיו התנוונו ועצמותיו אינן חלולות כמו אצל שאר עופות המים, אולי איבד את יכולת התעופה באוויר, אבל הוא ממש "עף במים". הכנפיים משמשות כסנפירים ומשקל העצמות הוא יתרון בצלילה לעומק.
האידיליה של פורטונה ביי – קרחון שגולש מההר ופסגות בלבן צחור
שמציצות מבעד לענני צמר לבנים, מעל כר דשא ירוק (צילום: כרמית וייס)
הצד האכזרי של הטבע, יסעור ענק טורף אפרוח של פינגווין מלכותי (צילום: שרהלה שדות)
הפינגווין המצחיק שדומה לטראמפ
הביקור האחרון משאיר אותנו עם חיוך גדול. אל מפרץ הרקולס ( Hercules bay ) ניתן להגיע רק בסירות זודיאק מהים, מאחר שהוא סלעי ותלול. זהו המקום האידיאלי לקינון של פינגווין מקרוני ( Macaroni penguin ) , ששמו ניתן לו על שום הציצית שלראשו, שצבעה כתום. הוא קופץ למים, מטפס ומקפץ על הסלעים, "שערו" תמיד פרוע, ולי הוא מזכיר את דונלד טראמפ.
פינגווין מקרוני עם ציצית צהובה, לי הוא מזכיר את דונלד טראמפ... (צילום: כרמית וייס)
סרטון וידאו משגע שצולם במהלך ההפלגה שלנו באיי ג'ורג'יה הדרומית ואיי פוקלנד,
בידי הצוות שגם תיעד את המסע לחיפוש אחר ספינת האנדיורנס הטבועה
כך הסתיימו ארבעה ימים מופלאים בממלכת הטבע של איי ג'ורג'יה הדרומית, שחוקי השמירה הקפדנית גרמו לו לשגשג. מכאן נפליג אל איי פוקלנד, המקום בו מתקיימים זה לצד זה האדם והטבע, למרות יצר הטריטוריאליות של שניהם.
מידע נוסף
מסלולי הפלגות לאנטארקטיקה, איי ג'ורג'יה הדרומית ופוקלנד
כתבות נוספות
מידע והמלצות על הפלגות לאנטארקטיקה
מידע מעשי על הפלגות לאנטארקטיקה
כתבות על האי ג'ורג'יה הדרומית
כתבות על איי פוקלנד
מרימים כוסית לחיי שקלטון, קברו של האיש האיש שהפך לגיבור המסע שלנו (צילום: Renato Granieri)
קרחון A23a, הגלים גילפו צורות יפהפיות בקירות שמעל פני המים (צילום: Renato Granieri)
יבשה רבותיי, יבשה!
לעומת המסע הקשוח של ארנסט שקלטון, מה הם יומיים של הפלגה מפנקת, בה הרווינו את מוחנו בשפע מידע על מחוזות האזור האנטארקטי ו הסאב-אנטארקטי , מפי טובי המומחים שעל הספינה. ולמרות זאת אני מחכה בקוצר רוח להיפטר מטלטולי הגלים, שגורמים לי לדיאטה כפויה...
בוקר המחרת מזמן לנו התרגשות כפולה. טלטולי הספינה פסקו, מנועיה נדמו, אני פותחת את הווילון וממול שוב יבשה במרחק נגיעה. קרחון עצום גולש מההר, ולמרגלותיו מאות, אולי אלפי פינגווינים צופים בנו מהחוף. כמה מהם שוחים לספינה, צוללים בחן ובוחנים את האורחים. מפרץ גולד הארבור ( Gold Harbour ), בקצהו הדרום-מזרחי של האי, הוא בית למושבה ענקית של פינגווין מלכותי, אחיו של הפינגווין הקיסרי, אותו מעטים זוכים לראות, בשל מיקום המושבות שלו בעומק אנטארקטיקה. הוא קטן ממנו במעט, אך דומה לו מאוד, עם צבע כתום המעטר את הראש, הצוואר והמקור. כאשר הוא זוקף את ראשו בגאווה, הוא יכול להגיע לגובה מטר.
כתבות נוספות על איי ג'ורג'יה הדרומית
ברוכים הבאים לאיי ג'ורג'יה הדרומית, קבלת הפנים המרגשת של הפינגווין המלכותי (צילום: Renato Granieri)
כאשר הוא זוקף את ראשו, הפינגווין המלכותי יכול להגיע לגובה מטר. מפרץ גולד הארבור (צילום: כרמית וייס)
מלכי הכיתה וההיפראקטיביים שבחבורה
שוב פרוטוקול השכבות לפני הירידה בסירות הזודיאק אל החוף, רק שכאן הטמפרטורה הממוצעת ביום נעה סביב 8 מעלות, חמסין של ממש לעומת אנטארקטיקה. אמש עברנו כולנו בדיקה של הציוד היורד עמנו לחוף, שלא יהיו בו שאריות מיבשות אחרות, ולפני הירידה לזודיאק נטבלים המגפיים בחומר מחטא, כדי שלא נעביר מחלות לבעלי החיים שעל האי.
והפינגווינים, הם מקבלים את פנינו בסקרנות, מהדסים בגאווה על שתי רגליים קטנטנות, כמו מודעים ליופיים הרב. אם הפינגווין המלכותי מתנהג כמו "מלכת הכיתה", דובי הים המתוקים הם ללא ספק "ההיפראקטיביים שבחבורה". בסוף הקיץ הגורים הם כבר נערים, מדדים על ארבע רגליהם הקצרצרות, נלחמים זה בזה וזוקפים ראשם בסקרנות לעבר האורחים המוזרים.
לחצו לבדיקת מסלולי ההפלגות לאנטארקטיקה
הפינגווין המלכותי זוקף את ראשו בגאווה, כמו מודע למעמדו כ"מלכת הכיתה" (צילום: כרמית וייס)
דובי הים הצעירים, בסקרנותם ושובבותם הגדולה, הם "ההיפראקטיביים שבחבורה" (צילום: כרמית וייס)
שייט קיאקים בגן של דובי הים
הגיע היום לו ציפיתי מתחילת המסע, כאשר במקום לרדת בזודיאק אני מצטרפת לתשעה נוסעים נוספים, שהיו מוכנים לשלם סכום לא קטן כדי לחתור בקיאקים ולהתקרב בשקט לטבע. המזל האיר לנו פנים, עם שמיים בהירים וטמפרטורה הרחק מעל האפס, במפרץ הגדול והמוגן מרוח אושן הרבור ( Ocean Harbour ). אנחנו לובשים מעל הביגוד המחמם והקל חליפה אטומה למים, כאשר רק הראש מציץ ממנה. הכפפות מחוברות למשוטים, אבל לאחר מספר דקות אני מגלה שממש אין בהן צורך.
ג'אד, מדריך הקיאקים השרמנטי, מוביל אותנו בביטחון אל גן הילדים של דובי הים, ואלו מקבלים אותנו בשמחה שובבית, צוללים וקופצים לעבר הסירות, מתיזים ומרימים את ראשם בסקרנות אין קץ. באנגלית הם נקראים fur seal , על שום דמיונם לכלבי הים (אוזניים קטנות מבדילות אותם מכלבי הים חסרי האוזניים) ופרוותם היפה, שהייתה מבוקשת מאוד לפני שהם הפכו מוגנים. כיום מעריכים את מספרם כאן באיי ג'ורג'יה הדרומית ב- 5-6 מיליון פריטים, כ- 95% ממספרם הכולל בעולם.
דובי ים צעירים וסקרנים מתרגשים למראה האורחים בקיאקים, וגם אנחנו נרגשים מהביקור בגן הילדים שלהם (צילום: כרמית וייס)
הקיאק מאפשר להתקרב בשקט, אני ושותפי לחתירה בדיבור צפוף עם יסעור ענק (צילום: Renato Granieri)
לעומת השובבות חסרת המנוח של דובי הים, קרובים אחרים שלהם, פילי הים ( Elephant seal ), הם אולי הניגוד הגמור. כמעט ללא תזוזה, הם רובצים על החוף כגוש שומן ענק – הזכרים יכולים להגיע למשקל 4,000 ק"ג (!), והנקבות "העדינות" ל-900 ק"ג – ומדי פעם משמיעים נחרה קולנית. שמם ניתן להם בשל אפם הארוך, המזכיר חדק של פיל. מי שיגיע לכאן בתחילת הקיץ האנטארקטי, יזכה לראות את הזכרים במלחמות עקובות מדם על הנקבות, אבל עכשיו, בסוף הקיץ הם ממעטים בתנועה כדי לצבור שומן לקראת החורף.
פיל הים רובץ ללא תנועה ורק נראה מאיים על פינגווין ג'נטו, שלא חושש לנמנם מול פיו הפעור (צילום: כרמית וייס)
סוף המסע של שקלטון והלוייתנים
לעת ערב אנחנו מגיעים אל תחנת ציידי הלווייתנים סטרומנס ( Stromness ), אליה הגיעו שקלטון ושניים מאנשיו בסוף המסע המפרך לחציית האי. מכאן יצאה משלחת בהולה להביא את שלושת חבריהם שנותרו בצידו הדרומי של האי.
כיום נותרו במקום רק שרידי המבנים ומכלי הענק, עדות לזוועה שהתחוללה בתחילת המאה ה-20. משנת 1912 עד 1931 יצאו מכאן ספינות ציד הלווייתנים והמקום שימש משחטה ענקית, כאשר שומן הלוויתנים עושה את דרכו להאיר את אירופה.
תחנת ציד הלווייתנים סטרומנס, מכלי ענק שלמרבה המזל כבר אין להם תפקיד (צילום: Renato Granieri)
כוסית של ויסקי לחיי שקלטון
ביום המחרת מזומן לנו ביקור בתחנת ציד הלווייתנים גריטוויקן ( Grytviken ), שהוקמה בשנת 1904 על ידי הנורווגים. מבנים מתפוררים, דוודי ענק חלודים, שרידי אוניות, כנסייה זעירה, סניף דואר, ממנו ניתן לשלוח גלויה, חנות מזכרות (איך אפשר בלי...) ומוזיאון קטן ומעניין, בו שמור דגם של הסירה קיירד.
מכאן יצא מסעה של האנדיורנס, ספינת המחקר של שקלטון, בדצמבר 1914. מכאן הוא גם ארגן מספר ספינות שיצאו לחלץ את אנשיו מהאי אלפנט, שרק האחרונה שבהן, ספינה של הצי הצ'יליאני, הצליחה במשימתה. לתדהמת העולם חזרו כל אנשי צוות האנדיורנס בשלום, לאחר שנה וחצי של מסע, שאמנם לא צלח את מטרתו – חציית אנטארקטיקה מצפון לדרום, אבל היה למופת של שמירה על חיי אדם.
בבית הקברות הקטן שבמקום נקבר שקלטון, שמת מהתקף לב בשנת 1922, עת עצרה ספינתו באי בדרך למסע מחקר נוסף באנטארקטיקה. לבקשת אשתו הוא נקבר במקום שאותו, לדבריה, הכי אהב. כמנהג המקום, אנו מרימים צ'ייסר של וויסקי, לחיי האיש שהפך לאגדה וסיפורו ליווה אותנו לאורך המסע.
הספינה שלנו מול הספינות המחלידות של ציידי הלווייתנים, גריטוויקן (צילום: כרמית וייס)
כוסית ויסקי לחיי שקלטון, הגיבור שלמדתי להעריץ אפילו יותר במהלך המסע (צילום: כרמית וייס)
הפלגות לאנטארקטיקה לחצו לקבלת כל האפשרויות »
הפלגות לארצות הקוטב הצפוני לחצו לקבלת כל האפשרויות »
הפלגות מודרכות – שייט בקבוצות עם הדרכה בעברית לחצו לרשימת ההצעות »
הלוקיישן הכי מדהים!
המפרץ רחב הידיים של סט אנדרוז ( St Andrews ) מזמן לנו ללא ספק את הלוקיישן הכי מרשים באי. כבר ממרחק אנו מבחינים במושבה ע-נ-ק-י-ת של פינגווין מלכותי, כמויות ויופי שהעין מתקשה להכיל, הראש להאמין והאף לשאת... כי מה לעשות, הריח מהפרשות הפינגווינים לא נעים במיוחד.
אבל אליה וקוץ בה, כדי להתקרב אנו נדרשים לחצות נהר זורם , כאשר המים מגיעים עד גובה הברך (בדיוק לשם כך אנו מצוידים במגפיים גבוהות ומכנסי סערה) . רבים מהנוסעים החליטו לוותר, אך לא אני, פחדנית מדופלמת, שהגעתי לכאן כדי לספר... בדופק מואץ, בטוחה שאמעד ואסיים במים הקפואים, אני מגיעה לגדה השנייה.
ואכן, מראה מושבת הפינגווינים העצומה, שטיח עצום בצבעי שחור-אפור-כתום, אותה מנקדים כדורי פרווה חומים של אפרוחים, הוא בלתי נשכח. הלוקיישן כולו, עם ההרים הלבנים והשמים שהאירו לנו בכחול עז, הוא מושלם. מדובר על מושבת הפינגווין המלכותי הגדולה באי, שמעריכים שהיא כוללת 150 אלף זוגות, מתוך כ-405 זוגות באי כולו.
הבעיה היחידה – כדי לחזור לספינה יש לחצות שוב את הנהר. אני מעבירה את המצלמות לאחד הגברים שרגליהם חזקות ויציבות, עוצמת עיניים וסופרת עד 10... ואז מגיע ג ' אד , מדריך הקיאקים הנועז , נותן לי יד ומעביר אותי בקלי קלות. (תודה, אבל איפה היית קודם...?)
מושבת הפינגווין המלכותי בסט אנדרוז, 150 אלף זוגות ובינהם המון אפרוחים בפרווה חומה (צילום: כרמית וייס)
מתי אפשר לראות את צאצאי הפינגווין המלכותי
זה המקום לכמה מילים על הפינגווין המלכותי ( King Penguin ), השני בגודלו מבין הפינגווינים, שמתאפיין במחזור חיים שנמשך יותר משנה עבור צאצא אחד. לכן ניתן לראות את האפרוחים במושבות כמעט בכל עונות השנה :
♦ נובמבר-ינואר – תחילת הקיץ האנטארקטי, בני הזוג "שרים" זה לזה ונעמדים פנים אל פנים בתנועות טקסיות של חיזור לקראת הזדווגות.
♦ נובמבר-ינואר – הנקבה מטילה ביצה אחת בלבד ושני ההורים דוגרים עליה לסירוגין במשך 54 יום, כשהיא מונחת על כפות רגליהם ומכוסה בקפל עור (כיס דגירה).
♦ ינואר-מרץ – הגוזל בוקע עם פלומה חומה עדינה ונותר עם ההורים, מאחר שהוא זקוק לחימום תמידי והגנה.
♦ מרץ -אוקטובר – אחרי מספר שבועות, הגוזלים שגדלו מעט מאוגדים בקבוצות, המכונות "פעוטונים", ושני ההורים יכולים לרדת לים ולהביא להם מזון.
♦ אוקטובר-נובמבר – הגוזלים מתכסים נוצות עמידות למים ומתכוננים לרדת לים. כשזה יקרה ההורים יוכלו לנוח לאחר עונת הקינון המתישה, וברוב המקרים הם יחלו במחזור חדש רק כעבור שנה של מנוחה .
בשל מזג האוויר הנוח יחסית וזמינות המזון הטובה באיי ג'ורג'יה הדרומית, זמני המחזור שהוצג כאן עשויים להשתנות, וגם בסוף הקיץ (מרץ) ניתן להבחין בפינגווינים בודדים שעדיין דוגרים.
בשלב הראשון אפרוחי הפינגווין המלכותי צמודים להורים, שמחממים ומגנים עליהם (צילום: כרמית וייס)
מה הבאת לי לארוחת הצהריים? עד גיל שנה ההורים מאכילים את האפרוחים (צילום: Michel VIARD)
הכביש המהיר של הפינגווינים
מפרץ פורטונה ( Fortuna bay ) מזמן לנו המחשה של שלוש תופעות נוספות הקשורות בפינגווינים. כבר מהספינה אני מבחינה במאות פינגווינים מלכותיים, צועדים בטור מסודר מהמושבה במעלה ההר אל החוף. נרגשת מקבלת הפנים, אני למדה שמדובר ב"פינגווין הייוויי" ( Penguin Highway ), שביל צר אותו הם רמסו היטב, תוך שהם צועדים שוב ושוב מבלי לסטות ימינה או שמאלה, על מנת להביא את מזונם מהים. אנחנו לא ממש מרגשים אותם, כי בעלי החיים כאן למדו שאין מה לפחד מהאורחים על שתיים.
את הקסם משלים קרחון שגולש מההר, פסגות בלבן צחור שמציצות מבעד לענני צמר לבנים, מעל כר דשא ירוק. אך האידיליה מופרת כאשר לפתע, למרבה הזוועה, אחד מעופות היסעור הענק ( Giant petrel ), שמרחפים בעקשנות סביב מושבת הפינגווינים, מצליח לחטוף אפרוח. אנחנו עומדים חסרי אונים למול המראה האכזרי, כאשר האם מנסה לשווא להבריח את הטורף, מפנימים אט אט שזהו מחזור החיים בטבע. היסעור הענק, אשר מוטת כנפיו היא כשני מטרים, גם הוא צריך להאכיל את גוזליו.
במצב רוח קצת שפוף אנחנו חוזרים לספינה, אך מראה הפינגווינים שמגיעים ללוות אותנו לספינה, מעלה שוב חיוך על פנינו. הפינגווין, שכנפיו התנוונו ועצמותיו אינן חלולות כמו אצל שאר עופות המים, אולי איבד את יכולת התעופה באוויר, אבל הוא ממש "עף במים". הכנפיים משמשות כסנפירים ומשקל העצמות הוא יתרון בצלילה לעומק.
האידיליה של פורטונה ביי – קרחון שגולש מההר ופסגות בלבן צחור
שמציצות מבעד לענני צמר לבנים, מעל כר דשא ירוק (צילום: כרמית וייס)
הצד האכזרי של הטבע, יסעור ענק טורף אפרוח של פינגווין מלכותי (צילום: שרהלה שדות)
הפינגווין המצחיק שדומה לטראמפ
הביקור האחרון משאיר אותנו עם חיוך גדול. אל מפרץ הרקולס ( Hercules bay ) ניתן להגיע רק בסירות זודיאק מהים, מאחר שהוא סלעי ותלול. זהו המקום האידיאלי לקינון של פינגווין מקרוני ( Macaroni penguin ) , ששמו ניתן לו על שום הציצית שלראשו, שצבעה כתום. הוא קופץ למים, מטפס ומקפץ על הסלעים, "שערו" תמיד פרוע, ולי הוא מזכיר את דונלד טראמפ.
פינגווין מקרוני עם ציצית צהובה, לי הוא מזכיר את דונלד טראמפ... (צילום: כרמית וייס)
סרטון וידאו משגע שצולם במהלך ההפלגה שלנו באיי ג'ורג'יה הדרומית ואיי פוקלנד,
בידי הצוות שגם תיעד את המסע לחיפוש אחר ספינת האנדיורנס הטבועה
כך הסתיימו ארבעה ימים מופלאים בממלכת הטבע של איי ג'ורג'יה הדרומית, שחוקי השמירה הקפדנית גרמו לו לשגשג. מכאן נפליג אל איי פוקלנד, המקום בו מתקיימים זה לצד זה האדם והטבע, למרות יצר הטריטוריאליות של שניהם.
מידע נוסף
מסלולי הפלגות לאנטארקטיקה, איי ג'ורג'יה הדרומית ופוקלנד
כתבות נוספות
מידע והמלצות על הפלגות לאנטארקטיקה
מידע מעשי על הפלגות לאנטארקטיקה
כתבות על האי ג'ורג'יה הדרומית
כתבות על איי פוקלנד
ברוכים הבאים לאיי ג'ורג'יה הדרומית, קבלת הפנים המרגשת של הפינגווין המלכותי (צילום: Renato Granieri)
כאשר הוא זוקף את ראשו, הפינגווין המלכותי יכול להגיע לגובה מטר. מפרץ גולד הארבור (צילום: כרמית וייס)
הפינגווין המלכותי זוקף את ראשו בגאווה, כמו מודע למעמדו כ"מלכת הכיתה" (צילום: כרמית וייס)
דובי הים הצעירים, בסקרנותם ושובבותם הגדולה, הם "ההיפראקטיביים שבחבורה" (צילום: כרמית וייס)
שייט קיאקים בגן של דובי הים
הגיע היום לו ציפיתי מתחילת המסע, כאשר במקום לרדת בזודיאק אני מצטרפת לתשעה נוסעים נוספים, שהיו מוכנים לשלם סכום לא קטן כדי לחתור בקיאקים ולהתקרב בשקט לטבע. המזל האיר לנו פנים, עם שמיים בהירים וטמפרטורה הרחק מעל האפס, במפרץ הגדול והמוגן מרוח אושן הרבור ( Ocean Harbour ). אנחנו לובשים מעל הביגוד המחמם והקל חליפה אטומה למים, כאשר רק הראש מציץ ממנה. הכפפות מחוברות למשוטים, אבל לאחר מספר דקות אני מגלה שממש אין בהן צורך.
ג'אד, מדריך הקיאקים השרמנטי, מוביל אותנו בביטחון אל גן הילדים של דובי הים, ואלו מקבלים אותנו בשמחה שובבית, צוללים וקופצים לעבר הסירות, מתיזים ומרימים את ראשם בסקרנות אין קץ. באנגלית הם נקראים fur seal , על שום דמיונם לכלבי הים (אוזניים קטנות מבדילות אותם מכלבי הים חסרי האוזניים) ופרוותם היפה, שהייתה מבוקשת מאוד לפני שהם הפכו מוגנים. כיום מעריכים את מספרם כאן באיי ג'ורג'יה הדרומית ב- 5-6 מיליון פריטים, כ- 95% ממספרם הכולל בעולם.
דובי ים צעירים וסקרנים מתרגשים למראה האורחים בקיאקים, וגם אנחנו נרגשים מהביקור בגן הילדים שלהם (צילום: כרמית וייס)
הקיאק מאפשר להתקרב בשקט, אני ושותפי לחתירה בדיבור צפוף עם יסעור ענק (צילום: Renato Granieri)
לעומת השובבות חסרת המנוח של דובי הים, קרובים אחרים שלהם, פילי הים ( Elephant seal ), הם אולי הניגוד הגמור. כמעט ללא תזוזה, הם רובצים על החוף כגוש שומן ענק – הזכרים יכולים להגיע למשקל 4,000 ק"ג (!), והנקבות "העדינות" ל-900 ק"ג – ומדי פעם משמיעים נחרה קולנית. שמם ניתן להם בשל אפם הארוך, המזכיר חדק של פיל. מי שיגיע לכאן בתחילת הקיץ האנטארקטי, יזכה לראות את הזכרים במלחמות עקובות מדם על הנקבות, אבל עכשיו, בסוף הקיץ הם ממעטים בתנועה כדי לצבור שומן לקראת החורף.
פיל הים רובץ ללא תנועה ורק נראה מאיים על פינגווין ג'נטו, שלא חושש לנמנם מול פיו הפעור (צילום: כרמית וייס)
סוף המסע של שקלטון והלוייתנים
לעת ערב אנחנו מגיעים אל תחנת ציידי הלווייתנים סטרומנס ( Stromness ), אליה הגיעו שקלטון ושניים מאנשיו בסוף המסע המפרך לחציית האי. מכאן יצאה משלחת בהולה להביא את שלושת חבריהם שנותרו בצידו הדרומי של האי.
כיום נותרו במקום רק שרידי המבנים ומכלי הענק, עדות לזוועה שהתחוללה בתחילת המאה ה-20. משנת 1912 עד 1931 יצאו מכאן ספינות ציד הלווייתנים והמקום שימש משחטה ענקית, כאשר שומן הלוויתנים עושה את דרכו להאיר את אירופה.
תחנת ציד הלווייתנים סטרומנס, מכלי ענק שלמרבה המזל כבר אין להם תפקיד (צילום: Renato Granieri)
כוסית של ויסקי לחיי שקלטון
ביום המחרת מזומן לנו ביקור בתחנת ציד הלווייתנים גריטוויקן ( Grytviken ), שהוקמה בשנת 1904 על ידי הנורווגים. מבנים מתפוררים, דוודי ענק חלודים, שרידי אוניות, כנסייה זעירה, סניף דואר, ממנו ניתן לשלוח גלויה, חנות מזכרות (איך אפשר בלי...) ומוזיאון קטן ומעניין, בו שמור דגם של הסירה קיירד.
מכאן יצא מסעה של האנדיורנס, ספינת המחקר של שקלטון, בדצמבר 1914. מכאן הוא גם ארגן מספר ספינות שיצאו לחלץ את אנשיו מהאי אלפנט, שרק האחרונה שבהן, ספינה של הצי הצ'יליאני, הצליחה במשימתה. לתדהמת העולם חזרו כל אנשי צוות האנדיורנס בשלום, לאחר שנה וחצי של מסע, שאמנם לא צלח את מטרתו – חציית אנטארקטיקה מצפון לדרום, אבל היה למופת של שמירה על חיי אדם.
בבית הקברות הקטן שבמקום נקבר שקלטון, שמת מהתקף לב בשנת 1922, עת עצרה ספינתו באי בדרך למסע מחקר נוסף באנטארקטיקה. לבקשת אשתו הוא נקבר במקום שאותו, לדבריה, הכי אהב. כמנהג המקום, אנו מרימים צ'ייסר של וויסקי, לחיי האיש שהפך לאגדה וסיפורו ליווה אותנו לאורך המסע.
הספינה שלנו מול הספינות המחלידות של ציידי הלווייתנים, גריטוויקן (צילום: כרמית וייס)
כוסית ויסקי לחיי שקלטון, הגיבור שלמדתי להעריץ אפילו יותר במהלך המסע (צילום: כרמית וייס)
הפלגות לאנטארקטיקה לחצו לקבלת כל האפשרויות »
הפלגות לארצות הקוטב הצפוני לחצו לקבלת כל האפשרויות »
הפלגות מודרכות – שייט בקבוצות עם הדרכה בעברית לחצו לרשימת ההצעות »
הלוקיישן הכי מדהים!
המפרץ רחב הידיים של סט אנדרוז ( St Andrews ) מזמן לנו ללא ספק את הלוקיישן הכי מרשים באי. כבר ממרחק אנו מבחינים במושבה ע-נ-ק-י-ת של פינגווין מלכותי, כמויות ויופי שהעין מתקשה להכיל, הראש להאמין והאף לשאת... כי מה לעשות, הריח מהפרשות הפינגווינים לא נעים במיוחד.
אבל אליה וקוץ בה, כדי להתקרב אנו נדרשים לחצות נהר זורם , כאשר המים מגיעים עד גובה הברך (בדיוק לשם כך אנו מצוידים במגפיים גבוהות ומכנסי סערה) . רבים מהנוסעים החליטו לוותר, אך לא אני, פחדנית מדופלמת, שהגעתי לכאן כדי לספר... בדופק מואץ, בטוחה שאמעד ואסיים במים הקפואים, אני מגיעה לגדה השנייה.
ואכן, מראה מושבת הפינגווינים העצומה, שטיח עצום בצבעי שחור-אפור-כתום, אותה מנקדים כדורי פרווה חומים של אפרוחים, הוא בלתי נשכח. הלוקיישן כולו, עם ההרים הלבנים והשמים שהאירו לנו בכחול עז, הוא מושלם. מדובר על מושבת הפינגווין המלכותי הגדולה באי, שמעריכים שהיא כוללת 150 אלף זוגות, מתוך כ-405 זוגות באי כולו.
הבעיה היחידה – כדי לחזור לספינה יש לחצות שוב את הנהר. אני מעבירה את המצלמות לאחד הגברים שרגליהם חזקות ויציבות, עוצמת עיניים וסופרת עד 10... ואז מגיע ג ' אד , מדריך הקיאקים הנועז , נותן לי יד ומעביר אותי בקלי קלות. (תודה, אבל איפה היית קודם...?)
מושבת הפינגווין המלכותי בסט אנדרוז, 150 אלף זוגות ובינהם המון אפרוחים בפרווה חומה (צילום: כרמית וייס)
מתי אפשר לראות את צאצאי הפינגווין המלכותי
זה המקום לכמה מילים על הפינגווין המלכותי ( King Penguin ), השני בגודלו מבין הפינגווינים, שמתאפיין במחזור חיים שנמשך יותר משנה עבור צאצא אחד. לכן ניתן לראות את האפרוחים במושבות כמעט בכל עונות השנה :
♦ נובמבר-ינואר – תחילת הקיץ האנטארקטי, בני הזוג "שרים" זה לזה ונעמדים פנים אל פנים בתנועות טקסיות של חיזור לקראת הזדווגות.
♦ נובמבר-ינואר – הנקבה מטילה ביצה אחת בלבד ושני ההורים דוגרים עליה לסירוגין במשך 54 יום, כשהיא מונחת על כפות רגליהם ומכוסה בקפל עור (כיס דגירה).
♦ ינואר-מרץ – הגוזל בוקע עם פלומה חומה עדינה ונותר עם ההורים, מאחר שהוא זקוק לחימום תמידי והגנה.
♦ מרץ -אוקטובר – אחרי מספר שבועות, הגוזלים שגדלו מעט מאוגדים בקבוצות, המכונות "פעוטונים", ושני ההורים יכולים לרדת לים ולהביא להם מזון.
♦ אוקטובר-נובמבר – הגוזלים מתכסים נוצות עמידות למים ומתכוננים לרדת לים. כשזה יקרה ההורים יוכלו לנוח לאחר עונת הקינון המתישה, וברוב המקרים הם יחלו במחזור חדש רק כעבור שנה של מנוחה .
בשל מזג האוויר הנוח יחסית וזמינות המזון הטובה באיי ג'ורג'יה הדרומית, זמני המחזור שהוצג כאן עשויים להשתנות, וגם בסוף הקיץ (מרץ) ניתן להבחין בפינגווינים בודדים שעדיין דוגרים.
בשלב הראשון אפרוחי הפינגווין המלכותי צמודים להורים, שמחממים ומגנים עליהם (צילום: כרמית וייס)
מה הבאת לי לארוחת הצהריים? עד גיל שנה ההורים מאכילים את האפרוחים (צילום: Michel VIARD)
הכביש המהיר של הפינגווינים
מפרץ פורטונה ( Fortuna bay ) מזמן לנו המחשה של שלוש תופעות נוספות הקשורות בפינגווינים. כבר מהספינה אני מבחינה במאות פינגווינים מלכותיים, צועדים בטור מסודר מהמושבה במעלה ההר אל החוף. נרגשת מקבלת הפנים, אני למדה שמדובר ב"פינגווין הייוויי" ( Penguin Highway ), שביל צר אותו הם רמסו היטב, תוך שהם צועדים שוב ושוב מבלי לסטות ימינה או שמאלה, על מנת להביא את מזונם מהים. אנחנו לא ממש מרגשים אותם, כי בעלי החיים כאן למדו שאין מה לפחד מהאורחים על שתיים.
את הקסם משלים קרחון שגולש מההר, פסגות בלבן צחור שמציצות מבעד לענני צמר לבנים, מעל כר דשא ירוק. אך האידיליה מופרת כאשר לפתע, למרבה הזוועה, אחד מעופות היסעור הענק ( Giant petrel ), שמרחפים בעקשנות סביב מושבת הפינגווינים, מצליח לחטוף אפרוח. אנחנו עומדים חסרי אונים למול המראה האכזרי, כאשר האם מנסה לשווא להבריח את הטורף, מפנימים אט אט שזהו מחזור החיים בטבע. היסעור הענק, אשר מוטת כנפיו היא כשני מטרים, גם הוא צריך להאכיל את גוזליו.
במצב רוח קצת שפוף אנחנו חוזרים לספינה, אך מראה הפינגווינים שמגיעים ללוות אותנו לספינה, מעלה שוב חיוך על פנינו. הפינגווין, שכנפיו התנוונו ועצמותיו אינן חלולות כמו אצל שאר עופות המים, אולי איבד את יכולת התעופה באוויר, אבל הוא ממש "עף במים". הכנפיים משמשות כסנפירים ומשקל העצמות הוא יתרון בצלילה לעומק.
האידיליה של פורטונה ביי – קרחון שגולש מההר ופסגות בלבן צחור
שמציצות מבעד לענני צמר לבנים, מעל כר דשא ירוק (צילום: כרמית וייס)
הצד האכזרי של הטבע, יסעור ענק טורף אפרוח של פינגווין מלכותי (צילום: שרהלה שדות)
הפינגווין המצחיק שדומה לטראמפ
הביקור האחרון משאיר אותנו עם חיוך גדול. אל מפרץ הרקולס ( Hercules bay ) ניתן להגיע רק בסירות זודיאק מהים, מאחר שהוא סלעי ותלול. זהו המקום האידיאלי לקינון של פינגווין מקרוני ( Macaroni penguin ) , ששמו ניתן לו על שום הציצית שלראשו, שצבעה כתום. הוא קופץ למים, מטפס ומקפץ על הסלעים, "שערו" תמיד פרוע, ולי הוא מזכיר את דונלד טראמפ.
פינגווין מקרוני עם ציצית צהובה, לי הוא מזכיר את דונלד טראמפ... (צילום: כרמית וייס)
סרטון וידאו משגע שצולם במהלך ההפלגה שלנו באיי ג'ורג'יה הדרומית ואיי פוקלנד,
בידי הצוות שגם תיעד את המסע לחיפוש אחר ספינת האנדיורנס הטבועה
כך הסתיימו ארבעה ימים מופלאים בממלכת הטבע של איי ג'ורג'יה הדרומית, שחוקי השמירה הקפדנית גרמו לו לשגשג. מכאן נפליג אל איי פוקלנד, המקום בו מתקיימים זה לצד זה האדם והטבע, למרות יצר הטריטוריאליות של שניהם.
מידע נוסף
מסלולי הפלגות לאנטארקטיקה, איי ג'ורג'יה הדרומית ופוקלנד
כתבות נוספות
מידע והמלצות על הפלגות לאנטארקטיקה
מידע מעשי על הפלגות לאנטארקטיקה
כתבות על האי ג'ורג'יה הדרומית
כתבות על איי פוקלנד
דובי ים צעירים וסקרנים מתרגשים למראה האורחים בקיאקים, וגם אנחנו נרגשים מהביקור בגן הילדים שלהם (צילום: כרמית וייס)
הקיאק מאפשר להתקרב בשקט, אני ושותפי לחתירה בדיבור צפוף עם יסעור ענק (צילום: Renato Granieri)
פיל הים רובץ ללא תנועה ורק נראה מאיים על פינגווין ג'נטו, שלא חושש לנמנם מול פיו הפעור (צילום: כרמית וייס)
תחנת ציד הלווייתנים סטרומנס, מכלי ענק שלמרבה המזל כבר אין להם תפקיד (צילום: Renato Granieri)
כוסית של ויסקי לחיי שקלטון
ביום המחרת מזומן לנו ביקור בתחנת ציד הלווייתנים גריטוויקן ( Grytviken ), שהוקמה בשנת 1904 על ידי הנורווגים. מבנים מתפוררים, דוודי ענק חלודים, שרידי אוניות, כנסייה זעירה, סניף דואר, ממנו ניתן לשלוח גלויה, חנות מזכרות (איך אפשר בלי...) ומוזיאון קטן ומעניין, בו שמור דגם של הסירה קיירד.
מכאן יצא מסעה של האנדיורנס, ספינת המחקר של שקלטון, בדצמבר 1914. מכאן הוא גם ארגן מספר ספינות שיצאו לחלץ את אנשיו מהאי אלפנט, שרק האחרונה שבהן, ספינה של הצי הצ'יליאני, הצליחה במשימתה. לתדהמת העולם חזרו כל אנשי צוות האנדיורנס בשלום, לאחר שנה וחצי של מסע, שאמנם לא צלח את מטרתו – חציית אנטארקטיקה מצפון לדרום, אבל היה למופת של שמירה על חיי אדם.
בבית הקברות הקטן שבמקום נקבר שקלטון, שמת מהתקף לב בשנת 1922, עת עצרה ספינתו באי בדרך למסע מחקר נוסף באנטארקטיקה. לבקשת אשתו הוא נקבר במקום שאותו, לדבריה, הכי אהב. כמנהג המקום, אנו מרימים צ'ייסר של וויסקי, לחיי האיש שהפך לאגדה וסיפורו ליווה אותנו לאורך המסע.
הספינה שלנו מול הספינות המחלידות של ציידי הלווייתנים, גריטוויקן (צילום: כרמית וייס)
כוסית ויסקי לחיי שקלטון, הגיבור שלמדתי להעריץ אפילו יותר במהלך המסע (צילום: כרמית וייס)
הפלגות לאנטארקטיקה לחצו לקבלת כל האפשרויות »
הפלגות לארצות הקוטב הצפוני לחצו לקבלת כל האפשרויות »
הפלגות מודרכות – שייט בקבוצות עם הדרכה בעברית לחצו לרשימת ההצעות »
הלוקיישן הכי מדהים!
המפרץ רחב הידיים של סט אנדרוז ( St Andrews ) מזמן לנו ללא ספק את הלוקיישן הכי מרשים באי. כבר ממרחק אנו מבחינים במושבה ע-נ-ק-י-ת של פינגווין מלכותי, כמויות ויופי שהעין מתקשה להכיל, הראש להאמין והאף לשאת... כי מה לעשות, הריח מהפרשות הפינגווינים לא נעים במיוחד.
אבל אליה וקוץ בה, כדי להתקרב אנו נדרשים לחצות נהר זורם , כאשר המים מגיעים עד גובה הברך (בדיוק לשם כך אנו מצוידים במגפיים גבוהות ומכנסי סערה) . רבים מהנוסעים החליטו לוותר, אך לא אני, פחדנית מדופלמת, שהגעתי לכאן כדי לספר... בדופק מואץ, בטוחה שאמעד ואסיים במים הקפואים, אני מגיעה לגדה השנייה.
ואכן, מראה מושבת הפינגווינים העצומה, שטיח עצום בצבעי שחור-אפור-כתום, אותה מנקדים כדורי פרווה חומים של אפרוחים, הוא בלתי נשכח. הלוקיישן כולו, עם ההרים הלבנים והשמים שהאירו לנו בכחול עז, הוא מושלם. מדובר על מושבת הפינגווין המלכותי הגדולה באי, שמעריכים שהיא כוללת 150 אלף זוגות, מתוך כ-405 זוגות באי כולו.
הבעיה היחידה – כדי לחזור לספינה יש לחצות שוב את הנהר. אני מעבירה את המצלמות לאחד הגברים שרגליהם חזקות ויציבות, עוצמת עיניים וסופרת עד 10... ואז מגיע ג ' אד , מדריך הקיאקים הנועז , נותן לי יד ומעביר אותי בקלי קלות. (תודה, אבל איפה היית קודם...?)
מושבת הפינגווין המלכותי בסט אנדרוז, 150 אלף זוגות ובינהם המון אפרוחים בפרווה חומה (צילום: כרמית וייס)
מתי אפשר לראות את צאצאי הפינגווין המלכותי
זה המקום לכמה מילים על הפינגווין המלכותי ( King Penguin ), השני בגודלו מבין הפינגווינים, שמתאפיין במחזור חיים שנמשך יותר משנה עבור צאצא אחד. לכן ניתן לראות את האפרוחים במושבות כמעט בכל עונות השנה :
♦ נובמבר-ינואר – תחילת הקיץ האנטארקטי, בני הזוג "שרים" זה לזה ונעמדים פנים אל פנים בתנועות טקסיות של חיזור לקראת הזדווגות.
♦ נובמבר-ינואר – הנקבה מטילה ביצה אחת בלבד ושני ההורים דוגרים עליה לסירוגין במשך 54 יום, כשהיא מונחת על כפות רגליהם ומכוסה בקפל עור (כיס דגירה).
♦ ינואר-מרץ – הגוזל בוקע עם פלומה חומה עדינה ונותר עם ההורים, מאחר שהוא זקוק לחימום תמידי והגנה.
♦ מרץ -אוקטובר – אחרי מספר שבועות, הגוזלים שגדלו מעט מאוגדים בקבוצות, המכונות "פעוטונים", ושני ההורים יכולים לרדת לים ולהביא להם מזון.
♦ אוקטובר-נובמבר – הגוזלים מתכסים נוצות עמידות למים ומתכוננים לרדת לים. כשזה יקרה ההורים יוכלו לנוח לאחר עונת הקינון המתישה, וברוב המקרים הם יחלו במחזור חדש רק כעבור שנה של מנוחה .
בשל מזג האוויר הנוח יחסית וזמינות המזון הטובה באיי ג'ורג'יה הדרומית, זמני המחזור שהוצג כאן עשויים להשתנות, וגם בסוף הקיץ (מרץ) ניתן להבחין בפינגווינים בודדים שעדיין דוגרים.
בשלב הראשון אפרוחי הפינגווין המלכותי צמודים להורים, שמחממים ומגנים עליהם (צילום: כרמית וייס)
מה הבאת לי לארוחת הצהריים? עד גיל שנה ההורים מאכילים את האפרוחים (צילום: Michel VIARD)
הכביש המהיר של הפינגווינים
מפרץ פורטונה ( Fortuna bay ) מזמן לנו המחשה של שלוש תופעות נוספות הקשורות בפינגווינים. כבר מהספינה אני מבחינה במאות פינגווינים מלכותיים, צועדים בטור מסודר מהמושבה במעלה ההר אל החוף. נרגשת מקבלת הפנים, אני למדה שמדובר ב"פינגווין הייוויי" ( Penguin Highway ), שביל צר אותו הם רמסו היטב, תוך שהם צועדים שוב ושוב מבלי לסטות ימינה או שמאלה, על מנת להביא את מזונם מהים. אנחנו לא ממש מרגשים אותם, כי בעלי החיים כאן למדו שאין מה לפחד מהאורחים על שתיים.
את הקסם משלים קרחון שגולש מההר, פסגות בלבן צחור שמציצות מבעד לענני צמר לבנים, מעל כר דשא ירוק. אך האידיליה מופרת כאשר לפתע, למרבה הזוועה, אחד מעופות היסעור הענק ( Giant petrel ), שמרחפים בעקשנות סביב מושבת הפינגווינים, מצליח לחטוף אפרוח. אנחנו עומדים חסרי אונים למול המראה האכזרי, כאשר האם מנסה לשווא להבריח את הטורף, מפנימים אט אט שזהו מחזור החיים בטבע. היסעור הענק, אשר מוטת כנפיו היא כשני מטרים, גם הוא צריך להאכיל את גוזליו.
במצב רוח קצת שפוף אנחנו חוזרים לספינה, אך מראה הפינגווינים שמגיעים ללוות אותנו לספינה, מעלה שוב חיוך על פנינו. הפינגווין, שכנפיו התנוונו ועצמותיו אינן חלולות כמו אצל שאר עופות המים, אולי איבד את יכולת התעופה באוויר, אבל הוא ממש "עף במים". הכנפיים משמשות כסנפירים ומשקל העצמות הוא יתרון בצלילה לעומק.
האידיליה של פורטונה ביי – קרחון שגולש מההר ופסגות בלבן צחור
שמציצות מבעד לענני צמר לבנים, מעל כר דשא ירוק (צילום: כרמית וייס)
הצד האכזרי של הטבע, יסעור ענק טורף אפרוח של פינגווין מלכותי (צילום: שרהלה שדות)
הפינגווין המצחיק שדומה לטראמפ
הביקור האחרון משאיר אותנו עם חיוך גדול. אל מפרץ הרקולס ( Hercules bay ) ניתן להגיע רק בסירות זודיאק מהים, מאחר שהוא סלעי ותלול. זהו המקום האידיאלי לקינון של פינגווין מקרוני ( Macaroni penguin ) , ששמו ניתן לו על שום הציצית שלראשו, שצבעה כתום. הוא קופץ למים, מטפס ומקפץ על הסלעים, "שערו" תמיד פרוע, ולי הוא מזכיר את דונלד טראמפ.
פינגווין מקרוני עם ציצית צהובה, לי הוא מזכיר את דונלד טראמפ... (צילום: כרמית וייס)
סרטון וידאו משגע שצולם במהלך ההפלגה שלנו באיי ג'ורג'יה הדרומית ואיי פוקלנד,
בידי הצוות שגם תיעד את המסע לחיפוש אחר ספינת האנדיורנס הטבועה
כך הסתיימו ארבעה ימים מופלאים בממלכת הטבע של איי ג'ורג'יה הדרומית, שחוקי השמירה הקפדנית גרמו לו לשגשג. מכאן נפליג אל איי פוקלנד, המקום בו מתקיימים זה לצד זה האדם והטבע, למרות יצר הטריטוריאליות של שניהם.
מידע נוסף
מסלולי הפלגות לאנטארקטיקה, איי ג'ורג'יה הדרומית ופוקלנד
כתבות נוספות
מידע והמלצות על הפלגות לאנטארקטיקה
מידע מעשי על הפלגות לאנטארקטיקה
כתבות על האי ג'ורג'יה הדרומית
כתבות על איי פוקלנד
הספינה שלנו מול הספינות המחלידות של ציידי הלווייתנים, גריטוויקן (צילום: כרמית וייס)
כוסית ויסקי לחיי שקלטון, הגיבור שלמדתי להעריץ אפילו יותר במהלך המסע (צילום: כרמית וייס)
הפלגות לאנטארקטיקה לחצו לקבלת כל האפשרויות » הפלגות לארצות הקוטב הצפוני לחצו לקבלת כל האפשרויות » הפלגות מודרכות – שייט בקבוצות עם הדרכה בעברית לחצו לרשימת ההצעות »מושבת הפינגווין המלכותי בסט אנדרוז, 150 אלף זוגות ובינהם המון אפרוחים בפרווה חומה (צילום: כרמית וייס)
מתי אפשר לראות את צאצאי הפינגווין המלכותי
זה המקום לכמה מילים על הפינגווין המלכותי ( King Penguin ), השני בגודלו מבין הפינגווינים, שמתאפיין במחזור חיים שנמשך יותר משנה עבור צאצא אחד. לכן ניתן לראות את האפרוחים במושבות כמעט בכל עונות השנה :
♦ נובמבר-ינואר – תחילת הקיץ האנטארקטי, בני הזוג "שרים" זה לזה ונעמדים פנים אל פנים בתנועות טקסיות של חיזור לקראת הזדווגות.
♦ נובמבר-ינואר – הנקבה מטילה ביצה אחת בלבד ושני ההורים דוגרים עליה לסירוגין במשך 54 יום, כשהיא מונחת על כפות רגליהם ומכוסה בקפל עור (כיס דגירה).
♦ ינואר-מרץ – הגוזל בוקע עם פלומה חומה עדינה ונותר עם ההורים, מאחר שהוא זקוק לחימום תמידי והגנה.
♦ מרץ -אוקטובר – אחרי מספר שבועות, הגוזלים שגדלו מעט מאוגדים בקבוצות, המכונות "פעוטונים", ושני ההורים יכולים לרדת לים ולהביא להם מזון.
♦ אוקטובר-נובמבר – הגוזלים מתכסים נוצות עמידות למים ומתכוננים לרדת לים. כשזה יקרה ההורים יוכלו לנוח לאחר עונת הקינון המתישה, וברוב המקרים הם יחלו במחזור חדש רק כעבור שנה של מנוחה .
בשל מזג האוויר הנוח יחסית וזמינות המזון הטובה באיי ג'ורג'יה הדרומית, זמני המחזור שהוצג כאן עשויים להשתנות, וגם בסוף הקיץ (מרץ) ניתן להבחין בפינגווינים בודדים שעדיין דוגרים.
בשלב הראשון אפרוחי הפינגווין המלכותי צמודים להורים, שמחממים ומגנים עליהם (צילום: כרמית וייס)
מה הבאת לי לארוחת הצהריים? עד גיל שנה ההורים מאכילים את האפרוחים (צילום: Michel VIARD)
הכביש המהיר של הפינגווינים
מפרץ פורטונה ( Fortuna bay ) מזמן לנו המחשה של שלוש תופעות נוספות הקשורות בפינגווינים. כבר מהספינה אני מבחינה במאות פינגווינים מלכותיים, צועדים בטור מסודר מהמושבה במעלה ההר אל החוף. נרגשת מקבלת הפנים, אני למדה שמדובר ב"פינגווין הייוויי" ( Penguin Highway ), שביל צר אותו הם רמסו היטב, תוך שהם צועדים שוב ושוב מבלי לסטות ימינה או שמאלה, על מנת להביא את מזונם מהים. אנחנו לא ממש מרגשים אותם, כי בעלי החיים כאן למדו שאין מה לפחד מהאורחים על שתיים.
את הקסם משלים קרחון שגולש מההר, פסגות בלבן צחור שמציצות מבעד לענני צמר לבנים, מעל כר דשא ירוק. אך האידיליה מופרת כאשר לפתע, למרבה הזוועה, אחד מעופות היסעור הענק ( Giant petrel ), שמרחפים בעקשנות סביב מושבת הפינגווינים, מצליח לחטוף אפרוח. אנחנו עומדים חסרי אונים למול המראה האכזרי, כאשר האם מנסה לשווא להבריח את הטורף, מפנימים אט אט שזהו מחזור החיים בטבע. היסעור הענק, אשר מוטת כנפיו היא כשני מטרים, גם הוא צריך להאכיל את גוזליו.
במצב רוח קצת שפוף אנחנו חוזרים לספינה, אך מראה הפינגווינים שמגיעים ללוות אותנו לספינה, מעלה שוב חיוך על פנינו. הפינגווין, שכנפיו התנוונו ועצמותיו אינן חלולות כמו אצל שאר עופות המים, אולי איבד את יכולת התעופה באוויר, אבל הוא ממש "עף במים". הכנפיים משמשות כסנפירים ומשקל העצמות הוא יתרון בצלילה לעומק.
האידיליה של פורטונה ביי – קרחון שגולש מההר ופסגות בלבן צחור
שמציצות מבעד לענני צמר לבנים, מעל כר דשא ירוק (צילום: כרמית וייס)
הצד האכזרי של הטבע, יסעור ענק טורף אפרוח של פינגווין מלכותי (צילום: שרהלה שדות)
הפינגווין המצחיק שדומה לטראמפ
הביקור האחרון משאיר אותנו עם חיוך גדול. אל מפרץ הרקולס ( Hercules bay ) ניתן להגיע רק בסירות זודיאק מהים, מאחר שהוא סלעי ותלול. זהו המקום האידיאלי לקינון של פינגווין מקרוני ( Macaroni penguin ) , ששמו ניתן לו על שום הציצית שלראשו, שצבעה כתום. הוא קופץ למים, מטפס ומקפץ על הסלעים, "שערו" תמיד פרוע, ולי הוא מזכיר את דונלד טראמפ.
פינגווין מקרוני עם ציצית צהובה, לי הוא מזכיר את דונלד טראמפ... (צילום: כרמית וייס)
סרטון וידאו משגע שצולם במהלך ההפלגה שלנו באיי ג'ורג'יה הדרומית ואיי פוקלנד,
בידי הצוות שגם תיעד את המסע לחיפוש אחר ספינת האנדיורנס הטבועה
כך הסתיימו ארבעה ימים מופלאים בממלכת הטבע של איי ג'ורג'יה הדרומית, שחוקי השמירה הקפדנית גרמו לו לשגשג. מכאן נפליג אל איי פוקלנד, המקום בו מתקיימים זה לצד זה האדם והטבע, למרות יצר הטריטוריאליות של שניהם.
מידע נוסף
מסלולי הפלגות לאנטארקטיקה, איי ג'ורג'יה הדרומית ופוקלנד
כתבות נוספות
מידע והמלצות על הפלגות לאנטארקטיקה
מידע מעשי על הפלגות לאנטארקטיקה
כתבות על האי ג'ורג'יה הדרומית
כתבות על איי פוקלנד
בשלב הראשון אפרוחי הפינגווין המלכותי צמודים להורים, שמחממים ומגנים עליהם (צילום: כרמית וייס)
מה הבאת לי לארוחת הצהריים? עד גיל שנה ההורים מאכילים את האפרוחים (צילום: Michel VIARD)
הכביש המהיר של הפינגווינים
מפרץ פורטונה ( Fortuna bay ) מזמן לנו המחשה של שלוש תופעות נוספות הקשורות בפינגווינים. כבר מהספינה אני מבחינה במאות פינגווינים מלכותיים, צועדים בטור מסודר מהמושבה במעלה ההר אל החוף. נרגשת מקבלת הפנים, אני למדה שמדובר ב"פינגווין הייוויי" ( Penguin Highway ), שביל צר אותו הם רמסו היטב, תוך שהם צועדים שוב ושוב מבלי לסטות ימינה או שמאלה, על מנת להביא את מזונם מהים. אנחנו לא ממש מרגשים אותם, כי בעלי החיים כאן למדו שאין מה לפחד מהאורחים על שתיים.
את הקסם משלים קרחון שגולש מההר, פסגות בלבן צחור שמציצות מבעד לענני צמר לבנים, מעל כר דשא ירוק. אך האידיליה מופרת כאשר לפתע, למרבה הזוועה, אחד מעופות היסעור הענק ( Giant petrel ), שמרחפים בעקשנות סביב מושבת הפינגווינים, מצליח לחטוף אפרוח. אנחנו עומדים חסרי אונים למול המראה האכזרי, כאשר האם מנסה לשווא להבריח את הטורף, מפנימים אט אט שזהו מחזור החיים בטבע. היסעור הענק, אשר מוטת כנפיו היא כשני מטרים, גם הוא צריך להאכיל את גוזליו.
במצב רוח קצת שפוף אנחנו חוזרים לספינה, אך מראה הפינגווינים שמגיעים ללוות אותנו לספינה, מעלה שוב חיוך על פנינו. הפינגווין, שכנפיו התנוונו ועצמותיו אינן חלולות כמו אצל שאר עופות המים, אולי איבד את יכולת התעופה באוויר, אבל הוא ממש "עף במים". הכנפיים משמשות כסנפירים ומשקל העצמות הוא יתרון בצלילה לעומק.
האידיליה של פורטונה ביי – קרחון שגולש מההר ופסגות בלבן צחור
שמציצות מבעד לענני צמר לבנים, מעל כר דשא ירוק (צילום: כרמית וייס)
הצד האכזרי של הטבע, יסעור ענק טורף אפרוח של פינגווין מלכותי (צילום: שרהלה שדות)
הפינגווין המצחיק שדומה לטראמפ
הביקור האחרון משאיר אותנו עם חיוך גדול. אל מפרץ הרקולס ( Hercules bay ) ניתן להגיע רק בסירות זודיאק מהים, מאחר שהוא סלעי ותלול. זהו המקום האידיאלי לקינון של פינגווין מקרוני ( Macaroni penguin ) , ששמו ניתן לו על שום הציצית שלראשו, שצבעה כתום. הוא קופץ למים, מטפס ומקפץ על הסלעים, "שערו" תמיד פרוע, ולי הוא מזכיר את דונלד טראמפ.
פינגווין מקרוני עם ציצית צהובה, לי הוא מזכיר את דונלד טראמפ... (צילום: כרמית וייס)
סרטון וידאו משגע שצולם במהלך ההפלגה שלנו באיי ג'ורג'יה הדרומית ואיי פוקלנד,
בידי הצוות שגם תיעד את המסע לחיפוש אחר ספינת האנדיורנס הטבועה
כך הסתיימו ארבעה ימים מופלאים בממלכת הטבע של איי ג'ורג'יה הדרומית, שחוקי השמירה הקפדנית גרמו לו לשגשג. מכאן נפליג אל איי פוקלנד, המקום בו מתקיימים זה לצד זה האדם והטבע, למרות יצר הטריטוריאליות של שניהם.
מידע נוסף
מסלולי הפלגות לאנטארקטיקה, איי ג'ורג'יה הדרומית ופוקלנד
כתבות נוספות
מידע והמלצות על הפלגות לאנטארקטיקה
מידע מעשי על הפלגות לאנטארקטיקה
כתבות על האי ג'ורג'יה הדרומית
כתבות על איי פוקלנד
האידיליה של פורטונה ביי
שמציצות מבעד לענני צמר לבנים, מעל כר דשא ירוק (צילום: כרמית וייס)
הצד האכזרי של הטבע, יסעור ענק טורף אפרוח של פינגווין מלכותי (צילום: שרהלה שדות)
פינגווין מקרוני עם ציצית צהובה, לי הוא מזכיר את דונלד טראמפ... (צילום: כרמית וייס)
סרטון וידאו משגע שצולם במהלך ההפלגה שלנו באיי ג'ורג'יה הדרומית ואיי פוקלנד,
בידי הצוות שגם תיעד את המסע לחיפוש אחר ספינת האנדיורנס הטבועה
מידע נוסף
מסלולי הפלגות לאנטארקטיקה, איי ג'ורג'יה הדרומית ופוקלנד
כתבות נוספות
מידע והמלצות על הפלגות לאנטארקטיקה
מידע מעשי על הפלגות לאנטארקטיקה
כתבות על האי ג'ורג'יה הדרומית
כתבות על איי פוקלנד
 |
אודות הכותבת
כרמית וייס (Carmit Weiss), מנסה להעביר את אהבתה לנופים דרך הצילום והכתיבה, מנהלת אתר Gotravel ואחת הכותבות המרכזיות בו. חרשה את אירופה וצפון אמריקה וטעמה גם את טעמן של היבשות האחרות. בעלת ניסיון רב בתכנון טיולים, גולשת סקי ואמא לארבעה גולשים צעירים.
|
כרמית עונה לשאלותיכם בפורום מומחי תיירות
.jpg)
.JPG)
הפלגות מודרכות בעברית
