טיול ג'יפים בקירגיזסטן:
אל נופי ואנשי ההרים מאת: צביקה אמדור
האביב צובע את הרי קירגיזסטן במרבדים משגעים של פריחה. כיאה להרים מהגבוהים בעולם הוא מגיע לכאן רק במאי-יוני. יחד עמו מגיעים רועי העדרים, עם משפחותיהם, סוסיהם ואוהלי היורטות שלהם, והמפגשים עמם צובעים את הטיול בצבעים מרתקים.
אל הנופים הבתוליים הללו ניתן להגיע רק ברגל או בג'יפים, ואנו בחרנו באפשרות השנייה, עליה אספר כאן.
אנשי ההרים של קירגיזסטן קירגיזסטן אינה יעד קל לטיול, אך היא יעד המתגמל את המגיעים אליו בנופי הרים מהגבוהים בעולם, ובמפגשים מרתקים עם אנשי ההרים, שהטבע הכל כך קשוח הזה הפך אותם מיוחדים ומרתקים. זהו היתרון וגם הקושי של טיול ביעד בתולי, שטרם התאים עצמו, או התקלקל, אם תרצו, עבור התיירים.
לא תפגשו כאן מקומיים שירוצו אחריכם ויתחננו למתנות או לכמה גרושים עבור משהו שאתם ממש לא צריכים. תוכלו לצפות במקומיים ממש כמו שהם, בבתי הבוץ או באוהלי היורטה שלהם. אל תצפו שיזמינו אתכם להיכנס, אתם עדיין זרים ומוזרים להם, בדיוק כמו שהם לכם. כתבה עם מידע למטייל בקירגיזסטן
ילד קירגיזי על סוס בדרך למעבר מולדו אטשו (צילום: צביקה אמדור)
בתי הבוץ של המקומיים את רוב הלילות בטיול אנו עושים בבתי הארחה ברמה טובה, להוציא שני לילות, שדווקא הם בעיניי החוויה המיוחדת בטיול. אחרי המלון המאד מפנק בעיר הבירה בישקק (Bishkek), בה אנו נוחתים, הלילה הראשון בהרים "מנחית" אותנו באחת למציאות שונה – חייהם של אנשי ההרים של קירגיזסטן.
לפנות ערב אנו מגיעים אל הכפר הקטן קיזיל-אוי (Kyzyl-Oi), השוכן על גדות נהר קוקמרין (Kokomeren), ומטיילי מתקשים להאמין שכאן נעשה את הלילה. פירוש שמו של הכפר הוא "הכפר האדום", והוא אכן מוקף הרים בצבע אדום מרשים. מראה בתי הבוץ, המוקפים בהרים האדמדמים, הוא מראה יפהפה, אבל לישון בבית בוץ שכזה, זה כבר סיפור אחר.
תושבי קירגיזסטן עדיין לא "התקלקלו" בשביל התיירים (צילום: מוש סביר)
בתי הבוץ שלנו ובכן, מסתבר שהסיפור לא עד כדי כך נורא... בבתי הבוץ "שלנו" יש מיטות, חימום, שירותים מערביים (שחברת מדרפט תרמה), מקלחות עם מים זורמים וחמים. למי שרוצה יש גם מקלחת רומנטית במיוחד, עליה אני ממליץ בחום למטיילי. הארובה שבמרכז חדר הרחצה הקטן מחממת אותו ומחממת גם אגן מים, שאת מימיו הלוהטים מוהלים במצקת עם מי הנהר הקפואים. רצוי שיהיה לצדכם בן זוג שיסייע לכם, והרי לכם גיבוש זוגי מקורי במיוחד.
הרצפה והקירות בחדרי הבוץ שלנו מרופדים בשטיחים יפים, יש פרטיות בחדרים זוגיים, ועד מהרה כולנו שוכחים שאלו בתי בוץ. החימום נעשה עם חשמל (כן, יש חשמל בכפר), גז, נפט, ולפעמים גם עם גללי הסוסים (לא, לא, אין ריח...), שגם משמשים לבישול הארוחה שהכינה עבורנו בעלת הבית.
בית הבוץ "שלנו" מכוסה שטיחים, ומהר מאד שוכחים שהוא עשוי מבוץ (צילום: צביקה אמדור)
אוהל היורטה שלנו מהכפר שלמרגלות ההרים, בו נותרו רק חלק מהנשים ומעט גברים, אנו עולים אל כרי המרעה בהרים, ומצטרפים אל הרועים ועדריהם, העולים לכאן עם בוא האביב. בדרכנו אנו מטפסים למעבר ההרים מולדו אטשו (Moldo Ashuu), לתצפית מרהיבה ביופייה על המרחבים המבותרים של רכסי ההרים סביב. משם אנו "גולשים" לעבר אגם סונג קול (Song Köl), השוכן בגובה 3,000 מטר, לא הרחק מדרך המשיהמובילה צפונה לסין. לחופי האגם ישנו ריכוז גדול של אוהלי יורטות, אותם מקימים הרועים עבור בני משפחותיהם שעולים עמם להרים.
את בתי הבוץ כבר ניסינו, אז מדוע שלא נישן באוהל היורטה, כמו הרועים? כאן כבר אין חדרים זוגיים, אבל יש מיטות, ויש חימום, ואפילו מקלחת שדה עם מים חמים, למי שרוצה להתרחץ. אז מה אם השירותים בחוץ? זה לא יפחיד אותנו. אחרי הלילה השלישי בטיול, המטיילים מבינים הרבה יותר טוב את חיי ההרים, ומעתה והלאה אנו ישנים "כמו תיירים", בבתי הארחה טובים, עם חדרים זוגיים, שירותים ומקלחת. כתבות על דרך המשי
אוהלי יורטות על גדות אגם סונקול, עוד חוויה של לילה כמו המקומיים (צילום: צביקה אמדור)
חיי הנוודים הקירגיזיים כשהשמש זורחת ומחממת מעט את אוויר ההרים הקר, ניתן להתוודע מקרוב אל חיי הנוודים הקירגיזיים. לאחר אישור מבעל הבית אנו נכנסים לאוהל המשפחה, והמדריך המקומי מתרגם ומסביר. הכל כל כך שונה מהמוכר לנו. למשל, את חלב הפרה המוכר לנו מחליף כאן חלב הסוסות, אותן חולבות הנשים אחת למספר ימים.
בני המקום הם בעלי מראה מונגולי – כהי עור ומלוכסני עיניים. 80% מהם הם מוסלמים, וכאן בהרים הרוב הם כאלו, מאחר והנוצרים הרוסים מתגוררים בעיקר בערים הגדולות. אך זהו איסלם "רך" ואין כל בעיה עם מטיילים מישראל.
הבילוי הלאומי של הקירגיזים, קצת כמו הכדורגל אצלנו, הוא משחק אולק טארטיש (Ulak Tartysh), מפגן רכיבה וירטואוזית של לוחמים עזי נפש. הם מפגינים מיומנות וירטואוזית, רכובים על גב סוסים, כאשר קבוצה אחת אמורה להכניס עז, שזה עתה נשחטה, לשערה של הקבוצה היריבה. במשחק מעורב הרבה כבוד –לסוסים, שהם גורם חשוב בחיי הקירגיזים, לגברים, ללוחמים - וגם לא מעט אבק...
שקשוקה אל מול נופי הקרחונים קירגיזסטן היא מדינה ענקית. על פני שטח הגדול פי 9 משטחה של ישראל (199,951 קמ"ר), מתגוררים רק 5.5 מיליון תושבים, וההררים המכסים את רוב שטח המדינה מיושבים בדלילות רבה. תושבי קירגיזסטן עניים למדי, מאחר והתוצר לנפש עומד על 2500 דולר בשנה (לשם השוואה בישראל נתון זה עומד על 35,000 דולר).
אם בשוק של בישקק יכולנו לטעום מכל טוב, הרי שכאן בכפרים שבהרים ההיצע בשווקים דל ביותר. זה לא מפריע לנו לקנות בשר, דגים, פירות וירקות, ולהתענג על "פריסה" בשטח. אל מול נופי הקרחונים המקיפים אותנו מכל עבר, הבשר על האש, השקשוקה והסלט, טעימים יותר, העוגות מתוקות יותר והתה והקפה מחממים יותר.
הכותב ברגע של התמזגות עם נופי ההרים והקרחונים (צילום: צביקה אמדור)
יום של קניונים (ללא קניות...) בבוקר אחרי לינה בבית הארחה בכפר טמאגה (Tamga), על שפת אגם איסיק קול (Issyk Kul), לאחר נסיעה קצרה אנו יוצאים לטיול רגלי בקניון סקאזקא (Skaza). הקניון המרשים ביופיו, מתאפיין בנוף אבני חול אדומות, סגולות ולבנות, המקנות למקום מראה מיוחד. זו ההזדמנות לטעום מפרי האפדרין, שיח שפירותיו משמשים להכנת תרופה מרגיעה, גם בתקופה העתיקה וגם בימינו אנו, ולצפות במופע של עיט מאולף. משחררים ארנבת מסכנה, שמתחילה לברוח, וממרחק של כמה מאות מטרים משחררים את העיט שדורס אותה. המופע לא קל לחלק מהמטיילים, אך ניתן גם להסתפק בפוחלץ ולא בארנבת חיה. העיט הוא עוף מרהיב ביופיו, וניתן להחזיקו על היד.
מפל אליו מגיעים בהליכה קצרה, והכותב עם העיט שהדגים צייד של ארנבת (צילום: צביקה אמדור)
קניון נוסף בו אנו מבקרים, הוא קניון בראסקון (Barskoon), הנמצא בדרך המשמשת את מכרה הזהב, הנמצא בבעלות קנדית, בשותפות עם ממשלת קירגיזסטן. אנו מעפילים במעלה הדרך, למרומי הנופים האלפיניים המושלגים וצופים אל נוף הקדומים של הקניון הנפרס למרגלותינו. לאחר שצעדנו אל מפל שוצף, את הפסקת הצהריים הטעימה, מעשה ידינו להתפאר, אנו מכינים ליד האנדרטה לזכרו של יורי גגרין, הקוסמונאוט הראשון בחלל.
אחר הצהרים אנו מסיירים בקניון נוסף - קניון ג'טי אוגוז (Jety Ogyz), שפירושו "שבעת הפרים", והוא כולו אבן חול אדומה, מעוטרת יערות עד וכרי דשא ירוקים. מעל הקניון שבע גבעות אדמדמות, שאחת מהן נראית, לבעלי הדימיון המפותח שביננו, כמו לב שבור. אגדה מקומית מספרת על שבעה פרים שרעו כאן באחו, ואחד מהם היה מאוהב בנערה מקומית. יום אחד הם הותקפו על ידי להקת זאבים, וכדי להגן עליהם הפכו אותם האלים לגבעות אבן חול אדומה. "גבעת הלב השבור" היא הפר הרומנטי, שלא הצליח לממש את אהבתו לנערה.
גבעות אבן החול האדומה של קניון ג'טי אוגוז, אגדה על שבעה פרים ופר אחד מאוהב (צילום: צביקה אמדור)
חוויה מטלטלת במשאית שטח רוסית היום הזה שונה מהימים שקדמו לו. אנו נפרדנו מהג'יפים ויוצאים על גבי משאית שטח רוסית, לנסיעת שטח בדרך אתגרית, לעבר קניוןאלטין אראשן (Altyn Arashan).הדרך עוברת למרגלות קרחונים ויערות, לאורכו של נהררחב ידיים, בו זורמים מי הפשרת השלגים. עם העלייה בגובהמתגלים לעיניינו נופים אלפיניים, עם פסגות המתנשאות לגובה 6,000 מטר.
לאחר טבילה במי המעיינות החמים, האמיצים שבינינו קופצים לנהר השוצף והקררררר... כמנהג המקומיים, ושוב אל בריכת הגייזרים הלוהטת. לאחר מנוחה קצרה, אנו צועדים ברגל, בירידה ארוכה ומהנה בלב נופי ההרים. ארוחת ערב טעימה מצפה לנו בבית משפחה דונגית (סינים מוסלמיים), מלווה במופע פולקלור עם טובי המוזיקאים, המסבירים לנו על כלי הנגינה המקומיים. לקינוח אנו זוכים בריקוד של שתי בנות המשפחה, ואין מי שנשאר אדיש ליופיו של הריקוד ולמוסיקה המקומית.
הדרך עוברת למרגלות קרחונים ואגמים קטנים, חגיגה של נוף על פסגות קירגיזסטן (צילום: מוש סביר)
ג'יפים בנופי ההרים של קירגיזסטן לסיום מצפה לנו רפטינג חווייתי, לאורך 20 ק"מ, על מי נהר צ'וי (Chu), לפני שאנו שבים אל הבירה בישקק. היה זה טיול במדינה פראית, לא מתייפייפת ולא מתחנפת לתיירים. זה גם סוד הקסם של קירגיזסטן, עבור מטיילים שאוהבים נופי פרא בתוליים, תרבות אחרת וחיים שונים כל כך מהמוכר לנו.
הגובה הרב (80 אחוז משטח המדינה הם הרים מעל גובה 2,000 מטר) והגשמים היורדים רק בחורף, יוצרים נופים מדבריים. אך אין זה המדבר המוכר לנו מישראל, מאחר והוא מעוטר באינספור אגמים וקרחוני עד. מסע הג'יפים מאפשר לנו להגיע לנופים השמורים בדרך כלל למטפסי ההרים, להתפעל מנופי הפרא של אזורים לא מיושבים. מרשימים במיוחד הם המרחבים העצומים, הקניונים של רכס טיין שאן (Tian Shan), והנהרות המתחפרים בלב אותם קניונים.
שיירת הג'יפים בירידה ממעבר טוסור, אפשרות נוחה להגיע לנופי פרא בתוליים (צילום: צביקה אמדור)
צביקה אמדור, אל"מ (מיל), ומנהל בי"ס תיכון בעברו. כיום מדריך טיולי גי'פים בגאורגיה, ארמניה, יוון וקירגיזסטן, וכיועץ ארגוני המתמחה בפיתוח מנהיגות וקידום עבודת צוות בארגונים. מטייל רבות, אוהב אנשים ונופים.
.jpg)
.jpg)
.jpg "תצפית ממעבר מולדו אטשו (צילום: צביקה אמדור)")
.jpg "בדרך למעבר ההרים טוסור (צילום: צביקה אמדור)")
.jpg "גבעות אבן החול האדומה של קניון ג'טי אוגוז (צילום: צביקה אמדור)")
.jpg)
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
