איסטנבול אהובתי – מלכים, סולטאנים, צבעים ואגתה כריסטי אחת
מאת: זאביק רילסקי


העיר ששימשה בירתן של שתי אימפריות ענק, זו הביזנטית וזו העות'מאנית, עיר שמחברת בין מזרח ומערב, עיר שממוקמת בקצה דרך המשי ושווקיה עדיין מעלים את ניחוחות וצלילי הדרך, עיר חיה ונושמת בבליל של צבעים וריחות, סגנונות, שטיחים ואומנויות. קירותיה, לו היו יכולים לספר, היו מספרים את 2000 שנות קיומה.


יצאתי בעקבות סופרים ונוסעים אל העיר איסטנבול, שבעיניי היא העיר המסעירה בעולם ואחד המקומות היחידים בעולם אליהם אני מתגעגע.

1 / 8
2 / 8
3 / 8
4 / 8
5 / 8
6 / 8
7 / 8
8 / 8

לחצות את הגשר על מצר הבוספורוס  (צילום: guido menato)
המסגד הכחול מרהיב בצבעיו  (צילום: Alexxx Malev)
בתים צבעוניים בשכונת באלט הציורית  (צילום: Antoloji)
תבחרו לכם מנורה בשוק המקורה... (צילום: Miwok)
סרקופאג במוזיאון הארכיאולוגי  (צילום: F Tronchin)
הארמון ה "תת קרקעי" ירבאטאן  (צילום: David Yerga)
המסגד הכחול לעת ערב  (צילום: Benh LIEU SONG)
קרן הזהב מחלקת את איסטנבול האירופית לשני חלקים  (צילום: Rick Miller)


יעדי טיול בעיר העתיקה של איסטנבול על פי סדר הופעתם בכתבה
 

סיפור של אהבה לעיר

איסטנבול הייתה מושא הערצתם של סופרים, נוסעים וציירים למן המאה ה- 19. עיר שהציתה את דמיונם של רבים, שראו בה פנים רבות של עושר ועוני, של אימפריה קורסת ושל התחדשות לאומית, של מוזיאונים מאובקים, אוצרי שכיות חמדה מרחבי האימפריה, ותושבים האוהבים את עיר מולדתם.
 
אהבה היא מושג שעולה אצל רבים מאלו שעסקו בעיר וכתבו עליה, החל בפייר לוטי (Pierre Loti), שמתאהב באשת איש ומספר את סיפורו בספר "אסיאדה" (Aziyade), סיפור של אהבה לעיר יותר מאשר לאישה, ועד גדול סופרי טורקיה אורהאן פאמוק (Orhan Pamuk), שכותב את ספריו "איסטנבול, זכרונות ילדות" ואת "מוזיאון התמימות"  שניים ממיטב הספרים המתארים את חייו בעיר אהבתו והולדתו.

הגשר על הבוספורוס, איסטנבול
הגשר על הבוספורוס, בין איסטנבול האוריינטלית לאיסטנבול המתחדשת (צילום: CC  Esin Üstün)
 

אפריקה ספארי



הצלילים של איסטנבול

"המבורג היא אשתי, איסטנבול היא המאהבת שלי", אמר פאטיח אקין (Fatih Akin), במאי הסרט הדוקומנטרי "לחצות את הגשר", כשנשאל לטיב היחסים שלו עם שתי הערים היקרות לו: המבורג, בה נולד להורים מהגרים, ואיסטנבול בירת האימפריות.
 
בשנת 2006 עלה למסכים סרט דוקומנטרי ומסע מוסיקלי ותרבותי – "לחצות את הגשר: הצלילים של איסטנבול", המיטלטל בין איסטנבול האוריינטלית לאיסטנבול המתחדשת. דרך המוסיקה מציג הבמאי את התנגשות התרבויות בטורקיה של ימינו. מוסיקה מסורתית לעומת מוסיקת מועדונים, מוסיקה טורקית לעומת המוסיקה של המיעוטים הארמנים, הכורדים והיוונים החיים בעיר. הוא משליך מהמוסיקה גם לניגודים של העיר ההיסטורית, בין מסורת וקידמה, דתיות וחילון, דיכוי ושחרור ואוריינטלי מול עדכני ותוסס.


טריילר הסרט "לחצות את הגשר: הצלילים של איסטנבול"
 

הכנסייה הענקית שהפכה למסגד

הנשמה של העיר נמצאת בחלק העתיק שלה, בסבך האתרים הביזנטיים שבליבם הכנסייה הגדולה בעולם בעת העתיקה, כנסיית החכמה הקדושה  איה סופיה (Hagia Sophia). הסיור באתר לוקח אותי אל נבכי ההיסטוריה, הדת, החברה והרכילות של ימי הזוהר הביזנטיים. באותה עת הבירה נודדת מרומא לקונסטנטינופול ועולה לשיא פארה הראשון בימי יוסטיניאנוס, שמניח את היסודות לכנסייה העצומה. היא שימשה את עולי הרגל במשך כאלף שנה והייתה מקור להשפעה וחיקוי. האדריכלים הביזנטיים השכילו ליצור דיאלוג הנדסי בין חלל, קשתות וכיפה. עושר העיטורים והשיש, הפסיפסים המוזהבים, דרכי התאורה והכיפה התלויה, מהווים פריצת דרך באדריכלות התקופה ורעיונות שנדדו מכאן לארצות המערב.
 
אני אוהב את הרגשת האפסות והקטנות כאשר אני נכנס אל בין הקירות העצומים, בדרכי אל הקומה העליונה, להתבונן בפסיפסים המיוחדים שמסתירים את סודות המבנה. הפסיפס של הקיסרית זואי (Zoe), שהיתה חובבת בעלים והחליפה את הפסיפס לידה ברגע שהחליפה את הבעל. הפסיפס של תיאודורה (Theodora) אשת הקיסר, מן החשובות בנשות הממלכה.
 
הפעם האחרונה בה נשמעו מעל הכנסייה צלילי הפעמונים הנוצריים הייתה במאי 1453, כאשר העיר נכבשה על ידי הסולטאן מחמט השני, אז הפכה איה סופיה למסגד. לימים הפכה למוזיאון והיום, לאחר זעם יווני ואירופי, נפתחו שערי המסגד, כשבית המשפט המקומי החליט שקביעתו של אתאטורק מ- 1934 בלתי חוקית.

אגיה סופיה, איסטנבול
איה סופיה, הפעם האחרונה בה נשמעו מעל הכנסייה צלילי פעמונים הייתה בשנת 1453 (צילום: CC Cristian Viarisio)
 

עירם של הסולטאנים הטורקים

אתר ביזנטי נוסף בעיר העתיקה הם שרידי ההיפודרום (Hippodrome), שנמצא בכיכר סולטאן אחמט (Sultan Ahmet Meydani) ושימש לתחרויות ספורט ותחרויות סוסים. במרכזו אובליסק מצרי מאבן גרניט אדמדמה, עמוד ברונזה ועמוד קונסטנטין.
 
אל מול כנסיית אגיה סופיה מתנשא המסגד הכחול או מסגד סולטאן אחמט (Sultan Ahmed Mosque), הנחשב לאחד הפופולריים בעיר. המסגד הכחול מרהיב בצבעיו, באריחי התכלת המעוטרים ובאור הנשפך על קירותיו. הוא הוקם בראשית המאה ה- 17 ושימש רבים מהסולטאנים שפעלו מן הארמון הישן, ארמון טופקאפי (Topkapı Sarayı).
 
מוזיאונים קטנים מספרים את סיפורי האמנות המקומיות, ובראשם המוזיאון לאמנות טורקית ואסלאמית (Turkish and Islamic Arts Museum).
 
המסגד הכחול, איסטנבול
המסגד הכחול מרהיב בצבעיו, באריחי התכלת המעוטרים ובאור הנשפך על קירותיו (צילום: CC Pedro Szekel)
 

החמאם של אשת הסולטאן

הזמנתי מקום לחמאם שבשולי כיכר סולטאן אחמט – חמאם איסטנבול (Istanbul Hamam), חמאם יפהפה מן המאה ה- 16, שמחקה מרחץ יווני-רומי מהעת העתיקה והוקם על ידי האדריכל סינאן (Sinan), בהנחיית אשת סולטאן סולימן. אשת הסולטאן היתה מהדמויות המרתקות בהיסטוריה של האימפריה העות'מאנית. הוראם סולטאן (Hurrem Sultan), או רוקסלנה, נולדה בפולין ונחטפה לחצר ארמון הסולטאן, ועלתה במעמדה עד היותה לאשתו המועדפת והכל-יכולה.
על הוראם סולטאן בכתבה על הסולטאנים הטורקים  
 
בחמאם מרכיבים קלאסיים של אכסדרת עמודים, כיפות מנוקבות ושלושה אגפים מסורתיים: חדר ההלבשה, החדר הקר והחדר החם, שעושים את החוויה למושלמת. בעזרת מאסז' הגון, קרצוף בסבון ומכות בזרדים, יצאתי כמו חדש...
 
חמאם, איסטנבול
בעזרת מאסז' הגון, קרצוף בסבון ומכות בזרדים, יצאתי כמו חדש... (צילום: CC damian entwistle)
 

המדוזה המיתולוגית בארמון העות'מאני

המעבר מעיר נוצרית ביזנטית לעיר עות'מאנית מוסלמית יצר שינויים רבים בעיר, כאשר מבנים שינו את תיפקודם מכנסיות למבני ציבור או מסגדים. כתובות, פסלים וסמלי צלבים הוסרו, אך על פי רוב האבנים הועתקו לשימוש משני, לצורך בניית אתרים חדשים, תופעה המוכרת גם מהעיר העתיקה בירושלים.
 
אחת הדוגמאות המאלפות לשימוש משני שכזה הוא ארמון ירבאטאן (Yerebatan Sarnıcı), ארמון "תת קרקעי" ששימש כבור מים מרכזי כבר בתקופה הביזנטית ושופץ בימי העות'מאנים, בעזרת כותרות ופסלים מתקופות קודמות. בכניסה חפשו את "המדוזה", דמות מיתולוגית נשית מפלצתית, ששיערה עשוי מנחשים ונודעה ביכולתה לאבן את המביט בה.

ירבאטאן, איסטנבול
ארמון ירבאטאן, כותרות ופסלים מתקופות קודמות (צילום: CC Marc Garrido Clotet)
 

דרישת שלום מעמק יזרעאל במוזיאון הארכיאולוגי

כארכיאולוג, המוזיאון הארכיאולוגי החשוב של העיר הוא פנינה תרבותית עבורי, עם אינספור ממצאים, למן האימפריה החיתית במרכז אנטוליה ותרבות הנהרות. סרקופגים מאבן, משכן לעצמות קיסרים ושליטים, פריטי אבן ביזנטיים של אלים ומלאכים, שמות דגולים ובלתי נשכחים מן ההיסטוריה העולמית, חפצי אמנות, שטיחים ופריטים עות'מאניים. בין השאר תמצאו שם גם ממצאים חשובים מארץ ישראל, כמו כתובת נקבת השילוח מירושלים, לוח גזר, הלוח החקלאי הקדום בעולם, ומכתבי תענך באכדית, שנחפרו בתל תענך שבעמק יזרעאל.
 
כשהגעתי כמדריך לעיר, בראשית שנות ה- 90, בעבור "בקשיש" סמלי הייתי מבקש מהשומר שיתיר לנו להיכנס אל מרתף המוזיאון, בכדי לצפות בממצאים החשובים מארץ ישראל. לימים עבר המוזיאון שיפוץ כולל והממצאים מארץ ישראל עלו לקומה העליונה.

המוזיאון הארכיאולוגי, איסטנבול
סרקופאג במוזיאון הארכיאולוגי, וגם ממצאים חשובים מארץ ישראל (צילום: CC ecunalo)
 

סיפורי אלף לילה ולילה בארמון הסולטאנים

בראש גבעה הצופה אל הבוספורוס, ממוקם מוזיאון טופקאפי (Topkapi sarayi), ששימש כארמון לסולטאנים במאות ה- 15 עד ה- 19. כיום הוא משכנו של מוזיאון לארכיטקטורה ואוספים של תכשיטים, כלי קרמיקה, ביגוד, חפצים יקרי ערך, נשק, שטיחים ומתנות שהגיעו לסולטאנים מרחבי העולם. החלק האקזוטי במכלול הארמון הוא ההרמון, בו חיו נשותיו של הסולטאן, פנינה ארכיטקטונית שמסתירה בין חדריה סיפורי אלף לילה ולילה.
כתבה על תככים ומזימות בארמון הטורקי
 
להפסקת צהריים אני אוהב להיכנס למוכרת במסעדות האזור  Sultanahmet Kofecisi, המתמחה בקופטה (Kofte), קציצות בשר עסיסיות ממיטב המטבח הטורקי, ולחוש את העיר עם נהגי המוניות המקומיים שמגיעים להפסקה מזינה.


סיור מודרך בין חדריו של ארמון טופקאפי וההרמון, בו חיו נשותיו של הסולטאן
 



בזאר ים תיכוני בשוק המקורה

אחד הרבעים המשמעותיים בחיי העיר הוא רובע אמינונו (Eminonu). בסבך הרחובות שבין האוניברסיטה לשוק המקורה – הבזאר הגדול (Grand Bazaar) וליפה במסגדים – מסגד סולימאנייה (Suleymaniye mosque), פוגשים בחיי היום יום. אוכל רחוב, סמטאות אבן, סטודנטים צעירים בדרכם לאוניברסיטה ההיסטורית ורוכלים שמציעים מרכולתם סביב.
 
מה לא נכתב על השוק המקורה באיסטנבול – שהוא נעשה תיירותי, שהוא צפוף, שהוא לא כמו שהיה פעם... אבל גם עם הכול נכון, הוא מלא אווירה של בזאר ים-תיכוני מופלא, על הצלילים והצבעים, שוק ששימש כמנוף כלכלי בתחילת ימי העות'מאניים, בימיה הראשונים של איסטנבול.
 
המסגד המפואר והנפלא ביותר בעיר, פרי מכחולו של המהנדס האגדי מימאר סינאן, נבנה עבור פטרונו הסולטאן סולימאן. בשנת 1557 נפתחו שעריו של מסגד סולימאנייה לכניסת מתפללים. העוצמה של המבנה, השלמות וההרמוניה, המסה והחלל, הצליל והצורה, האבן, המים ושדרות העמודים, מספרים על חייו של האדריכל הגאון. סינאן, בן להורים ארמנים, ממזג בעבודותיו את השורשים האנטוליים עם המסורות המקומיות ואת האדריכלות הנוצרית עם המסגד המוסלמי. בחצר המסגד, בגן קברים קטן, עם מצבות אבן בעלות עיטור פרח לנשים וטורבן לגברים, קבורים הסולטאן סולימאן, בונה חומות ירושלים, שבימיו הגיעה האימפריה לשיא תהילתה ועוצמתה, ואשתו רוקסלנה.
 
השוק המקורה, איסטנבול
השוק המקורה, אווירה של בזאר ים-תיכוני מופלא, על הצלילים והצבעים (צילום: CC Justin Schier)
 

סמטאות ציוריות ובתים בני מאה שנה

מצפון לרובע אמינונו, לשון ים צרה יוצאת ממצר הבוספורוס ומחלקת את חלקה האירופי של איסטנבול לשני חלקים. קרן הזהב (Golden horn) מקיפה, יחד עם הבוספורוס וים מרמרה, את חלקה העתיק של איסטנבול והופכת אותו לחצי אי. לגדותיה נבנתה אחת הקסומות משכונות העיר, שכונת באלט (Balat), שהיא אחת הציוריות בשכונות העיר.
 
ברגע שנכנסתי לסמטאות משובצות האבן, זרקה אותי מכונת הזמן אי שם לעבר. בתי עץ צבעוניים בני כמאה שנה, משובצים בבתי קפה, מסעדות קטנות, בתי מסחר לאמנויות ומאכלים מקומיים. אל השכונה הגיעו מיעוטים, בהם יהודים ויוונים, וכך פזורות ברובע כנסיות ובית כנסת, שנבנה על ידי יהודים בולגרים. לכו להנאתכם לאורך קרן הזהב, עד קצה המפרץ, ועלו לבית הקפה המפורסם פייר לוטי (Pierre Loti), הקרוי על שמו של הסופר הצרפתי.
 
פייר לוטי, איסטנבול
קפה פייר לוטי, תצפית נפלאה על המפרץ (צילום: CC Emmanuel PARENT)
 

סיפורי מתח באיסטנבול הצעירה

מצדו הצפוני של מפרץ קרן הזהב, האתרים צעירים יותר ומספרים את ספור העיר במאות האחרונות. כאן ברובע ביולו (Beyoglu) התרכזו חיי התרבות של העיר במאה ה- 18. ברחוב הראשי, גרנד רוא דה פרה (Grand rue de Pera) המוכר יותר כרחוב איסטיקלאל (Istiklal), קבעו משכנם קונסוליות, מלונות, עיתונים, חנויות ספרים והוצאות לאור.
 
מלון פרה פאלאס (Pera Palace Hotele) בחדר מס' 411, הוא המקום בו שהתה הסופרת אגתה כריסטי בכל פעם שהגיעה לעיר. כאן היא כתבה את רב המכר "רצח באוריינט אקספרס". רכבת האוריינט אקספרס, שקישרה בין מערב ומזרח, הגיעה לתחנת סירקג'י (Sirkeci) וסימלה עבור האירופים את השער לאוריינט, דרכו ניתן היה להיכנס אל העולם המסתורי והאקזוטי של האימפריה העות'מאנית. התחנה נבנתה בסגנון ממלוכי ועבור הטורקים היתה סמל ל"התמערבות" ומודרנה.
מלון פרה פאלאס – השוואת מחירים והזמנות
 
עבור הוותיקים בבני העיר, שכונת נישנטאשי (Nishantashi) היא המרכז והלב הפועם שלה, אזור הבנוי בסגנון מערבי, בעל עיצוב מודרני ויוקרתי בצבעים וסגנון טורקי. כאן פוגשים את ותיקי הסוחרים ועשירי העיר, שנמשכים למותגים אירופאים, שטיחים מרחבי אנטוליה, גלריות, תכשיטים וריהוט מודרני.
 
המלון של אגתה קריסטי, איסטנבול  המלון של אגתה קריסטי, איסטנבול
המלון של אגתה קריסטי, איסטנבול  המלון של אגתה קריסטי, איסטנבול
מלון פרה פאלאס - לישון באווירת המותחן "רצח באוריינט אקספרס"... (צילום: Pera Palace Hotel)
 

צוהר אהבה לעיר איסטנבול

הספר האהוב עליי לתיאור העיר איסטנבול הוא מוזיאון התמימות של חתן פרס נובל לספרות אורהאן פאמוק (Orhan Pamuk). בדרכו הציורית הוא מצליח להעביר את ריחות ותחושות העיר ולהניח את היסודות לתולדותיה, המזרחי והמערבי.
 
במבנה מן המאה ה- 19 הקים הסופר מוזיאון הנושא את שם הספר (The Museum of Innocence) ואוצר בו מאות פריטים, שהיו בשימוש בקרב אצולת העיר בשנות ה- 70 של המאה העשרים. כל אחד מהם מתייחס לאחד מ- 83 הפרקים של הספר. עברתי בשקט בין הפריטים ונזכרתי בדפי הספר, שפתח לי צוהר נוסף של אהבה לעיר.
 

לקנח את איסטנבול

בערב יצאתי לקנח את ביקורי עם בירה ואווירה באחת משכונות הבליינים הסואנות, שכונת ארנבוטקוי (Arnavutköy) שלשפת מצר הבוספורוס. בתי עץ מיוחדים, בעלי חזיתות עות'מאניות, מקשטים את מי המצר הבינלאומי, מסעדות דגים "נשפכות" אל הרחוב, מקומיים וזרים נהנים מנצנוץ המים כשאלכוהול בידיהם.

 

מידע נוסף

כתבות נוספות


זאב (זאביק) רילסקי אודות הכותב
זאב (זאביק) רילסקי, ארכיאולוג וגיאוגרף. מדריך בכיר, מתמחה בתרבויות העולם העתיק וטיולי תרבות וטבע. עוסק בארגון, הדרכה וייעוץ טיולים. בוגר החברה להגנת הטבע ומרצה באוניברסיטה הפתוחה ובמכללות לתיירות. מדריך ברבות מחברות התיירות הגיאוגרפית בישראל, ובחברת לגלות עולם שבניהולו.

זאביק עונה לשאלותיכם בפורום מומחי תיירות






מספר צפיות: 925
680



0
מגזינים שנשלחו

0
שאלות ותשובות

0
כותבים באתר

0
כתבות באתר