הפלגה אל האי וראנגל – אי הדובים
מאת: מולה יפה
השמש נמוכה וקרניה מפיצות אור חמים הצובע את הקרח בוורוד וכתום של שקיעה. הספינה Spirit of Enderby, שייטה לאיטה, מפלסת את דרכה בין גושי הקרח. הגענו לאי וראנגל, אי של דובים, ניבתנים ולווייתנים, ועוד נכונו לנו הפתעות רבות.
האי וראנגל (A) ומיקומו ביחס למחוז צ'וקוטקה (B), רוסיה כולה ואלסקה
(להגדלה יש ללחוץ על הפינה השמאלית העליונה)
מה יש לראות באי וראנגל המרוחק?
האי וראנגל שוכן באוקיינוס הארקטי, בין ים צ'וקצ'י ( Chukchi ) לים סיביר המזרחי. האי הוא חלק מהמחוז האוטונומי צ'וקוטקה ( Chukotka ) שבצפון-מזרח רוסיה, והוא ממוקם במרחק של כ-140 ק"מ מצפון לחופי סיביר.
הטופוגרפיה של האי היא שאחראית, במידה רבה, לחי ולצומח בו. שרשראות הרים גבוהות מרוכזות בחלקו הדרומי ונמתחות לרוחבו, ממזרח למערב. בנוסף, הוא משובץ בכ- 1,400 נהרות ונחלים וכ-900 אגמים רדודים. מי הים המקיף את האי מאופיינים במליחות נמוכה וברמת חמצן גבוהה, דבר התורם לעושר הביולוגי בהם.
מיקומו של האי והיותו גשר יבשה שהיווה מקלט לבעלי חיים רבים בתקופת הקרח, תורמים גם כן למגוון בעלי החיים שהמשיכו להתקיים בו מאז. בשל מיקומו מצויים בו בעלי חיים שמקורם ביבשות אמריקה ואסיה.
עד כה נצפו באי ריכוז כפול של צמחים ממה שניתן למצוא באזורי טונדרה ארקטיים בעלי שטח דומה, שחלקם אנדמיים לאזור זה. בנוסף, האי הוא יעדם הצפוני של ציפורים נודדות, וחיים בו מינים שונים של עופות ימיים כמו שחפים, אווזים, ברווזים ועוד. עוד חיים באי דובי קוטב, ניבתנים, לווייתנים אפורים, דולפינים, שועלי שלג יפהפיים, ובעבר שכנו בו גם זאבים, אך אלה הושמדו בהוראת השלטונות, כדי לאפשר לאיילי הצפון להתפתח במקום.
אחד הממצאים המרתקים באי הוא שרידי ממותות שתוארכו לשנת 2000 לפנה"ס, ובכך מהווים את השרידים המאוחרים ביותר שנתגלו עד היום בעולם כולו.
לא בכדי הכריז אונסק"ו, בשנת 2004, על כל שטחו של האי כעל אתר מורשת עולמית.
כתבה על הפלגה גיאוגרפית לשפיצברגן - סוף העולם
מישהו מבחין בדוב קוטב באופק וכולם נדרכים. ההתרגשות גואה (צילום: מולה יפה)
פגישה ראשונה עם ניבתנים
הפלגנו לאיטנו, סורקים את פני הים, תרים אחר כתמים חומים גדולים. הכתמים הם התקבצויות של ניבתנים, רובצים, שרועים זה על גבי זה ומשתזפים בשמש הקלושה. הניבתנים הם יונקים ימיים גדולים, המאופיינים בשני ניבים גדולים. בנוסף לשימוש שלהם בקרבות על טריטוריה ולצרכי הגנה עצמית, הניבים משמשים לצורך נבירה בקרקע וחיפוש אחר מזון – בעיקר צדפות ורכיכות המצויות על קרקעית הים.
לפתע הבחנו בכתם חום גדול ממדים. אנשי צוות הספינה הורידו למים בזריזות את חמש סירות הזודיאק שלנו (סירות גומי), ואנו עשינו את דרכנו במורד המדרגות, לבושים היטב, לתוך הסירות. התחלנו להתקרב בשייט איטי אל הניבתנים. ההתרגשות הייתה רבה והמצלמות לא נחו לרגע. מידי כמה מטרים עצרנו, בדקנו את השטח, והמשכנו להתקרב, עד שהבחנו באי שקט ובעצבנות על משטח הקרח, ולא יספנו.
כתבה על הפלגה גיאוגרפית לאנטארקטיקה
הניבתנים התקרבו אלינו למרחק מטרים ספורים, יכולנו להריח את הבל הפה שלהם
(צילום עליון: Meghan Kelly, צילומים תחתונים: מולה יפה)
דובי הקוטב של האי וראנגל
זמן קצר אחרי שנפרדנו מהניבתנים, נשמעה במכשירי הקשר של המדריכים קריאה נרגשת: "דובים!". דוב הקוטב הוא הטורף היבשתי הגדול ביותר, והוא ניזון, בין היתר, מידידינו הניבתנים. דובי הקוטב הם גם הסיבה העיקרית, מבחינתנו, להרחיק, עד לקצה עולם, ולהגיע לאי וראנגל. אתם יכולים לנחש מה רבה הייתה התלהבותנו מהקריאה.
בעברי כבר פגשתי בדובי קוטב במקומות אחרים בעולם. לראשונה פגשתי בדוב קוטב בעיירה צ'רצ'יל שעל שפת מפרץ הדסון, כשאני נוסע ברכב שטח מיוחד ומוגן והדובים סביבי, ומאוחר יותר בהפלגה מסביב לאי שפיצברגן, כשאני בספינה והדובים על החוף מולי, אבל הפעם היה זה מפגש מסוג אחר, אינטימי יותר וקרוב מתמיד.
כתבה על העיירה צ''רצ'יל - בירת דובי הקוטב
כשרק ירדנו אל החוף בסירות הזודיאק שלנו, לא נראה אף דב בסביבה. לאחר כמה דקות של הליכה, זוהה במשקפת דב צועד לכיוונינו לאורך החוף.
זה המקום לעצור לרגע ולספר לכם על המדריך ניקיטה: את שמו שמעתי לראשונה לפני שלוש שנים, אז הפלגתי עם קטיה, בתו, על אותה אוניית מחקר, סביב חצי האי קמצ'טקה. קטיה סיפרה לי על הוריה החיים באי וראנגל בין הדובים, ומנהלים מזה שנים רבות מחקר על התנהגותם. ניקיטה גם הונצח בסרט של הנשיונל ג'אוגרפיק, אשר ליווה אותו במשך שנה שלמה, ותעד את מפגשיו המרתקים עם הדובים. במהלך ההפלגה התכנסנו סביבו וגמענו בצמא את סיפוריו. ניקיטה, לא מגולח ועם אנגלית מצויינת, טען בפנינו, שמי שמכיר דובים, יודע שאין צורך לפחד מהם, ושהוא מעולם לא הצטייד בנשק - המקל הוא מגנו היחיד בלמעלה מ – 2000 מפגשי פנים-אל-פנים עם דובים.
נחזור לדוב הקוטב ההולך לכיוונינו ללא חשש. הדוב, כדרך הדובים, עצר מדי פעם, הרים את ראשו אל על, רחרח את השטח, והמשיך להתקדם. כשהגיע למרחק של כ- 30 מטר מאיתנו עצר, התלבט מעט, נשם נשימה עמוקה, נחירי אפו נפתחו לרווחה והתקבלה החלטה: עם אלה לא כדאי להתעסק, וההוא שם עם המקל והמצלמה בכלל נראה מסוכן. הסתובב וחזר כלעומת שבא. ניקיטה הפך לגיבור היום.
לאחר מכן עוד יצא לנו לפגוש מקרוב ומרחוק דובי קוטב רבים נוספים. חלקם היו גורים קטנים שעקבו אחר אמותיהם וחממו לנו את הלב, ובסך הכל ספרנו במהלך המסע 91 דובים.
כתבה על הפלגה מופלאה בין איי האוקיינוס ההודי
דובי הקוטב הם טורפים הניזונים, בין היתר, מניבתנים ומכלבי ים (צילום: מולה יפה)
הלווייתנים באים לבקר באי וראנגל
זה הזמן לספר לכם קצת על הלווייתנים. לא הלוויינים האפורים שיותר מפעם אחת הקיפו את הספינה שלנו, והניפו את זנבם מעלה בטרם צללו למעמקים; גם לא על לווייתני הבלוגה הלבנים הקטנים, אשר מילאו בעשרות את מימי מפרץ אנאדיר הנוצצים, כשלובן גופם מהווה ניגוד ציורי למים הכהים בהם הם שוחים.
תחילתו של הסיפור בביקור שערכנו בכפר אואלן Uelen) ), נקודת היישוב המזרחית ביותר ברוסיה, כפר דייגים ובו כ- 500 תושבים, ואחד מכמה יישובים בודדים המצויים בפינה נידחת זו של העולם. מרבית תושבי הכפר משתייכים לשבט צ'וקצ'י, שבט שמקורו במונגוליה, והוא נדד מזרחה, והעז, כ- 15,000 שנה לפני שקולומבוס גילה את אמריקה, לחצות את מיצרי ברינג ולהתיישב בה. אלה הם האינדיאנים והאסקימואים של צפון אמריקה. עיקר גאוותם של בני הכפר היא בעבודות גילוף העצמות ושיני הניבתנים, ואכן, מיד עם הגעתנו הוביל אותנו ראש הכפר בכבודו ובעצמו אל המוזיאון המקומי, ולאחר מכן לסיור בבית הספר החדש. כבונוס מיוחד, רקדו לפנינו בנות הכפר, חלקן בנות 70, עטויות מחלצות ומלוות במוסיקה של תופי פח.
לא רחוק מהחוף שעליו התבצעו הריקודים, התרחש אירוע אנתרופולוגי מסעיר במיוחד, חוויה חד פעמית: ציידי הכפר חזרו מהים כשהם גוררים אחריהם את שללם – לוויתן אפור בוגר במשקל של כ- 30 טון, ובאורך של כ- 15 מטרים. חשוב לציין, שלא כמו הצייד המסחרי בארצות כמו יפן, נורווגיה ואיסלנד, אשר נעשה בניגוד לאמנה למניעת צייד לווייתנים, כפרי הילידים באלסקה, קנדה ורוסיה מקבלים אישור לצייד של מספר מוגבל של לווייתנים אפורים (וכמה מינים אחרים) מדי שנה. זאת, מתוך הבנה שצייד לווייתנים הוא חלק מתרבותם ואורח חייהם מזה דורות. הצייד הוא רק לשימוש אישי כמובן, ואסור לסחור בו.
כל תושבי הכפר, גברים, נשים וטף, התאספו במקום לחלוק כבוד לציידים ולחגוג את המאורע, המתרחש מספר פעמים בשנה כבר אלפי שנים. עם הגיעם למקום הם החלו במלאכת הביתור, ותוך שעתיים הפך הלווייתן הענק לרצועות בשר, נתחי שומן ועור, כשהחלקים המובחרים שמורים לציידים, אבל יש מספיק לכולם. הילדים מתרוצצים מסביב, ומדי פעם חוטפים חתיכת בשר או את אחת המזיפות שנראית טעימה במיוחד, ואוכלים אותה בו במקום. כמקובל בחברות שבטיות, גם כאן היה מי שדאג להפריש מעשר לחולים והתשושים שאינם יכולים לקחת חלק בחגיגה, ואכן, הייתה זו חגיגה אמיתית.
סיור שקיעה לסיכומו של יום מוצלח במיוחד (צילום: מולה יפה)
איך ומתי מגיעים לאי וראנגל?
כדי להגיע לאי וראנגל צריך קודם כל להגיע למוסקבה, שנמצאת במרכז החלק האירופאי של רוסיה. דרך מוסקבה טסים לעיר אנאדיר בירת מחוז צ'וקוטקה. לאנאדיר ניתן גם להגיע מהעיירה נום שבאלסקה, למי שטס מארצות הברית. לשמחתנו, ישראלים לא צריכים להצטייד בוויזה לרוסיה.
שימו לב שהעונה היחידה לנסוע לאי וראנגל היא הקיץ, ובאופן יותר ספציפי - החודשים יולי-אוגוסט ותחילת ספטמבר. מדובר בחלון הזדמנויות מצומצם מאוד. בנוסף, הספינה היחידה שפועלת במסלול באופן סדיר היא Spirit of Enderby , אותה מפעילה חברת Heritage Expeditions , עליה יכולים להפליג מספר מצומצם של אנשים, כ-48 מטיילים בלבד. מסיבות אלו צריך לשריין מקום בהפלגה זמן רב מראש, רצוי כשנה לפני מועד הנסיעה.
הספינה היא ספינה מיוחדת ועמידה לקרח, וממנה מדי יום יורדים המטיילים לסיורים ביבשה או לאורך החוף, בסירות זודיאק. ההפלגה כוללת פנסיון מלא, את כל סיורי החוף וההדרכה מטעם הספינה.
לבסוף נאלצנו גם אנחנו להיפרד מהאי וראנגל ולהפליג בחזרה הביתה (צילום: מולה יפה)
כתבות נוספות על הפלגות גיאוגרפיות
הפלגה לאנטארקטיקה
אנטארקטיקה בייס-קמפ
הפלגה לשפיצברגן
הפלגה לאיי פוקלנד וג'ורג'יה הדרומית
עד כה נצפו באי ריכוז כפול של צמחים ממה שניתן למצוא באזורי טונדרה ארקטיים בעלי שטח דומה, שחלקם אנדמיים לאזור זה. בנוסף, האי הוא יעדם הצפוני של ציפורים נודדות, וחיים בו מינים שונים של עופות ימיים כמו שחפים, אווזים, ברווזים ועוד. עוד חיים באי דובי קוטב, ניבתנים, לווייתנים אפורים, דולפינים, שועלי שלג יפהפיים, ובעבר שכנו בו גם זאבים, אך אלה הושמדו בהוראת השלטונות, כדי לאפשר לאיילי הצפון להתפתח במקום.
אחד הממצאים המרתקים באי הוא שרידי ממותות שתוארכו לשנת 2000 לפנה"ס, ובכך מהווים את השרידים המאוחרים ביותר שנתגלו עד היום בעולם כולו.
לא בכדי הכריז אונסק"ו, בשנת 2004, על כל שטחו של האי כעל אתר מורשת עולמית.
כתבה על הפלגה גיאוגרפית לשפיצברגן - סוף העולם
מישהו מבחין בדוב קוטב באופק וכולם נדרכים. ההתרגשות גואה
לפתע הבחנו בכתם חום גדול ממדים. אנשי צוות הספינה הורידו למים בזריזות את חמש סירות הזודיאק שלנו (סירות גומי), ואנו עשינו את דרכנו במורד המדרגות, לבושים היטב, לתוך הסירות. התחלנו להתקרב בשייט איטי אל הניבתנים. ההתרגשות הייתה רבה והמצלמות לא נחו לרגע. מידי כמה מטרים עצרנו, בדקנו את השטח, והמשכנו להתקרב, עד שהבחנו באי שקט ובעצבנות על משטח הקרח, ולא יספנו.
כתבה על הפלגה גיאוגרפית לאנטארקטיקה
הניבתנים התקרבו אלינו למרחק מטרים ספורים, יכולנו להריח את הבל הפה שלהם
דובי הקוטב של האי וראנגל
זמן קצר אחרי שנפרדנו מהניבתנים, נשמעה במכשירי הקשר של המדריכים קריאה נרגשת: "דובים!". דוב הקוטב הוא הטורף היבשתי הגדול ביותר, והוא ניזון, בין היתר, מידידינו הניבתנים. דובי הקוטב הם גם הסיבה העיקרית, מבחינתנו, להרחיק, עד לקצה עולם, ולהגיע לאי וראנגל. אתם יכולים לנחש מה רבה הייתה התלהבותנו מהקריאה.
בעברי כבר פגשתי בדובי קוטב במקומות אחרים בעולם. לראשונה פגשתי בדוב קוטב בעיירה צ'רצ'יל שעל שפת מפרץ הדסון, כשאני נוסע ברכב שטח מיוחד ומוגן והדובים סביבי, ומאוחר יותר בהפלגה מסביב לאי שפיצברגן, כשאני בספינה והדובים על החוף מולי, אבל הפעם היה זה מפגש מסוג אחר, אינטימי יותר וקרוב מתמיד.
כתבה על העיירה צ''רצ'יל - בירת דובי הקוטב
כשרק ירדנו אל החוף בסירות הזודיאק שלנו, לא נראה אף דב בסביבה. לאחר כמה דקות של הליכה, זוהה במשקפת דב צועד לכיוונינו לאורך החוף.
זה המקום לעצור לרגע ולספר לכם על המדריך ניקיטה: את שמו שמעתי לראשונה לפני שלוש שנים, אז הפלגתי עם קטיה, בתו, על אותה אוניית מחקר, סביב חצי האי קמצ'טקה. קטיה סיפרה לי על הוריה החיים באי וראנגל בין הדובים, ומנהלים מזה שנים רבות מחקר על התנהגותם. ניקיטה גם הונצח בסרט של הנשיונל ג'אוגרפיק, אשר ליווה אותו במשך שנה שלמה, ותעד את מפגשיו המרתקים עם הדובים. במהלך ההפלגה התכנסנו סביבו וגמענו בצמא את סיפוריו. ניקיטה, לא מגולח ועם אנגלית מצויינת, טען בפנינו, שמי שמכיר דובים, יודע שאין צורך לפחד מהם, ושהוא מעולם לא הצטייד בנשק - המקל הוא מגנו היחיד בלמעלה מ – 2000 מפגשי פנים-אל-פנים עם דובים.
נחזור לדוב הקוטב ההולך לכיוונינו ללא חשש. הדוב, כדרך הדובים, עצר מדי פעם, הרים את ראשו אל על, רחרח את השטח, והמשיך להתקדם. כשהגיע למרחק של כ- 30 מטר מאיתנו עצר, התלבט מעט, נשם נשימה עמוקה, נחירי אפו נפתחו לרווחה והתקבלה החלטה: עם אלה לא כדאי להתעסק, וההוא שם עם המקל והמצלמה בכלל נראה מסוכן. הסתובב וחזר כלעומת שבא. ניקיטה הפך לגיבור היום.
לאחר מכן עוד יצא לנו לפגוש מקרוב ומרחוק דובי קוטב רבים נוספים. חלקם היו גורים קטנים שעקבו אחר אמותיהם וחממו לנו את הלב, ובסך הכל ספרנו במהלך המסע 91 דובים.
כתבה על הפלגה מופלאה בין איי האוקיינוס ההודי
דובי הקוטב הם טורפים הניזונים, בין היתר, מניבתנים ומכלבי ים (צילום: מולה יפה)
הלווייתנים באים לבקר באי וראנגל
זה הזמן לספר לכם קצת על הלווייתנים. לא הלוויינים האפורים שיותר מפעם אחת הקיפו את הספינה שלנו, והניפו את זנבם מעלה בטרם צללו למעמקים; גם לא על לווייתני הבלוגה הלבנים הקטנים, אשר מילאו בעשרות את מימי מפרץ אנאדיר הנוצצים, כשלובן גופם מהווה ניגוד ציורי למים הכהים בהם הם שוחים.
תחילתו של הסיפור בביקור שערכנו בכפר אואלן Uelen) ), נקודת היישוב המזרחית ביותר ברוסיה, כפר דייגים ובו כ- 500 תושבים, ואחד מכמה יישובים בודדים המצויים בפינה נידחת זו של העולם. מרבית תושבי הכפר משתייכים לשבט צ'וקצ'י, שבט שמקורו במונגוליה, והוא נדד מזרחה, והעז, כ- 15,000 שנה לפני שקולומבוס גילה את אמריקה, לחצות את מיצרי ברינג ולהתיישב בה. אלה הם האינדיאנים והאסקימואים של צפון אמריקה. עיקר גאוותם של בני הכפר היא בעבודות גילוף העצמות ושיני הניבתנים, ואכן, מיד עם הגעתנו הוביל אותנו ראש הכפר בכבודו ובעצמו אל המוזיאון המקומי, ולאחר מכן לסיור בבית הספר החדש. כבונוס מיוחד, רקדו לפנינו בנות הכפר, חלקן בנות 70, עטויות מחלצות ומלוות במוסיקה של תופי פח.
לא רחוק מהחוף שעליו התבצעו הריקודים, התרחש אירוע אנתרופולוגי מסעיר במיוחד, חוויה חד פעמית: ציידי הכפר חזרו מהים כשהם גוררים אחריהם את שללם – לוויתן אפור בוגר במשקל של כ- 30 טון, ובאורך של כ- 15 מטרים. חשוב לציין, שלא כמו הצייד המסחרי בארצות כמו יפן, נורווגיה ואיסלנד, אשר נעשה בניגוד לאמנה למניעת צייד לווייתנים, כפרי הילידים באלסקה, קנדה ורוסיה מקבלים אישור לצייד של מספר מוגבל של לווייתנים אפורים (וכמה מינים אחרים) מדי שנה. זאת, מתוך הבנה שצייד לווייתנים הוא חלק מתרבותם ואורח חייהם מזה דורות. הצייד הוא רק לשימוש אישי כמובן, ואסור לסחור בו.
כל תושבי הכפר, גברים, נשים וטף, התאספו במקום לחלוק כבוד לציידים ולחגוג את המאורע, המתרחש מספר פעמים בשנה כבר אלפי שנים. עם הגיעם למקום הם החלו במלאכת הביתור, ותוך שעתיים הפך הלווייתן הענק לרצועות בשר, נתחי שומן ועור, כשהחלקים המובחרים שמורים לציידים, אבל יש מספיק לכולם. הילדים מתרוצצים מסביב, ומדי פעם חוטפים חתיכת בשר או את אחת המזיפות שנראית טעימה במיוחד, ואוכלים אותה בו במקום. כמקובל בחברות שבטיות, גם כאן היה מי שדאג להפריש מעשר לחולים והתשושים שאינם יכולים לקחת חלק בחגיגה, ואכן, הייתה זו חגיגה אמיתית.
סיור שקיעה לסיכומו של יום מוצלח במיוחד (צילום: מולה יפה)
איך ומתי מגיעים לאי וראנגל?
כדי להגיע לאי וראנגל צריך קודם כל להגיע למוסקבה, שנמצאת במרכז החלק האירופאי של רוסיה. דרך מוסקבה טסים לעיר אנאדיר בירת מחוז צ'וקוטקה. לאנאדיר ניתן גם להגיע מהעיירה נום שבאלסקה, למי שטס מארצות הברית. לשמחתנו, ישראלים לא צריכים להצטייד בוויזה לרוסיה.
שימו לב שהעונה היחידה לנסוע לאי וראנגל היא הקיץ, ובאופן יותר ספציפי - החודשים יולי-אוגוסט ותחילת ספטמבר. מדובר בחלון הזדמנויות מצומצם מאוד. בנוסף, הספינה היחידה שפועלת במסלול באופן סדיר היא Spirit of Enderby , אותה מפעילה חברת Heritage Expeditions , עליה יכולים להפליג מספר מצומצם של אנשים, כ-48 מטיילים בלבד. מסיבות אלו צריך לשריין מקום בהפלגה זמן רב מראש, רצוי כשנה לפני מועד הנסיעה.
הספינה היא ספינה מיוחדת ועמידה לקרח, וממנה מדי יום יורדים המטיילים לסיורים ביבשה או לאורך החוף, בסירות זודיאק. ההפלגה כוללת פנסיון מלא, את כל סיורי החוף וההדרכה מטעם הספינה.
לבסוף נאלצנו גם אנחנו להיפרד מהאי וראנגל ולהפליג בחזרה הביתה (צילום: מולה יפה)
כתבות נוספות על הפלגות גיאוגרפיות
הפלגה לאנטארקטיקה
אנטארקטיקה בייס-קמפ
הפלגה לשפיצברגן
הפלגה לאיי פוקלנד וג'ורג'יה הדרומית
בעברי כבר פגשתי בדובי קוטב במקומות אחרים בעולם. לראשונה פגשתי בדוב קוטב בעיירה
זה המקום לעצור לרגע ולספר לכם על המדריך ניקיטה: את שמו שמעתי לראשונה לפני שלוש שנים, אז הפלגתי עם קטיה, בתו, על אותה אוניית מחקר, סביב חצי האי קמצ'טקה. קטיה סיפרה לי על הוריה החיים באי וראנגל בין הדובים, ומנהלים מזה שנים רבות מחקר על התנהגותם. ניקיטה גם הונצח בסרט של הנשיונל ג'אוגרפיק, אשר ליווה אותו במשך שנה שלמה, ותעד את מפגשיו המרתקים עם הדובים. במהלך ההפלגה התכנסנו סביבו וגמענו בצמא את סיפוריו. ניקיטה, לא מגולח ועם אנגלית מצויינת, טען בפנינו, שמי שמכיר דובים, יודע שאין צורך לפחד מהם, ושהוא מעולם לא הצטייד בנשק - המקל הוא מגנו היחיד בלמעלה מ – 2000 מפגשי פנים-אל-פנים עם דובים.
נחזור לדוב הקוטב ההולך לכיוונינו ללא חשש. הדוב, כדרך הדובים, עצר מדי פעם, הרים את ראשו אל על, רחרח את השטח, והמשיך להתקדם. כשהגיע למרחק של כ- 30 מטר מאיתנו עצר, התלבט מעט, נשם נשימה עמוקה, נחירי אפו נפתחו לרווחה והתקבלה החלטה: עם אלה לא כדאי להתעסק, וההוא שם עם המקל והמצלמה בכלל נראה מסוכן. הסתובב וחזר כלעומת שבא. ניקיטה הפך לגיבור היום.
לאחר מכן עוד יצא לנו לפגוש מקרוב ומרחוק דובי קוטב רבים נוספים. חלקם היו גורים קטנים שעקבו אחר אמותיהם וחממו לנו את הלב, ובסך הכל ספרנו במהלך המסע 91 דובים.
כתבה על הפלגה מופלאה בין איי האוקיינוס ההודי
דובי הקוטב הם טורפים הניזונים, בין היתר, מניבתנים ומכלבי ים
לא רחוק מהחוף שעליו התבצעו הריקודים, התרחש אירוע אנתרופולוגי מסעיר במיוחד, חוויה חד פעמית: ציידי הכפר חזרו מהים כשהם גוררים אחריהם את שללם – לוויתן אפור בוגר במשקל של כ- 30 טון, ובאורך של כ- 15 מטרים. חשוב לציין, שלא כמו הצייד המסחרי בארצות כמו יפן, נורווגיה ואיסלנד, אשר נעשה בניגוד לאמנה למניעת צייד לווייתנים, כפרי הילידים באלסקה, קנדה ורוסיה מקבלים אישור לצייד של מספר מוגבל של לווייתנים אפורים (וכמה מינים אחרים) מדי שנה. זאת, מתוך הבנה שצייד לווייתנים הוא חלק מתרבותם ואורח חייהם מזה דורות. הצייד הוא רק לשימוש אישי כמובן, ואסור לסחור בו.
סיור שקיעה לסיכומו של יום מוצלח במיוחד
איך ומתי מגיעים לאי וראנגל?
כדי להגיע לאי וראנגל צריך קודם כל להגיע למוסקבה, שנמצאת במרכז החלק האירופאי של רוסיה. דרך מוסקבה טסים לעיר אנאדיר בירת מחוז צ'וקוטקה. לאנאדיר ניתן גם להגיע מהעיירה נום שבאלסקה, למי שטס מארצות הברית. לשמחתנו, ישראלים לא צריכים להצטייד בוויזה לרוסיה.
שימו לב שהעונה היחידה לנסוע לאי וראנגל היא הקיץ, ובאופן יותר ספציפי - החודשים יולי-אוגוסט ותחילת ספטמבר. מדובר בחלון הזדמנויות מצומצם מאוד. בנוסף, הספינה היחידה שפועלת במסלול באופן סדיר היא Spirit of Enderby , אותה מפעילה חברת Heritage Expeditions , עליה יכולים להפליג מספר מצומצם של אנשים, כ-48 מטיילים בלבד. מסיבות אלו צריך לשריין מקום בהפלגה זמן רב מראש, רצוי כשנה לפני מועד הנסיעה.
הספינה היא ספינה מיוחדת ועמידה לקרח, וממנה מדי יום יורדים המטיילים לסיורים ביבשה או לאורך החוף, בסירות זודיאק. ההפלגה כוללת פנסיון מלא, את כל סיורי החוף וההדרכה מטעם הספינה.
לבסוף נאלצנו גם אנחנו להיפרד מהאי וראנגל ולהפליג בחזרה הביתה (צילום: מולה יפה)
כתבות נוספות על הפלגות גיאוגרפיות
הפלגה לאנטארקטיקה
אנטארקטיקה בייס-קמפ
הפלגה לשפיצברגן
הפלגה לאיי פוקלנד וג'ורג'יה הדרומית
לבסוף נאלצנו גם אנחנו להיפרד מהאי וראנגל ולהפליג בחזרה הביתה
אנטארקטיקה בייס-קמפ