טיול ג'יפים בבולגריה – אותה אהובה, אבל אחרת
מאת: כרמית וייס
אני חוזרת להרים של בולגריה, מאהבותיי הגדולות. הפסגות עדיין צבועות לבן, הנהרות עדיין שוצפים בעוז, התושבים כמו אז חייכנים, מזמינים ונכונים לסייע. אלא שהפעם הג'יפים לוקחים אותנו דרך "החצר האחורית", והכל קצת אחרת.
חלק מהיעדים בטיול הג'יפים בבולגריה, המוזכרים בכתבה, ובתי מלון מומלצים:
מלון ספא יאסטרבץ בהרי רילה | מלון טאנה בהרי פירין | מלון ספא פרסנק בהרי רודופי
להתיידד עם הג'יפ
מיד ביציאה מהבירה סופיה ( Sofia ) עוטפים אותנו הנופים הירוקים, שילוו אותנו לאורך כל הטיול. הירוק הזה, על גווניו המשתלבים זה בזה, הופך אותנו ירוקים מקנאה ולא מפסיק להוציא מפינו קריאות השתאות, עד היום האחרון לטיול. הנהיגה בכביש, מאפשרת לנו להתיידד עם הג'יפים, שהם ממש לא מה שזכרתי מטיולי המדבר, אלא רכב מרווח ומפנק.
מעלינו פסגות הרי רילה, הגבוהים בהרי בולגריה (2,925 מ'), ששכבה עבה של לבן מכסה אותם בתחילת האביב. על שיפוליהם הדרומיים נבנה מנזר רילה ( Rila ), הגדול והמרשים במנזרי בולגריה ואתר מורשת עולמית. הכביש מתפתל לצידי נהר ישקאר ( Iskar ), שחצב דרכו בקניון צר. לאורכו מספר אגמים מלאכותיים, שהגדול בהם הוא אגם ישקאר, שמזמין אותנו לקפה במסעדה המשקיפה על חופיו.
כתבה על הרי רילה ומנזר רילה | כתבה על הרי רילה ושבעת האגמים

הג'יפים נוחים ומרווחים, חלקם אפילו אוטומטיים, כך שכולם יכולים לנהוג בכיף (צילום: כרמית וייס)
להתיידד עם השותפים לטיול
נהר סטרומה ( Struma ), על שמו קרויה אניית המעפילים שהוטבעה, הוא כבר סיפור אחר. הוא זורם בעמק רחב ידיים וכמות המים בו מרשימה בכל קנה מידה אירופאי. קטע קניוני וצר שלו, לא הרחק מהעיר סנדנסקי ( Sandanski ), מזמן אפשרות נפלאה לרפטינג. אז גם אם קצת קר בחוץ, לובשים חליפות גומי עבות ומזנקים לסירות .
גשמים עזים שירדו בלילה הופכים את הרפטינג שלנו למהיר ו"עצבני" במיוחד - במקום דרגה 3 (מתוך 5) "זכינו" לדרגה 4. את קריאות האימה שלי מהגלים השוצפים תוכלו לשמוע בסרטון הקצר, שצילמו ה"אמיצים קצת פחות..." שחיכו לנו על הגשר. "הקפטנים" הבולגרים מנווטים אותנו במקצוענות היישר אל תוך הגלים והמערבולות – "שיהיה כייף...". אחרי ההלם של הגל הראשון אני נרגעת מעט ומבינה שלא יקרה לנו כלום. האמת, דבר אחד קרה – מחבורה של 15 מטיילים זרים הפכנו לחבורה מגובשת ועליזה להפליא.
סרטון וידאו קצר על שייט הרפטינג שלנו, הצורחת הראשית זו אני... (צילום: גלעד תלם)
להתחתן עם השותפים לטיול...
רכס הרי פירין ( Pirin ), רכס ההרים השני בטיול, גם הוא כמו קודמו בעל אופי אלפיני – פסגות מחודדות, מכוסות לבן, ועשרות אגמים קטנים הנחבאים בינהן. נטעם מהן בהמשך, אבל עכשיו אנחנו חייבים למהר אל כפר קטן, ליד עיירת המעיינות החמים באניה ( Banya ), שם מחכות לנו שתי חברות של המדריך גלעד.
שתי הנשים הנמרצות, שזכו בפינו לכינוי "בבושקות", בוחרות את הצעירים והיפים שבחבורה, וחיש קל הופכות אותם לחתן וכלה בולגרים. שאר המטיילים מגוייסים גם הם לחגיגה, עוטים שלל תלבושות רקומות, והשמחה רבה – יש ריקודים, יש אוכל ויש ראקיה ( Rakija ) – תזקיק פירות עתיר אלכוהול. אם עד עכשיו היינו חבורת מטיילים עליזה ומגובשת – עכשיו אנחנו כבר ממש משפחה...
כתבה על הרי פירין | לינה בהרי פירין

"הבבושקות" מקבלות אותנו עם פרחים, החתונה הבולגרית שלנו... (צילום: כרמית וייס)
את הלילה אנחנו מעבירים במלון טאנה (Hotel Tanne), מלון 4 כוכבים יפהפה, בנוי אבן ועץ, עם אח מבוערת בלובי הכניסה. במלון 25 חדרים ועוד מספר סוויטות, בריכה וספא, והוא ממוקם במרחק הליכה מהרכבל.
הנופים האלפיניים של הרי פירין ורילה
את רכס פירין אנחנו מקיפים בנסיעה דרומה, עד לעיירה הקטנה ביותר בבולגריה מלניק ( Melnik ), לא הרחק מהגבול עם יוון. כוחות הטבע שפיסלו כאן תצורות מרשימות באבן החול, מנזר רוז'ן ( Rozhen ) המרשים וגם לא מעט כרמים וייקבים, מושכים למקום יותר תיירים מ- 380 התושבים.
מלון משפחתי, חמים ומפנק, מקבל את פנינו באח מבוערת וכוס יין אדום, בעיירת הסקי בנסקו ( Bansko ), מעליה עדיין בוהקים בלבן מסלולי הסקי הכל כך אהובים על הישראלים. רכבל המשמש את גולשי הסקי בחורף, לא הרחק מהעיירה דובריניצ'ה ( Dobrinishte ), מעלה אותנו לטיול רגלי אל אגם קרחוני קטן הנחבא על ההרים, אחד מעשרות אגמים המנקדים את הרכסים פירין ורילה. זוהי פרידה מושלמת משני הרכסים בעלי האופי האלפיני, לפני שעוברים אל רכס הרי רודופי ( Rhodope ), המתון יותר, אותו מנקדים כפרים במקום אגמים.
דרך שטח שפרץ הצבא הבולגרי, מתפתלת בינות יערות עצי אשוח גבוהים וצפופים, ומסתיימת ליד העיירה גוצה דלצ'ב ( Gotse Delchev ). העיירה נחשבת לבירת הטבק של בולגריה, ואכן סביבה נראים מתקני עץ לייבוש העלים וחקלאים השותלים את שדותיהם עם בוא האביב.

אגם קרחוני קטן והפסגות המחודדות של רכס הרי פירין (צילום: כרמית וייס)
דרכי השטח של רכס הרי רודופי
הנסיעה בדרכי השטח, המוליכות אותנו אל הרי רודופי, ממחישה לי בצורה הטובה ביותר את ההבדל בין הטיול הקודם בבולגריה – ברכב וברגל, לבין טיול הג'יפים. פיטר, המדריך הבולגרי שלנו, מכיר את דרכי השטח כאת כף ידו, והן מאפשרות לנו להגיע אל "החצר האחורית" של בולגריה – כפרים קטנים ונידחים, משקים גדולים שנותרו מימי הקולחוזים הקומוניסטים, כפריים העמלים בשדותיהם ושלל מפגשים מרתקים עם התושבים המקומיים. אלו תמיד נכונים לשוחח בשפת הידיים והחיוכים. אין כאן הצגות לתיירים. הכל אמיתי.
ימי תחילת האביב הם ימי החריש והשתילה. את החלקות הקטנות מעבדים עדיין בידיים, במעדרים, ובמקרה היותר טוב – עם סוס ועגלה. כפר הצוענים, שבלבו חולף הכביש, כמו כל ריכוזי הצוענים בבולגריה, הוא חסר שם ומכונה "גטו צועני". דומה שהחיים מתנהלים בו ברחוב – הבישול, משחקי הילדים והרבה נפנופי ידיים לשלום וחיוכים עליזים, המסתירים מציאות עגומה. כמו בכל מדינות מזרח אירופה, גם כאן הצוענים לא השתלבו בחברה, הם סובלים מעוני ואבטלה ונדחפים לפשע ואלימות. ניתן להבחין בהם בקלות, לפי צבע עורם הכהה ולבושם המוזנח.
כתבה על הרי רודופי | לינה בהרי רודופי

עמלים בשדה, בשפת הידיים הסבירו לנו שאלו שתילי טבק (צילום: כרמית וייס)
צריחי הכנסיות וצריחי המסגדים
צריח המסגד וקריאת המואזין בכפר הקטן דולן ( Dolen ), גורמים לי לחוש קצת כמו בביתי שבגליל. חלק מתושבי הכפר הם פומקים (Pomaks ) – מוסלמים בולגרים. בימים בהם נשלט האזור בידי האימפריה העות'מנית (מאות 15-19), המירו חלק מהתושבים את דתם לאיסלם, והם בהירים ותכולי עיניים. אחרים הגיעו לכאן מטורקיה השכנה, והם בעלי חזות כהה יותר. מסגדים וכנסיות, מוסלמים ונוצרים, כולם חיים כאן בכפיפה אחת כבר מאות שנים, כמעט ללא מתחים וחיכוכים. בתי הכפר דולן מכוסים גגות אבן צפחה, הנשברת בקלות לאריחים דקים, וקורות עץ עבות משולבות בין הלבנים של הקירות, כדי לחזק אותם כנגד רעידות אדמה.
מכל עבר מקיפים אותנו מרחבים עצומים של יערות, בכל גווני הירוק - עצים רחבי עלים, שמלבלבים עכשיו בירוק בהיר, משתלבים בעצים מחטניים, ששמרו על צבעם הירוק כהה גם בחורף. כפרים קטנים מנקדים את הנוף, בגגות צפחה אפורים או גגות רעפים אדומים. נקרים בדרכנו גם לא מעט אגמים מלאכותיים, בעזרתם מייצרים חשמל, שהגדול בהם הוא אגם דוספט ( Dospat ). במרכזו ניתן להבחין בכלובים לגידול פורלים, אותם מגדלים ברבים מהאגמים והנחלים שבהרים. במסעדה הצופה אל האגם "אפשר לאכול הכל, העיקר שיהיה עשוי מפורל...", כך מסביר לנו פיטר.

גג עשוי אבן צפחה בכפר הקטן דולן (צילום: כרמית וייס)
הקניונים של הרי רודופי (לא לחובבי השופינג...)
בטיול ג'יפים הזמן חולף מהר. רק החושך שיורד מזרז אותנו אל המלון בעיירת המעיינות החמים דווין ( Devin ). פני העיירה לא מכינים אותנו למלון הספא המפואר, שכדי להשלים את אווירת הרוגע שלו, עד כמה שהדבר נשמע לנו מוזר, החליטו בעליו להחשיך את המעליות ולנגן בהן מנגינת... צרצורי צרצרים.
מלון ספא פרסנק (Spa Hotel Persenk) הוא מלון 5 כוכבים מהודר, הממוקם במרכז עיירת המעיינות החמים דווין. זהו מלון מטופח ונעים, המציע חדרים זוגיים מרווחים ודירות קטנות, בריכה מקורה, ספא ועיסויים (בתשלום), באולינג, מסעדה ובר. כפי שכבר ציינתי, מעלית המלון חשוכה ומושמעים בה קולות צרצרים (מישהו כנראה חושב שזה יקרב אתכם לטבע...).
מקומות לינה נוספים בעיירה דווין
הקניון המקסים שבפאתי הכפר (ליד ספא Struilica ), בו אנו צועדים על גשרי עץ, בינות מפלים קטנים וירוק מרחיב לב ונשימה, הוא רק הכנה לדבר האמיתי. את יופיו של קניון טריגרד ( Trigrad ), המוביל לכפר בעל שם זהה, כבר ממש קשה לי לתאר. קירותיו המתנשאים לגובה של כ- 300 מטר, סוגרים על שיירת הג'יפים וסוחטים מפינו שלל קריאות התפעלות.
בביתה המשקיף על הכפר טריגרד ועל כל היופי הזה, ממתינה לנו דאטלינה, לסדנה מזורזת להכנת צ'ושקי בורק – מאפה שכבות של פלפלים קלויים ותערובת גבינות, פשטידת תפוחי אדמה, סלט בולגרי וקינוח נוטף מתוק.

"הקניון של דווין", גשרים ושבילי עץ מעל המים (צילום: כרמית וייס)

קניון טריגרד, הקירות הגבוהים והירוק סוחטים קריאות התפעלות (צילום: כרמית וייס)
המערה של השטן והתצפית אל גן העדן
בזמן שהמאפה מבלה בחום התנור של דטלינה, אנחנו מבלים בקור של מערת לוע השטן ( Devil's Throat ). אגדות רבות נקשרו במערה הענקית, שהנהר נבלע בה בשצף קצף, אך לא נראה בתוכה ולא ברור היכן זורמים מימיו. גם המדענים שחקרו את המערה לא הצליחו למצוא תשובה לחידה, ובכל מקרה, כדאי לזכור שמה שיפול למפל השוצף, לא ימצא את דרכו חזרה.
האמיצים שבחבורה מקנחים באומגה, עטופים בנופיו הירוקים של הקניון. עבורי המדרגות התלולות העולות מהמערה, כבר סיפקו את מנת האדרנלין היומית.
אחרי הארוחה והנופים המסעירים, כל שנותר הוא לטפס עם הג'יפים, בעלייה תלולה שמאתגרת את כישורי הנהיגה שלי, אל נקודת תצפית שמעל הכפר. בהתאם למנהג בולגרי מעורר השתאות, בנו כאן המקומיים, שהם ממש לא מעשירי בולגריה (בשפת המעטה), ספסלים ומחסות אל מול הנוף. אנחנו משתרעים על כר הדשא הירוק, מתמסרים לקרני השמש, לוגמים מהקפה והתה שמכין לנו גלעד, ופשוט לא רוצים לזוז מגן העדן המושלם הזה.

מרפסת ביתה של דטלינה הצופה על הכפר טריגרד, המיקום הכי טוב בכפר (צילום: כרמית וייס)

נקודת התצפית על הכפר טריגרד, מי רוצה לעזוב מקום שכזה? (צילום: כרמית וייס)
לטרוף את הנוף
נקודות התצפית הללו אל מול הנוף, הן עבורי נקודות השיא של הטיול. בדרכנו חזרה לסופיה, לפני שאנו נפרדים בעצב מהרי רודופי, אנחנו עוצרים בעוד נקודת תצפית כזו, שהפעם צופה אל אגם באטאק ( Batak ). כדי להאריך את הקסם, נשלפים מהג'יפים ארגזי מצרכים וכולם נותנים יד לאחת הארוחות הטעימות בטיול (והיו הרבה!) – שקשוקה, סלט, נקניקים, גבינות ולחם טרי. מה עוד צריך כשיש נוף שכזה, כר דשא ירוק מנוקד בהמוני סחלבים, קרני שמש מחממות וחבורה עליזה ומגובשת.

הסחלב הראשון שזכה לשלל צילומים, לפני שגיליתי שכר הדשא מלא בשכמותו (צילום: כרמית וייס)
לפני שאנחנו נכנסים לסופיה, לסיור קצר וארוחה אחרונה לפני הטיסה הביתה (טיסת אל-על ישירה, שחולפת ביעף הודות ל מערכת בידור בטכנולוגיית סטרימינג) , אנחנו עוצרים להשלמת מתנות בקניון Sofia Ring Mall , שלצדו חנות ספורט וטיולים ענקית וזולה להפליא ( Decathlon ).
טיול הג'יפים הראשון בחיי, בוודאי לא יהיה האחרון. למרות אהבתי הגדולה לטיולים ברגל, למדתי להכיר את היתרונות הטמונים בו, ובראשם תצפיות הנוף המופלאות והמפגשים המקריים עם התושבים המקומיים.
לחיי הג'יפים ולחיי שותפיי לטיול, שהפכו לחבריי הטובים!
מידע נוסף
כתבות נוספות על בולגריה
* הכותבת היתה אורחת חברת MEDRAFT וחברת אל-על.
הג'יפים נוחים ומרווחים, חלקם אפילו אוטומטיים, כך שכולם יכולים לנהוג בכיף (צילום: כרמית וייס)
סרטון וידאו קצר על שייט הרפטינג שלנו, הצורחת הראשית זו אני... (צילום: גלעד תלם)
להתחתן עם השותפים לטיול...
רכס הרי פירין ( Pirin ), רכס ההרים השני בטיול, גם הוא כמו קודמו בעל אופי אלפיני – פסגות מחודדות, מכוסות לבן, ועשרות אגמים קטנים הנחבאים בינהן. נטעם מהן בהמשך, אבל עכשיו אנחנו חייבים למהר אל כפר קטן, ליד עיירת המעיינות החמים באניה ( Banya ), שם מחכות לנו שתי חברות של המדריך גלעד.
שתי הנשים הנמרצות, שזכו בפינו לכינוי "בבושקות", בוחרות את הצעירים והיפים שבחבורה, וחיש קל הופכות אותם לחתן וכלה בולגרים. שאר המטיילים מגוייסים גם הם לחגיגה, עוטים שלל תלבושות רקומות, והשמחה רבה – יש ריקודים, יש אוכל ויש ראקיה ( Rakija ) – תזקיק פירות עתיר אלכוהול. אם עד עכשיו היינו חבורת מטיילים עליזה ומגובשת – עכשיו אנחנו כבר ממש משפחה...
כתבה על הרי פירין | לינה בהרי פירין

"הבבושקות" מקבלות אותנו עם פרחים, החתונה הבולגרית שלנו... (צילום: כרמית וייס)
את הלילה אנחנו מעבירים במלון טאנה (Hotel Tanne), מלון 4 כוכבים יפהפה, בנוי אבן ועץ, עם אח מבוערת בלובי הכניסה. במלון 25 חדרים ועוד מספר סוויטות, בריכה וספא, והוא ממוקם במרחק הליכה מהרכבל.
הנופים האלפיניים של הרי פירין ורילה
את רכס פירין אנחנו מקיפים בנסיעה דרומה, עד לעיירה הקטנה ביותר בבולגריה מלניק ( Melnik ), לא הרחק מהגבול עם יוון. כוחות הטבע שפיסלו כאן תצורות מרשימות באבן החול, מנזר רוז'ן ( Rozhen ) המרשים וגם לא מעט כרמים וייקבים, מושכים למקום יותר תיירים מ- 380 התושבים.
מלון משפחתי, חמים ומפנק, מקבל את פנינו באח מבוערת וכוס יין אדום, בעיירת הסקי בנסקו ( Bansko ), מעליה עדיין בוהקים בלבן מסלולי הסקי הכל כך אהובים על הישראלים. רכבל המשמש את גולשי הסקי בחורף, לא הרחק מהעיירה דובריניצ'ה ( Dobrinishte ), מעלה אותנו לטיול רגלי אל אגם קרחוני קטן הנחבא על ההרים, אחד מעשרות אגמים המנקדים את הרכסים פירין ורילה. זוהי פרידה מושלמת משני הרכסים בעלי האופי האלפיני, לפני שעוברים אל רכס הרי רודופי ( Rhodope ), המתון יותר, אותו מנקדים כפרים במקום אגמים.
דרך שטח שפרץ הצבא הבולגרי, מתפתלת בינות יערות עצי אשוח גבוהים וצפופים, ומסתיימת ליד העיירה גוצה דלצ'ב ( Gotse Delchev ). העיירה נחשבת לבירת הטבק של בולגריה, ואכן סביבה נראים מתקני עץ לייבוש העלים וחקלאים השותלים את שדותיהם עם בוא האביב.

אגם קרחוני קטן והפסגות המחודדות של רכס הרי פירין (צילום: כרמית וייס)
דרכי השטח של רכס הרי רודופי
הנסיעה בדרכי השטח, המוליכות אותנו אל הרי רודופי, ממחישה לי בצורה הטובה ביותר את ההבדל בין הטיול הקודם בבולגריה – ברכב וברגל, לבין טיול הג'יפים. פיטר, המדריך הבולגרי שלנו, מכיר את דרכי השטח כאת כף ידו, והן מאפשרות לנו להגיע אל "החצר האחורית" של בולגריה – כפרים קטנים ונידחים, משקים גדולים שנותרו מימי הקולחוזים הקומוניסטים, כפריים העמלים בשדותיהם ושלל מפגשים מרתקים עם התושבים המקומיים. אלו תמיד נכונים לשוחח בשפת הידיים והחיוכים. אין כאן הצגות לתיירים. הכל אמיתי.
ימי תחילת האביב הם ימי החריש והשתילה. את החלקות הקטנות מעבדים עדיין בידיים, במעדרים, ובמקרה היותר טוב – עם סוס ועגלה. כפר הצוענים, שבלבו חולף הכביש, כמו כל ריכוזי הצוענים בבולגריה, הוא חסר שם ומכונה "גטו צועני". דומה שהחיים מתנהלים בו ברחוב – הבישול, משחקי הילדים והרבה נפנופי ידיים לשלום וחיוכים עליזים, המסתירים מציאות עגומה. כמו בכל מדינות מזרח אירופה, גם כאן הצוענים לא השתלבו בחברה, הם סובלים מעוני ואבטלה ונדחפים לפשע ואלימות. ניתן להבחין בהם בקלות, לפי צבע עורם הכהה ולבושם המוזנח.
כתבה על הרי רודופי | לינה בהרי רודופי

עמלים בשדה, בשפת הידיים הסבירו לנו שאלו שתילי טבק (צילום: כרמית וייס)
צריחי הכנסיות וצריחי המסגדים
צריח המסגד וקריאת המואזין בכפר הקטן דולן ( Dolen ), גורמים לי לחוש קצת כמו בביתי שבגליל. חלק מתושבי הכפר הם פומקים (Pomaks ) – מוסלמים בולגרים. בימים בהם נשלט האזור בידי האימפריה העות'מנית (מאות 15-19), המירו חלק מהתושבים את דתם לאיסלם, והם בהירים ותכולי עיניים. אחרים הגיעו לכאן מטורקיה השכנה, והם בעלי חזות כהה יותר. מסגדים וכנסיות, מוסלמים ונוצרים, כולם חיים כאן בכפיפה אחת כבר מאות שנים, כמעט ללא מתחים וחיכוכים. בתי הכפר דולן מכוסים גגות אבן צפחה, הנשברת בקלות לאריחים דקים, וקורות עץ עבות משולבות בין הלבנים של הקירות, כדי לחזק אותם כנגד רעידות אדמה.
מכל עבר מקיפים אותנו מרחבים עצומים של יערות, בכל גווני הירוק - עצים רחבי עלים, שמלבלבים עכשיו בירוק בהיר, משתלבים בעצים מחטניים, ששמרו על צבעם הירוק כהה גם בחורף. כפרים קטנים מנקדים את הנוף, בגגות צפחה אפורים או גגות רעפים אדומים. נקרים בדרכנו גם לא מעט אגמים מלאכותיים, בעזרתם מייצרים חשמל, שהגדול בהם הוא אגם דוספט ( Dospat ). במרכזו ניתן להבחין בכלובים לגידול פורלים, אותם מגדלים ברבים מהאגמים והנחלים שבהרים. במסעדה הצופה אל האגם "אפשר לאכול הכל, העיקר שיהיה עשוי מפורל...", כך מסביר לנו פיטר.

גג עשוי אבן צפחה בכפר הקטן דולן (צילום: כרמית וייס)
הקניונים של הרי רודופי (לא לחובבי השופינג...)
בטיול ג'יפים הזמן חולף מהר. רק החושך שיורד מזרז אותנו אל המלון בעיירת המעיינות החמים דווין ( Devin ). פני העיירה לא מכינים אותנו למלון הספא המפואר, שכדי להשלים את אווירת הרוגע שלו, עד כמה שהדבר נשמע לנו מוזר, החליטו בעליו להחשיך את המעליות ולנגן בהן מנגינת... צרצורי צרצרים.
מלון ספא פרסנק (Spa Hotel Persenk) הוא מלון 5 כוכבים מהודר, הממוקם במרכז עיירת המעיינות החמים דווין. זהו מלון מטופח ונעים, המציע חדרים זוגיים מרווחים ודירות קטנות, בריכה מקורה, ספא ועיסויים (בתשלום), באולינג, מסעדה ובר. כפי שכבר ציינתי, מעלית המלון חשוכה ומושמעים בה קולות צרצרים (מישהו כנראה חושב שזה יקרב אתכם לטבע...).
מקומות לינה נוספים בעיירה דווין
הקניון המקסים שבפאתי הכפר (ליד ספא Struilica ), בו אנו צועדים על גשרי עץ, בינות מפלים קטנים וירוק מרחיב לב ונשימה, הוא רק הכנה לדבר האמיתי. את יופיו של קניון טריגרד ( Trigrad ), המוביל לכפר בעל שם זהה, כבר ממש קשה לי לתאר. קירותיו המתנשאים לגובה של כ- 300 מטר, סוגרים על שיירת הג'יפים וסוחטים מפינו שלל קריאות התפעלות.
בביתה המשקיף על הכפר טריגרד ועל כל היופי הזה, ממתינה לנו דאטלינה, לסדנה מזורזת להכנת צ'ושקי בורק – מאפה שכבות של פלפלים קלויים ותערובת גבינות, פשטידת תפוחי אדמה, סלט בולגרי וקינוח נוטף מתוק.

"הקניון של דווין", גשרים ושבילי עץ מעל המים (צילום: כרמית וייס)

קניון טריגרד, הקירות הגבוהים והירוק סוחטים קריאות התפעלות (צילום: כרמית וייס)
המערה של השטן והתצפית אל גן העדן
בזמן שהמאפה מבלה בחום התנור של דטלינה, אנחנו מבלים בקור של מערת לוע השטן ( Devil's Throat ). אגדות רבות נקשרו במערה הענקית, שהנהר נבלע בה בשצף קצף, אך לא נראה בתוכה ולא ברור היכן זורמים מימיו. גם המדענים שחקרו את המערה לא הצליחו למצוא תשובה לחידה, ובכל מקרה, כדאי לזכור שמה שיפול למפל השוצף, לא ימצא את דרכו חזרה.
האמיצים שבחבורה מקנחים באומגה, עטופים בנופיו הירוקים של הקניון. עבורי המדרגות התלולות העולות מהמערה, כבר סיפקו את מנת האדרנלין היומית.
אחרי הארוחה והנופים המסעירים, כל שנותר הוא לטפס עם הג'יפים, בעלייה תלולה שמאתגרת את כישורי הנהיגה שלי, אל נקודת תצפית שמעל הכפר. בהתאם למנהג בולגרי מעורר השתאות, בנו כאן המקומיים, שהם ממש לא מעשירי בולגריה (בשפת המעטה), ספסלים ומחסות אל מול הנוף. אנחנו משתרעים על כר הדשא הירוק, מתמסרים לקרני השמש, לוגמים מהקפה והתה שמכין לנו גלעד, ופשוט לא רוצים לזוז מגן העדן המושלם הזה.

מרפסת ביתה של דטלינה הצופה על הכפר טריגרד, המיקום הכי טוב בכפר (צילום: כרמית וייס)

נקודת התצפית על הכפר טריגרד, מי רוצה לעזוב מקום שכזה? (צילום: כרמית וייס)
לטרוף את הנוף
נקודות התצפית הללו אל מול הנוף, הן עבורי נקודות השיא של הטיול. בדרכנו חזרה לסופיה, לפני שאנו נפרדים בעצב מהרי רודופי, אנחנו עוצרים בעוד נקודת תצפית כזו, שהפעם צופה אל אגם באטאק ( Batak ). כדי להאריך את הקסם, נשלפים מהג'יפים ארגזי מצרכים וכולם נותנים יד לאחת הארוחות הטעימות בטיול (והיו הרבה!) – שקשוקה, סלט, נקניקים, גבינות ולחם טרי. מה עוד צריך כשיש נוף שכזה, כר דשא ירוק מנוקד בהמוני סחלבים, קרני שמש מחממות וחבורה עליזה ומגובשת.

הסחלב הראשון שזכה לשלל צילומים, לפני שגיליתי שכר הדשא מלא בשכמותו (צילום: כרמית וייס)
לפני שאנחנו נכנסים לסופיה, לסיור קצר וארוחה אחרונה לפני הטיסה הביתה (טיסת אל-על ישירה, שחולפת ביעף הודות ל מערכת בידור בטכנולוגיית סטרימינג) , אנחנו עוצרים להשלמת מתנות בקניון Sofia Ring Mall , שלצדו חנות ספורט וטיולים ענקית וזולה להפליא ( Decathlon ).
טיול הג'יפים הראשון בחיי, בוודאי לא יהיה האחרון. למרות אהבתי הגדולה לטיולים ברגל, למדתי להכיר את היתרונות הטמונים בו, ובראשם תצפיות הנוף המופלאות והמפגשים המקריים עם התושבים המקומיים.
לחיי הג'יפים ולחיי שותפיי לטיול, שהפכו לחבריי הטובים!
מידע נוסף
כתבות נוספות על בולגריה
* הכותבת היתה אורחת חברת MEDRAFT וחברת אל-על.
"הבבושקות" מקבלות אותנו עם פרחים, החתונה הבולגרית שלנו... (צילום: כרמית וייס)
את הלילה אנחנו מעבירים במלון טאנה (Hotel Tanne), מלון 4 כוכבים יפהפה, בנוי אבן ועץ, עם אח מבוערת בלובי הכניסה. במלון 25 חדרים ועוד מספר סוויטות, בריכה וספא, והוא ממוקם במרחק הליכה מהרכבל.
אגם קרחוני קטן והפסגות המחודדות של רכס הרי פירין (צילום: כרמית וייס)
דרכי השטח של רכס הרי רודופי
הנסיעה בדרכי השטח, המוליכות אותנו אל הרי רודופי, ממחישה לי בצורה הטובה ביותר את ההבדל בין הטיול הקודם בבולגריה – ברכב וברגל, לבין טיול הג'יפים. פיטר, המדריך הבולגרי שלנו, מכיר את דרכי השטח כאת כף ידו, והן מאפשרות לנו להגיע אל "החצר האחורית" של בולגריה – כפרים קטנים ונידחים, משקים גדולים שנותרו מימי הקולחוזים הקומוניסטים, כפריים העמלים בשדותיהם ושלל מפגשים מרתקים עם התושבים המקומיים. אלו תמיד נכונים לשוחח בשפת הידיים והחיוכים. אין כאן הצגות לתיירים. הכל אמיתי.
ימי תחילת האביב הם ימי החריש והשתילה. את החלקות הקטנות מעבדים עדיין בידיים, במעדרים, ובמקרה היותר טוב – עם סוס ועגלה. כפר הצוענים, שבלבו חולף הכביש, כמו כל ריכוזי הצוענים בבולגריה, הוא חסר שם ומכונה "גטו צועני". דומה שהחיים מתנהלים בו ברחוב – הבישול, משחקי הילדים והרבה נפנופי ידיים לשלום וחיוכים עליזים, המסתירים מציאות עגומה. כמו בכל מדינות מזרח אירופה, גם כאן הצוענים לא השתלבו בחברה, הם סובלים מעוני ואבטלה ונדחפים לפשע ואלימות. ניתן להבחין בהם בקלות, לפי צבע עורם הכהה ולבושם המוזנח.
כתבה על הרי רודופי | לינה בהרי רודופי

עמלים בשדה, בשפת הידיים הסבירו לנו שאלו שתילי טבק (צילום: כרמית וייס)
צריחי הכנסיות וצריחי המסגדים
צריח המסגד וקריאת המואזין בכפר הקטן דולן ( Dolen ), גורמים לי לחוש קצת כמו בביתי שבגליל. חלק מתושבי הכפר הם פומקים (Pomaks ) – מוסלמים בולגרים. בימים בהם נשלט האזור בידי האימפריה העות'מנית (מאות 15-19), המירו חלק מהתושבים את דתם לאיסלם, והם בהירים ותכולי עיניים. אחרים הגיעו לכאן מטורקיה השכנה, והם בעלי חזות כהה יותר. מסגדים וכנסיות, מוסלמים ונוצרים, כולם חיים כאן בכפיפה אחת כבר מאות שנים, כמעט ללא מתחים וחיכוכים. בתי הכפר דולן מכוסים גגות אבן צפחה, הנשברת בקלות לאריחים דקים, וקורות עץ עבות משולבות בין הלבנים של הקירות, כדי לחזק אותם כנגד רעידות אדמה.
מכל עבר מקיפים אותנו מרחבים עצומים של יערות, בכל גווני הירוק - עצים רחבי עלים, שמלבלבים עכשיו בירוק בהיר, משתלבים בעצים מחטניים, ששמרו על צבעם הירוק כהה גם בחורף. כפרים קטנים מנקדים את הנוף, בגגות צפחה אפורים או גגות רעפים אדומים. נקרים בדרכנו גם לא מעט אגמים מלאכותיים, בעזרתם מייצרים חשמל, שהגדול בהם הוא אגם דוספט ( Dospat ). במרכזו ניתן להבחין בכלובים לגידול פורלים, אותם מגדלים ברבים מהאגמים והנחלים שבהרים. במסעדה הצופה אל האגם "אפשר לאכול הכל, העיקר שיהיה עשוי מפורל...", כך מסביר לנו פיטר.

גג עשוי אבן צפחה בכפר הקטן דולן (צילום: כרמית וייס)
הקניונים של הרי רודופי (לא לחובבי השופינג...)
בטיול ג'יפים הזמן חולף מהר. רק החושך שיורד מזרז אותנו אל המלון בעיירת המעיינות החמים דווין ( Devin ). פני העיירה לא מכינים אותנו למלון הספא המפואר, שכדי להשלים את אווירת הרוגע שלו, עד כמה שהדבר נשמע לנו מוזר, החליטו בעליו להחשיך את המעליות ולנגן בהן מנגינת... צרצורי צרצרים.
מלון ספא פרסנק (Spa Hotel Persenk) הוא מלון 5 כוכבים מהודר, הממוקם במרכז עיירת המעיינות החמים דווין. זהו מלון מטופח ונעים, המציע חדרים זוגיים מרווחים ודירות קטנות, בריכה מקורה, ספא ועיסויים (בתשלום), באולינג, מסעדה ובר. כפי שכבר ציינתי, מעלית המלון חשוכה ומושמעים בה קולות צרצרים (מישהו כנראה חושב שזה יקרב אתכם לטבע...).
מקומות לינה נוספים בעיירה דווין
הקניון המקסים שבפאתי הכפר (ליד ספא Struilica ), בו אנו צועדים על גשרי עץ, בינות מפלים קטנים וירוק מרחיב לב ונשימה, הוא רק הכנה לדבר האמיתי. את יופיו של קניון טריגרד ( Trigrad ), המוביל לכפר בעל שם זהה, כבר ממש קשה לי לתאר. קירותיו המתנשאים לגובה של כ- 300 מטר, סוגרים על שיירת הג'יפים וסוחטים מפינו שלל קריאות התפעלות.
בביתה המשקיף על הכפר טריגרד ועל כל היופי הזה, ממתינה לנו דאטלינה, לסדנה מזורזת להכנת צ'ושקי בורק – מאפה שכבות של פלפלים קלויים ותערובת גבינות, פשטידת תפוחי אדמה, סלט בולגרי וקינוח נוטף מתוק.

"הקניון של דווין", גשרים ושבילי עץ מעל המים (צילום: כרמית וייס)

קניון טריגרד, הקירות הגבוהים והירוק סוחטים קריאות התפעלות (צילום: כרמית וייס)
המערה של השטן והתצפית אל גן העדן
בזמן שהמאפה מבלה בחום התנור של דטלינה, אנחנו מבלים בקור של מערת לוע השטן ( Devil's Throat ). אגדות רבות נקשרו במערה הענקית, שהנהר נבלע בה בשצף קצף, אך לא נראה בתוכה ולא ברור היכן זורמים מימיו. גם המדענים שחקרו את המערה לא הצליחו למצוא תשובה לחידה, ובכל מקרה, כדאי לזכור שמה שיפול למפל השוצף, לא ימצא את דרכו חזרה.
האמיצים שבחבורה מקנחים באומגה, עטופים בנופיו הירוקים של הקניון. עבורי המדרגות התלולות העולות מהמערה, כבר סיפקו את מנת האדרנלין היומית.
אחרי הארוחה והנופים המסעירים, כל שנותר הוא לטפס עם הג'יפים, בעלייה תלולה שמאתגרת את כישורי הנהיגה שלי, אל נקודת תצפית שמעל הכפר. בהתאם למנהג בולגרי מעורר השתאות, בנו כאן המקומיים, שהם ממש לא מעשירי בולגריה (בשפת המעטה), ספסלים ומחסות אל מול הנוף. אנחנו משתרעים על כר הדשא הירוק, מתמסרים לקרני השמש, לוגמים מהקפה והתה שמכין לנו גלעד, ופשוט לא רוצים לזוז מגן העדן המושלם הזה.

מרפסת ביתה של דטלינה הצופה על הכפר טריגרד, המיקום הכי טוב בכפר (צילום: כרמית וייס)

נקודת התצפית על הכפר טריגרד, מי רוצה לעזוב מקום שכזה? (צילום: כרמית וייס)
לטרוף את הנוף
נקודות התצפית הללו אל מול הנוף, הן עבורי נקודות השיא של הטיול. בדרכנו חזרה לסופיה, לפני שאנו נפרדים בעצב מהרי רודופי, אנחנו עוצרים בעוד נקודת תצפית כזו, שהפעם צופה אל אגם באטאק ( Batak ). כדי להאריך את הקסם, נשלפים מהג'יפים ארגזי מצרכים וכולם נותנים יד לאחת הארוחות הטעימות בטיול (והיו הרבה!) – שקשוקה, סלט, נקניקים, גבינות ולחם טרי. מה עוד צריך כשיש נוף שכזה, כר דשא ירוק מנוקד בהמוני סחלבים, קרני שמש מחממות וחבורה עליזה ומגובשת.

הסחלב הראשון שזכה לשלל צילומים, לפני שגיליתי שכר הדשא מלא בשכמותו (צילום: כרמית וייס)
לפני שאנחנו נכנסים לסופיה, לסיור קצר וארוחה אחרונה לפני הטיסה הביתה (טיסת אל-על ישירה, שחולפת ביעף הודות ל מערכת בידור בטכנולוגיית סטרימינג) , אנחנו עוצרים להשלמת מתנות בקניון Sofia Ring Mall , שלצדו חנות ספורט וטיולים ענקית וזולה להפליא ( Decathlon ).
טיול הג'יפים הראשון בחיי, בוודאי לא יהיה האחרון. למרות אהבתי הגדולה לטיולים ברגל, למדתי להכיר את היתרונות הטמונים בו, ובראשם תצפיות הנוף המופלאות והמפגשים המקריים עם התושבים המקומיים.
לחיי הג'יפים ולחיי שותפיי לטיול, שהפכו לחבריי הטובים!
מידע נוסף
כתבות נוספות על בולגריה
* הכותבת היתה אורחת חברת MEDRAFT וחברת אל-על.
עמלים בשדה, בשפת הידיים הסבירו לנו שאלו שתילי טבק (צילום: כרמית וייס)
גג עשוי אבן צפחה בכפר הקטן דולן (צילום: כרמית וייס)
הקניונים של הרי רודופי (לא לחובבי השופינג...)
בטיול ג'יפים הזמן חולף מהר. רק החושך שיורד מזרז אותנו אל המלון בעיירת המעיינות החמים דווין ( Devin ). פני העיירה לא מכינים אותנו למלון הספא המפואר, שכדי להשלים את אווירת הרוגע שלו, עד כמה שהדבר נשמע לנו מוזר, החליטו בעליו להחשיך את המעליות ולנגן בהן מנגינת... צרצורי צרצרים.
מלון ספא פרסנק (Spa Hotel Persenk) הוא מלון 5 כוכבים מהודר, הממוקם במרכז עיירת המעיינות החמים דווין. זהו מלון מטופח ונעים, המציע חדרים זוגיים מרווחים ודירות קטנות, בריכה מקורה, ספא ועיסויים (בתשלום), באולינג, מסעדה ובר. כפי שכבר ציינתי, מעלית המלון חשוכה ומושמעים בה קולות צרצרים (מישהו כנראה חושב שזה יקרב אתכם לטבע...).
מקומות לינה נוספים בעיירה דווין
הקניון המקסים שבפאתי הכפר (ליד ספא Struilica ), בו אנו צועדים על גשרי עץ, בינות מפלים קטנים וירוק מרחיב לב ונשימה, הוא רק הכנה לדבר האמיתי. את יופיו של קניון טריגרד ( Trigrad ), המוביל לכפר בעל שם זהה, כבר ממש קשה לי לתאר. קירותיו המתנשאים לגובה של כ- 300 מטר, סוגרים על שיירת הג'יפים וסוחטים מפינו שלל קריאות התפעלות.
בביתה המשקיף על הכפר טריגרד ועל כל היופי הזה, ממתינה לנו דאטלינה, לסדנה מזורזת להכנת צ'ושקי בורק – מאפה שכבות של פלפלים קלויים ותערובת גבינות, פשטידת תפוחי אדמה, סלט בולגרי וקינוח נוטף מתוק.

"הקניון של דווין", גשרים ושבילי עץ מעל המים (צילום: כרמית וייס)

קניון טריגרד, הקירות הגבוהים והירוק סוחטים קריאות התפעלות (צילום: כרמית וייס)
המערה של השטן והתצפית אל גן העדן
בזמן שהמאפה מבלה בחום התנור של דטלינה, אנחנו מבלים בקור של מערת לוע השטן ( Devil's Throat ). אגדות רבות נקשרו במערה הענקית, שהנהר נבלע בה בשצף קצף, אך לא נראה בתוכה ולא ברור היכן זורמים מימיו. גם המדענים שחקרו את המערה לא הצליחו למצוא תשובה לחידה, ובכל מקרה, כדאי לזכור שמה שיפול למפל השוצף, לא ימצא את דרכו חזרה.
האמיצים שבחבורה מקנחים באומגה, עטופים בנופיו הירוקים של הקניון. עבורי המדרגות התלולות העולות מהמערה, כבר סיפקו את מנת האדרנלין היומית.
אחרי הארוחה והנופים המסעירים, כל שנותר הוא לטפס עם הג'יפים, בעלייה תלולה שמאתגרת את כישורי הנהיגה שלי, אל נקודת תצפית שמעל הכפר. בהתאם למנהג בולגרי מעורר השתאות, בנו כאן המקומיים, שהם ממש לא מעשירי בולגריה (בשפת המעטה), ספסלים ומחסות אל מול הנוף. אנחנו משתרעים על כר הדשא הירוק, מתמסרים לקרני השמש, לוגמים מהקפה והתה שמכין לנו גלעד, ופשוט לא רוצים לזוז מגן העדן המושלם הזה.

מרפסת ביתה של דטלינה הצופה על הכפר טריגרד, המיקום הכי טוב בכפר (צילום: כרמית וייס)

נקודת התצפית על הכפר טריגרד, מי רוצה לעזוב מקום שכזה? (צילום: כרמית וייס)
לטרוף את הנוף
נקודות התצפית הללו אל מול הנוף, הן עבורי נקודות השיא של הטיול. בדרכנו חזרה לסופיה, לפני שאנו נפרדים בעצב מהרי רודופי, אנחנו עוצרים בעוד נקודת תצפית כזו, שהפעם צופה אל אגם באטאק ( Batak ). כדי להאריך את הקסם, נשלפים מהג'יפים ארגזי מצרכים וכולם נותנים יד לאחת הארוחות הטעימות בטיול (והיו הרבה!) – שקשוקה, סלט, נקניקים, גבינות ולחם טרי. מה עוד צריך כשיש נוף שכזה, כר דשא ירוק מנוקד בהמוני סחלבים, קרני שמש מחממות וחבורה עליזה ומגובשת.

הסחלב הראשון שזכה לשלל צילומים, לפני שגיליתי שכר הדשא מלא בשכמותו (צילום: כרמית וייס)
לפני שאנחנו נכנסים לסופיה, לסיור קצר וארוחה אחרונה לפני הטיסה הביתה (טיסת אל-על ישירה, שחולפת ביעף הודות ל מערכת בידור בטכנולוגיית סטרימינג) , אנחנו עוצרים להשלמת מתנות בקניון Sofia Ring Mall , שלצדו חנות ספורט וטיולים ענקית וזולה להפליא ( Decathlon ).
טיול הג'יפים הראשון בחיי, בוודאי לא יהיה האחרון. למרות אהבתי הגדולה לטיולים ברגל, למדתי להכיר את היתרונות הטמונים בו, ובראשם תצפיות הנוף המופלאות והמפגשים המקריים עם התושבים המקומיים.
לחיי הג'יפים ולחיי שותפיי לטיול, שהפכו לחבריי הטובים!
מידע נוסף
כתבות נוספות על בולגריה
* הכותבת היתה אורחת חברת MEDRAFT וחברת אל-על.
מלון ספא פרסנק (Spa Hotel Persenk) הוא מלון 5 כוכבים מהודר, הממוקם במרכז עיירת המעיינות החמים דווין. זהו מלון מטופח ונעים, המציע חדרים זוגיים מרווחים ודירות קטנות, בריכה מקורה, ספא ועיסויים (בתשלום), באולינג, מסעדה ובר. כפי שכבר ציינתי, מעלית המלון חשוכה ומושמעים בה קולות צרצרים (מישהו כנראה חושב שזה יקרב אתכם לטבע...).
מקומות לינה נוספים בעיירה דווין
מקומות לינה נוספים בעיירה דווין
"הקניון של דווין", גשרים ושבילי עץ מעל המים (צילום: כרמית וייס)
קניון טריגרד, הקירות הגבוהים והירוק סוחטים קריאות התפעלות (צילום: כרמית וייס)
מרפסת ביתה של דטלינה הצופה על הכפר טריגרד, המיקום הכי טוב בכפר (צילום: כרמית וייס)
נקודת התצפית על הכפר טריגרד, מי רוצה לעזוב מקום שכזה? (צילום: כרמית וייס)
לטרוף את הנוף
נקודות התצפית הללו אל מול הנוף, הן עבורי נקודות השיא של הטיול. בדרכנו חזרה לסופיה, לפני שאנו נפרדים בעצב מהרי רודופי, אנחנו עוצרים בעוד נקודת תצפית כזו, שהפעם צופה אל אגם באטאק ( Batak ). כדי להאריך את הקסם, נשלפים מהג'יפים ארגזי מצרכים וכולם נותנים יד לאחת הארוחות הטעימות בטיול (והיו הרבה!) – שקשוקה, סלט, נקניקים, גבינות ולחם טרי. מה עוד צריך כשיש נוף שכזה, כר דשא ירוק מנוקד בהמוני סחלבים, קרני שמש מחממות וחבורה עליזה ומגובשת.

הסחלב הראשון שזכה לשלל צילומים, לפני שגיליתי שכר הדשא מלא בשכמותו (צילום: כרמית וייס)
לפני שאנחנו נכנסים לסופיה, לסיור קצר וארוחה אחרונה לפני הטיסה הביתה (טיסת אל-על ישירה, שחולפת ביעף הודות ל מערכת בידור בטכנולוגיית סטרימינג) , אנחנו עוצרים להשלמת מתנות בקניון Sofia Ring Mall , שלצדו חנות ספורט וטיולים ענקית וזולה להפליא ( Decathlon ).
טיול הג'יפים הראשון בחיי, בוודאי לא יהיה האחרון. למרות אהבתי הגדולה לטיולים ברגל, למדתי להכיר את היתרונות הטמונים בו, ובראשם תצפיות הנוף המופלאות והמפגשים המקריים עם התושבים המקומיים.
לחיי הג'יפים ולחיי שותפיי לטיול, שהפכו לחבריי הטובים!
מידע נוסף
כתבות נוספות על בולגריה
* הכותבת היתה אורחת חברת MEDRAFT וחברת אל-על.
הסחלב הראשון שזכה לשלל צילומים, לפני שגיליתי שכר הדשא מלא בשכמותו (צילום: כרמית וייס)