המוזיקה האירית ותרבות הפאבים

הלב הפועם של אירלנד:
על המוזיקה האירית ותרבות הפאבים
מאת: הילה פז-פילד


המוזיקה היא הלב והנשמה של התרבות האירית. היא מוכרת ואהובה בכל העולם בזכות המקצב התוסס, המנגינות המרגשות וההיסטוריה הארוכה והחשובה שלה. המוזיקה האירית לא רק "שרדה" את הקולוניזציה, את הרעב ואת ההגירה ההמונית – היא הייתה הבית החם של כל אירי, היכן שלא יהיה. היא המקום שמחבר את האירים לביתם, למשפחתם, למולדתם – והיא מקור לגאווה לאומית אמיתית.


מכיוון שכך, אין זה פלא שהמוזיקה האירית היא חלק מרכזי ובלתי נפרד מתרבות הפאבים המפורסמת של אירלנד.

1 / 8
2 / 8
3 / 8
4 / 8
5 / 8
6 / 8
7 / 8
8 / 8

נגן בנג'ו בפאב בעיר קילקני (צילום: Nico Galasso)
הפאב הוא מרכז החיים באירלנד – בכפר, בעיירה ובעיר הגדולה (צילום: Howard Walsh)
הופעה בפאב המפורסם בדבלין – The Temple Bar (צילום: SP ≈ Photography)
נגנים ב- Gus O'connor's Pub – הפאב המומלץ ביותר בכפר דולין (צילום: Gerald Tapp)
בדבלין מאות פאבים – רבים מהם מרוכזים ברובע טמפל בר השוקק (צילום: William Murphy)
סשן מוזיקה מסורתית בפאב בעיר גולווי (צילום: pcaille)
מומלץ לצאת לסיבוב פאבים ולטעום סוגים שונים של בירות ומוזיקה (צילום: Mobilus In Mobili)
נגנים בפאב Oliver St. John Gogarty בדבלין (צילום: sparkle-motion)
באחת הפעמים שביקרתי בפאב בעיירה קילרני (Killarney) הצבעונית והשוקקת, ישבתי עם קבוצת מטיילים בשנות ה-30 לחייהם. בפינה המסורתית בפאב המוקדשת "לנגנים בלבד" עלה להופיע בחור שנראה בן גילי, עם הגיטרה, החליל והבוראן – התוף האירי המסורתי. הוא פתח במקצב על התוף ועבר לחליל, ריצף את הדרך לאחד השירים הכי נוגעים ללב ששמעתי בתקופתי באירלנד. את השיר הוא כתב על הרעב הגדול שהכה באירלנד באמצע המאה ה-19 והביא לכך שמחצית מהאוכלוסייה האירית נמחקה. חלק גדול מתו ברעב, אחרים בחרו להגר ורבים קיפחו את חייהם ב"ספינות הקבורה" (Coffin Ships) במאמץ להגיע אל "העולם החדש" באמריקה הצפונית.

ומה כל כך נוגע לבחורה ישראלית שלא קשורה לסיפור? הרעיון שבחור צעיר, שנולד כ-150 שנה לאחר הרעב הגדול – כותב עליו כאילו חל המשבר אתמול והייתה זו אמא שלו שמלווה אותו אל הגשר שמוביל אל הספינה, לא יודעים אם אי פעם ייפגשו השניים שוב. השירה של הזמר והנגינה העדינה על תוף הבוראן גרמו לרגע הזה להיחרט במוחי ובליבי, עם מנגינה אירית מופלאה שמרגשת, מעצימה ומרסקת – והכול באותה נשימה.


 ברירת מחדל



בין האדם למקום: על הפאב האירי

הפאב (ובהגייה המקומית – פוב) היה ועודנו מרכז החיים באירלנד – בכפר, בעיירה ובעיר הגדולה. הפאב הוא מעין בית כנסת בכל יעד אליו תגיעו, ותמיד יהיה בו מקום לכולם – התייר, הזר, המקומי, העשיר והעני. כולם שותים את אותה בירה מקומית ונהנים מהאחווה והיחד.

זוהי תופעה מיוחדת ואינה מובנת מאליה, במיוחד לאור השינויים באורחות החיים היום: שעות העבודה שהתארכו והביאו רבים לסיים את היום מול הטלוויזיה או בחיק המשפחה בבית; האיסור על עישון במקומות ציבוריים שהוביל רבים לשתות בבית; וכמובן – האיסור המחמיר על נהיגה ושתייה – שגרם לכך שאפילו בכפרים הקטנים, רבים שותים מעט ופורשים מוקדם לביתם.

ולמרות המגמות המשתנות, המסורת והתרבות האירית חזקות וחדוות היחד של האירים מרשימה. כאנתרופולוגית של אוכל ותרבות טענתי לא אחת שאחוז האלכוהול הנמוך יחסית בבירה הוא עדות מצוינת לכך שהמטרה איננה השתייה או ההשתכרות, אלא החוויה החופשית והמשוחררת ותחושת היחד, אליהן מתלווה הזרימה הנעימה של הבירה.

המוזיקה האירית הקצבית היא נדבך מרכזי באווירת הפאב השמחה, ובכל פאב תמיד יהיה מקום שמור למוזיקאים. רובם מגיעים בהתנדבות ונהנים מכוסות הבירה הזורמות אליהם במהלך הערב ומהזכות למכור את המוזיקה שלהם במקום. הם גם נהנים מארוחה טובה, חברה מצוינת וכמובן – היותם במרכז העניינים.
 
כלי הנגינה הייחודיים של אירלנד מתפתחים ומשתנים כל הזמן. יש אזורים בהם נשמר הסגנון המסורתי שנקרא "טרד" (Trad, מלשון Traditional), ויש אזורים שבהם יש פיוז'ן תרבותי מעניין בין כלי הנגינה, השירים והסגנון של הבר. תוכלו לפגוש במקומות הללו עיבודים "איריים" לשירים מהתרבות הפופולרית ותרגומים מעניינים של שירים איריים נושנים – לאנגלית.
כתבה על אירלנד ארץ הבירה
 

הפאב הוא מרכז החיים בכל מקום באירלנד, וכולם מוזמנים להצטרף לבירה ומוזיקה חיה
 

בין האדם לעצמו: על מה שרים?

מה שרים? תלוי באזור שבו תהיו. ברוב המקומות ינעימו את זמנכם בבלדות האיריות המוכרות שספגו השפעות בריטיות רבות, תרגום לאנגלית של שירים ישנים וגם אימוץ וניכוס מהמאגר של "הכובש האנגלי" אל תוך התרבות האירית. רבים מכירים את לוק קלי, זמר הפולק האגדי של אירלנד וסולן להקת The Dubliners שפרצה גם אל השוק האמריקאי והובילה את המוזיקה האירית אל התודעה הבינלאומית כבר בשנות ה-60. בלדות כמו Whiskey in the Jar (שוודאי מוכר לחלקכם כלחן של "סימן שאתה צעיר"), The Town I Loved So Well ו- Molly Malone הפכו מוכרות ברחבי העולם. כך גם השיר Star of the County Down שהוקלט על ידי מבצעים רבים ואף זכה לגרסה העברית – "הכוכב של מחוז גוש דן".
עוד על מולי מאלון בכתבה על יעדים נבחרים בדבלין

ולמה זה תלוי באזור? כי כמו בכל מקום בעולם, ככל שמתרחקים מהמרכז לפריפריה – כך גם המוזיקה הופכת להיות מסורתית יותר ולעיתים אף תזכו לשמוע שירי עם בגאלית-אירית. השירה האירית, המלווה בתוף הבוראן המסורתי, היא חוויה מיוחדת לכל אוהב תרבות.
 

נגנים וזמרים מבצעים את הבלדה The Rare Ould Times לזכרו של זמר הפולק האירי Pete St John
 

בין האדם לכליו: על מה מנגנים?

האגדה מספרת שהמוזיקה האירית נוצרה או הובאה לראשונה עם הקלטים שהיגרו לכאן לפני אלפיים שנה, בעוד השירים החלו להיכתב אי שם במאה ה-17, תחת הכיבוש הבריטי. הכלים במוזיקה האירית המסורתית תמיד נכחו והעמיקו את חווית הסאונד המובחנת כל כך לתרבות האירית. לאורך השנים, עם תנועות ההגירה התמידיות של האירים בעולם – נכנסו כלים חדשים (וננטשו אחרים) למנעד המוזיקה האירית. בשורות הבאות נסקור כמה מכלי הנגינה הבולטים.

כלי מיתר

הנבל הקלטי (Celtic Harp, ובאירית Cláirseach) נחשב לאחד הכלים האייקוניים ביותר בתרבות האירית, עוד מהמאה ה-11. הוא נחשב לכלי אצילי והמוזיקאים שניגנו בו זכו להערכה רבה בהשוואה לבדרן הממוצע, ולא במקרה – לא תפגשו אותו בפאב האירי. למרות הסאונד האלגנטי שלו, במאות האחרונות פחת השימוש בו יותר ויותר. במאה ה-19 פיתח ג'ון איגן את נבל הדוושה ועשה לנבל הקלטי מעין קאמבק שהשתלב יפה עם החייאת התרבות וההיסטוריה הגאלית-אירית.

הכינור (Fiddle) הוא כלי בעל שורשים חזקים מאוד בתרבות האירית ויש לו תיעוד כבר מהמאה ה-7. סגנון הסליגו (Sligo) האופייני למוזיקה האירית הפך לפופולרי בקרב נגני כינור רבים בעולם. את הכינור אפשר למצוא גם בפאב, למרות שהפופולריות שלו הולכת ויורדת, בטח למול הגיטרה שהופכת יותר ויותר נוכחת בפאבים, על הבימות, בליווי הריקודים ועוד.

הגיטרה אומנם איננה מסורתית לאירלנד, אך הפכה להיות אחד מהכלים הפופולריים ביותר ביצירות האיריות המודרניות. היא עוזרת לשמור על הקצב של השירים וליווי השירה, וניתן למצוא אותה כמעט בכל להקה אירית.

הבנג'ו האירי (Banjo) – כלי הנגינה האירי האהוב עליי ביותר – נוצר במפגש שבין האירים שהיגרו לאמריקה לבין האמריקאים בדרום ארצות הברית. זוהי תוספת חדשה יחסית לרפרטואר המוזיקלי באירלנד. מדובר בבנג'ו בעל ארבעה מיתרים המכוון באופן מסורתי באוקטבה נמוכה יותר, ומשמש לליווי הכלים העיקריים בבלדות האיריות. לוק קלי שהזכרנו קודם הוא אחד מאבות המוזיקה האירית שהפכו את הבנג'ו לפופולרי במיוחד, ולצידו גם בארי מק'קנה, חברו ללהקת הדבלינרז.
 

סשן כלי מיתר 
 גיטרה, בנג'ו וכינור – בפאבBrogan's  בעיירה אניס
 

כלי נשיפה

הפייף (Fife) – חליל קטן ופשוט למדי בעל צליל גבוה שדומה לפיקולו. קיים תיעוד שלו ברחבי העולם בתרבויות שונות ובמיוחד במוזיקת הפולק של אירלנד, והשתמשו בו ללוות את הריקודים מכל המעמדות באירלנד. בצפון אירלנד הוא ליווה את תוף הלמברג ביצירות המוזיקליות של התרבות הקלטית לאורך המאות.

החליל האירי (Irish Flute) הוא חליל צד העשוי לרוב מעץ, ונפוץ מאוד במוזיקה האירית המסורתית מאז שהובא לכאן על ידי האנגלים באמצע המאה ה-19. היותו כלי קומפקטי, קל לנשיאה וקל ללמידה בהשוואה לכלים מורכבים אחרים, תרמה רבות לפופולריות ולתפוצה שלו. מכיוון שהוא עשוי מעץ, החליל מפיק צלילים רכים ועמוקים ההולמים את המוזיקה האירית.

החלילית האירית (Tin Whistle – משרוקית פח) היא מהסמלים הבולטים בתרבות האירית מאז המאה ה-19, כאשר הכלי החל לצבור פופולריות ונכנס לייצור המוני. ניתן לזהות את החלילית ביצירות רבות במפתח D בעיקר – שתואם את רוב המקצבים האיריים. אפשר למצוא אותה בכל פאב בדולין (Doolin) ובגולווי (Galway), והיא מאפיינת מאוד את האזור הזה ואת מוזיקת הטרד של אירלנד. מוזיקאית הפולק מרי ברגין נחשבת לאגדה חיה בתחום החלילית האירית, ואחת מטובי הנגנים בכלי זה בכל הזמנים.
 
נגנים בפאב אירי, דבלין
החליל האירי העשוי מעץ מפיק צלילים רכים ועמוקים (צילום: CC Elizabeth Burnett)
 

כריסטי בארי, מגדולי נגני החליל באירלנד, בתצוגת תכלית של ה- Tin Whistle בכפר דולין
 

כלים פופולריים נוספים

הבוראן (Bodhrán) הקסום יסמל לכם שאתם בפאב הנכון, בזמן הנכון – בכל מקום באירלנד. זהו תוף עשוי עץ מכופף ומתוח עליו עור עיזים ליצירת הצלילים הקצביים בהקשה עם מקל קטן. מדובר בתוספת חדשה יחסית למוזיקה האירית, והפופולריות שלו גורפת. משתמשים בו הרבה בתנועות של החייאת התרבות והמוזיקה האירית המסורתית, במיוחד בקרב זמרים ששרים באירית.

האקורדיון הוא כלי מודרני ופופולרי מאוד בתרבות המוזיקה המודרנית באירלנד, ונגנים מפורסמים הם פאדי או'בריאן. אין פה טעות, מדובר בשני נגנים בעלי שם זהה – אחד ממחוז טיפררי ואחד ממחוז אופלי. ישנם כמה סוגים של אקורדיון באירלנד אבל בגלל האופי של המקצב האירי, הקונצ'רטינות בעלות שלוש השורות הם המועדפים על מוזיקאים שאוהבים לאלתר.

חמת החלילים האירית (Uilleann Pipes) – כלי פופולרי ביותר בתרבות האירית ששימש במקור ככלי נגינה לעת מלחמה ותועד לראשונה כבר במאה ה-12. בניגוד לחמת החלילים הסקוטית המפורסמת, החמת האירית מתמלאת באוויר בעזרת מפוח ולא באמצעות נשיפה. זהו כלי מורכב למדי ומעט מוזיקאים מנגנים בסט המלא של חמת החלילים. האגדה מספרת שנדרשות שבע שנים ללמוד לנגן, שבע שנים לתרגל ועוד שבע שנים לבצע – עד שמגיעים לרמת שליטה טובה בכלי.
 

ההרכב המוזיקלי FourWinds מפליא בנגינה על כמה מהכלים המיוחדים של המוזיקה האירית




היכן ניתן לשמוע מוזיקה אירית?

אל הפאבים הרבים בכפרים, בעיירות ובערים זורמים מבקרים כל הזמן. אין פאב לא נכון להגיע אליו, אין שעה לא מתאימה (מלבד יום ראשון בזמן המיסה, בין השעות 10:00-12:00). הפאבים בהם מתנגנת מוזיקת "טרד" נחשבים לאותנטיים יותר ולרוב אליהם התיירים רוצים להגיע, אבל גם הפאבים המודרניים שבהם תשמעו ואן מוריסון, U2 או ת'ין ליזי מספקים את האווירה השמחה, הריקודים, והמקצבים הנפלאים שיש לאירים להציע.

בערבים, בחרו לכם פאב מרכזי או כזה שקיבלתם עליו המלצה, תהנו מארוחה טובה וחכו לשעה 21:00 – לתחילת השואו. אם תבואו בתשע – כנראה שכבר לא תמצאו שולחן פנוי, ואם יש לכם "קוצים במקום שבו נהוג לשבת", צאו לסיבוב פאבים (Pub Crawl) כמנהג המקום – שתו חצי פיינט של בירה מקומית בבר אחד ועברו לפאב הבא ברחוב. הצלילים יהיו מורי הדרך שלכם.
 
נגנים בפאב אירי, דולין
אין פאב לא נכון להגיע אליו ואין שעה לא מתאימה (צילום: CC Daniel Stockman)
 

פאבים מומלצים ביעדים נבחרים

דבלין: עיר הבירה מציעה מאות פאבים, רבים מהם מרוכזים ברובע טמפל בר (Temple Bar District) – אזור הבילויים המרכזי של העיר, הנמצא בגדה הדרומית של נהר ליפי. המפורסם מכולם הוא Temple Bar, המושך אליו תיירים רבים, אך ישנם רבים וטובים אחרים כמו The Cobblestone, The Brazen HeadO’Donoghue’s Bar, The Oliver St John Gogarty ועוד ועוד.
כתבה על יעדים נבחרים בדבלין

גולווי: מרבית הפאבים על המדרחוב ברובע הלטיני "יספקו את הסחורה" אבל אהוב עליי במיוחד הוא Tiġ Ċóilí. בין הפאבים המומלצים באזור ניתן למנות את Taaffes Bar, Tigh Neachtain ו- Garavan's Bar. גם בווסט-אנד (West End) של גולווי כמה פאבים מצוינים, ביניהם Monroe’s Tavern ו- The Crane Bar. בכפר דולין המרוחק כשעה וחצי נסיעה מגולווי, אין שני ל- Gus O'Connor's Pub.
על העיר גולווי בכתבה יעדי טיול מומלצים באירלנד

קילרני:
בעיירה המקסימה בדרום-מערב האי האירי מרוכזים עשרות פאבים על פני שטח לא גדול. ברחוב הראשי (Main Street) תמצאו את הפאב הפופולרי ביותר בקילרני – John M. Reidy, ובסמוך אליו The Laurels Pub המציע אווירה טובה, אוכל טעים ומוזיקה בלי סוף. מקומות מומלצים נוספים בעיירה כוללים בין היתר את Courtney's Bar, Murphy's Bar, The Killarney Grand ו- Tatler Jack.
 

מידע נוסף

כתבות נוספות


הילה פז אודות הכותבת
הילה פז-פילד - אנתרופולוגית ומדריכת טיולים, מארגנת טיולים, טיילנית, חובבת הרפתקאות ובני אדם, טיילה וחוותה את העולם באופן בלתי אמצעי, תוך רכישת ידע מעמיק על מקומות באירופה ובצפון אמריקה אליהם הגיעה. מנהלת עסק של טיולים מיוחדים אל האי האירי, סקוטלנד וצפון אירלנד, לנוסע העצמאי ולקבוצות. ליצירת קשר עם הילה:  hilla@t-trips.co.il| בפייסבוק: אירלנד וסקוטלנד בתפירה אישית.






הילה עונה לשאלותיכם בפורום מומחי תיירות






סטטיסטיקות

0
מגזינים שנשלחו

0
שאלות ותשובות

0
כותבים באתר

0
כתבות באתר